התובע נפגע בתאונת דרכים: סבל מהמטומה תת קשתית חריפה משמאל, דימום תת עכבישי, קונטוזיות רקתיות משמאל עם נפיחות הקרקפת. כמו כן, זוהו שברים בקרקפת. עבר ניתוח להתקנת מתמר לניטור הלחץ התוך גולגולתי. במהלך האשפוז נכנס לאי שקט פסיכומוטורי, דווח על אי שקט והתפרצויות וטופל על ידי תרופה נוירולפטית להרגעתו תוך הצבת שמירה אישית עליו. בסיכום האשפוז ממחלקה נוירוכירורגיה מיום 11.8.10 נרשם כי הוא "עדיין מתקשה לעמוד לבד וללכת ללא עזרה". ביום 11.8.10 שוחרר מבית חולים רמב"ם להמשך אשפוז לצורך שיקום בבית לוינשטיין. בתאריך 11.8.10 התקבל בבית חולים לוינשטיין שם שהה עד 22.8.10, אז שוחרר לביתו, לבקשת הוריו, בטרם הסתיים הטיפול השיקומי. בהמשך היה התובע מטופל במסגרת קופ"ח כללית בה הוא חבר ובמרפאות חוץ של בית חולים רמב"ם, והתלונן, בין היתר, על בעיות שמיעה, הפרעה בחוש הטעם והריח, הפרעות בזיכרון והפרעות שינה, אי שקט, כאבי ראש, סף תסכול נמוך ועוד. הנכות הרפואית בהסכמת הצדדים מיניתי את ד"ר חנוך אלרן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי. התובע המציא למומחה מסמכים שאסור היה להמציאם לעיונו בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 ולפיכך בוטל מינויו של ד"ר אלרן בהחלטה מנומקת מיום 21.12.11, ומונה תחתיו פרופ' רכס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי. בחוות דעתו מיום 13.5.12 קבע פרופ' רכס כי התובע "פסיבי ונגטיבי בהתנהגותו. מפגין חוסר סובלנות בולט לעצם הבדיקה והשאלות שלי. עונה לקונית על השאלות המופנות אליו בערבית על ידי אביו". הבדיקה הנוירולוגית - פיסית היתה תקינה, לרבות טונוס תקין, החזרים גידיים ערים ושווים בשתי הגפיים, תחושה שמורה למגע, ומבחן רומברג, יציבה והליכה בגדר הנורמה. יחד עם זאת קבע פרופ' רכס, כי נמצאו קשיים בתפקודים הניהוליים עם הפרעה בקשב ובזכרון המלווים באימפולסיביות, קושי בהפעלת בקרה, נוקשות חשיבתית וקשיי שפה. על סמך כל האמור, העריך פרופ' רכס את נכותו של התובע "בשל הפרעות קוגניטיביות מוכחות לאחר נזק משמעותי לגולגולת ולרקמת המוח" בשיעור 15%. לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' רכס, עתר התובע למינוי מומחים רפואיים בתחומים הפסיכיאטרי וה-א.א.ג. בקשה זו התקבלה, כך שבתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר ראסם כנאענה כמומחה מטעם בית המשפט, ואילו בתחום ה- א.א.ג מונה ד"ר סלימאן זערורה. ד"ר ראסם כנאענה קבע בחוות דעתו מיום 27.9.12, כי מבדיקת התובע על ידו התברר, כי הוא סובל מחוסר סבלנות ואפקט דיספורי, מקשיים הסתגלותיים ושינויים התנהגותיים ואישיותיים קלים עקב התאונה והשלכותיה. המומחה היה בדעה שהתובע ניסה להעצים את חומרת מצבו, אך אין בכך כדי לשלול קיומה של נכות בגין הקשיים האישיותיים וההסתגלותיים שהוא התרשם מקיומם. על סמך כל האמור, הגיע ד"ר ראסם כנאענה למסקנה, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 7.5% בתחום הנפשי. ד"ר סלימאן זערורה קבע בחוות דעתו, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין ירידה בשמיעה וטנטון, וקבע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין אובדן חוש הריח והטעם. הצדדים לא זימנו את המומחים לחקירה על חוות הדעת, לא חלקו בסיכומיהם על ממצאיהם ומסקנותיהם. יתרה מכך, קביעות המומחים כמפורט לעיל תואמות את חומרת הפגיעה כפי שזו עולה מהמסמכים הרפואיים ותואמת את התלונות, הסימנים והתסמינים שפורטו בתיעוד הרפואי מאז התאונה. על כן, הנני מקבל את קביעת המומחים וקובע, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 25.27%, המורכבת מנכות בשיעור 15% בתחום הנוירולוגי, 7.5% בתחום הנפשי ו- 5% בתחום א.