המרצת פתיחה להצהיר כי שטר המשכון אינו בתוקף

המרצת פתיחה בה מבוקש להצהיר כי שטר המשכון אינו תקף ולחלופין אינו יכול להוות בסיס למימוש בגין חשבונות כלשהן זולת ח-ן 241954 של חברת עוז והדר שפע בע"מ ח.פ. 513812354 (להלן: "חברת עוז והדר"). בתחילה התבקשה בנוסף גם הצהרה שהליכי המימוש בתיק הוצל"פ בוצעו בניגוד לדין ולרבות חוק ההוצל"פ ותקנותיו ועל כן הינם בטלים ולחלופין הצהרה כי החוב הנטען על ידי המשיבה בתיק ההוצל"פ אינו נכון לגבי כלל החשבונות ואינו יכול להוות בסיס למימוש קופת הגמל של המבקש (להלן: "קופת הגמל" או "הקופה"). מטענות אלה חזר בו לאחר מכן המבקש. כפי שיובהר להלן - למרות שלל טענות שהועלו בתחילה, בסופו של יום, לנוכח המועלה בסיכומים - הסתכמה למעשה טענת המבקש בטענה אחת בלבד. המבקש טען כי זויפה חתימתו על מסמך בו נתן הסכמתו לשינוי פרטי המשכון (ר' המסמך שסומן ו'1 בנספחי תצהירי המשיבה). מכוח מסמך זה, הורחבה הסכמתו המקורית, למשכון קופת גמל בה החזיק ואשר מושכנה בתחילה להבטחת חובות חברת עוז והדר, באופן שהמשכון יהא, גם להבטחת חובות בחשבונות של אחיו, יעקב חלאוה. על בסיס אותו מסמך, נערך אכן שינוי בפרטי המשכון וזאת ביום 14.5.08 (ר' המסמך שסומן ו'2). הליך זה מהווה תובענה חדשה המחליפה את ה.פ. 524/10 אשר בעבר נדונה בפניי ואשר לאחר מספר התראות והעדר תגובה, נמחקה מחמת חוסר מעש עוד ביום 2.3.11. התביעה במתכונתה המחודשת שהוגשה ביום 29.5.11 - נקבעה לדיון בפני סגן הנשיאה, כב' השופט פיינברג והועברה בהמשך, בהתאם להוראתו מטיפולו לטיפולי, בחודש אפריל 2012 או בסמוך. מטעם המשיב הועלו טענות בנוגע לשינויים שחלו בין שתי הבקשות וגם לכך אדרש להלן. כללי - תיאור האירועים והמסמכים העיקריים, בהתאם לגרסת המשיב: אף שבדרך כלל ראוי לפתוח פסק דין, בטענות התובע או במקרה דנן המבקש, אני מוצאת לחרוג מכך ולהתחיל דווקא בתיאור ההתרחשויות, כפי שטוען להן המשיב. ביסוד האמור עומדת העובדה שעד שלב מתקדם של ההליך, היה קשה להבין למעשה מה היא בדיוק טענתו של המבקש. איזה חלק בדיוק מהפעולות שבוצעו בבנק - הוא תוקף ומה טענתו, אם בכלל, ביחס לכל אחת מאותן פעולות. בין השאר, לא היה ברור - איזו חתימה ובאיזה מסמך - הוא טוען שאינה חתימתו. כדי שיהא ניתן להבין טענותיו המקוריות, עד צמצומן לבסוף כאמור לטענה בודדת אחת - אין מנוס אלא לחרוג מהמקובל ולהתחיל, במקרה זה, כאמור, דווקא מהתיאור של האירועים אשר מסר המשיב. בהתאם לגרסת המשיב בתגובה להמרצת הפתיחה - הקימו המבקש ואחיו ביחד את חברת עוז והדר ובמסגרתה הפעילו שתי חנויות במרכז המסחרי בישוב גבע בנימין. ביום 26.3.06 פתחה החברה את חשבון מס' 241954 וחתמה באמצעות מורשי חתימה מטעמה, הם המבקש ואחיו יעקב, על טופס פתיחת חשבון ועל טופס תנאים בחשבון. מסמכי יסוד החברה - ר' נספח א' וטופס פתיחת חשבון ותנאים - ר' ב1-ב2. ביום 27.3.06 הוסיפו וחתמו בעלי המניות על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, שאינה מוגבלת בסכום, להבטחת פירעון כל חובות החברה כלפי המשיב. כתב הערבות צורף וסומן ג'. ביום 3.4.06 משכן המבקש לטובת המשיב, כספים שהיו לו בקופת גמל אשכולות מס' 395-649584 סניף 50679 המנוהלת על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (לעיל ולהלן: "קופת הגמל") וזאת להבטחת תשלום כל חובות החברה הנ"ל, כלפי הבנק ובכלל זה חובות בחשבון החברה, ללא הגבלה בסכום. אישור על רישום משכון והסכם משכון סומנו ד'. הודעה לרשם המשכונות ואישור שניתן על רישום המשכון סומנו ד1, ד2 בהתאמה. ביום 23.4.06 העמידה המשיבה לזכות החברה, בחשבון החברה, הלוואה שפירעונה הובטח במשכון שהוטל על קופת הגמל - בגובה של 300,000 ₪ לפירעון ב- 72 תשלומים. האמור היה על יסוד בקשה לקבלת הלוואה צמודה, אשר נחתמה על ידי המבקש ואחיו. לבקשה לקבלת הלוואה, מסמך העמדת הלוואה ולוח סילוקין ר' ד3 - ד5 בהתאמה. בנוסף - העמידה המשיבה לטובת החברה והאח, במסגרת ניהול החשבון, מסגרות אשראי כנגד משכון קופת הגמל ובהתאם לבקשות להקצאת מסגרת אשראי בחתימתם. בקשות להקצאת מסגרת אשראי בחשבון עו"ש ר' ד6- ד7. הנ"ל מעידות על אשראי בסך כולל של 100,000 ₪ נוספים. ביום 18.5.06 - עקב שינוי שחל בחשבון קופת הגמל, תוקנו גם הפרטים ברשם המשכונות. ר' ה1- ה2. עולה אפוא - כי עת פנו המבקש ואחיו, בסמוך להקמת חברת עוז והדר, כחברה חדשה, נתן להם המשיב בסך הכול (בין בהלוואה ובין באשראי) - סך של 400,000 ש"ח וזאת כדי להתחיל בפעילות העסקית של אותה חברה. מעבר לערבויות שני הנ"ל, כבעלי המניות בחברה, מושכנה כאמור גם אותה קופת גמל של המבקש. אעיר כי אף שבתחילה הייתה אי בהירות האם המבקש חולק על חתימתו על כתב המשכון המקורי ו/או על החתימה שנדרשה לתיקון הפרטים בו בשנת 2006 - עלה בסופו של יום, כי על מעורבותו בחלק זה, אין המבקש חולק, או אינו יכול לחלוק. ביסוד האמור עומדת העובדה - שעת הוגשה מטעמו חוות דעת גרפולוגית, לתמוך בטענת הזיוף באשר להליכים מאוחרים יותר, נערכה ההשוואה של הגרפולוג, ביחס לחתימתו על שטר המשכון משנת 2006, כמסמך המייצג אכן חתימה שלו. במהלך שנת 2008 נקלעה החברה לקשיים וחובה תפח למאות אלפי שקלים, באופן שהיה צורך לנקוט בהליכים משפטיים לגביית חובה כלפי הבנק. האח יעקב וכן המבקש, אשר מטבע הדברים חשש למימוש הקופה, פנו והציעו כי חוב החברה יועבר לחשבון פרטי של האח יעקב שמספרו 19100 - כנגד הלוואה שתועמד לאח יעקב וכי קודם לביצוע ההלוואה האמורה, יוחל המשכון גם על החשבונות של האח. ביום 14.5.08, שונו פרטי המשכון על בסיס זה, באופן שכאמור הקופה שועבדה מאותו מועד, לא רק להבטחת תשלום כלל חובות החברה, אלא גם לחובות של האח כלפי הבנק. ההודעה לרשם המשכונות על החלת המשכון גם על חשבונות האח ואישור על ביצוע אותו שינוי - צורפו כנספחים ו1 ו- ו2. כפי שציינתי לעיל, בסופו של יום, מעלה המבקש טענה אחת בלבד והיא טענה כי זויפה חתימתו על גבי אותו מסמך שסומן ו'1. ביום 28.9.08 נערך הסדר המפרט את העובדות הנ"ל, עליו חתם אח המבקש ובו למעשה הוא מודה בחוב לבנק ובמשכון קופת