התביעה מוגשת מכוח חובתה כלווה העיקרית, מכוח מצגי השווא אותם יצרה ו/או מכוח סעיף 14 לפקודת השותפויות ומכוח הוראות חוק השליחות. כנגד חיים, התביעה מוגשת, מכוח מתן ערבותו להלוואה והן מכוח המצגים אותם יצר יחד עם אביבה, לפיהם אביבה חתמה על ההסכם. הגנת הנתבעת מספר 1 (לאחר תיקונה) אביבה מעולם לא היתה צד להסכם ההלוואה, לא חתמה עליו ולא ידעה על קיומו עד למועד הגשת התביעה כנגדה. כן, מעולם לא פנתה ליואב בנושא עסקי ו/או כספי כלשהו. ההלוואה נשוא התביעה ניתנה על ידי יואב לחיים, כאשר פירעון החוב נעשה בחלקו על ידי מכירת נכס שהיה בבעלותה. סכום ההלוואה שנטל חיים מאת יואב נפרע במלואו ביום 19/11/08. הגנת הנתבע מספר 2 (לאחר תיקונה) בתאריך 15/02/07, לאחר שיואב היה מעודכן בפרטי רכישת הנכס בכפר קיש והיה מודע ללחצים שהופעלו ביחס להעברת התמורה, הציע לחיים סיוע כספי. כך, שבפועל, יואב העביר לחיים שיק "פתוח" על סך של 122,000 ₪ לפירעון ביום 20/02/07. חיים העביר את השיק לאביבה וזו הפקידה אותו בחשבונה. בתאריך 25/02/07 פנה יואב לחיים וביקש ממנו לערוך "מסמך" ביחס להעברת הכספים ביניהם - אשר ישמש כאסמכתא לרשויות, שתבהיר את פעולת העברת הכספים בין מעביד לעובד. חיים חתם על ההסכם, בשם אביבה, ללא כל היסוס, מיד כאשר המסמך הובא בפניו. חיים מכחיש את סכום החוב הנטען בכתב התביעה, שכן, לטענתו, זה אינו תואם את סכום ההמחאה שהועברה לו בסך של 122,000 ₪. ההלוואה שהועמדה על ידי יואב הוחזרה במלואה. בדיון שהתקיים בתאריך 12/07/11, ניתנה לנתבעת הרשות להגן. כן, ניתנה לב"כ התובע הרשות לתקן את כתב התביעה על ידי הוספתו של הערב - חיים, שהוכרז כפושט רגל, כנתבע נוסף. הסכמת הצדדים בדיון שהתקיים בתאריך 12/07/11 הסכימו הצדדים, כי ההכרעה בשאלה האם חתמה אביבה על הסכם ההלוואה, חתימה המוכחשת על ידה, תוכרע בהתאם לחוות דעת גרפולוגית משפטית של מומחה מטעם בית המשפט. הצדדים הסכימו, כי מסקנת המומחה תהיה מכרעת וכי הם לא יהיו רשאים להביא ראיות אחרות לעניין זה. לאור הסכמת הצדדים, מיניתי, את הגב' דבורה הראל (להלן: "המומחית/הראל"), על מנת שזו תיתן חוות דעתה בעניין. חוות הדעת בתאריך 29/08/11 ניתנה חוות דעתה של הראל (להלן: "חוות הדעת"). המומחית מצאה, כי מספר תעודת הזהות של אביבה, בחלקו העליון של ההסכם, כמו גם חתימתה בתחתית המסמך ופירוט חוזר של מספר תעודת הזהות, נכתבו על ידי אדם אחר. זו קבעה, ברמת ביטחון הגבוהה ביותר, כי החתימה המיוחסת לאביבה, על ההסכם נשוא התביעה, לא נחתמה על ידה. עם קבלת חוות הדעת, תיקנו הצדדים את כתבי הטענות מטעמם. ראיות הצדדים בשלב ההוכחות, העידו מטעם התובע, מר יצחק ווסרשטיין, מר ערן פרדו ויואב בעצמו. כן הוגש מטעמו, תצהירו של מר ירון גאולה - שהתקבל ללא חקירה. מטעם הנתבעים העידו אביבה וחיים בעצמם. בתום שמיעת ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. דיון