תביעת התובעת כנגד הנתבעת לתשלום סך של כ- 79,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין עבודות שניתנו על יד התובעת, לטענתה, לנתבעת. וכן, תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת - התובעת שכנגד (להלן: "בן תור") כנגד התובעת - הנתבעת שכנגד (להלן: "שקמים"), לקבלת פיצויים בסך של כ- 500,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לבון תור, לטענתה, עקב הפסקת מתן השירותים ששקמים התחייבה לספק עבור בון תור, מבלי שמסרה התראה על כך בכתב 30 יום מראש בטרם הפסקת מתן השירותים. ודוק: הלכה למעשה, בון תור העמידה את סכום תביעתה שכנגד על סך 150,000 ₪. בתביעה שכנגד נתבע גם בן ארצי קובי - הנתבע שכנגד 2 (להלן: "בן ארצי"), שנטען כי הינו הרוח החיה מאחורי שקמים, בעליה של שקמים, ביחד עם אשתו, ומנהלה. טענות שקמים שקמים סיפקה לבון תור שירותי הסעות במשך מספר שנים עד לחודש אפריל 2010. במשך כל תקופת השירות הדברים התנהלו לקמן: השירותים שסופקו: שקמים סיפקה לבון תור שירותי הסעות משני מישורים: הראשון - העמדת שני רכבים על בסיס יומי קבוע להסעות עובדי תחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה (להלן: "הסעות תחנת הכוח"), כאשר שני הרכבים אוישו על ידי שני נהגים קבועים (דוד ברה וזאב קראוס) ומעולם לא ניתן רכב חלופי במסגרת עבודה זו. השני - מתן שירותי הסעות בשעות הבוקר מהיישובים בנימינה, פרדס חנה וזיכרון יעקב לבסיס הצבאי בכניסה לחיפה, וההסעות בחזרה בשעות הצהריים. בנוסף, שקמים נתנה שירותי הסעה בשעות הערב לפיזור עובדי חברת אלביט מערכות מאזור מת"מ חיפה אל יישובי חוף הכרמל, זיכרון יעקב ובנימינה (שירותים אלה ייקראו להלן: "ויזות"). שיטת ההתחשבנות והתשלומים עבור השירותים הנ"ל: בכל חודש נציגי בו תור היו מודיעים לשקמים מהו סכום התשלום הצפוי ושקמים הייתה מוציאה חשבונית על הסכום שנמסר על ידי בן תור, וכנגד החשבונית בון תור הייתה מוציאה המחאה לטובת שקמים. הדברים בין שקמים לבון תור התנהלו כשורה כמפורט לעיל, עד חודש אפריל 2010, עת התבשרה בון תור אודות הפסקת שירותיה בתחנת הכוח, זאת שכן לא זכתה במכרז של חברת החשמל בתחנת הכוח בחדרה. מאותו מועד, עכרו היחסים בין הצדדים ושקמים לא קיבלה את מלוא התמורה בגין השירותים שסיפקה לבון תור בחודשים מרץ, אפריל ומאי 2010. שקמים טוענת, כי בון תור חייבת לשלם לה בגין השירותים שאין כל חולק כי סופקו על ידה לבון תור בחודשים מרץ, אפריל ומאי 2010, את הסכומים שלהלן: 29,205 ₪ בתוספת מע"מ (עבור חודש מרץ 2010), 35,350 ₪ בתוספת מע"מ (עבור חודש אפריל 2010), ו- 9,360 ₪ בתוספת מע"מ עבור שירותי הויזות ששקמים סיפקה לבון תור בחודש מאי 2010. שקמים טוענת, כי לסכומים אלה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בסך של 5,221 ₪. שקמים טוענת עוד, כי יש לדחות את טענת הקיזוז הנטענת על ידי בון תור. זאת, שכן שקמים כופרת בקיומו של הסכם התקשרות בכתב בין הצדדים. לטענת שקמים, היחסים בין הצדדים התנהלו לאורך