המדובר בשני שיקים אשר נמשכו ביום 15.9.2009 על ידי הנתבעת לפקודת "אורי שיווק מוצרי חלב" (להלן "הנפרע") ואשר הוסבו, באותו היום, על ידי הנפרע לתובע (להלן "הבנק"). השיק האחד סכומו 4,280 ₪ ומועד פרעונו 18.11.2009 והשיק השני סכומו 10,000 ₪ ומועד פירעונו 20.12.2009 (להלן "השיקים"). לאחר הסבת השיקים לבנק, נתנה הנתבעת הוראת ביטול לשיקים ומסיבה זו הם חוללו ולא שולמו לבנק ומכאן התביעה. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת טענת הגנה שטרית מסוג כישלון תמורה חלקי. לטענתה, השיקים נמסרו על ידה לנפרע עבור מוצרי חלב בכמות של 1,400 ק"ג אשר היה על הנפרע לספק לה על פי דרישתה. הנפרע אישר בכתב על גבי ספח השיקים, כי אם הסחורה לא תסופק במלואה, השיקים יבוטלו. ואכן, הסחורה לא סופקה על ידי הנפרע. ביום 17.9.2009 סיפק הנפרע 29 ק"ג בלבד, לאחר מכן הנפרע לא ענה לטלפונים של הנתבעת שניסתה להשיגו מספר פעמים ואו אז החל מנהל הנתבעת לחשוד שמשהו לא תקין מתרחש. מנהל הנתבעת פנה ביום 20.9.2009 לבנק התובע, שם מתנהל הן חשבון הנתבעת והן חשבון הנפרע, וביקש לבטל את השיקים, אלא שפקיד הבנק בשם סוהיל, שהיה אחראי על חשבון הנפרע, לחץ על מנהל הנתבעת להימנע מביטול השיקים והבטיח שהוא עצמו ידאג ליצור קשר עם הנפרע וישכנע אותו לספק את הסחורה. לאחר מכן אכן סופקה לנתבעת - ביום 24.9.2009 וביום 29.9.2009, סחורה נוספת בכמות כוללת של 30 ק"ג, אך לאחר מכן הנתבעת לא הצליחה ליצור קשר עם הנפרע ולא נתקבלה עוד סחורה. על כן, ביום 8.10.2009 ביטלה הנתבעת את השיקים. הנתבעת טוענת כי הנפרע רימה אותה וידע, כבר בעת ביצוע העסקה, כי אין ביכולתו לספק את הסחורה במלואה. הבנק, מצדו, גרם לנתבעת נזק רב כאשר הרשה לעצמו להתערב בעסקה שהוא איננו צד לה. יתרה מכך, הבנק ידע או היה עליו לדעת, במועד הפקדת השיקים, כי מצבו העסקי של הנפרע אינו טוב והיה עליו להתנהג במשנה זהירות לגבי שיקים דחויים. הבנק קיבל את השיקים בחוסר תום לב וללא תמורה, כאשר הוא ידע או היה עליו לדעת על הפגם בזכות הקניין בשיקים שסוחרו אליו. על כן, הבנק איננו אוחז כשורה בשיקים. לטענת הנתבעת, עיון בתדפיסי הבנק של הנפרע בחודשים שלפני סיחור השיקים לבנק, מראה בבירור כי מצבו הכספי של הנפרע במועד הסיחור היה רע מאד והיה חשש מעל לסביר שהוא לא יעמוד בהתחייבותו כלפי הנתבעת. טענות הבנק - התובע הבנק טוען כי ביום 15.9.2009 הוצגו השיקים לניכיון בחשבון הנפרע. במועד זה, הבנק לא ידע ולא היה צריך לדעת שהנפרע לא יעמוד בהתחייבויותיו כלפי הנתבעת. מעיון בתדפיסי החשבון של הנפרע מיום 1.6.2009 ועד ליום 15.9.2009 עולה כי מצב החשבון היה סביר וכי הוא עמד בהתחייבויותיו, למעט החזר הוראת קבע בסך של 1,391 ₪ ביום 17.7.2009 והחזרה של שיק בסך של 6,157 ₪ ביום 11.9.2009 מחמת העדר כיסוי מספיק. הבנק, אפוא, היה תם לב בעת שסוחרו לו השיקים ובעסקת הניכיון עם הנפרע הוא נתן תמורה ועל כן הוא בבחינת אוחז כשורה בשיקים ויש לקבל את התביעה. הסכמה דיונית בדיון שהתקיים בפני ביום 2.6.13 ולאחר שנשמעו העדויות, בהן לא נסתרו טענת הנתבעת לכישלון תמורה חלקי ומנגד - טענת הבנק כי נתן תמורה לנפרע עבור השיקים במסגרת עסקת הניכיון, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה בתביעה זו הינה שאלת תום ליבו של הבנק ובהתאם לכך - השאלה האם הוא נהנה ממעמד של אוחז כשורה בשיקים. תחת הסכמה זו סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל-פה ולאחר מכן גם הגישו אסמכתאות משפטיות התומכות