הגמל לטובת החובות הרלוונטיים (סומן ו3). נטען כי בסמוך לאחר ביצוע השינוי של החלת המשכון, הועמדה אכן לאח הלוואה ע"ס 440,000 ₪ ובאמצעותה סולק חוב החברה. לגרסת המשיב - דחו המבקש ואחיו את הצעת מנהל סניף הבנק, מר ארביב, לממש כבר אז את הקופה וכך להקטין את החבות בחשבון החברה ובמקביל את סכום ההלוואה שייטול האח יעקב, לכיסוי אותה חבות. המשיב הציג עוד העתק מהסכם ההלוואה וכן מדף חשבון המלמד אכן על העברת ההלוואה לחשבון החברה, ר' נספחים ז1-ז2. עולה מהמקובץ; עת הקימו המבקש ואחיו חברה, הם קיבלו הלוואה וכן אשראי בסך של כ- 400,000 ₪ ומנגד, בין השאר, מושכנה קופת הגמל. כאשר החברה נקלעה לקשיים, על סף סגירתה ועל סף מימוש המשכון (כאשר לא נותרה עוד היום מחלוקת שהבנק אכן היה יכול לממשה באותה עת) -ביקשו השניים לפעול באופן שתינתן לאח המבקש הלוואה והוא יסגור באמצעותה, את החוב שבחשבון החברה (או מרביתו). אותה הלוואה תוחזר בתשלומים מחשבון האח, כאשר להבטחת האמור, יורחב המשכון, כך שישמש גם להבטחת חובות האח בחשבונותיו. אי הבהירות בתחילה, באשר למהות טענות המבקש: אף שבסופו של יום, לכל המאוחר בשלב הסיכומים בע"פ - בדיון האחרון, ברורה המחלוקת וזו צרה ותחומה, הרי שבתחילה הייתה אי בהירות רבה והמבקש העלה למעשה טענות "מן הגורן ומן היקב", הכול כדי שלא יהא ניתן לממש הקופה. אני מוצאת להעיר הערות ספורות, באשר לאותן טענות נוספות, שכן לטעמי יש בבחירה להעלותן בתחילה ואז לסגת מהן - כדי להקרין גם על אמינות המבקש והטענה בה דבק לבסוף. לא דומה לטעמי, מקרה בו מבקש מודה בכל ההשתלשלות דלעיל וטוען נחרצות כי משלב מסוים, לא היה מעורב בה וחתימתו זויפה, למקרה דנן; מקרה בו המבקש בתחילה כופר חלקים רבים נוספים מאותה השתלשלות ומעלה טענות אלה ואחרות - מדוע אין לממש המשכון, גם לולא הרחבתו ורק לאחר שעולה כי אין ממש באותן טענות אחרות - עומד אז נחרצות על טענת זיוף כביכול. הטענות בתיק 700263/09: עוד עובר להליך המקורי בה"פ 524/10, הוגשה כאמור תביעת הבנק כנגד המבקש ואחיו וזאת בתיק 700263/09 (לעיל ולהלן:"התביעה הכספית"). שני האחים יוצגו גם באותו הליך ע"י ב"כ המבקש בתיק זה. מנגד - גם ייצוג המשיב, היה על ידי אותו משרד. המשיב הפנה בתגובתו להמרצת הפתיחה, לכך שבמסגרת אותה תביעה אחרת, הגיש המבקש תצהיר בתמיכה לבקשת רשות להתגונן. באותו תצהיר חלק על עצם התחייבותו המקורית לערוב לחובות החברה וזאת באומרו: "מעורבותי הסתכמה אך ורק בכוונתי להיות ערב פורמאלי וזמני לחשבון החברה ולא יותר מכך. הגעתי לחתום על מסמכים בבנק ונראה שהוחתמתי על מסמכים השונים מהותית מהמסמכים שעליהם הייתי אמור לחתום, מכיוון שמעולם לא הסכמתי לשעבד את קופת הגמל שבבעלותי לפירעון חובות של החברה ובוודאי לא הסכמתי לשעבד את קופת הגמל לפירעון חובות של יעקב. אבהיר כי מדובר קופת גמל שהנה חסכונותיי במשך עשרות שנים והמטרה היחידה הייתה שבאופן זמני, תירשם בחשבון החברה לזמן קצר של מספר חודשים בלבד ותבוטל לאחר תקופה זו כאשר הבנק המשיב ישלים רישומים לגבי משכון אחר. אדגיש עם זאת, כי בכל מקרה מדובר היה ברישום ביחס לחברה בלבד ומעולם לא הסכמתי כי חסכונות קופת הגמל שלי ישועבדו לטובת חשבונות אחרים של יעקב. על פי המובהר לי ע"י יעקב, הרי לאור טענותיו, החברה אינה חייבת לבנק כספים ועל כן ברור שאיני חב כספים כלשהם לבנק המשיב." (ר' התצהיר ח'2, ההדגשה שלי - ע.ז.) כאן לא טען ספציפית לזיוף במסמך אחד ומסוים, אלא הודה באופן כללי בחתימות בבנק - אך טען הוחתם על מסמכים שונים מאלה עליהם היה אמור לחתום. כמו כן, טען כי מלכתחילה יש ליקוי בעצם ערבותו לחברה, שכן הוסבר לו שהוא רק "ערב פורמלי וזמני". הוא לא הסכים לשעבד הקופה לפירעון חובות החברה. לתצהיר הנ"ל, ר' נספח 9 לתגובה. יש להוסיף כי גם בעת חקירתו בפניי, אף שכבר לא שב על הטענה שלא הסכים לשעבד את הקופה לפירעון חובות החברה, עדיין טען כי ההסכמה הייתה למשכון זמני, כלשונו: "עד לחלופה של משכון נכס בבעלות אחי" (ר' עמ' 38 ש' 20-19). עת נשאל מה משך אותה זמניות, לא היה בפיו מענה, אך הוא אמר כי הבין שמדובר בדבר שלוקח זמן. לדבריו, הוא לא הגביל טווח זמן מסוים והמתין שהפקידה תיידע אותו כאשר עושים החלפת משכון. עת הופנה לכך שאין במסמכים החתומים הסתייגויות כנטען - הוא טען כי ככה סוכם עם מר ארביב מנהל הבנק: "כמו כל המסמכים, הגישו לי, ואני חתמתי, אני לא בדקתי, והם החתימו על מה שהם רוצים" (ר' עמ' 39 ש' 4-3). הוא הסביר שהוא לא קורא מסמכים והוא סמך על מילה של מנהל הבנק "שהיה נחמד" (שם ש' 7-6). לא היה בפי המבקש תשובה של ממש באשר לשאלה, מדוע בתצהיר בתביעה הכספית, נכללה הטענה שכלל לא הסכים לשעבוד הקופה. כאשר נשאל המבקש מה הכוונה במילים: "ערב פורמאלי וזמני", כאמור בסעיף 4 לאותו תצהיר אחר - הוא השיב: "כמו שאמרתי קודם, שכך נאמר לי על ידי הבנק. ישב שם ישראל ארביב ואמר לי שאין שום בעיה. יש לו חיוך נחמד ואני איש תמים" (ר' עמ' 39 ש' 21-20). עת נשאל על ידי בית המשפט, מה אמר לו מר ארביב שיקרה אם החוב יגדל, הוא אמר שהנ"ל לא אמר דבר והוא מצדו לא שאל. עלה חרף כל אותם דברים, כי המבקש מודע היטב להבדל בין משכון ובין ערב. המבקש נשאל עוד - האם יש לו הסתייגות גם לגבי ערבותו האישית (אין מחלוקת שחתם על כתב ערבות כבעל מניות בחברה וזאת מעבר למשכון הקופה) ועל כך ענה: "כשחתמתי, אני חתמתי על האותיות הקטנות ולא נכנסתי למושגים שכבודו חי איתם ודש בהם יום יום ..." (ר' עמ' 40 ש' 5-4).