התביעה דנן נסובה על הנזקים אשר נגרמו לתובעת כתוצאה מהעבודות הנ"ל, והמחלוקת בין הצדדים מתייחסת הן למהות הנזקים והן להיקפם. לטענת התובעת, תוך כדי ביצוע העבודות נפערו 2 חורים גדולים בתקרה כתוצאה מחציבה שבוצעה ברצפת דירת הנתבעת וחדרו אל תוך דירתה. לאחר שהתובעת התריעה אודות המפגע שנוצר בוצע תיקון לקוני ע"י הפועלים שעבדו בדירת הנתבעת באמצעות החדרת עיתונים לסגירת החלל שנפער, ומריחת שכבת בטון דקה לכיסוי המפגע. עוד טוענת התובעת, כי הפועלים הרסו קירות ועמודים תומכים בדירת הנתבעת וניסרו ברזלים ברצפה וזאת ללא תכנון או פיקוח הנדסי באופן שמעלה חשש רב לגבי יציבות שתי הדירות. ואם לא די בכך, הרי שעבודות החציבה בדירת הנתבעת בוצעו באמצעות פטישון מסוג 'קונגו' אשר הרעיד את התקרות והקירות עד כדי יצירת סדקים בתקרת דירת התובעת. לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי כל אשר בוצע בדירת הנתבעת נועד להתאים את הדירה לצרכיה המיוחדים, אך מבלי לסכן כהוא זה את יציבות המבנה ומבלי לנסר ברזלים או עמודים תומכים. כמו כן, הכחישו הנתבעים כי נפערו חורים בתקרת דירת התובעת והוסיפו, כי הנזק שנגרם לדירתה היה קל מאוד והוא תוקן מיד באופן מקצועי ועל הצד הטוב ביותר. לחילופין טוענים הנתבעים, כי יש לאפשר להם לתקן את הנזק באמצעות בעלי מקצוע מטעמם. דיון והכרעה: שני הצדדים הגישו חוות דעת של שמאים מטעמם המתייחסות להיקף הנזקים שבדירת התובעת ועלות תיקונם, והם הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך הסיכומים והמסמכים שהוגשו לתיק. בתחילת הדיון אעיר כי הנתבעים העלו טענה מקדמית בכתב ההגנה לפיה, אין כל יריבות בין הנתבעים 2-6, ילדיה של הנתבעת, לבין התובעת וזאת משום שאין להם כל זכויות בדירה, הם לא מתגוררים בה ולא הם שהזמינו את ביצוע העבודות נשוא הדיון. טענה זו נזנחה בהמשך, ולכן לא ראיתי לנכון לדון בה. לגופו של עניין - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חוות הדעת מטעמם, אני מוצאת כי התובעת לא הציגה תשתית מינימאלית להוכחת טענותיה באשר לפגיעה אפשרית ביציבות המבנה וטענותיה בעניין נותרו בגדר השערה בלבד. תימוכין לכך ניתן למצוא בחוות דעת השמאי מטעמה, שאינו קובע ממצא בנדון ורק מציין, כי לאור טענות התובעת אודות הריסת קירות ועמודים תומכים, יש לערוך בדיקה מעמיקה ע"י מהנדס-קונסטרוקטור. לפיכך אני קובעת, כי אין מקום לפצות את התובעת בגין רכיב נזק זה. כמו כן, אני מוצאת כי התובעת לא הביאה ראיות כלשהן לגבי טענתה אודות הפסד ימי עבודה ולגבי שווי שכרה בגין אותם ימים, ולכן אין מקום לפצות אותה בגין רכיב נזק זה. יתר הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מתייחסים לצורך במילוי הפתחים שנפערו בתקרה באמצעות בטון; חריצה ופתיחת הסדקים שנוצרו בתקרה ומילויים באמצעות חומר אוטם; וכן עבודות טיח, שפכטל וצבע בתקרה, המסתכמים כולם יחד בסכום של 8,100 ₪, ועוד סכום בגין עבודות ניקיון