תביעה במסגרת הגרלת מגרשים בהרחבה שהתבצעה במושב צור משה ביום 28.1.96 ואשר היתה ההגרלה השלישית (להלן: "ההגרלה") שנערכה במסגרת פרויקט ההרחבות במושב הנ"ל. רקע 2. התובעת הינה נכדתם של ה"ה מרים ולוי בן שלמה (להלן: "ה"ה בן שלמה") שהיו בעלי זכויות במשק 9 במושב; הנתבעת 1 (להלן: "המושב") הינו אגודה שיתופית המסווג כמושב עובדים והנתבעת 2 הינה תאגיד שעיסוקו בניהול, מכירה והקצאה של חלקות אדמה בהתאם לתוכניות מינהל מקרקעי ישראל. 3. ביום 3.9.95 העבירו ה"ה בן שלמה הנ"ל את זכויותיהם במושב לידי בנם, דוד התובעת, מר שלמה בן שלמה (להלן: "מר בן שלמה") וממועד זה הוא בעל הזכויות היחיד במשק. 4. המושב ערך ארבע הגרלות לשיווק מגרשים בהרחבה כאשר עניינה של התביעה כאמור בהגרלה השלישית בלבד. עובר להגרלה, פנה המושב לחברים שהביעו נכונות לרכוש מגרש, עמדו בתנאי החלטה 612 וטרם זכו במגרש על מנת שיגישו מועמדות. 5. ביום 12.10.93 התקבלה החלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מס' 612 שבה נקבעו כללים בדבר זכאות להשתתף בהגרלה במסגרת הקצאת מגרשים למטרת מגורים באגודות שיתופיות חקלאיות (להלן: "החלטה 612"). 6. הצדדים חלוקים בדבר תקפותו של נוהל שיווק מגרשים שהותקן ע"י המושב ביולי 93' (להלן: "נוהל השיווק") בעוד שלטענת התובעת חל נוהל זה לגביה ולפיו יכול גם "קרוב" ולא רק "צאצא" להציג מועמדות להשתתפות בהגרלה, נטען ע"י הנתבעים כי גם אם צוין בנוהל הנ"ל אפשרות השתתפותו של "קרוב", הרי לאחר החלטת 612 הנ"ל של המינהל לקבוע נוהל שיווק אחיד המחייב את המועמד להיות "צאצא", הוחלף נוהל שיווק המגרשים ע"י המושב, וביום 5.1.95 התקבלה החלטה ע"י האסיפה הכללית שלו בנוגע לשיווק המגרשים בהתבסס על הקבוע בהחלטת המינהל בלבד, אשר על פיה נקבע כאמור כי רק "צאצא" זכאי להשתתף בהגרלה להקצאת מגרש. 7. אין חולק, כי שמה של התובעת לא נכלל ברשימת המועמדים להגרלה השלישית ולטענת הנתבעים, רק 2 מועמדים מתוך 19 זכו בשני המגרשים שבהגרלה הנ"ל. 8. התובעת עותרת לקבלת פיצוי בסך של 250,000 ₪ בטענה כי הנתבעים לא הכלילו אותה כמועמדת במסגרת ההגרלה חרף זכאותה לכך כאשר שיעור הנזק נתמך לטענתה בשמאות מומחה מטעמה, מר בני יוכפז, ששם את ההפסד בסך של 500,000 ₪ כאשר סכום התביעה הועמד על סך של 250,000 ש"ח משיקולי אגרה (להלן: "השמאי"). הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד מר בן שלמה אולם זו נמחקה במסגרת החלטתי מיום 24.5.12. 