הוא טען כי אף שהיה בעל מניות בחברה, הוא לא עקב אחר חשבונותיה והוא גם טען שלא ידע שזו צברה חוב של אלפי שקלים. לטענתו לא ידע עוד, בזמן אמת, שאחיו לקח הלוואה, כדי לכסות את אותו חוב. בעת חקירתו בפניי - טען כי למעשה גם לא קרא את מסמכי פתיחת החשבון (ר' עמ' 42 ש' 14) וכי המנהל והפקידה גב' לוי, גם לא הסבירו לו מה יקרה עם החשבון יתפח. כאשר נשאל האם למעשה טענתו שהבין שהוא חותם על מסמכי משכון, בכפוף לכך שלא יהיו חובות (?!), הסביר שידע על חוב של כמה אלפי שקלים והוא מצדו לא שאל שאלות. "אני מטבעי לא אוהב להיכנס לנקודות האלה כי אני מסתבך בהן, לא מבין, השלכתי יהבי בהם." (ר' שם, ש' 23-22). לטענתו לא הסבירו לו את הסיכונים, לא הסבירו לו שזה לגבי חובות עתידיים, "או לגבי חובות פרטיים" (ר' שם, ש' 26). לטענתו הם חייכו אליו והחתימו אותו. הם הבחינו בתמימותו. הוא ידע שחתם על מסמכי משכון, אך לטענתו - היקף הסיכון לא נאמר לו כלל. הוא הבין שמדובר בסיכון של אלפי שקלים וכן שיש חלופה. הוא לא חלק כי ידע שהוא חותם על משכון קופת הגמל, אך אמר שזה הוצג בצורה חיובית (?!). עת נשאל אם הציעו לו משכון בלי סיכונים אמר: "כך הציגו את זה, בהחלט" (ר' עמ' 43 ש' 7). כאשר נשאל מפורשות האם לא הייתה לו להבנתו, אחריות במקרה וחוב החברה היה גדל ב 200,000 ₪, אחרי יומיים, שב וטען כי המעיטו בחשיבות העניין עת הוחתם: "הם מזהים טרף קל" (ר' שם, ש' 9). כאמור, בסופו של יום לא נותרה מחלוקת כי המבקש חתם על כתב ערבות וגם חתם על כל הדרוש כדי למשכן את קופת הגמל, לחובות החברה. בסיכומים מצד המבקש - גם לא הועלו טענות שהעלה המבקש עצמו, כאילו הערבות הייתה פורמאלית וזמנית או כאילו הוכשל או הוטעה, או לא הוסבר לו דבר, או כאילו היה מצג של מאן דהו שמשכון הקופה יומר באחר וזו תשוחרר. כאמור, בסופו של יום, רק נטען לזיוף עת הורחב המשכון גם לחשבונות האח. לטעמי עצם העלאת הטענות התמוהות דלעיל, מקרינה על כלל אמינות המבקש. ככל שמעבר להנמקה שתובא להלן, יש צורך בהנמקה נוספת, מדוע אין לקבל את טענת הזיוף, הרי מאחר שזו למעשה נסמכת בעיקרה על עדות המבקש, יש ברושם הלא אמין שהותיר המבקש - להוות את אותה תמיכה נוספת. הטענות בה"פ 524/10: בהליך המקורי, אשר התובענה דנן מהווה חידושו. אף שאין טענה כי המבקש כלל לא הסכים למשכן הקופה לחובות החברה, עדיין נטען כי ההסכמה הייתה רק למשכון זמני (?!) וזאת - "אך ורק לטובת חובות חברת עוז והדר שפע.." (ר' שם ס' 8 צורף כנספח 1 לתגובה). באשר לכך שהמשכון הורחב, כך שיחול גם על חובות האח, נטען כאן למעשה לזיוף עת נאמר בסעיף 10 לאותה תובענה - "חמור מכך. המשיב עושה ניסיון לממש את קופת הגמל לטובת חשבונות אחרים של אחיו כאשר למשיב אין כל קשר לאותם חשבונות וכאשר בוצע שינוי והגדלת חבות במסמך השינוי שאינו חתום כלל ע"י המבקש וזוהי אינה חתימתו!!". (ההדגשה שלי - ע.ז.). כמו בהליך שבפניי, כך גם באותו הליך, נטען עוד כי מכל מקום, הליכי המימוש בתיק הוצל"פ, גם בוצעו בניגוד לדין ולרבות חוק ההוצל"פ ותקנותיו ועל כן הינם בטלים וכן כי החוב הנטען על ידי המשיב בתיק ההוצל"פ אינו נכון. כאמור גם מטענות נוספות אלה, שב בו לבסוף המבקש. להמרצת הפתיחה המקורית ר' נספח 1. הטענות בהמרצת הפתיחה בפניי; מטעם לא ברור עת הוגשה התובענה המחודשת שבפניי כעת, המהווה למעשה כמעט העתק של המקורית - בולט השינוי באותו סעיף 10, שצוטט לעיל. טענת הזיוף למעשה כבר אינה נטענת ואין עוד טענה כי "זוהי אינה חתימתו". נאמר רק באופן סתמי שנעשה ניסיון לממש את קופת הגמל, לטובת חשבונות אחרים, אשר המבקש מעולם לא שיעבד לטובתם את קופת הגמל שלו. בסעיף 10 בנוסח המתוקן נאמר: "חמור מכך. המשיב עושה ניסיון לממש את קופת הגמל לטובת חשבונות אחרים של אחיו כאשר למשיב אין כל קשר לאותם חשבונות". כמו כן - בעוד בתובענה המקורית נאמר בסעיף א' בעמ' הראשון לתובענה - כי שטר המשכון אינו תקף לחובות האח, שכן מסמך השינוי נעדר חתימת המבקש. בולט כי גם מילים אלה, הושמטו מהתובענה המתוקנת. המילים שהמסמך אינו חתום על ידי המבקש ו/או כי החתימה שם אינה חתימתו - הושמטו אפוא, כאשר נראה שהדבר לא יכול להיות בשגגה, שכן אלו למעשה השינויים היחידים שהוכנסו ביחס לנוסח המקורי יצוין למען שלמות התמונה, כי חרף העובדה שהטענה לא נכללה בתובענה עצמה, המבקש כן חזר על טענת הזיוף - בבקשתו לסעד זמני, שימנע מימוש הקופה (ר' שם ס' 28). בקשה שהוגשה במקביל לתובענה המחודשת. למבקש עצמו לא היה מענה בעת חקירתו באשר לשינוי זה ועת נשאל מדוע הושמטה טענת הזיוף מהתובענה המחודשת בחר השיב: "נסתרות דרכי האלוקים. אני לא כתבתי את זה." (ר' עמ' 36 ש' 13). סיכום ביניים; לנוכח הסיכומים לבסוף והצהרות במהלך התיק, באשר לדברים שאינם שנויים במחלוקת, הרי שחרף כל אותן טענות - אין עוד למעשה טענה כי נפל פגם בערבות האישית של המבקש כבעל מניות לחובות החברה. יש הסכמה גם שהמבקש הסכים למשכן את הקופה לחובות החברה ולא הועלתה בסיכומים, שוב הטענה התמוהה, כאילו דובר במשכון או ערבות זמניים, או כאילו הייתה מגבלה באשר לסכום שאותו משכון נועד להבטיח. בסופו של יום - הועלתה רק טענה אחת, היא אותה טענה שנכללה בתובענה שנמחקה, כאילו זויפה חתימת המבקש על המסמך אשר מכוחו הורחב המשכון גם לחובות בחשבונות אחיו. כאמור, טענה זו לא נכללה בתובענה שבפניי והמשיב אף התנגד, בנסיבות אלה, לכך שתועלה (ר' לדוגמא האמור בסעיפים 6-1 לתגובת המשיב, שם טען כי בפני בית המשפט לא עומדת כלל טענת זיוף וכי מטעם זה אין מקום גם להידרש לחוות דעת גרפולוגית עליה מסתמך המבקש). אכן היה ניתן לדחות הטענה ולו על בסיס פורמאלי זה. בהקשר זה ר' גם החלטתי בעמ' 9 ש' 16. עם זאת, מאחר ובסופו של יום, שני הצדדים הגישו חוות דעת גרפולוגיות, המומחים נחקרו באריכות וכן נחקרו בקשר לאותה טענת הזיוף, גם ייתר העדים, אני מוצאת ולו מחמת הזהירות, להידרש גם לטענות שהועלו לגוף טענת הזיוף. הכרעה בטענת הזיוף: כאמור, בסופו של יום, הטענה שנותרה - סובבת סביב השאלה האם החתימה המופיעה על גבי נספח ו'1 ואשר מכוחה הורחב המשכון באופן שהקופה מהווה משכון - לא רק לחובות החברה, אלא גם לחובות של אח המבקש בחשבונותיו בבנק, היא אכן חתימת המבקש. לטעמי לא ניתן לקבל את טענת הזיוף, כאשר ניתן לנמק זאת במספר לא מבוטל של טעמים; א. עדויות ישירות ומשכנעות באשר לדבר חתימת המבקש על המסמך ומעורבותו בעסקה הכוללת, במסגרתה נחתם אותו מסמך ; מטעם המשיב הובאו שני עדים: מר ישראל ארביב - אשר שימש כמנהל הסניף הרלוונטי אצל המשיב במועדים להם נוגעת המחלוקת וגב' עמליה לוי - אשר שימשה כמורשית חתימה באותו סניף וליוותה אף היא, את הפעילות הרלוונטית לתובענה. כך מר ארביב מציין בתצהירו (ר' ס' 48) כי המשיב ואחיו הם שפנו אל הבנק והציעו שהחוב של החברה יועבר לחשבון הפרטי של האח, שכן הם חששו ממימוש קופת הגמל. ההצעה הייתה כי הדבר ייעשה כנגד הלוואה שתועמד לאח, כאשר עובר למתן אותה הלוואה, יוחל המשכון גם על חשבונות האח. בעת חקירתו הוא אישר שוב - כי אותה הצעה שהעלו האחים הייתה עמו: "בשיחה במשרד שלו" (ר' עמ' 111 ש' 3). הוא הסביר בהמשך (שם, בש' 5):"הם חששו ממימוש קופת הגמל ורצו שקופת הגמל לא תמומש, מכיוון שהחוב לא נפרע, לכן הם באו אליי למשרד ואמרו שהם סגרו את העסק שבתחילה היה באדם, אחרי זה היה בגבעת משואה, ואז הם אמרו שיעקב הפך להיות שכיר. כדי לא לממש את קופת הגמל, ניתן הלוואה בחשבון של יעקב, יעקב הוא שכיר והוא יחזיר את החוב. מבחינת הבנק אם אפשר לעזור, אז בסדר. אנחנו מעדיפים לא לממש, אלא אם כן אין ברירה". לא מצאתי סיבה שלא לקבל את אותה עדות. במיוחד כך הוא, עת עלה באופן ברור שהעד אכן מכיר הן את המבקש והן את אחיו (בהקשר זה ראה דבריו בעמ' 112 ש' 11-8). העד אומנם לא טען כי נכח בעצמו בעת החתימה על המסמכים, המיישמים את אותה הסכמה אליה הגיע עם האחים, אך הוא הסביר, במהלך עדותו, שבד"כ נהוג בבנק להגיע להסכמה עם גורם בכיר. לאחר מכן זו מיושמת על ידי הפקיד הרלוונטי, אשר הוא שממלא את המסמכים, מחתים את הלקוח ומעביר לאישור הגורם הבכיר, מקום בו נדרשת גם חתימתו. במקרה דנן - הוא זיהה את הכתב של עמליה לוי, על גבי ו'1 ועל בסיס זה אמר כי היא זו שהחתימה את המבקש ואחיו, על כל הדרוש להרחבת המשכון (בקשר לזיהוי כתב היד, ר' החל מעמ' 115 ש' 30 ובאשר לדבריו כי המסמכים נחתמו בפני עמליה, ר' בראש אותו עמוד). העד הוסיף: "...הפקידים מחתימים במסמכים ואם פקידה הביאה לי מסמך שאני צריך לאשר אותו, אני סמוך ובטוח שהיא החתימה את הלקוח ולא מישהו אחר" (ר' עמ' 120 ש' 20-19). בנסיבות אלה, הוא לא האמין שקיימת אפשרות שהמבקש לא חתם בעצמו על הטופס. בהמשך לשאלה מדוע לא דיבר עם עמליה על טענת המבקש באשר לזיוף והאם לא עניין אותו לדעת את האמת, הוא השיב: "אני יודע את האמת. נתתי כסף והוא צריך להחזיר אותו והוא מנסה להתחמק מהחוב, זה שכל החתימות שלו, גם את זה אני יודע". על אף שמקום בו נטען לזיוף, מטבע הדברים, אין מקום לטעון במקביל שאין תוקף לחתימה מחמת ליקוי בהסבר שקדם לחתימה, בכל זאת נשאל מר ארביב - האם הסביר למבקש מה החוב שמסתתר מאחורי הודעת המשכון. מר ארביב לאחר שחייך בצורה בולטת, השיב: "הוא בעל החוב, מה יש להסביר לו? הוא ידע מה החוב. לעניין השינוי הם בעצמם יזמו את זה. הם לא רצו שנממש את זה" (ר' עמ' 123 ש' 23-22). בהמשך בש' 26 הדגיש: "הם שניהם ביקשו ממני להעביר את החוב לחשבון של יעקב ואז אמרתי שזה חייב להיות מלווה בבטוחה והם הסכימו שזאת תהיה הבטוחה" (ר' שם, ש' 27-26). דברים דומים הועלו גם באמצעות הגב' עמליה לוי. עדה זו היא שחתמה מטעם הבנק בחתימת הנושה במסמך השנוי במחלוקת ו'1, לאחר שגם שני האחים חתמו על אותו מסמך. אף לאחר שנחקרה ממושכות, לא מצאתי להסס אחרי שתי טענות שהעלתה - האחת, כי המשיב ואחיו הם שבאו למנהל הסניף לפגישה, לאחר שהחברה נקלעה לקשיים ובמסגרת אותה פגישה, התקבלה הסכמה בעקבותיה, בסופו של יום, הורחב המשכון. והשנייה, כי המשיב ואחיו בעצמם חתמו על הניירת הנדרשת ליישום ההסכמה עם מנהל הסניף, בפניה. בהקשר זה אני מוצאת להפנות לדבריה בעמ' 87 ש' 13: "במקרה שלהם, הם ישבו אצל ישראל וכן הייתה שיחה שהם סיפרו שהחברה נקלעה לקשיים וביקשו לדעת מה אפשר לעשות ואז הוחלט השינוי". עוד ר' דבריה, בעמ' 96 בשורות 15-9, שם חזרה על אותם דברים בקירוב. באשר לחתימה בפנייה, אפנה לעמ' 92 ש' 4, שם אמרה: "המבקש חתם בפניי על המסמך ויש את המסמך כאן וקיבל העתק ממנו והסבר עליו ולכן לא יצא מכתב בדואר כי הוא קיבל העתק ממסמך שהוא חתם עליו". עוד אמרה, עת נטען שהמבקש לא חתם בפניה על המסמך: "היה וחתם בפניי. המבקש בכבודו ובעצמו (מצביעה עליו), אני מזהה אותו מצוין" (ר' עמ' 94 ש' 27). היה ניכר כי אכן העדה מכירה את המבקש, כאשר אף הבהירה במהלך חקירתה, שבעוד המבקש לבוש בד"כ בבגדי אדם חרדי (חולצה לבנה ומכנס שחור), אחיו חובש כיפה סרוגה. היא גם זכרה מה היה סוג העסק של החברה. אומנם במהלך החקירה של עדה זו עלה כי אין היא זוכרת פרטים רבים, באשר לחקירות שנערכו מטעם הבנק בדבר, יכולת כלכלית של החברה או של המבקש, אך עם כל הכבוד, לא ראיתי במה סוגיה זו נוגעת כלל לעניין הנדון. לא מצאתי בתום אותה חקירה, שהיה בה לגרום ולו לפקפוק באמינות גרעין עדותה, הנדרש להכרעה, באשר לשאלת הזיוף. במהלך אותה חקירה, הפנה ב"כ המבקש לכך שבעוד השינוי לגבי המשכון, היה ביום 14.5.08, ההלוואה עצמה ניתנה לבסוף רק ביום 15.9.08 (ר' מסמך ז'1). בא כוח המבקש ניסה לטעון, על בסיס זה, שלאור פער הזמנים, אין ממש בטענת המשיב כי קיים קשר בין הרחבת המשכון (גם לחובות האח), לבין מתן ההלוואה לאח. העדה לא הסכימה עם כך וזאת באמרה: "בוודאי שיש קשר, יש קשר ישיר בין המשכון לבין ההלוואה, קשר ישיר מאוד" (ר' עמ' 96 ש' 6). באשר לפער הזמנים היא הסבירה שהיה צורך גם לערוך הסדר חוב, עליו הוחתם האח (ר' ו'3) ונדרש זמן לעריכת אותו מסמך. כמו כן, התארכו ההליכים עד שהמבקש ואחיו הגיעו לסניף לחתום על כל הדרוש. היא לא הסכימה שהלוואה צריכה להינתן לפני הרחבת המשכון, בהבהירה את המובן מאליו - כי הבנק לא ייתן הלוואה, לפני שתהיה לו בטוחה. כאשר העדה נשאלה מדוע לא היה ניתן פשוט להעמיד הלוואה לחברה, שהיא מלכתחילה החייבת, היא הסבירה שזו הייתה הבקשה של האח והמבקש ולבנק לא הייתה סיבה שלא להיעתר לאותה בקשה. בהקשר זה אוסיף כי יש ממש בטענות ב"כ המשיב בסיכומיו כי ברור שאין הגיון לתת את ההלוואה לחברה עצמה, שכן הדבר יהווה למעשה החלפת שור בחמור (ר' סעיף 12 לסיכומיו המשלימים) וכי לא ברור מה התלונה ביחס לפער הזמנים. וכי מלין המבקש על רוחב לב המשיב שלא מיהר לממש את קופת הגמל עת התמהמה האח מלחתום על מסמכי ההלוואה?!. לטעמי אותן שתי עדויות היו משכנעות מאוד וחרף חקירה