תקנה 158 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כלהלן: "...התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות...". מתן רשות לתובע להבאת ראיות חדשות ו"מפריכות" , לאחר שהנתבע הציג את ראיותיו, הנה עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט והיא תינתן אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הופתע תובע מטיעון או מראיות של הנתבע (ע"א 4494/97 , סלאח נ' סלאח , וכן ראו בהקשר זה דברים מפי כבוד השופט זילברג, ע"א 73/49). בהקשר זה יפים וטובים הדברים הבאים, מפי המלומד אורי גורן: "...תקנה 158 (א) (1) אכן מסדירה את אופן הפיכת הסדר, בעת בה התביעה מבקשת להציג ראיות מפריכות לאחר סיום הוכחות ההגנה. על פי תקנה זו רשאי כאמור בית המשפט לפי שיקול דעתו להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות, דה עקא שתקנה זו לא נועדה לשיפור עמדות לאחר סיום שלב הראיות. בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות מפריכות בתום פרשת ההגנה אלא במקרים יוצאים מן הכלל כאשר התובע הופתע מטיעוניו וראיותיו של הצד שכנגד או במקרים יוצאי דופן בהם נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה. ברם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית , וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתה אלא בהתקיים נימוקים כבדי משקל..." (ועל כך ראו סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שתים עשרה, אורי גורן , עמודים 543- 549). עוד נכתב בספרו של המלומד אורי גורן כלהלן: "בעל דין אמור להגיש את ראיותיו ב- "חבילה אחת" ולא בתפזורת, זעיר פה וזעיר שם. סטייה מכלל זה תתאפשר רק במצבים שבהם הוא מצביע על טעמים של ממש המצדיקים זאת, ובהקשר זה יתחשב בית המשפט בין היתר באופי הראייה הנוספת, בשלב שבו מצוי ההליך, בשאלה אם המבקש ידע או צריך היה לדעת על ראיותיו של יריבו ועוד... לתובע אין זכות מוקנית להביא ראיות מפריכות בתום פרשת הנתבע והדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט שלא יתיר לעשות כן אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יו צאי דופן... במקום שבו רובץ נטל ההוכחה לפתחו של התובע ייטה בית המשפט שלא להעתר לבקשתו בדבר הגשת ראיות הזמה אלא בנסיבות יוצאות דופן שבהן ניכר כי הופתע מטיעוניו או מראיותיו של הנתבע..." (עמוד 549, שם). כמו כן נקבע בספרו של המלומד כי "הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויות הצד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט...". (עמוד 549, שם). ##להלן החלטה בנושא בקשה לדחיית הגשת תצהירי ההגנה עד לאחר סיום פרשת התביעה:## רקע עובדתי: 2. עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי מפרקי המשיבות כנגד למעלה מ- 40 נתבעים (להלן: כלל הנתבעים), בה עתרו מפרקי המשיבות לסעד הצהרתי ולסעד כספי כאשר סכום התביעה הוגדר כ"בלתי ניתן להערכה מדוייקת (אומדן משוער - כ-500 מליון ₪)" (להלן: התביעה). כנטען בכתב התביעה, המשיבה 1 (להלן: החברה), היא חברה אשר "גילגלה סכומים של מאות מיליוני שקלים", שגויסו מהציבור ומהלוואות מגורמים שונים, ושחלקם הועבר אל המשיבה 2 (להלן: מרכז) שהיא חברת בת של החברה, ואל המשיבה 3 שהיא חברת בת של מרכז וחברת הנכדה של החברה (להלן: א.