נתקל גלגל האופניים במכסה ביוב מבטון בולט באופן משמעותי ממישור הרחוב. כתוצאה מהתאונה נפל ונפגע בידו השמאלית ובפניו. התובע העיד בפני כדלקמן: "יצאתי מהבית, הלכתי לחבר שלי. כשחזרתי, חבר שלי הלך ברחוב הוא נצמד אלי, זזתי לא שמתי לב, נתקלתי במכסה ביוב, נפלתי על מכסה הביוב ונפגעתי בפנים. היד שלי היתה מתחתיי והפנים שלי באדמה. הייתי על האופניים" (עמ' 14 ש' 3-5). התובע סימן את מיקום התאונה בתמונות שהוצגו בפניו, מזוויות שונות . בהמשך, ציין התובע, כי קם, ישב על המדרכה ואו אז אשתו של דודו לקחה אותו לחצר, שמה לו מגבת ורחצה את פניו ולאחר מכן, אביו הביא אותו לקבלת טיפול רפואי אצל רופא שיניים ולאחר מכן לבית החולים. עסקינן בתאונה שהתרחשה לתובע, ללא שהיו לו עדים לעצם התרחשות התאונה , מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שכן יתר העדים מטעם התובע, לא ראו את אירוע התאונה , עדים אלה סיפרו על ההתרחשויות לאחר אירוע הנפילה, אך לעצם אירוע הנפילה וכיצד התרחשה התאונה, לא היו עדים. במצב דברים זה, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, אשר חלים עליה הכללים של סעיף 54 לפקודת הראיות. המציאות מלמדת שתאונות רבות הן תאונות עצמיות ולא ניתן לומר שבשל כך בלבד, דינן דחייה, אלא, בבואו לקבל עדות יחידה, מצווה בית המשפט להיות משוכנע שאכן יש להאמין לתובע שהתאונה התרחשה ואירעה בהתאם לעדותו. המנגנון הפנימי של סעיף 54 לפקודת הראיות, מחייב את בית המשפט תחילה לתת אמון בגרסת התובע ולאחר שהתובע עובר את המשוכה הראשונה, אז יחול הכלל שבסעיף 54. לאחר ששמעתי את התובע והתרשמתי ממנו בצורה בלתי אמצעית, אני סבור כי יש לקבל את גרסתו לאופן קרות התאונה ולקבוע, כי זו אירעה בהתאם לגרסתו המפורטת על ידו ואנמק בקצרה. גרסתו של התובע היתה אחת, יחידה ואחידה ועל פיה, רכב על אופניו בכביש סמוך לביתו בכפר ג'דיידה -מכר ובעודו רוכב, נתקל גלגל האופניים במכסה ביוב מבטון הבולט באופן משמעותי ממישור הכביש; בעקבות כך, איבד התובע את השליטה על אופניו והוטח בחוזקה על הכביש. גרסה זו לא נסתרה. התובע, שהוא קטין, ביום התאונה היה בן 9, כיום בן 13, הותיר עלי רושם מהימן, עדותו היתה סדורה ולא נתגלו בה סתירות מהותיות. התובע העיד לגבי מיקום התאונה ולמרות שהוצגו בפניו תמונות מזוויות שונות, סימן את המקום בתמונות בצורה עקבית, ידע לתת פרטים אודות מיקום התאונה, מנגנון הנפילה, אשר לא נסתרו כלל ועיקר ואף נתמכו בתמונות של מקום האירוע, שצולמו לאחר התאונה. עדות זו קיבלה חיזוקים נוספים : א. העדה, לורן קאסם, קרובת משפחה, העידה בפני, כי שמעה צעקות, רצה לכיוון הצעקות ומצאה את התובע עם דם על כל הפנים. עדות זו מלמדת על התרחשותו של אירוע הנפילה, מיד עם התרחשותו, אך אין בעדות זו כדי לחזק את מנגנון הנפילה ואופן התרחשות הנפילה, אלא מחזקת את עצם קיומה של הנפילה, כמתואר על ידי התובע. גם בעדות האם יש בה לתמוך בגרסת התובע, אשר ראו את התובע לאחר הנפילה, כששטף דם בפניו, הוא בוכה, מיד בסמוך לתאונה. גם עדות האב, אשר היה יחד עם העדים האחרים הראשונים שראו את התובע בסמוך לאירוע, והבינו ממנו מה היו נסיבות התאונה. עדים אלה חיזקו את גרסת התובע, בכל הקשור לעצם אירוע הנפילה. גם בדיווח הראשוני לבית החולים יש בו כדי לחזק את אותה