תביעה והודעת צד ג' שעניינן הנשיאה וחלוקת הנטל בהוצאות האחזקה, הנקיון והניהול של השטחים המשותפים במרכז המסחרי "לב העמק" בשכונת ציפורי בעיר מודיעין (להלן - המרכז המסחרי). מבוא - כרונולוגיה ועובדות הבסיס הצדדים השלישיים 2 ו- 3, גמול נדל"ן (1999) בע"מ (להלן - גמול) וגרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ (להלן - גרופית), יזמו פרוייקט של בניית המרכז המסחרי. ביום 18.08.2005 נחתם הסכם שכירות (להלן - הסכם השכירות) בין גמול וגרופית לבין הנתבעת 1 (להלן - הקו אופ) לפיו שכרה הקו אופ חנות בשטח של כ- 1,100 מ"ר המצויה במפלס העליון של המרכז המסחרי ושטחים טכניים (להלן - המושכר) לצורכי הפעלת מרכול, לתקופה של עשר שנים, עם אופציה להארכת תקופת השכירות בעשר שנים נוספות. בהסכם השכירות נקבע כי ניהול המרכז המסחרי יעשה על ידי הדיירים באופן עצמאי ועל חשבונם וכי דמי השכירות אינם כוללים עלות נקיון שטחים ציבוריים, פינוי אשפה, שמירה, ביטוח וכדומה. עוד נקבע בהסכם השכירות כי הקו אופ תנהל בעצמה את תחזוקת מפלס הקומה העליונה של המרכז המסחרי, חצר הפריקה והטעינה, סביבתם, דרכי הגישה אליהם, שטחי החניה בקומה העליונה, חניית הפריקה והטעינה, וכמו-כן תישא בעלות התקנת דחסנית אשפה, פינוי אשפה ותחזוקת חצר הפריקה והטעינה וכן תשא בתשלום בגין תחזוקת המושכר והפרוייקט, וכן תשא, ביחד עם שאר המחזיקים בפרוייקט, בחלק היחסי של תשלומי המיסים, האגרות, ההיטלים, עירוניים וממשלתיים, שוטפים או חד-פעמיים, אשר יוטלו על השטחים המשותפים בפרוייקט לרבות החניות במישרין או בעקיפין. בנוסף התחייבה הקו אופ לשאת בעלות תיקון כל פגם או קלקול במתקנים הטכניים המשותפים דוגמת: מעלית, משאבות מים, ביוב, מערכת חשמל, בהתאם לחלקה היחסי בפרוייקט. בחודש מרץ 2006 מכרו גמול וגרופית את המושכר לצד ג' מספר 4, הנכס בשמשוני בע"מ (להלן - שמשוני) אשר נכנסה בנעליהן בכל הנוגע להסכם השכירות אשר נחתם בינן לבין הקו אופ. באוגוסט 2007 רכשה התובעת 1, חברת ר.מ.ל..א.ר בע"מ (להלן - רמלאר), את יתרת החנויות (16 במספר) במרכז המסחרי. יצויין, כי 9 חנויות נרכשו עוד קודם לכן על ידי ה"ה מדלן ורוברט רוזנברג, שהינם בעלי השליטה ברמלאר. רמלאר התנתה את הרכישה בתנאי מתלה שניהול המרכז המסחרי יוסדר בינה לבין שמשוני כך שרמלאר תנהל את קומת המסחר התחתונה, שמשוני תנהל באמצעות הקו אופ את קומת המסחר העליונה והמערכות המשותפות של המרכז המסחרי ינוהלו על ידי שני הצדדים בחלקים שווים. ביום 14.11.2007 נחתם הסכם תחזוקת המרכז המסחרי בין רמלאר לבין שמשוני (להלן - הסכם הניהול) אשר הסדיר את אופן ניהול ותחזוקת המרכז המסחרי. על הסכם הניהול חתומות גם הקו אופ וגם גמול וגרופית. הקו אופ חתמה כי היא קראה ומתחייבת, כל עוד היא השוכרת, לנהוג בהתאם להוראות הסכם השכירות והסכם הניהול, ולשאת במחצית מההוצאות הנדרשות בגין האמור בנספח א' אשר כלל פירוט החדרים המשותפים ופירוט המערכות המשותפות. גמול וגרופית חתמו שהן מסכימות לאמור בסעיף 6 להסכם הניהול, אשר קבע שהמוסכם ספציפית בהסכם הניהול גובר על שנקבע בהסכם השכירות שנחתם בינן לבין הקו אופ. בהסכם