ש.). 3. מפרקי המשיבות פירטו בכתב התביעה, כי הנתבע 1 היה בין היתר מנהל ובעל שליטה במשיבות בכל התקופות הרלוונטיות לתביעה ובעל תפקידים שונים בהן (להלן: מנהל החברה), הנתבע 9 שימש יועצה המשפטי של החברה וליווה את כל פעולותיה. כן נטען כי הנתבע 19 שימש בין היתר כדירקטור בחברה, הנתבע 21 היה בין היתר שותף עסקי של נתבע 1, ובתקופה מסוימת כיהן כדירקטור בחברה, הנתבע 23 הוא אחיו של הנתבע 1 ושימש בין היתר דירקטור בחברה, והנתבעים 27-26 הינם אחים שהיו גם בעלי מניות בנתבעת 28 (חברת נילביט), כשלטענת מפרקי המשיבות, סייעה להברחת כספים מהמשיבות. 4. מפרקי המשיבות פרשו בכתב התביעה שורה ארוכה של "פרשיות" (כתב התביעה מחזיק 145 עמודים), שהביאו לטענתם לקריסת המשיבות. מבלי למצות את כל אותן פרשיות, מפרקי המשיבות מייחסים, בכתב התביעה, מעשים פעולות ומחדלים לשורה של גורמים, ובכללם המבקשים דנן או מי מהם, שהביאו לטענתם, לקריסתן ולפירוקן של המשיבות, בין היתר בכך שחלק מהכספים שגויסו על ידי החברה, הועברו לצדדים שלישיים ולמקורבים שונים, באופן שרוקן את קופתה של החברה, והביא לקריסת המשיבות "בעת ובעונה אחת". כן נטען בכתב התביעה, כי המשיבות "נבזזו" על ידי בעלי השליטה והמנהלים שלהן, תוך כדי שיתוף פעולה של בעלי משרה שונים, וכן באמצעות מקורבים שונים, כשכספי המשיבות חולקו והוברחו שלא כדין לגורמים שונים, תוך מחילת חובות לחייבים שונים בהיקף נרחב שלא כדין, בין אם באופן מכוון או באופן רשלני, ותוך כדי הפרת חובות אמון כלפי המשיבות. כן טענו מפרקי המשיבות כי ניתנו טובות הנאה שונות והלוואות למקורבים שונים, בהם המבקשים או מי מהם, באופן שסייע להוצאת כספים רבים מהמשיבות במרמה ושלא כדין, ותרם לקריסתן. 5. בית המשפט הורה בתחילה על פיצול הדיון בתביעה (החלטה מתאריך 26.1.10) ועל הגשת ראיות בנוגע לטענות סף שטענו חלק מהנתבעים, אולם עם התמשכות ההליכים משך זמן רב, הורה בית המשפט (כב' השופט זמיר) כי ההליך יתברר לגופו וקבע בתאריך 25.3.13, כי: "הצדדים יגישו ראיותיהם/תיקי מוצגים/חוות דעת כדלהלן: התובעות בתוך 60 יום; הנתבעים בתוך 60 יום לאחר מכן; ימי הפגרות יימנו במניין כל מועד". כן נקבע, כי- "זימון עד ללא תצהיר עדות ראשית טעון הגשת בקשה מנומקת בתוך המועדים הנ"ל, כולל פירוט בדבר המניעה מקבלת התצהיר ונושאי העדות המבוקשת". 6. בתאריך 27.3.14 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט בה קבע בית המשפט: כפי שכבר ציינתי, המפרקים פרשו לא נכון את החלטתי מיום 25.3.13. רשימת העדים (בצירוף הפירוט שעליו הוריתי) תוגש על ידם עד ליום 7.4.14". ובהמשך ההחלטה נקבע כדלקמן: "הנתבעים יגישו את ראיותיהם בתוך 60 יום לאחר מכן. במידה ומי מהנתבעים אכן יסבור, לאור אותה רשימה, שיש מקום לדחות את הגשת ראיותיו עד לסיום פרשת התביעה, יגיש בקשה מתאימה בתוך 10 ימים מיום הגשת הרשימה האמורה" (ההדגשה שלי). על רקע האמור הגישו מפרקי המשיבות בקשה לזימון עשרה עדים מטעמם ללא תצהיר ובעקבות בקשה זו, הוגשו הבקשות דנן. טענות המבקשים: 7. כאמור לעיל, הנתבעים 