טענת הטעיית קונה על ידי המוכר בשנת ייצור של אופנוע ים: מבוא: לפניי שתי תביעות בסדר דין מהיר, שהדיון בהן אוחד ועניינן עסקת מכר שנערכה בחודש יולי 2010, במסגרתה רכש אמר (להלן "אמר") אופנוע ים מסבח (להלן "סבח"). אמר טוען כי סבח הטעה אותו לחשוב כי האופנוע אותו הוא רוכש הוא משנת ייצור 2010, בעוד שבפועל הוא סיפק לו אופנוע ששנת ייצורו 2009. על כן, תובע אמר מסבח פיצוי בסך של 30,000 ₪ (תא"מ 16567-04-11). סבח טוען, מנגד, כי הוא לא הטעה את אמר וכי אמר הוא שהפר את החוזה - בכך ש לא שילם את יתרת התמורה בסך של 39,000 ₪ שהיה עליו לשלם בגין האופנוע (תא"מ 39095-01-12 ). טענות אמר אמר טוען כי ביום 5/7/2010 הציג לו סבח, באמצעות האינטרנט, את דגם אופנוע הים של חברת יאמהה מודל 2010 ואת מחירו שעמד אז על 13,199 $,( 51,212 ₪ על פי שער הדולר באותה העת). סבח הבטיח לרכוש עבורו את האופנוע במחיר נמוך מן המחיר המוצע על ידי היבואנים הרגילים וביחד עם עמלת היבוא שלו, הוסכם בין הצדדים על תשלום כולל בסך של 59,000 ₪. השניים חתמו על הסכם מכר ובמעמד זה מסר אמר לסבח 10,000 ₪ במזומן ושיק בסך של 10,000 ₪, אשר הופקד ונפרע. ביום 28/4/2010 הודיע סבח לאמר כי האופנוע הגיע לנמל והוא דרש, כתנאי לשחרור האופנוע, את יתרת התמורה בסך של 39,000 ₪. אמר שילם סכום זה במזומן וקיבל לידיו אישור בכתב על התשלום, עליו חתומה עמילת המכס - חברת "ניפון לוגיסטיקה מתקדמת בע"מ". אמר טוען כי על אף שבחוזה המכר התחייב סבח לבצע ולשאת בעצמו בעלויות הכרוכות בשחרור האופנוע וברישויו, אמר הוא זה שנשא בעלויות אלה ואף הגיע בעצמו לנמל לשם שחרור האופנוע. במהלך חודש ספטמבר 2010 הגיע אמר עם האופנוע לכנרת, ושם אנשי מקצוע הבקיאים בתחום אמרו לו כי אין מדובר באופנוע מודל 2010, אלא במודל 2009 שביצועיו נחותים ממנו. אמר עיין ברישיון השייט, שם לא צוינה שנת הייצור, אך מסמכי השחרור של האופנוע מן הנמל הראו כי אכן מדובר באופנוע שנת 2009, שמחירו הוא 6,200$, קרי 24,056 ₪. לפיכך טוען אמר כי היה עליו לשלם לסבח, עבור האופנוע שסופק לו בתוספת עמלת הייבוא, סך של כ- 33,000 ₪ בלבד ולא מעבר לכך. לטענת אמר, הוא פנה לסבח מספר פעמים בבקשה לבטל את העסקה, אך סבח דחה את בקשתו, כמו גם את הבקשה לקבל לידיו את הפרש המחיר בסך של 27,100 ₪. על כן, עותר אמר לפיצוי כולל של 30,000 ₪, אשר מגלם הן את הפרש המחיר בין האופנועים, הן את החזר האגרה ששילם במקום סבח והן ואת ההוצאות ועגמת הנפש שנגרמו לו בעקבות כך. טענות סבח סבח מכחיש את טענות אמר בעניין אי ההתאמה ביחס למודל האופנוע. לטענתו, על פי תקנות התעבורה ובהתאם לשינוי שיטת הרישום לכלי תחבורה בישראל, שתחולתה מיום 1.4.2008, המועד שנחשב כמועד רישום רכב ברישיון הוא מועד עלייתו לכביש (השקתו במים במקרה זה), כאשר כלי רכב שנרשם בתוך 12 חודשים ממועד ייצורו, מועד רישומו ייחשב כמועד הייצור שלו. על כן ובהתחשב במועד השקתו במים של האופנוע שסבח מכר לאמר, מדובר באופנוע מודל 2010 ולא במודל 2009. סבח מוסיף וטוען כי הבדל המחיר של אופנוע מודל 2010 לעומת אופנוע מודל 2009 הוא זניח ומסתכם בסך של 200$ בלבד, כאשר לשני המודלים אותן תכונות ואיכויות. סבח טוען כי הדבר הוסבר לאמר, אשר הבין היטב את משמעות הדברים, התרצה והסכים לחתום על הסכם ההתקשרות. סבח מאשר כי קיבל לידיו מאמר סך של 20,000 ₪ ע"ח התמורה, אך לטענתו היתרה בסך של 39,000 ₪ מעולם לא הועברה לידיו. סבח פנה לאמר מספר פעמים וביקש את יתרת התמורה המגיעה לו, אך אמר דחה אותו בתירוצים שונים ואף טען כי שילם את סכום יתרת התמורה ל"ניפון לוגיסטיקה מתקדמת בע"מ", חברה שסבח טוען כי הוא איננו מכיר וכי אין לו כל קשר עמה. סבח טוען עד, כי חובת ההובלה של האופנוע לא הוטלה עליו אלא על אמר, כקונה, וסבח מעולם לא התחייב להביא את האופנוע עד לפתח ביתו של אמר. סבח נשא בכל התשלומים והאגרות הנדרשים עד לשלב מסירת החזקה והבעלות לידי אמר ונהג עמו בהגינות לאורך כל ההתקשרות ביניהם, כאשר אמר היה שבע רצון מהעסקה ומעולם לא פנה אליו בכל דרישה או בקשה לביטולה. סבח מוסיף וטוען כי אמר השתמש באופנוע הים ונהנה ממנו במשך כל עונת הקיץ, ורק בחודש אפריל 2011 הוא נזכר להגיש את תביעתו, למרות שעל פי טענתו נודע לו על אי ההתאמה במודל האופנוע כבר בספטמבר - אוקטובר 2010, מה שמלמד כי הוא ביקש להמתין עד לסיומה של עונת הקיץ. על כן מבקש סבח לדחות את תביעת אמר, לקבל את תביעתו שלו ולפסוק לו את יתרת התמורה המגיעה לו בסך של 39,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי ההצמדה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל תביעתו של אמר באופן חלקי ולדחות תביעתו של סבח. על פי תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. שתי שאלות עיקריות טעונות הכרעה בפסק דין זה: האחת - האם אמר שילם לסבח את יתרת התמורה בסך של 39,000 ₪? והשנייה - האם חלה אי התאמה בממכר בכל הנוגע למודל האופנוע, ואם כן - מהי המשמעות הכספית שיש לכך? להלן אדון בטענות אלה על פי סדרן. תשלום יתרת התמורה בעניין זה מצאתי כי יש לדחות את טענותיו של סבח ואת תביעתו. נתתי אמון מלא בעדות אמר בפני בעניין זה, שהייתה עדות מהימנה ועקבית, והעדפתי אותה באופן ברור על פני גרסתו של סבח. אמר העיד כי את יתרת התמורה בסך של 39,000 ₪ הוא העביר לידי עמיל מכס בשם שחר ריכטר (להלן "שחר") וזאת על פי בקשת סבח, כאשר על פי דרישתו נתן לו שחר אישור בכתב על ביצוע התשלום. כך העיד אמר בעמ' 3 שורות 23-28 לפרוטוקול: "לעניין 39,000 ₪ צירפתי לכתב התביעה מסמך של חברת השחרור מהנמל ניפון לוגסטיקה מתקדמת בע"מ, בחור בשם שחר שנאמר לי על ידי הנתבע שבשביל לשחרר את האופנוע, אשלם לו את הסכום והוא בתמורה יתן לי את המסמכים בכדי לשחרר את האופנוע, זה מה שהיה בפועל, נתתי לו את הסכום במזומן, הוא לא היה מוכן לתת לי שום קבלה, הוא אמר שזה לא הולך אליו אלא לנתבע, אני התעקשתי שהוא יתן לי לפחות את המסמך הזה, בתמורה הוא נתן לי את המסמכים שבלעדיהם לא הייתי יכול לשחרר את האופנוע." אמר הגיש את אותו אישור בכתב שניתן לו על ידי שחר, שם צוין: "מפתח 13. התקבלו 39,000 במזומן. (חתימה וחותמת "ניפון לוגיסטיקה מתקדמת בע"מ ח"פ 514112630)". וכך העיד אמר ביחס למסמך זה, עדות שכאמור נתתי בה אמון מלא (עמ' 4 שורות 5-15 לפרוטוקול): "... לעניין המפתח 13 שרשומות במסמך זה עוד ראיה, כשאני הייתי אצל חברת השחרור מהנמל דיברתי עם הנתבע בטלפון והוא הורה לי והוא גם אמר שהיא מוכרת את המסמכים, היא נותנת מסמכים לשחרר את האופנוע, יכול להיות שהם יתנו לי מסמכים בלי שהוא יקבל את כל הכסף? בנוגע למפתח 13 שדיברתי עם הנתבע הוא הורה לי לקנות וזה מה שעשיתי, בחנות מפתח ברגים של האום של הבורג מספר 13 לפני שבכלל הגעתי לאופנוע, איך ידעתי שצריך מפתח ברגים 13 ולשחרר את הכלוב, הוא הבטיח לי לבצע את השחרור מהנמל וזה כתוב בחוזה והדף הלבן הזה ביקשתי מהבחור שחר לחתום ולהביא קבלה, הוא