תביעה לתשלום דמי שכירות ולפיצוי בגין חובות ונזקים למושכר רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובע השכיר לנתבעת דירה בקומת קרקע עם חצר בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך של 3,200 ₪, לצורך מגוריה עם משפחתה. תקופת השכירות ל- 12 חודשים, מיום 1/1/10 ועד ליום 31/12/10. הנתבעת מסרה לתובע מראש 12 שיקים לתשלום דמי השכירות. השיקים נושא התביעה, הם חמישה שיקים שנמסרו עבור דמי השכירות לחודשים: אפריל, יוני, אוגוסט, נובמבר ודצמבר. השיקים חוללו והוגשו לביצוע בהוצל"פ. ניתנה לנתבעת רשות להתגונן (למעט בגין סך של 1,900 ₪ שאינו שנוי במחלוקת) והתביעה התנהלה בסדר דין מהיר. התובענה החלה כתביעה שטרית בלבד, אך בהמשך ביקש התובע לתקן את התביעה והוסיף על העילה השטרית גם עילת תביעה חוזית/נזיקית לפיצוי בגין חובות חשמל, מים וארנונה ונזקים שונים שהותירו לטענתו, הנתבעת ומשפחתה במושכר. ניתן היתר לתיקון התביעה והוגש כתב הגנה מתוקן. לטענת הנתבעת, שילמה את דמי השכירות לחודשים אפריל ויוני, בכך שהחליפה את השיקים נושא התביעה שחוללו, בשיקים אחרים שנפרעו. ביחס לדמי השכירות לחודש אוגוסט, זכותה לקזז סכומים ששילמה ע"ח תיקוני חשמל ואינסטלציה, שהתובע מחוייב בהם לשיטתה. בגין סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 1,900 ₪, המהווים חלק מדמי השכירות לחודש אוגוסט, ניתן פס"ד והסכום שולם לתיק הוצל"פ. יתר על כן, היא נאלצה לעזוב את המושכר עם משפחתה טרם סיום תקופת השכירות, לנוכח דרישות התובע שיפנו את הדירה, ובתחילת חודש נובמבר עברו לדירה אחרת. לפיכך, אין הנתבעת חייבת בתשלום דמי שכירות לחודשים נובמבר ודצמבר 2010. הנתבעת מכחישה את הטענה לחובות ולנזקים וטוענת מנגד, כי התובע הוא שגרם לה לנזקים. אלו הדברים בתמצית. לפי העניין והצורך, ארחיב במסגרת הדיון. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית. כתב ההגנה המתוקן בסדר דין מהיר, שנתמך בתצהיר הנתבעת, ששימש כתצהיר עדות ראשית מטעמה. השניים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בכל המסמכים שהגישו הצדדים לתיק בית המשפט, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי. אדון בכל אחד מהשיקים שהוגשו לביצוע ולאחר מכן, בתביעת התובע לפיצויים בגין חובות ובגין נזקים למושכר. שיק ליום 12/04/10 שמספרו 10092, חולל מחמת א.כ.מ (השיק הראשון) השיק הראשון נועד לתשלום דמי השכירות לחודש אפריל. אין מחלוקת ששיק זה חזר, אלא שלטענת הנתבעת, התובע קיבל שיק חלופי לתשלום דמי השכירות שנפרע כדין ביום 19/4/10 ובמקום להשיב לה את השיק הראשון, הוא הפקיד אותו. בתצהירו טען התובע כי השיק שנפרע ביום 19/4/12 הוא עבור פיגור בתשלומים קודמים ובנוסף, הוא זכאי לקיזוז בגין הנזקים (ס' 15). מעיון בדף חשבון הבנק של התובע עולה, כי שיק אחר בסכום של 3,200 ₪ נפרע ביום 19/04/10 (ראו עמ' 13 לנספחים לכתב התביעה בשורה האחרונה). בח"נ העיד התובע כי הנתבעת שילמה דמי