תאונה עם טרקטורון בפארק שעשועים 1. התובע יליד 12.3.96 נפגע ביום 10.4.09 בשטח פארק השעשועים של הנתבעת 1, אשר נתבעת 2 הייתה המבטחת בזמנים הרלבנטיים. הנתבעות שלחו הודעת צד ג' נגד הצד השלישי אשר שימש אותה עת כמהנדס הבטיחות של הנתבעת. 2. על פי כתב התביעה התובע הגיע בליווי משפחתו לפארק השעשועים לשם בילוי משפחתי. התאונה התרחשה כאשר עשה התובע שימוש במתקן מסלולי טרקטורוני שטח סגור. תוך כדי נסיעתו של התובע על הטרקטורון ובעודו מתקרב לסיבוב במסלול הנסיעה, איבד התובע את השליטה על הטרקטורון והתהפך על הכביש תוך שהטרקטורון התהפך עליו ונוחת על רגלו השמאלית. 3. התובע מייחס לנתבעות אחריות בגין התאונה בין השאר בגין הנימוקים הבאים: בכך שהתירו לילדים בני 13 כדוגמת התובע לנהוג על כלי רכב מסוכן ובלתי בטיחותי ללא הדרכה נאותה, לא דאגו להדריך התובע כנדרש ולצייד התובע באמצעי מיגון בטוחים. לא דאגו לקיומה של ערכת עזרה ראשונה בקרבת מקום בו ארעה התאונה, התירו נהיגה על טרקטורונים לקויים ובלתי תקינים, התירו לטרקטורונים להגיע למהירויות גבוהות באופן שאינו תואם את גילאי הילדים, אפשרו לתובע לנהוג בדרך מפותלת ומסוכנת, התרשלו בבחירת העובדים ולא נהגו כמחזיקי קרקע סבירים ואחראים. 4. בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי מסלול הנסיעה בטיחותי אשר עמד בכל האישורים הנדרשים ויש להטיל אשם תורם מלא על כתפי התובע. הנתבעות טוענות כי האירוע היה בלתי צפוי ולא היה ניתן למנועו והתאונה ארעה בנסיבות הקשורות בתובע בלבד. התובע הסתכן וחשף עצמו לסכנות מרצון. הנתבעות העסיקו מומחה בטיחות אשר אישר את מסלול הנסיעה ואם ימצא פגם יש להטיל עליו את האחריות. 5. בבית המשפט העידו עדים רבים למעט התובע בעצמו ובהם, אביו של התובע מר חיים קצב, דודו של התובע מר ניר קצב, דודתו של התובע הגברת אורית גבאי ואמו של התובע שאמנם לא נכחה במקום אולם הגיע לאחר התאונה לבית החולים, הגברת יוכי קצב. בנוסף העידו מר דוד מרנדין- מי שהיה ממפעילי המתקן, מר גד בן ארצי מנהל הנתבעת 1 וכן מהנדס הנתבעת וצד ג' מר סלומון טקסיר. 6. נסיבות התאונה אינן במחלוקת כפי שהצהיר עליהן מנהל הנתבעת 1, מר גד בן ארצי, כי ככל הנראה התאונה אירעה כאשר התובע לחץ על דוושת הגז במהלך סיבוב, במקום ללחוץ על דוושת הבלם הממוקמת גם ביד וגם ברגל. עובדה זו בשילוב משקל גופו הכבד של התובע, היא שהביאה לאירוע התאונה. עדי התביעה העידו כי אמנם לא ראו את רגע הנפילה ממש אולם עמדו בסמיכות למתקן והגיעו מיד אחרי שהתובע נפל וחילצו את הטרקטורון מעליו. 7. אין מחלוקת כי את המתקן הפעילו שני נערים קטינים אשר גם היו אחראים על ההדרכה שניתנה לכל ילד, על היקפה, והיו בעלי שיקול דעת בדבר התאמתו של ילד למתקן, הורדתו מהטרקטורון בשל התנהגות לא הולמת או חוסר מסוגלות לעשות שימוש בטרקטורון. על פי עדותו של מפעיל המתקן מר דוד מרנדין, ההדרכה ניתנה בהתאם להבנתו של הילד וכללה גם מבחן שליטה קצר בו הילד המשתמש נדרש להפגין יכולת לנסוע לעצור ולהאט בטרם כניסתו למסלול. 