ממושכת, לא מצאתי שלא לקבל את הדברים שהועלו בהן. ב. ההיגיון הכלכלי של הדברים: מאחר ולפחות בסופו של יום - אין עוד מחלוקת באשר למסמך המשכון המקורי, ואין מחלוקת כי חוב החברה תפח וזו נקלעה לקשיים (היה ברור במהלך שמיעת התיק שהחברה אינה פעילה עוד), הרי שבמועד בו עמד חוב החברה על מעל לחצי מיליון ₪, היה הבנק יכול ורשאי לממש את קופת הגמל, ללא שהמבקש יכול היה להעלות כל טענה. ברי כי הבנק לא היה מסכים להעתיק את אותו החוב, באמצעות מתן הלוואה לאח, ללא שתינתן לו בטוחה שוות ערך, למשכון על קופת הגמל. לא ניתן לקבל ולו מבחינת ההיגיון הכלכלי של הדברים - שהבנק יסכים לתת הלוואה לאח, כדי לפרוע את חוב החברה, ללא שיש בידיו בטוחה מספקת לפירעון אותה הלוואה וכאשר באמצעות מחיקת חוב החברה, הוא למעשה מפסיד את הערובה הקיימת (ערובה שהיא המשכון המקורי על קופת הגמל). ברי כי אין לבנק כל אינטרס לפעול לכך שחוב החברה יצומצם, כפי שהוא צומצם במקרה דנן, ללא שבטוחה הניתנת למימוש מיידי, תישמר גם ביחס לחוב החדש שנוצר עקב כך, בחשבונות האח. החתימה נחזית כחתימת המבקש (באופן שלמעשה אין אף צורך להידרש לחווה"ד הגרפולוגיות): החתימה הנתונה במחלוקת, היא החתימה המופיעה על גבי ו'1, אשר באמצעותו הורחב המשכון גם לחובות האח. לטענת המבקש אין זאת חתימתו, כאשר הוא מבסס זאת על השוואה עם חתימה אחרת שהוא נוהג לחתום. באשר לחתימה לה הוא טוען, ניתן לראות אותה לדוגמא, לחתימה השונה, על גבי המסמך שסומן ה'1, המהווה את הודעת המשכון - עוד משנת 2006. אכן, שתי החתימות שונות בצורתן ולו רק אלה היו עומדות בפניי, ייתכן והיה ניתן לתהות, האם יש מקום להעמיק את הבדיקה ביחס לשאלה אם המבקש הוא זה שחתם, על המסמך השנוי במחלוקת. עם זאת, במהלך שמיעת התיק, הוצגו בפניי עוד חתימות רבות של המבקש ומאלה ניתן לעמוד על שניים: ראשית - למבקש יש שתי חתימות שונות בצורתן באופן שלעיתים החתימה היא כזו ולעיתים אחרת. שנית - החתימה של המבקש, המופיעה על גבי המסמך השנוי במחלוקת, מופיעה בצורה דומה מאוד, על עוד מסמכים אשר אין חולק כי המשיב, הוא זה שחתם עליהם. בהקשר זה אני מוצאת להפנות במיוחד לחתימה של המבקש על גבי התצהיר שהגיש בת"א 700263/09, דהיינו התביעה הכספית. אותו תצהיר סומן ח2 והחתימה בו, דומה להפליא, לאותה חתימה המופיעה על גבי ו'1. עוד אפנה לקובץ מסמכים, שהיוו נספח לחוות הדעת של הגרפולוג בצלאלי (גרפולוג מטעם המשיבה). מסמכים אלו, הם מסמכים שהוצאו מתיקי הבנק ממועדים קודמים וגם בהם ניתן לראות את אותה חתימה, הדומה לחתימה המצויה ב- ו'1. בעניין זה ר' לדוג' את החתימה על גבי טופס פתיחת החשבון של החברה מיום 26.3.06 , חתימת המבקש על גבי כתב הערבות לחובות החברה וזאת ממחרת היום וכן החתימה על גבי "ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום על פי כתב ערבות/כתב משכון/אג"ח/אחרת לחוב/של" החברה, עליה חתם ביום 27.3.06. גם הבקשה לקבלת הלוואה בסך 300,000 ₪ שנחתמה על ידי המבקש, בתחילת ההליכים, דומה לחתימתו על המסמך המרחיב את תחולת הערבות (באשר למסמכים אלה ניתן לעיין בהם במסמכים שהוגשו לתיק ביום 6.12.12 וזאת על בסיס הסכמה להגיש שוב את נספחי חוות הדעת הגרפולוגית, שהוגשו בתחילה, באופן לא סדור). בשים לב לכל אותם מסמכים, אשר לגביהם למעשה אין מחלוקת שהמבקש הוא זה שחתם עליהם, וכאשר ניכר לעין שהחתימה על גבי ו'2 - דומה מאוד בצורתה לאותן חתימות, לא די בכך שהוצג מסמך אחר, בו יש חתימה בסגנון שונה - כדי להסיק שדווקא אותה חתימה אחרת, היא זו שמהווה את החתימה האמיתית והנכונה של המבקש. אקדים את המאוחר ואציין כי מטבע הדברים, כאשר פנה המבקש לגרפולוג מטעמו, הוא בחר להציג לו דווקא את אותו סגנון חתימה נוסף, בו הוא נוהג לחתום (ר' את אותה חתימה על גבי ה'1) ולא שטח בפניו את כלל החתימות, המלמדות בצורה ברורה שיש לו שני סגנונות שונים לחתימה, כפי שיש לעוד אנשים. בהקשר זה אפנה לכך שבמהלך החקירה של גב' לוי, עלה כי גם לה יש שתי חתימות שונות ובעניין זה ר' את אותן שתי חתימות, במוצג שסומן א'. העולה מן המקובץ; על אף שאכן קיים מסמך שהוצג בו סגנון חתימה שונה של המבקש, בשים לב לכך, שבכלל המסמכים עליהם חתם בבנק, מאז הוקמה החברה - קיימות חתימות רבות אחרות, הדומות להפליא לחתימה שבמחלוקת, אינני מוצאת שניתן לקבל את הטענה שאותה חתימה היא מזויפת מחמת צורתה השונה. לטעמי הדמיון לאותן חתימות אחרות, הוא כה גדול, עד שלמעשה אין כלל צורך להידרש לחוות דעת גרפולוגיות. ד. עדיפות חוות הדעת הגרפולוגית מטעם המשיב: שני הצדדים תמכו את טענותיהם, באשר לטענת הזיוף, בחוות דעת גרפולוגיות נגדיות. לטעמי לנוכח העדויות הישירות, באשר לחתימת המבקש על המסמך ובאשר להיותו מעורב ב"מהלך" שבוצע ביוזמת האחים (כדי למנוע מימוש הקופה בשלב מוקדם יותר), אין למעשה כלל צורך לפנות לאותן חוות דעת. עם זאת, ולו בכדי שתהא התמונה שלמה, אוסיף עוד התייחסות מסוימת גם לעניין זה. המבקש תמך את טענותיו בשתי חוות דעת שנערכו על ידי המומחה מטעמו יצחק חג'ג' ומנגד המשיבה תמכה טענותיה בחוות דעת של המומחה אמנון בצלאלי. לאחר חקירות שני המומחים - אני מעדיפה את קביעות מר בצלאלי, אשר לא מצא זיוף. מטעם מר חג'ג' הוגשה חוות דעת אחת מיום 24.1.11 וחוות דעת משלימה מיום 2.6.11. חוות הדעת המשלימה נערכה לאחר שהוצגה למומחה החתימה המקורית, אשר לא הייתה מונחת בפניו במועד חוות הדעת הראשונה. באשר למומחה זה, עולה כי לא הונחו בפניו לצורך ההשוואה, מסמכים אשר עליהם חתימה בסגנון הנחזה, במסמך שבמחלוקת. כך הוא ערך למעשה את השוואתו, ביחס לחתימה של המבקש לזו שעל גבי ה'1, (זו סומנה על ידי המומחה כ ב-4). מאחר וכמובהר לעיל, באותו מסמך חתימה בסגנון האחר של המבקש, הרי שמטבע הדברים, לא ניתן לסמוך על המסקנות של המומחה אשר לא הוצגו לו יתר החתימות השונות, אשר אין מחלוקת שגם הן של המבקש. באשר לעד זה, מצאתי עוד ליקוי בכך, שעת נשאל במהלך חקירתו, האם יגיע למסקנה אחרת, במקרה שתוצגנה בפניו חתימות נוספות של המבקש, אשר בהן המאפיינים הדומים לחתימה שבמחלוקת - הוא לא