והכרעה היות המחלוקת שלפני הליך אזרחי, מידת ההוכחה הנדרשת הינה "מאזן ההסתברות", היינו, גרסתו של מי מהצדדים סבירה יותר, הגיונית ומשתלבת עם מהלך העניינים. בהתאם לסעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), ערכה של עדות ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. א. ההלוואה ומסמך ההלוואה בעדותו, תיאר יואב את הרקע למתן ההלוואה. זה הסביר, כי בינו לבין חיים שררו יחסי חברות משך עשרות שנים ומאז הילדות ולכן נרתם לעזרה, בין היתר, באמצעות מתן ההלוואה. עוד לפני כן סייע לחיים, הציע לו עבודה אצלו בעסק והלווה לו כספים בסכום כולל של כ- 1.4 מיליון ₪, שניתנו כשכר חודשי, דמי כיס, שימוש כרטיסי אשראי, תשלום דמי שכירות ועוד. ויודגש, כי כספים אלה אינם מהווים חלק מההלוואה המתבררת כאן. כתוצאה מההיכרות עם חיים, הכיר גם את אביבה, בת זוגו של חיים. בסוף שנת 2006, החליטו חיים ואביבה לרכוש בית בכפר קיש, ויואב סייע להם בתשלומים השונים, תוך שהכיר להם את עורך דינו, עו"ד ניר ברזל, ואף נשא בשכר טרחתו בעבורם. בשנת 2007, שעה שהתברר ליואב, כי חלקה של אביבה בכספים המועברים על ידו לנתבעים גדל, הוסכם בין השלושה לערוך בחינה של היקף הכספים שהולוו לאביבה. בהתאם, סוכם, כי ההסכם שנערך עם אביבה ושחיים ערב לו, יתייחס לכספים שהועברו לאביבה לצורך מימון רכישת הנכס בכפר קיש. יצוין, כי בנוסף להלוואה נשוא התביעה כאן, הלווה יואב לאביבה כספים נוספים - בהלוואות קצרות מועד. לבקשתה של אביבה, קיים יואב, ביום 23/02/07, פגישה עם חיים, במסגרתה סיכמו את תנאי ההלוואה - אלה גובשו לידי הסכם שנערך על ידי עו"ד ברזל. חיים לקח עימו את ההסכם ומסר אותו לאביבה. באותו היום, יצרה אביבה קשר עם יואב ושוחחה עימו אודות פרטי ההסכם, כאשר בסוף השיחה הודיעה לו שהינה חותמת על ההסכם. בתאריך 25/02/07 מסר חיים ליואב את ההסכם - עליו שתי חתימות, האחת, לכאורה, של אביבה והשנייה, של חיים כערב. יואב נחקר אודות נסיבות החתימה על ההסכם, ודבריו בחקירתו הנגדית תואמים את דבריו בעדותו, כפי שהובאו לעיל. כך נשמעו דבריו לפרוטוקול: "... אני פניתי לעו"ד ברזל שיערוך לי הסכם. הוא שלח את ההסכם בפקס... חיים ואני לאחר שאביבה דיברה איתי בטלפון ואישרה את הסכומים, חיים באותו סוף שבוע לקח את המסמך איתו הביתה, הוא לקח כשאני כבר חתמתי על המסמך, חזר עם זה בתחילת שבוע כשאביבה חתומה, אני הייתי בטוח שאביבה חתמה. גם חיים חתם כערב". (פרוטוקול יום 22/10/12, עמ' 21, שורות 7-11). עוד הסביר יואב בחקירתו, כי רק שעה שהתביעה התבררה כאן, הבין שחתימה של אביבה על ההסכם הנה מזויפת: "מהיום שחביבה דיברה איתי בטלפון ואישרה את מסמך ההלוואה והכריזה לי בטלפון שהיא חותמת עליו, כשחיים החזיר לי את המסמך כאשר החתימות שונות בשני עטים שונים, ועד רגע בית המשפט הבנתי שכנראה חיים זייף את חתימתה של אביבה