תביעה בסך 61,193 ₪ ועניינה חוב כספי בגין אי תשלום דמי ניהול ואחזקה, ביחס לתקופה שמיום 14/7/09 ועד ליום 31/3/11. תחילה הוגשה התביעה גם נגד חברה נוספת בשם טרייד אין מוטורס עכאוי ראפת מכירות רכב בע"מ (להלן: "טרייד אין מוטורס"), אך לאחר דיון שהתקיים בפני הרשם אפרים ציזי'ק נגרעה חברה זו והוגש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר כנגד הנתבעת בלבד. טענות התובעת בתמצית בתביעה נטען, כי הנתבעת הינה הבעלים של יחידה מספר 5 בקומת קרקע הנמצאת במרכז נעמן בדרך עכו 7000 אשר נרכשה על ידה מאת חברת אבי חזן השקעות בע"מ ומקסימום טיב בע"מ (להלן: "הבעלים הקודם") על פי הסכם רכישה מיום 12/7/09 (להלן: "הסכם הרכישה"). נטען, כי הנתבעת רכשה את היחידה הנ"ל וכן את הזכויות וההתחייבויות שנטל על עצמו הבעלים הקודם מכח הסכם ניהול שחתם עם חברת ד.ר. סער יעוץ וניהול השקעות בע"מ (להלן: "חברת סער") לפיו התחייב לשאת ולשלם חלק יחסי "בהוצאות אחזקת המרכז, עבודות טיפול והפעלה שוטפת של הרכוש המשותף וכו'" (כך נרשם). התובעת טוענת, כי היא הוקמה ו/או מונתה ע"י חברת סער לשמש חברת ניהול לביצוע העבודות המפורטות בהסכם הניהול כאמור במכתב חברת סער לתובעת מיום 5/2/06. לפי התובעת, הנתבעת ו/או שוכרים מטעמה מחזיקים ביחידה הנ"ל החל מיום 14/7/09, לרבות באמצעות חברת טרייד אין מוטורס, שגם היא כמו הנתבעת בבעלות ו/או בהנהלת מר ראפת עכאווי. התובעת המציאה לחברת טרייד אין מוטורס שבע דרישות לתשלום חלקה בהוצאות דמי האחזקה בגין היחידה הנ"ל עבור התקופה נשוא התביעה בסך כולל של 56,236 ₪, אולם הנתבעת או חברת טרייד אין מוטורס לא שילמו את חובן. התובעת מציינת, כי בתשובה למכתב דרישה ששלח בא כוחה לנתבעת, טענה האחרונה כי בין התובעת לנתבעת אין כל הסכם ניהול וכי הנתבעת קיבלה את החזקה ביחידה רק ביום 14/10/10 ורק מאותו תאריך חייבת היא בתשלום דמי ניהול סבירים, כפי שיוסכם בין הצדדים. בכגון דא טוענת התובעת, כי הנתבעת רכשה את היחידה מהבעלים הקודם על כל הזכויות והחובות, לרבות החובה בתשלום דמי הניהול וכי הסכם הניהול הוא אחיד לכל הדיירים ודמי הניהול לא ניתנים למו"מ. דא עקא, שהנתבעת ו/או שוכרים מטעמה מחזיקים ביחידה הנ"ל החל מיום 14/7/09 ומאז לא משלמת היא את דמי הניהול והאחזקה בגין השירות וההוצאות ברכוש המשותף אשר משולמים ע"פ השטח היחסי של כל יחידה וכן את התשלומים הנוספים ע"פ הסכם הניהול. מטעם התובעת הוגש תצהירו של סער דוד, אחד ממנהליה (להלן: "דוד"). בין היתר נטען בתצהיר, כי הנתבעת ידעה היטב על קיומו של הסכם הניהול שנערך בין הבעלים הקודם לבין חברת סער והיא התחייבה לחתום על הסכם ניהול באותו הנוסח. בעניין זה, הפנה דוד להסכם הרכישה סעיף 2.2. עוד נטען, שלפי הסכם הרכישה, סעיף 3 שבו, סך של 100,000 ₪ צריך היה להישאר בנאמנות להבטחת המצאת אישורים שונים, ביניהם אישור העדר חוב לחברת הניהול. משנותר חוב לחברת הניהול ומשלא הומצא אישור כאמור, הרי גם אם לכאורה קיבלה הנתבעת את החזקה בנכס רק ביום 14/10/10 (כפי שטוענת), היא חייבת בתשלום דמי הניהול והאחזקה החל מיום 14/7/09. לפי