הורשע על פי הודאתו, בעבירות של בניה ללא היתר ואי קיום צו הפסקה שיפוטי, עבירות לפי סעיפים 204(א)(ב), 208 ו- 240 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, אשר יוחסו לו במסגרת שני כתבי אישום שהוגשו נגדו בבית משפט השלום בקרית שמונה. 2. על פי כתב האישום שהוגש בתיק תו"ב 1930-10-08 הואשם המשיב בביצוע עבודה של התחלת בניה של בניין בשטח של כ-120 מ"ר, (להלן: "המבנה"), על ידי עבודות חפירה והכשרת קרקע, יציקת רצפה והכנת טפסנות ליציקת קירות, ללא היתר כדין, עבודות שבוצעו בחודש 07/08 בכפר מסעדה. 3. בכתב אישום נוסף שהוגש בתיק תו"ב 2229-08-10, הואשם המשיב בהמשך בניית המבנה, עד להשלמת שלד בן שתי קומות בשטח כולל של כ- 300 מ"ר, זאת ללא היתר ותוך הפרת צו הפסקה שיפוטי, שניתן ביחס למבנה ביום 9.9.09. 4. לבקשת המשיב צורפו שני התיקים, והמשיב הורשע על יסוד הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום. 5. הכרעת הדין בעניינו של המשיב ניתנה ביום 28.2.11 ומשכך, אין תיקון 113 לחוק העונשין חל במקרה דנן. בית משפט קמא דן את המשיב בעקבות הרשעתו לעונשים הבאים: א. קנס בסף 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. תשלום הקנס נפרס ל - 20 תשלומים. ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. ג. חתימה על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪. ד. צו להריסת המבנה הלא חוקי, מעוכב ל-12 חדשים. 6. הערעור שבפני הוגש כנגד קולת העונש. לטענת המערערת, היה מקום להטיל על המשיב מאסר בפועל נוכח חומרת מעשיו, ושעה שהמשיב המשיך בביצוע העבירה, תוך ביזוי הצו השיפוטי ותוך פגיעה במדיניות התכנונית, ובעקרון שלטון החוק. כמו כן, קובלת המערערת כנגד גובה הקנס שאינו משקף לעמדתה את חומרת העבירות, וכנגד פריסת הקנס למספר רב של תשלומים, אשר הופכת את ביצוע העבירה ל"משתלמת". בנוסף, עתרה המערערת לתיקון השמטה מקרית שנפלה, לטענתה, בגזר הדין, משלא סומן צו ההריסה במקום המיועד לכך. לחלופין, טענה כי דחיית מועד ביצוע הצו ב- 12 חודשים היא דחייה ארוכה מדי לביצועו, בהיעדר נסיבות תכנוניות ושעה שההיתר לא נמצא בהישג יד. לטענת המערערת, המשיב הורשע בעבירות שהוגדרו לא פעם כעבירות מסוג "מכת מדינה" והעונשים שנגזרו עליו בבית משפט קמא אינם מרתיעים דיים. 7. ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, העונש שנגזר על המשיב עומד ברף הענישה המינימאלי ולא חורג מן הענישה המקובלת. בכדי לבסס טענתו בדבר מדיניות הענישה המקובלת הפנה ב"כ המשיב לע"פ 14273-08-12 ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון נגד יאסר אסעד אלקיש, וכן לעפ"א 195/09 ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון נ' סמארה סעיד אחמד שם נגזרו עונשי מאסר על תנאי וכן קנסות בסך50,000 ₪ ו- 70,000 ₪ בגין הפרות בניה בהיקף של למעלה מ- 1,000 מ"ר. 8. עוד טוען ב"כ המשיב, שהסיבה לאי קבלת היתר הבניה נעוצה במחלוקת משפטית שממתינה להכרעה בפני בית משפט העליון, סביב העובדה שהקרקע נשוא כתב האישום, שייכת לוואקף מסעדה ברמת הגולן וחולקה לתושבי הכפר מסעדה, ובכללם גם למשיב. כמו כן, פירט ב"כ המשיב את הנסיבות האישיות של המשיב שהוא אב ל-4 ילדים, המשתכר בכ- 5,000 ₪ לחודש, שהודה בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה וטען כי לא היתה לו כל כוונה לעבור על חוק התכנון והבניה. 