פלישה ליחידת דיור ללא הסכמת רשות הפיתוח

הנתבע עבר להתגורר ביחידת הדיור רק לאחר מות המנוחה, ובכך פלש ליחידת הדיור ללא הסכמת רשות הפיתוח התובעת הגישה תביעה לפינוי כנגד הנתבע מיחידת דיור אשר סומנה במס' 6 בתשריט אותו צירפה לכתב התביעה. כללי: בעלי הדין: 1. התובעת היא רשות שהוקמה על פי חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים), תש"י-1950, והיא רשומה כבעלים של גוש 4345 חלקות 17 ו-18 החל מיום 20.10.1996. כתובת יחידת הדיור היא רחוב לכיש 11 ברמלה. 2. הנתבע מתגורר ביחידת דיור הנמצאת ברחוב לכיש 11 ברמלה, והוא בנה של גב' וחידי סבחה ז"ל (להלן-"המנוחה" או "סבחה"). טענות הצדדים: 3. טוענת התובעת בסעיף 2 לכתב התביעה כדלקמן: "הגב' וחידי סבחה ז"ל ... אשר נפטרה ביום 6.10.2007 ... חתמה עם התובעת על חוזה שכירות מוגן מיום 23.1.1961 לגבי דירה בת שני חדרים המצויה על המקרקעין ... הדירה מסומנת בתשריט הרצ"ב מס' 6 וצבועה בצבע צהוב ..." ממשיכה וטענת התובעת כי המנוחה הפרה את חוזה השכירות בכך שלא שילמה לתובעת את דמי השכירות החודשיים, והנתבע לא התגורר עם אמו ביחידת דיור מס' 6 עובר לפטירתה. לאחר פטירת המנוחה פלש הנתבע ליחידת הדיור מס' 6, תפס בה חזקה שלא כדין ומאז ועד עתה הוא מתגורר בה שלא כדין. לאור טענות אלו עתרה התובעת למתן צו אשר יורה לנתבע לפנות את יחידה מס' 6 ולסלק ידו ממנה. כן מבקשת התובעת להתיר לה לפצל את סעדיה, באופן שתוכל לתבוע בתביעה נפרדת את תביעותיה הכספיות מאת הנתבע בגין יחידת הדיור. 4. לטענת הנתבע, הוא זכאי להמשיך ולהחזיק בדירה לאחר מות המנוחה, שכן הוא התגורר עם אמו במשך כל חייו ביחידת דיור מס' 6, וכי הגיש בקשה להכיר בזכויותיו כדייר מוגן ביחידת הדיור לאחר מות אמו. העדויות והסיכומים: 5. מטעם התובעת העידה רכזת השטח, גב' מירי ארז, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה חקירה שכנגד. התובעת הגישה את תיק הנכס בחב' עמידר, אשר ניהלה את הנכס עבור רשות הפיתוח, ושני הצדדים הסתמכו על תיק הנכס בחקירותיהם הנגדיות. 6. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד, והוא נחקר על תצהיר זה חקירה שכנגד. 7. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם, והשאלות השנויות במחלוקת ביניהם הן: מה הוא המושכר המוגן ומה הם גבולותיו, האם הנתבע התגורר עם המנוחה עובר לפטירתה, והאם זכאי הנתבע לסעד מן הצדק אם תתקבל גרסת התובעת. דיון ומסקנות: ההיסטוריה של המקרקעין: 8. ביום 19.6.1956 השכירה חב' עמידר כסוכן מוסמך להנהלת נכסי רשות הפיתוח למר אהרן שניידר דירה בת 3 חדרים הנמצאת ברחוב מ"ז 11 ברמלה הידועה כגוש 4345 חלקה ב/18. אין מחלוקת כיום כי רחוב מ"ז הוא רח' לכיש ברמלה. 