קיבלה הוועדה את בקשת המשיב לקיים דיון חוזר בהחלטה שלא לשחררו על תנאי ולאחר שקיימה דיון חוזר החליטה לשחררו על תנאי בתנאים שמפורטים בסיפת החלטתה לרבות מעצר בית לילי, עבודה במוסך ועמידה בתוכנית רש"א שכוללת שיחה פרטנית חד שבועית במהלך כל יתרת תקופת הרישיון (ראה תוכנית רש"א שצורפה כנספח ה' לעתירה). החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו. 4. הוועדה קיבלה את בקשת המשיב לקיים דיון חוזר לאחר שקבעה כי חל שינוי נסיבות מאז ההחלטה הקודמת מהנימוקים כדלקמן: "1. האסיר סיים לרצות עד כה כ- 8 שנים מכלל תקופת מאסרו. 2. שינוי קטגוריה של האסיר מ- ב/1 ל- ב/2 ביוני 2012 - עובדה המראה כי האסיר מראה התקדמות חיובית משמעותית הן מבחינת גורמי הטיפול והן מבחינת גורמי המודיעין של שב"ס וגורמי המודיעין של משטרת ישראל. משמעות השינוי כי האסיר יכול לצאת לסבב חופשות, וחופשותיו אינן מצריכות מעקב פיקוח של משטרת ישראל. האסיר יוצא ל- 72 שעות חופשה מידי חודש. יצא עד היום לכ- 30 חופשות והתנהגותו בהן הייתה ללא דופי. 3. האסיר שולב אחרי הדיון באגף השיקום הקבוצתי ושוהה שם מזה 8 חודשים. האסיר עובר תהליך שיקום משמעותי ומעמיק. 4. האסיר יוצא בכל יום לעבוד מחוץ לבית הסוהר. 5. הנימוק כי הפיקוח הינו לשנתיים בלבד ועל כן עלולה להיוותר תקופה ללא פיקוח - נמוג עם חלוף הזמן מאחר וכיום אנו מצויים כשנתיים לפני שחרורו. 6. תכנית הרשות לשיקום האסיר היום הינה מעובה יותר ואינטנסיבית יותר". 5. הוועדה נימקה את החלטתה לשחרר את המשיב על תנאי בנימוקים כדלקמן: "מצויים אנו היום כאשר בפנינו תוכנית הרשות לשיקום האסיר, דוח גורמי הטיפול חיובי ביותר, חוות דעת שב"כ אשר אין בה כל נימוק חדש באשר למסוכנותו החדשה של האסיר. נעיר כאן כי דוח שב"כ טוען כי שיקוליו להתנגד לשחרור נעוצים בהערכת מסוכנות פוטנציאלית, אך לא הצביע על כל מסוכנות חדשה וכן, היה ראוי כי דוח שב"כ שלא התייחס לאינטרס הציבורי להרתעת הרבים שעניינו כולו במסגרת גזר הדין ולא במסגרת שבפנינו". נימוקי העתירה 1. הוועדה לא נתנה משקל ראוי לנסיבות ביצוע העבירות נושא מאסרו של המשיב שהן חמורות ביותר ותוצאותיה מחרידות. העותר שימש חוליה בביצוע מעשי רצח שפגעו אנושות בציבור כולו. 2. הוועדה העניקה משקל מכריע לכוונה הפלילית הנמוכה של המשיב ולא העניקה משקל לתוצאות הקשות של מעשהו ולנסיבותיו. 3. לא חל שינוי מהותי מאז ההחלטות הקודמות של הוועדה וביהמ"ש שלא לשחרר את המשיב ולכן לא היה מקום לקיים דיון חוזר. 4. שינוי הקטגוריה של המשיב, יציאתו לחופשות ושילובו בשיקום קבוצתי לא מצביעים על איון מסוכנותו של המשיב שהוא אסיר מסוכן שמרצה מאסר בגין עבירות חמורות שקיפחו חיי אדם. 5. הוועדה שגתה כאשר קבעה שההתבטאות הלאומנית שהשמיע המשיב מקבלת משמעות פחותה בשל חלוף הזמן הנוסף מאז הדיון הקודם בוועדה. 6. אין בשינוי הקטגוריה וביציאת המשיב לחופשות משום שינוי נסיבות שכן המשיב יצא לחופשות גם במהלך דיוני הוועדה הקודמת. 7. הוועדה שגתה כשהעדיפה את שיקולי שיקומו של המשיב על פני בטחון הציבור וכאשר נתנה משקל גבוה לתוכנית רש"א שכוללת רק עבודה ופגישה אחת לשבוע והיא מהווה רק שיקול אחד מבין השיקולים שהיה על הוועדה לשקול. 