בטענותיהם. דיון והכרעה כפי שצוין לעיל, הנתבעת הוכיחה את טענתה לכישלון תמורה חלקי וקצוב (בהתאם לכמות שסופקה בק"ג). בכך, עמדה הנתבעת בנטל להוכיח כי זכות הקניין של הנפרע בשיקים נפגמה באופן המעניק לה הגנה שטרית ראויה. על מנת להתגבר על טענת הגנה זו, על הבנק - האוחז בשיקים והתובע מכוחם - להוכיח כי אחיזתו בשיקים הינה במעמד של אוחז כשורה, שאז יש בכוחו להתגבר על הפגם שנפל בזכות הקניין של הנפרע בשיקים. סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כדלקמן: "(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה" על פי סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש], לאוחז בשטר עומדת חזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה, אך כאשר הוכח כי נפל פגם קנייני בשטר, משמע - כל טענה שהייתה עשויה לשמש הגנה לנתבע מפני תביעתו של הנפרע - המעביר, חלה חובת הראיה על האוחז בדבר היותו אוחז כשורה (ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304; שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, עמוד 224). בעניינו - אין חולק כי הבנק נטל את השיקים כשהם שלמים ותקינים על פי מראם, וזאת לפני שעבר זמנם ובטרם חוללו. עוד אין חולק, לאחר שמיעת הראיות ועל פי ההסכמה הדיונית האמורה, כי הבנק נטל את השיקים בעד ערך. השאלה העומדת לדיון הינה שאלת תום ליבו של הבנק בעת שהשיקים סוחרו לו וליתר דיוק - האם הבנק ידע או היה עליו לדעת, על סמך ניהול חשבון הנפרע אצלו, כי מצבו הכלכלי של הנפרע הוא כזה שבעטיו הנפרע לא יקיים את התחייבויותיו לנתבעת ולא יספק לה את הסחורה. המועד הרלוונטי לבחינת תום ליבו של הבנק הוא מועד הסיחור של השיקים אליו וביצוע עסקת הניכיון עם הנפרע - 15.9.2009. באשר לתום הלב קובע סעיף 91 לפקודת השטרות [נוסח חדש]: "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". על פי הפסיקה, "די בכך שאותו צד ג' נהג באותה עסקה ובהתקשרותו החוזית ביושר ובאמונה - ללא ערמה או עצימת עיניים מלראות עובדות גלויות לעין, העשויות להעמידו על המשמר. אין דורשים ממנו לחקור בנסתר, שמא כך יחשוף ויגלה עובדות חשובות, המשנות פני הדברים ושאינן על פני השטח. לא נדרשת ממנו "מידת חסידות". זו הגישה בנושא מכר מטלטלין וזה הדין, וכזו ההלכה בפרשנות המושג תום לב בפקודת השטרות [נוסח חדש], שמשמעו, על פי סעיף 91 לפקודה, מעשה שנעשה ביושר לב, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות" (ע"א 842/79 משה נס נ' נחום גולדה, פ"ד ל"ו (1) 204). יחד עם זאת מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי את תום ליבו של הבנק האוחז בשיקים בענייננו, יש לבחון על רקע העובדה שחשבונו של הנפרע מתנהל אצלו ומכאן - יכולתו של הבנק להיות מודע וער למצבו הכלכלי של הנפרע ככזה המשליך על האפשרות שיעמוד או שלא יעמוד בהתחייבויותיו. הבנק עלול לאבד את תום ליבו, במקרים בהם מתקיימות נסיבות המצביעות על כך שבמועד קבלת השטר לידיו הוא מודע לכך - או אף עוצם עיניו ביחס לאפשרות - שהנפרע מצוי בקשיים כלכליים ופיננסיים שימנעו ממנו לקיים את התחייבויותיו כלפי לקוחותיו, או כי הוא עומד לקראת קריסת עסקיו, או כאשר ישנה התנהלות חריגה בחשבון הנפרע שיש בה כדי "להדליק נורה אדומה" ולהצביע על קשיים כלכליים שבעטיים עלול הנפרע שלא לקיים את התחייבויותיו העתידיות. בענייננו - מעיון בתדפיסי החשבון של הנפרע בחודשים שקדמו לסיחור השיקים לבנק (נ/1), סבורני כי לא מתקיימות נסיבות המעידות על כך שהיו בפני הבנק עובדות