הנתבע הגיש התנגדות לבקשה לביצוע השטר, ובהתאם להחלטת כבוד הרשם הבכיר ר. קודסי מיום 9.4.12, התקבלה התנגדותו של הנתבע והתיק הועבר לדיון בפניי. בהחלטתו מאותו מועד, קבע כבוד הרשם הבכיר ר. קודסי, כי לאור טענת ההגנה של הנתבע ולפיה הוא שילם את תמורת כל השיקים מושא הבקשה בנוכחותו של עד מטעמו שהביע נכונות להעיד בכל עת, ואחר שנתן הנתבע את הסבריו לגבי אופן תשלום החזרי ההלוואה (להלן: "טענת פרעתי"), הרי שיש מקום ליתן לנתבע את יומו ביית המשפט. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התביעה - העיד התובע בעצמו. מטעם ההגנה - העיד הנתבע ושני עדי הגנה נוספים, ה"ה שרון חייט (להלן: "חייט") ויוסף בריבי (להלן: "בריבי"). לאחר שמיעת העדויות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. אחר שעיינתי בכתובים, שקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן ישיר ובלתי אמצעי, סבורה אני כי דין ההתנגדות לביצוע שטר להתקבל באופן חלקי בלבד, כפי שיפורט להלן. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע מסר לנתבע הלוואה בסך כולל של 80,000 ₪ בשני מועדים שונים: הראשון- סכום של 50,000 ₪; והשני - סך של 30,000 ₪. עוד אין חולק, כי הנתבע התחייב להחזיר לתובע את ההלוואה שנטל ממנו, בתשלומים, בתחילתו של כל חודש. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם סכומים אלה ניתנו כ- "הלוואה בשוק האפור", כטענת הנתבע, או שמא מדובר ב- "עזרה חברית" לאור יחסי השכנות ששררו ביניהם, כטענת התובע. במחלוקת זו, אני נותנת אמון בגרסתו של התובע ומעדיפה אותה על פני גרסתו של הנתבע, ואבהיר. לצורך ההכרעה בנקודה זו יש לבחון האם יש תחולה להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, על נסיבות המקרה שלפנינו, אם לאו. בתצהיר עדותו הראשית מסר התובע תיאור לגבי נסיבות נתינת ההלוואה לנתבע בציינו, כי "במהלך שנת 2009 (מועד מדויק לא ידוע לי) פנה אלי הנתבע, מר סרוסי שהנו מוכר לי מפאת היותו שכן שלי באותה עת והסביר לי מצבו הכלכלי הקשה עקב הסתבכותו בחובות ודרש ממני לעזור לו לצאת מהבעיות שלו בכך שאלווה לו סך של 80,000 ₪" (סעיף 4 לתצהיר). התובע הכחיש בכל תוקף את טענת הנתבע, ולפיה הוא עוסק במתן הלוואות דרך קבע וציין, כי "טענתו של הנתבע כי שני השקים כוללים בתוכם ריבית אינה נכונה כי אינני מתעסק במתן הלוואות... בגין כך לא נערך ביני לבין הנתבע הסכם כלשהו כי היה מדובר בטובה ואשר בגינה מסר לי הנתבע שני השקים ... ואשר נתתי לו אותם (הכספים) בתור טובה בין חברים ושכנים" (סעיפים 7-8 לתצהיר התובע). במהלך הדיון חזר התובע על גרסתו זו, שלל מכל וכל עיסוק במתן הלוואות בריבית והעיד, כי הסכומים האמורים ניתנו לנתבע כעזרה מחבר לחבר שהיה זקוק באופן ארעי לכסף עקב היקלעותו של הנתבע לקשיים כלכליים חולפים (עדות התובע בעמ' 11 לפרוטוקול, ש' 1-11). עוד הוסיף התובע, כי הוא עוסק למחייתו כנהג משאית (עמ' 10, ש' 11-17). באשר למועדי פירעון ההלוואה, העיד התובע כי התאריכים המופיעים על גבי השיקים הם המועדים שבהם אמורים הכספים להתקבל חזרה לידיו, כאשר שני השיקים מושא הבקשה נמסרו לנתבע במועד אחד (שם, ש' 12-17). אל מול עדותו זו של התובע ניצבת עדותו של הנתבע, לפיה מדובר בהלוואה שניתנה "בשוק האפור", כאשר סך של 5,000 ₪ מכל שיק מהווה