9. לטענת ב"כ המשיב אין מקום להתערבות בגזר הדין מצד ערכאת הערעור, עם זאת, ציין כי מוסכם עליו שתוגדל ההתחייבות שתוטל על המשיב וכי יוטל צו הריסה, ככל שהוא לא ניתן בבית משפט קמא. 10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי יש דין הערעור להתקבל. על חומרתן של עבירות הבניה ועל תופעת הבניה הבלתי חוקית אשר הפכה מכת מדינה, אין צורך להכביר מילים. בית המשפט העליון פסק פעמים רבות כי על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות מסוג זה לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. עוד נפסק, כי בתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו: רע"פ 10636/06 סלימאן אבולקיען נ. מדינת ישראל, רע"פ 7978/06 אוסמה עדוי נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ. מדינת ישראל, רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ. מדינת ישראל) 11. חומרה יתרה יש לכך שהמשיב המשיך בבניה, ואף שזו נתגלתה בתחילתה, השלים למעשה את בניית השלד, תוך הפרת צו הפסקה שיפוטי. המשיב המשיך בבניה אף בעת שהיה תלוי ועומד כנגדו כתב האישום בהליך הראשון. בנוגע למפרי צווים מסוג זה קבע בית המשפט העליון ברע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל כי "אי אכיפה של צווים שיפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה; ועם התנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים." 12. כן נקבע בבית משפט העליון כי בגין הפרת הצווים השיפוטיים מן הראוי, ככלל, להטיל עונשי מאסר בפועל של ממש. זאת, הן נוכח הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ"מכת מדינה", והן נוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק שנגרמת כתוצאה מהפרתם של צווים שיפוטיים (ראו לדוגמא: ר"ע 23/83 פור נ' מדינת ישראל, רע"פ 8571/09 ניסים ברנס נ' מדינת ישראל, רע"פ 4380/12 מנשה אביב נ' מדינת ישראל) 13. העונש שהוטל על המשיב במקרה דנן, אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנ"ל ואינו משקף את החומרה שיש לייחס לעבירות על חוק התכנון והבניה. 14. גזר דינו של בית המשפט קמא אינו משקף את העובדה שהמשיב המשיך בבניית אותו מבנה שבגינו הוגש כנגדו כתב אישום, כשצו הריסה שיפוטי היה תלוי ועומד נגדו, תוך שהוא הופך את החלטות בית-המשפט ללעג ולקלס ובכך פוגע באינטרס הציבורי המובהק, כי צווי בית-המשפט יקוימו הלכה למעשה. עובדה זו יש בה להחמיר את נסיבות ביצוע העבירה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. כמו כן יש לקחת בחשבון את היקף הבנייה והרווח הכלכלי הצפוי ממנה. 15. גם בהינתן הודאתו של המשיב, חרטתו, הנסיבות האישיות והרקע לביצוע העבירות, כפי שנטען על ידי ב"כ המשיב, אך לא נתמך במסמך כלשהו, גזר הדין מקל עם המשיב יתר על המידה וסוטה באופן ניכר מרף הענישה הנוהג והראוי. 16. עיינתי בפסיקה אליה מפנה ב"כ המשיב, ולא מצאתי כי יש בה לחזק את עמדתו. בעפ"א 195/09 בעניין סמארה, דובר אמנם בבניה בהיקף גדול יותר, שבוצעה אף היא תוך הפרת צווים, לכן גם נקבע, כי לולא גילו של הנאשם, היה ראוי להטיל עליו מאסר בפועל. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, יליד 1925, וטיעוניו התקבל הערעור, כך שמבלי למצות את הדין הוטל עליו קנס בסך 75,000 ₪. בע"פ 14273-08-12 בעניין אלקיש, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שכלל הסכמה להגדלת הקנס וגובה ההתחייבות, תוך שהמערערת ויתרה על בקשתה להטיל מאסר בפועל, לאור הנסיבות המיוחדות שפורטו בפסק הדין. לאור הסכמה זו, ומבלי למצות את הדין, הוגדל הקנס ל- 50,000 ₪. 