נפל במהלך היתלותו על משחק- סולם אופקי, המשמש לתליה והתקדמות רוחבית באמצעות אחיזת ידיים. לעניין זה העיד התובע "התקדמתי עם הסולם על הידיים. לא יכולתי לשאת כי התחיל לכאוב לי בכפות הידיים ונפלתי ישר. הייתה מתחתי אבן. נפלתי על האבן, היד נשברה (מדגים היד מאחורי הגב)" (עמ' 8, ש' 22-23 לפר' הדיון מיום 4.12.2012). לגרסת הנתבעת, לא הייתה כל אבן תחת התובע והלה מעד על חול המצוי תחתי המתקן. 4. גרסת התובע לעניין קיומה של האבן לא בא זכרה בכתב התביעה, כי אם לראשונה בתצהירו של התובע. גם אם נניח כי הוספת פרט זה לראשונה בתצהיר העדות הראשית אינו מהווה הרחבת חזית, הרי שממילא הדבר לא הוכח. על פי התמונות שצירף התובע לתצהירו, נצפה חול בתחתית המתקן. עדותו של התובע בנוגע להימצאות אבן בתחתית המתקן הנה למעשה עדות יחיד של בעל דין קטין, אשר לא נתמכה בכל ראיה נוספת. גם עדותו של אבי התובע, במהלכה שב על גרסת האבן, אינה מהווה ראיה תומכת שכן הוא לא נכח במקום ועדותו הנה בבחינת עדות שמיעה, כפי שגם הודה בכך (עמ' 11, ש' 10-11 לפר' 1). על כן, ובהעדר ראיות תומכות לעניין הימצאותה של אבן תחתי המתקן, הרי שגרסת התובע בנקודה זו לא הוכחה. תקינות המתקן ובטיחותו 5. התובע לא צירף חוות דעת מומחה מטעמו לתימוכין בטענת אי בטיחות המתקן. בטיחותו או אי בטיחותו של מתקן ספציפי אינו בגדר ידיעה שיפוטית. מאידך, הנתבעת צירפה חוות דעת של מומחה מטעמה. מסקנות המומחה, שלא נסתרו, יובאו כלשונו מפאת חשיבותן, וכדלקמן: המתקן ממנו נפל התובע לטענתו בעת שנתלה/ טיפס והסולם האופקי ממנו לטענתו נפל, עומדים בדרישות הבטיחות ובדרישות התקן הישראלי מס' 1498. מצבו של המתקן וסביבתו לא היו הסיבה לקרות התאונה וגם לא הפיקוח, הואיל והמתקן אינו מהווה סיכון כלל וכלל. המתקן מוצב על משטח חול זיפזיפ טבעי (שומשום), המהווה משטח בולם בהתאם לדרישות התקן. בהתחשב באמור לעיל, אני קובע שמצבו של המתקן, לא גרם לאירוע הנטען והמורות שהיו במקום לא יכולות היו למנוע את התאונה. 6. המומחה מטעם הנתבעת ביקר במקום אירוע הנפילה, וצולם כשהוא מודד את גובהו של המתקן (1.90 מ') (בקירוב להערכת התובע- כשני מ' מהקרקע). התמונות שצורפו לחוות הדעת, מאששות את קביעת המומחה כי תחתי הקרקע מצוי חול זיפזיפ טבעי תיקני (שומשום), בהתאם לתקן הישראלי. המומחה אף הגיש את התקן כמוצג. 7. טוען התובע, כי בעוד שאירוע הנפילה אירע ביום 31/3/2009 נערכה בדיקת המומחה ביום 13/11/12, ולמעשה בנוגע למתקן חדש שלא היה קיים במועד אירוע הנפילה. לעניין זה, עיינתי בתמונות שצירף התובע לתצהירו, וכן בתמונות שצירף המומחה לחוות דעתו ונותר בי הרושם, על פניו, כי מדובר באותו מתקן (השווה תמונות התובע לתמונות שצירף המומחה לחוות הדעת). גם אם לא אסתפק בכך, הרי שממצאי המומחה בדבר גובהו של המתקן הולמים את טענת התובע לגובהו של המתקן- בגובה של כשני מ'. כאמור, גם על פי התמונות שצירף התובע