הערעור מופנה כנגד קלות העונש ברכיב הפסילה בפועל המערערת מבקשת להחמיר בעונשו של המשיב ולהטיל עליו עונש פסילה לתקופה העולה על שנה ולהפעיל את עונש הפסילה שהוטל על המערער בתיק קודם במצטבר. ההליך בפני בית משפט קמא: 3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה - לפי סעיף 10 (א) לפקודה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל- 1970. 4. בעובדות כתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 26/11/12, ברכבו ונסע ברחוב חטיבת גולני שבחיפה, למרות שביום 22/04/12, נפסל המערער במעמדו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים על ידי בית המשפט לתעבורה באילת וזאת במסגרת תיק תת"ע 6164-08-11. 5. המערער הפקיד את רישיונו ביום 22/04/12 בבית המשפט לתעבורה באילת. חרף זאת, הוא נהג ביום 26/11/12, למרות שידע כי רישיון הנהיגה נפסל על ידי בית המשפט. המערער נהג ללא רישיון נהיגה תקף (הרישיון פקע בשנת 2000) וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. 6. ביום 28/11/12, הודיעו הצדדים לבית משפט קמא על כך שהגיעו להסדר טיעון לפיו המערער יודה בעובדות כתב האישום, יורשע ויוטל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות, פסילה, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס כספי לפי שיקול דעת בית המשפט. 7. ביום 19/03/13, ביקש בא כוח המשיב לצרף תיק נוסף של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה ואשר מספרו 12609-11-11 (להלן: "התיק המצורף"), המערערת הסכימה לבקשה ובית משפט קמא הורה כמבוקש. 8. יצוין כי בתיק המצורף יחסה המערערת למשיב עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 לפקודה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח - לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל- 1970. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 03/06/10, נהג המשיב ברחוב אוסקר שינדלר שבחיפה, ברכב ונסע לכיוון נשר מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף ופוליסת ביטוח בת תוקף. 9. לאחר שהצדדים טענו לעונש, החליט בית משפט קמא להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, הפעיל 3 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו ביום 22/04/12, על ידי בית המשפט השלום לתעבורה באילת, בתיק 6164-08-11 בניכוי 3 ימי מעצר, בית משפט קמא קבע כי עונשי המאסר יהיו חופפים וירוצו במסגרת עבודות שירות במוסד הנקרא: איכות הסביבה בסכנין. כמו כן הטיל על המשיב 12 חודשי פסילה בפועל והפעיל עונש פסילה של 6 חודשים שהוטל על ידי בית משפט השלום לתעבורה באילת באופן חופף. בית משפט קמא הוסיף וציין: "להסרת ספק, התקופה בה ירוצה המאסר לא יחשבו במניין ימי הפסילה". כמו כן, הטיל בית משפט קמא 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 2,500 ₪ שישולם בתוך 360 ימים. 10. כאמור, הערעור מופנה כנגד קולת עונש הפסילה בפועל וההחלטה של בית משפט קמא להפעיל את עונש הפסילה המותנה שהוטל על ידי בית משפט השלום לתעבורה באילת, באופן חופף. המערערת מבקשת שעונש הפסילה המופעל יהיה במצטבר. טענות הצדדים: 11. המערערת טוענת כי בית משפט קמא טעה משלא קיבל את בקשת המערערת להטיל עונש פסילה לתקופה ארוכה וממשוכת העולה על שנה. 12. עוד נטען כי בית משפט קמא טעה משהורה על הפעלת עונש הפסילה המותנה בחופף. 13. המערערת סבורה גם כן, כי היה על בית משפט קמא להטיל על המשיב עונש פסילה מותנה מרתיע וארוך. 14. לדעת המערערת, בית משפט קמא התעלם מחומרת העבירות, נסיבות ביצוען, עברו התעבורתי של המשיב ובעיקר משום שנהג בזמן שהיה פסול מלנהוג למשך 18 חודשים וכשתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה ופסילה מותנית. 