בקשה של העותרת להסדיר את מעמדה בישראל, לאחר שלקראת סיום ההליך המדורג בו הייתה נתונה נפטר בעלה לבית עולמו. השגתה של העותרת על החלטה זו נדחתה ביום 7.7.13, ומכאן העתירה. רקע עובדתי 1. העותרת היא אזרחית רוסיה, ילידת 1953. היא נכנסה לראשונה לישראל באשרת תייר, בדצמבר 1998. משפגה האשרה, כעבור שלושה חודשים, נותרה העותרת בישראל, שלא כדין. החל משנת 2000 החלה העותרת לחיות חיים משותפים עם מי שלימים הפך לבעלה, אלכסנדר שכנוביץ ז"ל, שהיה אזרח ישראל. 2. ביום 27.9.04 עזבה העותרת את הארץ מיוזמתה. כעבור מספר שבועות, ביום 12.11.04, נישאו העותרת ובעלה. הנישואין נערכו בסרביה, במעמד צד אחד, שכן הבעל לא יכול היה אותה עת לצאת את הארץ בשל צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו, על רקע סכסוך עם גרושתו. 3. ביום 28.2.05 הגיש בעלה המנוח של העותרת בקשה למתן אשרת כניסה ומעמד עבורה, מתוקף הנישואין. הבקשה נענתה רק ביום 12.12.05, וביום 6.2.06 נכנסה העותרת לישראל באשרת תייר. 4. על פי תור שנקבע לעותרת ולבעלה המנוח, הגישו השניים בקשה לאיחוד משפחות וזומנו לראיון, שנערך ביום 24.4.06. בו ביום ניתנה לעותרת אשרת שהייה מסוג ב/1, שתוקפה לחצי שנה, וזאת על פי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל (נוהל המשיב שמספרו 5.2.0008, ולהלן: נוהל ההליך המדורג). בחלוף הזמן, ועל פי כללי נוהל ההליך המדורג, שודרג מעמדה של העותרת לאשרת שהייה מסוג א/5 החל מיום 15.11.06. תוקף האשרה הוארך משנה לשנה. 5. למרבה הצער, נפטר בן זוגה הישראלי של העותרת ביום 25.5.10. במועד זה חלפו כשלוש וחצי שנים של שהייה על פי אשרה מסוג א/5, מתוך הארבע הנדרשות על פי נוהל ההליך המדורג, שלאחריהן, בהיעדר מניעה, יכול בן הזוג הזר להתאזרח או לקבל רישיון לישיבת קבע. 6. בעקבות פטירת הבעל הגיעה העותרת למשרדי המשיב ובו במקום, ביום 31.8.10, נערך לה שימוע על מנת לבחון את זיקותיה לישראל לעומת זיקותיה למדינת מוצאה. לאחר השימוע הועבר עניינה לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים - על פי נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (ולהלן: נוהל הפסקת ההליך המדורג). מן השימוע (נספח 7 לעתירה) עולה, כי העותרת מכרה את דירתה ברוסיה על מנת לחיות בארץ; כי ברוסיה יש לה בן ובת נשואים; כי אמנם תחילה לא היה קשר עם ילדיו של בעלה המנוח מנישואיו הראשונים בשל יחסים רעועים בינם לבין אביהם (עד כדי שינוי שם משפחתם), אולם עתה יש לה קשר עימם; וכי היא מתפרנסת מעבודות ניקיון. בשימוע נקבה העותרת בשמותיהן של שלוש חברות עימן היא מצויה בקשר. כמו כן טענה כי בעלה המנוח הותיר אחריו חובות רבים וכי בשכר שהיא מקבלת תמורת עבודתה היא פורעת אותם. לבסוף סיפרה כי בנה ביקר אותה ושהה בישראל ממרץ ועד יוני האחרון. הוועדה הבינמשרדית דנה בעניינה של העותרת וביום 16.11.10 