התנגשות הרכבים התרחשה במהלך מרדף משטרתי שבוצע בעקבות הקטנוע. המחלוקת היא, למעשה, בשאלה האם כלל מדובר ב"תאונה" (כלומר מקרה בלתי צפוי ובלתי רצוני) או במקרה שנגרם עקב מעשה מכוון מצד אנשי השיטור והפיקוח העירוני שלקחו חלק במרדף, וכן בשאלה האם התנגשות הרכבים אירעה באשמתו של נהג הקטנוע. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת (הוגשו שתי הודעות שונות או שתי גרסות שונות לאותו טופס הודעה - מוצגים ת/1 + ת/2). תמונות בצבע של נזקי רכב השיטור (מוצג ת/3). תרשים זירת התאונה שערך נהג הקטנוע במהלך עדותו בישיבת היום (מוצג נ/1). עדויות שני הנהגים המעורבים בישיבת היום. יצוין כי התובעת לא הגישה ראייה חשובה - תיק המשטרה הרלוונטי שקיומו נרשם בטופס ההודעה על התאונה. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר התובעת לא הצליחה להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: התובעת נמנעה מהבאת ראייה חשובה (תיק משטרה רלוונטי שנזכר בטופס ההודעה על התאונה ושבו מצויות מן הסתם ראיות רלוונטיות לבירור שאלת החבות בתיק שבנדון), והדבר פועל לחובתה בנסיבות. התובעת נמנעה גם מהבאת עדויות של עדים נוספים שוודאי ראו את המקרה (גם ברכב השיטור היה נוסע נוסף וגם בניידות הנוספות שהשתתפו במרדף אפשר שהיו עדי ראייה נוספים), והדבר פועל לחובתה. התובעת הציגה שני טופסי הודעה שונים, מבלי שהעד מטעמה ידע להסביר את הדבר. עד התובעת היחיד התכחש, למעשה, לגרסה שמסרה התובעת לגבי נסיבות התאונה (בטופס ההודעה ובכתב התביעה), באופן שמבסס מסקנה שהתובעת לא הוכיחה את העובדות הרלוונטיות להן היא עצמה טענה בכתב התביעה בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה. מצאתי את עדות נהג הקטנוע לגבי נסיבות התאונה כמשכנעת וכסבירה לא פחות מעדות נהג השיטור: נהג הקטנוע מעיד כי התנגש ברכב השיטור עקב פתיחת דלת מכוונת של רכב השיטור (לעצירתו של הקטנוע במהלך המרדף), ואילו נהג רכב השיטור העיד כי נהג הקטנוע התנדנד וזגזג ואגב כך התנגש ברכב השיטור. יצוין כי עדות נהג הקטנוע מתיישבת עם הנזק הגדול שנגרם לדלת רכב השיטור (גם לפי תמונות רכב השיטור). לכך יש להוסיף את מחדל התובעת להציג את תיק המשטרה ואת מחדל התובעת להוכיח את העובדות הנטענות בכתב התביעה ובטופס ההודעה שהציגה. לפיכך ומאחר שלפי עדות נהג הקטנוע כלל לא מדובר ב"תאונה" אלא בנזק מכוון שגרמו נוסעי רכב השיטור לקטנוע, ולכל הפחות, אין לדבר על אשמת נהג הקטנוע (עפ"י גרסתו לתאונה), משרכב השיטור הכשילו וגרם להתנגשות בין הרכבים, אין הנתבע 2 אשם בהתרחשות המקרה שגרם לנזקי רכב השיטור. סיכום התביעה נדחית. שקלתי את נושא הוצאות המשפט והחלטתי בנסיבות, וגם בשל כך שאחרי הכל התנהלות הנתבע הקימה את הצורך בביצוע מרדף אחריו, שלא לעשות צו להוצאות, באופן שבו כל צד יישא בהוצאותיו. משטרהקטנוע