קשירת קשר לייבא הרואין מירדן לישראל ובייבוא והחזקת 77.882 ק"ג הרואין לאחר שהסיע ברכבו את הקושרים האחרים לגבול ישראל ירדן, שם קיבלו את הסם מאנשיו של סוחר סמים בירדן נושא ת.פ. 8288/08 (בימ"ש מחוזי באר-שבע) [ראה גזר הדין שצורף כנספח ג' לעתירה]. 2. ביום 15.11.11 וביום 30.1.13 דחתה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), בהרכבים שונים, את בקשות המשיב, שריצה עד כה 4 שנות מאסר, להשתחרר על תנאי בשל מחלת הריאות ממנה הוא סובל ועתירות שהגיש לבימ"ש זה נדחו בימים 6.3.12 ו- 2.7.13 (ראה נספחים ד-ט לעתירה). 3. ביום 8.7.13 קיבלה הוועדה את בקשת המשיב לשחרור על תנאי בשל מצבו הרפואי למשך חצי שנה בהסתמך על חוות הדעת של מנהל מר"ש, ד"ר זוריאן רדומיסלסקי, שהוא רופא אך אינו נמנה על הרופאים שניתן להסתמך על חוות דעתם לצורך ההחלטה לשחרור על תנאי לפי סעיף 7(ה) לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 (להלן: "החוק") (ראה הרשימה שצורפה כנספח יב' לעתירה) ועל חוות דעתו של ד"ר בן בסט שאימצה אותה. 4. הוועדה קבעה כי מתקיים לגבי המשיב סעיף 7(א)(1) לחוק וגם אם סעיף 7(א)(2)(א) לחוק לא מתקיים עפ"י לשונו הוא מתקיים עפ"י תכלית החוק. 5. הוועדה היתה ערה לכך שגזר הדין לקח בחשבון את מצבו הרפואי של המשיב, שלא היה שפיר גם בזמן ביצוע העבירות ושבגינו הוא היה משוחרר במהלך משפטו. לדברי הוועדה היא לקחה בחשבון גם את טובת הציבור, את נסיבותיו האישיות של המשיב ואת אופן שהותו בבית משפחתו אם ישוחרר. 6. הוועדה קבעה, על סמך חוות הדעת הנ"ל, שתוחלת חייו של המשיב לא עולה על מספר חודשים וקבעה שאין מחלוקת כי עקב מצבו הרפואי המשיב יכול לרצות את מאסרו רק במר"ש וגם שהותו שם עלולה לסכן אותו בגלל ריכוז האוכלוסיה החולנית שנמצאת שם ובשל שבריריותו של מצבו הרפואי. 7. בסיפא החלטתה כתבה הוועדה כדלקמן: "אנו חייבים לשוות לעינינו גם כי אנו מצויים בפתחו של חודש הרמדאן, המחייב התייחסות של חסד ורחמים לבדואים. עוד אנו צריכים לומר כי מטרת ההליך הפלילי אינו נקמה ואם נחפש את התכלית בסעיף 7 האמור, נמצא כי הוא מוביל בנסיבותינו להעדפת ההיבט האנושי ולשחרורו של האסיר שחרור זמני בשל מצבו הרפואי". החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו. טענות העותר 1. הוועדה טעתה כאשר הסתמכה על חוותה דעת של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי וד"ר בן בסט והתעלמה מסתירות שקיימות בהן. 2. הוועדה שגתה כשהסתמכה על חוות דעתו של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי, שאיננו "רופא" כנדרש לצורך סעיף 7 לחוק. 3. הוועדה שגתה כאשר קבעה על סמך חוות הדעת הנ"ל שימיו של המשיב ספורים שכן אין בהן שינוי נסיבות לעומת חוות הדעת שהיו בפני הוועדות הקודמות וביהמ"ש שהחליטו לא לשחרר את המשיב חרף מצבו הרפואי. 4. הוועדה שגתה כאשר קבעה על סמך חוות הדעת שעפ"י תכלית החוק יש לשחרר את המשיב מאחר והוא זקוק באופן קבוע להנשמה מלאכותית בשל חוסר יכולתו לנשום באופן עצמוני. 5. הוועדה לא נתנה משקל ראוי לאינטרס הציבורי שמחייב פירוש מצמצם של המושג "ימיו ספורים", במיוחד כאשר מצבו הרפואי של המשיב נלקח בחשבון בגזר דינו והוא היה חולה ריאות בזמן ביצוע העבירות. כמו כן, יש לקחת בחשבון שהמשיב ריצה רק 4 שנים מתוך 12 שנות מאסר, הוא מסרב להשתלת ריאות וממשיך לעשן למרות מחלתו. 