בסך של 800 ₪. השמאי מטעם הנתבעים מאשר באופן עקרוני את הליקויים הנטענים בתקרת התובעת, לרבות הפגיעה בתשתית הברזל שברצפה, על אף שהדבר הוכחש על ידי הנתבעים, אך מצא כי עלות תיקונם עומדת על 1,500 ₪ בלבד ואילו עבודות הניקיון מוערכות בסכום של 200 ₪. מעיון בתמונות הנזק אשר הוצגו בפניו, קבע השמאי מטעם הנתבעים, כי הסדקים שנראים בתמונות הם סדקים מזעריים בשכבת הצבע ולא סדקים בטיח. השמאי מטעם הנתבעים ממשיך ומציין בחוות דעתו, כי בעת ביקורו בדירת התובעת הוא מצא כי הליקויים תוקנו, וכאשר בירר את פשר העניין עם התובעת, היא מסרה לו כי תיקנה את הנזקים יחד עם חתנה מבלי שנסתייעו בבעל מקצוע, וזאת לרגל אירוע משפחתי שהתקיים בדירתה. במענה לכך טענה התובעת בפניי, כי כל אשר ביצעה עד כה היה עבודות צבע בלבד לקראת אירוח אנשים בדירתה, ולא תיקון של כל הליקויים. לאחר ששקלתי בדעתי ובשים לב לתמונות הנזק שהוגשו לתיק, נחה דעתי להעדיף את קביעותיו ושומתו של השמאי מטעם התובעת בנוגע לנזקים שהתגלו בתקרה ועלות תיקונם. ואולם, אין להתעלם מהעובדה, כי התובעת תיקנה חלק מהנזק בעצמה (התובעת מאשרת כי ביצעה עבודות צבע), מבלי להציג אסמכתאות או לפרט מה היתה עלות התיקון בפועל. בהמשך לכך יש להניח, כי עבודות הצבע כללו תיקון או טיפול בסדקים, כחלק בלתי נפרד מעבודתו של כל צבעי. יחד עם זאת, יש להניח כי עם פתיחת הפתחים שנפערו לשם תיקונם כהלכה, יתעורר צורך בעבודות חוזרות של טיח, שפכטל וצבע במקומות הנדרשים. בנסיבות אלה, אני מעמידה את עלות התיקון לגבי הרכיבים שבסעיפים 2-3 בטבלה שבעמ' 5 לחוות דעת השמאי מטעם התובעת (איטום סדקים ועבודות טיח, שפכטל וצבע למיניהן) על 70% מהעלות שנקבעה שם, היינו סך של 4,410 ₪, ובגין התיקון המפורט בסעיף 1 לאותה טבלה (המתייחס לתיקון הפתחים) על מלוא הסכום הנקוב בו, היינו, סך של 1,800 ₪. אשר לעבודות הניקיון, אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 300 ₪. לסיום, אני מוצאת כי יש מקום לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש לנוכח הנזקים שנגרמו לדירתה והטרחה שמלווה את עבודות התיקון מהסוג האמור, ובנסיבות העניין, אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 1,000 ₪. לסיכום, יש מקום לפצות את התובעת בסך של 6,210 ₪ בגין הנזקים בדירה (4,410 ₪ + 1,800 ₪) ועוד סך של 1,300 ₪ בגין ניקיון ועוגמת נפש. אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 7,510 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.5% ומע"מ, וכן הוצאות משפט בגין האגרה אשר שולמה כשהיא משוערכת מיום התשלום ועד היום, והחזר שכר טרחת השמאי מטעם התובעת בתוספת שערוך מיום התשלום ועד היום, ובכפוף להצגת קבלה בגינו לב"כ הנתבעים (הקבלה אינה מצורפת לתיק). הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא כל סכום אשר לא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הריסת מבנהקירות