15. המערערת סבורה כי העובדה שכעבור 7 חודשים לאחר שהמערער נפסל מלנהוג, הוא שב ומבצע עבירה, דבר המעיד על כך שהוא לא הפנים את חומרת התנהגותו ולא הטמיע כללי התנהגות שיש בהם כדי להראות כי הוא אינו מקפיד בקיום הוראות החוק, פקודת התעבורה ותקנותיה. 16. דפוס התנהגותו של המשיב, לדעת המערערת, מעיד על כך שאין עליו כל מורא ונהיגתו בזמן פסילה יוצרת סכנה מוחשית לביטחון הציבור ולמשתמשים בדרך. לכן, היה צורך בהטלת עונש פסילה בפועל ועונש פסילה על תנאי ארוכים יותר. 17. לדעת המערערת, יש להעדיף את שיקולי הענישה שבאינטרס הציבורי על פני השיקולים האחרים. המערערת הפנתה לפסיקה של בית המשפט. 18. המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטעמו, העונש שהוטל הינו עונש סביר ומאוזן. בעניינו של המשיב התגבש הסדר טיעון ורק לאחר מכן התגלה כי קיים תיק נוסף שתלוי ועומד נגדו בפני בית משפט אחר ולכן ביקש לצרפו לתיק העיקרי. 19. המשיב טען כי בית משפט קמא פעל בהתאם לסמכותו משהורה על הפעלת עונש הפסילה על תנאי בחופף, הן בהוראות הפקודה - אין הוראה ספציפית ומקבילה לסעיף 58 לחוק העונשין המסדירה את עניין הפעלת מאסר מותנה. על פי הפקודה, נתון לבית המשפט לתעבורה שיקול דעת רחב בבואו להפעיל עונש פסילה מותנה, אין הוראת חוק המחייבת אותו לפרט את נימוקיו ובוודאי שאין דרישה לנימוקים מיוחדים ועל כן, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה לפני בית משפט קמא. 20. עוד טען בא כוח המשיב כי המערערת ביקשה להטיל על המשיב עונש פסילה העולה על שנה ובפועל, אכן הוטל עליו עונש זה כאשר בית משפט קמא הורה שבתקופת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, עונש הפסילה לא יבוא במניין הזמן, כך שבעצם וכפועל יוצא של החלטת בית משפט קמא, המשיב יהיה רשאי לבקש לעבור את המבחנים לשם קבלת רישיון נהיגה חדש רק כעבור שנה וחצי. 21. בא כוח המשיב הדגיש את עתירת המערערת להטיל על המשיב עונש פסילה העולה על שנה ולטעמו, משהמשיב לא יהיה רשאי לקבל רישיון נהיגה ולעבור את המבחנים הדרושים לשם כך, לפני שתחלוף תקופה של שנה וחצי, יש בכך כדי לענות על בקשת המערערת ומכאן, אין כל צורך ומקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. 22. אומנם בא כוח המשיב התייחס לעתירת המערערת להטיל על המשיב עונש פסילה מותנה, אם כי ביקש שדבריו לא ירשמו ולכן בפועל, בעניין זה, הוא לא טען דבר ולא נימק מדוע לא להטיל על המשיב עונש פסילה מותנה. מכך, ניתן להסיק כי הוא אינו חולק על עתירה זו. 23. בסופו של יום, ביקש בא כוח המשיב לדחות את הערעור ביחס להטלת עונש פסילה ארוך יותר מהעונש שהוטל על המשיב בבית משפט קמא וכן את הבקשה להורות על הפעלת עונש הפסילה במצטבר. דיון והכרעה: 24. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין, בהסדר הטיעון, בכתבי האישום אשר בהם הודה המשיב, בהרשעות הקודמות ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע לעניין עונש הפסילה והפעלת עונש הפסילה המותנה בחופף. 25. אולם, אני מחליט לקבל את הערעור ביחס לעתירת המערערת להטיל על המשיב עונש פסילה מותנה ועל כן, הערעור במובן זה מתקבל ומוטל בזאת על המשיב עונש פסילה מותנה של 10 חודשים ולמשך 3 שנים שלא יעבור עבירה בה הורשע. 