8. חיים קצב אביו של התובע הצהיר כי ראה את התובע עולה על הטרקטורון, לא יכול להעריך אבל לדעתו מדובר היה במהירות גבוהה יחסית ולאחר זמן מה שמע צעקות וראה את התובע שרוי על הקרקע ועליו הטרקטורון. יוכי קצב, אמו של התובע הצהירה כי בעת האירוע הייתה בבית ולא במקום הבילוי. אורית גבאי, דודתו של התובע הצהירה כי גם היא הייתה במקום עם בתה שנהגה על גבי טרקטורון אולם לא ראתה את נפילת התובע באותו הרגע אלא הבחינה ברקע מישהו שהתהפך עם טרקטורון ורק כאשר התקרבה למקום הבחינה בתובע. ניר קצב, דודו של התובע אשר שהה במקום ביום האירוע הצהיר כי לא ראה את התאונה והגיע למקום רק לאחר התהפוכות הטרקטורון על התובע. 9. דוד בנדין, אשר עבד כמדריך במקום הצהיר כי הסביר לכל הילדים בטרם התחילו את הנסיעה כי יש לנסוע בזהירות ולהאט בסיבובים . לפני שכל ילד יוצא למסלול הוא בדק אם הילד הבין כיצד לוחצים על הגז וכיצד לוחצים על הבלם והילד נדרש להראות לו במסלול שהוא מבין ושהוא עושה זאת כמו שצריך. הצהיר כי בזמן התרחשות התאונה דיווח לממונים והם הגיעו למקום וטיפלו בתובע עד להגעת מד"א. 10. מר גד בן ארצי הצהיר כי מסלול הנסיעה בטיחותי וקיבל את כל האישורים. הטרקטורון עליו נהג התובע מוגבל למהירות 10 קמ"ש והוספו לו הגנות שונות על מנת לוודא כי הוא בטיחותי כמו למשל קשת קרנית שנועדה למנוע התהפכות של הכלי. הצהיר כי הנסיעה בטרקטורון מוגבלת לגילאים 8-15 בלבד. כל ילד רשאי לעשות שני סיבובים במסלול, התובע נפל בסיבוב השני שלו. דיון: 11. הנתבעת 1 חבה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בשטחה, ובעיקר עת היא מזמינה את הציבור אשר רוכש כרטיסים על מנת להיכנס בשעריה וליהנות ממתקניה. יש לבחון האם על פי מבחן הצפיות אדם סביר צריך היה לצפות כעניין של מדיניות את התרחשות הנזק כתוצאה מאותה הפעילות. אני סבור כי הנתבעת הייתה צריכה לצפות את התרחשות התאונה ולעשות ככל העולה על ידה למנוע הסיכון. אני קובע כי משלא עשתה כן הרי התרשלה כלפי התובע ויש לחייבה בגין נזקיו. 12. בנוסף, אני דוחה את הודעת צד ג' וקובע כי בנסיבות העניין לא הוכח כי צד ג' התרשל כלפי מי מהצדדים ביחס לתפקיד שהוטל עליו מאת הנתבעת 1. הצד השלישי היה מעורב בביצוע בדיקות ומתן אישורים להפעלת הפארק ולמעט אחריות על הטרקטורונים. 13. עיקר רשלנותה של הנתבעת 1 נובעת לשיטתי מהדרכה לקויה ושאינה מספקת בנסיבות העניין שיקול דעת מוטעה של המדריכים במקום וכן מהעבודה שאפשרה לקהל ילדים לעשות שימוש בטרקטורון שהתגלה כמסוכן, ובמיוחד מאי התאמה בין מסוגלות התובע ונסיבותיו האישיות (גילו הצעיר, משקלו הכבד וחוסר הבנתו את ההדרכה) לבין שימוש בטרקטורון הנ"ל במסלול זה. 14. לא הובאה כל ראיה כי הטרקטורון עליו רכב התובע היה תקין, והיה מותאם לשימוש על ידי ילדים בגילאים 8-15 בכלל ובפרט כלפי התובע אשר היה כבד במשקל ובן 13 בעת התרחשות התאונה. גם צד ג' אשר העיד כי המסלול היה תקין, הדגיש כי כלל לא בדק את הטרקטורון אלא את המסלול . עניין זה עולה גם ממכתב מיום 9.10.09 שנשלח מאת צד ג' לנתבעות ואשר מפרט את הבדיקה שנערכה במקום, לפיה נבדקו גידור, מעקה גומי למסלול, נוכחות משגיחים, שילוט וגיל מינימאלי לצורך שימוש במתקן. מסקנות צד ג' היו כי "המתקן בטיחותי ולא נשקפת סכנה למשתמשים. אחריות על תקינות ושימוש בטיחותי על הטרקטורונים על בעלי המתקן". תוקף האישור הנו לארבעה חודשים. 15. בנוסף, מר בן ארצי העיד בבית המשפט כי הייתה קיימת אפשרות בטרקטורון להגביר מהירויות עד כדי שהטרקטורון יוכל לשאת שני רוכבים יחד, ולמעשה קיבוע המהירות בטרקטורון למהירות של 10-12 קמ"ש נעשתה באופן ידני מידי בוקר, לאחר שהמדריכים עשו בהם סיבובים במהירות גבוהה על מנת שהמנוע לא יישרף. 