הניהול נקבע כי רמלאר בעצמה או באמצעות חברת ניהול מטעמה תנהל ותתחזק את קומת המסחר התחתונה, בה מצויות חנויות 26-7 וכן שירותים ציבוריים המצויים בקומה זו, חדר אשפה, מרכז מיחזור וחניות כולל חניית טנדרים. שמשוני בעצמה או באמצעות מי מטעמה תנהל ותתחזק את קומת המסחר העליונה אשר כללה את החנויות 6-1, וכן תנהל תתקין ותתחזק דחסנית אשפה, פינוי אשפה, רחבת הפריקה והטעינה, סביבתה ודרכי הגישה אליה, רחבת חניות עליונה וחניות פריקה וטעינה ותשא בכל ההוצאות הנדרשות בגין כך וכן חדר מדחסים וחדר שנאים בקומת המסחר התחתונה. רמלאר ושמשוני התחייבו במשותף לנהל ולתחזק בעצמם ולשאת בכל ההוצאות הנדרשות בגין המערכות והחדרים המשותפים המצויים במרכז המסחרי כמפורט בנספח א' להסכם הניהול ולשאת בחלקים שווים בכל הוצאה שתידרש בגין תחזוקת, הפעלת וביטוח המערכות המשותפות, תוך קבלת החלטות במשותף. ביום 07.04.2008 ניתן 'טופס 4' לקומה העליונה של המרכז המסחרי ובאותו יום נמסרה החזקה במושכר לקו אופ. 'טופס 4' ליתרת המרכז המסחרי ניתן ביום 17.08.2008, אך החנויות נמסרו לה"ה רוזנברג ולרמלאר רק ביום 17.09.2008. בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בין גמול גרופית ושמשוני, הן פנו להליכי בוררות, אשר הסתיימו בפסק בוררות אשר ניתן ביום 17.09.2008 ובו בוטל הסכם המכר שנחתם בין גמול גרופית ושמשוני. במקביל להליכי הבוררות נמצאה הנתבעת 2, די. ג'יי אסושיאטס אינק. (להלן - די. ג'יי) כמי שמעוניינת לרכוש את הנכס במקום שמשוני, ולמעשה להכנס בנעליה. במכתב המופנה לקו אופ ולרמלאר, מיום 23.09.2008, נטלה על עצמה די. ג'יי את כל הזכויות וההתחיבויות של שמשוני המפורטות בהסכם הניהול, ויום לאחר מכן - 24.09.2008 נחתם הסכם הרכישה בין גמול וגרופית לבין די. ג'יי, במסגרתו ישנה התייחסות להסכמים שנעשו על ידי שמשוני ומובהר, ככל שהדבר רלוונטי למקרה זה, שדי.ג'יי נכנסת בנעליה של שמשוני והמכתב מיום 23.09.2008 שנשלח לקו אופ ורמלאר מהווה הודעה על המחאת הזכויות והחובות. ביצוע חלקה של רמלאר בהסכם הניהול הוטל על התובעת 2, תלמי רם בע"מ (להלן - תלמי רם), שהוקמה לצורך זה, ואף היא בשליטת ה"ה רוברט ומדלין רוזנברג. הפעילות במרכז המסחרי החלה בסוף ספטמבר 2008. תמצית טענות הצדדים טענות התובעות: התובעות טוענות כי כבר החל מראשית הפעילות של המרכז המסחרי לא קוים הסכם הניהול, לא על ידי די. ג'יי שנכנסה בנעליה של שמשוני, ולא על ידי הקו אופ כשוכרת, שלא מילאה את חלקה בהסכם הניהול, לא דאגה לתחזוקת הקומה העליונה, הפכה את איזור הפריקה והטעינה לו אמורה הייתה לדאוג, למחסן, נעלה את איזור הפחים ודחסן האשפה שהיה אמור לשרת את כלל החנויות בקומה, דבר שחייב את התובעות באופן מיידי לרכוש פחי אשפה חלופיים לחנויות בקומה העליונה, וכן להוסיף שעות עבודה לחברת הנקיון על מנת שזו תבצע את העבודה גם בקומה העליונה. פניות לקו אופ לא הועילו, והקו אופ למרות הבטחות שניתנו המשיכה לא לקיים את התחייבויותיה ואף לא שילמה את חלקה בהוצאות בהן התחייבה לשאת כדי מחצית. עד מרץ 2009 היה כבר ברור לתובעות שהקו אופ אינה תורמת דבר לניהול ותחזוקת