אמר לי שלא יתן לי קבלה כי הכסף לא הולך אליו אלא הכסף הולך לנתבע, כשדיברתי עם הנתבע הוא אמר שזה בסדר ובלי הכסף הוא לא יתן את המסמכים לשחרר את האופנוע. זה מה שאמר. אני משמיע את ההקלטה. יש פה אישור שבאותו יום ששחררתי את האופנוע מהנמל בשעות הצהרים, בשעות הבוקר המוקדמות בבנק הפועלים בחצור הגלילית משכתי מהחשבון שלי 38,200 ₪... במסמך שמאשר את התשלום של סך 39,000 ₪ רק את המילים "מפתח 13" כתבתי, שאר הדברים נרשמו על ידי שחר." אמר הגיש לבית המשפט את מסמך המשיכה של 38,200 ₪ במזומן מבנק הפועלים מיום 23.8.2010 (ת/1), ראיה שאף היא מהווה חיזוק לטענותיו בעניין. אמר עמד על כך שאלמלא תשלום מלוא התמורה, הוא לא היה מצליח לשחרר את האופנוע מהמכס (ראה עמ' 19-20 לפרוטוקול). טענה זו מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם הוראות הסכם המכר שנחתם בין הצדדים. על פי סעיף 3 להסכם, סבח התחייב להשלים את מלוא ההליכים לשחרור האופנוע "בכפוף לכך שהקונה ישלם למוכר במועד מסירת החזקה והבעלות את היתרה לתשלום בגין התמורה בסך כולל של 39,000 ₪...". תנאי זה, ולפיו האופנוע לא היה משוחרר אלמלא שילם אמר את מלוא התמורה, מתיישב כאמור גם עם הגיונם של דברים ויש להעדיפו על פני עדות סבח ולפיה חרף הקבוע בהסכם היה לו אמון באמר שישלם את יתרת התמורה רק לאחר שיקבל את האופנוע לידיו. הדעת נותנת, כי אילו אכן אמר היה מקבל לידיו את האופנוע בלא ששילם 39,000 ₪, שהינם כ- 66% מסכום העסקה כולה - האופנוע לא היה משוחרר לידיו וגם אם כן, סבח לא היה משתהה בהגשת תביעתו, כפי שאכן השתהה והגישה רק לאחר שאמר הגיש את התביעה נגדו. משנשאל סבח בעניין הוא השיב, באופן שלא הותיר רושם אמין: (עמ' 51 שורות 28-30 לפרוטוקול): "ש. מפנה לסעיף 54 לכתב ההגנה שלך, איך אתה מסביר שרק בעקבות הגשת תביעה זו למעלה משנה נזכרת להגיש תביעה שכנגד. ת. תבענו בתיק אחר את חב' כלל אחרי שש שנים וזכינו. יש מספיק זמן" אמר זימן כעד לבית המשפט את עמיל המכס שקיבל מידיו את התשלום - שחר. שחר אישר כי הוא משמש כעמיל מכס וכן הוא אישר כי הוא היה הבעלים של חברת "ניפון לוגיסטיקה" - זו החברה הרשומה על אישור התשלום, אך הוא טען כי הוא איננו זוכר את אמר והכחיש את חתימתו על מסמך אישור התשלום. בד בבד הוא אישר, ברחל בתך הקטנה, כי אמר הגיש לו את המסמכים לשחרור האופנוע מהנמל (עמ' 37 שורות 23-26 לפרוטוקול), עדות שאיננה מתיישבת עם טענתו בתחילת עדותו כי הוא איננו זוכר את אמר. לא נתתי אמון בעדותו של שחר, אשר היתה עדות מגמיתית וניכר בה כי הוא מנסה להרחיק עצמו מן המחלוקת. בהתחשב באישורו של שחר כי הוא הבעלים של החברה שהנפיקה לאמר את האישור בכתב על תשלום יתרת התמורה, וכן בהתחשב באישורו כי הוא משמש כעמיל מכס שתפקידו לעסוק בכל הפרוצדורה של שחרור כלי רכב מהנמל, ובאישורו כי הוא אכן מסר לאמר את המסמכים לשחרור האופנוע מהנמל, ונוכח האמון המלא שנתתי בעדות אמר בעניין זה, שוכנעתי כי אמר הוכיח כי אכן הוא שילם את יתרת התמורה לסבח, וזאת, על פי בקשת סבח, בתשלום במזומן לעמיל המכס שחר. על יסוד האמור לעיל, דין תביעתו של סבח להדחות. שאלת אי ההתאמה של שנת ייצור האופנוע מסמכי השחרור מרשות הנמלים מלמדים, כי האופנוע שקיבל אמר לידיו יוצר בשנת 2009. סבח איננו חולק על עובדה זו, אך טוען כי על פי הדין, ובפרט - תקנות התעבורה, יש לראות במועד ההשקה של האופנוע בים כמועד הקובע לצורך קביעת המודל והואיל והאופנוע דנן הושק בים בשנת 