התובע טוען, כי בסמוך לפינוי המושכר נגרמו נזקים כבדים ובכלל זה הושחתו קירות, גגות, מערכות חשמל, ואינטסלציה. (להלן : "הנזקים למושכר"). 3. התובע טוען כי בנוסף לנזקים למושכר, ובשל העובדה כי נאלץ להקדיש זמן כדי לפעול להערכת הנזקים ולשיקומם, נגרמו לו הוצאות בגין טיסות בינלאומיות וטיסות פנים לישראל, שהייה במלון והוצאות נלוות נוספות (להלן: "הוצאות בעין"). 4. התובע עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 103,033 ₪. עיקר טענות הנתבעת בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, הכחישה זו את מרבית טענות התובע וכפרה בזכותו לתבוע ממנה סכומים כלשהם. לגירסת הנתבעת נפלה טעות בהודעת המימוש ששיגרה לתובע באופן שלא שיקפה את כוונתה להאריך את האופציה עד ליום 1/9/2010 כאמור בהסכם. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע בעצמו ביקש ממנה בהודעת מייל מיום 23/11/2010 כי תפנה את המושכר בתוך יומיים שכן הוא מצא שוכר חדש שעתיד להכנס למושכר ביום 1/12/2010. הנתבעת טענה כי השקיעה במושכר סכומים נכבדים על מנת להכשירו למגורים וכי טענות התובע על נזקים למושכר וכן יתר טענותיו לנזק מוכחשים מכל וכל. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להתרה בתובענה זו הינן : 1.1 האם עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת הפרה את ההסכם בפינוי מוקדם של המושכר. 1.2 האם עלה בידי התובע להוכיח כי נגרמו נזקים למושכר ובאיזה היקף. 1.3 האם הוכח כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את הנזקים למושכר וכן את ההוצאות בעין שנגרמו לתובע. דיון וממצאים הודעות המימוש, מועד הפינוי של המושכר ודרישת התובע לפיצוי בסך 2,500 ₪. 1.1 אין חולק כי ביום 15/10/2009 שיגרה הנתבעת באמצעות מנהלה טובי פרץ (להלן: "פרץ") הודעה לתובע לפיה בכוונת הנתבעת לממש את האופציה ולהמשיך בשכירות לשנה נוספת החל מיום 1/1/2010 ועד ליום 31/12/10. (נספח ב' לתביעה). 1.2 התובע טוען, כי חרף העובדה שע"פ ההסכם תקופת האופציה הוגדרה לשנה עד ליום 1/9/2010, הוא הסכים להודעת המימוש "ובכך נוצר הסכם חדש". התובע ממשיך וטוען כי ביום 29/10/2010 קיבל הודעת מייל מן הנתבעת לפיה בכוונתה לפנות את המושכר עד ליום 1/11/2010 (עדות התובע בעמ' 20 שורה 7 והמוצג נ/2). 1.3 בסעיף 15 לתצהיר טען התובע, כי הביע בפני עליזה, (עובדת הנתבעת ומשגרת המייל נ/2), את התנגדותו לכך ; אפס בחקירתו הנגדית הודה כי ניסה לשוחח עימה אך השיחה נותקה. (עמ' 20 שורות 18-21). 1.4 לא זו אף זו : התובע צירף כנספח א' לתצהירו הודעת מייל ששיגר לעליזה ביום 23/11/2010. עיון בהודעה האמורה מלמד כי התובע היה מודע לעובדה כי בדעת הנתבעת לפנות את המושכר בתוך יומים, אולם לא זו בלבד שהתובע לא הביע מחאה נוכח מצב דברים זה אלא שציין בהודעתו: (בתרגום חופשי מאנגלית:) "אני כבר חתמתי על הסכם חדש עם שוכר חדש שמתחיל ביום 1 לדצמבר". 1.5 אשר לנתבעת; פרץ שהעיד מטעמה טען בסעיף 12 לתצהירו, כי נפלה טעות טכנית במכתבו וכי הנתבעת התכוונה להאריך את האופציה עד ליום 1/9/2010, פרץ חזר על גרסתו זו גם בעדותו, והבהיר כי הנתבעת התכוונה לפנות ב- 1/9/2010. (עמ' 33 שורות 7-11). 1.6 עם זאת לא היה בפיו של פרץ מענה ענייני שעה שנשאל הכיצד זה שהנתבעת לא פינתה את המושכר בכל מועד שלאחר יום 1/9/2010, ותשובתו לפיה הוסכם כי הנתבעת תישאר "עוד מספר ימים " אינה מתיישבת עם העובדה שהנתבעת פינתה את המושכר רק ביום 31/10/2010. (סעיף 13 לתצהיר התובע). 1.7 לאחר שנתתי דעתי לראיות בפניי ולטענות בעלי הדין בסוגיה זו, אני פוסק כי התנהלותה של הנתבעת בסוגיית מימוש האופציה היתה מטעה ובלתי עקבית וכי ספקותי עימי האם התכוונה לפנות את המושכר ביום 1/9/2010. עם זאת משהוכח בפני כי התובע היה מודע למיצער ביום 23/11/2010 על כוונת הנתבעת לפנות את המושכר לאלתר והוא לא מחה נגדה ואף הודיע לה כי השכיר את המושכר לאחר החל מיום 1/12/2010, אינני רואה להצדיק את תביעתו לחייב את הנתבעת בתשלום סך 2,500 ₪ כדמי שכירות שלא שולמו בגין התקופה שמיום הפינוי ועד לסיום תקופת האופצייה. 1.8 חיזוק לעמדתי זו אני מוצא בגרסתו של התובע אשר בתשובה לשאלה מהי ההפרה שהוא מייחס לנתבעת השיב : "אולי שיבוש מילה הפרה, אין לי טענה כאילו שהם עוזבים. הטענה שלי שהם שברו את המקום". ולמטה מזה : "לא הפריע לי שהם מודיעים שהם עוזבים, ידעתי שאני יכול להשכיר את הנכס בסכום גבוהה יותר". (עמ' 21 שורות 3-12). 1.9 אני דוחה איפוא את תביעת התובע בפריט זה. ראיות וממצאים באשר לטענת התובע לגבי נזקים למושכר 2.1 בכתב תביעתו כמו גם בתצהירו גולל התובע אחד לאחד את פרטי הנזקים למושכר ותיעד את גירסתו בתמונות, הצעות מחיר וחשבוניות. לגירסת התובע "המקום עבר מערכת השחתה וונדליזם תחת ידם של הנתבעים....." (סעיף 10 (א) לתצהירו). 2.2 עד נוסף מטעם התובע, עובד מורדי (להלן : "מורדי") טען בסעיף 3 לתצהירו, כי משהגיע למושכר ביום 1/12/2010 ולאחר שבחן אותו נוכח לראות כי מצבו בכי רע וכי ערך עבור התובע הצעת מחיר לצורך תיקון חלק מהבעיות שם. 2.3 התובע אף הסתייע בחוות דעת של נאור גבריאלי שמאי נזקים בהכשרתו (להלן : "השמאי") אשר בחוות דעתו מיום 13/9/2012 ציין כי סייר במושכר ביום 9/7/2012 והעריך את היקף הנזק למושכר בסכום של 79,610 ₪. 2.4 הנתבעת כפרה בטענות התובע, בתצהירי העדים מטעמה. פרץ טען בתצהירו כי הנתבעת השקיעה במושכר כספים רבים לצורך הכשרתו למגורים (סעיפים 10,11 לתצהירו) וכי במסגרת הערכותה של הנתבעת לפינוי המושכר, בוצעו במושכר עבודות ניקוי ופינוי פסולת, שטיפה וסיוד. (סעיפים 16-18 לתצהיר). 2.5 טימור קרדנוב (להלן: "טימור"), שהעיד אף הוא מטעם הנתבעת, טען בסעיף 9 לתצהירו כי בעת מסירת המפתח של המושכר לנציג התובעת, היה המושכר נקי וראוי לשימוש לרבות הכיורים והאסלות. בעדותו טען התובע כי התוודע לתמונת ההרס במושכר ביום 1/12/2010 או בסמוך לכך. (סעיפים 25-27 לתצהירו ועדותו בסעיף 21 שורות 16-26). 2.6 גירסתו של מורדי לפיה סקר את המושכר ביום 1/12/2010 לא נסתרה בפני, בעדותו ציין מורדי : "אני זוכר איך היה הנכס, הנכס נראה קטסטרופה.... הנכס נראה נורא"..... (עמ' 10 שורות 9-12). 