המרכז המסחרי, וזאת לאחר מספר פניות למנהלי הסניף שבמרכז המסחרי ולנציגי הקו אופ. בדלית ברירה ומתוך מחויבות לגורמים ששכרו ממנה את החנויות במרכז המסחרי, הורתה רמלאר לתלמי רם, לבצע גם את המטלות של הקו אופ ולשאת במלוא התשלומים, הכל כדי שהמרכז המסחרי ימשיך לתפקד באופן מיטבי. טענות הנתבעות: הקו אופ טוענת כי אינה מחויבת לפי הסכם הניהול מאחר וזה בטל מרגע שבוטל הסכם המכר שבין גמול וגרופית לבין שמשוני, ולפיכך היא מחויבת רק לפי הסכם השכירות המקורי משנת 2005, אשר לטענתה, קובע שהניהול יהיה עצמי וכי כל ההחלטות לגבי השטחים המשותפים יתקבלו במשותף. לטענת הקו אופ, התובעות הפרו את חובתן לקבל את ההחלטות במשותף ומשכך אין הן יכולות לבוא בדרישות לקו אופ לשלם עבור החלטות שקיבלו התובעות על דעת עצמן בלבד מבלי להיוועץ בקו אופ, ובייחוד כאשר החלטות אלו נוגדות את האמור בהסכם השכירות אשר שיחרר את הקו אופ מתשלום דמי ניהול באופן מפורש. עוד טענה הקו אופ, שדאגה שיבוצעו פעולות תחזוקה, החלפת נורות, טאטוא, פינוי אשפה וניקיון בקומה העליונה, וכן לתחזוקת וניקיון השטחים התפעוליים. מעבר לכל אלו, טענה הקו אופ, כי בסכום הנתבע כללו התובעות סכומים שאין בינם לבין תחזוקת המרכז המסחרי דבר, כגון פרסום, שילוט, פעילות לילדים, הוצאות שהקו אופ מעולם לא הסכימה להן ולא הייתה מחויבת להן בכל דרך. ביחס לסוגי התשלומים הנתבעים, לגביהם מסכימה הקו אופ שחלה חובת עליה חובת השתתפות בהוצאות, טענה הקו אופ, כי התובעות לא הוכיחו שההוצאות הנתבעות מיוחסות לשטחים המשותפים לגביהם חלה על הקו אופ חובת ההשתתפות בהוצאות. די.ג'יי טענה, כי יש להפריד בין אחריותה שלה לבין אחריותה של הקו אופ, ולפי הסכם השכירות והסכם הניהול אשר הקו אופ חתומה על שניהם, הקו אופ היא האחראית לביצוע ניהול ותחזוקת החלקים במרכז המסחרי שנקבע בהסכמים שיהיו באחריותה. עוד טענה די.ג'יי, כי התובעות ידעו היטב כי ההסכמים לא רק מטילים אחריות לביצוע התחזוקה והניהול על הקו אופ, אלא גם משחררים את הקו אופ מתשלום דמי ניהול, והתובעות הסכימו לכך. די. ג'יי טענה, שהתובעות לא פנו אליה בזמן אמת בכל בקשה או דרישה, ולראשונה נעשתה פניה לדי. ג'יי רק במחצית השנייה של שנת 2010. התנהלות זו מנעה, לטענת די. ג'יי, כל אפשרות לבחון את ההוצאות שהוצאו, את התנהלות הקו אופ, ואת הטיפול בנושא בעצמה ומול הקו אופ. ביחס לתקופה שקדמה לפניית התובעות לדי.ג'יי, חזרה די.ג'יי על עיקרי טענותיה של הקו אופ, תוך שהיא מדגישה שבכל משך התקופה לא מצאו לנכון התובעות לפנות אל די. ג'יי, אלא העדיפו לפעול בניגוד לקבוע בהסכם ולקחת את ניהול המרכז המסחרי באופן חד צדדי לידיהן ללא קבלת הסכמה מהקו אופ או מדי.ג'יי וללא כל ניסיון לשיתוף פעולה עם די. ג'יי. טענות צדדי ג' : הקו אופ חזרה בתמצית על טענות ההגנה שלה וטענה שככל והנתבעת 2 תחויב בתשלום לתובעות, לא תהיה היא זכאית לשיפוי ממנה, היות שהקו אופ ממלאת את התחייבויותיה לפי ההסכמים עליהם היא חתומה, והיא אינה מחויבת מכוח הסכמים שבוטלו. גמול וגרופית טענו שעד למועד בו החלה הפעילות במרכז המסחרי הן כבר מכרו את זכויותיהן בו, תוך שנקטו בשקיפות מלאה וגילוי נאות כלפי כל הצדדים המעורבים, ולפיכך אין להטיל כל אחריות לפתחן. לטענתן, בשלב בו רכשה די.