בידיעתה" (שם, שם, שורות 4-6). מנגד, מכחישה אביבה בעדותה, כל קשר להסכם ההלוואה. לטענתה, היא לא היתה צד להסכם, היא לא חתמה עליו, היא לא ידעה על קיומו לפני מועד הגשת התביעה, היא מעולם לא ביקשה מיואב כספים ואף לא התייעצה עימו בקשר להסכם. בתחילת חקירתה המשיכה אביבה לנקוט באותה הגרסא כבעדותה. לשאלה מתי לראשונה ראתה את הסכם ההלוואה, השיבה "אף פעם לא ראיתי את הסכם הלוואה" (פרוטוקול יום 17/01/13, עמ' 67, שורות 11-13) ובהמשך הוסיפה "אני אף פעם לא ראיתי את הסכם ההלוואה הזה. קיבלתי אלי הביתה את העתק כתב התביעה ואז ראיתי לראשונה את הסכם ההלוואה" (שם, שם, שורות 15-16). כשנשאלה מה עשתה כאשר כבר ראתה את הסכם ההלוואה שצורף לכתב התביעה, השיבה תחילה, כי "אני לא זוכרת" (שם, עמ' 68, שורה 22) ובהמשך "אני פניתי לחיים ושאלתי אותו מה זה מסמך ההלוואה" (שם, שם, שם). בשלב זה ציין בית המשפט בפרוטוקול "העדה משתהה במתן תשובה ובית המשפט נאלץ לחזור מספר פעמים על השאלה על מנת שהעדה תשיב לשאלה שנשאלה" (שם, שם, שורות 23-24). בנקודה זו המשיכה בגרסתה לפיה אינה זוכרת - "אני לא זוכרת מה חיים השיב לי לשאלה כיצד חתימתי מופיעה על גבי מסמך שמעולם לא ראיתי ומעולם לא חתמתי" (שם, שם, שורות 25-26). רק אז, כאשר הובהר לה, כי המדובר בזיוף, אישרה את חתימתו של חיים על ההסכם בשמה - "... אני מאמצת בדיעבד את חתימתו של חיים בשמי. ההלוואה היא בשבילי ואני יודעת שאני מחזירה אותה. חתימתו של חיים על המסמך מחייבת אותי" (שם, עמ' 69, שורות 6-8). הנה, כי הודאתה של אביבה הנה ברורה וחד משמעית. בניגוד לטענותיה הממושכות, הן בעדותה והן בחקירתה, הרי שבסופו של דבר, זו הודתה באחריותה להלוואה. לאור הודאתה של אביבה, הרי שיש לראותה כמי שנושאת באחריות להשבת החוב בהתאם לאמור בהסכם. באשר לקבלת ההלוואה מאת יואב, אביבה הסבירה בעדותה, כי כל הפעולות שנעשו על ידי חיים ביחס להסכם, מקורם ביחסי האמון והחברות בינו לבין יואב. זו הוסיפה, כי יואב הוא זה שיזם את מתן ההלוואה, כאשר, בדיעבד, התברר לה, שיואב ביקש מחיים שיחתום על ההסכם בשמה - כאסמכתא להצגה לרשויות המס. מדבריה של אביבה בחקירתה, עולה, כי התקשרות שלה עם יואב התנהלה באמצעות חיים, ששימש כאיש קשר ביניהם. זו מסרה, כי "אף פעם. מעולם לא פניתי ליואב ישירות" (פרוטוקול יום 17/01/13, עמ' 64, שורה 10). באשר להלוואה, הסבירה, כי "... לא ביקשתי את זה מעולם ולא דיברתי. אבל לא התנגדתי אם הוא מציע ורוצה לעזור..." (שם, עמ' 66, שורות 7-8). ובהמשך "יואב... הוא ביקש לעזור לחיים, וחיים אמר לי ולא התנגדתי. חיים היה המגשר, המתווך... בין יואב כהנא אלי... אני לא יזמתי פגישה ולא דיברתי עם יואב..." (שם, שם, שורות 15-16, 21-22)". ביחס לקבלת השיק הבהירה "אני לא פניתי ליואב ולא דיברתי איתו, חיים הביא לי את שיק משוך על ידי יואב לפקודתי, הפקדתי בחשבון שלי. ביקשתי