2010, אזי שיש לראותו כמודל 2010. גם בעניין זה, שוכנעתי כי יש לקבל את טענות אמר: בהסכם שנכרת בין הצדדים הוסכם כי הממכר הינו אופנוע ים "תוצרת יאמהה, מדגם FZS בצבע שחור, שנת ייצור 2010..." (ההדגשה שלי). שנת הייצור של האופנוע היא 2009 ועל כן, קיימת אי התאמה בממכר. בהסכם לא צוין דבר, ולו ברמז, לגבי מועד ההשקה של האופנוע בים, אשר ייחשב כשנת ייצורו או כמודל שלו, ומהעדויות עלה כי במסגרת המשא ומתן לכריתת ההסכם הנושא כלל לא נדון ולא הוזכר על ידי סבח. שומה היה על סבח - כמי שסוחר ברכבים מסוג זה, לגלות כבר בשלב המשא ומתן ובעת כריתת החוזה את שהוא טוען רק בדיעבד, היינו - שהאופנוע אמנם לא יוצר בפועל בשנת 2010, אלא בשנת 2009, אך הוא ייחשב, מבחינה משפטית ומבחינת הרישוי שלו, כמודל 2010. על פי שיטת הרישוי החדשה עליה מסתמך סבח, כפי שהדבר עולה ממחירון "יצחק לוי" שהוגש על ידו, לשנת הייצור אין משמעות ברישום הרכב, אלא לשנת העליה לכביש (ההשקה בים), אך בהסכם נשוא ענייננו הצדדים כן ייחסו חשיבות לשנת הייצור, וציינו אותה במפורש כשנת 2010., בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת אמר להטעיה ולאי התאמה. אמר, אפוא, זכאי לפיצוי ששיעורו כשיעור הפער שבין שני הדגמים - שנת ייצור 2009 לעומת שנת ייצור 2010. בעניין זה, אמר לא הוכיח טענתו כי מדובר בפער של 28,000 ₪. סבח, לעומת זאת, הגיש מחירון המשווה בין שני הדגמים (נ/4) ממנו עולה כי מחירו של אופנוע ים יאמהה מדגם FZS משנת 2009 היא 12,899 $, ואילו מחיר אותו אופנוע משנת 2010 הינו 13,199$, היינו - מדובר בהפרש של 300$. מחירון זה הוא אותו המחירון שאמר צירף לתביעתו, על מנת להוכיח את מחירו של אופנוע משנת 2010, ועל כן, ובהעדר כל אינדיקציה אחרת, יש לראות בו כאמת מידה מספקת להשוואה. על פי טענת אמר בתביעתו, שער הדולר במועד העסקה עמד על 3.88 ₪ לדולר. על כן, זכאי אמר לפיצוי בסך של 1,164 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום העסקה - 5.7.2010. בנוסף לכך, מן הראוי לפסוק לאמר פיצוי על עגמת הנפש שהוסבה לו, וזאת על פי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, כאשר פיצוי בסך של 2,000 ₪ יהא פיצוי הולם בנסיבות העניין. כמו כן יש לפסוק לטובת אמר את עלות אגרת הרישוי בסך של 1,051 ₪ בה הוא נשא חרף המצוין בסעיף 4 להסכם שבין הצדדים, לפיו היה על סבח לשלם זאת, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום - 5.9.2010. סוף דבר 1. התביעה בתיק 39095-01-12 נדחית. 2. התביעה בתיק מס' 16567-04-11 מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבע (סבח) לשלם לתובע (אמר) את הסכומים הבאים: א. סך של 1,164 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.7.2010 ועד למועד התשלום בפועל. ב. סך של 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ג. סך של 1,051 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.9.2010 ועד למועד התשלום בפועל. ד. החזר אגרות: סך של 300₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.4.11 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 456₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.2.12 ועד למועד התשלום בפועל. ה. הוצאות משפט בגין שתי התביעות (כולל החזר שכר העד), בסך של 1,500 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אופנוע יםהטעיהקניית אופנועאופנועקניית רכבגילוי נאות במכירת רכב