6. במהלך הדיון בפנינו טענה ב"כ העותר שחוות הדעת לא עונות על הקריטריונים של "ימיו ספורים" ושל הצורך בהנשמה קבועה וכי מצבו הרפואי הקשה של המשיב היה ידוע לבימ"ש שגזר את דינו. לטענתה, יש לתת משקל להתנהגותו של המשיב שמביא על עצמו בהתנהגותו את מצבו, שלטענתו מצדיק את שחרורו, ולא עושה ככל שביכולתו כדי לשפר את מצבו. לטענתה, הוועדה לא איזנה כראוי בין מצבו הרפואי של המשיב לבין האינטרס הציבורי. תגובת ב"כ המשיב: 1. גם אם ד"ר זוריאן רדומיסלסקי אינו נמצא ברשימת הרופאים ניתן להסתמך על חוות דעתו שכן הוועדה יכולה להסתמך גם על חוות דעת של רופאים פרטיים. 2. יש לקבל את הערכת הרופאים לפיה תוחלת חייו של המשיב היא מספר חודשים בשל מחלת הריאות ממנה הוא סובל ובגלל המחלות הנוספות. 3. מצבו הרפואי של המשיב הוחמר מאז מתן גזה"ד ומאז ההחלטות הקודמות של הוועדות וביהמ"ש שכן עד לאחרונה השתמש המשיב בחמצן ברוב שעות היממה והיום הוא משתמש בחמצן כל שעות היממה. 4. אין בחומרת העבירה שביצע המשיב כדי לגרום להשארתו במאסר למרות מצבו הרפואי הקשה ואין לזקוף לחובתו את סירובו להשתלת ריאות והמשך העישון שכן הפסקת העישון לא תיטיב את מצבו. דיון והכרעה 1. סעיף 7(א)(1) לחוק קובע כדלקמן: שחרור על-תנאי מטעמים רפואיים (א) הועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, בהתקיים אחד מאלה: (1) ימיו של האסיר ספורים, ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט או שהמשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי, בשל חולניותו;" 2. עפ"י סעיף 7(ה) לחוק "רופא" הוא מי שנכלל ברשימה שצורפה כנספח יב' לעתירה. אין מחלוקת שד"ר זוריאן רדומיסלסקי לא נכלל ברשימה ודי בכך כדי לקבוע שהוועדה לא היתה מוסמכת להסתמך על חוות דעתו אך הוועדה הסתמכה גם על חוות הדעת של ד"ר בן בסט, שנכלל ברשימה, אשר אימצה את חוות דעתו של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי, ולכן איננו מקבלים טענת העותר בענין זה. 3. אין בפסה"ד של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בנצרת בענין טולצ'ינסקי נ' מדינת ישראל, שהוצג ע"י ב"כ המשיב, כדי לתמוך בטענתו שניתן להסתמך על חוות דעתו של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי למרות שאינו נכלל ברשימה שכן באותו מקרה היתה בפני הוועדה וביהמ"ש חוות דעת של רופא שנכלל ברשימה, שהובאה מטעם המדינה, וביהמ"ש קבע שאין בכך שהרופא שנתן חוות דעת מטעם האסיר לא נכלל ברשימה כדי למנוע מהוועדה להסתמך על חוות דעת פרטית שהובאה מטעם האסיר. 4. בחוות דעתו של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי נכתב שהמשיב סובל ממחלת ריאה חסימתית כרונית קשה על רקע עישון כבד ואי ספיקת לב. באשר לתוחלת חייו של המשיב כותב ד"ר זוריאן רדומיסלסקי שהפרוגנוזה של מחלתו גרועה ואורך חייו הצפוי על פי חומרת מחלתו לא עולה על חודשים. לדבריו, עפ"י הספרות, שיעורי התמותה תוך שנה לחולים במצב דומה למשיב הם 48%, תוך שנתיים הם 58% ותוך שלוש שנים הם 64%. לטענתו מצבו של המשיב מחמיר והצורך במתן חמצן מעלה סיכון לצבירה של פחמן דו חמצני עד למוות. 