לאחר רכישת הרכב, ולנוכח נזילות בגג הרכב, הגיע התובע לבית העסק של הנתבעת וביקש לתקן הרכב, אך הנתבעת לא עשתה כן. התובע הפנה את הרכב לבדיקה אצל שמאי, אשר קבע בחוות דעתו כי קודם למכירת הרכב לתובע, סבל הרכב מירידת ערך של 54%. מחירו של הרכב היה אמור לעמוד על סך של 97,099. ירידת הערך, בעת מכירתו לתובע, עמדה לטענת התובע על סך 52,433 ₪. התובע טוען כי הנתבעת הטעתה אותו בעת מכירת הרכב וכן כי לא פעלה בהתאם לחובת הגילוי המוטלת עליה. לטענת התובע, חרף הסעיף בחוזה הסטנדרטי עליו הוחתם לפיו כביכול בדק את הרכב במכון או במוסך, הרי שכך לא נעשה ובפועל הנתבעת לא אפשרה לו לעשות כן קודם לקבלת הרכב לידיו. התובע הגיש חוות דעת של שמאי רכב. בחוות דעתו מפרט השמאי את מחירו של הרכב בהתחשב במחיר המחירון, שנת הייצור ומספר הקילומטרים שעבר. כמו כן, נערכת הפחתה בגין היותו רכב מליסינג. ערכו של הרכב, בהתחשב במרכיבים אלו, עומד על סך של 97,099 ₪. בבדיקת הרכב מצא השמאי ליקויים רבים וחמורים ובכלל זאת: עיוותים חמורים מאד בגג, עיוותים במשקוף עליון ימין ושמאל לגג, עיוותים בעמוד אמצעי שמאלי, קרע בחיבור קורת רוחב קדמית צד ימין, כנפיים אחוריות ימין ושמאל רוויות בחומר לתיקון נזקי פח, כל הרכב עבר צביעה כללית, רווי חלקיקים שקעים ובליטות, חדירת מים דרך שמשה אחורית, עיוותים בדלת נהג, שמשה דלת נהג חליפית. להערכתו של השמאי, סך ירידת הערך בגין הליקויים האמורים עומד על 54%. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי הרכב נמכר במחיר 85,000 ₪. הרכב נמכר במחיר האמור לנוכח העובדה כי היה לאחר תאונה. הנתבעת טוענת כי היא מציגה עצמה כעסק לממכר מכוניות משמשות אשר עברו תאונה. עוד טוענת הנתבעת כי היא רכשה את הרכב, לאחר תאונה, בסך של 61,000 ₪ והשקיעה בשיפוץ הרכב סך של 20,000 ₪. לפיכך, אין כל בסיס לטענת השמאי מטעם התובע לירידת ערך כה גבוהה. לטענת הנתבעת, לתובע ניתנה אפשרות לבדוק את הרכב אך הוא נמנע מרצונו לעשות כן. כן נטען, כי לתובע נמסר שהרכב לאחר תאונה. לעניין ערכו של הרכב הנתבעת טוענת, כי מחירו של רכב דומה עמד על סך 108,843 ₪, בהתחשב בשנתון הרכב, היותו רכב מליסינג, מספר הקילומטרים, יד ראשונה ועם גג נפתח. לפיכך, הסכום ששילם התובע בסך 85,000 ₪ היה סביר וראוי. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע וכן של אחיינו, אשר הגיע עימו לרכוש את הרכב מהנתבעת. כמו כן, התובע הסתמך על חוות דעתו של שמאי הרכב. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת. אולם, העד מטעם הנתבעת לא התייצב למתן עדות בבית המשפט. לפיכך, לא ניתן היה להסתמך על התצהיר שהוגש. במסגרת שמיעת הראיות העידו ונחקרו בחקירה נגדית התובע, אחיינו והשמאי מטעמו. בעדותו בבית המשפט מסר התובע, כי נאמר לו שיש מכה קטנה בחלון הרכב, אך לא נאמר לו שהרכב עבר תאונה קשה. התובע הבהיר, כי נציגי הנתבעת הצביעו על מכה ברכב ומסרו לו כי זו נובעת מנפילה של עץ על הרכב. לדבריהם, מדובר במכה קטנה. העד מטעמו של התובע, אחיינו אשר התלווה אליו לקבלת הרכב, מסר גרסה דומה בעדותו. התובע ואחיינו העידו גם ביחס לתשלומים ששולמו על ידי התובע עבור הרכב, כנטען בכתב התביעה. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן, ולאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומים שהוגשו, החלטתי לקבל את התביעה. עדותו של התובע ושל האחיין שלו בבית המשפט היתה אמינה. התרשמתי, כי מדובר בעדים מהימנים אשר ניתן לקבל את עדותם כמשקפת את מהלך הדברים. בעדותו בבית המשפט הסביר התובע את נסיבות רכישת הרכב, מבלי שביקש להאדיר או לעוות לחומרה את מהלך הדברים. יצוין, כי טענת הנתבעת לפיה התובע הודה בעדותו כי קודם לרכישת הרכב ידע שהוחלפו חלקים אינה תואמת את מהלך העדות. התובע העיד, כי שאמרו לו שהרכב חדש, שהם כבר בדקו ולא אמרו שהיה תיקון. בהמשך לכך, הבהיר התובע, כי לאחר רכישת הרכב ולנוכח בדיקתו, התחוור לו כי הוחלפו דלתות, וכן מכסה מנוע וכן מכסה תא מטען אחורי. נוכח התרשמותי הישירה מעדות התובע ומעקב אחר עדותו בעת הדיון, יש להבהיר כי כאשר אמר התובע "הבנתי ש..." (עמ' 7, שורה 