ג'יי את זכויות החכירה במושכר נכנסה היא בנעליה של שמשוני באופן מלא, כך שאף הסכם, למעט הסכם המכר שבוטל בהליך הבוררות, לא בוטל. עוד נטען כי הודע על המהלך לכל המעורבים ולא הועלתה טענה של בטלות הסכם הניהול על ידי הקו אופ בשום שלב עד להגשת התביעה. שמשוני טענה, כי הסכם המכר בינה לבין גמול וגרופית בוטל, אך בטרם בוטל נחתם הסכם הניהול, שלא בוטל כתוצאה מביטול הסכם המכר, והתכחשות הקו אופ למחויבותה לפי הסכם זה הינה חסרת תום לב. שמשוני הצטרפה לטענות ההגנה של די.ג'יי, אך ביקשה לדחות את הודעת צד ג' כנגדה בטענה שאין בינה לבין די. ג'יי. כל מערכת יחסים חוזית, היא לא יצרה כל מצג כלפי די. ג'יי ולא נטלה על עצמה כל התחייבות כלפי די. ג'יי. השאלות הדורשות הכרעה והדיון בהן האם הסכם הניהול משנת 2007 מחייב את הקו אופ ? כאמור, הסכם הניהול נערך ונחתם על ידי רמלאר, מצד אחד, ושמשוני, מצד שני, כאשר הקו אופ חתמה על הסכם הניהול רק כצד ג' ובחתימתה אישרה שקראה את ההסכם, הבינה את תוכנו והתחייבה כל עוד היא שוכרת את המושכר לנהוג בהתאם להוראות הסכם השכירות עימה והוראות הסכם הניהול ולשאת במחצית מההוצאות הנדרשות בגין האמור בנספח א' להסכם הניהול. הקו אופ חתמה גם על נספח א' להסכם הניהול, בו פורטו החדרים המשותפים והמערכות המשותפות לגביהם התחייבה הקו אופ כי תישא במחצית מהעלויות של ההפעלה והתחזוקה. בחלוף זמן לא רב בוטל הסכם המכר לשמשוני ונחתם הסכם מכר אשר העביר את זכויות החכירה לדי.ג'יי, אשר נכנסה בנעליה של שמשוני. הודעה על תחלופה זו הועברה באופן מידי לקו אופ וזו לא הביעה כל הסתייגות באותו זמן. העיד בנושא זה מי שהיה סמנכ"ל ברשת הקו אופ , מר פיני שיטרית: "ש. מתי נודע לך שבין גמול לגרופית בוטל ההסכם ביחס לנכס בשמשוני? ת. יצא איזה מסמך שביקשו מאיתנו להעביר את הערבות מחברה לחברה, לא זוכר מתי. ש. מה היתה עמדת הקו אופ ביחס למכירה של גמול וגרופית לדי גי וביטול ההסכם עם הנכס בשמשוני? ת. זה לא הפריע. ש.כמה פעמים דיברת עם הנציג של די גי אחרי שמכרנו להם את הנכס. ת. לא זוכר. שוחחתי בטוח, לא זוכר אם נפגשתי. ש. כמה פעמים התראת בפני נציגים של גמול וגרופית שהקו אופ לא מתכוון לעמוד בהסכם הניהול כי לדעתו הוא בוטל? ת. מעולם זה לא היה." (עמוד 86, שורות 24-14 לפרוטוקול). רק לאחר הגשת התביעה, במסגרת כתב ההגנה מטעמה, העלתה לראשונה הקו אופ את הטענה, כי הסכם הניהול בטל כתוצאה מבטלות הסכם המכר שבין שמשוני לבין גמול וגרופית. איני מוצאת לקבל טענה זו. קו אופ מנועה ומושתקת מלטעון לבטלותו של הסכם הניהול הן מכוח תורת המניעות וההשתק והן מכוח עקרון תום הלב, המוצא ביטוי בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 והחל על כל פעולה משפטית מכוח סעיף 61(ב) שבחוק. הקו אופ הציגה מצג לפיו תנהג בהתאם להוראות הסכם הניהול ותישא במחצית מההוצאות כאמור בנספח א' להסכם הניהול, המצג הניע את רמלאר להשלים את הרכישה של חלקה במרכז המסחרי ולהשכיר את החנויות שרכשה לשוכרים לפי תמחור תואם. הקו אופ מבקשת להתכחש למצג ולהתחייבויותיה ולאיין את תוצאותיו של הסכם הניהול, ומבקשת היא לתלות זאת בכך שדי.