מחיים שימסור ליואב תודה בשמי עבור השיק" (שם, עמ' 67, שורות 3-5). אביבה אף אישרה, כי כך היה גם בעבר, כאשר נזקקה לסיוע מאת יואב - הפנייה נעשתה באמצעות חיים - "... מעולם לא היה לי שיח ודברים עם יואב, הסברתי לחיים את הביעה וחיים הוא זה שפנה ליואב אם יכול לעזור" (שם, עמ' 64, שורות 19-20). הנה, כי מכל אלה עולה, שהתנהלותה של אביבה עם יואב התבצעה בתיווכו של חיים, ששימש איש הקשר ביניהם - העביר כספים ומסרים והכל בשמה ואישורה של אביבה. אמנם, אביבה אימצה בדיעבד את הוראות ההסכם ולקחה אחריות להחזרת הכספים, אולם מצאתי לנכון להביא גם את גרסתו של חיים ביחס להלוואה. בעדותו הסביר, כי בין יואב לאביבה לא נחתם הסכם כלשהו, ונכונותו של יואב בהעמדת ההלוואה לאביבה, מקורה ביחסי החברות בינו לבין יואב. יואב ביקש לסייע לאביבה באמצעות מתן הלוואת גישור זמנית, כאשר בפועל, העביר לחיים שיק על סך של 122,000 ₪ לפירעון מיידי. במועד מסירת השיק לא חתם חיים על מסמך כלשהו, ובמועד מאוחר יותר נתבקש לחתום על מסמך ההלוואה. חיים, כך לטענתו, חתם על ההסכם בשם אביבה בידיעתו ובנוכחותו של יואב. תחילה הסביר יואב, כי הסיבה לעריכת המסמך הנה היכרותו השטחית של יואב את אביבה ומאוחר יותר טען, כי הסיכה לעריכת ההסכם, הנה ייצור אסמכתא לרשויות המס. בחקירתו בפני בבית המשפט אישר חיים, כי חתם בשמה של אביבה על ההסכם (פרוטוקול יום 01/11/12, עמ' 51, שורות 25-26). זה הסביר כי "... אביבה לא חתמה על המסמך, אלא אני חתמתי במשרד מול יואב בנוכחותו על שתי החתימות...". (שם, עמ' 52, שורות 5-7). ובהמשך "... אני מסכים כי ה"חתימה" של אביבה לא נחתמה באותה עט בו נחתמה החתימה שלי... החתימה של אביבה לא נחתמה באותה לחיצת עט. אני חוזר ומציין כי כל החתימות נעשו באותה עט גם אם בעוצמת לחיצה שונה בכל אחת מהחתימות" (שם, שם, שורות 17-20). סבורני, כי הסבריו של חיים אינם הגיוניים, שכן הוא עצמו מסר בפני בית המשפט, כי "יואב רצה להגן על עצמו... הוא יודע שאני פש"ר... ויואב יודע מראש שאין לו שום תוקף ויכולת משפטית כלפי (שם, עמ' 52, שורות 2-4). הואיל ולטענת חיים עצמו, להסכם אין שום משמעות כלפיו, הרי שמכאן ניתן להבין את דרישתו של יואב לחתימתה של אביבה על המסמך. אוסיף, כי גם טענתו של חיים, לפיה המסמך נדרש כאישור לרשויות המס - על העברת הכספים שהתבצעה, איננה הגיונית. מעיון בשיק שנמסר לאביבה (מוצג 16 לתצהירה) עולה, כי זה נמסר לה לפקודתה בלבד, מתוך חשבונו האישי והפרטי של יואב. ובין יואב ואביבה לא מתקיימים יחסים כלשהם המצריכים תיעוד בעבור מס הכנסה. לסיכום פרק זה, החלטתי לאמץ את גרסתו של יואב באשר לנסיבות מתן הלוואה, הכל כמפורט לעיל. ולאור הודאתה של אביבה, לפיה, הנה מאמצת את הוראות ההסכם, החלטתי לראות בה כצד להסכם, האחראי להשבת ההלוואה. ב. סכום ההלוואה סעיף א' להסכם ההלוואה קובע, כי "המלווה ילווה ללווה סך של 156,600 ₪ - מאה וחמישים ושש אלף ושש מאות ₪". לכאורה, ההסכם נוקט בלשון ברורה באשר לסכום ההלוואה. יחד עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם בנקודה זו, כפי שיוסבר להלן. בעדותו, הסביר יואב, כי סכום ההלוואה, עמד על הסך של 156,600 ₪, וזה מורכב מהסכומים כמפורט להלן (סעיף 7 לתצהיר): 72,000 ₪ - החזר הלוואה לטווח ארוך מתוך שיק בסך של 122,000 ₪. 