עתירה מנהלית על מנת שבית המשפט יאפשר להם למכור בשוק החופשי שתי אחוזות קבר שרכשו בשנת 1999 בבית העלמין הישן בנהריה. נכון להיום, בית העלמין סגור, ובשל שינויים שבוצעו בו נמנע מהעותרים להיקבר באחוזות הקבר שרכשו. השאלה המרכזית לדיון - האם מתאפשרת מכירת אחוזות הקבר על ידי העותרים בשוק החופשי, לכל המרבה במחיר, או שמא יש להחזירם לחברה קדישא/המועצה הדתית תמורת השבת סכום הרכישה. הפער בין שני הסכומים יכול להיות גדול במיוחד, בשל כך שבבית העלמין אין הצע נוסף של אחוזות קבר והוא מסווג כ"סגור". 2. עובדות הרקע 2.1 העותר 1 (כיום בן 88) והעותרת 2 (כיום בת 86), התגוררו כ-50 שנה בעיר נהריה, וכיום מתגוררים ברחובות. העותרת 3 הינה בתם ומיופת כוח לטפל בעניינם. 2.2 העותרים ובני משפחתם שייכים למשפחת כוהנים. 2.3 ביום 14.10.99 רכשו העותרים שתי אחוזות קבר (להלן גם "חלקות קבר") בבית העלמין הישן בנהריה, לשימושם האישי בעתיד, תמורת סכום של 4,500 ₪ לכל אחוזת קבר. 2.4 בשנת 2002, כאשר מספר מקומות הקבורה שנותרו בו ירד מתחת לסף מסויים, הוכרז בית העלמין כסגור, ובשנת 2004 הוקם בית עלמין חדש תחתיו, בסמוך לקיבוץ כברי. 2.5 בבית העלמין הישן אין חלקת כוהנים, ומפאת מגבלות של טהרה, כוהנים אשר ביקשו ללוות את בני משפחתם למנוחה אחרונה היו משתתפים בטקס בסככת ההספדים. 2.6 לאחר שרכשו העותרים את חלקות הקבר, ערכו המשיבים 2-3 שינויים בבית העלמין, כך שהוסיפו שורות של קברים משני צדיו של שביל הגישה מהכניסה לבית הקברות ועד לסככת ההספדים. לפיכך, נמנעת כניסת כהנים דרך השביל, ואין דרך גישה אחרת לאחוזות הקבר שרכשו העותרים. 2.7 ביום 30.8.12 פנתה לראשונה העותרת 3 למשיב 1 בטענה שהשינוי שבוצע מונע כניסת כוהנים לבית העלמין כולו, וגם לסככת ההספדים, וביקשה להשיב לעותרים סכום המשקף את מחירן הריאלי הנוכחי של החלקות בבית העלמין הישן, או לאפשר להם להביא זוג שירכוש את החלקות במקומם. בתשובותיו מהתאריכים 27.11.12 ו-5.2.13, סירב המשיב 1 לבקשה, והציע לעותרים מספר חלופות, להן סירבו. 2.8 לעותרים הוצעה חלופה בבית העלמין החדש, או במקום הסמוך לגדר המערבית(מיקום בעייתי), אך ההצעות נדחו שכן לא היו הצעות הולמות בעיני העותרים. 3. טענות הצדדים 3.1 העותרים טוענים כי מדובר בבית עלמין סגור, והוראות רכישת קבר בחיים הקבועות בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א 1971 אינן חלות עליו ככזה, ואין לגביו הסדרה בחוק בנושא מחיר רכישה או מכירה. נטען כי לאור השינוי שעשו המשיבות בבית העלמין, מבקשים העותרים למכור את אחוזות הקבר מתוך אילוץ ולא מתוך בחירה חופשית ולכן יש להתיר להם למכור את חלקות הקבר באופן עצמאי, על פי מחירי השוק ובכך לשמר את זכותם הקניינית. עוד נטען כי אין קביעה בחוק שזכות המכירה שמורה לחברה קדישא בלבד,אין חיוב חוזי כזה, ואילוצם לקבל כנגד מכירת אחוזות הקבר רק את השבת הסכומים ששלמו בתוספת הצמדה פוגעת בזכותם. העותרים טוענים כי אם יוחזרו החלקות למשיבות הן תמכרנה בסכומים העולים פי ארבעה על הסכום שיוחזר לעותרים. 