ניתנה החלטתו של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, המאמצת את המלצתה של הוועדה הבינמשרדית, ולפיה זיקתה לרוסיה גדולה מזיקתה לישראל, בהינתן שלה ולבעלה המנוח אין ילדים משותפים, שילדיה שלה חיים ברוסיה, ומקור פרנסתה בארץ הוא בעבודות ניקיון. העותרת נצטוותה לעזוב את הארץ בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה על דבר ההחלטה (נספח 11 לעתירה). 7. העותרת עתרה כנגד ההחלטה האמורה לבית משפט זה (עת"מ 9027-02-11) והתבררה בפניי. במהלך הדיון המלצתי לב"כ המשיב להסכים לכך שייערך לעותרת שימוע על פי הוראות נוהל הפסקת ההליך המדורג, ולאחר מכן יובא עניינה בשנית לפני הוועדה הבינמשרדית. כל כך, משום שהעותרת לא קיבלה הודעה מראש על דבר השימוע המתואר לעיל, בעוד שעל פי הנוהל היה על המשיב לזמנה בכתב ובתוך פרק זמן סביר; לא קוימה ההוראה המאפשרת למרואיין להתייצב לראיון השימוע עם מלווה; ולא ניתנה לה הזדמנות להגיש מסמכים לתמיכה בטענותיה. ב"כ המשיב קיבל את ההמלצה ולפיכך נמחקה העתירה תוך שעניינה של העותרת מוחזר לדיון מחודש על יסוד שימוע מחודש שייערך לה (העתק פרוטוקול הדיון ופסק הדין מיום 27.3.11 מצורפים כנספח י"ט לכתב התשובה). 8. השימוע החדש נערך ביום 8.5.11. מפרוטוקול השימוע (נספח כ"א לכתב התשובה) עולה, כי לעותרת שני ילדים נשואים המתגוררים ברוסיה. לאחד מהם יש בת (נכדתה של העותרת). היא שומרת על קשר טלפוני עם ילדיה. את דירתה ברוסיה מכרה בזמן שרצתה לחיות עם בעלה המנוח, שעבד כשומר וסבל מקשיים כלכליים. עוד אמרה העותרת כי יש לה בישראל חברים רבים (הוזכרו על ידה שניים), כי היא מתגוררת בדירה שכורה, כי יש לה חשבון בנק בישראל וכי היא מבוטחת בקופת חולים כללית. עוד טענה כי היא שומרת על קשר עם הורי המנוח, עם אחיו ועם ילדיו, ופוקדת את קברו של בעלה פעמים רבות. בראיון נכח, מלבד בא כוחה, גם בעלה של חברה טובה של העותרת, שהוסיף כי הם רואים בעותרת כבת משפחה. פרוטוקול השימוע הונח בפני הוועדה הבינמשרדית, ששבה והמליצה על דחיית הבקשה משלא נמצאו לה טעמים הומניטאריים המצדיקים היעתרות לבקשתה של העותרת. ההמלצה אומצה על ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, שקבע כי מרבית זיקותיה של העותרת נתונות למדינת מוצאה. עוד הוסיף, כי ככל שתהיה העותרת מעוניינת להגיע לישראל ביום השנה לפטירתו של בעלה המנוח, תוכל לבקש אשרת ביקור לשם כך. ההחלטה התקבלה ביום 26.6.11 אולם נשלחה לעותרת רק ביום 14.11.11. 