השיק נמסר למניעת תפיסתו של רכב בהליכי גבייה שנקטה התובעת בגין חוב של בעלה של הנתבעת. לטענת הנתבעת לא התקיים התנאי במסגרתו נמסר השיק וממילא שהטענות לחוב בגין דוחו"ת חניה התיישנו. תמצית העובדות התובעת, עיריית תל אביב, אוחזת בשיק בסך 12,051 ₪ (להלן: "השיק") משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת ליום 6.12.10. השיק הוצג לפירעון וחולל. הנתבעת הינה רעייתו של מר יעקב (להלן: "יעקב") אשר לפי הרישום בספרי התובעת חייב לתובעת כספים בגין 25 דוחו"ת חנייה שנרשמו לו בשנים 2003 - 2008. ליעקב חובות רבים בגינם מתנהלים נגדו הליכי הוצל"פ ובמסגרת הליכי הוצל"פ אלו אף הוכרז ביום 16.3.10 כחייב מוגבל באמצעים. ביום 1.12.10 פנו ליעקב שניים אשר הציגו עצמם כגובים מטעם התובעת והודיעו לו שבאם לא יפרע בו במקום חוב בסך של 9,775 ₪ לתובעת, יעוקל ויתפס הרכב בו נהג אותה עת. יעקב התקשר לנתבעת וזו הגיע למקום בתוך מספר דקות ומסרה לתובעת את השיק. כנגד קבלת השיק מסרו הגובים לנתבע אישור כתוב ונמנעו מתפיסת רכבו של יעקב. ביום 5.12.10 הגיע יעקב למשרדי התובעת. בבירור שנעשה נמסר לו שהחוב בגינו ננקטו ההליכים נובע מדוחו"ת חניה שנרשמו לו בשנים 2003 - 2008 ויעקב הכחיש ידיעה על חובות אלו וטען שהחובות המיוחסים לו התיישנו. יעקב בקש שהשיק יוחזר לנתבעת אך התובעת סירבה. השיק הוצג לפירעון ומשחולל - הוגש לביצוע. תמצית הטענות, הראיות וההליך לטענת הנתבעת, נמסר השיק לתובעת בכפייה, וכבטחון להבטחת התחייבות יעקב להגיע למשרדי התובעת ולברר את הטענות בדבר חובות לתובעת. יעקב אכן הגיע, הבירור נערך כמובטח, ולכן חייבת התובעת להשיב את השיק. עוד טוענת הנתבעת שממילא התברר שהחוב המיוחס ליעקב מתבסס על דוחו"ת חניה אשר זכות התביעה או הענש בגינם התיישנו זה מכבר כך שאין לו כלל חוב לתובעת. לטענת התובעת נמסר השיק כבטחון להתחייבות יעקב לפרוע את החוב בגינו ננקטו ההליכים נגדו, יעקב לא פרע את החוב ולכן עומדת לה הזכות להיפרע באמצעות השיק. התובעת תמכה גרסתה בתצהירה של גב' אלנה קורבנוב (להלן: "אלנה"), בוחנת תכנון ובקרה באגף גביית דוחו"ת חניה של התובעת. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירה ובתצהיר יעקב. בהחלטה מיום 25.1.12 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ובדיון שהתקיים בפני היום נחקרו המצהירים והצדדים סיכומו טיעוניהם בעל-פה. דיון נקודת המוצא לבירור המחלוקות הינה שאכן השיק נמסר לתובעת לבטחון בלבד, כטענת הנתבעת. ניתן לצאת מנקודת מוצא זו שכן התובעת כלל לא כפרה בטענה זו של הנתבעת ולא טענה כלל שקבלה את השיק בנסיבות שונות מאלו להן טענה הנתבעת. שיק לבטחון הינו שטר אשר מסירתו הותנתה בתנאי. הצדדים מסכימים שהאוחז לא ידרוש את פירעונו, אלא אם כן יקרה אירוע מוגדר, כגון קיום התחייבות אשר למען הבטחתה נמסר השטר. המחלוקת הראשונה שנתגלעה בין הצדדים הינה מהו התנאי אשר נקבע במסירת השיק. לגרסת הנתבעת, התנאי הינו הבטחת התייצבות יעקב לבירור הטענות לקיום חוב לנתבעת וכיוון שיעקב אכן הגיע לבירור - אין להציג את השיק. לגרסת התובעת, התנאי הינו פירעון חובות יעקב ולא הגעתו לבירור בלבד. מעיון באישור אשר נמסר לנתבעת כנגד השיק, מסתבר שכך נקבע בו בסעיף ההערות: "החייב יגיע להסדיר את החוב עד לתאריך 6.12.10. במידה ולא יגיע יופקד השיק במלואו" אותו "חייב" נשוא האישור הינו יעקב ולפי גרסת הנתבעת, האישור מבטא הסכמה שיעקב אכן יגיע לבירור במשרדי התובעת. דא עקא, שטענה זו איננה מתיישבת עם לשון האישור שכן היא מתעלמת מהביטוי "להסדיר" בו ננקב באישור. במפורש נקבע שעל יעקב להגיע כדי להסדיר את החוב ולא רק "לברר" את קיומו. טענת הנתבעת אף איננה הגיונית וספק אם נטענה בתום לב. לפי שיטת הנתבעת, הסכימה התובעת לחדול מהליכי תפיסת רכב רק כנגד הבטחה שיעקב "יגיע" למשרדיה, גם אם כל אשר ייעשה עת יגיע זו לגימת תה. ברור שלא זו הייתה הכוונה. כוונתם הברורה של הצדדים הייתה כי בטרם ייעשה שימוש בשיק לגביית חובות יעקב, יתאפשר ליעקב להגיע למשרדי התובעת ולפרוע את חובו בדרך אחרת. זו הסיבה שמועד השיק היה מספר ימים לאחר מסירתו. אותו "תנאי" שלהבטחתו נמסר השיק היה פירעון חובו של יעקב וטענה זו של הנתבעת - נדחית. טענתה השנייה של הנתבעת הייתה להיעדר כל חוב של יעקב לתובעת בגין התיישנות וטענה זו נחלקת לשתיים - טענה להתיישנות העבירה וטענה להתיישנות הענש. לגרסת הנתבעת, כל הדוחו"ת עליהן מבססת התובעת את טענותיה לחוב בגינו ננקטו הליכי העיקול ונמסר השיק, הוצאו בשנים 2003 - 2008. התובעת לא מסרה כל הודעה בגין הדוחו"ת במשך שנה מיום שהוצאו ולכן טענתה לעבירות - התיישנה. עבירות החניה שבגינן נקנס יעקב הינן עבירות קנס אשר ההליך המשפטי בגינן נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה (סעיף 228(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, בעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, "זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". עבירת קנס מסוג של "ברירת משפט" - שהיא עבירת "חטא" - מתיישנת בתוך שנה. לפיכך, עלולים העבירות שמייחסת התובעת ליעקב להתיישן אם יתברר שהודעה עליהן לא נמסרה ליעקב כדין. לפי הפירוט בתצהיר אלנה, בגין כל אחד ואחד מאותם 25 דוחו"ת נשלחה ליעקב הודעה על הדו"ח בדאר רשום לפי הכתובת שהייתה מעודכנת ככתובתו של יעקב במשרד הרישוי, כאשר כל אחת מההודעות נשלחה מבעוד מועד ובשים לב למועד ביצוע העבירה. 18 מההודעות על ביצוע העבירות נשלחו ליעקב לרח' הסתוונית 15 בראשל"צ ו- 7 מההודעות נשלחו ליעקב לרח' לוי משה 11 בראשל"צ. על יעקב, אשר טוען בתמיכה לגרסת הנתבעת, שלא קבל כלל את ההודעות על אותן עבירות, היה הנטל להוכיח שלא קבלן מסיבה שאיננה תלויה בו. דא עקא, שזולת טענה סתמית לפיה לא ידע על הדוחו"ת (סעיף 12 בתצהיר יעקב) אין ליעקב לא הסבר, לא פירוט וודאי שלא ראיה שתתמוך בטענתו. יעקב לא טורח לפרט בתצהירו את כתובות מגוריו או עסקיו או בכלל ויעקב לא טורח להמציא אישור ממשרד הפנים או משרד הרישוי באשר לרישום כתובותיו. בעדותו מאידך, אישר יעקב שאכן התגורר ברח' הסתוונית 15, ראשל"צ, לשם נשלחו מרבית הדוחו"ת אך טענתו הכללית לאי ידיעה מתייחסת גם לדוחו"ת אלו. זאת ועוד, להיעדר ראיות ופירוט יש להוסיף את האופן הגורף בו הועלו טענות יעקב לאי הידיעה, בלא כל ניסיון לאבחן בין הדוחו"ת, לאבחן בין כאלו שנשלחו לרח' הסתוונית