17. ברי, כי פסקי דין הניתנים במסגרת ערעור על קולת העונש, מבלי למצות את הדין עם הנאשם, אינם יכולים להוות אינדיקציה לרף הענישה הנוהג והראוי. 18. לעומת זאת, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן לא מכבר ברע"פ 8482/10 סמיר חלאילה נ' מדינת ישראל. שם נגזרו על נאשם שבנה בית ששטחו כ- 700 מ"ר, תוך הפרת צווי הפסקה עונש מאסר על תנאי של שישה חודשים, קנס בסך 250,000 ₪, תשלום של כפל אגרות בניה בסך 41,400 ₪, וחתימה על התחייבות כספית בסך 50,000 ₪ . ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע שם בנסיבות דומות לערעור שבפני, אם כי בהיקף בניה גדול פי כמה, כי: " עבירות תכנון ובניה הן תופעה רחבת היקף, והרתעת עברייני החוק בתחום הבניה אשר נוטלים לידיהם את הדין ומקימים מבנים בלתי חוקיים, מחייבת טיפול מתמיד יעיל וללא פשרות. פתיחת הליכים להסדרתה בדיעבד של בניה בלתי חוקית, לאחר התחלת עבודות הבניה, אין בה כדי להכשיר במישור העונשי את העבירות, ייעודם של צוי ההריסה המינהליים הוא בהפסקתו המיידית של הנוהג הפסול, שבו מבקש עבריין הבניה לקבוע עובדות בשטח ורק לאחר מכן לנסות ולהשיג את ההיתרים הנדרשים (רע"פ 10992/07 סרחאן נ' יו"ר הועדה המקומית ולתכנון ובניה בירושלים (לא פורסם); רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, 590)... על כן יש לדרוש ענישה חמורה ומרתיעה, כספית ואחרת, גם אם בינתיים הוכשרה הבניה בדיעבד, שכן אחרת לא תהיה כל הרתעה מפני עבריינות בניה". המבקש בנה ללא היתר בהיקף רחב, זאת תוך זלזול מופגן ומעז פנים בגורמי אכיפת החוק ובהתעלם מצו הפסקה מינהלי ומצו הפסקה שיפוטי. אין איפוא, מקום להתערב בעונש שהושת עליו. אין מנוס: על בתי המשפט להכביד ידם על עבירות בניה בלתי חוקית נוכח החומרה שתוארה שוב ושוב בפסיקתו של בית משפט זה; ראו גם ע"פ 4650/08 ברנס נ' מדינת ישראל (והאסמכתאות דשם)". 19. טיעוני ב"כ המשיב בנוגע לקושי בהסדרת זכויותיו במקרקעין, לא רק שלא גובו באסמכתאות, אלא שיש להם פנים לכאן ולכאן. מחד, אם אכן המשיב זכאי לזכויות במקרקעין עליהם בנה, ועקב מחלוקת אין הוא יכול לקבל היתר לבניה, צריך הדבר לשמש נימוק להתחשב בו. מאידך, עולה מן הנטען כי המשיב בנה על קרקע שזכויותיו בה עדין לא ברורות, וגם הסיכוי לקבלת היתר איננו בהיר, באלה יש נימוק להחמיר עם המשיב. 20. לאור האמור, ובשים לב לנימוקים שמניתי לעיל, ושעה שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם הנאשם, אני מקבלת את הערעור במובן זה, שהקנס שהוטל על המשיב יעמוד על סך של 30,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב - 15 תשלומים, חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 15.8.13 ועד לתשלום הסכום במלואו, כאשר אי פירעון אחד התשלומים במועדו, יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מיידי. כמו כן, אני מורה על הגדלת ההתחייבות שהוטלה על המשיב, כך שתעמוד על סך של 50,000 ₪. ההתחייבות תיחתם בתוך 7 ימים, שאם לא כן ייאסר המשיב ל- 7 ימים. בית משפט קמא הורה על הריסת המבנה ועיכב את ביצוע הצו למשך 12 חודשים ממתן גזר הדין. בנסיבות המפורטות בטיעוני הסנגור, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה זו. בניהבניה ללא היתרצו הפסקה שיפוטיצווים