9. על ההחלטה האמורה הגישה העותרת השגה ביום 15.1.12 (לאחר שעתירה שהגישה כנגד ההחלטה לעיל נמחקה בשל אי מיצוי הליכים). תשובת המשיב הוגשה בעבור שנה ושלושה חודשים, ביום 28.4.13, תוך שהמשיב נוטל לעצמו ארכות מבלי לבקש רשות לכך מוועדת ההשגה. ההשגה נדחתה, כאמור, ביום 7.7.13. החלטת ועדת ההשגה 10. בהחלטתו עומד יו"ר ועדת ההשגה על כך שביסוד הנכונות ליתן מעמד לבן זוגו הזר של האזרח הישראלי עומד השיקול של ההגנה על התא המשפחתי והרצון לחסוך מבן הזוג הישראלי את הבחירה הקשה בין רצונו לחיות עם בן הזוג לבין רצונו לחיות בישראל. משפקע קשר הנישואין, תהיה אשר תהיה הסיבה לכך, ממילא בטל הטעם למתן מעמד לבן הזוג הזר מכוח נישואיו. אלא שלעיתים, על אף פקיעת קשר הנישואין, יימצאו טעמים הומניטאריים המצדיקים מתן מעמד בישראל לבן הזוג הזר. לצורך כך, ועל פי נוהל הפסקת ההליך המדורג, על בן הזוג הזר מוטל הנטל לשכנע את המשיב כי זיקתו למדינת ישראל חזקה מזו שיש לו למדינת מוצאו. בעניינה של העותרת הגיע יו"ר ועדת ההשגה כי לא עמדה בנטל זה. אמנם היא שוהה בישראל פרק זמן ממושך ומקיימת קשרי ידידות עם חברים ויש לה אף קשרים עם בני משפחת בעלה המנוח, אולם מנגד בילתה העותרת את רוב חייה הבוגרים ברוסיה, ילדיה אינם חיים כאן וכך גם נכדתה, ואין לה בישראל דירת מגורים או רכוש משמעותי אחר הקושר אותה לכאן. כך גם לא נטען כי העותרת לא תוכל לעבוד ברוסיה בעבודות ניקיון, ובמילים אחרות, אין כל ייחודיות במקצועה הקושר אותה דווקא לישראל. עוד קובע יו"ר ועדת ההשגה כי העותרת לא הוכיחה כי התערתה בישראל בצורה משמעותית. היא אינה דוברת עברית באופן שוטף וקשריה החברתיים אינם יוצאי דופן. אכן מן המכתבים שצרפה עולה כי קשריה עם בעלה המנוח היו קשרים יפים אולם אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להקנות לה מעמד בישראל. ועוד מציין הוא בהחלטתו, כי גם הטענה לפיה שוהה העותרת בישראל 15 שנה אינה טענה שניתן לקבלה כפשוטה. העותרת הלא עזבה את ישראל ושהתה מחוצה לה במשך שנה וחצי, ולפיכך יש לבחון את משך שהותה בישראל, לשם בחינת הזיקה, רק החל ממועד חזרתה מכוח נישואיה, בשנת 2006. כך גם סבור יו"ר הוועדה, כי העותרת לא פיתחה אינטרס ציפייה והסתמכות, שהרי ההלכה שנקבעה לעניין זה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 8611/08 זוולדי נ' שר הפנים (מיום 27.2.11) כוחה יפה רק למקרה שנדון בו, והוא כאשר נותק קשר הנישואין בשל אלימות בן הזוג הישראלי. כך, לטעמו, הובהר בפסק דין מאוחר יותר של בית המשפט העליון, בעע"מ 6147/11 גורובץ נגד משרד הפנים (מיום 3.3.13). נוכח כל אלה הגיע יו"ר ועדת ההשגה כי ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות וכי אין עילה להתערב בה. ככל שהתלבט, הוסיף ואמר, נבעה התלבטותו מהתנהלות המשיב, אשר היו בה כשלים הן בנוגע לתשאול הלקוי שבעקבותיו הורה בית המשפט על החזרת עניינה של העותרת לדיון מחודש, הן בנוגע להתמהמהות פקידי המשיב בהחלטותיהם לאורך השנים, הן בנוגע לזמן הרב שחלף עד שדנה הוועדה הבינמשרדית בעניין, הזמן הבלתי מוסבר שחלף בין המועד בו ניתנה ההחלטה לבין המועד בו נשלחה לעותרת, ולבסוף החרות שנטל המשיב לעצמו שלא להגיב במועד להשגה במשך למעלה משנה. אלא שבסופו של דבר