את גובה הריבית בשיעור של 10% מסכום ההלוואה המקורית. עוד העיד הנתבע, כי בשל אופייה של ההלוואה, היא ניתנה ללא הסכם בכתב ובהעדרן של קבלות לאישור ביצוע התשלום (ראו סעיפים 2-3 לתצהיר הנתבע; עדותו של הנתבע בעמ' 5 לפרוטוקול). במהלך הדיון ניסה ב"כ הנתבע להראות, כי התובע נהג לתת הלוואות חוץ בנקאיות דרך עיסוק, ולצורך האמור צירף מכתב דרישה מיום 15.02.2001 ששיגר, לטענתו, ב"כ התובע ללווה אחר לפירעון הלוואה (נ/2), וכן פרוטוקול דיון שנערך בתיק אחר בבית משפט השלום בעפולה (נ/2). לשיטתו, מוצגים אלה מעידים על חוסר המהימנות שדבק בעדותו של התובע, שעה שהוא מצוי בכינוס נכסים ובהליך של פשיטת רגל ובמקביל מגיש תביעות כספיות בלתי מבוטלות. עיינתי היטב במוצגים נ/1 ו- נ/2, ברם לא שוכנעתי כי יש לגזור מהם את המסקנה אליה מכוון הנתבע. פרוטוקול הדיון מיום 20.03.2013 (נ/1) נערך בהליך אזרחי 18882-06-11 שהתנהל בין התובע לבין נתבע בשם שלום עובד, ובמסגרתו הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה. לא ניתן לדלות מהאמור בפרוטוקול זה (נ/1) ואף לא ממכתב הדרישה (נ/2), כי התובע עוסק דרך קבע במתן הלוואות בשוק האפור (מסמכים אלה הוגשו כראיה מבלי שצורפו אליהם כתבי הטענות והתצהירים באותו הליך). במהלך עדותו בפניי, הסביר התובע כי תביעה זו עניינה בעסקה למכירת סחורה שלא שולמה תמורתה. עדותו זו כלל לא נסתרה. על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע לא השכיל להוכיח גרסתו בדבר אופן נטילת ההלוואה, וניתן לומר כי ענייננו אינו נופל בגדר הוראותיו של חוק הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993, זאת בשים לב להוראת סעיף 15 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות הפוטר מחוזה בכתב, מי שנתן הלוואה שלא בדרך עיסוק. מכאן נעבור לבחינת השאלה, האם הרים הנתבע את העול המוטל עליו להוכיח את טענת ההגנה היחידה שלו והיא "טענת פרעתי". אני בדעה, כי הנתבע לא עמד בנטל זה, למעט חלק מזערי מן ההלוואה בסך של 10,000 ₪ שהתובע בעצמו מודה בדבר קבלתו מן הנתבע, כפי שיופרט להלן. במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר מסר הנתבע, כי "ההמחאות נשוא תיק הוצל"פ זה שולמו במלואן ועם ריביות גבוהות מאוד כנהוג בשוק האפור, עד לתשלומים הינו אדם בשם יוסף ברבי ... נכון להעיד ולאשר את הנ"ל בכל עת כפי שיצווה כב' בימ"ש". עוד ציין הנתבע בתצהיר התומך בהתנגדות, כי העד בריבי נכח לא אחת בעת ששולמו הכספים ע"י הנתבע לתובע. בתצהיר עדותו הראשית מסר בריבי, כי "לאחר פניה כזאת, יצרתי קשר עם התובע והודעתי לו שברצוני לעזור לנתבע בהחזר ההלוואה ושילמתי לו במזומן סך של 4,000 ₪, כאשר תשלום זה בוצע בסעיף "ביג זול" בעפולה". עוד ציין בריבי, כי "בהמשך שילמתי לתובע על חשבון ההלוואה סכום נוסף בסך של 15,000 ₪ במזומן, כאשר סכום זה שולם ב- 4 תשלומים" (סעיף 5 לתצהיר בריבי). במהלך הדיון בפני כבוד הרשם ר. קודסי העיד הנתבע, כי "יש מסמך שאני ערכתי שבו מופיעים התשלומים, ויש עד שנתן חלק מהכסף בידי התובע" (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 15). עיינתי היטב בתרשומת הפנימית שערך הנתבע אודות התשלומים, שלטענתו, הועברו לתובע, אך לא ראיתי ליתן לתרשומת זו משקל ראייתי כלשהו, שכן עסקינן בתרשומת פנימית שערך