גרסה, בהיותה גרסה שנמסרה בסמוך לאירוע ומבלי שהספיקו, התובע ובני משפחתו, להתייעץ עם עורכי דין, הן ביחס למועד התאונה והן ביחס לנסיבות התאונה. התהיות שהעלתה ב"כ הנתבעת ביחס לרישום בתעודת חדר המיון, אינו מהווה פרט מהותי. אכן צוין שמדובר בתאונת נפילה ובהתחלה נרשם נפל מעגלה ובשלב יותר מאוחר, תוקן ו/או היה ניסיון לתקן לאופניים. עצם העניין הזה, אין בו כדי לפגום באותה עדות סדורה, מהימנה ועקבית, של התובע ואין בכך כדי לשלול שהתאונה התרחשה עת שנתקלו אופניו של התובע, באותה שוחת ביוב בולטת מקו הכביש. להוסיף לכך, כי הנתבעת, למרות כל פעולות החקירה שבוצעו בשלב הכנת המשפט, לא הציגה בפני בית המשפט, גרסה פוזיטיבית אחרת להתרחשות התאונה, אלא העלתה אך ורק תהיות ביחס למנגנון הנפילה ואם זה היה כתוצאה מנפילת אופניים. אך אין, לטעמי, בכל התהיות שהועלו בסיכומי ב"כ הנתבעת כדי לפגום בגרסתו הבסיסית והעקבית של התובע, ולפיה נפל מאופניים לאחר שנתקל באותה שוחת ביוב. הניסיון להציג תאונה מאוחרת שבה ההורים ציינו בדוח חדר המיון שהתאונה אירעה מאופניים, אין בה ללמד, כי התאונה הראשונה, כאשר נרשם בדוח חדר מיון "עגלה" ולאחר מכן תוקנה, ההבדל נעוץ בניסיון שצברו ההורים מאז האירוע הראשון והפנימו את חשיבות הדיוק בדיווח שנמסר לרופא בחדר המיון. האדם הרגיל המגיע בפעם הראשונה לחדר המיון ובמיוחד הורים של קטין הטרודים בנושא בריאות ילדם, קשה לתאר מצב בו הם מתעניינים בפרטי פרטים בעניין מנגנון הנפילה, בשלב שבו הם טרודים בשאלות חשובות יותר, כגון מצבו הרפואי של הקטין, שלמות בריאותו וקבלת טיפול רפואי. זאת ועוד, אכן היו עדים שהוזכרו על ידי התובע ובני משפחתו, שרכבו עם התובע באותה עת על האופניים, שלא הוזמנו. אין באי זימון זה, כדי לפגום בגרסה או לפגום במהימנותה, שעה שלא ברור אם ילדים אלו, אשר רכבו יחד אתו ושיחקו אתו, ראו את מנגנון הנפילה. מחדל זה מתאזן ומתקזז מול מחדלה של הנתבעת באי זימון החוקר מטעמה, אשר חקר את ההורים ונשאלו אודות מסירת הפרטים לגבי התאונה ואם היה באמתחתה של הנתבעת גרסה פוזיטיבית או אחרת שמסרו ההורים, היתה מוגשת לבית המשפט. עצם אי הבאת אותן עדויות שנמסרו לחוקר, יש בהן לחזק את גרסת התובע. מכל האמור לעיל, אני מקבל את גרסת התובע, לאופן התרחשות התאונה ובמהלך רכיבה על אופניו, כשהוא נתקל בשוחת ביוב בולטת מקו הכביש. כמו כן, אני מקבל את גרסת התובע ביחס למיקום התאונה והיתקלות במכסה הביוב, כנטען על ידו. על המפגע:- עיינתי בתמונות שהוצגו לעיוני ואכן אותו מכסה ביוב ושוחת ביוב נמצאים בכביש בתחום המועצה המקומית ג'דיידה מכר. כעולה מעדות התובע וכעולה מהתמונות, מכסה הביוב בולט בליטה משמעותית מקו הכביש. מדובר בבליטה די גבוהה, שאינה מסומנת . לבליטה זו מצטרפת עובדה נוספת אשר מחמירה הסיכון הטמון בדמות העדר מדרכות או שבילים מיועדים לרכיבת אופניים ברחוב בו ארעה התאונה ובכך נאלץ התובע לרכוב ברחוב ולהיחשף לסיכון. על כן, התרשמתי כי אכן מדובר במפגע. על האחריות: אין מקום, בכל תיק נזיקין, להתחיל לסקור את כל ההלכות בדבר אחריות הנתבעת כרשות מקומית. אין חולק, כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ועצם קיומה של שוחת ביוב, בולטת באופן ברור מקו הכביש, מלמדים על קיומו של מפגע. נפילה, להבדיל מהחלקה, נובעת