שכירות עבור אפריל (עמ' 8 שורה 6) וכי "כנראה שהיו פיגורים ממרץ ופברואר" שבגינם הפקיד את שיק הראשון והגיש אותו לביצוע בהוצל"פ (להזכיר, בתצהירו טען שהשיק החלופי הוא לפירעון חובות עבר ודמי השכירות לאפריל לא שולמו). לטענת התובע בסיכומיו, יש לקבל את גרסת התובע לקיומו של חוב קודם, שכן מעיון בדפי החשבון של התובע עולה, כי החל מיום 21/03/10 לא הופקדו שיקים בסך של 3,200 ₪ בחשבונו (דפי החשבון בעמ' 11-14). אני דוחה את טענות התובע. כעולה מהשיקים שמסרה הנתבעת לתובע לתשלום דמי השכירות, פירעונם חל ב- 12 לכל חודש קלנדרי. דפי החשבון של התובע הם מתאריך 21/3 ואילך בלבד. לכן עולה מהם תמונה חלקית בלבד ולא ניתן ללמוד מהם, שלא שולמו דמי שכירות לחודש פברואר או מרץ. בנסיבות האמורות, כשהשיק הראשון נועד במקור לתשלום דמי השכירות לאפריל, והתובע מודה שקיבל מהנתבעת שיק אחר לתשלום דמי השכירות לחודש אפריל אך טוען שהוא זכאי לפרוע אותו בשל קיומו של חוב דמי שכירות לחודשים פברואר או מרץ - היה עליו, לכל הפחות, להמציא את דפי החשבון המלאים של פברואר ומרץ, על מנת להוכיח את טענתו, שלא שולמו דמי שכירות לפברואר או למרץ. לא ניתן להסתפק בעדות כללית בדבר זכאות לפרוע את השיק בגין תשלומים קודמים שלא שולמו, מבלי שהוכח שתשלום כזה או אחר לא שולם. התוצאה היא, שאני מקבלת את התנגדות הנתבעת לביצוע השיק הראשון מחמת שנפרע באמצעות שיק אחר והתביעה בעניין שיק זה, נדחית. שיק ליום 12/6/10 שמספרו 10094 חולל מחמת שניתנה הוראת ביטול (השיק השני) השיק השני נועד לתשלום דמי השכירות לחודש יוני. לטענת הנתבעת, היא מסרה לתובע שיק חלופי בסך של 3,200 ₪, לתשלום דמי השכירות הנ"ל, שמועד פירעונו היה 16/06/10 (השיק החלופי). כעולה מדפי החשבון של הנתבעת (נספח ב'), השיק החלופי חזר מסיבת אכ"מ, הופקד שוב ונפרע ביום 21/06/10. לגרסת התובע, וכעולה מדפי החשבון שלו, השיק החלופי לא נפרע בחשבונו. מעיון בהעתק השיק שצורף לראיות הנתבעת, ניכר ובולט לעין, כי בניגוד לשיקים האחרים שמסרה הנתבעת לתובע לתשלום דמי השכירות, פרטי הנפרע בשיק החלופי לא מולאו ע"י הנתבעת, השיק נותר פתוח והוטבעה בו חותמת של חברת ניכיון, שהסבה את השיק והפקידה אותו לפירעון בבנק. אף שהנתבעת טרחה והמציאה מהבנק את העתקו של השיק החלופי שהופקד ונפרע מחשבונה, היא לא מצאה לנכון להמשיך ולחקור ולהתחקות אחר זהותו של מי שניכה את השיק, לרבות באמצעות צווים מבית המשפט, ככל שדרוש. הנתבעת לא התייחסה לעניין זה בתצהיריה. בעדותה השיבה לשאלת בית המשפט, כי יכול להיות שהתובע ביקש ממנה לא לרשום את שמו כנפרע. אני דוחה את טענות הנתבעת. הנטל הוא על הנתבעת להוכיח טענת פרעתי. בנסיבות כאמור, כשאין מחלוקת שהשיק השני לא נפרע בחשבון התובע וגם השיק שלטענת הנתבעת, הוא שיק חלופי לו, לא נפרע בחשבון התובע והוא אינו ערוך לפקודתו של התובע (בניגוד לכל השיקים האחרים שמסרה לו הנתבעת עבור דמי שכירות, שנרשמו באופן שיטתי לפקודת התובע ונפרעו בחשבונו, שהוא חשבונו היחיד) כשהתובע מכחיש שקיבל לידיו את השיק החלופי או פרע אותו בדרך כזו או אחרת, ובהעדר הוכחה שהתובע הוא שניכה את השיק אצל חברת הניכיון, שהפקידה אותו לפירעון בבנק - לא עמדה הנתבעת בנטל זה. התוצאה היא שאני דוחה את התנגדות הנתבעת לביצוע השיק השני והתביעה בעניין שיק זה מתקבלת. שיק שמספרו 10096 וזמן פירעונו 12/08/10 חולל מחמת א.