9. יודגש, כי התובעת העלתה בסיכומיה טענות ביחס לזכויותיה וזכויות אביה במסגרת הגרלה אחרת - ההגרלה השניה שקדמה להגרלה נשואת התביעה - ואולם אין זו מעניינה של תביעה זו ואין מקום לדון בכך. כאמור התובעת נרשמה כמועמדת מטעם מר בן שלמה רק בהגרלה השלישית והיות והיא - ורק היא - תובעת בתביעה זו וודאי אין מקום לדון בזכויותיהם של אחרים בהגרלות אחרות. גם בסיכומיה צומצמו למעשה טענות התובעת להגרלה השלישית. כך אין מקום להיעתר לבקשתה התמוהה של התובעת במסגרת סיכומיה לפיה יש להתיר לאביה ולדוד? לתבוע את זכותם בגין ההגרלה השניה חרף שחלפה תקופת ההתיישנות. אין מקומה של בקשה כאמור בשלב דיוני זה ובכל מקרה אין זה מעניינה של תביעה זו. טענות התובעת 10. לטענת התובעת, חרף שנרשמה להגרלה השלישית במזכירות המושב כקרובת משפחה של מר בן שלמה לא נכללה כמועמדת וזאת בניגוד לנוהל שיווק מגרשים אשר חייב את הנתבעים נכון למועד ההגרלה ואשר קבע כי הן "צאצא" והן "קרוב" של בן המקום יכול להציג מועמדות. בנוסף קובלת על כך כי לא הודע לה האמור במועד. התובעת נתנה דעתה להחלטת 612 של המינהל המתייחסת בין היתר לזהות הזכאים להירשם להגרלות ולדידה אין בהן תנאי הפוסל את מועמדותה. יתר על כן, לטענתה, לפי מידע שקיבלה יכול היה המושב לקבוע קריטריונים אחרים ובלבד שיעמדו במבחן ציבורי, בנוסף, עפ"י החלטות 737 ו-727 המאוחרות ל-612 שונתה ההגדרה וחלף דרישת "בן המקום" יכול היה בעל נחלה להמליץ על כל אדם להגרלה, אלא שאז חובה היה על המושב לפרסם את ההגרלה. התובעת מבקשת לדחות את טענות הנתבעים בדבר התאמת נוהל השיווק לדרישות החלטה 612, ולטענתה אם אכן כך נהג המושב מן הסתם היה נוהג לפיו גם בשתי ההגרלות הראשונות או היו לפחות מוזכר על ידו בהליך האחר שהתקיים מול דודה של התובעת. 11. מעבר לטענה בדבר עצם הזכאות טוענת התובעת כי ההגרלה התנהלה בחשאיות כאשר הנתבעים לא יידעו אותה בדבר מועד ההגרלה ותוצאותיה. בנוסף טוענת כי הנתבעים הפרו את חובת פרסום ההגרלה הנזכרת בהחלטה 612 של המינהל וכי לא פקחו באופן הולם וראוי על תקינות ההגרלה. בהתנהלותם זו טוענת להפרת חובת הנאמנות והזהירות של הנתבעים כמו גם בהגיעם להסכמות עם מר בן שלמה לפיהן תינתן לו תמורה כלשהי כנגד אי המצאת מסמכים מצדו אליה אשר עשויים היו לסייע לה בהוכחת תביעתה. טענות הנתבעים 12. לטענת הנתבעים, לא נכללה התובעת בהגרלה השלישית מאחר שלא היתה "צאצא" של בעל המשק, קרי דודה והגם שמאז מועד ההגרלה בינואר 96' ועד למועד הגשת התביעה חלפו 7 שנים ו-7 חודשים בהם לא עשתה התובעת דבר ולא נקטה הליך משפטי, יש לדחות את התביעה מטעמי שיהוי, ויתור ומניעות. 13. ב"כ הנתבעים הדגיש בסיכומיו, כי הנתבעים פעלו כדין ביישום החלטות המינהל. לטענתו,מר בן שלמה לא היה זכאי להצגת מועמדות בהגרלה זו שכן החלטה 612 אסרה על בעל נחלה להציג מועמדות אולם יכול היה להציג מועמד מטעמו העומד בתנאי הזכאות. היות והתובעת לא ענתה להגדרת "צאצא" - כהגדרתו בהחלטה 612 - בהיותה אחייניתו של מר בן שלמה - הרי שלא היתה זכאית להיות מועמדות מטעמו בהגרלה. כמו כן, מר בן שלמה לא הציג מועמדות של מועמד מתאים אחר ולמעשה ויתר על השתתפות בהגרלה זו. לא זו אף זו, מר בן שלמה נמנע