23, 28-26 והנתבע 21 עתרו בנפרד, לכך, שבית המשפט יורה כי הגשת ראיות ההגנה מטעמם תידחה עד לאחר סיום פרשת התביעה. הנתבעים 23, 28-26 טענו כי המשיבות הגישו רשימת עדים שאותם הן מבקשות להעיד וזאת ללא תצהיר באופן מנוגד להחלטת בית המשפט, כשלא פירטו על מה צפוי להעיד כל עד. בנוסף, טענו כי הראיה המרכזית של המשיבות הינה תצהירו של רו"ח הררי (להלן: תצהיר רו"ח הררי), שאינה ראיה קבילה, תוך שהפנו להחלטת כב' השופטת רות רונן במסגרת תביעה אחרת (להלן: פרשת דמי הניהול), אשר קבעה כי רו"ח הררי יוכל להעיד בנוגע להימצאות מסמכים כאלו ואחרים שמצא בתיקי החברה וביחס לחקירות שביצעו המפרקים, אולם "מעבר לכך ובהתייחס לכל יתר האמור בתצהיר שמהווה למעשה חזרה על האמור במסמכים, ניתוח שלהם והסקת מסקנות מהם, עדותו של העד איננה קבילה" (סעיף 39 לבקשה דנן). לטענת הנתבעים 23, 28-26, המשיבות פועלות כדי להשלים את ה"חלל העובדתי" שנוצר לנוכח העובדה כי עדותו של העד המרכזי של המשיבות אינה מהווה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכן המסמכים, וזאת באמצעות אותם עשרה עדים שהמשיבות עתרו לזימונם ללא תצהיר. 8. כן טענו, כי המצב שנוצר דומה לאשר תואר על ידי כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) ברע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דהפרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3) 245 (להלן: פס"ד אשורנס) בו עדי בעל דין מסרבים למסור תצהיר, באופן אשר מצדיק את עתירת המבקשים לדחות את הגשת התצהירים מטעמם עד לאחר סיום פרשת התביעה והעדת אותם עדים, שאם לא כן המשמעות היא היפוך נטל הבאת הראיות. האמור מקבל משנה תוקף, נוכח העובדה כי העדות המרכזית מטעם המשיבות היא עדות מפי השמועה (עדות רו"ח הררי), וכי אין מדובר בעדים שוליים, כשלטענתם, ניתן לראות במצב זה "כאילו לא הוגשה עדות ראשית כלל", ואין מקום לחייבם להגיש את תצהיריהם, לפני שמוגשות דה-פקטו העדויות הראשיות מטעם המשיבות. לטענתם, מתקיימות במקרה דנן, נסיבות מיוחדות שמצדיקות היעתרות לבקשתם, באופן שתידחה הגשת ראיותיהם עד לשלב בו ניתן יהיה לדעת מהי התשתית העובדתית שמציבות המשיבות כנגדם. 9. הנתבע 21 טען בדומה כי מפרקי המשיבות הגישו רשימת עשרה עדים ללא פירוט באשר לתוכן עדותם הצפוי ובניגוד להחלטת בית המשפט, אלא רק ציינו מה היה תפקידם במשיבות. כן הפנה לתצהירו של רו"ח הררי ולכך שהאמור על ידו בתצהירו, מקורו בשל היותו חלק מצוות שבדק בדיעבד את התנהלות המשיבות, וכי לרו"ח הררי אין ידיעה אישית אודות הנעשה במשיבות ואין הוא יכול להעיד על מסקנות שאליהן הוא הגיע, שכן עדותו היא עדות סברה שאינה קבילה. לטענת הנתבע 21, די בכך כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה לדחות את הגשת תצהירו עד לאחר סיום פרשת התביעה, כדי שניתן יהיה בסופו של דבר, לדעת מה מתוך התצהיר של רו"ח הררי "עודנו עומד" ומה כוללת פרשת התביעה, וכך גם ביחס לאותם עשרה עדים. גם לטענתו, אי היעתרות לבקשה משמעותה היפוך נטל הראיה ויצירת יתרון מהותי ודיוני למפרקי המשיבות. 