8. במהלך הדיון בפנינו טענה ב"כ העותר כי אמנם המידעים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו הם מידעים שהוצגו גם בפני הוועדה הקודמת אך אין בכך כדי להוות שיקול שלא להסתמך עליהם לצורך הדיון החוזר. לטענתה, הוועדה לא נתנה משקל נכון לנסיבות הכוללות של ביצוע העבירה על ידי המשיב, ובמיוחד להתנהגותו של המשיב לאחר האירוע שנגרם על ידי המחבל שהסיע לקניון בנתניה. ב"כ העותר טענה כי המסוכנות של המשיב, אשר נקבעה על ידי הוועדה הקודמת ואושרה על ידי ביהמ"ש, עדיין קיימת ואין בתוכנית רש"א כדי לאיין אותה. אמנם, העותר לא טען לתחולתו של סעיף 10 א' לחוק, אך יש לתנאי שנכלל בו משקל מאוד משמעותי גם במסגרת סעיף 9 לחוק. תגובת ב"כ המשיב 1. התנגדות העותר לשחרורו של המשיב היא התנגדות עקרונית כללית ולא התנגדות פרטנית וספציפית. 2. העותר מנסה בטיעוניו לעקוף את הקביעות העובדתיות והמשפטיות שקבע ביהמ"ש העליון כאשר קיבל את ערעורו של המשיב וזיכה אותו מעבירת ההריגה אחרי שקבע שהיסוד הנפשי שלו היה רשלנות ולא מודעות לאפשרות קרות התוצאה. לפי קביעת ביהמ"ש העליון, הרקע לביצוע העבירה על ידי המשיב איננו בטחוני או אידיאולוגי, ואין מידע מודיעיני לגבי גוון בטחוני של מעשה המשיב. 3. תוכנית רש"א שהוצגה בפני הוועדה מכסה את כל תקופת הרישיון והיא עובתה לעומת תוכנית רש"א שהיתה בפני הוועדה הקודמת. 4. יש בעובדה שהקטגוריה של המשיב שונתה מב/1 ל- ב/2 והוקלו תנאי חופשותיו כדי ללמד שאין למשטרה ולשב"כ עניין במשיב. 5. מדו"ח גורמי הטיפול שהוצג בפני הוועדה ובפני ביהמ"ש עולה שהמשיב שולב באגף שיקום קבוצתי שהוא האגף הכי טוב, נמצא בשיקום קבוצתי מזה 10 חודשים ועובד מחוץ לבית הסוהר מדי יום. 6. למרות המידע שהיה נגד המשיב בשנת 2009 הוא לא הוגדר כאסיר בטחוני ושב"ס לא התייחס אליו כאל אסיר מסוכן. 7. מדובר במאסר ראשון שמרצה המשיב, הוא ריצה כמעט את מלוא תקופת המאסר ואין לו עבר פלילי. דיון והכרעה 1. לאחר שעיינו בהחלטת הוועדה הקודמת מיום 30.1.12, שדחתה את בקשת המשיב לשחרור על תנאי, בפסק הדין בעת"א 12376-03-12 (בימ"ש מחוזי מרכז), שאישר את החלטת הוועדה הנ"ל, ולאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון ובהחלטת הוועדה נושא העתירה, הגענו לכלל מסקנה שאין בנסיבות שהועלו על ידי הוועדה, כנימוקים לקיום דיון חוזר, ובעקבות כך כנימוקים לשחרורו המוקדם של המשיב, משום נסיבות ממשיות המצדיקות את שני המהלכים. 2. אמנם, הוועדה לא התעלמה מהאירוע החמור שבקשר אליו מרצה המשיב את עונש המאסר נושא ההחלטה, אך לא ייחסה את המשקל הראוי לסיכון הנלמד מהתנהגותו של המשיב בקשר לאותו אירוע. אף אנו, כמו הוועדה, איננו מתעלמים מפסק הדין של ביהמ"ש העליון בע"פ 4454/07 שצורף כנספח ג' לעתירה, אשר המיר את הרשעת המשיב בעבירות של הריגה וגרימת חבלה חמורה לעבירות של גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה חמורה ברשלנות. עם זאת, ביהמ"ש העליון קבע בסעיף 48 לפסק הדין, כאשר דן בעונשו של המשיב, כי "התוצאות החמורות והטרגיות כל כך של פעולותיו של אבו מוך אינן המאפיין היחיד של הפרשה אשר יש לזקוף לחובתו של אבו מוך. ראוי לציין כי אבו מוך בחר שלא להגיע למשטרה ולדווח על שידע, גם כאשר היה משוכנע ברמה לא מעטה של שכנוע כי הוא זה שהסיע את המחבל". לא למותר לציין כי המשיב הורשע גם בהחזקת אקדח ללא רישיון שנמצא בביתו וגם בכך יש כדי ללמד על מסוכנותו. 