סבר, כי אין בנמצא נסיבות אשר לא נשקלו על ידי המשיב, וכי שהייתה המתמשכת של העותרת בישראל תוך המתנה להחלטת המשיב לא גרמה לה נזק של ממש, שהרי ממילא מעוניינת היא להמשיך ולשהות כאן. העתירה 11. בעתירתה טוענת העותרת כי המשיב לא שקל כראוי את נסיבותיה, וכי הוכח כי זיקותיה לישראל רבות מזיקותיה לרוסיה. כל כך משום שאין לה כל רכוש בארץ מוצאה, וכי שני ילדיה הבוגרים החיים בה אינם מצויים בקשר סדיר עימה. עוד טוענת היא כי בשל השלב המאוחר בו נקטע ההליך המדורג, פיתחה העותרת ציפייה כי יסתיים בהצלחה. בהקשר זה מוסיפה העותרת וטוענת כי היא חיה בישראל החל משנת 1998, וכי ניהלה חיים משותפים עם בעלה המנוח במשך 11 שנים, מתוכן הייתה נשואה לו במשך שש שנים. בנסיבות אלה לא היה זה מן המידה להתעלם מן השנים ששהתה בישראל שלא כדין. בנוסף, פרק הזמן בן שנה וארבעה חודשים בו המתינה מחוץ לישראל לאחר שנישאה לבעלה המנוח, היה בלתי סביר ולא הייתה לכך כל הצדקה, כפי שלא הייתה הצדקה ליתר היבטי התנהלותו של המשיב, שנמצאו ראויים לביקורת על ידי יו"ר ועדת ההשגה. לטענתה, משך הזמן שחלף בשל התנהלות זו גרם לה נזק שהרי אם תיאלץ לשוב עתה לארץ מוצאה, יקשה עליה לאין ערוך להתחיל בשיקום חייה שם, משום שבשנים שחלפו לא הפכה צעירה יותר. עוד נטען בעתירה, כי המשיב התעלם מקשריה החברתיים בישראל ומקשריה עם בני משפחת המנוח. 12. המשיב חוזר בתשובתו על המפורט בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה. 13. בדיון שהתקיים ביום 20.11.13 הערתי לב"כ המשיב כי מן הראוי שתישקל האפשרות ליתן לעותרת מעמד של קבע בישראל בשל מספר נתונים, ובכללם מספר השנים שהעותרת חיה בישראל, הנסיבות שהיקשו עליה ועל בעלה המנוח להינשא ומאוחר יותר היקשו עליה את חזרתה ארצה לאחר שיצאה על מנת להינשא במעמד צד אחד, התנהלותה במשך השנים וטענתה כי היא ממשיכה לשלם חובות של בעלה גם לאחר מותו, והעובדה שההליך המדורג נקטע זמן קצר בטרם הסתיים, כאשר מכלול הנסיבות מלמד כי אלמלא פטירתו המצערת של בעלה, הייתה העותרת זכאית להתאזרח או לקבל מעמד קבע במדינת ישראל. ב"כ העותרת הבהיר במהלך הדיון כי יוכל להמציא ראיות בדבר הקשר שיש לעותרת עם הורי בעלה המנוח ועם ילדיו מנישואיו הקודמים. מאחר שנתון זה לא היה בפני הוועדה הבינמשרדית, סברתי כי ככל שיומצאו ראיות כנטען יהיה בהן כדי להוסיף על האמור לעיל. 14. בעקבות הערות אלה אפשר המשיב לב"כ העותרת להציג בפניו מסמכים חדשים, על מנת שישקול אם נכון יהיה לשוב ולבחון את עמדתו על יסודם. 