2.7 בהמשך עדותו ומשהוצגה לו תמונה 36 שצולמה על ידו, (הכלולה בקובץ במ/1). הגיב מורדי : "זה מתאר את המצב שראיתי את הנכס ובזמן שערכתי את הצעת המחיר, בהצעת המחיר שלי ציינתי כל האסלות והכיורים נופצו... זה משהוא שחרוט לי.... ראיתי והזדעזעתי". (עמ' 12 שורות 20-23). 2.8 מורדי תמחר את עלות התיקונים בשתי הצעות מחיר נפרדות : האחת מיום 12/12/2010 (נספח כ"ד/1 לתצהיר התובע) ע"ס 42,660 ₪, והשנייה שעניינה 3 דוודי חשמל ושתי יחידות מיזוג אוויר - בסכום של 12,200 ₪ (נספח כד/2). 2.9 השמאי גבריאלי טען בעדותו כי התמונות שצירף לחוות הדעת צולמו על ידו במהלך ביקורו במקום (עמ' 27 שורות 23-24). בהמשך עדותו אישר גבריאלי כי חלק מן הנזקים במושכר תוקנו עוד קודם לסיורו במושכר, בעוד שאלו שלא שוקמו צויינו על ידו. (עמ' 28 שורות 8-11). אשר לראיות מטעם הנתבעת : 2.10 פרץ טען בעדותו כי הנתבעת קיבלה את המושכר במצב נוראי וכי ביטוי לכך מצוי בדמי השכירות הזעומים. (עמ' 29 שורות 26-32). פרץ אף הכחיש כי המושכר נמסר לתובעת "במצב המתואר בתמונות". (עמ' 30 שורות 15-17). 2.11 טימור טען במהלך עדותו כי ביום הפינוי, המושכר היה ראוי למגורים וכי כל מה שנותר לעשות היה ניקיון, תיקון שפטכל וצביעה. (עמ' 38 שורות 12-15). טימור הטעים כי נכח עימו במקום "בחור בשם מאיר" אשר לגרסתו מסר גם את המפתח של המושכר, אותו "מאיר" אשר מן הסתם יכול היה להעיד על מצב המושכר במועד הפינוי - לא נקרא לעדות ע"י הנתבעת ללא שניתן לכך כל הסבר. בתגובה לתמונות המתעדות כיורים ואסלות שבורים ובתשובה לשאלת בית המשפט השיב טימור: "כשעזבתי את הנכס כל הכיורים והאסלות היו שלמים וראויים לשימוש וגם ניקיתי אותם ועשיתי צבע במקום". (שם, שורות 22-24). 2.12 אטעים כי לתצהירו הנוסף של התובע מיום 14/12/2012 צורפה חליפת מכתבים בין פרקליטו מזה ופרקליט הנתבעת מזה. חליפת מכתבים זו שתחילתה ביום 25/11/2010 נלמדת כי התובע נוכח במהלך ביקורו קודם לפינויו, בגילויי הרס וחוסרים במושכר. 2.13 בחנתי את הראיות שבפניי ונתתי את דעתי לנטען בסיכומי בעלי הדין: הגעתי לידי מסקנה כי אני מבכר את גרסת התובע ועדיו באשר לממצאי ההרס במושכר כפי שתועדו הן ערב פינויו והן מיד לאחר פינויו, על פני גרסת הנתבעת לפיה מצבו של המושכר ערב חתימת ההסכם היה "נוראי"; כמו כן אין בידי לקבל את גרסת הנתבעת לפיה האסלות והכיורים במושכר היו שלמים ערב הפינוי. נימוקי להעדפת גרסת התובע ועדיו הינם כדלקמן : 2.14 התובע התריע על גילויי נזק במושכר עוד קודם לפינויו, עוד ביום 12/11/2010 (מוצג נ/4) וכן חזר ופנה לנתבעת באותו ענין גם ביום 15/11/2010. בהודעת המייל שלו לנתבעת ביום 23/11/2010 (נספח א' לתצהירו) הביע התובע תקווה כי הנתבעת תתקן את הנזקים. 2.15 פרץ הינו מנהל הנתבעת וטימור נמנה על עובדיה משכך יש להחזיקם כמי שעדותם מוטית לטובת הנתבעת. הנתבעת נמנעה מלזמן את "מאיר" למתן עדות הגם שהינו עד אובייקטיבי שנכח במקום במועד פינוי המושכר. 2.16 מורדי שהעיד מטעם התובע אינו קשור אליו באינטרס כלשהוא ואין ביניהם כל הכרות קודמת ומשכך תאוריו והערכתו את מראות ההרס במושכר מקובלים עלי כאמינים. 