מלהציג מועמד מטעמו להשתתף גם בהגרלות שהתקיימו לאחר ההגרלה מ-96' ובכלל זה לא ביקש להציג את התובעת כמועמדתו. גם בהגרלה הרביעית שנערכה בשנת 2001, היה מר בן שלמה מנוע מלהשתתף מאחר והחלטת המינהל 737 אסרה אף היא על בעל נחלה להיות בעל מגרש. נציגי המושב יצרו עם מר בן שלמה קשר ובקשו כי יציג מועמד מטעמו אך הוא סירב ושלח מכתב ביום 27.1.98 ממנו עולה כי עשה את הדבר מתוך מודעות ומשיקולים אישיים. אשר לשיעור הנזק טוענים הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק, שהרי אף אם היתה זכאית להשתתף בהגרלה אין ערובה כי היתה זוכה במגרש. הראיות 14. התובעת סומכת תביעתה על המלצת דודה כמועמדת לקבלת מגרש בהגרלה השלישית. לדבריה, לא ידעה במועד ההגרלות אודות עמדת המושב אלא כל שידעה הוא ש"צאצא" או "קרוב" יכול להירשם להגרלה. אשר לנסיבות זכאותה ביחס להגרלה השלישית העידה (עמ' 16 שורה 17 לפר'): "ת. כשבאתי להרשם לא ידעתי את הנוהל ולא כלום, שלמה אמר שהוא ממליץ עליי בגלל שאבא שלי שילם לו הרבה חובות בעבר, שלמה המליץ עליי, ואמרתי לסבתא שלי שבמידה ואני אזכה אני אשלם לסבתא שלי 10 אלף דולר. כל מה שאני יודעת שאז הוא המליץ עליי". התובעת הודתה כי היא אינה צאצאית של דודה והעידה ביחס לזכאותה (עמ' 16 שורה 29 לפר'): "ת. לשלמה אין ילדים. הוא צאצא של סבא וסבתא שלי, ואני צאצאית שלהם, של סבא וסבתא שלי. אני לא צאצא של שלמה. אני צאצא שלהם לפי הנוהל אני אמורה להרשם, אני יכולה להרשם כקרוב של בעל נחלה, וזה הנוהל שנמצא ברשם העמותות השיתופיות, וזה הנוהל שקובע לפי החוק. כי ב-612 כתוב שהנוהל שקבוע לפי החוק זה הנוהל והמסמכים שהועברו לרשם אגודות השיתופיות". לשאלת ב"כ הנתבעים מדוע לא נקטה פעולה מיד לאחר שנודע לה כי לא הוכללה כמועמדת במסגרת ההגרלה השיבה כי פנתה שוב ושוב למושב בבקשה להיכלל בהגרלות אך לא היתה בידיה כל אסמכתא לכך (עמ' 21 שורה 5 לפר'): "ש. האם נכון שלא פנית לביהמ"ש וגם לא למושב בדרישה להשתתף בהגרלה למגרש בהרחבה? ת. פניתי כל השנים. כל פעם צלצלתי ושאלתי לגבי הגרלות, ואמרו לי שעוד לא היתה. ש. שלחת מכתב? ת. היום אני יודעת לכתוב". עוד נשאלה מדוע לא הוגש תצהירו של מר בן שלמה מטעמה והסבירה כי בין האחרון ובין המושב הושגה הסכמה כי יקבל תמורה כספית כנגד אי העברת מסמכים וראיות לידיה, אולם דברים אלו נותרו בסתמיותם בהעדר כל ראיה תומכת. 15. התובעת הסתמכה רבות על הליך קודם שהתנהל בין דודה לנתבעים בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (ת.