בראשל"צ לאלו שנשלחו לרח' לוי משה בראשל"צ. טענה גורפת באופן שכזה מקשה על מתן אמון בגרסת יעקב. לפיכך, התובעת הוכיחה שכל דרישות תשלום הקנסות נשלחו ליעקב בדאר רשום, יעקב לא הוכיח שהדוחו"ת או מי מהם לא נמסרו לו מסיבות שאינן תלויות בו, ולפיכך עומדת לתובעת החזקה שהדוחו"ת הומצאו כדין ובמועד ובטרם חלפה תקופת ההתיישנות. אשר להתיישנות הענש, טוענת הנתבעת שלא נעשו כל פעולות לגביית החוב ולפיכך חלה התיישנות גם בפן זה של החוב המיוחס ליעקב. הענש על ביצוע עבירה מסוג חטא מתיישן בתוך 3 שנים. בהלכה הפסוקה נקבע כי "הצגת דרישה חוזרת לתשלום קנס שהוטל בדו"ח חניה מהווה המשך ביצוע העונש [...] נקיטת מהלך כזה, לפני חלוף תקופת ההתיישנות, מחזירה את מרוץ ההתיישנות לנקודת ההתחלה ומניין התקופה מתחיל מראשיתו" (בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל אביב-יפו , פ"ד נב (2) 542, 548). גם ביחס לטענה זו של הנתבעת ניכר כי הועלתה בלשון גורפת וכוללנית אף בטרם התייחסות לפעולות שפורטו בתצהיר אלנה. הרי הנתבעת איננה מנסה להבחין בין הדוחו"ת הרבים שהוצאו ליעקב וטוענת להתיישנות הענש גם ביחס אותן עבירות שבוצעו לאחר 1.12.07 (5 העבירות האחרונות ברשימת העבירות שצירפה הנתבע עצמה להתנגדות) אך ביחס אליהן ודאי שלא ניתן לטעון להתיישנות הענש כאשר מלכתחילה מתארת הנתבעת הליכי תפיסה ועיקול רכב שנעשו ב- 12.12.10. ממילא שאף האופי הגורף של טענות אלו מקשה על מתן אמון בגרסת יעקב והנתבעת. וגם ביחס לטענות אלו מביאה אלנה בתצהירה פרטי פעולות גבייה רבות שנעשו כנגד יעקב מאז אפריל 2006, כאשר לפי רישומי התובעת לא זו בלבד שיעקב היה מודע להליכים אלו, אלא שפנה בעצמו לתובעת ביום 8.7.07 (בעקבות ניסיון עיקול בבית הוריו) וב- 3.4.08. אלנה אף מתארת ניסיונות רבים לגביית החוב בעיקולים אצל צדדי ג', עיקולים שלא צלחו ולא במפתיע, כאשר יעקב מודה כי מתנהלים נגדו תיקי הוצל"פ רבים. לפיכך, גם ביחס לגביית חובותיו של יעקב הציגה התובעת ראיות להליכים שננקטו ברציפות ועצרו את מירוץ ההתיישנות, יעקב כלל לא טרח להתייחס להליכים שכאלו ואף לא לאבחן בין דוחו"ת ישנים לחדשים, ואין מנוס מהמסקנה שגם טענה זו נטענה בניסיון להתחמק מתשלום חוב שיעקב מודע גם מודע לו. בהתנגדות אשר הגישה הנתבעת הועלו על ידה טענות נוספות, אולם הנתבעת לא טענה טענות אלו בסיכומיה ומשמע שהטענות נזנחו, וממילא שלא מצאתי בהן ממש. לסיכום, הנתבעת משכה את השיק בכדי לסייע ליעקב ולמנוע את תפיסת רכבו על ידי גובים מטעם התובעת. הנתבעת משכה את השיק לתאריך עתידי כדי שתינתן ליעקב האפשרות לבוא ולפרוע את חובותיו לתובעת. יעקב לא פרע את החובות והסתבר שאין לו טענה כלשהי כנגד חובות אלו. לפיכך, התנאי בגינו נמסר השיק התקיים, על הנתבעת לפרוע את השיק ודין התנגדותה להידחות. אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות. התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק מספר 01-56345-11-6. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה, באגרת בית המשפט וכן בשכר טרחת עו"ד. בהתחשב באיחור התובעת בהגשת תצהיריה תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪. הליכי גביהרכבשיקים