שנים לפי הסכם בעל פה וכמפורט לעיל, והסכם ההתקשרות הנטען על ידי בון תור אינו מחייב את שקמים, שכן ההסכם לא נחתם על ידה אלא על ידי בן ארצי באופן אישי, ואשר חתם עליו מטעמים טכניים בלבד ולבקשת בון תור. שקמים מוסיפה וטוענת, כטענה חלופית, כי אף בהנחה כי הסכם ההתקשרות מחייב אותה, הרי שככל שהייתה הפרה להסכם, בון תור היא זו שהפרה ראשונה את ההסכם, עת הפסיקה ביום 27.4.10 את עבודתו של הנהג קראוס ללא כל התראה מוקדמת. טענות בן תור שקמים העניקה לבן תור שירותי הסעה, כקבלן משנה. שקמים ובן תור ראו בבן ארצי ובשקמים כגוף אחד והתנהלו בהתאם. בשלהי שנת 2008 נתקבלה הוראה ממנכ"ל בן תור, לפיה יש לוודא כי כל קבלני המשנה אשר מעניקים שירותי הסעה לבן תור, יהיו חתומים על הסכמי התקשרות עם בן תור, ובכלל זה, זומן בן ארצי, כמי שעמד בראש שקמים, לחתום על הסכם התקשרות מול בן תור. ביום 14.1.09 נחתם הסכם למתן שירותים (להלן: "הסכם ההתקשרות" ו/או "ההסכם"). הסכם ההתקשרות הינן הסכם מסגרת אחיד המשותף לכלל קבלני המשנה אשר סיפקו שירותי הסעות לבן תור. במועד החתימה הוסבר לבן ארצי כי חתימתו על ההסכם נדרשת על מנת שההתקשרות (כפי שהייתה בין הצדדים במועד החתימה) מול בן תור, תהיה מסודרת ומעוגנת בכתב. בן ארצי קרא את ההסכם וחתם עליו מבלי שהיו לו הערות לגבי תוכנו. בחודש אפריל 2010, נודע לבון תור כי לא זכתה באחד המכרזים בהם השתתפה למתן שירותי הסעות לחברת החשמל (המכרז לגבי תחנת הכוח בחדרה), וביום 30.4.10 בון תורה צפויה הייתה להפסיק לספק שירותים לתחנת הכוח בחדרה. מייד עם היוודע הפסדה במכרז, בון תור, באמצעות בני שולץ (להלן: "שולץ") מנהל סניף חדרה של בון תור, הודיעה לשקמים, באמצעות בן ארצי, כי הינה עושה למציאת עבודה לשני הרכבים של שקמים וכי לא יהיה מצב ששקמים תמצא את עצמה ללא עבודה חלופית, והיה ומצב תיאורטי מעין זה יתרחש, אזי בון תור תפצה את שני הנהגים פיצוי מלא עד למציאת עבודה חלופית. בן ארצי היה שמח למשמע הדברים ובכך הסתיימה השיחה בין שולץ לבין בן ארצי. בנוסף לשיחה בעל פה, בון תור קיימה בסמוך ליום 30.4.10, פגישה בנוכחות הנהגים שנתנו לבון תור שירותי הסעה לפי המכרז הישן (לפני ההפסד במכרז האחרון כאמור לעיל), ובפגישה זו, בון תור שבה על הבטחתה לספק עבודה חלופית לנהגים. במסגרת ניסיונותיה של בון תור למצוא עבודות חלופיות עבור שקמים, בון תור סיכמה עם "אגד תעבורה" לבצע שירותי הסעות יומיות החל מיום 2.5.10, כאשר שירותים אלו היו אמורים להתבצע, בין היתר, על ידי שקמים ושני הנהגים מטעמה שביצעו את ההסעות לתחנת הכוח לפני ההפסד במכרז. ביום 29.4.10 שולץ שוחח עם בן ארצי על מנת למסור לו את סידור העבודה עבור אגד תעבורה למשך השבוע שלאחר מועד השיחה, אך באותה שיחה בן ארצי הודיע לשולץ, כי נהגיו אינם מוכנים לבצע עבודה שאינה עבור תחנת הכוח, וכי החל מיום 1.5.10 בן ארצי לא יעמיד לרשות בון תור את שני הנהגים שביצעו את העבודה בעבר לתחנת הכוח. בון תור טוענת, כי הודעתו של בן ארצי נמסרה לה ביום חמישי (29.4.10) כאשר העבודה עבור אגד תעבורה אמורה הייתה להתבצע החל מיום 1.5.10 (יום שבת), כך שלמשעה, לבון תור לא ניתנה כל התראה, ולמצער, לא ניתנה לה התראה במועד סביר, הכל בניגוד לסעיף 5.2 להסכם ההתקשרות. בשל האיחור במסירת הודעתה של שקמים, נבצר בעד בון תור מלהעמיד שני רכבים עבור אגד תעבורה ובעקבות זאת, יחסי בון תור - אגד תעבורה עלו על שרטון, ובון תורה הפסידה את מלוא הסכומים שהיו אמורים להתקבל בידיה מאגד תעבורה עבור העבודות שנבצר מבון תור מלבצען בשל מעשיה ומחדליה של שקמים. לטענת בון תור, נזקיה עקב הפסד העבודה מול אגד תעבורה נאמדים בסך של 112,288 ₪, וביקשה לחייב את שקמים בתשלום סכום זה, בנוסף לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין הפגיעה בשמה הטוב של בון תור. בון תור אף נאלצה למצוא פתרון חלופי ועל חשבונה בעלות של כ 2,500 ₪ עבור ארבע ויזות שלא בוצעו על ידי שקמים, לנוכח הודעתה על הפסקת העבודה. בון תור טוענת, כי עקב מעיש שקמים נגרמו לה הפסדים נוספים בסך של 5,000 ₪ בגין הוצאות ניהול שבון תור נאלצה להוציא על מנת לנסות ולארגן פתרון חלופי עקב הודעתה החד צדית של שקמים על הפסקת מתן השירותים, והפסד נוסף בסך של 2,332 ₪ עבור שכ"ט קב"ט ושימוש במכשירי GPS שלא שולמו על ידי שקמים. בון תור טוענת, כי הסכם ההתקשרות אינו מחייב את בון תור לספק לשקמים עבודות במקום מסוים. עוד טוענת בון תור, כי אף בהנחה שלא היה הסכם התקשרות בכתב בינה לבין שקמים, אלא בעל פה בלבד, עדיין היה על שקמים למסור לבון תור הודעה מוקדמת בתוך פרק זמן סביר על הפסקת מתן השירותים. פרק זמן של יום או שניים בסופשבוע, לפני הפסקת מתן השירותים, אינו פרק זמן סביר כלל וכלל. לא זו אף זו: שקמים הפרה את תניית אי התחרות, כאשר התחילה ביום 2.5.10 לספק עבודות הסעות עבור הזוכה במכרז האחרון, הכל בניגוד להוראת סעיף 6.1 להסכם ההתקשרות האוסר על שקמים לספק שירותי הסעות עבור חברה מתחרה במשך שנתיים מתום ההתקשרות עם בון תור. עקב הפרת תניית התחרות, בון תור טוענת כי הינה זכאית לפיצוי בסך של 297,216 ₪ עבור ההפסדים שנגרמו לה במשך 24 חודשים. באשר לחוב הנטען על ידי שקמים, בון תור טוענת כי שילמה לשקמים את מלוא החוב עבור חודש מרץ 2101, ומכל מקום, סכום החוב בגין חודש זה אינו עולה על 25,368 ₪. דיון והכרעה התנהלות הצדדים לפני חתימת הסכם ההתקשרות ותוקפו של הסכם ההתקשרות: לית מאן דפליג, כי ההתנהלות העסקית בין הצדדים עד ליום 14.1.09 (מועד חתימתו של בן ארצי על הסכם ההתקשרות) התנהלה על סמך הסכמות הצדדים בעל-פה, ללא כל הסכם בכתובים. לית מאן דפליג עוד, כי ההתנהלות בין הצדדים (ובכלל זה, סידורי העבודה, תנאי העבודה, תעריפי שירותי ההסעות, סוגי שירותי ההסעות שסופקו על ידי שקמים) הייתה כמפורט בטענותיה של שקמים, בסעיף 1 לעיל. אלא מאי? ביום 14.1.09 נחתם הסכם בכתב (ראו: נספח א' למוצג נ/3 - תצהיר עדותו הראשית של שולץ), כאשר בון תור הודתה, כי הסכם זה שבכתובים היה אמור לשקף את תנאי ההתקשרות כפי שהיו בין