לתצהירו, בתחתית הסולם חול. 8. מכל מקום, ואפילו נניח כי המומחה הסתמך על תקן שאינו מעודכן (עניין שלא הוכח) ואפילו בדיקתו אינה משקפת את המצב לאשורו במועד הנפילה, ואפילו לא ביצע את כלל הבדיקות הנדרשות על-פי התקן, הרי שנטל ההוכחה בדבר סוג חיפוי הקרקע תחתי המתקן במועד הנפילה, גובהו ומאפייניו הנוספים מוטל על התובע בלבד, וזה לא הרים אותו. טענת התובע לאי תקינות המתקן למעשה לא נתמכה בכל ראיה. הוראות חוזר מנכ"ל 9. מהותו של הטיול, ביקור בגן החיות, מתיישב עם עדויות המורות, כי מדובר בסיור לימודי בסביבה הקרובה, כפי שהעידה המורה, הגב' תרז ג'אג'א (להלן: "המורה תרז"), כי "מדובר בסיור לימודי בסביבה הקרובה" (עמ' 13, ש' 28 לפר' 1) "...עניין של רבע שעה, עשרים דקות מבית הספר. זה בסביבה הקרובה" (עמ' 13, ש' 30 לפר' 1). המורה, גב' נג'לה טרבייה (להלן: "המורה נג'לה") העידה, כי הטיול ארך בסך הכל "בין ארבע לחמש שעות" (עמ' 16, ש' 1 לפר' 1). גם התובע בתצהירו, הצהיר כי הנפילה ארעה בשעה 11.00 (אם כי בהסתייגות כי מחמת היותו קטין אולי לא שת ליבו לשעה המדויקת) ובעדותו העיד כי 10 דק' לאחר הנפילה פוזרו התלמידים לביתם. 10. המורה תרז העידה, כי "יש אישור. יש הסכמת הורים והכל" (עמ' 13, ש' 32 לפר'). גם המורה נג'לה העידה כי היא דאגה לקבלת הסכמת ההורים (עמ' 16, ש' 12 לפר' 1). משנשאלה המורה תרז אם היתה להם תוכנית לטיול השיבה "כן. אין לי אותה" (עמ' 13, ש' 24 לפר'). התובע לא הוכיח הפך הדבר. העובדה, כי לא הציגה הנתבעת תכנית טיולים מאושרת לא תפעל לרעתה. נזכיר, כי התביעה הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד האירוע. הנטל היה על התובע לפעול לקבלת מסמכים אלו בסמוך למועד האירוע. 11. טענות התובע בנוגע לאי קיום הוראות חוזר מנכ"ל משלא הצטרף חובש לטיול לא הוכחו. כעולה מהוראות החוזר שצורף, "מספר המלווים הרפואיים ורמתם ייקבע סופית אך ורק באישור הבטחוני משלכת תיאום טיולים", יתר העקרונות הם אך עקרונות מנחים. משנשאלה המורה תרז האם התלווה עמם חובש לטיול השיבה "לא צריך. יש לנו אישור רפואי. לא היה צורך בחובש. שם יש גם תחנת מד"א" (עמ' 14, ש' 5 לפר' 1). התובע לא הציג האישור הבטחוני הנ"ל ובהתאם לא הוכיח טענתו לאי קיום חוזר מנכ"ל. בפרט ומעל הכל, בהעדר הוכחת קשר סיבתי בין אי קיום הוראות חוזר מנכ"ל לכאורה לנזקים הנטענים לא קמה זכות הפיצוי לתובע. כפי שנעמוד על כך להלן, הוכח מעל ומעבר כי התובע קיבל את הטיפול הראוי ביחס לחומרת האירוע ומצב היד בסמוך לנפילה. פיקוח, דיווח והגשת עזרה 12. המורה נג'לה העידה כי הסתובבו בין התלמידים ובמועד האירוע עמדה במרחק של כמטר מהתובע (עמ' 17, ש' 12 לפר' 1). המורה נג'לה העידה, "ראיתי אותו אוחז ביד. ראיתי אותו נופל על היד שלו" (עמ' 17, ש' 24-25 לפר' 1). גם התובע העיד כי "המורות הסתכלו עלי ואחרי זה המורה התחילה לצחוק." (עמ' 8, ש' 22-25 לפר' 1). "ואחרי זה?" "אחרי זה המורה נג'לה לקחה אותי על שולחן לידה, הביאה לי קרח. אחרי 10 דקות הלכנו. הלכנו הביתה" (ש' 27-28 לפר' 1). כלומר, גם לשיטת התובע המורות מצויות היו בקשר עין עמו ומיהרו להגיש לו עזרה (טענת התובע כי המורה החלה לצחוק לא נתמכה בראיה נוספת, ומכל מקום לא הסבה לו את הנזקים הנטענים על ידו בכתב התביעה). 