26. אזכיר כי ההלכה קובעת שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. ראו לעניין זה: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), עפ"ת (חי') 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06). ע"פ 4594/11 עלא עדס נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.13), ע"פ 8589/12 חאלד ביאטרה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 28.1.13) ולאחרונה ניתן ביום 13.6.13 פס"ד בע"פ 9074/12, 9096 מדינת ישראל נגד מחמוד אבו אחמד. 27. אומנם המשיב הורשע בעבירות חמורות ונהג ברכב למרות שנפסל במעמדו ולאחר שהפקיד את רישיונו, יחד עם זאת, כשבית המשפט בא לבחון אם העונש שהוטל אם הוא חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת, הוא נותן את דעתו לכל רכיבי הענישה, כי הרי גם אם הערכאה הדיונית הקלה ברכיב אחד היא יכולה ליצור איזון ברכיב אחר וכך, נראה לי, נהג בית משפט קמא בעניינו של המשיב. 28. יצוין כי אין בפקודת התעבורה סעיף מקביל לסעיף 58 לחוק העונשין המחייב מתן נימוקים מיוחדים כאשר בית המשפט מורה על חפיפת עונש מאסר מותנה שהופעל ולכן לא ניתן לומר כי בית משפט קמא חרג מסמכותו עת הורה על הפעלת עונש הפסילה בחופף. לעניין סוגיה זו ראו עפ"ת (חי) 27164-10-12, חאתם כיוואן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 16/01/13). 29. זאת ועוד, לא ניתן לומר כי עונש הפסילה שהוטל על המשיב חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, הגם שבית משפט קמא הורה על הפעלת עונש פסילה מותנה של 6 חודשים בחופף. יש לזכור כי הצדדים הודיעו לבית משפט קמא על הגעתם להסדר הטיעון שלגביו לא טענה המערערת כל טענה גם לאחר שהמשיב ביקש לצרף תיק נוסף. הסדר הטיעון נתן לבית משפט קמא, כפי שהודיעו לו הצדדים, שיתר רכיבי הענישה יקבעו בהתאם לשיקול דעתו. 30. כאן המקום להפנות לכך שבא כוח המערערת ביקש במסגרת הטיעון לעונש, ביום 28/11/12, בעמוד 1, שיוטל על המשיב עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים ולכן ביקש כי הפעלת המאסר המותנה תהיה בחופף. כמו כן, ביקש פסילה ממושכת העולה על שנה, מאסר מותנה מרתיע. במעמד זה, הסנגור ביקש מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון. לא עלה מדברי בא כוח המערערת כי הוא ביקש להטיל על המשיב עונש פסילה על תנאי. 31. כאמור, בית משפט קמא הורה על הגשת חוות דעתו של הממונה וקבע ישיבה נוספת לטיעון לעונש. אכן, ביום 19/03/13, טען בא כוח המערערת לעונש וביקש: "... להפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה של שלושה חודשים שהוטל על הנאשם בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. אבקש פסילה בפועל לתקופה ארוכה וממושכת העולה על שנה. נאשם לא מחזיק רישיון משנת 2000, כך שלמעשה אך ורק עונש המאסר ירתיע אותו מלשוב ולבצע את העבירה. אבקש מאסר על תנאי לתקופה מרתיעה. פסילה על תנאי וקנס הולם בנסיבות העניין". בהמשך ובסוף טיעוניו, ביקש להפעיל במצטבר את עונש הפסילה המותנית. לכאורה, מטיעוני בא כוח המערערת שביקש להפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הסדר הטיעון. יש להניח שכוונתו הייתה לעונש הפסילה ולא לעונש המאסר שלגביו הוסכם בהסדר הטיעון שיופעל בחופף. 32. עוד יש לציין כי המדובר במי שנוהג משנת 1994, לחובתו אומנם קיימות 7 הרשעות, אם כי, בחלקן עבירות של ברירת משפט, אב לשני ילדים, עבר אירוע לבבי, סובל מאבנים בכליות ובעיות רפואיות אחרות וכי זה מאסרו הראשון. 33. יתכן שהעונש שהוטל על המשיב מצוי בצד המקל של מתחם הענישה, אך אין בכך כדי לקבוע שמדובר בעונש שחורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, דבר המחייב את התערבות ערכאת הערעור. 34. בנסיבות העניין, אני מחליט לדחות את הערעור ביחס לעתירה להתערבות ערכאת הערעור בעונש הפסילה בפועל והעתירה להורות על הפעלת עונש הפסילה המותנית במצטבר, אולם, ביחס לעתירה להטיל עונש פסילה מותנה, החלטתי, כאמור, לקבל את הערעור ולהטיל על המשיב עונש פסילה מותנה של 10 חודשים ולמשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהערעור