תביעה בגין קילופי צבע בקירות השירותים והמקלחת (נגד השכנים)

תביעה בגין קילופי צבע בקירות השירותים והמקלחת (נגד השכנים) 1. התובעת הגישה תביעה נגד שכניה הנתבעים, המתגוררים בדירה מעליה בגין נזקי רטיבות שנגרמו לדירתה. טענות הצדדים 2. במסגרת כתב התביעה נטען כי עוד ממועד רכישת דירת התובעת, כשמונה שנים טרם הגשת התביעה, התגלו קילופי צבע בקירות השירותים והמקלחת. מתוך מחשבה שהקילופים נגרמו כתוצאה מהזנחת הדירה, תוקנו הליקויים ע"י התובעת. כעבור זמן מה, שבו והתגלו קילופי הצבע והפכו למציאות קיימת ברוב שטח הדירה. לטענת התובעת, הנזקים נבעו כתוצאה משינויים שביצעו הנתבעים בדירתם, אשר כללו שיפוצים והתקנת מזגנים. בהמשך נטען כי הנזקים נגרמו עקב "נזילות מים" הנובעות מדירת הנתבעים ואשר גורמות לקילופי הטיח בתקרת התובעת. כמו כן נטען כי פניותיה החוזרות ונשנות של התובעת לנתבעים, לא זכו למענה ועל כן לא היה מנוס מהגשת התביעה. התובעת צירפה לכתב התביעה תמונות המעידות על הנזקים בדירתה וכן "חוות דעת" שערך מר שלום חג'ג', שרברב במקצועו. במסגרת חוות דעתו טען מר חג'ג' כי הליקויים בדירת התובעת נובעים להערכתו משלושה גורמים: שבר בגג הרעפים, שבירת אטימות קיר הבניין לכל אורכו עקב התקנת מזגנים והרחבת חלונות, וצבירת מי גשמים על הגג החיצוני של הכניסה לחדר הכביסה. לכתב התביעה צורפה בנוסף חוו"ד שמאי, ממשרד חיים אטקין, אשר העריך את עלות התיקונים בדירת התובעת בסך של 10,000 ₪. יחד עם זאת נתבע סך של 30,000 ₪ בגין תיקונים וסך של 42,000 ₪ בגין אי השכרת הדירה והתביעה הועמדה על סכום כולל של 99,150 ₪. 3. הנתבעים טענו מנגד, כי לא קיימת יריבות משפטית או עובדתית בינם לבין התובעת מאחר ואין להם כל קשר לנזקים בדירתה. לדבריהם מדובר בבניין ישן, בן 30-40 שנה הלוקה בבלאי טבעי, ככל מבנה אחר. נטען עוד כי חלק מהנזקים נגרמו בעטיה של התובעת שמצאה לנכון לבנות גג מעל חדר הכביסה, אשר צבר מי גשמים שחלחלו לתקרת הדירה. נטען בנוסף כי בשל הבעיה בדירת התובעת, תיקנו הנתבעים את צנרת ביתם פעמיים וניסו למזער את הנזקים ככל שיכלו. על כן, אין הם אחראיים לליקויים בדירת התובעת. הנתבעים טענו בנוסף כי חוו"ד השרברב תומכת באמור לעיל מאחר ועולה ממנה בוודאות כי הליקויים נגרמו בשל גורמים אחרים שאינם תלויים בהם. בשל קביעת השרברב לפיה חלק מהנזקים נובעים מליקויים בגג הרעפים ולאור טענת התובעת לפיה כתוצאה מקדיחות כהכנה למזגנים ומהרחבת חלונות, נוצרו חורים שפגמו באיטום וגשם מחלחל לתוכם, הגישו הנתבעים הודעת צד ג' כנגד בעלי הזכויות בדירה הממוקמת מעל דירתם בקומה השלישית ומתחת לגג הרעפים. נטען כי מתמונות שצורפו לכתב התביעה, ניתן לראות בבירור כי מדובר במזגנים שנמצאים בדירת צד ג' ולא בדירתם. יצוין כי לאחר הגשת הסיכומים נמחקה ההודעה לצד השלישי, בהתאם לבקשת הנתבעים. 4. לאחר שמיעת טענות הצדדים, הוחלט על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. בהתאם לכך מונה מר דודו לנדאו מתחום האיטום. בהתאם לחוו"ד שהוגשה מטעם המומחה שמונה, נקבע כי מדובר בבניין המורכב משני חלקים- חלק מקורי ותוספת וכי המקור לכתמי המים הוא התפר המחבר את שני חלקי הבניין. המומחה קבע בנוסף חד משמעית, כי דירות הנתבעים וצד ג' אינן המקור לרטיבות בדירת התובעת וכי כל שלושת הדירות חשופות לליקוי בניה הנובע מגג הבניין ומטיפול כושל בתפר ההתפשטות שבין שני חלקי הבניין. על מנת לטפל בבעיה נדרש לערוך טיפול יסודי בתפר ההתפשטות בגג ולנקז את המים הנקווים אל מחוץ לגג. בנוסף, נדרש לטפל בקירות האנכיים של המבנה באזורי אי הרציפות. לגישת המומחה, האחריות לטיפול בבעיה העיקרית מוטלת על הגורם האחראי לגג ואילו האחריות לטיפול בקירות האנכיים מוטלת על בעלי הדירות שגרמו לפגיעה או לחילופין, שהפגיעה בקיר האנכי נמצאת בשטחם. מכל מקום, נקבע כי עיקר הנזק נובע מהגג וכי הפגיעות בקיר האנכי אינן מקור הבעיה אלא אולי תוספת קטנה לכמויות המים החודרות, אם כי יש לתקנן על מנת להבטיח שלמות התיקון. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה בית המשפט יפסוק על בסיס המסמכים המצויים בתיק ללא שמיעת העדים. דיון והכרעה 5. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני הנני קובע כי לא הוכח שהליקויים הקיימים בדירת התובעת נגרמו מדירת הנתבעים או בעקבות פעולה שנעשתה על ידם. התובעת מבססת את תביעתה על חוו"ד שרברב שביקר בבניין ובדירות התובעת והנתבעים. עם זאת, מדובר בנזקים אשר אינם בתחום מומחיותו מאחר ונדרש מומחה לאיטום. מלבד זאת וכשם שטענו הנתבעים, אף המומחה מטעם התובעת לא קבע כי מקור הנזק נובע מדירתם. לדעת המומחה מטעם התובעת, הגורם לבעיית הרטיבות בדירת התובעת אינו צנרת ביתם של הנתבעים הנמצאת במצב מחודש וטוב אלא הגורמים הם: שבר בגג הרעפים. שבירת אטימות קיר הבניין לכל אורכו כתוצאה מקידוחים בקיר. הגג החיצוני של הכניסה לחדר הכביסה אשר עליו נצברים מי גשמים ומשם מחלחלים לקירות הבית. בדומה לחלק ממסקנות אלו, אף המומחה מטעם ביהמ"ש סבר כי המקור לבעיית הרטיבות הינו גג הבניין וכן קו התפר המחבר בין שני חלקי הבניין. בנוסף לדעתו, נדרש לתקן את הפגיעות בקיר האנכי אשר תורמות לבעיה הקיימת. בדיון האחרון הביע ב"כ התובעת התנגדות לממצאי המומחה מטעם ביהמ"ש. נטען כי הדברים לא נבדקו לעומק וכי חוות הדעת איננה מקצועית וממצה. ביחס להשגות ב"כ התובעת על קביעות המומחה, בפסיקה נקבע כי ככלל, יאמץ ביהמ"ש את חוות דעתו של המומחה אותו מינה, אלא אם מצא טעמים נכבדים המצדיקים סטייה מאותה המלצה. "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אלך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר הנימוקים כביד משקל שיניעוהו לעשות כן." [ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן נ' מונטי (23.04.1990)] יתירה מכך, ב"כ התובעת אינו מהסס לפסול חוו"ד מומחה לאיטום אשר נערכה והוגשה בהתאם לתקנות בעוד שהוא עצמו מבסס תביעתו על מכתב (ולא חוות דעת ערוכה כדין) של בעל מקצוע שאינו מומחה לאיטום ולמעשה, מסקנותיו אינן סותרות את מסקנות המומחה מטעם ביהמ"ש מאחר ובשורה התחתונה שני בעלי המקצוע אינם סבורים כי מקור הבעיה הוא דירת הנתבעים. יתירה מכך, לדעת בעל המקצוע מטעם התובעת, חלק מהבעיה מצוי באחריותה בשל הגגון המותקן בחדר הכביסה שלה. ב"כ התובעת לא הציג חוו"ד אחרת מטעמו ערוכה כדין שיהא בה לסתור את קביעות המומחה מטעם ביהמ"ש. למעשה, לא הובאה כל ראיה קונקרטית שתתמוך בטענה כי הליקויים נגרמו מדירת הנתבעים. התובעת טענה כי הרטיבות החלה או התגברה לאחר שהנתבעים החליפו את צנרת ביתם. מדובר בטענה בעלמא שלא נמצא לה בסיס או תמיכה עובדתית , הן בחוות דעתו של בעל המקצוע עליו נסמכה והן בחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש ומשכך, דינה להידחות. מכל האמור לעיל הנני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי מקור הליקויים נובע מדירת הנתבעים ובמצב דברים זה, אין מקום לדון בשאלת גובה הנזק. גם אם מדובר באחריות משותפת של כל הדיירים בבניין, אין רשלנות לנתבעים ואין קשר סיבתי בין הנזקים שנתבעו להתנהגות הנתבעים. סוף דבר 6. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעים, בגין שכר המומחה בו נשאו ואגרה בהודעה לצד ג', בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה. בנוסף תשא בשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪. קירות