גלויות שהוא עצם עיניו ביחס אליהן, או שהוא ידע או יכול היה לדעת, במועד הסיחור 15.9.2009 - כי הנפרע עומד לקראת קריסת עסקיו או כי הוא לא יוכל לפרוע את התחייבויותיו כלפי לקוחותיו וביניהם הנתבעת. התנהלות הנפרע בחשבונו בחודשים שקדמו לסיחור השיקים לבנק, לא היתה התנהלות חריגה שהיה בה כדי "להדליק נורה אדומה" אצל הבנק. דובר בפעילות שוטפת בחשבון בכל אותם חודשים, כאשר לנפרע הועמדה מסגרת אשראי בסך של 130,000 ₪, ממנה הוא אמנם חרג בחריגות קטנות מידי פעם, אך לצד זאת הוא פעל לצמצום אותן חריגות. בתחילתו של כל חודש עמד החשבון ביתרת חובה שצומצמה על ידי הנפרע בהמשך אותו חודש, התנהלות שבהחלט עשויה לאפיין חשבון עסקי ושאיננה חריגה. הבנק אכן לא כיבד הוראת קבע בסך של 1,391 ₪ כחודשיים לפני סיחור השיקים לידיו, וביום 11.9.2009, משמע - ארבעה ימים לפני סיחור השיקים לידיו, הבנק לא כיבד שיק בסך של 6,157 ₪ מחמת העדר כיסוי מספיק. יחד עם זאת ובהתחשב בהתנהלות הכוללת בחשבון, סבורני כי אין לראות בכך משום התנהלות חריגה בחשבון שהיה בה כדי להעיד על קריסתו הצפויה של הנפרע או על כך שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הנתבעת. יש לציין כי אי כיבוד השיק נבע מחריגה בסך של 1,000 ₪ בלבד ממסגרת האשראי, כאשר כבר באותו יום (11.9.09) כיבד הבנק שני שיקים אחרים של הנפרע בסך כולל של 10,000 ₪, על אף שהדבר הביא לחריגה גבוהה יותר מן המסגרת. יומיים לאחר מכן (13.9.09) העמיד הבנק לנפרע מסגרת אשראי זמנית נוספת בסך של 7,000 ₪, פעולות שהדעת נותנת שהבנק לא היה מבצע אילו אכן חשד שהנפרע עלול שלא לקיים את התחייבויותיו. יצוין כי מעבר לשתי פעולות אלה (החזרת הוראת הקבע והשיק מיום 11.9.09), לא ניתן למצוא בחשבון הנפרע, בחודשים שקדמו לסיחור השיקים, אינדיקציה המעידה על התנהלות חריגה או על קושי צפוי של הנפרע לעמוד בהתחייבויותיו. השיקים הנוספים שחוללו בחשבון הנפרע, אליהם הפנה ב"כ הנתבעת, אינם שיקים שמשך הנפרע אלא שיקים שנמשכו לפקודתו על ידי לקוחותיו, כאשר לבית המשפט לא הובאו ראיות כלשהן ביחס לנסיבות אי כיבוד אותם שיקים ולא ניתן לראות בהם כסימנים או כ"תמרורי אזהרה" לקשיים כלכליים של הנפרע באותה עת. באותה מידה, אין לייחס משקל לפעולות כגון החזרת שיקים שנעשו לאחר סיחור השיקים לבנק, שכן כאמור, המועד הקובע לבחינת תום ליבו של הבנק הוא מועד סיחור השיקים אליו - 15.9.2009. מטעם זה אין לייחס גם משקל לטענות הנתבעת בדבר מעורבותו של פקיד הבנק בעניין לאחר הסיחור. מעבר לכך שטענות אלה לא הוכחו על ידי הנתבעת, שלא זימנה את אותו פקיד כעד מטעמה, הרי שמדובר באירועים שאירעו לאחר סיחור השיקים לבנק ולא הובהר מהו הנזק שנגרם לנתבעת מכך, בהתחשב בכך שבסופו של יום היא אכן ביטלה את השיקים. בשולי הדברים יצוין, כי הבנק מבקש להסתמך על הלכת גויסקי (ע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר, פ"ד ט"ו עמ' 595), ולפיה אם רק לאחר סיחור השטר המוכר אינו מספק את הסחורה שהוזמנה, חייב הקונה לפרוע את השטר לנעבר האוחז בעד ערך גם אם הוא אינו אוחז כשורה, אולם בהתחשב בביקורת שהושמעה רבות בפסיקה על הלכה זו ומשהוכח בעניינו כי הבנק הינו אוחז כשורה בשיקים, ממילא מתייתר הצורך להכריע על פי הלכה זו. סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה. הליכי ההוצאה לפועל בתיק מס' 05-00998-11-3 יימשכו כסדרם. הנתבעת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד התובע בסך כולל של 4,500 ₪. סדר דין מהירתביעה שטרית