15. מן ההודעה שהוגשה מטעם המשיב ביום 5.12.13 עולה, כי כל שצרף ב"כ העותרת לשם ביסוס טענותיה העובדתיות הנ"ל הוא שני מכתבים ממר בוריס שכנוביץ, אחיו של המנוח. המדובר במכתבים לקוניים בהם נאמר כי הוא שומר על קשר עם העותרת. לא צורפו מכתבים מהורי המנוח או מילדיו. ב"כ העותרת הוסיף מכתב הסבר מטעמו, ובו נכתב כי לא ניתן היה לקבל מכתב מהורי המנוח בשל חששם "לקשור עצמם לחובות של המנוח". בתגובה להודעה מטעם המשיב צרף ב"כ העותרת תצהיר מטעמה של גב' בטורוב (העובדת במשרדו), בו טוענת היא כי ביום 25.11.13 שוחחה עם אימו של המנוח וזו אמרה לה כי העותרת הגיעה לבקרם "פעם נוספת" ביום 24.11.13 וביקשה כי יכינו עבורה מכתב המאשר את הקשר ביניהם, אולם הם מסרבים לעשות כן בשל החשש להיקשר לחובות שהותיר אחריו בנם. נוכח האמור לעיל נותר המשיב בעמדתו לפיה דין העתירה להידחות, שכן התנהלותם של הורי המנוח מתמיהה ואין בחשש הנטען כדי להסביר את הימנעותם מלגבות את טענת העותרת בדבר הקשר ביניהם. מכל מקום, ילדיו של המנוח כלל לא ראו לתמוך בטענתה בדבר הקשר ביניהם ולא בא כל הסבר לכך. עוד הוסיף המשיב בתגובה מטעמו כי העותרת לא הציגה אסמכתאות בקשר לחובות שהותיר אחריו המנוח, אותם פועלת היא לפרוע. 16. בדיון נוסף שקיימתי ביום 30.12.13 חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם. ב"כ העותרת צרף מסמך מתיקי הוצאה לפועל שנפתחו בשעתו נגד המנוח. עיון בהם מלמד כי המדובר בחובות בגין מזונות לגרושתו (ואולי אף חובות כתוצאה מהלוואה שלקח במשותף עם ילדיו לצורך רכישת דירה - עניין שבוודאי אינו קשור בעותרת), ולא בחובות שצברו בני הזוג במשותף בשל מחלתו. דיון והכרעה 17. נזכיר תחילה מושכלות יסוד. המסגרת הנורמטיבית המאפשרת רכישת אזרחות ישראלית לבן זוגו/בת זוגו הזר/ה של אזרח/ית ישראלי/ת נמצאת בסעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. סעיף זה מורה על דרך העיקרון, כי בני זוג שאחד מהם הוא אזרח ישראלי, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות. נוהל ההליך המדורג שהזכרנו לעיל נועד ליישם הוראת חוק זו במסגרת שיקול הדעת הרחב המוקנה לשר הפנים. תכליתו של הנוהל לבחון במהלך תקופת זמן של ממש אם מתקיימים התנאים הנדרשים, ובכללם קשר נישואין תקף, קיומו של מרכז חיים בישראל והיעדר מניעה בטחונית או פלילית (בג"צ 5091/07 בדולב נ' מדינת ישראל, מיום 11.5.10). הנה כי כן, הוראת סעיף 7 הנ"ל ונוהל ההליך המדורג מבטאים גם יחד את ההכרה בערך השמירה על התא המשפחתי ואת זכותו של אזרח ישראלי לחיות את חייו בישראל עם בן זוגו הזר, מבלי שיצטרך לעמוד בפני הבחירה הקשה בין חיים בישראל לבין חיים המממשים את הקשר שרקם עם בן הזוג הזר. 18. מכאן, שאם פוקע קשר הנישואין, ותהא הסיבה לכך אשר תהא, נשמט הטעם מן ההליך המדורג שסופו בהתאזרחות או בקבלת רישיון לישיבת קבע. לפיכך, הכלל הוא שבמצב דברים זה נפסק ההליך המדורג ובן הזוג הזר מורחק מן הארץ. עם זאת, לעיתים עשויות נסיבות מסוימות להצדיק את המשך הישארותו בארץ של בן הזוג הזר. אחד המקרים שיוחד להם נוהל העומד בפני עצמו הוא המקרה בו פקע קשר הנישואין בשל אלימות מצד בן הזוג הישראלי. ביתר המקרים עוסק הנוהל הכללי שעניינו הפסקת ההליך