16. עיינתי בתמונות הטרקטורון המדובר אשר צרפו הצדדים, והתרשמתי כי אמנם אין המדובר ב"רכב מנועי" על פי ההגדרה בחוק, אולם מדובר בכלי רכב אשר מסוכן דיו לילדים בני 8-15 להם הותר השימוש בו, התרשמתי כי מדובר ברכב אשר יוצא מהגדרת צעצוע, ויש להוכיח בראיות מתאימות את התאמתו לגילאים צעירים אלו. כך למשל, איני יודע מהי המהירויות להן יכול להגיע הטרקטורון בכוונון לא נכון, האם הטרקטורון מותאם לגילאים הללו, האם הטרקטורון היה כשיר מבחינה מכאנית ביום התאונה, האם ילד במשקל גופו של התובע ביום התאונה יכול היה לרכוב בבטחה על גבי טרקטורון זה. איני יודע האם ישנה הוראה לפיה יש לבצע פנייה באופן מסוים בטרקטורון הזה והאם ילד כמו התובע צריך היה להראות מבחן שליטה בו הוא מבצע גם פנייה בטרקטורון כמו שנעשה מבחן שליטה לנסיעה ובלימה. 17. הגם שהוכח בראיות מספיקות כי המסלול בו נעשה שימוש היה תקין ובטיחותי, הרי מדובר בילדים אשר עלולים לפנות פנייה לא נכונה בו, להתבלבל בין דוושת הגז לדוושת הבלם וכתוצאה מכך להתהפך עם הטרקטורון- כפי שקרה בפועל לתובע. 18. מדובר בהדרכה קצרה בת כמה דקות אשר ניתנת לילדים - חלקם רוכבים לראשונה בכלי זה, ומטבע הדברים בשל גילם והתלהבותם להפעיל המכשיר, יכול שישכחו ויתבלבלו בעת רכיבתם על הטרקטורון. הנחה זו בצירוף העובדה כי הוכח שהטרקטורון עלול להתהפך במהירות גבוהה ובפנייה לא נכונה, מוכיחה כי ההדרכה שניתנה לילדים אינה מספיקה דיה בפועל או אינה אפקטיבית לצורך שעשוע נטול סיכונים. 19. על מנת למנוע התאונה, יכולה הייתה הנתבעת לבצע הדרכה יותר ממצה, בו ייבחנו הילדים גם בפניות בפועל במסלול יחד עם מדריך צמוד לכל ילד. מדובר היה שלושה טרקטורונים אשר בהם עושים שימוש שלושה ילדים, כך ניתן לוודא קשר עין עם כל רוכב והבנה טובה יותר אם נתקל הילד-רוכב בבעיה בזמן נסיעתו. בנוסף, אני סבור כי היה על הנתבעת לצרף מדריכים בוגרים יותר אשר יכולים להבחין באופן טוב יותר את התאמת הילד למתקן, וכפי שהוכח לפניי התובע לא היה מסוגל להשתלט על הטרקטורון ומשמע כי לא הופעל שיקול דעת נכון ביחס אליו בטרם כניסתו למתקן. 20. לא הוכח כי הנתבעת התרשלה במתן עזרה ראשונה לתובע ובטיפול בתובע לאחר התאונה. למעשה הוכח כי חובש הנתבעת 1 הגיע והורה להזמין למקום מד"א אשר פינה את התובע לבית החולים בחדרה לצורך קבלת טיפול רפואי. 21. אשם תורם: לא מצאתי לנכון לקבוע אשם תורם לפתחו של התובע. המתקן נחזה להיות מתאים והיה שילוט כי הוא מיועד לגילאי 8-15. התובע היה בן 13 ביום המקרה. היה בין הראשונים להשתתף בפעילות מרגע פתיחת המתקן לקהל. הנזקים: נכות רפואית: 22. ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית החולים הלל יפה בחדרה. שם אובחן כסובל משבר בעצמות השוק (טיביה ופיבולה) טופל בשחזור סגור ובקיבוע פנימי כאשר מאוחר יותר עבר ניתוח להוצאת המקבעים. 23. התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר אהוד אטון אשר העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בעקבות מצב לאחר שבר בעצמות השוק המרוחקות שהתחבר עם עיוות מקומי, קיצור ודלדול שרירים של הגפה השמאלית ועם רגישות בזמן נשיאת משקל באזור השבר ב הנעת הקרסול והברך. 