לטענת הנתבעת, לאחר שהסוכן הציג לפניה מצגי שווא לפיהם לא תאלץ לשלם דבר בגין העסקה וכי בסופו של יום יחתם הסכם עם החברה, דבר שלא נעשה בפועל, היא אינה חייבת לשלם לתובעת מאומה בגין שירותי התובעת. 4. בתשובה לטענותיה אלה של הנתבעת הוגש תצהיר מטעם הסוכן, אשר ציין, כי אמנם המשא ומתו נוהל עם בעלה של הנתבעת, אשר ביקש לנייד מכשירי טלפון של החברה שבבעלותו. אלא שבדיקת החברה העלתה, כי לא ניתן יהיה לבצע עמה התקשרות והבעל ציין, כי בדעתו להקים חברה חדשה. בינתיים ביקש הבעל לבצע את העסקה על שם אשתו. הסוכן טוען, כי הוסכם על פרטי עסק זהים לאלו שסוכמו עם החברה והוסבר, כי במידה והחברה החדשה שתוקם תאושר, תועבר העסקה על שם החברה. ביחס להצהרתה של הנתבעת, כי מדובר במכשירים שהם על שמה, טוען הסוכן, כי שאל את הנתבעת האם המכשירים הם על שמה וזו השיבה בחיוב. בנוגע לעמלות יציאה טוען הסוכן, כי הדגיש בפני הנתבעת, כי תהיינה עמלות יציאה בגין המסלול בלבד, בסכום של 1,800 ₪. 5. בנוסף לתצהירו זה של הסוכן, הוגש תצהירה של הגב' אושרת יוספי, עובדת התובעת (לאחר שבתחילה הוגש תצהיר עובד אחר, אשר הוחלף בתצהירה של הגב' יוספי). הגב' יוספי התייחסה בתצהירה באופן כללי לפרטים הטכניים ולחיובים הכספיים, כפי שהם מופיעים בספרי התובעת. בנוסף, לאחר שבמשא ומתן שנוהל בין הצדדים הסתבר, כי במסגרת טענותיה של הנתבעת, כי לא רכשה מכשירי טלפון מאת התובעת, מתייחסת הנתבעת גם למכשירים קבועים לרכב שנרכשו ושחוייבו, הוגש תצהיר משלים מטעם העדה, בו הצביעה על כך שממכשירי הטלפון מהרכב בוצעו שיחות טלפון על ידי המנויים (תוך השוואת מספרי הטלפון שמהם שוחחו יושבי הרכב עם מספרי טלפון זהים שעמם שוחחו מהטלפון הנייד) ומכאן ביקשה התובעת ללמוד, כי אמנם נרכשו גם מכשירי הטלפון הקבועים לרכב. 6. בישיבת ההוכחות שהתקיימה נחקרו על תצהירים הן הנתבעת והן הסוכן. הנתבעת ויתרה על חקירתה של הגב' יוספי, שתצהירה עסק כאמור בעניינים הטכניים וזאת אף שהנתבעת קיבלה לידיה את התצהיר המשלים הנוגע לשיחות הטלפון שבוצעו מהמכשירים הקבועים רק ערב הדיון. בעלה של הנתבעת לא התייצב לדיון ולפיכך לא העיד ותצהירו שהוגש, לפיכך, כאילו לא הוגש. 7. הצדדים סיכמו בעל פה בתוך הדיון, כאשר בסיומו הצטמצמה המחלוקת לשאלת עמלות היציאה וכן לשאלת רכישתם של המכשירים הקבועים לרכב, כאשר הנתבעת מאשרת, כי עליה לשלם בגין השירותים השוטפים. ההתקשרות שבין הצדדים: 8. נתתי אמון מלא בגרסת הנתבעת באשר לאופן בו בוצעה ההתקשרות שבין הצדדים, כאשר למעשה, גם הסוכן אינו מכחיש, כי בפועל נוהל משא ומתן אל מול בעלה של הנתבעת והיה ידוע לכולם, כי ההתקשרות נעשית עבור עסקו של הבעל. העד ציין במהלך עדותו: "... מכיוון שכך ומדובר בעסק של דני (בעלה של הנתבעת- ס.