א.ג בגין אובדן חוש הטעם והריח. הנכות התפקודית ושיעור הגריעה בכושר ההשתכרות בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי יש לחשב את שיעור הגריעה בכושר השתכרותו של התובע בהתאם לשיעור הנכות הרפואית, קרי 25%. מנגד טענה ב"כ הנתבעים, כי יש להעמיד את הנכות התפקודית על 15%. לטענתה, הנכות בתחום ה- א.א.ג ניתנה בגין אובדן חוש הטעם והריח, כך שאין המדובר בנכות תפקודית כלל. באשר לנכות הנפשית, נטען כי מדובר בנכות נמוכה שבמהותה אינה בעלת השלכות תפקודיות מלאות. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר נותרה לקטין נכות שבמהותה היא נכות פונקציונאלית תפקודית (כגון נכות אורתופדית או נוירולוגית), ההנחה היא שנכות זו משקפת את מידת הגריעה בכושר השתכרותו של הקטין בעתיד. בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22.3.09) נקבע: "ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקציות אחרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל, הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית". על אותה הלכה חזר בית המשפט העליון בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אלרחום נ' מוסבאח עבד אלקאדר (7.9.10), שם נקבע: "בשנים האחרונות, ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק משקף את הפסד כושר ההשתכרות". על אף קביעה זו, בפרשת ג'אבר עדנאן, חישב בית המשפט את הפגיעה בכושר ההשתכרות של הקטין שם על בסיס נכות תפקודית נמוכה מהנכות הרפואית וזאת לאור העובדה כי חלק מהנכויות שנקבעו לא היו בעלות השלכות תפקודיות ממשיות. בע"א 6601/07 סאבר אבו סרכאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ קיבל בית המשפט את ערעורו של הקטין על קביעת נכות תפקודית בשיעור הנמוך משיעור הנכות הרפואית והשווה את הנכות התפקודית לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה, למעט הנכות בגין צלקת. לענייננו, מדובר בעיקר בנכויות נוירולוגיות ונפשיות שהן בעלות אופי פונקציונאלי - תפקודי. יחד עם זאת, לא צריכה להיות מחלוקת, כי לנכות בגין אובדן חוש הטעם והריח אין השלכות תפקודיות מלאות והנכות הנפשית היא נכות יחסית נמוכה שהשלכותיה התפקודיות אף הן אינן מלאות ואינן מגיעות לכדי שיעור הנכות הרפואית. בהתחשב בגובה הנכות המשוקללת, ומרכיבי הנכות כמתואר לעיל, הנני מעריך את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 20%, מעט מתחת לשיעור הנכות הרפואית. בסיס השכר כאמור, התובע היה קטין בן פחות מ- 18 שנים במועד אירוע התאונה, והיום הוא כבן 21 שנים. ב"כ הנתבעת טענה, כי על אף שהתובע היה קטין במועד אירוע התאונה ועל אף שהיום הוא צעיר שטרם בחר לעצמו מסלול עבודה, אין לערוך חישוב הפסדי השכר בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. לטענתה, הישגיו של התובע בלימודים אינם מרשימים ללא קשר לתאונה, ולהוכחת טענה זו היא הגישה תעודות בית ספר של התובע מכיתות ח' - ט' מהם עולה, כי התובע נכשל כמעט בכל המקצועות, למעט בספורט ומחשבים. היא אף הפנתה לעדותו של התובע, שם הוא אישר כי לא עבר בחינות בגרות וכי בעצם נכשל בכל בחינות הבגרות אליהן הוא ניגש. אין ממש בטענות הנתבעים בעניין זה. בפסיקת בית המשפט העליון התגבשה חזקה ולפיה בסיס השכר שיש לקחתו