הצדדים במועד החתימה (ראו: סעיף 9 לסיכומי בון תור). בנסיבות, פשיטא כי טיעון זה כשלעצמו, תומך בעדותו של בן ארצי, לפיה הסכם ההתקשרות נחתם מטעמים טכניים בלבד, כאשר הבין במעד חתימתו על ההסכם, כי אין כל שינוי במצב התנהלות הדברים וכי אלה ימשיכו להתנהל כפי שהתנהלו בין הצדדים לאורך השנים. בון תור לא סתרה את טענותיה של שקמים בכל הנוגע לאופן התנהלות הדברים בין הצדדים טרם חתימת ההסכם. בן תור אף הסכימה עם טענותיה של שקמים אודות אופן התנהלות הצדדים טרם ההסכם בכתב, כאשר לא העלתה כל טענה בכל הנוגע לקיומן של ההסכמות נשוא ההודעה המוקדמת, וליתר דיוק: צורת מסירתה (בכתב או בעל פה) ומועד מסירתה, ונשוא איסור התחרות, בטרם ההסכם בכתב. בנסיבות, דומה כי למגבלות הנוספות הנ"ל אשר הוטלו על שקמים, בהתאם להסכם שבכתב, אין כל תוקף, משלא שוכנעתי כי אכן הייתה גמירות דעת מצד שקמים ו/או בן ארצי לקבל עם עצמם את אותן מגבלות. למותר לציין, כי בון תור היא זו שהגישה תביעה שכנגד מכוח הסכם ההתקשרות שבכתב, והיא זו אשר טענה בכתב ההגנה לקיומו של הסכם התקשרות בכתב. מכאן, שהנטל להוכחת תוקפו של הסכם ההתקשרות בכתב מוטל עליה. חרף זאת, בון תור בחרה להימנע מזימונה של בסמת, שאין חולק כי היא זו שהחתימה את בן ארצי על ההסכם, ושעדותה הייתה שופכת אור על נסיבות החתמתו של בן ארצי על אותו הסכם. הימנעות בון תור מזימונה של בסמת למתן עדותה אומרת דרשני. ודוק: הטענה כי בסמת סיימה את עבודתה בבון תור אינה מלמדת, מניה וביה, על קיומו של טעם המצדיק את מחדלה של בון תור והימנעותה מזימונה של בסמת למתן עדותה בבית המשפט. יחד עם זאת, ובהתאם להתנהלות הצדדים מכוח ההסכמות שבעל פה, פשיטא כי אין כל חולק אודות החובה למסור הודעה על סיום ההתקשרות בתוך פרק זמן סביר לפני סיום ההתקשרות. ברם, הצדדים חלוקים בנוגע לאורך התקופה העונה על הדרישה של "פרק זמן סביר". אין חולק, כי מיד לאחר הפסקת העבודה בין הצדדים בתחנת הכוח (ביום 30.4.10), שקמים החלה לעבוד עם הזוכה החדש - חברת א. קול - במכרז תחנת הכוח חדרה (ראו: סעיף 16 למוצג ת/1 - תצהיר עדותו הראשית של בן ארצי, וכן עמ' 12 ש' 28-30 ועמ' 13 ש' 3-10 לפרוטוקול). העדים מטעם שקמים העידו, כי במשך השנים היה מקובל ומוסכם, ואף נהוג, כי קבלני המשנה עברו בין הזוכים השונים במכרזים. כך למשל, בטרם החלה שקמים לעבוד עם בון תור, היא עבדה עם א. קול, ומייד לאחר ששקמים זכתה במכרז בתחנת הכוח, עברה היא לעבוד עם בן תור. כעת, ומשהפסידה בן תור במכרז האחרון של תחנת הכוח בחדרה, שבה שקמים, וכמקובל, לעבוד עם א. קול (ראו: עמ' 12 ש' 29-30, עמ' 28 ש' 3). אדגיש, כי עדויותיהם של בן ארצי ושל קראוס יצרו עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדויותיהם של בן ארצי ושל קראוס בהקשר זה, אף מצאו להן תימוכין בעדותו של ראובן מנשרי (עד הגנה מס' 1) (ראו: עמ' 34 ש' 18-27). בן ארצי לא היסס להודות בדברים הפועלים לכאורה לרעתו, דבר המלמד אף הוא על אמינותו. כך למשל, בן ארצי לא כפר בחתימתו על