1. העותר משיג בפנינו על החלטת ועדת השחרורים בכלא גלבוע מיום 24.6.13, שהחליטה לדחות את בקשתו לשחרור על-תנאי ממאסר. 2. העותר נושא מאסר שלישי לתקופה של 13 חודשים בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח. העותר החל בריצוי מאסרו ביום 1.11.12; 2/3 שחרור מינהלי חל ביום 22.6.13 ושחרורו המלא יחול ביום 30.11.13. העותר ריצה את מאסרו הראשון בדרך של עבודות שירות בגין עבירות תעבורה; ממאסרו השני, אף הוא בגין עבירות תעבורה, שוחרר שחרור מוקדם , אך שב לסורו עת ביצע את העבירות נשוא מאסרו הנוכחי. 3. ביום 27.5.13 דנה ועדת השחרורים בבקשתו של העותר, אולם הדיון נדחה לבקשתו כדי שישלים קבוצה טיפולית; במועד הנדחה, ביום 24.6.13, ולאחר ששמעה את טיעוני הצדדים ועיינה בחומר שעמד בפניה, דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של העותר לשחרור על-תנאי משום מסוכנותו הנלמדת מעבירותיו החוזרות ונשנות. שכן "האסיר שוב ושוב נוהג ברכבים בעת פסילה וממילא מסכן את שלום הציבור". הועדה סברה, כי אין בתוכנית השיקום שהוגשה מטעם רש"א כדי לאיין את מסוכנותו של העותר. 4. לטענת העותר, הועדה לא שקלה שיקול כלשהו מלבד עברו הפלילי, ולמעשה גזרה את דינו בשנית, וכן לא שקלה את "מצבו האקטואלי" ובעיקר את העובדה, כי הוכנה עבורו תוכנית רש"א והוא השתתף בקבוצות טיפול ואמור להמשיך בכך. עוד נטען, כי העותר נמצא בסבב חופשות ולא נרשמו לחובתו הפרות או עבירות משמעת בין כותלי בית הכלא. ב"כ העותר סבור, כי היה על הועדה לתת משקל מכריע לתוכנית השיקום אשר הוכנה על ידי הרשות לשיקום האסיר ולקבוצות הטיפול אותן עבר העותר. נוכח כל אלה, טוען ב"כ העותר, כי החלטת הועדה אינה סבירה באופן קיצוני ומבקש לקבל את העתירה. מנגד טוען ב"כ היועמ"ש, כי יש להשאיר את החלטת הועדה על כנה בהיותה החלטה סבירה ומתבקשת בנסיבותיו של מקרה זה. 5. לאחר עיון בנימוקי העתירה והתגובה וכן בתיק הועדה שהוגש לעיוננו ולאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל. כידוע, בית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו אמור להחליף את שיקול דעתה של ועדת השחרורים בשיקול דעתו שלו, אלא רק לבחון את סבירות שיקול דעתה של הועדה, קרי האם זו שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ואיזנה ביניהם כראוי (ראו: רע"ב 1328/13 אלאמיר אמיר נ' וועדת שחרורים בבית הסוהר אשל, החלטת כב' השופטת ברק-ארז, מיום 24.3.13). בענייננו מדובר במאסרו השלישי של העותר בגין עבירות תעבורה שבוצעו בתאריך 1.11.12, עת נהג העותר ברכב הגם שהיה פסול מלנהוג בהתאם לצו שיפוטי והגם שהנו בלתי מורשה ומעולם לא החזיק ברישיון נהיגה תקף. באותה עת, עמדו לחובתו 4 הרשעות תעבורה קודמות, 3 מהן בגין עבירות נהיגה על ידי בלתי מורשה לנהיגה. בית המשפט שגזר את דינו מצא, כי העבירות שביצע בשילוב עברו התעבורתי מצביעים על הסיכון הנשקף ממנו ועל ההכרח להטיל עליו ענישה מחמירה. לא כל שכן, משהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה למשך 12 חודשים. עוד יצוין, כי העותר שוחרר ממאסרו השני שחרור מוקדם בחודש מרץ 2012 ושב לסורו חרף המאסר המותנה