2.17 סימני ההרס במושכר, כפי שתועדו בתמונות הרבות שהוצגו בפני, מתיישבים רובם ככולם למצער עם שימוש מופרז ובלתי נאות במושכר ואף עם הרס מכוון. 2.18 פרק הזמן שחלף בין מועד הפינוי מזה ובין גילוי הנזק, ובמלוא היקפו, כמפורט בעדות של מורדי - נמדד במספר שעות בלבד. בהעדר ראייה על פעילות מכוונת של צד שלישי - יש לייחס את הנזקים למושכר - לנתבעת כמי שהחזיקה במושכר תכוף לגילוי הנזק. 2.19 אטעים כי גם הוראות ההסכם טופחות על פני גירסתו של פרץ, שכן בסעיף 11 להסכם נקבע : "השוכר מצהיר כי ראה את המושכר ומצאו תקין וראוי לשימוש ומתאים לצרכיו". בסעיף 5 להסכם התחייבה הנתבעת : "להחזיק את המושכר ואת הציוד והריהוט שבו במצב טוב, לעשות בו שימוש הוגן וזהיר ואל לגרום כל נזק או קלקול". בסעיף 14 להסכם התחייבה הנתבעת כי בתום תקופת השכירות תחזיר את המושכר לתובע במצב טוב ותקין. 2.20 על בסיס הממצאים שקבעתי כי הנתבעת הפרה את ההסכם ומשכך יש לחייב אותה בפיצויים להטבת הנזקים שגרמה במושכר. רכיבי הנזק למושכר והערכת גובהו 3.1 התובע ביסס את טענתו באשר לגובה הנזקים במושכר הן באמצעות חוות דעת השמאי והן על הצעות המחיר שהתקבלו ממורדי. 3.2 בסיכום טענותיה תקפה הנתבעת את גרסת התובע וטענה כי זה לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח את עלות והיקף הנזקים למושכר וכי חוות דעת השמאי הינה שהוכנה לאחר שחלק מן הנזקים שוקמו, והתבססה על תמונות ושיחות - הינה חסרת ערך. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מחדלו של התובע בהצגת ראיות שהיו בידיו בדבר העלות האמיתית של הנזק מחייבת את המסקנה כי לו הוצגו הראיות היה בהם כדי לפעול נגד התובע (פסקאות 6-7 לסיכומי הנתבעת). 3.3 כמושכל ראשון אטעים כי אין בפני כל ראיה באשר להיקף הנזקים שתוקנו קודם לסקירת השמאי להבדיל מאלו שעמדו לנגד עיניו שעה שסקר את המושכר. 3.4 יתר על כן, לא הוכחה בפני טענתה המרומזת של הנתבעת לפיה בידי התובע היו ראיות המבססות את העלות האמיתית של התיקון, לענין זה אטעים כי התובע ועדיו לא נשאלו במהלך חקירתם הנגדית שאלה כלשהיא בעניין זה, ואף לא עומתו עם מסמך כלשהוא שיש בו כדי לתמוך בטענה כי בידי התובע ראיות באשר לעלות האמיתית של התיקונים. 3.5 החזקה הראייתית בה נתלתה הנתבעת הינה ידועה וחזרה ונשנתה בפסיקה עקבית, לפיה בהמנעותו של בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ללא הסבר סביר - ניתן להסיק כי לו הובאה הראיה - הייתה פועלת נגדו (השוו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות נ' רוזנברג) עם זאת החזקה האמורה איננה אלא בבחינת "כלל אצבע" שמקורו בנסיון חיים ובלוגיקה בסיסית מכאן חוזקה אך גם חולשתה, שכן בהעדר מימצא לפיו הראיה הייתה בהישג ידו של בעל הדין - אין להחיל את החזקה האמורה. 3.6 בנסיבות אלו ובהעדר ראיות על העלות האמיתית של התיקונים רשאי התובע להוכיח את מידת הנזק, גם בראיות אחרות שהובאו על ידו, לענין זה נקבע ב - ע"א 1242/04 ש.גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה : "כשם שמידת הנזק איננה ענין שנקבע עפ"י אומדנה דדנייא וכי על התובע להוכיח את התשתית העובדתית גם לצורך הוכחת ענין זה. לשם עמידה בנטל הוכחה זה ניתן מקום בו שווי הפיצוי או ההשבה הנתבעים אינם ברורים מאליהם, להעזר בחוות דעת מטעם מומחים שונים, כגון שמאים, מהנדסים וכיוצ"ב בהתאם לאופי התביעה וכן להביאם לעדות בפני בית המשפט".... (שם, בפיסקה 22). 3.7 התובע טרח והציג את הצעות המחיר שקיבל ממורדי. מורדי זומן לבית המשפט ונחקר על אופן הכנת הצעות המחיר. (קצה עמ' 9). והשיב כי ערך את הצעת המחיר הראשונה על סמך : "ביקור פיזי שלי במקום כולל צילומים שערכתי במקום והערכות נזק שעשיתי במקום". (עמ' 10 שורות 1-2). 3.8 התובע לא הסתפק בכך והציג גם את חוו"ד של השמאי. מצאתי כי הן סעיפי הליקוי והן הסכומים הנקובים בצידם בין שני המסמכים - זהים בעיקרם; כמו כן מצאתי כי הערכות המחיר של מורדי נעשו בסמוך מאוד למועד גרם הנזק ואני מוצא להעדיפם על ההערכות של השמאי, שנעשו כחצי שנה מאוחר יותר. 3.9 אני פוסק איפוא כי עלות תיקוני הליקויים שנגרמו ע"י הנתבעת במושכר מסתכמים לסך של 53,560 ₪, סכום המתקבל מסיכום העלויות בהצעת המחיר כ"ד/1, בסך של 42,660 ₪ בתוספת לסעיפי נזק אשר לא הוערכו ע"י מורדי ושהוערכו ע"י השמאי בפסקאות 1-5 לפרק היקף הנזק. (סך 10,900 ₪). 3.10 אטעים כי אני דוחה את טענת התובע לפיצויים בגין דוודי החשמל ומערכות מיזוג האוויר שכן בניגוד לגירסתו לא היה על הנתבעת בהתאם להוראות ההסכם להשאיר מתקנים אלו במושכר. שיפוי בגין הוצאות בעין 4.1 התובע טען כי נגרמו לו נזקים עקיפים וכולל עלו עלות כרטיסי טיסה, שהות במלון בחו"ל, וכן תשלום עבור צילומים ועריכת חוות דעת של מורדי בסך 1,000 ₪ (סעיף כ (4) לתצהירו. 4.2 התובע אף טען לנזק בסך 10,950 ₪ בגין הפסד דמי שכירות במהלך שלושה חודשים אשר במהלכם לא יכול היה לגרסתו להשכיר את המושכר (סעיף כ"א לתצהירו). התובע לא טרח לכמת אחת לאחת את הוצאותיו להסתפק בצירוף מסמכים לתצהירו. 4.3 בחנתי את טענות התובע בענין זה והגעתי למסקנה כי אין לזכותו בהוצאות טיסה ושהיה במלון שכן אין להוצאות אלו זיקה ישירה למושכר ו/או לנזקים שנגרמו ע"י הנתבעת. פיו של התובע ענה בו כי בשנים האחרונות הוא מזדמן לישראל אחת לשנה. (עמ' 18 שורות 16-18). וכן הוכח כי לתובע היו בתקופה הרלבנטית פרקליט ואף אנשי קשר שונים שהיו קשורים למושכר ובכללם המתווך ניב גור (עדותו בעמ' 15-16). לא זו אף זו התובע הסכים כי הגעתו לישראל לא קשורה לנתבעת. (עמ' 21 שורות 10-12). 4.4 גם הטענה להפסד דמי שכירות לא בוססה כדבעי, שכן לא הובאו ראיות כלשהן באשר לגובה דמי השכירות הראויים כמו גם תקופת התיקונים. 4.5 בנסיבות אלו הסכום היחיד אשר אני רואה לזכות בו את התובע ברכיב זה של תביעתו הינו השבת סך 1,000 ₪ ששולם למורדי בעבור התמונות והוכחו בקבלה. הכרעה 5.1 אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 54,560 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 5.2 לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 6,000 ₪. הודעה זכות הערעור. פינוי מושכרגגקירותשכירותחשמלפינוי