עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים המיוחדת לאסירי עולם אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם. 2. העותר מרצה מאסר עולם שנקצב ע"י הנשיא ביום 1.10.03 לתקופה של 40 שנה, בגין עבירות רצח, ניסיון לרצח ושתי עבירות של גרימת חבלה חמורה, שביצע כאשר הגיע יחד עם אישתו ללשכה הסוציאלית במגדל העמק, כשברשותו סכין קפיצית. בעקבות חילופי דברים בין העותר לבין אישתו והעו"ס שטיפלה בה, נכנס העותר למצב של כעס והשתוללות קיצוניים. הוא התנפל על אישתו, דקר אותה בכל חלקי גופה, ופצע קשות אדם אשר ניסה להניאו מלהמשיך לדקור אותה. בהמשך דקר העותר למוות את העו"ס, אשת העותר אושפזה בביה"ח במצב אנוש ונפטרה כשנה וחודש לאחר האירוע כתוצאה מפציעתה. החלטת הוועדה נושא העתירה 1. הוועדה הביאה בפתח החלטתה את חוות הדעת של גורמי הטיפול בעניינו של העותר. לדברי יועצת השיקום המחוזית של רש"א, העותר מביע מוטיבציה מילולית בלבד להשתלבות בטיפול בתוכנית שיקום בפקוח ואיננו מביע כל צורך בטיפול. ועדת אלמ"ב מתנגדת לשחרור מוקדם של העותר אולם המליצה על יציאתו לחופשות, אליהן התחיל לצאת רק לאחרונה לאחר שההמלצה סוכלה ע"י ועדת אסירי עולם, והתוצאה היא שבמשך כל שנות המאסר עד לאחרונה לא יצא לחופשות. 2. הוועדה ציינה כי מחוות דעת ועדת אלמ"ב ומהאבחון הפסיכולוגי שנערך לעותר, ניתן ללמוד על התקדמות איטית בתהליך הטיפולי שעובר העותר, אולם הוא עדיין לא עבר את כל המשוכות בדרך לשחרור, והמסוכנות שלו לטווח הארוך עדיין עומדת בעינה. 3. הוועדה קבעה כי מוטלת עליה אחריות כבדה כלפי הציבור שאסירי עולם לא יזכו לשחרור מוקדם אלא לאחר שעברו את כל המשוכות המנויות בסעיפים 5, 9 ו-10 לחוק שחרור על תנאי בלא הנחה כלשהי. אמנם, בשנים האחרונות העותר מתנהג בדרך נאותה להבדיל מבעבר, אולם גם בכך אין די בכדי לפתוח בפניו את שערי הכלא, שכן בהיותו אסיר עולם עליו לעמוד באמות המידה של "הערך המוסף" הכלול בסעיף 10(ב) לחוק, שם מצוי מרכז הכובד של שיקולי השחרור על תנאי. 4. הוועדה קבעה כי הכלל הוא שאין לשחרר אסירי עולם ממאסרם, אלא אם כן הצביעו על נתונים המהווים בסיס לשחרורם, אך לגבי העותר לא הוצגו נתונים כאלה, וכי המבדקים שהוצגו בפניה מצביעים על מידה של סיכון לטווח רחוק שעדיין טמונה בעותר ואינה מאפשרת את שחרורו. 5. הוועדה קבעה כי המסוכנות הנובעת ממי שביצעו עבירות רצח אינה מתפוגגת מעצמה ככל שמתארך זמן המאסר, והיא מוסיפה לעמוד בעינה כל עוד לא השלים האסיר תהליכים טיפוליים המקובלים בכלא לאסירי עולם ומשכך השעה עדיין אינה בשלה לשחרורו המוקדם של העותר. נימוקי העתירה: התנהגותו של העותר היתה טובה לאורך כל שנות המאסר, וכי אין זה נכון כי ב-13 השנים הראשונות למאסרו צבר עבירות משמעת רבות. במשך שנים העותר פעל לקבל טיפול במסגרת המאסר. אולם משום שהוגדר ע"י רשויות הכלא, כאדם שלא יפיק תועלת מהטיפול, לא ניתן לו הטיפול המבוקש. העותר סיים טיפול קבוצתי לאלימות אינטימית אשר נמשך 24 שבועות במסגרת הכלא, לאחר שנים שבהם שלטונות הכלא סרבו לאפשר טיפול זה. התנהגותו של עותר במהלך שנות מאסרו טובה והוא זכה להיות אסיר מצטיין. העותר ניהל במשך שנים את מכבסת הכלא בהצלחה, תפקיד הכולל אחריות על אסירים אחרים, ושב"ס לא היה מעניק תפקיד זה למי שנשקפת ממנו מסוכנות. העותר הוא אדם כבן 70, הביע חרטה על מעשיו בכל דרך אפשרית, לרבות