א. 2554/99). בתיק הנ"ל ניתן פסק דין ראשון ביום 10.2.05 במסגרתו חויבו הנתבעים לשלם למר בן שלמה פיצוי בהתייחס לארבע ההגרלות שנערכו לגבי מגרשים בהרחבה (להלן: "פס"ד הראשון"). שני הצדדים הגישו ערעור על פסק דין זה (ע"א 3155/05) ובית המשפט העליון קבע כי בהסכמת הצדדים פסה"ד הראשון יבוטל והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר ידון בשני נושאים בלבד - שאלת נסיבות הסרת מועמדותו של מר בן שלמה לקבלת מגרש ושיעור הנזק ככל שיידרש. לאחר דיון שנערך ניתן פסק דין נוסף מיום 5.12.07 (להלן: "פס"ד השני") בשתי שאלות אלו אשר דחה את התביעה. לשם השלמת התמונה העובדתית יצוין כי הוגש ערעור אף על פסה"ד השני (ע"א 652/08) אולם הוא נדחה בהמלצת בית המשפט העליון בפסק דין מיום 6.5.10. עוד יצוין כי פסה"ד השני עוסק ברובו בהגרלה הראשונה והשניה שכן בהגרלה השלישית והרביעית היה מר בן שלמה בעל נחלה - לאחר שהועברו אליו זכויות הוריו - וממילא לא היה זכאי להיות במקביל גם בעל מגרש בהתאם להוראות החלטה 612. בית המשפט המחוזי התייחס להגרלה השלישית בשולי הדברים והסביר כי במסגרת הגרלה זו מנוע היה מר בן שלמה להציג עצמו כמועמד בהיותו בעל נחלה ולכל היותר היה זכאי להציג מועמד מטעמו העונה על תנאי הזכאות וכך עשה כאשר העמיד את התובעת כמועמדת מטעמו. 16. מטעם התובעת העיד אביה, מר שלמה משה יוסף, ולדבריו, נתן בידיה בשנת 96' מכתב כדי שתוכל להירשם להגרלה. מנגד העיד בהגינותו כי ידוע לו שבשלב זה כבר לא היה בעל זכויות במשק במושב כי אם רק אחיו, מר בן שלמה (עמ' 13 שורה 22 לפר')וכפי שהודה : "ש. קודם ראינו לפי האישור של המסמך הזה שבשנת 96' בעצם מי שהיה בעל הזכויות במשק זה שלמה. ת. כן. ש. אתה אח של שלמה. נכון? לא צאצא שלו? ת. אני אח שלו". 17. מטעם ההגנה העיד מר קטרי, יו"ר ועד הנהלת המושב, ולדבריו, מר בן שלמה היה בעל משק ועל כן היה מנוע מלקחת חלק בהגרלה השלישית. אשר לתובעת, הרי שחרף שהוצגה כמועמדת מצדו של מר בן שלמה, לא יכלה להיכלל ברשימת המועמדים להגרלה זו כיוון שלא עמדה בתנאי הזכאות בכך שלא ענתה על הגדרת "צאצא" של מר בן שלמה. עוד הסביר ביחס להליך שיווק המגרשים ו"גלגולם" של תנאי הזכאות כי במועד ההגרלה השלישית כבר עמדה בתוקף החלטה 612 של המינהל וכן החלטת האסיפה הכללית שאמצה את תנאי הזכאות שבהחלטה 612 והחליפה את נוהל שיווק המגרשים עליו נסמכה התובעת כדבריו (עמ' 25 שורה 26 לפר'): "ת....עשינו אסיפה כללית והחלטנו על נוהל שיווק בספטמבר 03', החלטנו על נוהל שיווק מסוים, העברנו אותו למינהל, כי בשלב הזה למינהל לא היה הוראות של איך המגרשים אמורים להיות משווקים ואיך הדבר אמור להתבצע. לאחר מכן המינהל ב-93', אוקטובר, ונכנסה לתוקף ב-94', נחתמה ע"י השרים ב-94', ובאתר המינהל כתוב שהיא נכנסה לתוקף. בינואר 95' עשינו אסיפה כללית, החלטנו על נוהל שיווק אשר תאם להחלטה 612 כי זו היתה החלטה מחייבת. ושם נאמר בסעיף הראשון להחלטה הזו, שהחלטות האסיפה הכללית מהיום מחליפות את ההחלטות הקשורות לנוהל השיווק שאושרו באסיפה מיום 22.7.93. כיון שאנו משתדלים לעבוד לפי הנהלים, הנוהל שיווק הראשון הועבר לרשם האגודות, אני