בחישוב הפסדי השכר של קטינים הוא השכר הממוצע במשק. מדובר בחזקה שקשה מאוד לסתור, ומי שמבקש לסתור אותה עליו להראות כי הקטין כבר בחר לעצמו עיסוק ספציפי, אשר מחייב ומצדיק סטיה מחזקת השכר הממוצע במשק. נקבע כי הנתון של השכר הממוצע במשק משקף יותר טוב מכל נתון אחר את מבחר האפשרויות הפתוחות בפני כל ילד, מכל מין, מוצא, גזע, ודת (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (פ"ד ס(3) 13). מאז מתן פסק הדין בפרשת רים אבו חנא, בתי המשפט דבקו בעיקרון שנקבע בה, והחזקה שלפיה יש לחשב את כושר השתכרותו של הקטין בהתאם לשכר הממוצע במשק הפכה לחזקה שקשה מאוד לסטות ממנה. כך למשל ב- ע"א 9980/06 עזבון המנוח אטינגר נ' עיריית ירושלים (26.1.09) טענו הוריו של קטין שנפטר, כי לולא פטירתו היה המנוח משתכר שילוש השכר הממוצע במשק. הובאו נתונים וראיות לכך שהמנוח בלט מאוד בלימודיו והיה ידוע בכישוריו הרבים ובאינטליגנציה גבוהה. הוא השתתף בחוגים רבים ובכלל זה בחוג לתלמוד, חוג לביולוגיה וחוג לטבע. הובאו ראיות לכך שהוריו, אחיו ואחיותיו היו משכילים מאוד וכולם סיימו לימודים אקדמאיים, חלקם בהצטיינות - ומשתכרים מעבר לשכר הממוצע במשק. השופט ריבלין היה בדעה שאין בראיות ובנתונים אלה כדי להצדיק סטייה מחזקת השכר הממוצע במשק וקבע: "חריגה מהנחת המוצא המבססת את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות על רמת השכר הממוצע במשק, מותרת רק באותם מקרים שבהם הוכחו במשפט נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו ומוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי ניזוקים קטינים". השופט ריבלין מציין, כי המנוח הלך לעולמו בגיל 12, מבלי לכתוב ולו פרק ראשון בסיפור חייו המקצועיים, ואין בנתונים הטובים והמצוינים שהובאו אודות המנוח, כדי להוציאו מגדרה של החזקה בדבר ההשתכרות בגובה השכר הממוצע במשק. מקרה נוסף שבו ביקשו הצדדים לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק נידון בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו, שבו נדון עניינה של ילדה בת פחות מ- 12 שנים אשר נפגעה בתאונת דרכים ונותרה עם נכות רפואית משוקללת בשיעור 30%. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה, כי מדובר בילדה מחוננת עם פוטנציאל אישי החורג מגדר הרגיל. על כן, חישב את הפיצויים על בסיס 150% מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט העליון ביטל את הקביעה וקבע: "גם הפוטנציאל האינדיבידואלי של האדם עצמו, הכולל את כושרו האינטלקטואלי, הוא נתון שקשה להישען עליו כסימן מובהק למסלול בו יבחר בבגרותו. בענייננו, מדובר בילדה בת 12 בלבד שטרם החלה ולו במקצת, סיפור חייה התעסוקתי". בע"א 8414/07 איהאב קסואני ואח' נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ (23.6.09) נדון עניינו של קטין, בן לאבא אזרח ישראלי המתגורר בירושלים, ולאם פלסטינאית השוהה בארץ שלא כדין. המשפחה מתגוררת בבית חנינא. בית המשפט המחוזי לא הכיר בשכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב נזקיו של הקטין, מאחר שאחד התנאים שנקבעו בהלכת רים אבו חנא הוא שהנפגע מתגורר בארץ. בית המשפט העליון הפך את הקערה על פיה, וקבע: "נוכח אזרחותו הישראלית של האב והסיכוי הממשי שהקטין יוכר אף הוא כאזרח ישראלי, אין להבחין לעניין בסיס השכר בין סוגים שונים של אזרחים ותושבים ישראלים, ויש לראות את כולם על בסיס דומה". בע"א 1754/04 עווידה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ (14.12.05), טענה חברת הביטוח כי אין להחיל את הלכת רים אבו חנא בדבר השכר הממוצע במשק, על קטין תושב מזרח ירושלים וזאת בהתחשב בנסיבות הקשורות בציבור הערבי במזרח ירושלים. בית המשפט העליון דחה מכל וכל את הטענה, וקבע כי את חישוב הפיצויים יש לערוך על בסיס השכר הממוצע במשק. ב"כ הנתבעים הפנתה בסיכומיה לפסק הדין שניתן על ידי השופט עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א (חיפה) 1130/05 אבו סבית סלאם נ' כלל, שם העמיד השופט עמית, נוכח כישוריו הדלים של התובע, את כושר השתכרותו, על סך 5,500 ₪ וביקשה להקיש מאותו מקרה לענייננו. אין בידי לקבל טיעון זה. התובע בפרשת אבו סבית שנידון בפני השופט עמית, לא ידע לקרוא ולכתוב לא בערבית, לא בעברית ולא בשפה אחרת. התובע שם לא ידע לחבר ולהחסיר מספרים ונראה, לכאורה, כי מצבו היה גבולי לפיגור שכלי קל. מצבו של התובע בענייננו שונה לחלוטין, ומלבד תעודות בית ספר והישגים נמוכים בלימודים, לא הוכחו נסיבות נוספות שיש בהם כדי להצדיק סטייה מחזקת השכר הממוצע במשק. סיכומם של דברים, חישוב הפיצויים בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות ייעשה בהתאם לשכר הממוצע במשק בניכוי מס. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,, השכר הממוצע במשק לשכירים עומד על סך 9,080 ₪ ברוטו. בהתחשב במדרגות המס ונקודות הזיכוי הרלוונטיות, יש לנכות מסכום זה מס הכנסה בסך 570 ₪, כך שבסיס השכר יעמוד על סך 8,510 ₪. על בסיס שכר זה ייערך חישוב הפסד השכר העתידי. הפסד שכר בעבר התובע טען כי מאז התאונה ועד היום הוא אינו עובד ואינו מצליח להשתלב בעבודה כלשהי ולפיכך ביקש לפסוק לו פיצוי מלא מאז התאונה ועד היום. אין בסיס לטענה זו. אומנם במועד האירוע, התובע סיים את לימודיו בבית הספר, והוא יכול היה לצאת לשוק העבודה. ברם, במועד אירוע התאונה הוא לא עבד ולא ניתן היום לקבוע מתי הוא היה יוצא לשוק העבודה וכמה היה משתכר בתחילת דרכו בשוק העבודה. מאז התאונה ועד היום חלפו 3 שנים ושלושה חודשים. חישוב אקטוארי מלא על בסיס נכות תפקודית בשיעור 20% ושכר של 8,510 ₪ מעמיד את הפיצוי ע"ס 66,378 ₪. ברם, מאחר שהתובע לא עבד במועד התאונה ולא ניתן לדעת היום אם ומתי היה יוצא לעבודה וכמה היה משתכר, אינני רואה הצדקה לפסיקת מלוא הסכום. בהתחשב בכל האמור, הנני סבור כי בנסיבות אלה יש לפסוק סכום גלובאלי בגין הפסדי שכר בעבר, וסכום זה מוערך על ידי בסך 35,000 ₪. הפסד שכר בעתיד חישוב הפסדי השכר מהיום ועד שהתובע יגיע לגיל 67 שנים על בסיס שכר של 8,510 ₪ ונכות תפקודית בשיעור 20%, מעמיד את הפיצוי על סך: 509,230 ₪ = 299.1951X 20% X 8,510 הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים נוכח גילו הצעיר, יש להניח כי התובע היה צובר פנסיה מלאה בהגיעו לגיל 67 שנים. ברם, נוכח הגריעה בכושר השתכרותו, אין ספק שגם הפנסיה שעתיד לקבל תוקטן בשיעור שבו נגרעה השתכרותו. על כן, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה. יחד עם זאת, מהפסד הפנסיה יש לנכות את הסכומים שהתובע היה מפריש לקרן הפנסיה לולא הגריעה בכושר ההשתכרות. בהתאם לכך, ובהנחה שהתובע היה צובר פנסיה בשיעור 70% כמקובל, הרי הנזק שנגרם לו עקב התאונה מסתכם בסך: 1,191 ₪ = 20% X 70% X 8,510 סכום זה בהיוון רגיל מגיל 67 ועד סוף תוחלת חייו של התובע, ובהיוון כפול מהיום ועד גיל 67 עומד על סך: 39,453 = 0.2567 X 129.0454 X 1,191 מסכום זה יש לנכות הפרשות בשיעור 5% מהפסדי השכר, קרי סך של 