כ.) שהוא משווק לכל מיני חנויות הוא מנותק מאורנג' אין לו קו וזו הסיבה שהוא רצה לבצע את העסקה על שם אשתו. מכיוון שאני לא יכול לחזור בי מאותה הצעה שניתנה ללקוח קיבלתי אישור מיוחד באישור מנהל אגף שזה 2 מתחת למנכ"ל לתת את התוכנית הזו ספציפית, כל הדברים נסגרו עם דני, הגעתי לבריכה והסברתי לה בגדול מה סוכם עם דני.... לא החתמתי אדם פרטי על עסק. החתמתי אדם פרטי עם תכנית עסקית, כמחווה שרירותית... קיבלת מסלול עסקי... בין זה שקיבלת תכנית עסקית שהיא טובה ממרכז שירות. קיבלת תכנית מטורפת." (עמ' 5 לפרוטוקול). 9. לאור הדברים האמורים, והגם שהכרעה בשאלה זו אינה משמעותית לצורך הכרעה בהליך, אך יש בה כדי להסביר את ההתנהלות, מצאתי מקום לציין, כי כאשר הסוכן יודע מפורשות, שקווי הטלפון של החברה נותקו וצריך לבצע את העסקה על שם אדם אחר, הרי החתמתה של הנתבעת על ההצהרה הנוגעת לניוד המכשירים בוודאי שידוע לגביה, כי היא חתימה על הצהרה שאינה נכונה, שכן מדובר במכשירים שהם בבעלות החברה וטענתו של העד בתצהירו, כי בעת שהחתים את הנתבעת על ההצהרה שאל אותה האם המכשירים הם בבעלותה והיא השיבה בחיוב, היא לא רק עצימת עיניים, אלא ידיעה מפורשת, כי אין מדובר בהצהרה נכונה. הסוכן אף העיד בהגינותו ויש בכך כדי להסביר את האופן שבו בוצעה העסקה עם הנתבעת בהתאם לשיטתה: "... ברגע שאני בא ואני בתור איש מכירות כשאני רוצה לסגור ואנשי מכירות מתוגמלים על מה שהם מוכרים, מזה תביני את הלהט כן לרדוף אחרי הלקוח אני לא מתבייש אני עובד ועובד קשה כדי להרוויח את שכרי." 10. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעשה בשאלה, מה קורה במקרה בו הבעל אינו מצליח להקים את החברה החדשה. לטענת הנתבעת, אפשרות זו כלל לא עלתה על הפרק, נאמר לה שהיא נרשמה כבעלים של החברה באופן זמני, כאשר לפי טענתה: "זו החתימה שלי, זה כתב היד שלי, חתמתי על הדברים האלה בתום לב, כי ידעתי הבנתי האמנתי לרפי שכל מה שאני חותמת זה פרוצדורה בלבד, אני יודעת שכל מה שאני חותמת אני צריכה לשאת. האמנתי, הוא היה להוט למנויים האלה. הוא הונה אותי, אני לא מכירה את התחום הזה, אני לא בטוחה שאנשים פרטיים עושים כזה מסלול, ולא משנה שהוא לא משהו." (עמ' 7 לפרוטוקול). הסוכן לעומת זאת העיד: "אנחנו נפגשנו מחוץ למתחם הבריכה ליד השער, אני לא זוכר אם זה היה 2 או 3 (ילדים של הנתבעת שהיו עמה באותה עת- ס.