כ.מ (השיק השלישי) השיק השלישי נועד לתשלום דמי השכירות לחודש אוגוסט. הנתבעת מודה בחובתה לשלם 1,900 ₪ מתוך הסך של 3,200 ₪ דמי השכירות החודשיים, אך לטענתה, התובע סירב לקבל סכום זה. במסגרת דיון בבר"ל ניתן פסק דין חלקי לגבי סכום זה, כסכום שאינו שנוי במחלוקת. הכסף שולם לתיק ההוצל"פ ביום 25/12/11 ויתרת החוב בתיק פחתה בהתאם. באשר ליתרת התשלום - לטענת הנתבעת, קמה לה זכות קיזוז על סך של 1,250 ₪. הנתבעת שילמה סך של 900 ₪ לחשמלאי ועוד 350 ₪ לאינסטלטור (הקבלות מיום 10/8/10 ומיום 20/7/10, צורפו בנספח ט' לכתב ההגנה המתוקן). לטענתה, מדובר בתיקונים שהיה על התובע לבצע. התובעת מסתמכת על הסכם השכירות, שלפיו "על כל נזק לבית שיגרם, בעל הדירה מתחייב לסדר בתוך שבעה ימים. לחלופין, השוכר יתקן ויגיש קבלה למשכיר". לטענת התובע אין לקבל את טענת הקיזוז. ראשית, ההסכם שמציגה הנתבעת, הכולל את הפסקה המצוטטת, הוא הסכם מזויף שהפסקה הנ"ל הוספה לו, שלא על דעתו, לאחר החתימה. התובע מציג הסכם אחר שברשותו, אף הוא חתום לכאורה ע"י הצדדים, ואינו כולל סעיף זה. אציין, כי שני הצדדים מציגים הסכמים מקוריים לכאורה, חתומים על ידם בחתימות מקוריות וכוללים תוספות (מוסכמות) בכתב יד, אלא שבנוסח שהוצג על ידי הנתבעת, קיימת גם התוספת המצוטטת לעיל, שאינה קיימת בנוסח שהציג התובע. שנית, לטענת התובע, מדובר בתקלות עקב שימוש בלתי סביר, שימוש עסקי, שעשו הנתבעת ובעלה במושכר, בניהול חנות לממכר חיות ודגים, בניגוד למטרת ההסכם למגורים (ראו ס' 3 להסכם) ועל אף בקשות התובע להפסיק זאת. לטענת התובע, כשביקר בדירה, מצא שמחוברים לחשמל באופן חובבני אקווריומים רבים. היו גם חיו מחמד אחרות ובח"נ הוסיף, כי קיבל תלונות על כך מהשכנים (למשל בעמ' 10 ש' 1 ואילך). לטענת התובע, ניהול העסק היה כרוך בשימוש מאסיבי בחשמל, למרות שהתובע הבהיר לנתבעת כי מדובר בדירה ישנה שמערכת החשמל שלה אינה בנויה לשימוש מאסיבי ועסקי. בנוסף, הפסולות שנזרקה מהעסק פגעה במערכת הביוב. מדובר בליקויים שאין זה מחובתו של התובע לתקן. התובע כבר תיקן על חשבונו סתימה שמקורה בפסולת העסק בפברואר 2010, ואין עליו כל חובה להמשיך ולתקן ליקויים שנובעים משימוש עסקי ולא סביר בדירה. שלישית, הנתבעת לא הוכיחה שנתנה הזדמנות לתובע לתקן את הליקוי. בעניין זה משיבה הנתבעת (במסגרת ח"נ ובסיכומים), כי התובע לא מסר את כתובתו במכוון ומנע מהם כל אפשרות לפנות אליו לדווח על התקלות ולדרוש תיקון הליקויים. גם בחוזה השכירות אין כתובת ולכן לא שלחו לו התראה קודם לסעד של תיקון