9. ביום 24.11.1960 חתמו מר שניידר ומר וחידי סברי, אביו המנוח של הנתבע (להלן-"המנוח") על תצהירי דייר יוצא ודייר מוצע להעברת זכויות הדיירות המוגנת ממר שניידר למנוח. ביום 4.1.1961 נחתם חוזה שכירות מוגנת בין חב' עמידר כ"סוכנת להנהלת נכסי רשות הפיתוח" לבין המנוח לפיו שכר המנוח מהתובעת את המושכר ששכר מר שניידר, לתקופה שתחילתה ביום 1.10.1960 וסופה ביום 31.3.1961. לאחר תקופה זו חלה הגנת חוק הגנת הדייר על שכירות זו. 10. במסמך מיום 7.5.1961 תוארה הדירה כדירה בת 3 חדרים, חדר אחד במידות 4 מ' X 4 מ', חדר שני במידות 4 מ' X 4.4 מ' וחדר שלישי במידות 4 X 4 מ'. כן נרשם במסמך זה כי המטבח של המושכר היה בחוץ ושימש את המושכר בלבד, וכי מקום הרחצה ובית הכסא גם הם היו מחוץ למבנה המושכר, אך הם היו משותפים עם מושכרים אחרים. 11. בחודש אוקטובר 1961 ביקש מר וחידי המנוח להעביר לאחד מילדיו את זכות הדיירות המוגנת באחד משלושת החדרים שבמושכר. ביום 20.10.1961 נערכה ביקורת במושכר, והתברר שהמושכר לא שונה. ביום 23.10.1961 חתם מר וחידי המנוח על הודעת עזיבה לפיה העביר חדר אחד משלושת חדרי המושכר לבנו פואד (מסמך 16 לתיק הנכס). עקב העברת חדר אחד משלושת החדרים הנ"ל חתמה חב' עמידר עם המנוח על חוזה שכירות חדש, בו נרשם שהמושכר כולל אך ורק 2 חדרים. 12. ביום 3.12.1961 חתם המנוח יחד עם בן נוסף על תצהירי דייר יוצא ודייר מוצע, לפיו מבקשים הם להעביר לבן הנוסף את זכות הדיירות המוגנת בשני החדרים הנוספים שבמושכר. לא מצאתי בתיק הנכס מסמך המעיד שהיה כל טיפול בתצהירים אלו. על כן יש לצאת מנקודת ההנחה שזכות הדיירות המוגנת בשני החדרים הנותרים נותרה בידי המנוח. 13. ביום 24.3.1971 נערכה ביקורת במושכר, והתברר כי במושכר יש 4 חדרים, דהיינו נוסף חדר נוסף, ומידות החדרים שנבדקו היו כדלקמן: חדר אחד 4 X4.2 מ', חדר שני 4 X 4.4 מ', חדר שלישי 4.4 מ' X 5 מ' וחדר רביעי במידות 5 מ' X 4.4. מ'. מביקור זה התברר שמקום הרחצה ובית הכסא נמצאים מחוץ למושכר, אך הם משמשים אך ורק את המנוח ומשפחתו. 14. בשנות ה-70 של המאה הקודמת נפטר מר וחידי, ואלמנתו סבחה קיבלה לידיה את זכות הדיירות במושכר בן שני החדרים. 15. ביום 22.9.1986 ערך המודד מ. דגן מפת מדידה של המקרקעין בהם מצוי המושכר (מסמך 105 לתיק הנכס). ממפה זו התברר שהנתבע בנה יחידת דיור בלתי חוקית במקרקעין בצמוד לבית הוריו. 