ג'יי החליפה את שמשוני וקיבלה על עצמה להיכנס בנעליה - זאת אין לאפשר. אין עילה לקבוע שהסכם הניהול בטל, הצדדים לו לא ביטלוהו ואף המעורבים האחרים לא הביעו כל הסתייגות ממנו בזמן אמת. האם הפרה הקו אופ את הסכם השכירות והסכם הניהול ביחס לתחזוקת וניהול המרכז המסחרי ? העד מטעם הקו אופ, מר קובי מזרחי, העיד: "ש: למעשה, כל המערכות המשותפים בשטחים הציבוריים וכל מה שמעבר לפנים הסניף ופנים אותו איזור פריקה וטעינה לא בוצע. זה מה שאמרת קודם, נכון? ת: מן הסתם לא בוצע. אני לא יודע אם היה פעילות של מנהל חנות לעשות את זה, אבל מן הסתם לא בוצע." (עמוד 37, שורות 9-5 לפרוטוקול) העיד בפניי גם מר עידן בר, אשר פתח במרכז המסחרי את העסק הראשון אחרי הקו אופ - מספרה, הנמצא אף הוא בקומה העליונה של המרכז המסחרי. מתצהירו ועדותו עולה כי החל מתחילת פעילותו של המרכז המסחרי הורגשה בעיית העדר הנקיון, אותה ייחס לקו אופ: "בתחילת הפעילות שלי, היו בעיות חוזרות ונישנות עם הסופרמרקט כאשר קרטונים היו זרוקים, פח זבל פלסטיק שחור בכניסה מחוץ לסופר מרקט לא מרוקן ולכלוך, הייתי פונה למנהל המרכז ומבקש שיינקו." (סעיף 5 לתצהירו של עידן בר) מר עידן בר העיד גם בנוגע לדחסן האשפה ולפחי האשפה בקומה העליונה: "אני עושה שימוש בדחסן ומיכל האשפה בקומה התחתונה הואיל והכניסה לדחסן ולפחי האשפה במפלס העליון, נעולה ולא ניתן להיכנס." (סעיף 10 לתצהירו של עידן בר) בהקשר זה ראוי להזכיר כי לפי סעיפים 14.1, 14.2 ו- 14.3 להסכם השכירות עליו חתומה קו אופ, האחריות המלאה לתחזוקת ומימון פחי האשפה והדחסנית בקומה העליונה הוטלו על הקו אופ תוך הבהרה שהקו אופ יאפשר ליתר היחידות במרכז המסחרי שימוש בחצר הפריקה והטעינה וכן בדחסנית האשפה. לפיכך חסימת הגישה לדחסנית האשפה שבקומה העליונה מהווה הפרה של הסכם השכירות, הפרה אשר גוררת הפרה של ההתחייבות של הקו אופ בהסכם הניהול לנהוג בהתאם להוראות הסכם השכירות. העיד מר אביעד יונתן, שהיה מנהל תלמי רם בעת תחילת הפעילות במרכז המסחרי: "הכוונה הייתה. בסופו של דבר לא הייתה ברירה והחנויות העליונות התלוננו שלא היה ניקיון מינימלי ושירותים מינימאליים למעלה, לא הייתה לי ברירה להעלות את איש הניקיון למעלה שיראה כמו מרכז." (עמוד 47, שורות 13-11 לפרוטוקול) למסקנה דומה ניתן היה להגיע אף מהעדויות הנוספות שנשמעו. קו אופ לא ביצעה את פעולות התחזוקה להן התחייבה במסגרת הסכם השכירות והסכם הניהול. יתרה מכך, קו אופ לא מצאה לנכון להרתם ולעשות דבר מה כאשר נוכחה לדעת שתלמי רם מבצעת את פעולות התחזוקה בהן היא מחוייבת תחתיה. הקו אופ נמנעה מלשאת בחלקה בהוצאות בהן הייתה מחוייבת לשאת כדי מחצית לפי ההסכמים עליהם חתמה. איני מקבלת את טענת ההגנה של הקו אופ בהקשר זה, כי התובעות היו מחוייבות לשיתוף פעולה ומשהן נקטו בצעדים חד צדדיים הרי שהדבר משחרר את הקו אופ ממילוי חיוביה לפי ההסכמים, וכי היה על התובעות לפנות לקו אופ מראש בטרם יבצעו כל פעולה ובטרם יוציאו כל הוצאה. ההסכמים אכן קובעים