ממכשול שיכול להיות גבוה ממפלס ההליכה או נמוך ממנו או בשל חפץ או מכשול הקיים בתנאי הדרך. אני ער לכך, כי חיי היום יום מלאים סיכונים וכי כבישים ודרכים אינם משטח סטרילי ולא כל סטייה של מפלס בדרכים, היא מפגע (ראה פרשת כהן נ' עיריית רמת גן). באותה נשימה, אני ער לכך, כי אין לצפות כי עוברי אורח יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע, כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של העיר (פרשת עיריית קרית אונו נ' מנחם שחר). סיווג מקרה נפילה שכזה, שיש בו או אין בו להטיל אחריות על מחזיק מקרקעין או על הרשות שמופקדת על תקינותו של הכביש, תלוי בשני גורמים: זירת האירוע והמכשול בגינו אירעה הנפילה. עיון בתמונות מטעם התובע ותיאור מקום המפגע ובשים לב להפרש המשמעותי בין מישור הרחוב לבין מכסה הביוב, ההפרש מהווה מכשול, אשר גרם לעצם הנפילה. מאחר והכביש משמש גם לרכיבת אופניים, בנסיבות אלו יש להטיל את האחריות על שכמה של העירייה וזאת נוכח המכשול הבולט הקיים בכביש. אשם תורם:- בנסיבות תיק זה, אני מאמץ את שיעור האשם התורם שניתן במסגרת ע"א (חיפה) 47856-09-12 אבו ראס מוחמד נ' מועצה מקומית ג'דיידה מכר. באותו מקרה, אירעה נפילה של אבו ראס מוחמד, כשרכב על אופניו בכביש פנימי בכפר ג'דיידה מכר, בהיותו קטין בן 13 והגלגל הקדמי נכנס לתוך בור באמצע הכביש. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, באותו מקרה, ייחסו לקטין אשם תורם בשיעור של 20%. במקרנו, מצאתי לנכון לאמץ שיעור זה, למרות שגילו של התובע במקרנו, בעת התאונה כבן 9 ובמקרה של אבו ראס מוחמד, כבן 13, בשל העובדה שמדובר במכשול בולט הנראה לעין ובסמוך לביתו של התובע אשר מכיר את האזור היכרות טובה. לאור גילו של התובע במועד התאונה ובשים לב לשעת התאונה, כנטען על ידו, אני סבור כי זה נכון וראוי לאמץ את השיעור שנקבע, בשיעור של 20%, כאשם תורם. על הפגיעה והנכות: התובע, כתוצאה מהתאונה נפגע בפניו וידו השמאלית. התובע, על פי העדויות שהובאו בפני, הובא בפני רופא שיניים (אעמוד על כך בשלב יותר מאוחר) ולאחר מכן הובא לבית חולים הגליל המערבי בנהריה. התובע אובחן כסובל משבר עם תזוזה בשורש כף יד שמאל. התובע עבר ניתוח לשחזור השבר, בשורש כף היד ולקיבוע באמצעות סד גבס. עם סיום הטיפול שוחרר לביתו עם המלצות למנוחה, כשהיד מורמת, הכל כעולה מדוח חדר המיון. בחדר המיון בבי"ח נהריה , בוצע שחזור סגור וקיבוע בגבס . היה בקיבוע במשך 6 שבועות ולאחר מיכן שהורד הקיבוע טופל בפיזיותרפיה. התובע צירף חוות דעת מטעמו, בשיעור של 10% ואילו הנתבעת צירפה חוות דעת המלמדת כי לתובע לא נותרה כל נכות. המומחה מטעם הנתבעת הגיש חוות דעת אשר קבעה, כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. המומחה, ברוב הגינותו, במהלך עדותו בבית המשפט ולאחר שציין, כי אצל ילדים יכולת הסתגלות למצבים מהסוג הזה ומאפשרת להם להסתיר את הנכות וכי יש להעניק לתובע אחוזי נכות בשיעור של 5%, בשל קיומה של הגבלה קלה, כלשונו. לאור עדות זו, הסכימו הצדדים, כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור 5%, לפי סעיף מותאם בין 35(1)(א) ל- 35 (1)(ב). אין חולק, כי שני הצדדים מסכימים שקיימת הגבלה כתוצאה מהתאונה. על הפגיעה בשיניים: מהתמונות, אכן רואים שיניים שבורות. מהעדויות שהובאו בפני, אשר תיארו כיצד ראו את התובע בסמוך לתאונה, כששטף דם שוטף את פניו ובשים לב לעדותו של ד"ר כיאל, אשר לא נסתרה, ביחס לביקורים שהתובע ואביו ביצעו במרפאתו, אני סבור, כי הוכח בפני שהתובע, למרות שהדבר לא צוין בדוח חדר מיון, הוכיח בפני, כי נפגע גם בפנים ובשיניים. על כן הנני קובע כי התובע נפגע בפנים ועקב כך שנברה שן כעיולה מהתיעוד הרפואי ומוצג נ/3.