מאמין שגם הנוהל השני הועבר להם. התאמנו את הנוהל להחלטות המינהל, הן אלה שמחייבות אותנו ולא שום דבר אחר". דיון 18. אין חולק כי התובעת הינה אחייניתו של מר בן שלמה אשר הינו בעל נחלה במושב החל מיום 3.9.95. עד למועד זה היו כאמור סבה וסבתה של התובעת בעלי הזכויות. לאחר קביעות ביהמ"ש המחוזי בהליך האחר אין עוד חולק כי התובעת הומלצה על ידי מר בן שלמה במסגרת ההגרלה השלישית, ואולם המושב לא מצא לנכון להכלילה ברשימת המועמדים היות ולא ענתה לטענתו על הגדרת "צאצא" . התובעת לא חלקה על הקביעה כי בקשה להציג את מועמדותה כמומלצת מטעמו של מר בן שלמה ולא באופן עצמאי כמי שאינו "בן המקום". ראינו כי החלטה 612 קובעת כי הזכות נתונה ל"בן המקום" אשר הגדרתו כוללת גם "צאצא" של "בן המקום" בלבד ואליבא הנתבעים אחיינית אינה צאצאית. בחקירתה הודתה התובעת כי אף היא סבורה שאינה עונה על הגדרת "צאצא" אלא ביקשה להכיר בזכותה מכוח היותה קרובת משפחה של מר בן שלמה עפ"י נוהל השיווק, ולטענתה המושב הקצה מגרש לאדם שאינו צאצא וזאת שלא כדין. כאן המקום לציין, כי רק בסיכומיה העלתה התובעת טענה כי בהחלטה 737 של המינהל המאוחרת להחלטה 612 בוטלה הדרישה ל"צאצא" והתאפשרה החכרת המגרשים למועמדים מומלצים. התובעת לא הסתמכה כאמור על החלטה זו במסגרת ראיותיה ולא בכדי. הגם שב"כ הנתבעים לא טרח לציין הרי במסגרת בג"צ 244/00 עמותת שיח חדש ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו (6) 25 (2002) בוטלה החלטת המינהל הנ"ל ע"י ביהמ"ש העליון והיא אינה מחייבת בוודאי בהליך דנן. 19. בחנתי את נוהל השיווק אשר צורף לאגד ראיות התובעת והוא אכן מאזכר לכאורה את האפשרות כי גם "קרוב" יכול להציג מועמדות להשתתף בהגרלה. ברם, מסמך זה בעייתי מכמה סיבות. ראשית, המסמך שהגישה התובעת אינו נושא תאריך מדויק והתובעת ציינה עליו בכתב ידה כי צולם על ידי עו"ד נהיר ממסמכי רשם האגודות. שנית, מסמך זה לא הוגש בשלמותו. שלישית, בפרק "הקצאות וניהול הליכי השיווק" נכתב מפורשות כי: "ניהול הפרויקט יהא כפוף להחלטות האסיפה הכללית של אגודת צור משה..." לטענת הנתבעים כאמור, קיבל המושב החלטה לפעול בהתאם להחלטה 612 של המינהל במסגרת החלטת האסיפה הכללית מיום 5.1.95 ושינה את נוהל השיווק. נתתי דעתי לתמיהות התובעת, ואכן התרשמתי שמר קטרי ניסח עדותו בהתנשאות יתר.עם זאת אציין, כי אף ללא החלטה כאמור, כלל הוא כי תוקף החלטות מועצת המינהל הינן כתקנות או חוק ומחייבות בכל מקרה את המושב. (ראה ה.