לטענת העותר נשקפת לה סכנת חיים במולדתו בשל רדיפתו על רקע דתי, שכן הוא נוצרי והוא נרדף על-ידי בעלה של אישה מוסלמית איתה הוא קיים קשר רומנטי. 2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו ו/או שהעתירה אינה מראה על פניה עילה ו/או אינה מצביעה על פגם מינהלי ו/או שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר ו/או בחוסר ניקיון כפיים, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה כך שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). יחד עם זאת, כפי שנפסק בעע"ם 1440/13 כריסטופר צ'ימה נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (7.8.13) (להלן: "פס"ד צ'ימה") יש לעשות שימוש במשורה ובזהירות וברגישות רבה מיוחדת ומפליגה ובמקרים חריגים קיצוניים בלבד, בכלי של דחיית עתירה על הסף, במיוחד לגבי מבקש מקלט מדיני המבקש להשיג על דחיית בקשתו לקבלת מקלט מדיני, וככלל יש לקיים דיון בעתירה לגופו של עניין, בהתחשב בכך שמדובר בדיני נפשות, ומניעת אי צדק ופגיעה חמורה במבקש, ולאור ההשלכות החמורות העלולות להיות לחייו, לשלומו ולביטחונו של מבקש המקלט המדיני בעקבות דחיית בקשתו. (ב) בהתאם לכך, ומקום בו אין להורות על דחיית הבקשה על הסף, יש לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים למניעת ההרחקה מן הארץ עד להכרעה בעתירה. (ג) בעניין זה יש להבחין בין בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים לבין בקשה למתן צו ביניים, כך שבעוד שבבקשה למתן סעד זמני בערעור ככלל, לא מעוכב ביצועו של צו ההרחקה, הרי שבבקשה למתן צו ביניים, ככלל, מאזן הנוחות מטה את הכף למתן הצו, שכן לראשונה, מובא מבקש המקלט בפני שופט לדיון מהותי, לגופו בעניינו וניתנת לו ההזדמנות הראשונה להביא את דבריו כדין בפני שופט (בר"מ 7582/12 פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)). (ד) במקרים של בקשות שאין מקום לדחותן על הסף, שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן שאם יוכח הנטען בהן הרי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות. (ה) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. (ו) יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה. (ז) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'... בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה 3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו. 4. בענייננו, העותר נכנס לישראל ביום 13.11.12 ברישיון מסוג ב/2 אשר תוקפו עמד על חודש ימים. ביום 17.1.13 הגיש העותר בקשה באמצעות בא-כוחו להכיר בו כפליט. ביום 14.2.13 הובא העותר בפני ממונה ביקורת הגבולות, והוחלט על הוצאת צו הרחקה בכפוף לתנאים, וכן צו משמורת כנגד העותר ושחרורו בערובה בכפוף להתייצבותו ביחידת מבקשי המקלט. ביום 27.2.13 נערך לעותר ריאיון ביחידת מבקשי המקלט, בסופו הוחלט לדחות את בקשתו של העותר על הסף משגרסתו, גם אם היא נכונה, אינה נובעת מאחת העילות המנויות באמנת הפליטים. 5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו המבקשת לדחות את העתירה על הסף, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו ביניים עד לבירור טענותיו של העותר במסגרת העתירה, וזאת מהטעמים הבאים: בנסיבות העניין, נראה אומנם כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, שכן עיון בטענותיו של העותר בפני ממונה ביקורת הגבולות וכן בפרוטוקול הריאיון שנערך לעותר מעלה כי אף אם תתקבל גרסתו של העותר הרי שלכאורה הוא אינו נרדף על רקע דתי כפי שהוא מבקש לטעון בעתירה, אלא לכאורה הוא נרדף על רקע אישי פלילי על-ידי בעלה של האישה עימה קיים העותר קשר. כמו כן, נראה גם שלכאורה סכנת החיים אינה ממשית, שכן העותר לא תמך את טענותיו בראיות כלשהן ולא הוסבר בצורה משכנעת מדוע העותר אינו יכול להתיישב במקום אחר בדרום אפריקה ומדוע לא פנה לרשויות החוק בטענה לרדיפה או איומים על חייו, כאשר העותר מציין בראיון שהוא יהיה יכול לחזור למדינתו בעוד כשנה וחצי. יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל, אני סבור כי לאור פס"ד צ'ימה אין מקום לדחות במקרה זה את העתירה על הסף בטרם תיבחנה טענותיו של העותר לגופן, משמדובר בדיני נפשות, ומניעת פגיעה חמורה בעותר, שלומו ובטחונו. בהתאם לכך, ועל-אף שסיכויי העתירה אינם גבוהים כאמור, מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת מתן צו ביניים למניעת הרחקתו של העותר, וזאת כדי לא ליצור מעשה עשוי של החזרת העותר לארצו בטרם יובא לראשונה בפני שופט ותתבררנה טענותיו לגבי סכנת החיים הנשקפת לטענתו, בפרט וכאשר טענותיו נדחו על הסף על-ידי המשיבה על-פי סעיף 4 לנוהל. לאור האמור, דין הבקשה לדחיית העתירה על הסף להידחות וניתן בזאת צו ביניים האוסר על הרחקתו של העותר מישראל ועל השמתו במשמורת עד למתן פסק דין בעתירה. הסדרת מעמדמשרד הפניםפליטיםדת