16. ביום 28.10.1986 התקיימה ישיבה של ועדת דמי מפתח ממנה עולה שסבחה מחזיקה מושכר בן שני חדרים, אך היא בנתה "תוספת של חדר אחד, רפת בגודל 42.69 מ"ר, הבן בנה דירה בת שני חדרים, מרפסת, מטבח ושירותים ללא אישור. השטח שייך לשמורת הטבע". הוועדה החליטה כדלקמן: "להגיש תביעת פינוי, דמי שימוש עבור חדר 45 ועבור מחסן/רפת 30, סה"כ 75 ₪ לחודש לתקופה של 7 שנים אחורה או שיוכח אחרת על תאריך הבניה." ואכן התובעת הגישה כנגד סבחה תביעה לבית המשפט השלום ברמלה בתיק אז' 1461/86 לפינוי המושכר ותוספות הבנייה ותשלום דמי שימוש ראויים. התובעת לא צירפה לתיק הנכס את פסק הדין כנגד סבחה, את ממסמכים אחרים בתיק נראה שניתן פסק דין כנגד סבחה על פי העתירות בתביעה. 17. ביום 28.10.1986 נערכה ישיבה אודות הבנייה הבלתי חוקית שבנה הנתבע. בפרוטוקול נרשם כי "מדובר בבן אשר בסמוך לדירת אימו בנה דירה בת שני חדרים. מרפסת סגורה, מטבח ושירותים ללא אישור בשטח שמורת טבע". הוחלט להגיש כנגד הנתבע תביעה לפינוי ולתשלום דמי שימוש ראויים בסך 100 ₪ לחודש ל-7 שנים לאחור. התובעת הגישה גם נגד הנתבע תביעה לבית משפט השלום ברמלה בתיק אז' 1458/86 לפינוי ולסילוק יד מהיחידה שנבנתה ללא היתר, ותבעה שהנתבע יסלק ידו מיחידה זו וישלם לה דמי שימוש ראויים. התובעת לא צירפה את פסק הדין שניתן בתיק זה, אם כי נראה ממסמכים אחרים בתיק, שאכן ניתן פסק דין על פי כתב התביעה. 18. ביום 30.3.1989 ערך מר יצחק בן-יוסף שמאי מקרקעין ומודד מוסמך חוות דעת שמאית להערכת דמי השימוש הראויים במתחם של משפחת אלוחידי, שהנתבע הוא אחד ממנה. בחוות דעתו תיאר מר בן-יוסף את יחידת הדיור של סבחה ושל הנתבע, כדלקמן: "1. תיאור יח"ד מס' 1: יחידת זו מוחזקת ע"י סביחה אלוואחידי ומסומנת בספרה 1 במפה ק.מ. 1:250 של מהנדס מר מ.דגן מתאריך 22.9.1986. יח"ד דיור זו כולל 3 חדרים מטבח ומקלחת. זוהי היחידה הצפונית מבין 2 יחידות דיור בבניין הצפון מזרחי שבגוש בנייני משפחות אלוואחידי. השטח התפוס ע"י סביחה אלוואחידי כדירת מוגנת הוא החדר הדרום מזרחי מבין שלושת חדרי יחידת הדיור הנ"ל. זכות מוגנת זאת היא ע"פ החדר הראשון מבין 2 חדרים של חוזה מוגן מיום 23.10.1961 על שני חדרים בסכום כולל של 7 לא"י לחודש. 2 החדרים המערביים, המקלחת והמטבח אינם כלולים בשכירות מוגנת. תיאור יח"ד א-1: יחידת דיור זו מוחזקת ע"י מר פעור אלוואחידי ומסומנת בספרה א-1 במפה הנ"ל. יחידה זו כוללת 2 חדרים, מרפסת סגורה המשמשת כחדר, מטבח ומקלחת. זוהי היחידה הדרומית מבין 2 יחידות הדיור בבנין הצפון מזרחי שבגוש בניני משפחות אלווחידי. השטח התפוס ע"י פעור אלוואחידי כדייר מוגן הוא החדר האמצעי בין המרפסת הסגורה בצד מזרח לבין החדר המערבי. זכות מוגנת זו היא ע"פ החדר השני מבין שני חדרים של חוזה מוגן מיום 23.10.1961 על 2 חדרים בסכום כולל של 7 לא"י. החדר המערבי, המרפסת הסגורה, המטבח והמקלחת אינם כלולים בשכירות המוגנת. " היוצא מדברים אלו שסבחה והנתבע חילקו את המושכר המוגן בן שני החדרים לשניים, כאשר כל אחד מהם משתמש בחדר אחד של המושכר המוגן, מוסיף לו תוספת בנייה בניגוד לחוזה השכירות, ולמעשה, כל חדר עם תוספות הבנייה שהוספו לו הפך להיות יחידת דיור נפרדת. סבחה התגוררה לבדה ביחידת דיור מס' 1, ואילו הנתבע התגורר בתחילה עם משפחתו ואחר כך לבדו ביחידת דיור מס' א-1. משמע מכך שהנתבע לא התגורר ביחידת דיור מס' 1. לעניין מיקום יחידות אלו ראה מסמכים 93 ו-94 לתיק הנכס). 