התובעת, הנתבעת כבעלת היחידה הנ"ל, חייבת מכוח רכישת כל הזכויות וההתחייבויות של הבעלים הקודם ו/או על פי דין לשלם לה את החוב נשוא התביעה. תמצית טענות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי רכשה את היחידה המוזכרת בתביעה בהתאם לקבוע בהסכם הרכישה והחלה להחזיק בה רק ביום 14/10/10 ולא לפני כן. משכך, אין היא יכולה לחוב כלל בגין דמי ניהול המתייחסים לתקופה הקודמת לכך, על אחת כמה וכמה בהעדרו של הסכם ניהול חתום בין הצדדים. הנתבעת פנתה וביקשה מהתובעת לקבל עותק של הסכם ניהול לעיונה ולמתן הערותיה על מנת להביא לכלל חתימה על הסכם ניהול בינה ובין התובעת, אולם התובעת סירבה להיכנס עמה למו"מ, בטענה כי יש חוב קודם לבעלים הקודם שיש לשלם אותו כתנאי לחתימה על הסכם ניהול עם הנתבעת. הנתבעת טוענת עוד, שעיון בסעיף 13 להסכם הניהול אותו צירפה התובעת לתביעה ועליו היא מסתמכת - שהנתבעת אינה צד לו כלל - מראה בעליל, כי הקונה על פי אותו הסכם התחייב לגרום לכך שהנעבר יחתום גם הוא על חוזה ניהול עם החברה, וסעיף 13.2 קובע כי כל עוד לא נחתם הסכם ניהול ע"י הקונה החדש, יהיה הקונה, קרי- הבעלים הקודם, אחראי לתשלום דמי הניהול. ההסכם עליו מבססת התובעת את טענותיה - שאף אחד מהצדדים לתביעה זו אינו צד לו - סותר למעשה את טענות התובעת עצמה. מכאן, שהנתבעת אינה מחויבת כלל להסכם והיא אינה חייבת דבר לתובעת. הנתבעת מציינת, כי היא מעולם לא הכחישה שקיימת עליה חובה לשלם דמי ניהול בגין הנכס, אולם לא בגין התקופה שבה היא לא החזיקה בו, וגם לא בהתאם לקביעתה השרירותית של התובעת ללא הסכם חתום ומחייב. הייתה זו התובעת שסירבה לנהל מו"מ עם הנתבעת וסירבה לקבל תשלומים על חשבון דמי הניהול. לדידה, התובעת נוהגת בחוסר תום לב ועושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט בהגשת התביעה הנוכחית בניסיון להפעיל לחץ בלתי הוגן על הנתבעת על מנת שזו תחתום עמה על הסכם ניהול דרקוני ואחיד ותשלם את חובות העבר שאינם חלים עליה בכלל. לראיה- הימנעות התובעת מלפעול כנגד הבעלים הקודם החתום על הסכם הניהול והמחויב על פיו לשלם לה את דמי הניהול וניסיונה הכושל לכלול חברה אחרת שבבעלות הנתבעת על אף שאינה מחזיקה בנכס. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהלה, עכאווי ראפת. בין היתר, נטען בתצהיר, כי טענות התובעת ביחס להסכם הרכישה מהוות הרחבת חזית, שאין להתירה. לחילופין נטען, כי ממילא בהסכם זה אין כדי לסייע לתובעת, שכן נקבע בו מפורשות שכל התשלומים מכל סוג שהוא, לרבות התשלומים לחברת הניהול, עד למועד מסירת החזקה, יחולו וישולמו ע"י הבעלים הקודם בלבד. עוד נטען, שאין כל צורך באישור חברת הניהול לשם העברת הזכויות ורישומן בספרים על שם הנתבעת ולכן לא היה צורך בהשארת כספים בנאמנות. עובדה היא, כי הנכס עבר ונרשם בספרי המינהל על שם הנתבעת/הקונה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולאמור בתצהירים מטעמם, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן. כאמור, תביעה זו הינה לתשלום דמי ניהול ואחזקה. מטענות הצדדים עולה, שיש להפריד בין