בראיונות לכלי התקשורת. העותר אינו מהווה סכנה לשלום הציבור, זאת בהתאם לחוות הדעת האחרונה של פסיכולוג שב"ס אשר לא נמסרה לידי העותר. ועדת השחרורים טעתה כאשר זקפה לחובת העותר את העובדה שהשתתף בקבוצה טיפולית אחת בלבד לאורך השנים והכל שעה ששלטונות הכלא הם אלו שמנעו ממנו את הטיפול לו היה זקוק. מדיווחי המנחות בקבוצה הטיפולית שבה השתתף העותר עולה כי העותר לא רק מווסת את רגשותיו אלא מנסה להוות מודל ודוגמה לאסירים אחרים. אין זה נכון כי נתוניו האישיים של העותר לא אפשרו עד לאחרונה יציאה לחופשות שכן העותר הומלץ לחופשות כבר בשנת 2005 ומאז שנת 2007 לא נרשמו לחובת העותר עבירות משמעת. העותר עבר שינוי מהותי. הן מההליך הטיפולי שעבר העותר והן מהאבחון עולה כי העותר, שלטענת שלטונות הכלא אין לו את היכולת להפנים ולשנות עמדות, הצליח לקבל את ההבנה של תוצאות מעשיו. למרות תסכולו של העותר על התנהלות הכלא והמלכוד אליו הוכנס, משנמנע ממנו טיפול פסיכולוגי, הוא ממשיך להיות אסיר למופת. הוועדה זקפה, שלא בצדק, לחובת העותר כי לא השלים תהליכיים טיפוליים המקובלים בכלא לאסירי עולם בשעה שאלה לא ניתנו וגם לא ינתנו לו. תגובת ב"כ היועמ"ש: לחובת העותר הרשעות רבות בעבירות אלימות החל משנות ה-60 וכי במסגרת מאסרו הורשע בהעלבת עובד ציבור. העותר מוגדר כאסיר אלמ"ב. מסווג בקטגוריה א', לא יצא עד לאחרונה לחופשות, עבירת משמעת אחרונה משנת 2007, מדו"ח קמ"ן עולה התנהגות כוחנית ושלילית באגף מיוני 2012. העותר הוא בעל עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות, אשר נמצא בראשיתו של הליך טיפולי בין כותלי הכלא. העותר נשפט במהלך מאסרו בגין העלבת סוהר, התנהגותו בכלא עד לאחרונה רחוקה מלהיות חיובית וקיים כנגדו מידע חסוי. טרם נבחנה מסוכנותו של העותר בצורה מבוקרת לפרקי זמן קצרים על פני תקופה משמעותית, שכן הוא החל לצאת לחופשות רק לאחרונה. 4. העותר לא לקח עד היום אחריות מלאה על מעשיו ולא התמודד עדיין עם תוקפנותו. העותר מצוי בראשיתו של טיפול ועד לאחרונה לא יצא לחופשות, התנהגותו לאורך מאסרו הייתה בעייתית וכנגדו קיימים מיידעים חסויים. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי עמד בנטל הנדרש ממנו והוכיח כי הוא ראוי לשחרור מוקדם. 5. על פי דו"ח הבדיקה הפסיכולוגית מיום 11.5.11 העותר אינו מכיר בתוקפנותו הפנימית וחסר כלים להתמודד עם קשייו - דבר המעלה את הסבירות לתגובות תוקפניות מצידו אם ישוחרר על תנאי. 6. העותר אף אינו עומד בדרישות סעיף 11 לחוק לפיו ועדת האלמ"ב היא הגוף המקצועי והמוסמך להכריע האם האסיר הוא מסוכן לציבור. ועדת אלמ"ב קבעה בעניינו של העותר כי מסוכנותו לטווח הארוך מוערכת כגבוהה ואינה ממליצה על שחרור מוקדם. 7. העותר לא הוכיח "שינוי בולט וממשי" מבחינת הבנת חומרת מעשיו כפי שנדרש בהתאם לסעיף 10(ב) לחוק. העותר לא הרים את הנטל הדרוש להוכיח כי שינה את תפיסת עולמו, קרי הרקע העברייני שהביא אותו לביצוע העבירה, כמו גם את דפוסיו העברייניים. המונח "שינוי בולט וממשי" טומן בחובו אמות מידה אובייקטיביות הכוללות גם שינוי דפוסי התנהגות וחשיבה עברייניים אשר הוכחו לאורך זמן ניכר. 8. העותר לא הצביע, כפי הנדרש ממנו, על נתונים המהווים בסיס לשחרורו ושיש בהם כדי להצביע על שינוי בולט וממשי בהתנהגותו, אלא להיפך, מכלל הדו"חות שהונחו בפני הועדה עולה כי הוא עדין אדם מסוכן. 