19. בשנת 1986 לערך נידון הנתבע ל-10 שנות מאסר, ולאחר מכן היה נכנס ויוצא מבתי סוהר. עקב כך התגרשה ממנו אשתו ביום 25.10.1994, ועזבה את הדירה. ביום 30.4.1996 אישר פקיד עמידר שגרושתו של הנתבע אכן עזבה את יחידת הדיור. בהתאם לנתונים באותה עת היה הנתבע אסיר. 20. התובעת דרשה מסבחה פעם אחר פעם לשלם את דמי השכירות ואת הסכום שנקבע בפסק הדין בתביעה שהגישה נגדה, אך סבחה לא טרחה לעשות כן. מתוך התחשבות במצבה הכלכלי והבריאותי הגרוע של סבחה, לא פינתה אותה התובעת מיחידת הדיור, למרות שסבחה לא שילמה כל סכום שהוא על חשבון דמי השכירות. 21. מכל דו"חות ביקורי המעגל עולה שהנתבע לא התגורר עם המנוחה. מדו"חות ביקורי מעגל ליחידת הדיור שלו ודו"חות ביקורי מעגל ליחידת הדיור של המנוחה עולה שלכל יחידת דיור נערך ביקור מעגל נפרד. בדו"ח ביקור מעגל מיום 2.4.06 רשם הסייר שביצע את הביקור כי מחקירה ובדיקה שערך בנכס ובאזור "התברר שסבחה נמצאת תקופה ארוכה אצל ביתה ברמלה עקב מצב בריאותה הרעוע". באותו יום נערך ביקור מעגל גם ביחידת הדיור בה מתגורר הנתבע, והסייר שערך את ביקור המעגל כתב כי בחקירה ובדיקה מקיפה שערך בנכס ובאזור "התברר שפעור נמצא בבית סוהר ואיש לא גר בנכס". טענות הצדדים: 22. המנוחה נפטרה ביום 6.10.2007. בביקורי מעגל שבוצעו לאחר מות המנוחה ביחידה בה התגוררה המנוחה, התקבלו דיווחים החל משנת 2008 שהמנוחה נפטרה והנתבע מתגורר ביחידת הדיור. על כן הגישה התובעת ביום 6.6.11 תביעה כנגד הנתבע לפינוי ולסילוק יד מיחידת הדיור בה התגוררה המנוחה. בכתב התביעה טענה התובעת שלאחר מות המנוחה פלש התובע ללא הסכמת התובעת וללא רשותה ליחידת הדיור בה התגוררה המנוחה, ועל כן עליו לפנות את יחידת דיור זו ולסלק ידיו ממנה. 23. ביום 27.11.11 הגיש הנתבע לתובעת בקשה להכיר בו כדייר מוגן במקום המנוחה והצהיר כי במשך חייו סעד את אמו המנוחה והתגורר יחד עימה, ואין לו כל דירת מגורים אחרת. להוכחת טענותיו אלו צירף הנתבע לתצהירו אישור ממשרד הפנים עת כתובתו ברחוב לכיש 11 ברמלה ואישור שאין דירת מגורים הרשומה על שמו. 24. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התגורר עם המנוחה 6 חודשים עובר לפטירתה, אין לו כל מקום מגורים אחר, ומאחר והוא בנה של המנוחה, זכאי הוא לקבל את זכות הדיירות המוגנת של המנוחה במושכר. לחילופין עתר התובע לסעד מן הצדק. העדויות והסיכומים: 25. התובעת הגישה את תיק הנכס המתנהל בחברת עמידר, ושני הצדדים הסתמכו על תיק זה בעת החקירות הנגדיות של העדים. כן הגישה התובעת תשריט של המקרקעין בהם מצויות יחידות הדיור של כל משפחת אלוואחידי (מוצג נ/1). בתסריט זה סומנה יחידת הדיור שהחזיקה המנוחה, והיא יחידת הדיור מושא התביעה, כיחידת דיור מס' 6, ואילו יחידת הדיור שהתגורר זה הנתבע לפני מות המנוחה סומנה כיחידת דיור מס' 5. 26. מטעם התובעת העידה רכזת השטח גב' מירי ארז, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה חקירה שכנגד. מהחקירה הנגדית עולה שהעדה לא ביקרה ביחידות הדיור, אלא ראתה את יחידות הדיור מבחוץ, וכל המידע שיש בידיה אודות המושכר המקורי בן 2 החדרים ותוספות הבנייה הוא מתיק הנכס. 27. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על תצהירו. מחקירתו הנגדית עולה שהשתחרר מהכלא בשנת 2008, ומאז לא נאסר שוב. אישר שבביקור המעגל משנת 2006 היה בכלא. טוען שבעת שהיה בכלא ילדיו התגוררו בבית, אך דבריו אלו נסתרים מפסק הדין של בית הדין השרעי מיום 25.10.1994, בו נרשם בסופו שהחזקה על הילדים תהיה של גרושתו, ולתובע תהיה אך ורק הזכות לבקרם. דבריו של הנתבע שהילדים התגוררו בבית בו התגורר בעת שהיה בכלא אינם סבירים, שכן הילדים לא יכלו להתגורר ללא אימם, גרושתו של הנתבע, והיא עזבה את בית המגורים לאחר הגירושין, כפי שנאמר לעיל, וכבר בשנת 1996 לא הייתה ביחידה מס' 5. 28. לאחר תום שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם. הצדדים חזרו על טענותיהם שבכתבי הטענות. דיון ומסקנות: המושכר המקורי: 29. הנתבע צירף לתצהירו את העמוד הראשון של חוות הדעת של השמאי בן-יוסף (מסמכים 23 עד 25 לתיק הנכס), ובו תיאור יחידת הדיור של המנוחה ושל הנתבע עצמו. תיאור זה מחוות הדעת צוטט לעיל. 30. בחקירה הנגדית נשאלה גב' ארז על מיקום המושכר המקורי בהתאם לחוות הדעת של מר בן-יוסף. לעניין זה נשאלה גב' ארז על מסמך 93 שבתיק הנכס, שהוא תרשים של יחידות הדיור ועל מוצג נ/1. גב' ארז נשאלה היכן נמצא החדר השלישי שהושכר לבעל המנוחה ולאחר מכן עבר למנוחה, אך נראה ששאלה זו הייתה בטעות יסודה, שכן נוכחנו לדעת שהמנוח העביר לאחד מילדיו חדר אחד ששכר מאת התובעת, וחדר זה נגרע מהמושכר, ולכן נחתם עם המנוח חוזה שכירות מוגנת אך ורק לשני חדרים. גב' ארז סימנה על גבי מסמך 93 הנ"ל ועל מוצג נ/1 את יחידת הדיור שהחזיקה המנוחה והתגוררה בה, ואת יחידת הדיור שהחזיק הנתבע והתגורר בה. 31. כאשר משווים את מסמך 93 ואת מוצג נ/1, נוכחים אנו לדעת שיחידת הדיור בה התגוררה סבחה וסומנה במסמך 93 לתיק הנכס כיחידת דיור מס' 