10. כן טען כי יש להמתין עד תום פרשת התביעה כיוון שישנה אפשרות משמעותית, לטענתו, כי לאחר שמיעת פרשת התביעה יתברר כי דין התביעה נגדו להתיישן. בנוסף טען כי ראוי להיעתר לבקשתו שכן ייתכן שבתום פרשת התביעה תעמוד לו טענת "אין להשיב על האשמה" לנוכח דלות ראיות התביעה, ואי היעתרות לבקשתו עלולה למנוע ממנו להעלות טענה זו. לנתבע 21 טעם נוסף שתומך לטענתו בבקשתו והוא הטעם הכספי, כשלשיטתו עסקינן בתביעה שמתנהלת כעשר שנים באופן שהשית עליו הוצאות כספיות רבות, ועל כן "אין זו הוגן ואין הגון" להשית עליו את ההוצאות הכספיות המרובות שיידרשו לצורך הכנת תצהירו וראיותיו, טרם תישמע ותתברר פרשת התביעה כולה. 11. בנוסף, טען הנתבע 21 כי בנסיבות שנוצרו, על מפרקי המשיבות מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וראוי המצדיק סטייה מן הכלל שתחילה יישמעו מכלול עדויותיהם ורק לאחר מכן יגישו המבקשים את ראיותיהם. לטענתו הקדמת פרשת התביעה בכללותה לפרשת ההגנה לא תפגע באפקטיביות של הבירור הראייתי לנוכח החקירות שכבר נערכו לו על ידי מפרקי המשיבות וכך גם הקדמת שמיעת כל עדי התביעה לפני הבאת ראיותיו לא תפגע בניטרליות של העדים, שכן עדי המפרקים אינם קשורים אליו או למי מטעמו, ואין לו כל כוונה לזמן מי מהם כעדים מטעמו. על כן גם הנתבע 21 עתר להקדמת שמיעת עדי המשיבות לפני הבאת ראיות ההגנה מטעמו. 12. הנתבעים 19, 1 ו-9 הצטרפו לנימוקיהן ולטעמיהן של הבקשות האחרות כאשר הנתבע 9 טען בנוסף כי אי היעתרות לבקשה מביאה לידי פגיעה בזכות מהותית של המבקשים שכן המשמעות שלה היא כי המבקשים ייאלצו להציג את ראיותיהם בטרם הוגשה העדות הראשית של המשיבות. כן טען כי היעתרות לבקשה מוצדקת גם מטעמי יעילות הדיון. טענות מפרקי המשיבות: 13. מפרקי המשיבות טענו בתשובתם כי יש לדחות את הבקשות אשר נועדו לטענתם להכביד על בירור האמת ולהימנע ככל האפשר מהצגת עמדה מחייבת וברורה של המבקשים, תוך שהפנו לאשר נקבע ברע"א 1413/13 כרמן נכסים והשקעות בע"מ נ' קווי אשראי לישראל (11.3.13) (להלן: עניין כרמן נכסים) בנוגע לסחבת ולחוסר מעש מצד המבקשים ולרצונם להימנע ככל האפשר מהצגת גרסתם. לטענתם, דווקא חיוב המבקשים בהגשת ראיותיהם עשוי לזרז את הדיון בעניין דנן ולבירור האמת תוך הגעה לפשרות. כן הפנו לאשר נקבע ברע"א 10732/06 ארגון הנהגים ברעננה בע"מ נ' רעננית הסעות (1.1.07) (להלן: פס"ד ארגון הנהגים ברעננה) בו נקבע כי בית המשפט נדרש להשתכנע כי לא יגרם "אי צדק" לצד המתבקש להגיש ראיותיו בטרם נסתיימה הגשתן של כל ראיות הצד האחר כולן, ו"אם תתעורר בעיה, ניתן לתקנה בהמשך על ידי השלמה". מפרקי המשיבות טענו כי מיני אז החלו ההליכים בתיק, הערימו כלל הנתבעים בתיק, ובכללם המבקשים דנן, קשיים שונים ובקשתם היא למעשה ניסיון לנצל לרעה את מצבן של המשיבות שכאמור מצויות בפירוק. 