3.2 המשיב 1 סבור כי העתירה כנגדו צריכה להדחות על הסף בשל העדר סמכות עניינית, העדר עילה מנהלית ובשל השיהוי בהגשתה. המשיבים 2,3 טוענים להעדר נקיון כפיים ושיהוי בהגשת העתירה. לגוף הענין, מדגישים משיבים 1-3 כי על פי החוק הקיים רק "חברה לענייני קבורה" העומדת בתנאים שנקבעו בחוקים ובתקנות, מחזיקה ברישיון תקף, וכפופה לפיקוח הרגולטור (השר לשירותי דת) רשאית למכור חלקות קבורה. זאת, מתוך הכרה כי מכירת חלקות קבר בחיים ניתנת כשירות לציבור, ההכנסות ממנו אמורות לשמש אך ורק לטובת אחזקתם ופיתוחם של בתי העלמין, ולא כפעולת מכר מסחרית בשוק החופשי, שמטרתה הפקת רווחים כספיים מירביים. נטען כי חלקת קבר היא משאב ציבורי, ומשכך מיועדת גם תמורתה הכספית אך ורק לתכליות ציבוריות. יחיד ששוב אינו חפץ במשאב ציבורי זה, אינו רשאי לסחור בו והוא חייב להשיבו לרשות המוסמכת לענייני קבורה - כלומר לרשות הציבור. בבית עלמין סגור, בשל מיעוט ההכנסות ובעיית התחזוקה איפשר השר מכירת חלקות שנותרו בו במחיר גבוה מהתעריף הקבוע בחוק, אך התעריפים צריכים להקבע באופן שוויוני ואחיד, וועדת הפנים ואיכות הסביבה דורשת לראות תעריפים אלו קודם ההכרזה על הסגירה. העובדה שחוק שירותי הדת היהודים לא מוחל בחלקו על בית עלמין סגור, איננה מלמדת על ריק חקיקתי המאפשר לכל אחד לסחור בחלקות קבר בבית עלמין סגור, ללא פיקוח. . עוד נטען כי כל מכירה של חלקת קבר כפופה למשטר המחירים הקבוע בתוספות לחוק, כך שגם אם היה מותר לעותרים למכור את החלקות, הרי שהמחיר המותר היה המחיר על פי התוספת, שהוא נמוך משמעותית מתשלום ההשבה שזכאים העותרים לקבל מהמשיבות. נטען כי אין מדובר בזכות קניינית, אלא ברשיון להטמן בחלקות שמיקומן מפורש בשטר המכר. שטר המכר מציין במפורש כי אין לרוכש זכות למכור את החלקה לאחרים ואינו זכאי לקבל החזר עבור החלקה שנרכשה. 4. דיון 4.1 בית העלמין הישן בנהריה הוקם בראשיתה של המושבה, בשנות השלושים של המאה הקודמת. מקומות הקבורה התמלאו, ובשנת 2004 הוחלט על הקמת בית עלמין חדש במזרח העיר נהריה, בסמוך לקיבוץ כברי. בשנת 2002 הוכרז על ידי שר הדתות בית העלמין הישן בנהריה כבית עלמין סגור, מכח סמכותו לפי ס' 14(ז) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] התשל"א 1971 (להלן "חוק שירותי הדת"), בהתאם להמלצות המוסד לביטוח לאומי ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה. עם סיום הקמתו של בית העלמין החדש, בשנת 2009, הופסקה הקבורה בבית העלמין הישן (למעט לגבי נפטרים שרכשו חלקות בעבר) והחלה הקבורה בבית העלמין החדש. 4.2 את תרשים בית העלמין הישן ניתן לראות במב/1 . הטענה כי לאחר רכישת אחוזות הקבר על ידי העותרים, הוספו קברים בשני צידי השביל, איננה מוכחשת. גם העובדה שכניסת כוהנים לאחוזות הקבר של העותרים איננה אפשרית היום לא מוכחשת, למעט העובדה שמשיבות 2,3, טוענות כי האיסור אינו חל על כוהנים שהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אחים, הורים, בנים). 4.3 המסגרת הנורמטיבית א. חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א 1971 והתקנות המותקנות מכוחו מסדירים את נושא הקבורה היהודית בישראל. ס' 14א -א9 על סעיפי המשנה שבהם תוקנו בשנת 2001 על מנת להסדיר את שירותי הקבורה ומכירת חלקות קבר, שהיה תחום פרוץ ומופקע. על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 משלם המוסד לביטוח לאומי את דמי הקבורה לאדם שנפטר בישראל או לתושב ישראל שנפטר בחו"ל ומובא לקבורה בארץ ואין זכות לגבות תשלום נוסף כלשהו מהנפטר. השאלה מתעוררת רק לגבי מי שחפץ בחייו לקנות חלקת קבר. ב. פיקוח על המחירים - ס' 14א קבע כי המבקש לרכוש חלקת קבר בחייו ישלם סכום שלא יעלה על התעריפים הקבועים המפורטים בחוק. ס' 14 א (ז) (תיקון משנת 2008 )קובע - "הוראות סעיף זה לענין רכישת חלקת קבר בחיים יחולו לגבי בתי עלמין פעילים בלבד; השר, בהתאם להמלצות המוסד לביטוח לאומי ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, יקבע רשימת בתי עלמין סגורים, כולם או חלקם, שלגביהם לא יחולו הוראות חוק זה, ויפרסמה ברשומות; לענין סעיף קטן זה, "בתי עלמין סגורים" - בתי עלמין שנקבעו לפי סעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. " תעריפי הרכישה נקבעו בתוספת הראשונה לחוק שירותי הדת היהודיים , תוספת שבה מוזכרים בתי העלמין הפעילים בלבד. בנוסף, החוק קובע כי מי שרכש חלקת קבר בחייו וחזר בו, יחזירה לחברה קדישא או למועצה הדתית, , אשר תחזיר לו את כספו בצירוף הפרשי הצמדה - וכך קובע ס' 14א(י) - "רכש אדם חלקת קבר בחייו וחזר בו, יחזירו לחברה קדישא או למועצה הדתית, לפי הענין, והחברה או המועצה כאמור תחזיר לו את כספו בצירוף הפרשי הצמדה מיום הרכישה ועד יום החזרת חלקת הקבר כאמור בהתאם למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה." ג. הגבלת הסחר - ס' 14 א 3 קובע כי אדם רשאי לרכוש חלקת קבר עבור עצמו ולא ירכוש חלקת קבר בעבור אחר בתקופת חייו של האחר, למעט עבור בן זוגו או הורהו . ועוד נקבע באותו הסעיף - "(ג) לא ירכוש אדם חלקת קבר לשם מכירתה. (ד) לא ימכור אדם חלקת קבר לאדם אחר אלא באחד מאלה: (1) חלקת הקבר מיועדת לרוכש; (2) חלקת הקבר מיועדת לבן זוגו או להורהו של הרוכש." כל מכירה שהיא מותרת, חייבת להעשות לפי התעריף הקבוע בחוק. ד. לא ימכור אדם חלקת קבר ...אלא אם מיועדת לרוכש האם ניתן להסיק מנוסח ס' 14א3(ד)(1) לעיל כי מכירה של חלקת קבר על ידי אדם לאחר מותרת אם היא מיועדת למי שרוכש ? לתפישתי, אין לראות בסעיף זה היתר למכירת החלקה על ידי אדם פרטי אחד לאחר, שלו היא מיועדת, אלא מכירה מהגוף המוסמך, "חברה לענייני קבורה" לאדם שלו מיועדת החלקה, וזאת מהטעמים המצטברים הבאים : תכלית החקיקה היתה להסדיר את נושא הסחר בחלקות קבר, ולפקח עליו. אם נקרא את הסעיף באופן שמתיר למכור חלקת קבר לאחר שלו היא מיועדת, יוכל גם אותו מיועד למכור לאחר שלו היא מיועדת וכך הלאה, ותווצר שרשרת מכר, שהחקיקה בקשה למנוע. לשונו המפורשת של החוק אוסרת על רכישת חלקת קבר לשם מכירתה. (כך בס'14 א3(ג)). ואם תאמר, במועד שקניתי אכן לא קניתי לשם המכירה אלא עבור עצמי, אך בהמשך חזרתי בי (וכעת בכוונתי למכור), כי אז קיים ס' 14א(י') הקובע במפורש כי מי שקנה חלקת קבר בחייו וחזר בו יחזירו לחברה קדישא או למועצה הדתית, וזו תחזיר לו את כספו. והיבט לשוני נוסף - ס' 14 א3 מכסה את שני צדדי המכר - ברישא של הסעיף הוא מתייחס לרוכש (שיכול לרכוש עבור עצמו או עבור בן זוגו או הורהו) ובסעיף קטן (ד) הוא מתייחס למוכר חלקת הקבר (חברה קדישא או מועצה דתית) שחלות עליו אותן הגבלות ממש -המכירה רק לרוכש עצמו או בעבור בן זוגו או הורהו. שני צדדים של אותה מטבע. זוהי כוונת הסעיף, ואין לראות בניסוחו היתר לסחר בחלקות קבר. מכאן, שלא ניתן לאמר שהחוק נותן הכשר למכירת חלקת קבר בין אדם לרעהו. 