1, מסומנת במוצג נ/1 כיחידת דיור מס' 6. ויחידת הדיור בה התגורר הנתבע וסומנה במסמך 93 לתיק הנכס כיחידת דיור א-1, מסומנת במוצג נ/1 כיחידת דיור מס' 5. מהשוואת מסמך 93 לתיק הנכס ומוצג נ/1 נראה שבמהלך השנים בוצעו תוספות בנייה בנכסים אלו. 32. מר בן-יוסף ציין בחוות דעתו את מיקום המושכר המקורי, וציין שמושכר זה חולק לשניים, כך שחדר אחד נמצא ביחידת הדיור בה התגוררה המנוחה וחדר שני נמצא ביחידת הדיור בה התגורר הנתבע. ואכן שני חדרים אלו מסומנים במסמך 93 לתיק הנכס ובמוצג נ/1 בקירות עבים יותר מאשר שאר הקירות בשתי יחידות דיור אלו. זיהוי נוסף למושכר המקורי ניתן לראות בתכנית הגגות שבמוצג נ/1, שם רואים שרק לשני החדרים שהיו במושכר המוגן היה גג מבטון. את שני החדרים של המושכר המוגן הקפתי במוצג נ/1 בקו בצבע צהוב. יחידות הדיור של הנתבע: 33. כפי העולה מחוות דעתו של מר בן-יוסף, הנתבע התגורר ביחידת דיור שסומנה על ידו א-1, שבמוצג נ/1 מסומנת כיחידת דיור מס' 5. מכל המסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה שיחידת דיור זו היא יחידה נפרדת מזו של סבחה, והיא יחידת דיור עצמאית העומדת בפני עצמה, ואין לה כל דבר משותף עם יחידת הדיור של סבחה. לכל יחידת דיור כניסה נפרדת, והכניסה לכל יחידת דיור הייתה מהכיוון הנגדי של יחידת הדיור השנייה. יחידת הדיור של סבחה: 34. כפי העולה מחוות דעתו של מר בן-יוסף, סבחה התגוררה ביחידת דיור שסומנה על ידו כיחידת דיור מס' 1, שבמוצג נ/1 מסומנת כיחידת דיור מס' 6. מכל המסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה שיחידת דיור זו היא יחידת נפרדת מזו של הנתבע, והיא יחידת דיור עצמאית העומדת בפני עצמה, ואין לה כל דבר משותף עם יחידת הדיור של הנתבע. לכל יחידת דיור כניסה נפרדת לחלוטין היחידה השנייה, והכניסה לכל יחידת דיור הייתה מהכיוון הנגדי של יחידת הדיור השנייה. הנתבע לא התגורר עם סבחה סמוך לפטירתה: 35. טוען הנתבע כי התגורר עם סבחה ששה חודשים לפני פטירתה, ומאחר ואין לו דירה למגוריו, זכאי הוא לקבל את זכות הדיירות המוגנת של אמו המנוחה. 36. סבור אני שיש לדחות את טענתו של הנתבע כי התגורר עם המנוחה ששה חודשים עובר לפטירתה, מהסיבות כדלקמן: עדותו של הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט, ועל עדות זו חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות; ממוצג נ/1 עולה שרבים מבני משפחתו של הנתבע מתגוררים בסמיכות אליו ובמתחם שבו מתגוררת משפחתו המורחבת. הנתבע לא טרח להגיש תצהיר עדות ראשית של מי מבני משפחתו המורחבת על מנת שיתמוך בטענתו זו. מחדל זה פועל לרעת הנתבע; הנתבע העיד שכיום מתגורר בנו ביחידת דיור מס' 5. הנתבע יכול היה להביא לעדות את