המשיבה תבחן את בקשתה של העותרת על-ידי יחידת ה-RSD, ותעניק לעותרת מעמד של פליטה המבקשת מקלט בישראל. לטענת העותרת נשקפת לה סכנת חיים במולדתה בשל רדיפתה על-ידי קבוצת מיליטנטים שרודפים אחר בעלה. 2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו ו/או שהעתירה אינה מראה על פניה עילה ו/או אינה מצביעה על פגם מינהלי ו/או שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר ו/או בחוסר ניקיון כפיים, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה כך שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). יחד עם זאת, כפי שנפסק בעע"ם 1440/13 כריסטופר צ'ימה נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (7.8.13) (להלן: "פס"ד צ'ימה") יש לעשות שימוש במשורה ובזהירות וברגישות רבה מיוחדת ומפליגה ובמקרים חריגים קיצוניים בלבד, בכלי של דחיית עתירה על הסף, במיוחד לגבי מבקש מקלט מדיני המבקש להשיג על דחיית בקשתו לקבלת מקלט מדיני, וככלל יש לקיים דיון בעתירה לגופו של עניין, בהתחשב בכך שמדובר בדיני נפשות, ומניעת אי צדק ופגיעה חמורה במבקש, ולאור ההשלכות החמורות העלולות להיות לחייו, לשלומו ולביטחונו של מבקש המקלט המדיני בעקבות דחיית בקשתו. (ב) בהתאם לכך, ומקום בו אין להורות על דחיית הבקשה על הסף, יש לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים למניעת ההרחקה מן הארץ עד להכרעה בעתירה. (ג) בעניין זה יש להבחין בין בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים לבין בקשה למתן צו ביניים, כך שבעוד שבבקשה למתן סעד זמני בערעור ככלל, לא מעוכב ביצועו של צו ההרחקה, הרי שבבקשה למתן צו ביניים, ככלל, מאזן הנוחות מטה את הכף למתן הצו, שכן לראשונה, מובא מבקש המקלט בפני שופט לדיון מהותי, לגופו בעניינו וניתנת לו ההזדמנות הראשונה להביא את דבריו כדין בפני שופט (בר"מ 7582/12 פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)). (ד) במקרים של בקשות שאין מקום לדחותן על הסף, שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן שאם יוכח הנטען בהן הרי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות. (ה) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. (ו) יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה. (ז) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'... בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה 3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו. 4. בענייננו, העותרת נכנסה לישראל ביום 17.2.10 באשרת תייר. ביום 18.3.10 נערך לעותרת ראיון תשאול ראשוני לאחריו הונפקה לה אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, שהוארכה מעת לעת. ביום 4.9.11 נולדת לעותרת בת. ביום 2.9.12 הובאה העותרת בפני ממונה ביקורת גבולות, הוצא כנגדה צו משמורת והעותרת שוחררה בתנאים וביום 3.9.12 הוצא כנגד העותרת צו הרחקה. ביום 9.3.13 נולדה לעותרת בת נוספת. ביום 23.4.13 נערך לעותרת ראיון בסיסי לאחריו ביום 2.6.13 נדחתה בקשתה של העותרת על הסף. 5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו ביניים עד לבירור טענותיה של העותרת במסגרת העתירה, וזאת מהטעמים הבאים: בנסיבות העניין, על-אף שנראה כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, בהתחשב בכך שעתירתה של העותרת נסמכת על בקשתו של בעלה להכיר בו כפליט, בקשה שנדחתה על-ידי המשיבה לאחר בחינה מעמיקה, כאשר אף עתירה שהגיש בעלה של העותרת כנגד ההחלטה הנ"ל נמחקה לאור המלצת בית המשפט (עתמ 46387-06-12), ובהתחשב בכך שלכאורה, בני משפחתה של העותרת ובעלה עודם מתגוררים בניגריה ללא פגע, וכן לא הוסבר מדוע העותרת לא ברחה לאזור אחר בניגריה, שהיא מדינה המשתרעת על שטח ענק (ראו פסק דינו של כבוד השופט עמית בפס"ד צ'ימה), אך יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל, אני סבור כי לאור פס"ד צ'ימה אין מקום לדחות במקרה זה את העתירה על הסף בטרם תיבחנה טענותיה של העותרת לגופן, משמדובר בדיני נפשות, ומניעת פגיעה חמורה בעותרת, שלומה ובטחונה, בפרט בהתחשב בכך, שעתירתה של העותרת נדחתה על הסף על-ידי המשיבה לאחר ריאיון בסיסי, כאשר יש לבחון האם ובהנחה שטענותיה של העותרת נכונות, רדיפתה היא על רקע פוליטי כנטען בעתירה או על רקע פלילי והאם כדין נדחתה בקשתה על הסף. בהתאם לכך, ועל-אף שסיכויי העתירה אינם גבוהים כאמור, מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת מתן צו ביניים למניעת הרחקתה של העותרת, וזאת כדי לא ליצור מעשה עשוי של החזרת העותרת לארצה בטרם תובא לראשונה בפני שופט ותתבררנה טענותיה לגבי סכנת החיים הנשקפת לטענתה. לאור האמור, ניתן בזאת צו ביניים האוסר על הרחקתה של העותרת מישראל עד למתן פסק דין בעתירה. הדיון שנקבע ליום 2/9/13 לדיון בבקשה לצו הביניים מבוטל בזאת. משרד הפניםפליטיםמבקשי מקלט מדיני