2,500 ₪ - שכ"ט עו"ד במסגרת עסקאות נדל"ן שביצעה אביבה באותה העת. 82,100 ₪ - חלק יחסי בשיעור של 33% מתשלומי כרטיס אשראי פרטי שניתן לשימושם האישי של הנתבעים. (סיכום החשבון לפיו נערך הסכם ההלוואה צורף לתצהירו של יואב - נספח 5). מנגד, מסבירה אביבה בעדותה, כי לא נטלה מיואב "שקל מעבר לסך של 122,000 ₪". בחקירתה חזרה על גרסתה זו ואמרה, כי "הסכום של ה- 122,000 ₪ אני לא מתכחשת לזה שהיה סכום כזה. זה דרך חיים, היתה בעיה של מכירת הבית הוא ידע שאני במצוקה וצריכים לתת מקדמה לקבלן, על סך 170,000 ₪, היה לי את הסכום על ה- 50,000 ₪ שניתן ממכירת הבית בבת ים, ועוד השלמה 122,000 ₪ שיואב הלווה לי". (פרוטוקול יום 17/01/13, עמ' 65, שורות 25-26 ועמ' 66, שורות 1-2). בהמשך, לכשנשאלה, מה עשתה שעה שגילתה שדורשים ממנה לפרוע חוב של 156,000 ₪, השיבה, כי "אני לא יודעת על שום סכום של 156,000 ₪. מה שאני יודעת על הסכום של 122,000 ₪ אז אני לא יודעת על משהו אחר" (שם, עמ' 68, שורות 13-17). בניגוד לגרסתה זו, לפיה היא מודה, כי סכום ההלוואה עומד על הסך של 122,000 ₪, אישרה אביבה בסוף חקירתה, כי "... הסכום הרשום במסמך ההלוואה 156,000 ₪ לא קשור להלוואה בסך 122,000 ₪ אלא זה סכום נוסף" (שם, עמ' 72, שורות 11-15). הנה, כי אביבה בעצמה, אישרה את מלוא סכום ההלוואה. באשר לחיים, זה הסביר בעדותו, כי סכום ההלוואה הוא בעצם סכום השיק שניתן כמימון ביניים בסך של 122,000 ₪. בחקירתו הבהיר, כי "זה נכון שקיבלנו את הסכום של 156,600 ₪ והיינו צריכים להחזיר... הסכום מתחלק לשני סכומים, האחד 122,000 ₪ שאביבה קיבלה מיואב כהלוואה גישור זמנית, לצרכי מימון של הבית... יתרת סכום ההתחשבנות שלי ושל יואב שזה קשור אלי ולא לאביבה..." (פרוטוקול יום 01/11/12, עמ' 50, שורות 12-19). ובהמשך הוסיף, כי "זה נכון שהסכום עצמו לא מוכחש" (שם, עמ' 52, שורות 6-7). מחקירתם הנגדית של אביבה וחיים, כמפורט לעיל, עולה מפורשות, כי שניהם מאשרים את גובה ההלוואה בסך של 156,600 ₪. לפיכך, הנני לקבוע, כי סכום ההלוואה הינו בהתאם לקבוע בהסכם וזה עומד על הסך של 156,600 ₪. מעבר לנדרש, מצאתי לנכון להתייחס בקצרה לטענותיו של חיים באשר להרכב הלוואה. כאמור, חלקה הארי של הלוואה מורכב מסכום של 82,100 ₪ - המהווה חלק יחסי בשיעור של 33% מתשלומי כרטיס אשראי פרטי שניתן לשימושם האישי של אביבה וחיים. בחקירתו הנגדית, הכחיש חיים את השימוש הנטען בכרטיס האשראי - "אני