25) כוונתו היתה להבנתו לנוכח בדיקת הרכב המאוחרת. הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את גרסת התובע, שכן תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת נמחק, בהעדר התייצבות נציג הנתבעת לעדות ובהעדר הסבר ותיעוד כפי הנדרש ביחס לנטען לגבי נסיבות העדר ההתייצבות לדיון. על יסוד גרסתו של התובע ושל העד מטעמו יש לקבוע, כי הנתבעת הטעתה את התובע בעת מכירת הרכב שעה שהציגה את הרכב כרכב חדש אשר עבר תאונה קלה בלבד בגג הרכב. כמו כן, הנתבעת פעלה בניגוד לחובת הגילוי המוטלת עליה ביחס לפרט מהותי הנוגע לכך שהתאונה אשר הרכב היה מעורב בה, היתה תאונה קשה. מחוות דעת שמאי הרכב, אשר לא נסתרה, עולה כי הרכב עבר תאונה קשה וכי התיקון שנערך לרכב נעשה באופן לא מקצועי, דבר אשר הפחית את ערך הרכב, גם ביחס לרכב שעבר תאונה כאמור ותוקן. טענות הנתבעת לגבי המחיר אשר בו היא רכשה את הרכב וכן לגבי עלות התיקון, לא הוכחו בראיה כלשהי, שכן כאמור תצהיר העדות הראשית אשר במסגרתו ביקשה הנתבעת להוכיח טענות אלו, נמחק ואינו מהווה ראיה. אכן, התובע יכול היה לבדוק את הרכב, אולם בתצהירו וכן בעדותו מסר הסבר לנסיבות אשר בעטיין לא עשה כן. נראה, כי החלטתו האמורה נבעה מכוח השכנוע של נציגי הנתבעת ביחס לכך שהרכב חדש, ולמצג שהוצג על ידיהם לפיו אין כל צורך בבדיקה של הרכב שהיה ממש חדש. המידע שנמסר לתובע לפיו הרכב עבר תאונה בגג תאם באופן חלקי בלבד את המציאות. מידע זה הוצג באופן מכוון באופן המקל מעוצמת התאונה ועל פי חוות דעת השמאי, אין מדובר כלל בתאונה לגג הרכב בלבד, אלא בתאונה שגרמה לנזקים חמורים ורחבים הרבה יותר בהיקפם. יש לקבל גם את גרסת התובע, ביחס לתמורה אשר שולמה על ידו עבור הרכב. סך התשלום משקף את העובדה, לפיה נמסר לתובע על תאונה קלה, שהצדיקה הפחתה לא משמעותית ממחיר הרכב. העובדה, לפיה ערכו האמיתי של הרכב, נוכח הליקויים והפגמים שנמצאו בו, היה שונה מאד מהמחיר בו נמכר לתובע, מהווה נדבך נוסף במארג הראיות המלמדות על מצג השווא שהוצג בפני התובע ביחס למצבו של הרכב ושוויו. התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהטעייתו במכירת הרכב. בין הצדדים מחלוקת, כאמור, לגבי שוויו של הרכב אלמלא עבר תאונה ובהעדר ליקויים משמעותיים. בהקשר זה, יש לקבל חוות דעת השמאי מטעם התובע, למעט טעות שנפלה בחישוב הפחתה בגין בעלויות קודמות, שכן הרכב היה בבעלות אחת קודמת בלבד. ערך הרכב עמד, אפוא, על סך 98,080 ₪. לפי ירידת ערך בשל תאונות וליקויים, בשיעור של 54%, כפי הערכת השמאי, עמד ערך הרכב על סך 45,117. ₪. החישוב הנערך על ידי התובע לגבי ההפסד שנגרם לו אינו מדויק, שכן לצד ירידת הערך שנקבעה בחוות דעת השמאי, יש לתת את הדעת גם להנחה שניתנה בפועל לתובע ממחיר הרכב. כלומר, יש לבחון את ההפרש בין המחיר ששולם בפועל, סך של 92,000 ₪, לבין ערכו הנכון של הרכב, שעמד כאמור על 45,117 ₪. ההפסד שנגרם לתובע עמד על סך 46,883 ₪. כמו כן, נגרמה לתובע עגמת נפש, כתוצאה מהליקויים החמורים שנמצאו ברכב. בעדותו תאר התובע, בין היתר, את הסבל שנגרם לו ולבני משפחתו עת נאלץ לנסוע ברכב שאינו בטיחותי ואשר קיימות בו נזילות מים בעת הגשמים. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע בגין סבל ועגמת נפש, על סך 5,000 ₪. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 51,883 ₪. סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, יום 5.4.11. כמו כן, על הנתבעת לשאת בתשלום הוצאות התובע, הכוללות את אגרת המשפט וכן תשלום לשמאי בגין מתן חוות העת והתייצבות למתן עדות. התובע הציג אישור לגבי גובה התשלום ששולם על ידיו לשמאי, אולם הסכום ששולם היה מוגזם ואין לו כל הצדקה. בשים לב להיקף העבודה שנדרשה מהשמאי, אני מעמיד את הסך שישולם לתובע על ידי הנתבעת בגין הוצאה זו, על סך 3,480 ₪ (כולל מע"מ, לפי שיעור המע"מ במועד התשלום לשמאי). כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,850 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכר טרחת עורך דין של התובע. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום. נזקי מיםנזילהגג