שתי תקופות לגביהן נדרש תשלום כאמור; תקופה ראשונה מיום 14/7/09 ועד ליום 13/10/10 (להלן: "התקופה הראשונה") ותקופה שנייה מיום 14/10/10 ועד ליום 31/3/11 (להלן: "התקופה השנייה"). התקופה הראשונה בכל הנוגע לתקופה הראשונה, מצאתי לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה תביעתה לתשלום דמי ניהול ואחזקה. אין הסכם ניהול בינה לבין הנתבעת ולא הוכח שהנתבעת החזיקה בפועל בנכס במהלך התקופה. אמנם, הסכם הרכישה הינו מיום 12/7/09, ברם הנתבעת הוכיחה שחזקתה בפועל בנכס הייתה יום 14/10/10 בלבד, ולא לפני כן. הא ראיה, פרוטוקול המסירה שהנתבעת צירפה כחלק מראיותיה ואשר כותרתו "פרוטוקול מסירת חזקה 14.10.10" (נספח א' לתצהיר הנתבעת). משכך, אין כל הצדקה לחיוב הנתבעת בתשלום כלשהו בגין דמי ניהול ואחזקה ביחס לתקופה הראשונה, בה לא החזיקה בנכס כאמור. ניסיונות התובעת להיבנות מסעיפי הסכם הרכישה ו/או הסכם הניהול אליהם הפנתה, אין בהם כדי לשנות ממסקנתי זו (לציין שאין מדובר בטענות המהוות הרחבת חזית שכן הסכם הרכישה צוין בכתב התביעה). סעיף 2.2 להסכם הרכישה עוסק בהתחייבות לחתום על הסכם ניהול בנוסח המצורף להסכם הרכישה או על פי כל נוסח אחר שיוסכם בין הקונה לבין חברת סער. היינו, אין הכרח דווקא בחתימה על אותו נוסח שצורף להסכם הרכישה, מה גם שממילא טרם נחתם הסכם ניהול כלשהו בין הצדדים לתביעה דנן. לא זו אף זו, צודקת הנתבעת בטענתה, כי סעיף 13 להסכם הניהול (הסכם - שהנתבעת אינה צד לו- ואשר צורף נספח ב' לתצהיר דוד), עומד בסתירה לטענות התובעת בעניין זה, שעה שנקבע בו (סעיף 13.2) כי כל עוד לא חתם הנעבר על הסכם ניהול עם חברת הניהול, יישאר הקונה אחראי כלפי החברה אף לאחר העברת הזכויות בנכס לנעבר. ודוק, לא מצאתי שהתובעת התמודדה עם האמור בסעיף זה. הוא הדין באשר לטענות התובעת בעניין כספי הנאמנות נשוא הסכם הרכישה. בדנן, לא שוכנעתי כי מהוראות הסכם הרכישה משתמעת כוונה כלשהי להעניק לתובעת עילת תביעה ו/או יריבות כלפי הנתבעת. סעיף 3.3.5 סיפא להסכם הרכישה מורה, שהפקדת סכום הפיקדון (הוא הסך של 100,000 ₪ כעולה מסעיף 3.2 להסכם) ע"י הנתבעת ייחשב כתשלום סכום זה למוכרים "והקונים ייחשבו כמי שמילאו את כל התחייבויותיהם על פי הסכם זה עם הפקדת הפיקדון כאמור". דברים אלה מדברים בעדם, וטענות התובעת - שאינה צד להסכם - בדבר זכאותה כביכול להיפרע את חלקה מכספי הפיקדון/הנאמנות והשגותיה לגבי מה נעשה עם כספים אלה ושאר טענותיה בעניין זה, אינן רלוונטיות לנתבעת, שמבחינתה שילמה את סכום הפיקדון (לא נטען אחרת) ויצאה כדי חובתה. מה עוד, מהודעות עו"ד סיני ועו"ד ברנט, כפי שהוגשו לתיק, עולה שלא נותרו בידיהם כספים כלשהם בנאמנות בקשר עם הסכם הרכישה. דין התביעה, בכל הנוגע לתקופה הראשונה, להידחות אפוא. התקופה השנייה ביחס לתקופה זו, הנתבעת אינה חולקת על כך שצריכה לשלם דמי ניהול, אם כי חולקת על שיעורם של אלה בהעדר הסכם חתום ומחייב. הנתבעת טוענת, בין היתר, להיעדר פירוט הסכומים הנטענים. התובעת מצידה טוענת, שביחס לתקופה שמיום 1/10/10 ועד ליום 31/3/11 על הנתבעת לשלם לה את הסך