עצמי. אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו נמנעה ממנה האפשרות לפנות לתובע על מנת שיבוא ויתקן בעצמו את הליקויים בחשמל ובביוב, כיוון שלא ידעה את כתובתו כאמור לעיל. מדובר בטענה שלא הועלתה בתצהיר התמיכה בבר"ל או בכתב ההגנה שנתמך בתצהירה של הנתבעת. יתר על כן, מעדות הנתבעת עולה, כי הצדדים היו בקשר טלפוני (עמ' 14 ש' 16, עמ' 16 ש'1-2) ולא נטען שמסרה לו דרישה והתראה טלפונית, טרם תיקון בעצמה. בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענת התובע, כי לא ניתנה לו הזדמנות לבדוק את פשרו של הליקוי ולתקן אותו לפי העניין, ככל שהוא באחריותו. התוצאה היא שכבר מטעם זה, יש לדחות את טענת הקיזוז ואין צורך להידרש ליתר הטענות, לרבות טענת הזיוף. גם בהנחה שהפסקה הנוספת בהסכם שהציגה הנתבעת היא אותנטית, היה על הנתבעת לפנות לתובע טרם תיקון בעצמה, על מנת לאפשר לו לבדוק ולתקן או לשקול לתקן. משלא כך פעלה, אין היא זכאית לקיזוז ההוצאות הנ"ל. אני דוחה, אפוא, את ההתנגדות של הנתבעת לביצוע השיק השלישי והתביעה בעניין שיק זה מתקבלת (כאמור, חלק מהסכום שולם לפי פסק הדין החלקי בבר"ל לתיק ההוצל"פ ונזקף ע"ח החוב). שיק ליום 12/11/10 (מספרו 10099) ושיק ליום 12/12/10 (מספרו 10100), חוללו מחמת א.כ.מ (השיק הרביעי והחמישי, בהתאמה) מדובר בשיקים שנמסרו לתשלום דמי שכירות לחודשים נובמבר ודצמבר 2010. לטענת התובע, הנתבעת לא הודיעה לו עזיבת המושכר ולא מסרה את המושכר בצורה מסודרת, לרבות השבת המפתח. הנתבעת ומשפחתה נטשו את המושכר באמצע חודש נובמבר והותירו אחריהם חורבן (ס' 11 לכתב התביעה). בנוסף, על פי ההסכם הנתבעת מחויבת בתשלום דמי השכירות עד תום תקופת ההסכם ולחלופין, התובע רשאי לקזז מהסכום שיש להשיב לנתבעת, ככל שיש להשיב, את הנזקים שנגרמו לדירה. לטענת הנתבעת, היא איננה חייבת בתשלום דמי השכירות עבור החודשים נובמבר ודצמבר, כיוון שלא התגוררה בדירה. לטענתה, היא ומשפחתה נאלצו לעזוב לאור דרישות התובע שיעזבו את הדירה. הנתבע הגיע למושכר ביום 15/10/10, החל להשליך חפצים ואיים על הנתבעת ובעלה שיפנו את המושכר (לטענתה, אף הגישה בגין כך תלונה במשטרה, אך לא צורפה אסמכתא להגשתה). על כן, לא נותרה להם ברירה והם עזבו מייד כשמצאו דירה אחרת, החל מיום 1/11/10. צורף הסכם שכירות החל מחודש נובמבר 2011 (ס' 8 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, מסרה לתובע הודעה טלפונית ובעל פה על עזיבה והם עזבו את הדירה בצורה מסודרת לרבות החזרת המפתח (עמ' 15, ש' 14 ש' 25-30). עוד טענה בסיכומיה כי "אין כל ספק על כך שהתובע ידע על עזיבתה ... את המושכר וזאת לאור העובדה שכבר מתחילת השכירות ... דרש מהנתבעת ובעלה לעזוב את המושכר"; וכי התובע ידע על עזיבת המושכר, שכן גם בכתב התביעה טען שהנתבעת פינתה את המושכר באמצע חודש נובמבר. אכן, גם לפי גרסתו של התובע, הוא הביע מורת רוח מהשימוש המסחרי במושכר וביקש ששימוש זה ייפסק. יחד עם זאת, אף שידע על השימוש במושכר כעסק לממכר