13. עוד הוכח, כי התובע קיבל טיפול בהתאם להנחיות תחנת מד"א הקרובה, ולכל הדעות קיבל קרח להניח על ידו. לעניין זה העידה המורה תרז, כי "המורה לקחה אותו לתחנת מד"א שם, רחצה לו ידיים" (עמ' 14, ש' 13 לפר' 1). גם המורה נג'לה העידה כי "במקום שהיינו בו יש עזרה ראשונה" (עמ' 16, ש' 26 לפר' 1) וכי תחנת עזרה ראשונה מצויה בתוך הפארק (עמ' 17, ש' 3-4 לפר' 1). משנשאלה אודות הטיפול שהוגש לתובע שם והשיבה "אין כלום אמרו. שמו קרח" (עמ' 18, ש' 1 לפר' 1). גם התובע העיד, כי לאחר הנפילה הביאה לו המורה נג'לה קרח (עמ' 18, ש' 1 לפר'). עדויותיהן של שתי המורות, שאינן בעלות דין, תומכות זו בזו ומאששות את המסקנה, כי לתובע הוגשה עזרה ראשונה בסמוך לנפילה, ובהתאם להנחיות מד"א. 14. אמנם אין חולק כי המקרה לא דווח במידית להוריו של התובע. ואולם לא הוכח, כי במקרה זה התקיימו נסיבות המצדיקות חובת דיווח. הדברים אמורים בפרט נוכח הרושם בדבר מזעריות הפגיעה, כפי שהעידה המורה נג'לה, כי בתחנת עזרה ראשונה "אין כלום אמרו. שמו קרח" (עמ' 18, ש' 1 לפר' 1). ולנוכח עדותה, כי "מקרית מוצקין ועד הכפר. אני ישבתי על ידו. שמתי לו את הקרח כי בסוף הטיול הוא נפל. הוא לא רצה, הוא אמר שאין כאבים" (עמ' 18, ש' 17-18 לפר' 1, הדגשה לא במקור). בהתחשב בכך, הרי שהמורות פעלו בצורה סבירה. 15. לכך מצטרפת עובדה חשובה, לגביה אין מחלוקת, והיא כי כעשר דקות לאחר הנפילה (ר' עדות התובע, עמ' 8, ש' 27 לפר' 1), הועלו הילדים על האוטובוס לצורך פיזור בבתיהם. לעניין זה העיד התובע: "ש. נסעתם עם האוטובוס לבית הספר? ת. לא. הביתה ישירות עם האוטובוס שלקח אותי הביתה ש. אתה זוכר מה קרה אחר כך ת. סבא וסבתא היו בדרך באוטו, ידעו מה קרה ולקחו אותי לבית החולים ש. הם לקחו אותך אחרי שהגעת הביתה או לפני שהגעת הביתה? ת. אני נפגשתי איתם כשירדתי מהאוטובוס". (עמ' 8, ש' 29-32, עמ' 9, ש' 1-2 לפר' 1). 16. כך שאף לא הוכח, כי דיווח זמן קצר קודם לכן עשוי היה למזער את חומרת הפגיעה לכאורה. כך שהתובע למעשה לא הוכיח כי הפגיעה שנגרמה לו ארעה מחמת רשלנותה של הנתבעת או מי מטעמה; 17. הנסיבות מלמדות כי התובע מעד ממתקן המשמש כמשחק ילדים תקין וראוי לשימוש. לא הוכחה אי תקינותו של המתקן. עוד לא הוכיח התובע כי המורות התרשלו כלפיו בעצם הטיפול שהוגש לו מיד לאחריו, ואף לא כי הפרת הוראות חוזר מנכ"ל לכאורה הסבו לו את הנזקים הנטענים על ידו. 18. מכלל טעמים אלו, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל. תאונות בגני שעשועים ופארקיםקרקעותנפילה