ביקש לראות את אותן חתימות ולהשיב. המומחה התחמק מיידית באומרו שאין הוא נוהג לבדוק חתימות המוצגות לו לראשונה על דוכן העדים והוא יוכל לענות על כך, רק אם תתאפשר לו בדיקה במעבדה (לעניין זה ר' לדוגמא, דברים שאמר בעמ' 11 ש' 18-8). יוער כי כאשר מדובר על מאפיינים בולטים, כמו לולאה בחתימה, או העובדה שהיא כוללת אות זו, או אחרת (להבדיל מעוצמת החתימה ודברים הדורשים בדיקה באמצעות מכשור) - קשה לקבל תשובה זו וההתרשמות הייתה כי המומחה מתחמק. מנגד באשר למר בצלאלי, לא מצאתי פסול במסקנותיו ובמרבית עדותו. אין ממש בטענות ב"כ המבקש וסיכומיו כאילו קיים יתרון למר חג'ג', משום שמר בצלאלי לא עשה הכתבה למבקש ו/או משום שהוא לא קיבל מסמכים קודמים אקראיים של המבקש. בניגוד לנטען - מר בצלאלי צירף לחוות דעתו הכתבה שעשה למבקש. באשר למסמכים האקראיים - לא מצאתי שנפל פסול בכך שלאחר המבקש בעצמו לא המציא אותם, הסתייע המומחה במסמכים שאותרו בתיקי הבנק ואשר נחתמו במועדים מוקדמים, בטרם עלתה טענת הזיוף. בהקשר זה אני מוצאת להעיר כי על אף חקירה ממושכת של מר בצלאלי, באשר לשאלה האם אכן ביקש את אותן חתימות אקראיות קודמות, של המבקש, לא מצאתי ממש בטענה הנרמזת בחקירה, כאילו הוא נמנע מלבקש שיוצגו לו אותן חתימות. במהלך החקירה עלה כי יש למומחה תרשומות המלמדות שאכן ביקש שיודיעו למבקש להתייצב להכתבה, עם כמה שיותר מסמכים שבהם חתימה אקראית. בהקשר זה נשלחה פניה לב"כ המבקש וכן ביקש המומחה מב"כ המשיב, לפעול לכך שהמבקש יתייצב עם אותן החתימות. אומנם המומחה לא יכול היה לזכור ספציפית דברים הנוגעים למקרה הנדון, אך הוא הסביר כיצד הוא נוהג בד"כ, הוא הסתמך על תרשומות שהיו לו בתיק - ולא מצאתי מקום לפקפק בכך שנהג בדרך זו, גם כאן. ככל שהמבקש לא התייצב עם דוגמאות, היה הדבר, בהתאם להתרשמותי, נעוץ בשיקוליו או בבחירת בא כוחו, שלא להעביר לו את בקשת המומחה, לעשות כן. מכל מקום, נמצאה כאמור דרך חלופית לאיתור מסמכים אקראיים קודמים, באמצעות מסמכים שהיו בתיק הרלוונטי בבנק ודי בכך. אעיר כי מעדות מר בצלאלי התקשתי רק לקבל את טענתו - כאילו גם שני סגנונות החתימה השונים, דומים זה לזה, בעוד ניכר לעין שאין זה המצב (בהקשר זה - ר' את החקירה החל מעמ' 27 ש' 32 ועד עמ' 28 ש' 8). לו היה משיב מר בצלאלי שאכן למבקש שתי חתימות, עם צורה שונה, היה ניתן לקבל ביתר קלות את מסקנותיו. מכל מקום, לאחר עיון בחתימות המצויות בשלל המסמכים עליהם התבסס, לא מצאתי סיבה שלא לקבל מסקנתו כי אין כל זיוף של חתימת המבקש במסמך שבמחלוקת. ה. עדות המבקש לא הייתה אמינה; אל מול שתי העדויות האמינות מטעם הבנק, בתוספת ייתר השיקולים שמניתי לעיל, עומדת עדות המבקש - אשר לטעמי לא הייתה משכנעת ולא הייתה מהימנה. היה ניכר כי המבקש מיתמם כאילו אינו מבין דבר מההליכים שהיו, כאילו בקלות ניתן להטעותו וכאילו סמך על דברי נציגי הבנק שנאמרו בפנים מאירות. החזות המיתממת, לא הייתה לטעמי משכנעת ולהתרשמותי - זו נועדה רק לאפשר לו להיחלץ מכל המתחייב מהמסמכים עליהם חתם. עוד בלט כי בעת חקירתו (במיוחד במועד השני, עת לא הושלמה החקירה במועד המקורי), היו התנגדויות או התערבויות, כה רבות, של בא כוחו במהלך החקירה, באופן שהקשה מאוד על החקירה והעלה את הרושם כי ביסודן רצון לסייע לעד, כל אימת שהוא עלול להיכשל בתשובתו. מעבר להדגמה לעיל, באשר לאותה היתממות, כדי להמחיש את העומד ביסוד התרשמותי - אפנה גם לחקירה שנערכה למבקש בדבר חתימותיו על מסמכים רבים אחרים, אשר לא יכולה להיות מחלוקת כי חתם עליהם. כך, כאשר הוצגו למבקש חתימות שונות שלו, והוא לא ידע על איזה מסמך הן מופיעות, היה ניכר כי הוא נמנע ככל יכולתו מלהשיב שאלו אכן חתימותיו כדי שלא יכשל. הוא העדיף במקום אישור ברור, לנקוט במילים כמו "דומה מאוד", "יכול להיות", "נראה כמו" וכדומה. עוד אציין כי היו חתימות אשר הוצגו למבקש בשני הדיונים בהם נחקר (חקירתו נפסקה במהלכה, מחמת שעה מאוחרת) ותשובתו באשר לזיהוי אותה החתימה עצמה, לא בהכרח היה זהה, באותן שתי חקירות. ויש לתהות - אם אין המבקש מזהה חתימותיו, באופן ברור, כיצד הוא טוען רק לגבי החתימה שאינה נוחה לו כי זו בוודאות אינה שלו?! להלן מספר דוגמאות, באשר לעומד ביסוד התרשמותי; א. בעוד בדיון הראשון אישר המבקש את חתימתו על מסמכי הערבות שנחתמו במקביל לפתיחת החשבון (ר' נספח 14 לחוות דעת מר בצלאלי ועמ' 32 ש' 17-13), עת הוצג לו אותו מסמך בדיון השני, הוא ענה לפתע תשובה מסויגת "כן, יכול להיות" (ר' עמ' 55 ש' 20). יוער כי בא כוחו, שהיה מודע לשינוי הגרסה, מיהר להצהיר לפרוטוקול, כי אין מחלוקת על חתימה על כתב הערבות בעת פתיחת החשבון והטענות נוגעות רק לשינויים לאחר מכן (ר' עמ' 55 החל מש' 28). אכן, בהמשך כאשר הוצג לו המסמך המקורי של כתב הערבות, הכולל מספר חתימות בעמודים שונים והיה ניתן להבין באיזה מסמך מדובר, הוא אישר שכל החתימות ע"ג אותו מסמך, הן חתימותיו (ר' עמ' 59 ש' 13). יוער כי בדיון הראשון עת הוצג לו אותו מסמך, אך כאשר כל אחד מדפיו הוצג בנפרד (והעד לא יכול היה לדעת מהיכן לקוחה החתימה המוצגת), העד הסתייג ממרבית החתימות שעליו (ר' החל מעמ' 46 ש' 32 ועד עמ' 47 ש' 8). ב. סתירה נוספת עלתה עת התבקש לאשר את חתימתו על גבי אזהרה מלשכת ההוצל"פ בגין פתיחת התיק שם (נספח יא' לתשובת הבנק להמרצת הפתיחה). בעוד בדיון הראשון אמר כי לא נראה לו שהחתימה על אישור המסירה בהוצל"פ היא שלו (ר' עמ' 41 ש 17-8) וטען כי אין הוא זוכר אם חתם לפקיד ההוצל"פ, בדיון השני אישר שהחתימה נראית כחתימתו (ר' עמ' 71 ש' 8). ג. העד הסכים כי חתימותיו אינן עקביות וכן כאשר נשאל ספציפית האם נכון שחתימותיו על גבי מסמכי כתב הערבות המקורי (נספחים 17-14 לחוו"ד בצלאלי) למעשה אינן דומות, לאותן חתימות שנתן למומחה מטעמו (חג'ג') עת התבקש לחתום שם - הוא הסכים אף לכך. עלה כי בפני המומחה חתם על חתימות עומדות, בעוד החתימות על כתב הערבות הן שוכבות (ר' הסכמת התובע לאמור בעמ' 73 ש' 18-8). ד. אף שניכר לעין שחתימות המבקש על כתב הערבות, דומות לחתימה שבמחלוקת, יותר מאשר