פ. (י-ם) 8473/09 מיטל חוטר נ' מינהל מקרקעי ישראל (24.7.11 ) לכן, נוהל השיווק משנת 1993 - שנערך טרם שהתקבלה החלטה 612 - המחייבת את המושב נסוג מפני החלטה 612, ועל פיה ייפול דבר. השאלה היא אם כן האם זכאית היתה התובעת להכלל ברשימת המועמדים כמומלצת ע"י בעל משק. 20. בפרק "הרשמה" במסגרת החלטה 612 הוגדרו תנאי הזכאות של המועמדים כאשר אחד מהם הוא היות המועמד "בן המקום" אשר הגדרתו היא: "בני המקום - צאצא - לרבות בן זוגו, של מתיישב שיישוב שהנו בעל זכות חכירה של נחלה, משק עזר או מגרש מגורים, ובתנאי שהמתיישב גר בקביעות במקום בחמש השנים האחרונות". למען שלמות התמונה אציין כי גם "אחרים" רשאים להגיש מועמדות ואולם הדבר מחייב בדיקת התאמה של ועדת קבלה. אין חולק בין הצדדים כי התובעת לא בקשה להירשם כמועמדת העונה על הגדרה זו, וכי אף לא עברה תהליך של מבחני קבלה. הואיל והתובעת הודתה, ולמעשה אין חולק, כי לא נמנתה על צאצאיו של דודה, מר בן שלמה, ממילא לא הוכיחה את זכאותה כדבעי. בפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 4127/95, יעל זלקינד (מיכאל) ואח' בית זית - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', פ"ד נב(2) 306 ( 1998 ) התייחס בית המשפט העליון להחלטה 612, תכליתה והשלכותיה והסביר כי מקורה במדיניות שגובשה במינהל להרחבת יישובים חקלאיים לצורך מגורים על מנת להגדיל את אוכלוסיית המתיישבים ועל מנת לאפשר לבני המקום לבנות את ביתם לצד הוריהם במושב. החלטה 612 קבעה את אפשרות ההרחבה למגורים לרבות הגדרת הזכאים לרכישת זכויות במקרקעין שיוקצו במסגרת ההחלטה. כך בהתאמה, צאצא של בן המקום אינו מחויב בוועדת קבלה בשונה מ"אחרים" המחויבים בכך על מנת לשמור על מרקם חברתי מסוים. 21. התובעת נאחזה בקביעות פסה"ד בהליך האחר שהתנהל בביהמ"ש המחוזי בת"א בענינו של מר בן שלמה , ולטענתה לא נשללה זכותה להרשם להגרלה ולא נסתרה טענתה כי בוודאי קדמה למי שלא היה קרוב קרבת דם או למי שמשפחתו זכתה כבר יותר ממגרש אחד. ברם, מלבד הקביעה העובדתית, כי התובעת הומלצה ע"י דודה להשתתף בהגרלה, אין בפסה"ד הנ"ל כדי ללמד על זכותה של התובעת הגוברת על כללי החלטה 612. 22. התובעת טענה לטעמי בשפה רפה כי המושב אפשר למי שאינו צאצא ליטול חלק בהגרלה ואילו ב"כ הנתבעים הצביע בסיכומיו על הזמת טענתה באמצעות עד ההגנה. אני סבורה כי גם לולא הזמה זו לא עלה בידי התובעת להוכיח טענתה ולו בבדל ראיה. 23. התובעת שטענה לזכויות מכוח נוהל שיווק של המושב, הודתה כי לא הכירה נוהל זה בזמנו, ולכן לא יכולה אף לטעון להסתמכות עליו. מכל מקום, עדותה היא עדות בעל דין יחידה שאינה נתמכת במסמך בר תוקף ואילו הימנעותה מלהעיד את דודה, שעדותו היתה חיונית לתביעתה פועלת לחובתה. 24. מעבר לכל האמור לטענת הנתבעים, השתהותה של התובעת בהגשת תביעתה לאחר 7 שנים מאז ההגרלה ואי נקיטה בהליך כלשהו גם לא בנוגע לשתי הגרלות מאוחרות לה פועלת לחובתה. זאת ועוד, התביעה הוגשה לאחר שכל המגרשים בהרחבת הישוב כבר הוקצו לצדדים שלישיים. ביהמ"ש העליון בפסה"ד המנחה ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם ,פ"ד נז (5) 433,446 (2003) עמד על מהותה של טענת