של 18,838 ₪ (קרן), זאת בהתאם לדרישות תשלום שצירפה כחלק מראיותיה (דרישת תשלום לתקופה מיום 1/10/10 ועד ליום 31/12/10 סך של 9,433 ₪ ודרישה לגבי התקופה החל מיום 1/11/11 ועד ליום 31/3/11, סך של 9,405 ₪). יש לקבוע, אפוא, שהתובעת זכאית לדמי ניהול ושהמחלוקת בין הצדדים היא לגבי שיעורם של אלה (בהעדר הסכם ניהול ביניהם). הנטל להוכחת שיעורם של דמי הניהול ודמי האחזקה רובץ לפתחה של התובעת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". דא עקא, יש בראיות התובעת לא מצאתי הסברים באשר לאופן חישוב הסכומים הנדרשים על ידה. לא מצאתי גם שהוגשו ראיות בכל הנוגע לעלויות האחזקה או ההוצאות השוטפות של המתחם כולו, שמהן נגזר חלקו היחסי של כל מחזיק. בהפנייתה של התובעת לסעיפים 9.3 ו - 9.4 להסכם הניהול וכן באמור בתצהירו של דוד או בדבריו בדיון מיום 19/12/12 לפיהם "יש לשלם דמי ניהול כפי שכולם משלמים דמי ניהול...הוא יודע מה הוא צריך לשלם, קיבל דרישות תשלום" (עמוד 6 לפרוט' הדיון), אין כדי לספק את ההסבר והפירוט הנדרשים ובוודאי שאין בהם כדי להוות הוכחה לסכומים עצמם. יודגש, שגם בדרישות התשלום עצמן לא ברור כיצד חושבו הסכומים הנקובים שם, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לעמוד על פענוח מנגנון החישוב, או על פענוח הסכומים ו/או הערכים שצוינו בדרישות אלה, כגון מהו השטח של הנכס שנלקח בחשבון, האם הפנית הדרישה לטרייד אין מוטורס משמעותה שחושבו העלויות עבור שני נכסים ביחד (שכן טרייד אין מוטורס מחזיקה בשכירות נכס נוסף) ומה הסכומים מהם נגזרו החלקים היחסיים (העובדה שצוינו שמות פריטים כגון אחזקה, דמי ניהול או הוצאה חד פעמית אינה מהווה הוכחה לאמור בהם). יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אין זה ראוי ואין זה נכון שהנתבעת תצא בלא כלום, באשר יהווה הדבר עשיית עושר ולא במשפט, ובשים לב ל"הודאתה" לעניין עצם החובה לשאת בתשלומי ניהול ואחזקה. אלא מאי? שבכל הנוגע לעלויות אחזקה והוצאות שוטפות, דין התביעה להידחות בהעדר הוכחה. המשמעות היא, שבנוגע לתשלומים אלה התובעת לא הרימה את הנטל הראשוני הרובץ לפתחה, ולא ניתן לחייב את הנתבעת במאומה חרף "הודאתה" שצוינה. לא כך הם פני הדברים בנוגע ל"דמי הניהול", שכן הונחו בפניי נתונים שיש בהם להעיד על דמי הניהול המקובלים במקום, ונתונים אלה מאפשרים לבית המשפט להסתייע בהם (לרבות בסעיף 9.3 להסכם הניהול ובשים לב לסעיף 4 (ד) לסיכומי הנתבעת) ולפסוק בסוגיה זו על דרך האומדנה. בהתאם לאמור, ובשים לב לשטח של היחידה נשוא התביעה (376.8 מ"ר) כפי שעולה מהסכם הרכישה ומהסכם החכירה ולאחר הצמדת סכום דמי הניהול (1.20 ש"ח) למועד התשלום הרלוונטי, עומד סכום דמי הניהול בגין התקופה השנייה (1/2 5 חודשים) על סך כולל (מעוגל) של 5,200 ₪. השורה התחתונה היא, אפוא, שדין התביעה, בכל הנוגע לתקופה השנייה, להתקבל חלקית, כאמור. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 5,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (17/2/11) ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דמי ניהול