שריחף מעל ראשו. צדקה הועדה בקביעתה, כי יש בכל האמור כדי ללמד על המסוכנות הנשקפת מן העותר ששב פעם אחר פעם ונוהג ברכבים בעת פסילה ואף שאינו מורשה בנהיגה ומסכן בהתנהגותו את שלום הציבור. יחד עם זאת, הועדה התעלמה כליל ולא שקלה את השינוי שחל בעותר מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולא נתנה דעתה לצעדים שננקטו לשם שיקומו. מדו"ח גורמי הטיפול מיום 20.6.13 עולה, כי העותר מתפקד כאסיר עבודה, אף שהוא עושה את הנדרש ממנו בבחינת המינימום ההכרחי. יחד עם זאת, התנהגותו תקינה ולא נרשמו לחובתו דו"חות משמעת או הפרות כלשהן; העותר סיים זה מכבר קבוצה טיפולית "צעדים לחיים", אף שלאותה קבוצה הגיע באופן לא סדיר, השתתף במידה בינונית וללא חיבור רגשי; בחודש אפריל 2013 הופגש העותר עם נציגת רש"א אשר התרשמה, כי יש לשלבו בקבוצה בנושא עבירות תעבורה במקביל לבניית תוכנית שיקומית וזאת לאור התרשמותה, כי העותר בעל תובנה לבעייתו בתחום הנהיגה (הגדיר זאת כ"התמכרות לנהיגה"); בהתאם לכך, שולב העותר בקבוצה טיפולית "נוהגים אחרת", הגיע לכל המפגשים ועמד בחוזה הקבוצתי, אם כי השתתף בדיונים באופן מינורי, ללא חיבור רגשי; במקביל נבנתה עבורו תוכנית בפיקוח רש"א. 6. עינינו הרואות, כי העותר השתתף בשתי קבוצות טיפול ולמען סיום הקבוצה השנייה אף הסכים לדחיית הדיון בעניינו בפני הועדה (מיום 27.5.13 ליום 24.6.13) וכיום הוא מגלה תובנה לחומרת עבירותיו בתחום הנהיגה, כאשר בדיון שהתנהל בפני ועדת השחרורים במאסרו הקודם (מיום 27.2.12), נטען על ידי ב"כ היועמ"ש, כי לא ניכרת תובנה אצל העותר לגבי חומרת עבירותיו. העותר נתרם מהשתתפותו בקבוצות הטיפוליות במאסר הנוכחי ונמצא מתאים לתוכנית שיקום במסגרת המרכז לשיקום אזורי חיפה; על-פי תוכנית רש"א, העותר יגיע מיד עם שחרורו למנהלת המרכז לשיקום אזורי בחיפה, יעבור אבחון והערכה לשם בניית תוכנית שיקום בפיקוח באזור מגוריו וישתתף בקבוצה טיפולית בנושא עבירות התעבורה במשרדי הרשות מחוז מרכז; על כל הפרה ידווח לועדת השחרורים, משך הפיקוח עד שנה מיום שחרורו. העותר התחייב לתוכנית זו הן במהלך הדיון בפני הועדה והן במהלך הדיון בפנינו. 7. מכל המקובץ לעיל עולה, כי הועדה לא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ולא נתנה את דעתה להליך הטיפולי שעבר העותר במהלך מאסרו; לכל אלה נוסיף, כי עסקינן באסיר שיוצא לחופשות באופן סדיר, התנהגותו תקינה והוא נמצא למעלה מחודשיים וחצי בתוך תקופת השליש (המהווה כמעט מחצית התקופה) ומביע חרטה על מעשיו. יש בכל אלה כדי להטות את הכף לעבר קבלת העתירה, כאשר מחויבותו של העותר לעמוד בתנאי תוכנית השיקום של רש"א לרבות תקופת הפיקוח (עד שנה מיום שחרורו) יש בה כדי לתרום להשלמת הצעדים לשם שיקומו ולהגנה על הציבור מפני מסוכנותו העתידית. 8. אשר על כן, אנו מקבלים את העתירה ומורים על שחרורו של העותר; עניינו של העותר יוחזר לועדת השחרורים אשר תקבע, בהקדם האפשרי, את תנאי השחרור. אנו מעכבים את שחרורו של העותר משך 7 ימים מהיום, על מנת ליתן בידי המדינה שעת כושר לשקול הגשת בר"ע על פסק דיננו. ועדת השחרוריםשחרור מוקדם מהכלאשחרור על תנאימאסר