כ.) אני זוכר שלא ירדנו לרזולוציות לדוגמא של 4.9 אבל כן לתעריף פר דקה מה נסגר מה יקרה אם לא תפתח חברה. אם לא תפתח חברה היא נושאת בכלל ההוצאות." וכן: "הוסבר לדני וגם לשרית גם אם תוקם חברה והחברה לא תעבור בדיקה כלכלית מה אז אני עושה? יש נתון והנתון הזה זה מאוד ברור, לא נראית לי ילדה בת 4 שאפשר לבוא אליה עם אקדח לרקה החתימה היתה מרצונה החופשי, אם במידה ואין העברת בעלות אין איזה שהוא משהו שמנתק אותך מהחתונה הקתולית היא צריכה לשאת בכל ההוצאות. היא צריכה לדאוג להתנתק מהחתונה הקתולית הזאת לא אני צריך לדאוג לזה. היא זרקה קודם שדני לא היה אמור לפתוח עוד חברה, אם ידעת זאת זה מלכתחילה למה הסכמת לחתום. אמרתי לך שצריכה להתבצע העברת בעלות. ... כמו שאמרתי בהתחלה אכן הובטח שבתוך פרק זמן לא שבוע לא שבועיים במידה ותפתח חברה חדשה שתעבור בדיקה כלכלית שהיא כוללת את כל הפרמטרים של פלאפון, ז"א שאין דרישת חוב מאיזה בנק , במידה והיא תעבור ותקבל אישור של המחלקה הפיננסית אין בעייה נעביר, למרות שזה כרוך, ברגע שאת מצרפת לחברה כמו שפתחתי להם, ואת מנתקת ועושה העברת בעלות וכל דבר שמפריד אותך מאותה התקשרות משלמת קנסות. אבל הובטח לשרית אני הבטחתי שהעברת בעלות הזאת לא תהיה כרוכה בעמלת יציאה, זה היה מגובה במנהל המחלקה שלי. זה הובטח אבל לבוא ולהגיד תוך שבוע שבועיים אני לא אחראי לזה, מי שאחראי זה בעלה הוא צריך לדאוג לפתוח חברה וצריך לדאוג שזה יעבור בדיקה כלכלית." 11. בהסתמך על הדברים האמורים, טוענת הנתבעת, כי בגין אותן עסקאות שעליהן חתמה, היא מוכנה לשלם עבור השימוש והדברים ברורים, שכן ברי לכל, כי עד להקמת אותה חברה, חלה התחייבות על הנתבעת. ואולם, המחלוקת הינה בשאלה, מה קורה במקרה בו לא מוקמת חברה, האם הנתבעת היא זו שנותרת מחוייבת כלפי הנתובעת, האם היא אמנם קשורה באותה "חתונה קתולית". 12. בעניין זה, סבורתני, כי אמנם, באותו להט לבצע את העסקה, הדברים לא נסגרו עם תום. לפני הנתבעת הוצגה תמונה, לפיה אמנם התחייבותה תהיה קצרת מועד, תוקם חברה והחשבונות לא ישארו על שמה. לא התרשמתי, כי ברחל בתך הקטנה נאמר לנתבעת כי במידה והחברה לא תוקם, היא נאלצת להיוותר על מלוא ההתחייבות, עד לתום תקופת ההתקשרות. עצם העובדה שלפיה מאשר העד, כי אמר לנתבעת, כי כשהבעלות תעבור לחברה, היא לא תחוייב בעמלות כלשהן, יש בה כדי להעיד על כך שנעשה נסיון להרגיע את הנתבעת ולהציג מצג כאילו, אמנם מדובר בעניין פרוצדורלי קצר מועד והנתבעת תוכל לצאת מהתחייבות זו בהקדם האפשרי. 13. הנתבעת אמנם מוחזקת כמי שיודעת על מה היא חותמת, הנתבעת אף מאשרת זאת ולכן אף מוכנה לשאת בהתחייבויות הכספיות עד למועד שבו הודיעה כי היא אינה מוכנה להמשיך בהתקשרות אל מול התובעת, אך ברי לכל, כי אמנם לא היתה לנתבעת כוונה להתקשר עם התובעת בהתקשרות ארוכת טווח ולכן ראוי היה בעיניי לציין באופן ברור וחד משמעי, כי הנתבעת עלולה למצוא את עצמה בהתחייבות כזו. כאשר הן בעלה של הנתבעת נמצא במצוקה ומעוניין לחבר את מכשירי הטלפון שנותקו וכאשר הן הסוכן נמצא במצב בו הוא להוט לבצע עסקה, נראה, כי אותה חובה ליידע את הלקוח בפרטים החשובים של העסקה נשכחה מאת