החתימות שחתם בפני המומחה חג'ג'- הוא חלק על כך (ר' עמ' 73 ש' 26). אוסיף עוד כי בשני הדיונים לא חלק המבקש על חתימתו על מסמכי פתיחת החשבון והתנאים בחשבון (ר' נספחים 6-5 לחוו"ד בצלאלי, עמ' 61 ש' 15 ומנגד עמ' 46 ש' 10-4 שם באשר למסמך 6 לא אישר בוודאות החתימה, אלא רק שהיא "דומה" לחתימתו). המבקש גם אישר בדיון השני את חתימתו על בקשת החברה לקבלת הלוואה בסך 300,000 ₪ בשנת 2006 (ר' נספחים 24-21 לחוו"ד בצלאלי ועמ' 61 ש' 21 לפרוטוקול). ראוי להעיר כי גם כאן הייתה סתירה מול דבריו בדיון הראשון (ר' עמ' 47 ש' 32-15 שם טען כי אין הוא מזהה ארבע חתימות ע"ג מסמך 22). לנוכח אישור המבקש את חתימתו על מסמכים הנוגעים להתאגדות החברה, הוא נשאל האם נכון כי היה בה מנהל ובעל מניות (כעולה מאותם מסמכים). המבקש טען כי מעולם לא היה מנהל ועת נשאל באשר לדבר היותו בעל מניות - עלה כי למעשה כוונתו הייתה כי אין הוא מעורה באופן הרישום. שוב באותה היתממות אמר: "לא ידעתי מה מתרחש, בעל מניות... אני לא יודע איך הרישום שם מתבצע או נעשה, אני לא הייתי מעורב בשום דבר כדי לדעת כל מיני פרטים, עניינים." (ר' עמ' 62 ש' 19-18). עת נשאל אם חדל מלהיות מנהל ובעל מניות, ניסה להפנות לאירוע בו בשנת 2008 או בסמוך, נקרא לרו"ח לחתום על מסמכים. היה ברי עם זאת כי אין הוא זוכר כלל על מה חתם אז והוא למעשה הסכים כי ייתכן שעד היום נותר כמנהל ובעל מניות באותה חברה (ר' עמ' 63 ש' 23-22). כאשר הוצג לו מסמך עליו חתם עת מונה כדירקטור, העלה גם בהקשר זה, טענות דומות לאלה שהוא מעלה באשר למשמעות חתימותיו בבנק; "..בכל המהלכים האלה אני לא נתתי את ראשי, אמרו לי לחתום, חתמתי, קיבלתי את זה כמובן מאליו, שאלו פרוצדורות כמו שאר המהלך שהיה" (ר' עמ' 64 ש' 21-20). באשר לטענתו, כמובא לעיל, כי סבר שהמשכון הוא זמני ויוחלף, נטען כי נאמר לו שהמשכון יוחלף בנכס -חנות, בישוב אדם (ר' עמ' 71 ש' 16, כאשר בעמ' 72 הסביר שמדובר בנכס של אחיו). באשר לשאלה מדוע לבסוף לא הוחלף המשכון, הייתה תשובתו: "תשאל את מנהל הבנק" (ר' עמ' 72 ש' 18). עת נשאל האם פנה בעניין למנהל הבנק אמר: "לא פניתי, כי לא ערבו אותי בשום הליך, אף אחד לא יידע אותי ולא אמר לי ולא טרחו להסביר לי את המצב בחשבונות ומה נעשה" (ר' עמ' 72 ש' 22-21). באשר לשאלה המתבקשת - מדוע לא ביקש מאחיו לשחרר אותו מהמשכון ולהחליפו בנכס הנטען, השיב: "לא ידעתי מה מתנהל שם ומה קורה שם והבנק אמור ליידע ולהגיד כמו שאמרו בהתחלה עם כל החיוכים היפים" (ר' עמ' 72 ש' 27). לטענתו הוא ציפה ממנהל הבנק לפעול לביצוע ההחלפה?!. לדידו זו חובתו של מנהל הבנק (כך!). עוד לא הוסיפה לאמינות המבקש העובדה שהוא טען בתצהיר שהוגש בתביעה הכספית (נספח 9), כי קופת הגמל היא מחסכונותיו במשך שנים, אך בחקירתו הודה כי קיבל את זו בירושה מאביו (ר' עמ' 40 ש' 22-19). כאמור התרשמותי הכוללת מהמבקש, הייתה שונה מהתרשמותי מעדי המשיב. גם המצג המיתמם הכולל וגם העדר זיהוי חתימתו וסתירות בזיהוי לגבי אותן חתימות - לא תרמו לאמינותו. ו. העדר עד רלוונטי והניסיון להביאו בדרך של עד הזמה: אף שב"כ המשיב לא טען לכך בסיכומיו, אני מוצאת להעיר כי לטעמי יש לזקוף כנגד המבקש, גם את העובדה שלא הביא מעבר לעדותו - את אחיו, כעד לאירועים ולהתרחשויות. לא יכולה להיות מחלוקת כי הנ"ל הוא עד דרוש ורלוונטי, מקום בו היה מעורב בכל האירועים דלעיל, אף הוא חתם על אותם המסמכים ואין מחלוקת כי ניתנה לו לבסוף ההלוואה, באמצעותה נפרע חוב החברה (לכל הפחות במרביתו). בהתאם להסכמה, האח, הוא גם זה שהיה אמור להשיב ההלוואה בתשלומים, הכול כפי שסוכם. לטעמי, יש לזקוף כנגד המבקש מעבר לכל האמור לעיל- גם את בחירתו שלא להביא עד זה. אעיר כי אפילו יונח שקיים מתח בין האחים (ולהלן אבהיר מדוע אין זו הנחתי) - היה ניתן לבקש לזמן האח, ללא הקדמת תצהיר ולחקרו בחקירה נגדית - אך לא הוגשה בקשה שכזו. על מנת שלא תמצא התמונה חסרה אפנה לכך שרק לאחר שכבר הצהיר המבקש "אלה עדיי" ורק לאחר שהסתיימה שמיעת כל עדי המשיב - הוא ניסה לבקש לזמן אחיו, כביכול מאחר ועדותו נדרשת כעד הזמה - אך הדבר לא אושר. ב"כ המשיב כינה את אותו מהלך כ -"ניסיון ציני לעשות מקצה שיפורים" ואין לי אלא להצטרף שוב להגדרה זו. בהקשר זה אני מאמצת כחלק בלתי נפרד מהכרעתי זו, את החלטתי מיום 6.1.14, ר' בעמ' 128-126. מבלי למעט מהאמור שם, אני מוצאת להדגיש במיוחד את שלושת הנקודות הבאות: - לא עלו במהלך חקירות עדי הנתבעים, דברים שלא היו ידועים מראש ואשר כביכול נוצר הצורך להזים אותם. מכל מקום, אלה גם לא פורטו בטיעון, עת הועלתה הבקשה. ב - לנוכח הצהרה מוקדמת של בא כוח התובע כי אולי יביא עד נוסף (ר' ההפניה בהחלטתי שם), הייתה התרשמותי כי היה מדובר במהלך מתוכנן מראש, כדי לקנות יתרון דיוני. כך עד אשר ראוי היה להביא מלכתחילה, כעד מטעם התביעה, יוכל להעיד לבסוף, לאחר כל העדים שכבר נשמעו. ג - הטענה שנטענה, אגב העלאת הבקשה, כאילו קיים מתח בין האחים ובכך נרמז שמטעם זה לא יזומן האח, היא יותר ממסופקת, עת עולה כי בתביעה הכספית, שעדיין פתוחה, שיתפו האחים פעולה וייתרה מכך ייצוגם היה על ידי אותו עורך דין, המעלה את הטענה. וכי נעשה ייצוג משותף של שניים, חרף ניגוד עניינים שבניהם?!. אפילו היה ממש בטענה (וכאמור איני סבורה כן) - היה ניתן לזמן האח, ללא הקדמת תצהיר ולבקש לחקרו בחקירה נגדית, אך זאת בשלב ראיות התביעה. מטעמים אלה ומהטעמים שפורטו בהרחבה באותה החלטה, לא אושרה איפה עדות האח, כעדות הזמה. מקום בו בחירת התובע הייתה שלא להעיד את אחיו כעד תביעה - ממילא יש לזקוף כנגדו את המשמעות של הימנעות מהבאת עד רלוונטי. אעיר לקראת סיום - כי יש ממש בטענה של המשיב שמקום בו מועלית טענת זיוף אשר משמעותה למעשה ניסיון לגניבת מאות אלפי שקלים, היה מצופה, לכל הפחות, שהמבקש יפנה למשטרה בדבר טענת הזיוף ויבקש לחקור זאת, אך אין מחלוקת שהוא לא עשה כן. כאשר הופנתה אליו השאלה האם בא כוחו לא ייעץ לו לעשות כן, הוא לא היה מוכן לוותר על חיסיון עו"ד לקוח ולהשיב על שאלה זו. קשה לקבל כי אדם אשר