בנו, על מנת שיתמוך בעדותו, אך לא עשה כן. דבר זה פועל לרעת הנתבע; הנתבע התגורר עם אשתו ביחידה מס' 5. הנתבע התגרש מאשתו בחודש אוקטובר 1994, בעת שהיה במאסר, ולאחר מכן עזבה גרושתו את יחידת דיור 5. לאחר שיצא הנתבע מהכלא, חזר לכלא מידי פעם בפעם. אם הנתבע היה במאסר והייתה לו יחידת דיור בה החזיק, כיצד התגורר עם אמו ביחידת דיור מס' 6? בביקורי מעגל לשנת 2006 נכתב שהנתבע נמצא באותה עת במאסר, ואילו המנוחה נמצאת אצל ביתה ברמלה עקב מצב בריאותה הגרוע. אם המנוחה לא התגוררה בבית כבר משנת 2006, כיצד יכול הנתבע להתגורר עמה ביחידת דיור מס' 6? הנתבע הודה בחקירתו הנגדית שבעת שאמו הייתה בחיים התגורר ביחידת דיור מס' 5, וכך העיד בעמ' 22 לפרוטוקול שורה 23: "איפה שהיה הבית שלי הבן נמצא שם. ואני גר איפה שאמא שלי היתה גרה". 37. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שכל עוד אמו של הנתבע הייתה בחיים, התגורר הנתבע ביחידת דיור מס' 5 בתקופות שלא היה במאסר, ולא התגורר עם המנוחה ביחידת דיור מס' 6. הנתבע עבר להתגורר ביחידת דיור מס' 6 רק לאחר מות המנוחה. בכך פלש הנתבע ליחידת דיור מס' 6 ללא הסכמת התובעת. 38. על כן, מאחר והנתבע לא התגורר עם המנוחה 6 חודשים עובר לפטירתה, גם אם היו למנוחה זכויות כלשהן ביחידת דיור מס' 6, אינו זכאי לקבל זכויות אלו. הפקעה: 39. טוען הנתבע שבגוש 4345 חלקה 17 רשומה הפקעה לטובת עיריית רמלה, ועל התובעת היה להוכיח שיחידת הדיור מס' 6 אינה בתחום ההפקעה. 40. מעיון במוצג נ/1 נראה שיחידת דיור מס' 6 נמצאת בחלקה 18, ובנסח הרישום של חלקה זו לא רשומה כל הפקעה. על כן יש לדחות טענתו זו של הנתבע. סעד מן הצדק: 41. הנתבע טען לחילופין לקבל סעד מן הצדק. מאחר וקבעתי שהנתבע נכנס להתגורר ביחידת דיור מס' 6 רק לאחר מות אמו המנוחה, אינו זכאי לקבל את זכויות הדיירות המוגנת שלה, אם היו, ועל כן אינו זכאי לסעד מן הצדק. פיצול סעדים: 42. התובעת עתרה למתן היתר לפצל סעדיה, באופן שתוכל לתבוע את תביעותיה הכספיות מהנתבע בתביעה נפרדת. סבור אני שעתירה זו היא במקומה, ואני נעתר לבקשתה זו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לפנות לאלתר את יחידת דיור המסומנת במס' 6 במוצג נ/1, יחידת דיור המצויה בגוש 4345 חלקה 18, לסלק ידיהם מיחידה זו לאלתר, ולמסרה לתובעת לאלתר כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ השייכים לנתבע או לכל הבאים מכוחו. את יחידה מס' 6 הקפתי בצבע ורוד על גבי מוצג נ/1, ומוצג זה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין; על הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ניתן בזה לתובעת היתר לפיצול סעדים. רשות הפיתוחיחידת דיורפלישה למקרקעין