הנתבע בעצמו ללא שאישר התובע את קבלת הסכומים הנקובים בה בחתימת ידו. כן לא ברור מתי היא נערכה ע"י הנתבע, האם בזמן אמת או בדיעבד לצורך ההליך. מדובר בתרשומת פנימית חד צדדית שלא הועברה לצד השני ולא זכתה כאמור לאישורו, ומכאן יש להתייחס אליה במשנה זהירות. בשים לב ליתר עדויות הצדדים ומידת האימון שראיתי ליתן לגרסת הנתבע, לא ראיתי לנכון לקבל את התרשומת הנ"ל כראיה חותכת להוכחת תוכן האמור בה (ראו עדות הנתבע בעניין זה בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 5-10). נוסף על האמור, הנתבע נשאל בחקירה נגדית, האם בגין החזרי ההלוואה שמסר לתובע בתחילת כל חודש, כטענתו, הוא דאג להחתים את התובע על מסמך בכתב המאשר קבלת התשלומים לידיו. הנתבע השיב בשלילה ללא שנתן הסבר משכנע למחדלו זה (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1). משכך, נשאל הנתבע כיצד יוכל להוכיח כי ביצע תשלום לתובע, והלה השיב כי "למזלי, אני ערכתי רישום כמה לקחתי וכמה שילמתי לו. שנית, למזלי הייתי זקוק לעזרה מחברים והחברים האלו, זו טעות שהוא עשה שלקח שיקים" (שם, ש' 2-4). ככל שהתקדמה התביעה בחקירתו הנגדית של הנתבע, כך מצאתי כי עדותו תמוהה אף יותר, זאת במיוחד כאשר נשאל ע"י ב"כ התובע האם היו עדים במועד מסירת התשלומים, הלה השיב כי "לחלק מהתשלומים יש עדים, בשוק האפור לא עובדים עם עדים" (שם, ש' 11-12). אם כך הדבר, כיצד טוען הנתבע כי תשלום נכבד בסך של 40,000 ₪ (שמהווה כמחצית מסכום ההלוואה) בוצע בנוכחות שני עדי הגנה מטעמו (שם, ש' 21-22). כבר עמדנו על כך, שהנתבע נשען בביסוס הגנתו, בעיקר, על עדותו של בריבי, כמי שנכח במעמד ביצוע החזרי ההלוואה וראה (כך נטען) במו עיניו את ביצוע התשלומים במזומן, או לפחות בחלקם, לתובע. ברם, נמצא כי עדותו של בריבי בעניין זה קרסה לחלוטין במהלך החקירה הנגדית. אחר בחינת עדותו של בריבי במהלך הדיון בפניי, ולנוכח סתירות מהותיות שנתגלו בעדותו, לא ראיתי ליתן אימון בגרסתו. כך למשל, בניגוד לגרסת הנתבע המופיעה בתצהיר התומך בהתנגדות, לפיה בריבי היה עד לכספים שהחזיר הנתבע לתובע על חשבון ההלוואה, הרי בתצהיר עדותו הראשית מסר בריבי גרסה אחרת ושונה, לפיה בריבי בעצמו מסר כספים לתובע בסך כולל של 19,000 ₪ במזומן. למיותר לציין, כי סתירה מהותית זו שנתגלתה בגרסת בריבי נוטלת ממהימנותו. יתרה מכך, גרסה זו, כמו גם גרסת הנתבע, כלל לא הוכחה. עדותו של בריבי הינה עדות בעל פה שאין לה כל תימוכין במסמך בכתב. בריבי אישר, כי אין לו קבלות או אסמכתאות מהתובע המוכיחות את ביצוע התשלום הנטען ואף אישר, בניגוד לגרסה שמסר הנתבע בתצהירו, כי הוא לא ראה את הנתבע במו עיניו, מעביר לתובע החזרי ההלוואה (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 24-27). אין חולק, כי בריבי לא היה עד למתן ההלוואה, ולכן כל גרסתו בעניין זה, לרבות סכומי ההלוואה, מהותה, תנאיה והריבית הנטענת, אינה אלא עדות מפי השמועה אשר נסמכת על דברים שהנתבע מסר לו בהקשר זה. כפי שכבר צוין לעיל, הנתבע נשען להוכחת הגנתו גם על עדותו של חייט באשר לתשלומים שהועברו לתובע. יצוין כבר כאן, כי העד חייט כלל לא אוזכר בהתנגדות שהגיש הנתבע. חייט מסר בתצהירו, כי "הסכמתי לעזור לו [הכוונה לנתבע - ש.נ.] והעברתי לו 4 המחאות בסך כולל של 20,000 ₪ הרשומות ע"ש העסק בו אני עובד כשכיר (ש.