14. כן טענו בתגובה לטענה כי תצהירו של רו"ח הררי אינו קביל, כי בסופו של דבר בית המשפט בפרשת דמי הניהול התיר את הגשת התצהיר ואת ההסתמכות על המסמכים השונים שנכללו בו. בנוסף ציינו כי גם בפרשת דמי הניהול ביקשו הנתבעים לדחות את הגשת תצהיריהם עד לאחר סיום פרשת התביעה ובית המשפט לא נעתר לבקשה זו וקבע כי אם יהיה צורך בכך הרי לאחר הליך העדויות מטעם התובעות, יוכלו הנתבעים לבקש להגיש תצהיר משלים, ויש ליישם זאת גם במקרה דנן. 15. עוד טענו מפרקי המשיבות כי בניגוד לאופן הצגת הדברים על ידי המבקשים כאילו כביכול הוגש על ידם תצהיר של עד אחד, הרי שהם הגישו בנוסף שמונה תצהירים משמעותיים מטעמם, ועשר חוות דעת מומחים וצירפו מאות מסמכים, תוך שהמבקשים מתעלמים מכך. כך הגישו לבית המשפט את רובו המוחלט של חומר הראיות מטעמם והעובדה, כי רוב העדים שהוזמנו על ידם הם שוליים יחסית, ונועדו להעיד על עניינים טכניים, השלמות ספציפיות או השלמות בנושאים ממוקדים מאוד כמו גם אישור קיומם של תכתובות ומסמכים שונים, הרי שאין לקבל את טענת המבקשים כי הם יאלצו להגיש גרסה לפני שיידעו מהן הראיות העיקריות שעומדות כנגדם. בנוסף טענו לגבי ארבעה עדים מתוך העשרה שזימונם התבקש כי הם הוזמנו להעיד בפרשת אחרת הנוגעת לנתבע 34, שכלל לא הגיש בקשה בעניין, וכן שאחד העדים שזומן הוא הנתבע 36 בתיק דנן שזומן, רק למקרה שהוא לא יזומן ליתן עדות על ידי מי מהמבקשים. 16. מפרקי המשיבות טענו בנוסף, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים דנן שכן מדובר בניסיון "להכניס בדלת האחורית" פעם נוספת את טענת ההתיישנות, כאשר הוכרע כבר בהחלטת בית המשפט מתאריך 25.3.13 כי התיק יועבר לבירור לגופם של דברים והיה עליהם ככל שחפצו בכך, להגיש בר"ע על החלטה זו. כן טענו מפרקי המשיבות, שחלק מהמבקשים טרם הגישו תצהיר גילוי מסמכים מטעמם, בניגוד לאשר הורה בית המשפט, ואין מקום להיעתר לבקשתם ולשמוע את עדי המשיבות בטרם הגשת תצהיר גילוי מסמכים ולא בכדי הם נמנעו מלהגיש בקשה למחוק את כתבי ההגנה למרות אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם המבקשים או מי מהם, כדי לחייבם להציג גרסה מלאה ומחייבת. משכך אין מקום להיעתר לבקשה דנן שעה שמשמעותה היא שעדי המשיבות ייחקרו בבית משפט עוד טרם שהמשיבות יודעות אלו מסמכים רלוונטיים להליך מצויים בידי המבקשים או מי מהם. 17. לחלופין, טענו מפרקי המשיבות כי הם מוכנים לוותר על זימון שני עדים מתוך העשרה ואף יותר משניים אלו, שאינם עדים טכניים, אם בשל זימונם ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה דנן וכן ציינו ביחס לעוד שלושה מהעדים שזומנו על ידם. כן טענו ביחס לטענת הנתבע 21 כי ככל שהמבקשים יודיעו כי הם מוותרים על הבאת ראיות מטעמם כדי להעלות את טענת "אין להשיב על האשמה", הם (מפרקי המשיבות) יחזרו בהם מזימון עשרת העדים שביקשו להעיד. על כן טענו מפרקי המשיבות כי יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים להגיש את חומר הראיות מטעמם כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט מתאריך 25.3.13. תגובות המבקשים: 18. הנתבעים 23, 28-26 התייחסו בתשובתם לתצהיר רו"ח הררי ושבו וטענו כי תצהיר זה מהווה את עיקר ראיות המשיבות אך אינו קביל ולכן ייווצר מצב של היפוך הנטל ולכן יש להיעתר לבקשה עד לשלב בו ניתן יהיה לדעת מהי התשתית העובדתית של המשיבות. כן טענו כי העובדה שהוגשו תצהירי עדות ראשית נוספים לצד תצהירו של רו"ח הררי וחוות דעת אין בה לשנות הואיל ומדובר בעדויות בסוגיות נקודתיות ובחלקן שוליות, ועל כן יש לדחות אתה הנטען בתגובת המשיבות. 