1. התובעת, ילידת 1974 ובת 39 כיום, מרצה ויועצת בתחום לקויות למידה, עתרה נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, עקב תאונת דרכים מיום 22/11/10 (להלן - התאונה). 2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק. 3. ד"ר הוס מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותה של התובעת בתחום האורטופדי (להלן- המומחה). המומחה קבע, בחוות דעת מיום 14/04/13, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% כתוצאה מהתאונה (בגין "הגבלה מינימלית של תנועות עמוד שדרה צווארי"). 4. לאחר שמיעת עדות התובעת ויוסי סיוון, ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות: התיעוד הרפואי ונתוני ההשתכרות של התובעת), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 4.1. נכות תפקודית - נוכח מהות הפגיעה וההגבלות שנותרו לתובעת כתוצאה ממנה (על פי הקביעות בחוות דעת המומחה) ונתוני השכר של התובעת לפני ולאחר התאונה (ראה להלן), אני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת נמוכה משיעור נכותה הרפואית. 4.2. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקי התובעת כתוצאה מהתאונה כדלקמן: 4.2.1. כאב וסבל - בשים לב למהות הפגיעה, תקופת אי הכושר לאחר התאונה, לקביעות המומחה בחוות הדעת, הטיפולים להם נדרשה התובעת ולכל פרמטר רלוונטי נוסף, אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה - סך של 13,000 ₪ נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976). 4.2.2. הפסדי השתכרות לעבר - הוצגו אישורי אי כושר ל 14 יום לאחר התאונה. על פי הנתונים שהוצגו, התובעת עבדה ב 3 מקומות לפני התאונה (מכללת גורדון, אוניברסיטת חיפה וכעצמאית) והשתכרה בממוצע 8,924 ₪ ברוטו לחודש. בשנים 2011 ו-2012 חלה עליה בהשתכרות התובעת וממוצע שכרה החודשי ברוטו בשנת 2012 עמד על 10,518 ₪ לחודש. התובעת אישרה בעדותה כי לא נגרמו לה הפסדי שכר לאחר התאונה (עמוד 14 לפרוטוקול ישיבת 09/07/13). בסיכומיה טענה התובעת כי שכרה "ככל הנראה שולם ע"ח ימי מחלה" ועתרה לפיצוי בסך 9,676 ₪ בגין ראש נזק זה. בתלושי השכר שהוצגו על ידי התובעת, לא מצוין כי שכרה בתקופה זו שולם על חשבון ימי מחלה. אשר על כן, אני קובע כי לא הוכח על ידי התובעת (גם באמצעות אסמכתאות אחרות), כי בפועל לאחר התאונה קיבלה את שכרה בתקופה הנטענת על חשבון ימי המחלה. בנוסף לא הוכח על ידה כי נגרם לה הפסד כלשהו עקב ניכוי ימי מחלה צבורים לאחר התאונה וכתוצאה ממנה וכן כי היא זכאית לפדיון ימי מחלה צבורים עם עזיבת מקום העבודה ומהי הנוסחה לפיה יש לכמת את ההפסד הנטען. מן המקובץ, לא ייפסק פיצוי בראש נזק זה. 4.2.3. הפסדי השתכרות לעתיד - כאמור, התובעת לא הצליחה להוכיח כי נגרמו לה הפסדי השתכרות כלשהם כתוצאה מהתאונה. בנסיבות האמורות ראוי להעריך את נזקה לעתיד בפרמטר של הפסד כושר השתכרות, על בסיס הפרמטרים הבאים - שכרה של התובעת לפני התאונה וכיום, מהות ההגבלות שנותרו לתובעת כתוצאה מהתאונה, קביעותיי לענין נכותה התפקודית, גילה ומשך שנות העבודה שנותרו לה עד גיל 67. על פי הנזכר אני מעריך את הפסד כושר השתכרותה של התובעת בעתיד בסך של - 30,000 ₪, נכון להיום. 4.2.4. הוצאות (לעבר ולעתיד) - בשים לב לכך שהתובעת הודתה בעדותה בפניי ובסיכומיה כי חלק מההוצאות הנטענות כוסו במסגרת ביטוח פרטי, הקביעות בדבר נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת, מהות הטיפולים להם היא נזקקה בעקבות התאונה, תקופת אי הכושר לאחר התאונה ולכך שהתובעת זכאית להחזר חלק מהוצאותיה מקופת החולים, אני קובע בראש נזק זה, בגין כל הפרטים הרלוונטיים שצוינו (כולל הוצאות בגין העתקת מסמכים) פיצוי גלובלי של - 4,000 ₪, נכון להיום. התובעת טענה בנוסף, כי כתוצאה מפגיעותיה בתאונה, היא נדרשת לשלם תוספת פרמיה בשיעור של כ 50% לפוליסת ביטוח סיעודית (פרמיה חודשית של 199 ₪ במקום 133 ₪). בסיכומיה טענה התובעת כי יש ליחס לפגיעותיה בתאונה כ 40% מעלות התוספת לפרמיה (והיתרה לבעיותיה הרפואיות שאינן קשורות לתאונה) והעמידה הדרישה לפיצוי בראש נזק זה על סך של 7,200 ₪. בשים לב לעדות יוסי סיוון בענין זה (סוכן הביטוח מטעם התובעת), טופס תנאי החיתום והפוליסה שהוצגו בפניי, ומצד אחר למהות ההגבלות שנותרו לתובעת כתוצאה מהתאונה והעובדה כי הפגיעה בתאונה מהווה רק בעיה רפואית אחת ממכלול הבעיות אשר צוינו בטופס תנאי החיתום כסיבה לתוספת הפרמיה, אני מקבל את טענות התובעת בעניין זה באופן חלקי וקובע פיצוי על דרך האומדנה, בשיעור של 3,000 ₪. סך הפיצוי בגין כל סעיף 4.2.4. - 7,000 ₪. 4.2.5. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) - הפיצוי בראש נזק ייקבע בשים לב למהות ההגבלה שנותרה לתובעת כתוצאה מהתאונה וקביעותיי לענין הנכות התפקודית. אשר לעבר - בשים לב לתקופת אי הכושר לאחר התאונה על פי האישורים הרפואיים, מהות הפגיעה והטיפולים להם נדרשה התובעת, אני קובע פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 2,000 ₪, נכון להיום. אשר לעתיד - בשים לב לקביעותיי לעיל לענין מהות ההגבלה והנכות התפקודית - לא ייפסק פיצוי בגין רכיב זה. 4.2.6. סך הפיצוי המגיע לתובעת - 52,000 ₪. 5. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 52,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ בגינו, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה. החיובים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נכותעמוד השדרהצווארתאונת דרכים