ע. ספורט בעמק בע"מ)". עוד פירט חייט בתצהירו את סכומי ההמחאות ומועדי פירעונן. עוד ציין חייט בתצהירו כי "לאחר מספר חודשים החזיר לי הנתבע את 3 ההמחאות הראשונות בטענה שהתובע לא יכול להפקיד אותם וכי הוא העביר לו את תמורתם במזומן בתמורה להחזרת ההמחאות. אציין כי ההמחאה על סך 10,000 ₪ לא נפרעה" (סעיפים 3-6 לתצהיר חייט). למקרא עדויות התובע, הנתבע וחייט, עולה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי אכן נמסרו לתובע 3 המחאות בסך 10,000 ₪ משוכות על חשבון העסק של חייט, וזאת לצורך פירעון חלקי של ההלוואה שנטל הנתבע מן התובע. התובע אף הודה בדבר קבלת ההמחאות הללו. אין גם מחלוקת, כי 3 ההמחאות הוחזרו לחייט ללא שנפרעו, ותחתיהן שילם הנתבע כסף מזומן לתובע בסך של 10,000 ₪ (ראו סעיף 17 לתצהיר התובע). לאור הודאתו זו של התובע בדבר קבלת סך של 10,000 ₪ במזומן מהנתבע, הרי שיש לנכות מסכום קרן החוב את הסך הנ"ל. הצדדים חלוקים ביניהם באשר למסירתה של המחאה רביעית, שלטענת הנתבע טרם הוחזרה לחייט אף שלא נפרעה ע"י התובע. במהלך הדיון, כאשר נחקר התובע על האמור בסעיף 17 הנ"ל לתצהירו, שלל הלה מכל וכל כי הועברו לידיו סכומים במזומן נוספים מעבר לסכום של 10,000 ₪. אמנם, נכון הוא כי התובע אישר כי חרף ביצוע התשלום האמור ע"ס 10,000 ₪, בו הוא מודה, לא נמסרה קבלה או אישור כלשהו בכתב לנתבע אודות התשלום שנתקבל, וזאת מפאת יחסי החברות והאמון שהיו ביניהם (ראו עדותו של התובע בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 21-33). ברם, בהעדר ראיה כלשהי על מסירת ההמחאה הרביעית לתובע ופירעונה בפועל, אין בידי לקבל את גרסת הנתבע בדבר תשלום נוסף שבוצע לתובע ע"י חייט על חשבון ההלוואה. הנתבע נחקר בנושא זה וטען באופן סתמי כי הוא פנה לתובע כדי לקבל את ההמחאות בחזרה לידיו, אך לא ידע למסור פרטים מדויקים בגין כך (שם, עמ' 6 ש' 21-32 ועמ' 7, ש' 1-3). למיותר לציין, כי במהלך עדותו נשאל הנתבע אודות הסכומים ששילם בפועל לתובע, והלה השיב כי העביר לתובע סך של 113,000 ₪, כאשר סכום ההלוואה המקורית שקיבל ממנו עמד על 70,000 ₪ (שם, ש' 4-15). הנתבע העיד, כי שיעור הריבית בגין החזרי ההלוואה עמד על 10% וכי הוא נכלל בגדר הסכום הסופי שהעביר, לטענתו, לתובע בסך 113,000 ₪, כאמור. אלא מאי, סכומים אלה אינם מתיישבים עם סכום ההלוואה המקורית בה נקב הנתבע בתצהירו, כאשר תוספת של 5,000 ₪ לסכום ההלוואה אינה עולה בקנה אחד עם שיעור הריבית עליו העיד הנתבע במהלך הדיון. לסיכום, אני מקבלת את ההתנגדות בחלקה הקטן, וקובעת כי יש לנכות מסכום קרן החוב בתיק ההוצל"פ סך של 10,000 ₪ אשר התובע מודה כי נתקבל מן הנתבע על חשבון ההלוואה. לגבי המחאה הרביעית, לא הוכח כי ההמחאה נמסרה לתובע ואף לא הוכח פירעונה בפועל. כן לא הוכחו יתר התשלומים להם טוען הנתבע הן על פי תרשומת פנימית שערך (נספח ב' לתצהירו) והן על פי עדויות עדי ההגנה מטעמו. סוף דבר אני מורה על קבלת ההתנגדות בחלקה הקטן. אי-לכך, יש להעמיד את סכום החוב (קרן) בתיק ההוצל"פ ע"ס 70,000 ₪. אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק שמספרו 09-01922-11-1 (לשכת ההוצאה לפועל- עפולה) בכפוף לעדכון קרן החוב כאמור. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. שטרביצוע שטר