ההסכם, בן ארצי לא הכחיש כי ידע אודות הפסדה של בון תור במכרז שבועיים לפני סיום אספקת השירותים לבון תור (ראו: עמ' 22 ש' 2-13). שולץ (עד ההגנה מס' 3) אישר אף הוא בחקירתו הנגדית, כי צלצל לבן ארצי שבועיים ימים לפני הסיום והודיע לו על ההפסד במכרז (ראו: עמ' 50 ש' 25-26). בן ארצי העיד, כי בשיחה שנערכה בינו לבין שולץ (שבועיים לפני הסיום) הוא הודיע כי אינו יודע אם ימשיך לעבוד עם בן תור (ראו: עמ' 22 ש' 3). משמע, בן ארצי אינו כופר בכך, כי באותה שיחה לא מסר עמדה חד משמעית אודות סיום העבודה. בן שולץ אישר ממצא זה (ראו: עמ' 50 ש' 26), כך גם עד התביעה מס' 2 (קראוס) אישר כי לא הודיעו לבון תור על סיום מתן השירותים מייד עם היוודע דבר ההפסד של בון תור במכרז האחרון, וכי שקמים לקחה לה פרק זמן על מנת לראות איך הדברים מתפתחים מול הזוכה החדשה - א. קול (ראו: עמ' 27 ש' 31-32). על כן, ממכלול העדויות ששמעתי במסגרת הדיון, ועל פי התרשמותי מהעדים בפניי, ולנוכח האמור לעיל, עולה כי שקמים, וחרף ידיעתה אודות הפסדה של בן תור במכרז, נמנעה מלמסור באופן מיידי הודעה חד משמעית בדבר הפסקת מתן השירותים על ידה לבון תור. בן ארצי בעצמו הודה כי פרק הזמן המקובל למסירת ההודעה על סיום מתן השירותים נע בין עשרה ימים לשבועיים לפני הסיום (ראו: עמ' 21 ש' 25-30). על כן, ומשהמתינה שקמים לתשובת א. קול, פשיטא, כי ההודעה על סיום מתן השירותים על ידי שיקמים ניתנה לבון תור בתוך פחות משבועיים, וסביר להניח אף בתוך פחות מעשרה ימים. זאת, שכן שקמים נמנעה מלהביא ראיה כלשהי להוכחת מועד קבלת התשובה מא. קול בכל הנוגע לעריכת ההסכם ביניהם. חזקה על שקמים כי אלמלא ראיה זו אינה פועלת לטובתה, היא לא הייתה נמנעת מלהביאה בפני בית המשפט. על כן, שוכנעתי כי שקמים לא מסרה הודעה לבון תור על סיום מתן שירותי ההסעות בתוך פרק זמן סביר. לנוכח התוצאות והקביעות אליהן הגעתי לעיל, מתייתר הצורך בדיון בשאלת ההפרה המיוחסת לבון תור (הפסקת עבודתו של קראוס ללא הודעה מוקדמת). כמו כן, מתייתר הצורך בדיון במרבית ראשי הנזק והפיצויים הנטענים בתביעה שכנגד, למעט, הדיון בנזקי בון תור עקב אי מסירת ההודעה המוקדמת על ידי שקמים. גובה החוב לשקמים מול ההפסד לבון תור עקב אי מסירת ההודעה בון תור אינה כופרת בכך, כי שקמים המשיכה לספק שירותי ויזות עד חודש מאי 2010 (עד 17.5.10), וכי החוב בגין חודשים אפריל ומאי 2010 לא שולם. בן תור אף אינה מעלה כל מחלוקת עניינת כנגד גובה החוב עצמו וכנגד שיטת החישוב. אלא מאי? לטענתה, יש לקזז מסכום החוב את ההפסדים שנגרמו לה עקב מחדלה של שקמים באי מסירת הודעה מוקדמת על סיום אספקת שירותי ההסעות. טענותיה של בון תור אודות הפסד ההתקשרות מול "אגד תעבורה" הועלו באופן סתמי לחלוטין. בון תור נמנעה מלהביא ולו בדל ראיה אחת להוכחת קיומה של הידברות או התכתבות או הסכמות או מגעים כשלהם בינה לבין "אגד תעבורה". לא זו אף זו: טענותיה של בון תור בנוגע להוצאות שנגרמו לה עקב ניסיונותיה למצוא עבודה חלופית לאחר ההפסד במכרז