שיש לפעול בשיתוף פעולה, אך בנושאים של תחזוקת מרכז מסחרי שהוא עסק חי, בו אי פינוי אשפה במשך מספר שעות הופך למטרד של ממש, הדגש הוא על כך שיש לפעול (!!) ושיתוף הפעולה הוא חובה המוטלת על שני הצדדים באופן שווה. הדרך הייתה פתוחה לקו אופ לפנות לתובעות ולדרוש שיתוף פעולה בדיוק באותה מידה כפי שהקו אופ דורשת בטיעוניה מהתובעות, אך הקו אופ לא הציגה ולו פניה אחת מצידה לתובעות שהיא מתנגדת לפעולות התובעות ודורשת מהתובעות להפסיק את פעולות התחזוקה החד צדדיות. הקו אופ העדיפה לצפות מן הצד ולהחריש. האם ביצוע המטלות של הקו אופ על ידי תלמי רם באופן חד צדדי מהווה הפרת הסכם הניהול ? הסכם הניהול קובע ביחס לשיתוף פעולה את ההוראות הבאות: "3.3 הצדדים במשותף ידאגו לנהל, לתחזק בעצמם ולשאת בהוצאות הנדרשות בגין החדרים המשותפים והמערכות המשותפות המצויים במרכז המסחרי הכוללות את החדרים המשותפים הבאים: חדרי מדרגות, חדר מערכות ציבורי המצוי בקומה העליונה של המרכז, חדר משאבות המצוי בקומה התחתונה של המרכז, מעלית, חדר מכונות מעלית המצוי בקומת הגג של המרכז, וכן את המערכות המשותפות הכוללות: גדרות המרכז, דרכי גישה למרכז, תאורת חוץ, גינון, פירים של תשתיות, גלאי עשן, ספרינקלרים, לוחות חשמל ציבוריים, גנרטור חירום, תחזוקה ותקינות מערכות משותפות: חשמל, מים, ביוב, איטום והכל כמפורט בנספח א' המצ"ב. 3.4 הצדדים ישאו בחלקים שווים בכל הוצאה שתידרש בגין תחזוקת, הפעלת וביטוח המערכות המשותפות במרכז המסחרי וההחלטות ביחס לאופן ניהול מערכות אלו יתקבלו על ידי שני הצדדים במשותף, הצדדים אף ידאגו לבצע את הביטוחים הנדרשים במרכז. 3.5 יובהר כי שדרוגים ו/או תוספות ברכוש המשותף יתואמו ויאושרו מראש ובכתב בין הצדדים." מתוך סעיפים אלו ניתן ללמוד שההסכם מתווה דרך רעיונית של קבלת החלטות במשותף ביחס לאופן ניהול המערכות המשותפות, אך אינו מפרט את דרך קבלת ההחלטות ואופן ההכרעה. ההסכם ברור ביחס לשדרוגים ותוספות שם נקבע כי נדרש אישור מראש ובכתב של הצדדים. הסכם הניהול מסדיר חלוקת מטלות בין הצדדים מתוך מטרה שהמרכז המסחרי ינוהל באופן שכל צד ידע מהם תחומי האחריות שלו ויוכל לפעול לביצועם, כך שלא יהיו כפילויות ולא יווצרו מטלות שאין צד שמטפל בהן. ניהול מרכז מסחרי בצורה זו מחייב הרתמות מלאה של הצדדים להסכם וביצוע מלא של המטלות על ידי כל הצדדים להסכם. ביצוע כאמור לא בוצע על ידי הקו אופ. התובעות ניצבו בפני מצב בו הן מבצעות את המטלות שיוחדו להן בהסכם הניהול אך אינן מקבלות את הביצוע מצידה של הקו אופ. במצב דברים זה המרכז המסחרי כולו מושפע מכך שהקו אופ אינה מבצעת את חלקה במטלות. ההשלכות הכלכליות של התדרדרות מצב התחזוקה של המרכז המסחרי על התובעות היו כאלה שהתובעות לא היו מעוניינות לקחת את הסיכון ופעלו באופן מיידי לשמירת הנקיון והתחזוקה של המרכז המסחרי. אציין כי בנסיבות העניין, נקיטת פעולות שכאלה הינה סבירה ביותר שכן הטיפול בנקיון ובאשפה הוא פשוט וקל הרבה יותר, ככל שמקדימים לטפל בבעיה, והדבר נכון באופן כללי ביחס לרוב תחומי התחזוקה בהם השמירה על תחזוקה ברמה טובה קלה יותר מהחזרת המצב לקדמותו לאחר