19. הנתבע 21 הגיש תשובה מפורטת מטעמו, כשחלקה חזרה על הנטען על ידו בבקשה מטעמו, ובחלקה התייחסות לטענות נקודתיות שונות שהעלו מפרקי המשיבים וכך גם חזר והפנה לפסיקה הדנה בסוגיה דנן. הנתבע 9 טען כי ראוי שהמשיבות יציגו תחילה את ראיותיהן בטרם יידרש להפריך את "הספקולציות המופרכות" שנטענו על ידי מפרקי המשיבות, לנוכח הטענות הכלליות שנטענו נגדו. הנתבעים 19 ו-1 לא הגישו תשובה מטעמם. דיון והכרעה: 20. השאלה העומדת להכרעה היא האם אי היעתרות לבקשה לדחיית הגשת ראיות המבקשים עד לתום פרשת התביעה, אכן טומנת בחובה היפוך סדר שמיעת הראיות הקבוע בתקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), באופן שיש בו לפגוע במבקשים או מי מהם בניהול הגנתם, כטענתם. 21. תקנה 168 לתקנות מסמיכה את בית המשפט להורות לבעל דין כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר על עדותו וכך גם תקנה 169(ב) לתקנות קובעת שתצהיר זה יבוא במקום חקירה ראשית. אולם נקבע כי אין בהסדר זה כדי לשנות את סדר הבאת הראיות הרגיל הקבוע בתקנה 158, לפיו גם כאשר התובע מגיש את ראיותיו, או את חלקן, בדרך של תצהירי עדות ראשית, הנתבע יגיש את ראיותיו - בין שהן מובאות בדרך של עדות ובין שהן מובאות בדרך של תצהירים - רק לאחר סיום פרשת התביעה. ובמקרה בו התובע מבקש להעיד חלק מעדיו במקום להגיש תצהירים על עדויותיהם, נקבע כי יש להתאים את המועדים למצב החדש כך שלא ייפגע סדר הבאת הראיות הרגיל [רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ' גאון (5.11.09) (להלן: פס"ד בעניין גאון)]. 22. כך נראה כי כב' השופט ריבלין שם את הדגש על כך, כי אין בהוראת תקנה 168 לשנות את הכלל הקבוע בתקנה 158, וכי על כן, החלטה כי נתבע יגיש את תצהיריו בטרם יוצגו עדויות התובע כולן, משמעה שינוי בסדר הבאת הראיות [ראו רע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' אטיאס (8.7.03); רע"א 3247/04 מוסך ישראל טורס בע"מ נ' גדסי (7.6.04)]. עם זאת, בפס"ד בעניין גאון, קבע כב' השופט ריבלין, כפי שהובא לעיל, כי לא מדובר בכלל בל יעבור תוך הפניה לאשר נקבע בפס"ד אשורנס וכן לחריגים נוספים. 23. מנגד, נקבע כי לעיתים ישנן נסיבות המצדיקות סטייה מהכלל דנן באופן שהן תצהירי התובע והנתבע, מוגשים לפני שמיעת חלק מעדיו של התובע, משיקולים של יעילות דיונית, כאשר למשל הדיון מצוי לפני קדם משפט (ראו למשל בפס"ד אשורנס) או כאשר עסקינן בעדים בנושאים טכנים ונקודתיים (ראו פס"ד ארגון הנהגים ברעננה), ואולם נקבע כי זהו החריג ולא הכלל (ראו פס"ד בעניין גאון, עמוד 3). 24. דומה כי האיזון בין יעילות הדיון לבין הפגיעה בזכות הנתבע להביא ראיותיו בתום פרשת התביעה מחייבת בחינת מידת הפגיעה בנתבע, וזו נגזרת ממרכזיותה של העדות שעתידה להישמע לאחר הגשת תצהירי הנתבע [ראו רע"א 7447/13 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' היאם פסקה כ"ב (10.11.13)]. כך גם ב-ת.א. (ת"א) 1275/08 (בש"א 19031/08) קאמי נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2.11.08), כי- "באם מבקש תובע לזמן חלק מעדיו ללא תצהיר, ובאם עדותם של אותם עדים הינה עדות מהותית אשר עשויה להשפיע על דרך ניהול המשפט של הצד שכנגד, כי אז לא יהיה מנוס מדחיית מועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, כדי למנוע פגיעה בדרך ניהול הגנתו" (פסקה 10) (ההדגשה לא במקור). 