4.4 חלקת קבר היא משאב ציבורי, המכתיב דרך התנהלות מסויימת. מכח תפיסה זו - העותרים אינם רשאים לסחור בחלקות, ומשאינם מעוניינים בהן עוד - עליהם להשיבן לרשות הציבור, דהיינו לרשות המוסמכת לענייני קבורה. אין כל הגיון להבחין בהקשר זה בין בית עלמין פתוח לבית עלמין סגור. אחרת, אם נקבל אבחנה כזו, ניצור תמריץ לאנשים "להשקיע" בחלקות קבר כהשקעת טווח ארוך, שכן לכשייסגר בית העלמין, יהיה ערך שוק פתוח להשקעתם. בכך נרוקן מתוכן את תכלית החקיקה, ואת הנסיון למנוע סחר וספסרות בחלקות קבר. אם בבית עלמין פעיל יש החזר התמורה לרוכש עבור אחוזת הקבר שקנה - קל וחומר שיש החזר כזה בבית עלמין סגור, שם תעריפי חלקת קבר גבוהים יותר. ההגיון מלמד כי העקרון הקבוע בס' 14א (י) לחוק שירותי הדת, יוחל גם בבתי עלמין סגורים. לא הוצגו במהלך הדיון תעריפי המכירה של חלקות קבר בבית העלמין הסגור בנהריה, על אף שנטען כי התעריפים אחידים והם עוברים את בקורת ועדת הפנים ואיכות הסביבה טרם ההכרזה על בית העלמין כסגור. פירוט מחירי חלקות קבר שנמכרו בפועל בבית העלמין הישן בנהריה מאז סגירתו (צורף כמש/5 לתצהיר ראש המועצה הדתית) מלמד על מחירים בסדרי גודל של 2,500-3,000 ₪ למאות רכישות על פני השנים 2003-2009, למעט 3 או 4 מקרים יוצאים מן הכלל (מחיר של 20,000 ₪) שאין לדעת מה הרקע הייחודי להם. 4.5 ההיבט החוזי הוצג "שטר לאחוזת קבר " שהונפק לעותרים בגין רכישת חלקת הקבר. בתנאי הרכישה נכתב במפורש - "אין לרוכש שום זכות למכור את החלקה לאחרים או לבני משפחה ואינו זכאי לקבל החזר תמורת החלקה שנרכשה". השטר לאחוזת קבר, מהווה את המסמך החוזי שבין הצדדים, והוא מגביל את הסחרות של חלקת הקבר. גם מכח תנאי החוזה שנקשר בין הצדדים -לא זכאים העותרים למכור את חלקת הקבר בשוק החופשי. זכות הסחרות הוגבלה בתנאי הרכש, ומאחר ומגבלה זו עולה בקנה אחד עם החוק ומתיישבת עימו, היא מעצימה את האיסור החל על העותרים למכור את חלקת הקבר בשוק החופשי. העובדה שהעותרים טוענים כי בוצע שינוי בבית העלמין, אין בה כדי לשנות את התנאי, ולהכתיב מכורח השינוי סחרות חלקת הקבר בשוק החופשי. חלקו הראשון של התנאי משטר אחוזת הקבר המצוטט לעיל - תקף, ואין בכך כדי להסיק לענין תקפותו של חלקו השני של התנאי, המונע את הזכות לקבלת החזר התמורה. אעיר אגב אורחא, כי לתפישתי, האיסור בחוק על סחרות אחוזת הקבר , והחובה להחזיר תמורה במקרה של חזרה מרכישה ,הם תנאים קוגנטיביים, ולא ניתן להתנות עליהם חוזית. 4.6 ההיבט הקנייני המשיבים מבקשים לראות ברכישת חלקת הקבר משום רשיון להטמן בחלקה , זכות שאיננה עולה לכדי זכות קנין. העותרים מצדם מבקשים לראות ברכישתם משום רכישה של זכות קניינית. לא מצאתי לנכון להרחיב בטיעונים התיאורטיים באשר למהותה של הזכות, שכן גם אם זכות קניינית היא, ממילא הוגבלה סחרותה בחוק ובחוזה. 5. המסקנה המתבקשת היא כי אין העותרים רשאים למכור את אחוזת הקבר בשוק החופשי, אלא עליהם להחזירה לגוף שמכר אותה. אין בפסק דין זה כדי לדון או להכריע באופן כלשהו בטענת העותרים כי נמנעה מהם הזכות להקבר בבית העלמין הישן, ובכך הופר החוזה עמם. טענה זו מקומה במסגרת תביעה אזרחית נפרדת. אולי תחושת העותרים שמגיע להם פיצוי כלשהו עבור כך שנמנע מהם להטמן בבית העלמין שחפצו , צריכה להיות מוסדרת בתביעה אזרחית. 6. לסיכום 6.1 העתירה נדחית. 6.2 אין חיב בהוצאות. 6.3 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין בתי עלמין / בתי קברותעתירה מנהלית