9. לאור כלל הנתונים, מסוכנותו של העותר עומדת בעינה ולא ניתן לומר העותר הוכיח סיכויי שיקום אמיתיים, כדרישת סעיף 9 לחוק, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי עבר שינוי בולט וממשי כדרישות סעיף 10 (ב) לחוק. 10. החלטת ועדת השחרורים סבירה, מושתתת על שיקולים ראויים ואין בה כל פגם או פסול. דיון והכרעה 1. עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא בחנה את כל השיקולים הרלוונטיים כאשר מדובר בשחרור המוקדם של אסיר בהתאם להוראות סע' 3 ו- 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר (להלן: "החוק"), ובמיוחד בחנה את שחרורו המוקדם של אסיר עולם, אשר מעבר לעמידה בתנאי הסעיפים הנ"ל צריך לעמוד בתנאי סע' 5 ו- 10(ב) לחוק, דהיינו, להוכיח כי הוא ראוי לשחרור ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור וכי חל בו שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה. 2. הוועדה ביססה את החלטתה נושא העתירה לגבי העותר, שהוא אסיר עולם אז מסוכנותו עולה מהתנהגותו נושא מאסרו על עמדת גורמי רש"א וועדת אלמ"ב כפי שהוצגו בפניה ובפנינו. בחוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 8.7.13 עולה כי העותר נמצא בקשר טיפולי עם עו"ס האגף, הוא לוקח אחריות על מעשיו נושא מאסרו וטוען כי הם בוצעו תחת התקף זעם בלתי נשלט. העותר מביע תחושות של כאב, בושה וצער שנחזות ככנות וגורמי הטיפול מתרשמים שהוא מודע יותר להשלכות מעשיו. חברי הוועדה התרשמו שהקשר הטיפולי פרטני של העותר גורם ליציבות רגשית במצבו ולכן המליצו על יציאתו לחופשות, אך רמת מסוכנותו לטווח הארוך עדיין מוערכת כגבוהה. חוות דעת ועדת אלמ"ב מתבססת על דו"ח גורמי הטיפול בעותר מיום 9.6.13 אשר הוצג בפני הוועדה ואשר צורף לתגובת המשיב 2 לעתירה (ראה נספח ז' לתגובה). 3. הוועדה הסתמכה גם, כאמור, על סיכום מפגש בין נציגת רש"א לעותר שממנו התרשמה כי העותר עייף מהחיים במאסר ומעוניין בקיצורו בלבד, הוא אינו מביע נזקקות טיפולית ומשכך היא אינה רואה מקום להכין לגביו תוכנית טיפולית. לא למותר לציין כי גם משטרת ישראל מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר בשל חומרת העבירות נושא מאסרו וכן הוצגו בפנינו מידעים חסויים של שב"ס, משנת 2012 המלמדים על התנהגות כוחנית של העותר בין כותלי בית הסוהר, גם אם לא גרמו להרעת תנאי מאסרו ותפקודו. לאור האמור לעיל, הרי כאשר העותר טרם מיצה את ההליך הטיפולי בין כותלי בית הסוהר, גם אם הוא מבקש מזה שנים להשתלב בתהליך טיפולי, ולאור האמור בחוות הדעת של הגורמים המקצועיים שהם תנאי לבחינת שחרורו המוקדם של העותר, צדקה הוועדה כאשר החליטה לדחות, גם עתה, את בקשתו לשחרור על תנאי. כך במיוחד, כאשר לא נבחנה התנהגותו של העותר מחוץ לכותלי בית הסוהר, שכן רק לאחרונה הוא החל לצאת לחופשות. אנו רואים עין בעין עם הוועדה את קביעתה בסעיף 9 להחלטתה לפיה העותר לא הוכיח שינוי בולט וממשי בכל הקשור להבנת חומרת מעשיו, גם אם הוא מודה בביצועם ומביע חרטה עליהם. העותר לא הציג בפני הוועדה, כמו גם בפנינו, את הנתונים הדרושים כדי להגיע למסקנה הנחוצה לצורך שחרורו המוקדם של אסיר עולם, דהיינו, שחל בו שינוי בולט וממשי על פי קני מידה אובייקטיבים. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה. בית סוהר / כלאמאסר עולםאסיריםשחרור מוקדם מהכלאמאסרועדת השחרורים