תקופת הזנחה ממושכת. לפיכך אני מוצאת לקבוע כי כניסתן של התובעות לפעולה, לאחר מספר פניות בעל פה ופנייה אחת בכתב, באופן כמעט מיידי מבלי לחכות עד שהקו אופ תגיב לפניה, הינה פעולה סבירה בנסיבות הענין. לו הייתה הקו אופ מנצלת את הפניות שנעשו אליה כדי להתחיל ולבצע את התחייבויותיה, סמוכה ובטוחה אני, כי תביעה זו לא הייתה באה לעולם. מוצאת אני לקבל את טענתן של התובעות כי הפעולות שנקטו הינן בגדר חובת הקטנת הנזק כפי חובתן לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971. התובעות רשאיות היו לראות לנגד עיניהן את הנזקים הצפויים לו הייתה נמשכת ההזנחה של הנקיון והתחזוקה והן היו חשופות לתביעה מצד שוכרי החנויות במרכז המסחרי או לירידת ערך רכושן. ההשקעה בנקיון ובתחזוקת המרכז המסחרי גם במטלות שהיו באחריות הקו אופ, הינה דרך סבירה להקטנת הנזק המסתבר בנסיבות הענין. האם זכאיות התובעות לפיצוי בגובה ההוצאות שהוציאו כהוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו [סעיף 14(ב) לחוק החוזים (תרופות)] ? סעיף 14(ב) קובע: "הוציא הנפגע הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב בהתחייבויות סבירות לשם כך, חייב המפר לשפות אותו עליהן, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המפר בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין." בטרם אדון בהוצאות לגופן ברצוני להתייחס לנושא שעלה במהלך חקירתו הנגדית של מר אדם רוזנברג, מנהל רמלאר - מה הוא הבסיס לתבוע מהקו אופ חיוב בגין דמי ניהול שעה שהיא לא התחייבה לשלם דמי ניהול. תשובה לשאלה ניתן למצוא בדברי העד: "אני אסביר לך את הקשר בין נספח ח לבין ההתחייבויות של הקו אופ בהסכם הניהול - הקו אופ התחייב לשאת בהוצאות משותפות כפי שרשום בהסכם הניהול ב- 2007 ולנהל את הקומה העליונה על חשבונה לבד. בגלל שהקו אופ לא נשאה בהתחייבויות האלה, אז הבעלים כאילו רמלר ורוזנברג, הרי רוזנברג היה נאלץ לנהל את הקומה שלהם וגם את הרכוש המשותף , וגם את המערכות המשותפות, וכל מה שאתה רואה בספר נספח ח, זה לטובת התפקידים האלה." (עמוד 57, שורות 17-12 לפרוטוקול) יש לזכור כי הקו אופ קיבלה בהסכם השכירות את האפשרות לנהל את תחזוקת חלקה במרכז המסחרי באופן עצמאי ואפשרות זו נשמרה לה גם בהסכם הניהול. מי שבפועל לא ניצלה את האפשרות היא הקו אופ, אשר תחת לבצע את המוטל עליה, העדיפה להזניח את המטלות שלקחה על עצמה לבצע וגם כאשר הוער לה כי ישנה בעיה בכך, לא פעלה לתיקון המצב והמשיכה לא לעשות דבר גם כאשר נטלו התובעות את העניינים לידיהן ובצעו את המטלות שלה תחתיה. ביצוע כל פעולות התחזוקה והנקיון של המרכז המסחרי ובכלל זה כל המטלות המוזכרות בהסכם הניהול, מצדיקות גם הוצאות ניהול. אכן הוצאות אלו היו נחסכות לקו אופ לו הייתה מבצעת את חלקה בניהול העצמי אותו ביקשה ליישם במרכז המסחרי, אך משיקולים השמורים עימה, לא עשתה כן. בחנתי את רשימת ההוצאות וכן את נספח ח' המפורט לתצהירי התובעות, ובו פורטו הוצאות שונות, אשר הוצאו על ידי התובעת 2. לא מצאתי לאשר את כל ההוצאות המנויות כהוצאות סבירות למניעת הנזק בהן חייב המפר, ולפיכך