התובעת, כאשר חובה זו חלה בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה, בו הלקוח הוא בעצם אדם אחר מזה שנוהל עמו המשא ומתן וברור לתובעת, כי הוא אינו זה שעתיד להיות הלקוח הקבוע ולכן מתקיימת החובה המינימאלית לעמוד על פרטי העסקה המהותיים עליהם הלקוחה חותמת. העובדה שמדובר במי שהיא אשתו של בעל החברה, אינה מנערת את התובעת מהתחייבותה זו. עמלות היציאה: 14. אך גם לגופו של עניין, הנני סבורה, כי הנתבעת, אשר ביקשה לדעת פרטים במקרה בו תחליט להתנתק מהעסקה, שאלו היו אמנם הפרטים החשובים עבור מי שמתכוון להישאר קשור בעסקה לתקופה מאוד מוגבלת, קיבלה פרטים שאינם מדוייקים ולפחות כאלה שאינם עולים בקנה אחד עם הסכומים הנתבעים. הנתבעת טוענת, כי הסוכן הבטיח לה, כי היות ולא נרכשים מכשירים, היא לא תידרש לשלם עמלות יציאה. הסוכן לעומת זאת ציין בתצהירו, כי הנתבעת הופנתה לסעיף 12 להסכם, ששם צויין, כי תחוייב בעמלות יציאה בסכום של 1,800 ₪ עקב יציאה מהתוכנית. 15. סעיף 12 הרלוונטי, שאף צויין לצידו בכתב יד "עמלת יציאה" (לא ברור האם מדובר בסימון שנעשה בזמן חתימת ההסכם, או בסימון שנעשה לנוחיות בית המשפט) מציין באופן מפורש: "1,800 ₪ -(במקרה של רכישת מכשיר) בגין יציאה מהמסלול או העברה של שם של מספר הפלאפון, מסיבה כלשהי, לרבות: מעבר למסלול אחר (ולמעט בין מסלולי התוכנית), ניתוק קבוע, ניוד מספר הפלאפון.". הנה, לשון ההסכם אמנם עוסקת במקרים שצויינו על ידי הנתבעת, כאשר סעיף זה חל רק במקרה בו נרכש טלפון, כאשר במקרה דנן, אמנם לא נרכשו מכשירי טלפון בעת ביצוע העסקה ולכן גם אין מקום לחייב בעמלת היציאה, כפי שצויינה על ידי העד בתצהירו. 16. בהקשר זה של עמלת יציאה, גם אם הייתי מוצאת, כי יש מקום לפי לשון ההסכם לחייב בעמלת יציאה, אף לא מצאתי כל בסיס לחיוב הנטען בתצהירה של הגב' יוספי, אשר טענה לחיוב בעמלות יציאה בסכום של כ-28,000 ₪. העסקה הנדונה כוללת ששה מכשירים. בהתאם לחישוב שנעשה על ידי הסוכן בתצהירו, אשר בו ציין, כי הבהיר שעמלות היציאה הינן 1,8000 לעסקה, החיוב המקסימאלי בגין עמלות היציאה צריך להיות מכפלת 1,800 בשש ובסך הכל 10,800 ₪. לכך יש להוסיף את העובדה, שמסיבות שונות, כפי שפורטו על ידי הסוכן בעדותו, הוחלט להעביר שלושה מהמכשירים על שם מי שבפועל היו בשימושו והעסקה בנוגע לאותם מכשירים המשיכה, כך שבהתאם להתחייבות שניתנה לנתבעת, כלל לא היה מקום לחייב בעמלות יציאה בגין שלושה מכשירים. מכשירים קבועים לרכב: 17. טענה נוספת אותה טוענת הנתבעת היא, כי לא הזמינה את מכשירי הטלפון הקבועים לרכב ולכן אינה צריכה לשלם בעבורם. על מנת להסיר מחלוקת זו מהפרק, הרי שהתובעת הוכיחה, כי אותם שלושה מכשירי טלפון קבועים אמנם היו בשימוש בעלי הטלפונים, כך שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח, כי אמנם סיפקה מכשירים אלו. 18. המחלוקת נוגעת איפוא לשאלה, האם על הנתבעת לשאת בתשלום עבור רכישת מכשירים אלו. התובעת לא הביאה כל אסמכתא לרכישתם של המכשירים והנתבעת עצמה טוענת, כי לא הזמינה את המכשירים. אין גם חולק, כי השיח שבין הנתבעת ובין הסוכן הסתכם באותו שיח הקשור להתקשרות הראשונית וביניהם נערכה לכל היותר שיחה נוספת, לאחר שהנתבעת החליטה לבטל את ההתחייבות בכרטיס האשראי שלה. מכאן, לא הוכח שהנתבעת הזמינה מכשירים ולכן גם לא הוכח, כי על הנתבעת לשאת בתשלום בגין רכישתם של אלה. 19. יש להניח, כי מכשירים אלו הוזמנו על ידי החברה, או על ידי בעלה של הנתבעת. אלא, שהזמנה זו בוודאי שאינה יכולה לחייב את הנתבעת. התובעת היא זו שעמדה על כך שהעסקה תיעשה על שם הנתבעת, היא זו שעמדה על כך שהנתבעת היא זו שתחתום על ההסכמים ולפיכך, כאשר מדובר בהרחבה של ההתקשות, התובעת אינה יכולה להסתפק בבקשה המוגשת על ידי החברה, גם אם היא קשורה בפועל במכשירים הרשומים אצל התובעת על שם הנתבעת וזאת כאשר התובעת אף יודעת, כי המכשירים אינם משמשים את הנתבעת עצמה אלא את החברה. היה על התובעת להקפיד בעניין הזמנת המכשירים, כשם שהקפידה בעניין ההתקשרות הראשונית, כי העסקה תיעשה על ידי הנתבעת עצמה וכשם שהנתבעת אישרה בדיון שלפניי, כי בגין אותם שירותים שעליהם חתמה היא מחוייבת לשלם, הרי שיש להניח, כי אם היתה התובעת מקפידה להחתים את הנתבעת על הזמנת המכישירם האמורים, היתה הנתבעת משלמת ואף בית המשפט היה מוצא מקום לחייבה לעשות כן. 20. לאור האמור, כאשר לא הוכח, כי הנתבעת הזמינה את המכשירים הקבועים ואף ברור, כי לא נהנתה מהשימוש בהם, הרי שאין מקום לחייבה בגין מכשירים אלו. זיכוי בגין התחייבות לחברה אחרת: 21. בשולי הדברים מצאתי מקום להתייחס גם לשאלת זיכוי הנתבעת בגין יתרת התחייבויות החברה לחברת הטלפון הקודמת. בעניין זה ניתן ה סברה של הגב' יוספי, כי הזיכוי נעשה לשיעורין וכאן ממילא הסתיימה ההתקשרות ולכן הזיכוי לא ניתן במלואו. הסבר זה מניח את דעתי ויש לקבלו. סוף דבר: 22. סוף דבר, יש לחייב את הנתבעת בגין חשבוניות הציוד הנוגעות ללרכישת מכשירי הסים (שש החשבוניות הראשונות בפרק חשבוניות הציוד שבסעיף 9 לתצהיר הגב' יוספי) וכן בגין חשבוניות השימוש (שלוש החשבוניות הראשונות בפרק חשבוניות שימוש ועמלות יציאה). בסך בכל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 7,258 ₪. סכום זה ישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן מצאתי מקום, נוכח העובדה שהתביעה בנוגע למרבית הסכומים הנתבעים נדחתה ואף היתה נכונות של הנתבעת לשלם את הסכום שנפסק, לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות חלקיות בסכום של 1,200 ₪. מצג שווא