האחרון, נטענו אף הן באופן סתמי לחלוטין. והגם שאצא מתוך הנחה כי לבון תור נגרמו ההוצאות כנטען, דומה, כי הדבר היה נחוץ עבור בון תור עצמה, שכן בון תור טענה כי התחייבה לספק לשקמים עבודה חלופית, או לשלם לנהגי שקמים פיצויים, ככל שלא תימצא עבורם עבודה חלופית. על כן, וככל שבון תור הוציאה את ההוצאות הנטענות על ידה - דבר שלא הוכח כלל וכלל - הרי שלא תוכל לזקוף הוצאה זו לחובתה של שקמים. לית מאן דפליג, כי שקמים סיפקה את שירותי ההסעות בתחנת הכוח עד 30.4.10, וכי המשיכה לספק את שירותי הויזות עד 17.5.10. חרף זאת, חשבונות החודשים מרץ, אפריל ומאי 2010 לא שולמו במלואם על ידי בון תור. עבור חודש מרץ 2010 בון תור שילמה סך של 17,672.60 ₪ לאחר שבון תור הודיעה לשקמים כי יש להוציא חשבונית עבור חודש מרץ על סך 47,120.75 ₪ (סכומים הכוללים מע"מ נכון למועד ההתחשבנות). בון תור לא מסרה כל הסבר הגיוני ומניח את הדעת לשינוי הסכום המגיע לשקמים בגין שירותי ההסעות שסופקו על ידי זו האחרונה בחודש מרץ 2010. לא זו אף זו: בן תור שילמה בפועל סך של 12,951 ₪ בגין חודש מרץ 2010, שכן קיזזה את עלויות מכשירי ה- GPS שלא הוחזרו אז לבון תור. יודגש, כי עלויות מכשירי ה- GPS אשר קוזז מחשבון חודש מרץ 2010, הוחזרו לשיקמים בשלב מאוחר, והטענה לא נסתרה על ידי שיקמים. זאת ועוד, אין חולק כי יש לקזז מסכומי החובות בגין החודשים מרץ, אפריל ומאי 2010, את עלויות הוצאותיה של בון תור בגין העסקת קב"ט ובגין השימוש בפועל שנעשה במכשירי ה- GPS בשלושת החודשים נשוא התביעה. על כן, ולאחר קיזוז החובות של שקמים בגין השימוש במכשירי ה- GPS ובגין הוצאות קב"ט, ולאחר קיזוז הסכום ששולם בפועל עבור חשבון חודש מרץ 2010, יתרת החוב בגין חודש זה עומדת על סך של 25,368 ₪ (סכום הכולל מע"מ נכון למועד התשלום המקורי). שיעור המע"מ אז עמד על 17%. על כן, סכום החוב ללא מע"מ בגין חודש מרץ 2010 = 21,055 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף מע"מ לפי שיעורו במועד התשלום בפועל. מחשבונות חודשים אפריל ומאי 2010, יש לקזז סך של 1,340 ₪ + מע"מ (ראו פירוט בסעיף 51 לסיכומי בון תור) בגין הוצאות קב"ט ושימוש במכשירי GPS באותם חודשיים, כך שסכומי החוב בגין חודשים אפריל ומאי 2010 עומדים על 43,370 ₪ לפני מע"מ (35,350 ₪ לפני מע"מ + 9,360 ₪ לפני מע"מ - 1,340 ₪ לפני מע"מ). סך כל חובה של קמים, לאחר הקיזוזים לעיל, עומד על 64,425 ₪. מסכום זה יש לקזז סך של 20,000 ₪, כמחצית סכום החוב בגין חודש אפריל 2010, לנוכח מחדלה של שקמים במסירת ההודעה על סיום אספקת השירותים במועד סביר. לסיכום הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת (בן תור בע"מ) לשלם לתובעת (שקמים אלון 96 בע"מ) סך של 44,425 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע תקופת החוב (9.4.10) ועד היום, ובתוספת סך של 8,000 ₪ בגין הוצאות משפט (שכר טרחת עו"ד ואגרת בית משפט). הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות. שירותי הסעות