מצאתי לחייב רק בכדי שיעורן הסביר, כפי שאפרט להלן. לאחר עיון מצאתי כי התובעות כללו בתביעתן גם הוצאות שאין בינן לבין הקטנת הנזק או ניהול המרכז המסחרי דבר, הוצאות אלו הן אולי לצורך קידומו של המרכז המסחרי ויתכן שהקו אופ אף הפיקה מהן רווח שולי כלשהוא, אך לא בכך עסקינן כאן. כך למשל מצאתי חשבוניות בגין פעילויות לילדים בסך מצטבר של כ- 5,900 ₪; הדמיה ממוחשבת מיום 20.01.08 ע"ס 5,474 ₪; תצוגת אילוף כלבים מיום 07.07.10 ע"ס 1,000 ₪; שם ולוגו למרכז מיום 29.02.2008 ע"ס 12,393 ₪; מעבר לחשבוניות מצאתי כי בנספח ז' לתצהירי התובעות ישנם סעיפים שאינם בגדר הוצאות סבירות להקטנת הנזק. כך למשל סעיף אירועים ע"ס 18,388 ₪, סעיף לוגו/שלטים/הדמיה ע"ס 41,603 ₪. בסעיפים נוספים מצאתי כי לא ניתן לכלול את מלוא הסכום כהוצאה סבירה להקטנת הנזק, אלא רק חלק מן ההוצאה הינו סביר להקטנת הנזק וחלקו לא - טלפון ואינטרנט, עמלת בנק/ כרטיס אשראי/ אגרות, רו"ח/ עו"ד. לפיכך מצאתי לקבוע את שיעורן הסביר של ההוצאות להן זכאיות התובעות, במקרה זה על דרך האומדנה מתוך הנתונים שהובאו בפניי, ולאחר עיון מעמיק בנספחי התצהירים ובטיעוני הצדדים מצאתי לקבוע את שיעורן הסביר של ההוצאות למניעת הנזק שהוציאו התובעות על סכום של 430,000 ₪ . האם יש לחייב בפיצוי את הקו אופ בלבד, את די. ג'יי בלבד או את שתיהן ? לנוכח הדיון עד כה מצאתי כי התובעות פעלו כפי שפעלו בתגובה לאי הפעולה מצד הקו אופ, אשר לא מילאה התחייבויותיה לפי הסכם השכירות והסכם הניהול. משכך מוצאת אני לחייב את הקו אופ בפיצוי התובעות. באשר לדי.ג'יי אשר חתומה אף היא על הסכם הניהול, מצאתי כי הנסיבות הן שונות, ובמה דברים אמורים. העיד מר אדם רוזנברג : "ש. כל מה שעשיתם שפניתם קודם הוצאתם את ההוצאות אחרי זה פניתם? ת. עד 2010 לא פנינו לדי גי." (עמוד 59, שורות 15-14 לפרוטוקול) הגישה של די.ג'יי הייתה של התערבות רק ככל שיעלה הצורך בכך. העיד על כך עו"ד שושני: "מכיון שמדובר בשוכר מאוד רציני, קו אופ שוכר מאוד רציני, הסכם הניהול שלו יש הסדר שהוא נושא מחצי מהעליות, כל עוד אני לא שומע שיש בעיות עם ההסדר, אני יודע מניסיוני שכל התערבות שלי מפריעה." (עמוד 74, שורות 32-30 לפרוטוקול) לא נטען שדי. ג'יי ידעה אודות אי מילוי התחייבויותיה של הקו אופ בזמן אמת או כי ידעה אודות הפעולות בהן נקטו התובעות בזמן אמת. די. ג'יי לא גרמה בהתנהגותה להפרת הסכם הניהול, לא ידעה ולא צריכה הייתה לדעת בזמן אמת על ההפרה של ההתחייבות מצד הקו אופ, בייחוד לאור העובדה שהתובעות לא מצאו לנכון לפנות לדי. ג'יי ולידע אותה במתרחש במרכז המסחרי. לפיכך איני מוצאת לחייב את די. ג'יי בפיצויי התובעות. לאור התוצאה האמורה, אין כל צורך לדון בהודעה לצדדים שלישיים. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעות ביחד את הסך של 430,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובעות ביחד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אין צו להוצאות עקב דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 ועקב דחיית ההודעה לצדדים השלישיים. הודעה לצד שלישירכוש משותף