המדורג, ולפיו מקום שחלפה תקופה העולה על מחצית התקופה הנדרשת במסגרת ההליך המדורג קודם לפטירתו של בן הזוג הישראלי ולא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג, ייערך לבן הזוג הזר שימוע על ידי המשיב, שתכליתו לבחון את זיקתו לישראל ביחס לזיקתו למדינת אזרחותו. בכלל זאת תיבחן משך התקופה בה שוהה הזר בישראל, קיומם של קרובי משפחה של הזר בישראל או במדינת אזרחותו ומידת התערותו בחברה הישראלית. תוצאות השימוע יועברו לעיונה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים על מנת שתבדוק את נסיבות העניין בכללותו ואת מידת קיומה של "זיקה ממשית וחזקה של המבקש לישראל", העולה על זיקתו למדינת מוצאו (סעיף ד.2.ב לנוהל הפסקת ההליך המדורג). המדובר, אם כך, במקרים הומניטאריים חריגים, על פיהם מוסמכת הוועדה הבינמשרדית להמליץ על מתן מעמד גם למי שאינו זכאי לכך על פי הקריטריונים הרגילים (עניין בדולב לעיל). 19. הנוהל משקף, אם כן, עמדה, לפיה על דרך העיקרון קיים לבן הזוג הזר אינטרס ציפייה והסתמכות לסיום ההליך המדורג ולהתאזרחות במדינת ישראל. אינטרס זה הולך וגובר והופך להיות ממשי, עד כי יש להביאו בחשבון, כאשר במועד פקיעת קשר הנישואין חלפה יותר ממחצית ההליך. יתרה מזאת, "ככל שסיבת פקיעת הקשר תלויה פחות בבן הזוג הזר, כך קיימת ציפייה לגיטימית גדולה יותר לסיום הליך הסדרת מעמדו", כדברי בית המשפט העליון בעניין זוולדי לעיל (פסקה 15). אינטרס זה אינו חזות הכל, שכן על הגורמים הרלוונטיים לבחון את מידת הזיקה של בן הזוג הזר לישראל, ובתוך כך ייבחן משך השהייה בארץ, קיומם של קרובי משפחה בחו"ל או בארץ, ומידת התערותו בארץ. כל אלה אמות מידה שתכליתן להדריך את הגורם המוסמך בבואו להעריך את מידת הזיקה של בן הזוג הזר לישראל ביחס לזיקתו למדינת אזרחותו. שיקול הזיקה עומד, אפוא, בצד השיקול שעניינו אינטרס הציפייה (ראו פסקה 16 לפסק הדין בעניין זוולדי). 20. כך על דרך העיקרון. ואכן, בענייננו, סברתי מלכתחילה כי יש לשוב ולהידרש לסוגית זיקתה של העותרת לישראל, על מנת לבחון אם נשקלה כראוי. אולם לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, אותה אסביר להלן, כי יש לראות את העותרת כמי שהשלימה בהצלחה את ההליך המדורג במועד פטירת בעלה המנוח. ואם כך - אין המדובר עוד בחריג הומניטארי הנשען, בין היתר, על שיקול הזיקה. 21. כעולה מן העובדות, פנייתו של הבעל המנוח למשיב על מנת שיאפשר את כניסתה של העותרת לישראל לאחר נישואיהם לא נענתה בתוך פרק זמן סביר. בתשובתו לא עמד המשיב על סיבה עניינית שהיה בה כדי להצדיק את העיכוב שהתמשך על פני עשרה חודשים. והנה, בדיעבד מתברר, כי עיכוב זה היה קריטי, שכן הבעל נפטר שישה חודשים בלבד בטרם הושלם ההליך המדורג. אלמלא אותו עיכוב, הייתה העותרת משלימה את ההליך המדורג וזוכה באזרחות ישראלית או במעמד של קבע בארץ בטרם מותו. בנסיבות אלה, מותו הבלתי צפוי של הבעל מצדיק הבאה בחשבון של תקופות עיכוב בלתי סביר מצידו של המשיב. 