חתימתו זויפה כביכול, במסמך כה מהותי, לא יפעל בכל דרך כדי למצות את הדין עם אותו "מזייף". אני מוצאת להעיר עוד כי קשה לדמיין מי יכול להיות אותו מזייף. לבנק לא היה אינטרס לאותו זיוף שכן כמובהר לעיל - הוא יכול היה, במקום להעמיד הלוואה לאח, לממש את המשכון, כבר בשלב בו נכשלה החברה מלשלם חובותיה. ובאשר לאח - קשה להלום כי הוא שזייף את החתימה (ככל שאכן הייתי סבורה שזו הייתה מזויפת) - כאשר עולה כי בתביעה הכספית, בחרו השניים להיות מיוצגים יחדיו, על ידי אותו עו"ד, באופן המלמד כאמור, שאין ביניהם ניגוד עניינים. בשולי הדברים, אני מוצאת להוסיף עוד, ההערות הבאות: - אף שאין מחלוקת שאין תאריך על גבי המסמך שבמחלוקת ואשר באמצעותו הורחב המשכון, אין קושי ממשי למקם מועד ההחתמה, בשים לב למועד בו יושם האמור בו ובוצע בפועל אצל רשם המשכונות כל הדרוש, על בסיס מסמך זה. אכן, טוב היה אם המסמך היה נושא תאריך (מדובר בטופס מובנה, אשר מטעם לא ברור אינו כולל מקום להוסיף מועד), אך אפילו אם מדובר בתקלה, או אף מחדל - אין בכך כדי להוליד תוצאה שונה. - על אף שבהמרצת הפתיחה הייתה התייחסות העשויה להתפרש גם כמחלוקת באשר לגובה החוב בתיק ההוצל"פ - הודיע ב"כ המבקש לפרוטוקול (ולאמור ניתן תוקף של החלטה), כי לא תועלנה בסיכומים שאלות בעניין זה וממילא התייתר הצורך לחקור על כך או להוסיף ולהידרש לכך (ר' עמ' 67 ש' 29-28 ור' החלטה בעמ' 68 ש' 10-8). - מקום בו קיימות פסיקות נגדיות באשר למהימנות המומחים מטעם הצדדים ועת שהאמור בחוות הדעת הגרפולוגיות לא היווה נימוק מרכזי למסקנתי, לא ראיתי צורך להידרש לאותם הדברים. מיותר לציין כי צודק המשיב בטענתו שלא היה מקוום לנצל האפשרות להגשת פסיקה להגשת חומר נוסף, אשר ממנו יש להתעלם. - טוב עשה ב"כ המשיב עת הפנה לדברי ב"כ המבקש בעמ' 4 ש' 27-26, שם עת התבקש להבהיר טענות מרשו, לנוכח אי הבהירות ששררה בתחילה אמר: "לגבי בקשת בית המשפט להבהיר האם אנו טוענים לזיוף ואם כן על איזה מסמך, או לחילופין טוענים לחתימה ללא הסבר מספק, אבקש הפסקה או שאגיש בכתב, אני מעדיף להגיש בכתב כדי שלא אטעה." הצורך לבדוק האם הטענה היא טענת זיוף, אם כן על איזה מסמך, או לחלופין אם מודים בחתימה ורק טוענים להסבר לא מספק - מדבר בעד עצמו, באשר לאמינות הטענות. - יש לתהות כיצד טוען ב"כ המבקש בסיכומים המשלימים כי לא עמדו בחובה להסביר למבקש משמעות חתימתו. עת כופרים בעצם החתימה, נראה כי לא ניתן לעלות טענה שכזו במקביל. למען הסר ספק, שוכנעתי גם מעדות עמליה לוי, כי הוסבר כל הנדרש. - לא מצאתי להרחיב בסוגיית נטל השכנוע, שכן לטעמי על יסוד כל האמור לעיל, בהנחה שחובה זו מונחת על המשיב, ר' ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ ואח' פ"ד מז' (3) 240, 261 - עמד המשיב בחובתו זו. - לא מצאתי שיש צורך להתייחס לכל טענה וטענה שהעלו הצדדים ולטעמי די בדברים דלעיל להנמקה. לא מצאתי עוד להתייחס לבקשה האחרונה, שהוגשה לאחר הסיכומים המשלימים. אסתפק באמירה שאיני סבורה שהייתה פגיעה כלשהי בזכויות הדיוניות של התובע. טרם סיכום אציין, כי לטעמי אופן התנהלות ב"כ המבקש, במסגרת ההליך הייתה בלשון עדינה, בלתי ראויה (האמור הינו אף בשים לב להתנצלותו שלא לפרוטוקול, ובמעמד ב"כ המשיב, בתום הדיון האחרון). לא רק שהיו התנגדויות רבות ומיותרות (באופן שהליך אשר לדידי שמיעת כל העדים בו יכלה להיגמר ביום אחד, גזלה שלושה ימי שיפוט מלאים וארוכים) - אלא הוא גם התייחס בדרך שלטעמי אינה מכובדת הן לבית המשפט והן לצד שמנגד. איני מוצאת להפנות לשלל דוגמאות אפשריות (כאשר מלכתחילה נוסח הפרוטוקול, תוך השמטת התנצחויות רבות ומיותרות כדי שלא להכביד, ולא לגרום לזילות בית משפט, מקום בו לא הייתה עמידה על התיעוד) ואסתפק בדוגמאות ספורות להלן; כך, אפנה לבחירת ב"כ המבקש לקום ולצאת למעשה במהלך החקירה ביום 4.12.12, תוך הודעה לצד שמנגד ולבית המשפט, כי יהי מה, עליו ללכת עד 17:00. כך ב"כ המבקש ארז מטלטליו, באופן מופגן, תוך כדי החקירה ובאופן שהיווה למעשה קביעת עובדה (ר' תיעוד לאותם דברים, הזכורים לי היטב, בדברי ב"כ המשיב, בתחילת הדיון העוקב - בעמ' 50). עוד ר' בעמ' 17-15, שם טען בתחילה כי לא הביא עמו המסמך המקורי לחקירת הגרפולוג. אף שבית המשפט אמר לו לשוב ולבדוק בתיקו, טען שזה אינו עמו - אך באופן מפתיע, זה אותר פתאום, רק לאחר שניתנה החלטה כי במידה ותידרש עקב כך חקירה נוספת של המומחה, יהא על התובע לשאת בעלויות הכרוכות בכך. כך גם עת הסכים ב"כ המשיב להוציא מסמך מהתיק (ר' בעמ' 19, דבריו ביחס לנספח 8), משך ב"כ המבקש את אותו נספח וקרע אותו מתיק בית המשפט, ללא רשות (דבר שמפאת כבוד הפרוטוקול, לא מצאתי לתעד, אך זכור לי היטב) וכך גם הערותיו, הלא ראויות, בדבר התנהלות של ב"כ המשיב, אשר לטעמו אינה מתיישבת עם היותו חובש כיפה (ר' בשולי עמ' 25 התייחסותי לכך, בהמשך לבקשת ב"כ המשיב להורות לחדול מאותן הערות), או הערתו כאילו המשפט מתנהל כקרקס (ר' עמ' 119 ש' 18). לטעמי, בסופו של יום, עת נדחית התביעה ובאה העת לפסוק הוצאות משפט לצד שמנגד - אף אם ניתן להתעלם מכל אותה ההתנהגות, אין מקום להתעלם מהזמן המיותר שהיה כרוך בה. כאמור לדידי היה ניתן לסיים תיק זה ביום עדויות אחד, אך בפועל נדרשו שלושה ועל ההוצאות לשקף העלות הממשית המוערכת על ידי, באשר להוצאות המשיב. העולה מן המקובץ - התביעה נדחית ואין מקום ליתן ההצהרות המבוקשות. אין מניעה כי יושלמו ההליכים למימוש המשכון גם ביחס לחשבונות של אח המבקש. הגיעה העת לממש את דברי מר ארביב בעדותו: "אני יודע את האמת. נתתי כסף והוא צריך להחזיר אותו והוא מנסה להתחמק מהחוב..." המבקש ישלם למשיב בגין הוצאות בא כוחו - סך של 30,000 ₪ (מטעמי חסד, לא נקבע שכר הטרחה על בסיס אחוז מהסיכון הכספי שעל הפרק, אלא על בסיס היקף העבודה שהייתה בתיק). עוד יחזיר המבקש למשיב, כנגד קבלות, כל תשלום שבוצע למי מהעדים או למומחה מטעמו, בתוספת ריבית והצמדה ממועד כל תשלום. כלל האמור ישולם בתוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין. משכוןשטרהמרצת פתיחה