5. השוואת הנתונים בספרות, כפי שמובאים ע"י ד"ר זוריאן רדומיסלסקי וד"ר בן בסט בחוות הדעת שלהם, עם הערכת תוחלת חייו של המשיב עליה התבססה הוועדה בהחלטתה לשחרר את המשיב מאחר וימיו ספורים, מעלה כי קיימת סתירה שהרופאים והוועדה לא נתנו לה הסבר. ההסבר שנתן ב"כ המשיב בטיעוניו לפיו הערכת תוחלת חייו של המשיב למשך מספר חודשים מבוססת על מצבו הרפואי הקשה מעבר למחלת הריאות לא עולה מחוות הדעת שכן עפ"י חוות הדעת אי ספיקת הלב ממנה סובל המשיב מקשה על תפקודו והוא נמצא באיזון סביר של מחלת הסכרת ממנה הוא סובל. 6. השוואת חוות הדעת של הרופאים באשר לתוחלת חייו של המשיב מעלה קיומה של סתירה שלא ניתן לה הסבר בפני הוועדה או בפנינו שכן עפ"י חוות דעתו של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי תוחלת חייו של המשיב לא עולה על מספר חודשים בעוד שעפ"י חוות דעתו של ד"ר בן בסט אורך חייו הצפוי של המשיב עפ"י מחלתו אינו עולה על שנים אחדות, הערכה שאינה עומדת בקריטריון של "ימיו ספורים" שבסעיף 7(א)(1) לחוק. 7. לאור כל האמור לעיל שגתה הוועדה כאשר הורתה לשחרר את המשיב מאחר וימיו ספורים והחלטתה בענין זה מצדיקה התערבותה של ערכאה שיפוטית בהיותה סוטה באופן מהותי ממתחם הסבירות. 8. סעיף 7(א)(2)(א) לחוק קובע כדלקמן: "(א) הועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, בהתקיים אחד מאלה: (2) מצבו הרפואי של האסיר הוא כמפורט בפסקת משנה (א) או (ב), ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט: (א) האסיר זקוק באופן קבוע להנשמה באמצעי מלאכותי, בשל חוסר יכולת לנשום באופן עצמוני;" 9. אין מחלוקת שגם עפ"י חוות הדעת של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי ושל ד"ר בן בסט, שהיו מונחות בפני הוועדה וצורפו לעתירה, המשיב לא נזקק באופן קבוע להנשמה מלאכותית. 10. איננו מקבלים את קביעת הוועדה שעפ"י תכלית סעיף 7 לחוק, כפי שתוקן בתיקון מס' 12 בשנת 2011, מוצדק לשחרר את המשיב גם אם אינו נזקק באופן קבוע להנשמה מלכותית שכן עפ"י דברי ההסבר להצעת החוק התיקון נועד לתת פתרון הומני שמתאים לקבוצה מצומצמת של אסירים שמפאת מצבם הקשה אין עוד אינטרס ציבורי ממשי להמשיך את החזקתם בבית הסוהר באופן קבוע או זמני (ראה סעיף 10 לפסה"ד בעת"א 45667-11-11 של בימ"ש זה) והמשיב לא נמנה על קבוצה מצומצמת זו. 11. סעיף 7(ג) לחוק קובע שבהחלטתה לשחרר אסיר על תנאי מנימוקים רפואיים תשקול הוועדה גם שיקולים של טובת הציבור. אמנם הוועדה כתבה בהחלטתה שהיא לוקחת בחשבון את טובת הציבור אך היא לא הביאה בחשבון במידה הראויה את חומרת מעשיו של המשיב נושא מאסרו, כפי שתוארו בגזר דינו (ראה עמ' 5-6 לגזר הדין), ובמיוחד את העובדה שעפ"י חוות דעת רפואית שהיו בפני ביהמ"ש שגזר את דינו של המשיב, עולה שהמשיב סובל כבר שנים רבות ממחלת ריאות כרונית שהולכת ומתדרדרת בקצב מואץ ולמרות מחלתו הוא ביצע את העבירות נושא מאסרו (ראה עמ' 7-8 לגזר הדין). כך גם לא לקחה הועדה במנין שיקוליה בענין זה את העובדה שעלתה גם מדברי המשיב בפניה ומחוות הדעת הרפואיות לפיה המשיב ממשיך לעשן ובכך תורם להחמרת מצבו הרפואי. 12. לאור כל האמור לעיל, החלטת הועדה נושא העתירה מצדיקה התערבותה של ערכאה שיפוטית. אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הועדה מיום 8.7.13 לשחרר את המשיב על תנאי למשך 6 חודשים. קשירת קשר לביצוע פשע / עווןירדןיבואסמים