25. במקרה דנן, קבע בית המשפט בזמנו כי לאחר הגשת רשימת העדים על ידי המשיבות אשר מבוקש להעידם ללא תצהיר, אזי אם מי מהנתבעים יסבור "לאור אותה רשימה" כי יש מקום לשנות מההוראה אודות הגשת תצהירי עדות ראשית, יגיש בקשה מתאימה. דהיינו, בית המשפט פתח את הפתח להגשת בקשה שכזו, אך ורק לאור אותה רשימת עדים שתוגש ולא מנימוקים אחרים. בלשון אחרת, מעת שבית המשפט הורה על סדר הגשת התצהירים וכשהנתבעים לא השיגו על החלטה זו, הרי מדובר בהחלטה חלוטה. יתר על כן, לא מדובר על טענות הקשורות לקבילות האמור בתצהירו של רו"ח הררי או תצהירי עדות אחרים או חוות דעת מומחים, ולא בכדי. לא זה המקום ולא זה השלב, לבחון אם אשר הוגש על ידי צד זה או אחר במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמו קביל או שמהווה ראיה לנטען בתביעה, שאלות אשר מקומן להתברר במסגרת ניהול ההוכחות. אם לא נאמר כן, אזי בכל עת שיוגשו תצהירי עדות ראשית, ואף מבלי שתוגש בקשה להעיד עדים ללא תצהיר, ניתן יהיה לנסות ולסכל את ההוראה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים, מחמת נימוקים כאמור, ולא לכך כוונה הפסיקה כפי שהובאה לעיל. משכך, עלינו להידרש לשאלה אחת שעניינה, האם אכן המפורט ברשימת העדים, יש בו כדי להצדיק עיכוב בהגשת תצהירי עדות הראשית מטעם הנתבעים. 26. כמפורט לעיל, יש לבחון אם אכן תיפגענה זכויות הנתבעים, ככל שתידחנה הבקשות דנן. לעניין זה קיימת חשיבות רבה לשאלה אם הנתבעים אמורים לדעת את עיקרי תוכן העדויות המבוקשות ובאופן שניתן יהיה להתייחס לאותן עדויות או מסמכים במסגרת תצהירי עדות הראשית מטעם הנתבעים. לעניין זה יש להפנות לאשר נקבע גם בת.א. (ת"א) 39733-09-12 זלץ נ' הוד (11.5.14) (להלן: זלץ) מפי כב' השופטת קרת-מאיר אודות מהות עדויות של רואי חשבון המעידים על דוחות כספיים אותם בדקו וערכו ואשר מעידים עדות ראשית ללא הגשת תצהירים מוקדמת. כך גם צויין שם "... המוסכמה היא, כי חתימת רואה החשבון על הדו"ח שקולה, במידה מסוימת, לחתימה על תצהיר, ולכן אין רואי חשבון נוטים להסכים לחתום על תצהירים לגבי דו"חות כספיים שערכו, ובנפרד מהם ...". כך גם בחן בית המשפט שם את מהות העדות, כעדות תומכת ולא כעדות מרכזית. כך גם "יעילות הדיון מחייבת קביעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית של עדים שבשליטת הצדדים. תצהירי העדות הראשית מייעלים את הכנת החקירות על ידי הצדדים, ואת התכוננות בית המשפט לימי הדיונים ...". בנוסף, נראה כי גם אם לא מדובר בשלב של קדם משפט, עדיין ניהול ההוכחות "בקלפים פתוחים" אכן תאפשר ניהול ממוקד וכשהחומר פרוס בפני בית המשפט ובפני הצדדים ובאי כוחם. יתר על כן, הימצאותם של תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים כולם, יכול ותביא לצמצום המחלוקות וחיסכון ניכר בזמני החקירה הנגדית הנדרשים. בלשון אחרת, לדידי יעילות הדיון אינה בפן הטכני בלבד, אלא בפן המהותי וכי על כן כל עוד ואין פגיעה מהותית בנתבע, אזי אין מקום לדחות את הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבע. 