27,212 ₪, והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 12,241 ₪. עזרת צד שלישי בהתחשב במהות הפגיעה וחומרתה, אין ספק כי התובע נזקק לעזרה מוגברת מבני ביתו, בעיקר בחודשים הסמוכים לאחר התאונה. יתרה מכך, מכיוון שהתובע היה קטין, נאלצו הוריו להתלוות אליו לכל הטיפולים הרפואיים שנזקק להם עקב התאונה. בהתחשב בכך הנני מעריך את העזרה לה נזקק התובע בעבר בסכום של 20,000 ₪. הנכות הנוירולוגית שנותרה לתובע היא בגין הפרעה בזיכרון, בקשב וביכולת הקוגניטיבית שלו. נכות זו אינה מצריכה עזרת צד שלישי. גם הנכויות בתחום הנפשי וה-א.א.ג אינן מחייבות את התובע להזדקק לעזרת הזולת. על כן, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרה בעתיד. הוצאות רפואיות ונסיעות בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי ההוצאות בגין טיפולים רפואיים ונסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, שולמו על ידי הוריו ולפיכך הוא אינו יכול להעיד על הוצאות אלה. הוריו של התובע לא העידו, ועל כן ביקשה ב"כ הנתבעים שלא לפסוק סכום כלשהו בגין הוצאות רפואיות ונסיעות. אכן, התובע לא הוכיח כדבעי, את גובה ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה שנגרמו לו ולהוריו עקב הטיפולים להם הוא נזקק עקב התאונה. הוריו שטיפלו בנושאים אלה לא העידו ולא צירפו קבלות שיכול היה התובע להעיד עליהן. יחד עם זאת, אין ספק, כי עקב התאונה נגרמו לתובע ולהוריו הוצאות רפואיות ונסיעות בגין רכישת תרופות, נסיעות לטיפולים רפואיים, השתתפות בעלות הביקורים אצל רופאים מומחים ועוד. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת האשפוז וריבוי הטיפולים להם נזקק התובע, אני מעריך את ההוצאות שנגרמו לו עקב התאונה בסך של 8,000 ₪. הפסד שכר של אבי התובע התובע טען, כי עקב התאונה נאלץ אביו לעזוב את עבודתו ולשהות ליד מיטתו וכתוצאה מכך נגרמו לאביו הפסדי שכר בסך של 12,000 ₪. דין טענה זו להידחות. אביו של התובע לא מסר תצהיר ולא העיד שהוא נעדר מהעבודה ושנגרמו לו הפסדי שכר. כדי להוכיח טענה זו, היה על אביו של התובע להעיד ולתמוך את עדותו במסמכים רלוונטיים, כגון תלושי שכר ואישור היעדרות. לא ניתן לבסס בעניין זה ממצא על עדותו של התובע, שאין לו ידיעה אישית כלשהי בנושא זה. כאב וסבל בגין נכות משוקללת בשיעור 25.3%, 21 ימי אשפוז, ותוספת ריבית, מגיע לתובע פיצוי בסך 54,615 ₪. ניכויים הנתבעים טענו, כי התובע נפגע בנסיבות המהוות תאונת עבודה ולפיכך מכל פיצוי שייפסק לו יש לנכות את התקבולים הרעיוניים שהיה מקבל אילו היה מגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. טענה זו נזנחה, וטוב שכך, על ידי ב"כ הנתבעים בסיכומיה, שכן לא הובאו ראיות שיש בהן כדי להרים את הנטל להוכחתה. לתובע שולם ביום 6.7.11 תשלום תכוף בסך 20,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד. סכום זה משוערך להיום עומד ע"ס 21,445 ₪. סכום זה יש לנכות מן הפיצוי. סוף דבר נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן : א. הפסד שכר בעבר 35,000 ₪ ב. הפסד שכר בעתיד 509,230 ₪ ג. הפד פנסיה ותנאים סוציאליים 12,241 ₪ ד. הוצאות רפואיות ונסיעות 8,000 ₪ ה. כאב וסבל 54,615 ₪ סה"כ 619,086 ₪ אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום 619,086 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 94,968 ₪. מסכומים אלה יש לנכות תשלום תכוף בסך 21,445 ₪ והיתרה תשולם תוך 30 יום מהיום. כבישתאונת דרכים