3. למסוכנות שנלמדת ממעורבותו של המשיב באירוע נושא מאסרו מצטרפת ההתבטאות של המשיב שהוצגה לוועדה הקודמת, כמו גם לבית המשפט שאישר את החלטתה שלא לשחרר את המשיב על תנאי, וכפי שהוצגה גם בפנינו. תוקפה של ההתבטאות לא פג גם בחלוף הזמן מאז החלטת הוועדה הקודמת, ואין בנסיבות שפורטו על ידי הוועדה כנימוקים לקיום הדיון החוזר כדי להפחית את המסוכנות שנובעת גם מאותה התבטאות. 4. הוועדה הביאה בסיפא החלטתה את חוות דעת שב"כ בכל הקשור לשחרורו המוקדם של המשיב, וגם אם אין בה משום נימוק חדש באשר למסוכנותו של המשיב, הרי יש בנימוקים המופיעים בחוות הדעת כדי ללמד על מסוכנות זו, אשר לא פגה מאז חוות הדעת הקודמת של השב"כ. מחוות דעת שב"כ, שצורפה כנספח ד' לעתירה, עולה כי "מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות הרשעתו החמורות, ממודעותו לתמרורי האזהרה, מנקיטת פעולות להעלמת ראיות ואי דיווח במשטרה לאחר הפיגוע, תוך ניצול מעמדו כאזרח ישראל שיכול לנוע בחופשיות בארץ". יש בנימוקים שהובאו בחוות דעת השב"כ כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב, אשר לא פגה גם בחלוף הזמן וגם בהתקיים הנסיבות עליהן ביססה הוועדה את החלטתה לקיים דיון חוזר ולשחרר את המשיב על תנאי. 5. איננו מתעלמים מהנסיבות שגרמו לוועדה לקיים דיון חוזר בעניינו של המשיב ולשחרר אותו על תנאי, אך אין בכל אחת מהן, וגם בהצטרף כולן לאחת, כדי להצדיק את ההליכים הנ"ל שכן גם כאשר הובא עניינו של המשיב בפני הוועדה הקודמת ובפני ביהמ"ש, יצא המשיב לחופשות, היה מצוי בתהליכי שיקום וחוות דעת שב"ס לגביו היו חיוביות. גם אם הוקלו תנאי חופשותיו של המשיב והיום הוא יוצא לחופשות בנות 72 שעות, אין בכך כדי להוות שינוי נסיבות משמעותי המצדיק קיום דיון חוזר ושחרור על תנאי, שכן אין דין חופשה כדין שחרור מוקדם לתקופת רישיון של שנתיים. 6. בפני הוועדה הקודמת ובפני ביהמ"ש הוצגה תוכנית רש"א אשר היתה דומה במהותה לתוכנית שהוצגה בפני הוועדה הנוכחית ובפנינו, למעט פגישה דו שבועית במקום פגישה חד שבועית. חרף השינוי הנ"ל, אין בתוכנית רש"א הכוללת פגישה חד שבועית ועבודה במוסך, גם אם מצטרף אליה מעצר בית בשעות הלילה, כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב כפי שנלמדת מהתנהגותו בקשר לאירוע נושא מאסרו ומההתבטאות שלו במהלך המאסר. כך גם אין בעובדה שתוכנית רש"א חלה על מלוא תקופת הרישיון של העותר כדי להצדיק את שחרורו המוקדם בתנאי התוכנית. 7. לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה לקיים דיון חוזר בבקשת המשיב להשתחרר על תנאי ולשחרר אותו על תנאי איננה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 19 לחוק שחרור על תנאי ממאסר ובסעיף 9 לחוק הנ"ל, ומשכך היא מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית. 8. אנו מקבלים את העתירה ומורים על ביטול החלטת הוועדה מיום 27.6.13 לקיים דיון חוזר בבקשת המשיב להשתחרר על תנאי ולשחרר אותו על תנאי. בית סוהר / כלאדיון חוזראסיריםדיון