מכחיש את כל מה שצרפת. לא קיבלתי כרטיס לצמיתות" (פרוטוקול יום 01/11/12, עמ' 47, שורה 11). לאחר מכן, אישר, כי היה משתמש בכרטיס לצורך ביצוע רכישות עבור החברה - "אם יואב היה מעוניין שאני ארכוש דבר מסוים עבור החברה הוא היה נותן לי את כרטיס האשראי שלו לצורך הקניה, ולאחר הקניה הייתי מחזיר לו את הכרטיס" (שם, שם, שורות 13-15). אז אישר חיים, כי היה מבצע בכרטיס רכישות פרטיות - "אם היתה לי הוצאה פרטית הייתי מבקש מיואב לקבל את הכרטיס אשראי שלו כדי לבצע את הרכישה..." (שם, שם, שורות 15-17). חיים הוסיף, כי "... היו גם מקרים שהיה מבצע רכישות פרטיות עבורי על פי בקשתי מכרטיס האשראי של החברה. היו מקרים שהוא היה נותן לי את כרטיס האשראי של החברה לרכישות הפרטיות שלי" (שם, שם, שורות 20-25). הנה, כי גרסתו של חיים באשר לשימוש הנעשה בכרטיס האשראי של יואב, הנה מגומגמת, משתנה ומתפתחת תוך כדי חקירתו. מכאן, כי גרסתו של יואב, באשר להרכב ההלוואה, לא נסתרה והנני מאמץ אותה. ג. החזר ההלוואה בעדותם, טוענים אביבה וחיים, כי ההלוואה שהועמדה על ידי יואב, הוחזרה לו במלואה. ההחזרים נעשו בתשלומים שווים ובמועדים, כמפורט להלן: א. בתאריך 21/03/07 הועבר ליואב סך של 22,100 ₪ - בשיק על חשבון הלוואת הגישור. ב. בתאריך 13/08/07 הועבר ליואב סך של 50,000 ₪ - באמצעות עו"ד ברזל. ג. בתאריך 19/11/08 הועבר ליואב סך של 80,000 ₪ - במזומן באמצעות חיים. בניגוד לטענותיהם של אביבה וחיים, טוען יואב, כי ההלוואה לא נפרעה. לאור הודאתה של אביבה, בקשר לסכום ההלוואה והחזרתה, לפיה "הסכום שרשום במסמך ההלוואה 156,000 ₪ לא קשור להלוואה בסך 122,000 ₪, אלא זה סכום נוסף" (פרוטוקול יום 17/01/13, עמ' 72, שורות 14-15) ובהמשך, כי "אני מפרטת את טענתי לגבי החזר ההלוואה שקיבלתי מיואב בסך 122,000 ₪" (שם, שם, שורות 21-22), הרי שדי היה בכך כדי לקבוע, שההלוואה נשוא התביעה לא הוחזרה. יחד עם זאת, אתייחס בקצרה לאופן החזר ההלוואה, כפי שזה הוצג על ידי אביבה וחיים: א. סכום של 22,100 ₪ - יואב, מאשר בעדותו את קבלת הסכום. אך, לטענתו, המדובר בהחזר על חשבון הלוואה אחרת. הכספים הועברו לאביבה בחודשים 09/06 ו- 11/06 לצורך רכישת הנכס בכפר קיש, כמפורט להלן: סכום של 6,000 ₪ - דמי רישום עבור העסקה - שולמו בכרטיס אשראי של אביבה ויואב כיסה את הסכום עבור ההתחייבות. טענתו זו של יואב, לא נסתרה על ידי אביבה וחיים ואלה לא הוכיחו, כי הסכום הועבר על חשבון ההלוואה המתבררת כאן. סכום של 14,000 ₪ - שולם על ידי יואב, עבור חביבה, ישירות לחברת הבנייה. מר יצחק ווסרשטיין, שעבד בחברת הבנייה והעיד מטעמו של יואב, אישר בחקירתו הנגדית את קבלת הסכום (פרוטוקול יום 22/10/12, עמ' 15, שורות 20-25). אביבה וחיים לא סתרו את גרסתו של יואב בעניין. סכום של 2,100 ₪ - שולם על ידי יואב לעו"ד ברזל עבור אביבה. סכום זה, לטענת יואב, כלול