24. הנתבעת צרפה חוות דעת רפואית מטעמה שנערכה על ידי פרופ' משה סלעי לפיה נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 2.5% בלבד עקב מצב לאחר איחוי שבר בשוק שמאל עם השפעה מזערית על כושר הפעולה הכללי. 25. הצדדים הסכימו לצרכי התביעה להעמיד נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 5% והמחלוקת העיקרית נותרה סביב קביעת שיעור הנכות התפקודית. נכות תפקודית: 26. הובע טוען בסיכומיו כי, מאז התאונה התובע עלה במשקל, אינו משתתף בפעילות ספורטיבית, מתקשה בטיפוס במדרגות, סובל מצליעה ועל כן בנסיבות העניין יש לערוך החישוב לפי נכות בשיעור 10%. מנגד, הנתבעת סומכת על קביעת המומחה מטעמה לפיה אין צפי להחמרה בעתיד או לטיפולים רפואיים או מגבלה אחרת ככל נער אחר. 27. סבורני כי לא נותרה נכות תפקודית אצל התובע עקב התאונה. מדובר בנכות רפואית נמוכה יחסית, אין במסמכים הרפואיים שום ממצאים או תלונות עדכניות בנוגע לפגיעה מן השנים האחרונות. הורי התובע העידו כי בנם זומן לשירות צבאי. התובע עצמו לא הגיע לצורך מתן עדות בנוגע למגבלותיו, התובע היה בן 17 שנים והיה יכול להסביר בדיוק במה הוא מתקשה כתוצאה מהתאונה. על כן טענות התובע לפגיעה ביכולת התפקודית לא הוכחה בראיות מספיקות. ראשי הנזק: 28. אובדן שכר ופנסיה: לא נקבעה לתובע כל נכות תפקודית ונכותו הרפואית הנמוכה של התובע לא אמורה להשפיע על כושר השתכרותו בעתיד. 29. הוצאות רפואיות, נסיעות ושונות עבר ועתיד: בגין פרק זה מצאתי לנכון לקבוע פיצוי פני עבר בלבד בסך של 4,000 ש"ח בלבד. אמנם התובע צרף קבלות בסך כולל של 170 ₪ בלבד, אולם סבורני כי בחמשת ימי האשפוז הראשונים, בשלושת ימי האשפוז עקב הניתוח, במהלך סדרות טיפולי הפיזיותרפיה להן נדרש בבית החולים ובקופת החולים, לצורך הגעה לביקורות ולמעקבים, לצורך רכישת תרופות ועזרים רפואיים בתקופה זו ובמסגרת נסיבות המקרה, סכום זה משקף נכונה את הפיצוי. 30. עזרת צד ג' לעבר בלבד: לעתיד לא מצאתי נכון לקבוע כל פיצוי בהעדר ראיות בדבר הזדקקותו של התובע לעזרה מן הסוג הזה. פני עבר במהלך תקופת ההחלמה מצאתי לנכון לקבוע פיצוי בסך 6,000 ₪. 31. נזק לא ממוני: בשים לב לגילו של התובע, לנסיבות התאונה ביום בילוי משפחתי, לתקופת ההחלמה, לניתוחים שנדרשו, לנכות הרפואית הצמיתה אני סבור כי יש מקום לפסוק לתובע סכום של 40,000 ₪. סכום התביעה: 50,000 ₪. סוף דבר: 32. הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע את סכום התביעה. כמו כן, ישלמו הנתבעות 1-2 לתובע את ההוצאות בהם נשא לצורך ניהול המשפט הכוללות: אגרות, שכר טרחת מומחה רפואי ושכר טרחת העדים על פי הפרוטוקולים, בנוסף הוצאות בזיקה לתיק זה על פי קבלות. בנוסף ישלמו שכ"ט עוד בשיעור של 20% מהסכום שפסקתי. הסכומים עליהם ישנן קבלות בפועל יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום בו שילם התובע ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעות. 33. הודעת צד ג' נדחית. הנתבעות ישלמו לצד ג' הוצאות משפט על פי קבלות וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪. הסכומים עליהם ישנן קבלות בפועל יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום בו שילם צד ג' ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעות. 34. זכות ערעור על האמור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום. תאונות בגני שעשועים ופארקיםטרקטורון