27. בבואנו לבחון את רשימת העדים שמפרקי המשיבות עותרים להעדתם, אומנם אין להתעלם מכך שהבקשה לכשעצמה לא נתמכה בתצהיר, אולם מאידך מדובר בבעלי תפקיד או רואי חשבון, וכפי שהובא לעיל בעניין זלץ. 28. בכל הקשור לעדותו של עו"ד אלון יואלי מדובר במי שהיה ב"כ כונס הנכסים וכשמדובר על מסמכים שהוחלפו מול רשויות הכיבוי, וכשלא מדובר בנושא מרכזי, אלא רק על מנת לסתור הכחשת נושא ההצתה. כך גם בהתייחס לעדותם של רו"ח אשר שימשו כמבקרי פנים וערכו דו"חות ביקורת, דהיינו שמדובר על חומר גלוי וידוע. רו"ח נוספים אמורים להעיד בפרשה אשר המבקשים דנן אינם צד לה ולא נטען כנגדם בפרשה זו, ועל כן אין בעדויות אלו לפגוע בזכות מי מהמבקשים דנן. ודוק, מול הנטען על ידי המשיבות בתשובתן לבקשות לא מצאנו תגובה עניניית ולגופם של דברים, מדוע לא די באשר נטען לעיל לדחות את הבקשות וזאת בהתייחס לעדים המפורטים לעיל. שונים הדברים בכל הקשור לעדותם של דב ברגמן, גב' רוני רוס ונתבע מספר 36, מעת שאין כל פירוט ולו מינימלי אודות תוכנן של העדויות המבוקשות. משכך, בצדק ציינו המשיבות כי אם עדותם תעמוד לרועץ, נוכח הבקשות דנן, יוותרו על זימונם של עדים אחרונים אלו. 29. למעלה מן הנצרך נציין כי אין בעצם הגשת תצהירי עדות הראשית לתיק בית המשפט משום הכללתם בחומר הראיות, כל עוד ולא התבקשה הצגתם כחלק מחומר הראיות [ראו רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639; 643]. משכך, ככל שמי מהנתבעים יסבור לאחר חקירת עדי המשיבות כי אין ברצונו להגיש תצהיר עדות ראשית זה או אחר, אזי לא יהיה חייב לעשות כן וזאת לרבות לאור הנטען כי יכול ומי מהנתבעים יבחר שלא להגיש חומר ראיות מטעמו. בנוסף לאמור, ברור כי ככל שמדובר על מומחים אין מקום לעיכוב בהגשת חוות דעת שכאלו, ככל שמי מהנתבעים יבקש להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. 30. על מנת להפיס דעתם של הנתבעים, ככל שבית המשפט יסבור כי נוכח החלטה זו יהיה מקום לאפשר למי מהם להשלים את העדויות הראשיות מטעמו, לאחר ולאור חקירת עדי המשיבות, אזי ניתן יהיה להורות כן וכפי שנקבע בת.א. (ת"א) 2418/07 אברג'יל נ' עיריית תל-אביב-יפו (5.1.11) מפי כב' השופט (כתוארו אז) אורנשטיין, אשר אפשר לנתבעת באותו הליך לשקול לאחר סיום פרשת התביעה, האם ברצונה להגיש חומר ראייתי נוסף או משלים לאשר הוגש כבר על ידה, כשנקבע כי "בדרך זו, לא תיגרם לנתבעת פגיעה בהבאת ראיותיה, חרף מחדל התובעים, כאשר בגין הנזק שייגרם לנתבעת, עקב הצורך להגיש ראיות נוספות, היא תפוצה בהוצאות, שיושתו על התובעים". 31. דומה כי לרבות נוכח אשר קבע בית המשפט העליון בעניין כרמן נכסים, דחיית הבקשות דנן, בכפוף לאשר פורט לעיל, יהיה בה כדי לקדם את ההליך, וכאמור לחסוך גם בזמן שיפוטי ניכר. 32. לאור כל האמור, הבקשות נדחות וכך גם נדחית בקשת המשיבות להעיד את העדים 7 עד 9 בבקשה לזימון עדים. 33. נוכח התנהלות המשיבות לרבות הצורך בהחלטה נוספת בזמנו, כך גם אי הגשת הבקשה לזימון העדים כדבעי, כל צד ישא בהוצאותיו. 34. לאור התוצאה ולאור האורכות שניתנו, המבקשים דנן יגישו את הנדרש מטעמם עד ליום 16.11.14. הגשת ראיותפרשת התביעהראיות חדשותראיות