למרות אי שמירת ההצעות ואי דיוק במועדים , אני מקבל את הסבריו של רופא השיניים שהיה עדיין בתחילת דרכו וכך הוא השיב: "ש. אין לכם רישומים. 6 ת. לא. אין לנו רישומים במרפאה לגבי הצעות מחיר. כיום יש לנו מחשב ששומר. באותה עת לא 7 היתה לנו תוכנה. כיום יש תוכנה במרפאה שניתן לשמור את ההצעה." (עמוד 10 שורות 5 עד 7). לאור עדות התובע, בני משפחתו שהבחינו בשטפי דם מפניו של התובע, עדות רופא השיניים, הנני קובע כי התובע הצליח להוכיח בפני כי עקב התאונה נגרם לו נזקי גוף בפה בדמות שבר בשן כעולה מהתיעוד הרפואי. על הנזקים: כאב וסבל - בשים לב לגילו של התובע, לפגיעות הרפואיות, הנכות שנותרה ומספר הימים שבהם ידו הושמה בגבס, אני סבור כי יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה, סך של 25,000 ₪. הוצאות רפואיות - עבר ועתיד ונסיעות כולל עבור טיפולי השיניים - אני פוסק לתובע סך של 8,000 ₪, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - ידו של התובע הושמה בגבס וקובעה למשך 6 שבועות , בנסיבות העניין אני פוסק לתובע סך של 5,000 ₪. אובדן השתכרות כללית - בשים לב לנכות המוסכמת, מהות הפגיעה, גילו של התובע, היותה יד לא דומיננטית , קיומה של המגבלה הקלה, אני מעמיד את הנכות הרפואית והתפקודית בשיעור של 5%. במקרה זה אין מקום לערוך חישוב מתמטי מלא אלא יש לפסוק בדרך גלובאלית. ובנסיבות העניין אני פוסק סכום על דרך האומדנה , בסך של 75,000 ₪. סיכום הנזק: נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן: כאב וסבל 25,000 ₪. הוצאות רפואיות (עבר ועתיד ונסיעות ושיניים) 8,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪. אובדן השתכרות כללית 75,000 ₪. סה"כ 113,000 ₪. הודעת צד ג': איני סבור כי יש לייחס רשלנות כלשהי גם להוריו. איני סבור כי העובדה שהתירו לתובע לרכב על אופניו באזור המצוי סמוך לביתם, ולחזור הביתה בשעות התאונה גם אם זה מתקרב לשעת חשיכה בחודש אפריל , מדובר בשעה סבירה. הורי התובע רשאים היו לצפות כי הנתבעת תדאג להסרת מפגעים ברחובות , יחד עם התקנת מדרכות ותאורה מתאימה ברחובות, כך שניתן יהיה לרכב על אופניים בבטחה ברחוב. מדובר ברכיבה בסמוך לבית לא הוכח גם כי הורי התובע לא נתנו לו הוראות כפי שהורים נותנים לילדיהם להיזהר לשמור על עצמו להימנע מסכנת וכד'. לטעמי, דרישה כי הורים יפקחו תמיד על מעשי ילדיהם אינה סבירה ובנסיבות העניין לא עשה התובע בצאתו לרכיבה על אופניים ברחוב שסמוך לביתו יחד עם חבריו מעשה חריג. התוצאה: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 90,000 ₪, בצירוף החזר האגרה ששולמה על ידי התובע, החזר שכ"ט מומחה מטעם התובע וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור 20% כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריתאונות עקב מכסה ביובאופנייםנפילהביוב