שיהוי והצביע על כך כי השימוש בה למעשה חוסם את הגישה לערכאות ולכן קבע כי החלתה תהא במקרים נדירים ובהתקיים תנאים שנקבעו, כמו שימוש לא נאות בזכות התביעה ופגיעה בציפיה הלגיטימית של הנתבע שלא להתבע. עם זאת הנטל המוטל על המעלה טענת שיהוי אינו קל ועליו להצביע כי נעשה מצג ברור של התובע אודות ויתור על זכות התביעה העומדת לו וכי השינוי לרעה נבע מההתנהגות הבלתי ראויה של התובע. ספק בעיני אם הנתבעים עמדו בנטל זה עד כדי שלילת זכות קנינית של התובעת לו הייתה מוכחת. אמנם הסבר התובעת כי לא ידעה על תוצאות ההגרלה סותר את דבריה בהליך האחר כי נודע לה על תוצאותיה שנקבעו מראש, ולמעשה אף הודתה כי הייתה עסוקה בעניינים אחרים. אלא שלא מצאתי כי אכן ויתרה התובעת על זכות תביעתה מתוך מודעות על ויתור כנ"ל או כי מתלווה להתנהלותה חוסר תום לב מופגן. התובעת עשתה רושם כמי שאינה בקיאה בהליכי ההגרלות או בכלל ההליכים שהתלוו לכך מחד, ומנסה לממש זכות , שלא התענינה בה בזמן אמת לאחר שנים וזאת בניהול עיקש של הליך משפטי ללא יצוג מאידך. במאמר מוסגר יצוין כי גם בסיכומיה ניכרת "ראשית הבנה" לגבי אופן ניהול ההליך מצידה. 25. לאור המסקנה דלעיל ולמעלה מן הצורך, יודגש כי אף אם היה עולה בידי התובעת להוכיח את זכאותה הרי שאין מי שיתקע כף כי היתה זוכה לבטח במגרש ועל כן הנזק הנטען לא ידה לא הוכח. כפי שציינו הנתבעים בהגנתם, בהגרלה עמדו לשיווק שני מגרשים בלבד כאשר בפועל היו כעשרים מועמדים. לכל היותר היה עולה בידי התובעת להוכיח את אובדן הסיכוי לזכות במגרש אשר וודאי אינו תואם את הסכומים שבחרה לתבוע. בדומה, לא מצאתי טעם בטענות התובעת להיעדרו של פיקוח הולם לכאורה בהתנהלות ההגרלות, שכן אף קיומו של פיקוח כאמור לא היה מסייע בידה להוכיח כי היתה זוכה במגרש בהכרח. אף השמאי מטעם התובעת העיד בחקירתו כי חוות דעתו כפופה כמובן לעצם זכיית התובעת בהגרלה, והודה כי לא נתן לסיכוי כנ"ל ביטוי בחוות דעתו. גם הוא הודה כי (בעמ' 10 ש' 3 לפרו'): "ש. ...אם מועמד השתתף בהגרלה ולא זכה במגרש... הרי לא נגרם לו שום נזק, נכון? ת. נכון. פה מדובר אם בן אדם זכה." לפיכך , בהעדר הוכחת זכות שעמדה לתובעת דין תביעתה להידחות. לסיכום 26. נוכח כל האמור , התביעה נדחית. לשאלת ההוצאות- התובעת יחסה לנתבעים שורת מחדלים בניהול ההליכים המשפטיים לרבות מול דודה במגמה להסתיר ממנה עובדות ומסמכים. ייתכן ויש דבר מה בטענת התובעת שהוא בר משקל לעניין ההוצאות ,כי היה על הנתבעים להודיע לה באופן מסודר כי הסירו את מועמדותה וכי אינה זכאית לקחת חלק בהגרלה למרות שלא שוכנעתי בדבר דפוס מכוון מצידם. עם זאת אני סבורה, כי רק לפנים משורת הדין אין לפסוק הוצאות כנגד התובעת, הואיל וגם התנהלותה לא הקלה על ניהול ההתדיינות בהגשת בקשות מיותרות. לפיכך, אינני עושה צו להוצאות. מושבים נחלות ומשקיםקרקעות