22. זו התפישה העולה מן ההלכה המכונה "הלכת דופש" (עע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים, מיום 2.6.08). הלכה זו עוסקת בעניינם של בני זוג שאחד מהם הוא תושב קבע בישראל והאחר תושב "האזור", ואשר היו נתונים בעיצומו של הליך מדורג לאחר שאושרה הבקשה לאיחוד משפחות, עת נתקבלה החלטת ממשלה 1813 שהורתה כי החל ממועד קבלתה (12.5.02) לא תתקבלנה בקשות חדשות לאיחוד משפחות ביחס לתושבי האזור, לא תאושרנה בקשות שהיו תלויות ועומדות ערב תחילתה של ההחלטה ולא ישודרג מעמדם של מי שכבר מצויים בהליך המדורג מעבר לשלב אליו הגיעו במועד זה. החלטה זו עוגנה מאוחר יותר בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, שהעמיד את מועד קבלתה כ"מועד הקובע" לצורך יישום הוראותיו. "הלכת דופש" קובעת, כי מקום שמעמדו של בן הזוג הזר לא שודרג קודם כניסתה לתוקף של החלטת הממשלה בשל התמשכות הטיפול מצידו של המשיב, לא "יוקפא" המעמד אליו הגיע במועד הקובע. מאוחר יותר הורחבה ההלכה גם למקרים בהם היה עיכוב חריג בשלב המקדמי של הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות טרם אישורה (ראו סקירת הפסיקה בעניין זה בעע"ם 4014/11 כפאייה אבו עיד נ' משרד הפנים, מיום 1.1.14, פסקה 5). 23. ההיגיון העומד מאחורי ההלכה האמורה הינו שאירוע בלתי צפוי מראש (שם - קבלת החלטת הממשלה) מצדיק הבאה בחשבון של עיכוב בלתי סביר מצידה של הרשות, אם עיכוב זה גרם לכך שלאירוע תהיה תחולה הפוגעת בעניינו של הפרט. בנסיבות אלה, כשאלמלא העיכוב היה הפרט "חומק" מפגיעתו של אותו אירוע, ירבוץ העיכוב לפתחה של הרשות. וכפי שיש להתחשב בעובדה שהמשיב עיכב באופן בלתי סביר את הטיפול בעניינו של תושב האזור במעבר משלב לשלב בהליך המדורג, ולעיתים (חריגות יותר) אף את עצם אישור בקשתו להתחיל בהליך זה, עד כי אין "להקפיא" את המעמד בו היה נתון במועד הקובע, כך בענייננו. המשיב התמהמה בלא כל הסבר באישור בקשתו של בעלה המנוח של העותרת לאפשר את כניסתה ארצה לאחר נישואיהם. לו נענתה הבקשה בתוך פרק זמן סביר, כפי שראוי היה לה שתיענה, היה ההליך המדורג מתחיל ומסתיים בהצלחה. מאחר שלא יכול להיות חולק כי אלמלא העיכוב הייתה העותרת משלימה את ההליך בטרם פקיעת הנישואין וזוכה למעמד, הרי שבנסיבות אלה, אין הצדקה כי מותו הבלתי צפוי של הבעל, שלוש וחצי שנים מיום שקיבלה העותרת לראשונה אשרת שהייה מסוג א/5 יביא להפסקת ההליך המדורג, ויש לראותה כמי שהשלימה את ההליך במועד. 24. העתירה מתקבלת, אפוא, במובן זה שעל המשיב לבחון את בקשתה של העותרת לקבלת מעמד בישראל על פי הכללים החלים על מי שהשלים בהצלחה את נוהל ההליך המדורג. המשיב ישלם לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. הליך מדורג (משרד הפנים)משרד הפנים