חיות כבר אחרי חודשיים-שלושה, הוא לא ביטל את ההסכם (ס' 11 לכתב התביעה המתוקן, עמ' 10 ש' 15-19) ואין כל ראיה לכך שהסכים שיעזבו את המושכר ללא התראה מראש וללא תיאום, בעיצומה של תקופת השכירות; ובניגוד להוראות ההסכם, שלפיו נדרשת התראה של 30 יום מראש לעזיבת המושכר טרם שהסתיימה תקופת ההסכם (הוראה זו היא תוספת בכתב-יד שמצויה בשני נוסחי ההסכם). עדות הנתבעת בעניין זה לא הייתה משכנעת. הטענה שפינתה את הדירה בצורה מסודרת ולא נטשה אותה כפי שטוען התובע, לא הועלתה בתצהיר התמיכה בבר"ל או בתצהיר לתמיכה בכתב ההגנה המתוקן, בשניהם צוין רק שנאלצו לעזוב בשל דרישת התובע. בחקירתה, מעבר לטענה כללית שמסרה את הדירה בצורה מסודרת עם הודעה מראש לרבות מסירת המפתח, לא ידעה למסור פרטים ביחס לנסיבות המפגש ומסירת המפתח, לא זכרה את התאריך שבו מסרה את המפתח ואת התאריך שבו פינו את הדירה. גם כשנשאלה אם יכול להיות שעזבו בערך במחצית נובמבר ענתה "לא זוכרת. לא יכולה להגיד סתם דברים שלא זוכרת" (עמ' 15 ש' 25- עמ' 16 ש'4). בנסיבות כאמור, הסכם שכירות של דירה אחרת שתחילתו ביום 1/11/11, אין די בו להוכחת טענת הנתבעת. זה, כשלעצמו, אינו מלמד, כי הנתבעת ומשפחתה חדלו מלעשות שימוש במושכר כבר ביום 1/11/11 וחשוב יותר, אינו מלמד שמסרו את המושכר לתובע במועד זה. לאור כל האמור, אני מעדיפה את גרסת התובע, שלפיה הנתבעת ומשפחתה נטשו את הדירה ללא תיאום והודעה מראש באמצע חודש נובמבר. כאמור, לפי ההסכם "במידה והשוכר ירצה לעזוב את הדירה יודיע למשכיר 30 יום מראש" (תוספת בכתב יד בשני נוסחי ההסכם). לאור קביעתי הנ"ל אני סבורה, כי יש להתחיל למנות את תקופת ההודעה המוקדמת שנדרשת, החל מיום 15/11, שאז ידע התובע כי הדירה ננטשה ונטל את החזקה בה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע עבור חודש נובמבר במלואו ועבור מחצית חודש דצמבר. התוצאה היא שההתנגדות לביצוע השיק הרביעי (שכירות חודש נובמבר), נדחית והתביעה בעניין שיק זה מתקבלת. ההתנגדות לביצוע השיק החמישי (שכירות חודש דצמבר) מתקבלת בחלקה, באופן שעל הנתבעת לפרוע רק מחצית מסכום השיק (יש לשלם סך נומינאלי של 1,600 ₪ מתוך סכום השיק בסך של 3,200, בצירוף ה"ה וריבית כדין). חוב ארנונה ומים הצדדים לא הקלו על מלאכת בית המשפט. בכתבי הטענות ובתצהירים (וגם בסיכומים בע"פ) התייחסו לסכומים כלליים, ללא פירוט מספיק של גובה החוב, טיבו ותאריכים רלבנטיים. התובע ציין כי החוב בגין ארנונה ומים הוא 2,352 ₪ והנתבעת מנגד טענה כי שילמה את כל המוטל עליה, תוך ששני הצדדים שולחים את בית המשפט לעשות מלאכתם ולדלות את הפרטים והנתונים מאסופת הנספחים שצירפו. נאלצתי להשקיע זמן רב בבחינת אסופת הניירות שצירפו ללא פירוט, ללא ניתוח כלשהו וללא סדר, תוך חריגה מכל פרופורציה סבירה למחלוקת ולסכומה. אין לי אלא להצר על כך. ביחס לחשבונות המים - מהמסמכים שצורפו עולה, כי התובע שילם ביום 3/1/11 חוב מים בסך של 682 ₪ כשלא ברור מהמסמכים מהי תקופת