בחשבונית מיום 05/10/06 (נספח 3 לתצהירו של יואב). אביבה וחיים לא הציגו חשבונית אחרת מטעמם בעניין ולא סתרו את טענותיו של יואב בעניין. ב. סכום של 50,000 ₪ - יואב, מאשר בעדותו את קבלת הסכום, אך, טוען, כי המדובר בהחזר על חשבון הלוואה אחרת שניתנה לאביבה לזמן קצר. הלוואה זו הוחזרה ליואב חמישה וחצי חודשים ממועד ההתחשבנות. בחקירה הנגדית, הסבירה אביבה, כי סכום זה הועבר ביחס לסילוק ההלוואה על הסך של 122,000 ₪ (פרוטוקול יום 17/01/13, עמ' 72, שורות 24-25). משאישרה אביבה בחקירתה הנגדית, כי הסכום הרשום במסמך ההלוואה 156,000 ₪, לא קשור להלוואה בסך של 122,000 ₪, הרי שהסכום לא הוחזר על חשבון ההלוואה נשוא התביעה כאן. ג. סכום של 80,000 ₪ - לטענתה של אביבה, סכום זה הועבר ליואב במזומן, באמצעות חיים. חיים, בעדותו, טען, כי סכום זה מעולם לא שולם לו על ידי אביבה ו/או חיים. באשר לסכום זה, הרי שאביבה וחיים לא הוכיחו, כי זה אכן הועבר בפועל ליואב. בחקירתה הנגדית, הסבירה אביבה, כי "... אני יודעת שאני לוקחת את הכסף ונותנת לחיים והוא מעביר ליואב. אני סומכת עליו. לכן גם לא מצאתי לנכון לוודא עם יואב שהכסף אכן הגיע אליו. היו ביני לבין חיים יחסי אמון" (פרוטוקול יום 17/01/13, עמ' 72, שורות 7-10). ובהמשך "את הסכום של ה- 80,000 ₪ קיבלתי במזומן מחשבון ההלוואה של משכון בנק הפועלים למשכנתאות בכפר סבא. ואת הכסף העברתי באמצעות חיים ליואב. לא מצאתי לנכון לבקש את הכסף בשיק. הסכום עמד לרשותי בבנק תקופה לפני שמשכתי אותו. ידעתי שיש לי אותו בבנק. לא הגבילו אותי במועד החזרת ההלוואה אבל אני החלטתי לנקות את השולחן ולשלם את יתרת חובי ליואב" (שם, עמ' 74, שורות 1-5). באשר להעברת הסכום של ה- 80,000 ₪, הסביר חיים, בעדותו, כי "ביום חמישי ה- 20/11/08 נסעתי לעבודה במשרדי החברה שבחולון. הכסף הועבר אליי מאביבה במהלך שהותי עם אביבה מיום קודם..., למיטב זכרוני, הכסף נמסר לכהנא בשעות הבוקר המאוחרות בחדר הישיבות. מסרתי את הכסף לכהנא במזומן שהוכנס למעטפה חומה, כפי שהפקידה בדלפק "ארזה" את שטרות הכסף בסך של 80,000 ₪ במזומן". לחיים אין כל ראיה המאמתת את גרסתו באשר להעברת הסכום של ה- 80,000 ₪. מנגד, ממוצגים ת/1 ו-ת/3, עולה מפורשות, כי במועד הנטען, היינו ביום 20/11/08, שהה יואב בשירות מילואים פעיל. מכאן, כי זה לא קיבל את הכסף במשרדו באותו המועד, כנטען על ידי חיים. לאור הדברים האמורים לעיל, הנני לדחות את טענותיהם של אביבה וחיים בדבר העברת הסכומים לכיסוי הלוואה. סוף דבר התביעה התקבלה במלואה. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 160,227 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה המקורית, ביום 22/02/11, ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעים , ביחד ולחוד לשלם לתובע את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא. מצג שווא