החוב הרלבנטית (יש כיתוב בכתב יד שמדובר עד אוקטובר 1010 כולל, אך אין זה חלק מהמסמך המודפס הרשמי ולא ניתן ליתן לכך משקל). צורפו לתצהיר התובע עוד שתי הודעות חיוב, האחת בסך של 407.40 ₪ (לתקופה שעד 31/8/10) והשניה בסך של 708 ₪ (לחודשים 9-10/10), אלא שאין ראיה ששולמו ע"י התובע. הנתבעת צירפה קבלה על תשלום חשבון שהונפק ביום 7/9/10 בסך של כ- 710 ₪ (המסמך חתוך) ולא צירפה ראיה לתשלום חשבונות נוספים. יחד עם זאת, הנטל הוא על התובע להוכיח דבר קיומו של חוב ובנסיבות כאמור, לא הוכיח התובע את טענתו ששילם חובות שהצטברו בתקופת השכירות של הנתבעת. על כן, התביעה בעניין זה, נדחית מחמת העדר הוכחה. ביחס לחשבונות הארנונה - נוכח הקביעה לעיל, על הנתבעת לשלם בעבור הארנונה לחודשים נובמבר ומחצית חודש דצמבר, גם אם לא התגוררה בתקופה זו בדירה. חובות ארנונה אינם חובות שלפי צריכה, אלא מדובר בתשלום קבוע. לפי הקבלה שצירפה הנתבעת התשלום הדו-חודשי לחודשים הסמוכים, 9-10/10, ששולם על ידה, הוא בסך של 539.70 (לא צורפה קבלה על תשלום חודשים נובמבר דצמבר, שהנתבעת טענה כי אינה צריכה לשלם). לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 404.775 ₪ עבור נובמבר ומחצית דצמבר (3/4 מהחשבון). [יצוין כי חשבון הארנונה ששילם הנתבע אינו מציין במפורש לאיזה תקופה הוא מתייחס ונאמר שהינו מתייחס לתקופה שעד 31/12/10 (לא ברור ממתי). בכל מקרה, ההבדל בין חשבון זה לבין החשבון האחרון ששולם ע"י הנתבעת, הוא זניח]. סיכומם של דברים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 682 ₪ בגין חשבון הארנונה (בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום 3/1/11, מועד התשלום). יתרת התביעה בראש זה, נדחית. חוב בגין תשלום ששילם התובע לחברת החשמל התובע העיד שלאחר שהנתבעת נטשה את המושכר, חברת חשמל הודיעה לו שבוצעה גניבת חשמל. הוא נאלץ לשלם לחברת החשמל סך של 7,555 ₪ בגין כך. התובע המציא אישור חברת החשמל מיום 22/11/2011, כי החוב האמור, עבור הפרשי צריכה שלא נרשמו במונה מתאריך 12/11/08 ועד לתאריך 25/8/10, שולם. לטענת התובע, הנתבעת צירפה לתצהירה חשבונות חשמל בסכומים שבין 100 ₪ לבין 280 ₪ לחודש, סכום שאיננו סביר למשפחה בת 4 נפשות, עובדה התומכת בטענת חברת החשמל לגניבת חשמל. יתר על כן, הנתבעת צירפה לתצהירה מכתב של חברת החשמל מיום 26/08/10 (נספח ג' לכתב ההגנה), מכתב שהתובע כלל לא ידע על קיומו, אך הוא תומך לשיטתו, בטענת חברת החשמל. המכתב התקבל בכתובת המושכר בעת שהחזיקה בו הנתבעת, ונאמר בו כי עובד של חברת החשמל שבדק את מתקן החשמל מצא שקיימת פגיעה במתקן והמונה הוחלף. התובע התבקש לסור למשרדי חברת החשמל לבירור נסיבות המקרה ולהסדרת התשלום בגין הנזק שנגרם לחברת החשמל (כפי שאכן עשה התובע). התובע מביע תמיהה על כך שבסמוך לאחר תיקון החשמל ע"י חשמלאי מטעם הנתבעת, תיקון רציני בעלות של 900 ₪, שהיה לפי החשבונית, בתאריך 10/08/10 - מצאה חברת החשמל שנעשתה פגיעה במתקן של חברת החשמל, כמפורט במכתב מיום 26/08/10. הנתבעת מכחישה את הטענות. הסבריה בח"נ לא היו משכנעים. אני מעדיפה בעניין זה את גרסת התובע, שמתיישבת יותר עם הראיות האחרות וכלל נסיבות העניין שפורטו לעיל. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהאישור מתייחס להפרשי צריכה במשך כשנתיים החל מנובמבר 2008, בעוד שהנתבעת שכרה את הדירה מינואר 2010, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את מחצית החיוב. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,778.3 ₪ בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום 22/11/11. התביעה בגין נזק למושכר (ס' 12 לכתב התביעה ולתצהיר התובע) התביעה בעניין זה לא הוכחה, והיא נדחית. לא הוכח עצם קיומו של הנזק, לא הוכח שהנתבעים גרמו לו והנזק לא כומת כדבעי. התובע לא תיעד את מצב הדירה ואת הנזקים הנטענים, לא המציא חוו"ד לתיעוד הנזקים ולאומדן עלויות התיקון, לא המציא תמונות, לא המציא קבלות (לטענתו עשה את התיקונים מהר ללא קבלות) או כל ראיה מספקת אחרת, למעט תצהירו, שהינו עדות יחיד של בעל דין, ואין די בו לצורך העניין. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות. התיק התנהל בסדר דין מהיר וההנמקה תמציתית, כנדרש. סיכום אשר לתביעה השטרית - ההתנגדות לביצוע שיק ליום 12/04/10 שמספרו 10092 (השיק הראשון) מתקבלת, והתביעה בעניין זה, נדחית. ההתנגדות לביצוע שיק ליום 12/6/10 שמספרו 10094 (השיק השני) נדחית והתביעה בעניין זה, מתקבלת. ההתנגדות לביצוע שיק שמספרו 10096 וזמן פירעונו 12/08/10 (השיק השלישי), נדחית והתביעה בעניין זה, מתקבלת [כאמור, חלק מסכום השיק שולם לתיק ההוצל"פ לפי פסק הדין החלקי וסכום החוב הופחת בהתאם]. ההתנגדות לביצוע שיק שמספרו 10099 ליום 12/11/10 (השיק הרביעי), נדחית והתביעה בעניין זה, מתקבלת. ההתנגדות לביצוע שיק שמספרו 10100 ליום 12/12/10, (השיק החמישי), מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לפרוע רק מחצית מסכום השיק (יש לשלם סך נומינאלי של 1,600 ₪ בלבד מתוך 3,200). תיק ההוצל"פ ישופעל לגבי השיקים שההתנגדות בהם נדחתה והתביעה התקבלה (השיק השני, השלישי והרביעי) או שהתקבלה בחלקה (השיק החמישי), תוך קיזוז והפחתה לפי הנדרש. אשר לתביעה הכספית - התביעה בגין חובות מים ארנונה מתקבלת בחלקה בלבד, באופן שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 682 ₪ בגין חשבון הארנונה (בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום 3/1/11 (מועד התשלום ע"י התובע). התביעה בגין חוב עבור הפרשי צריכת חשמל מתקבלת בחלקה באופן שהנתבעת תשלם לתובע סך של 3,778.3 ₪ בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום 22/11/11. התביעה בגין הנזקים למושכר, נדחית. בשים לב לתוצאה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות אגרה בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2500 ₪. פיצוייםשכירותחובדמי שכירות