1. התובע היה מעורב ביום 03.07.2010 בתאונת דרכים שבה נגרמו לו, לטענתו, פגיעות גוף. עניינו של פסק הדין הוא בקביעת הפיצוי הראוי בגין פגיעות אלה. 2. התובע הוא יליד 20.09.71, כך שבעת התאונה, הוא היה כבן 39 שנים. כיום הוא בן 42. בחמש השנים שקדמו לתאונה, התובע עבד בחברת נתן ולדמן ובניו בע"מ (להלן: "ולדמן") בתפקיד של מנהל עבודה. עיסוקה של חברת ולדמן הוא בתחום הבניה. תפקידו של התובע היה בעיקר לפקח על עובדים ולנייד אותם (ראו: עדות בני ולדמן עמ' 13). עבודתו של התובע לא היתה בעיקרה עבודה פיזית מובהקת, אבל היו בה גם אלמנטים פיזיים. (ראו עמ' 15 וכן ראו עדותו של מר יניב לביא - מעבידו הנוכחי של התובע בעמ' 11 שורות 28-31). התובע תואר על ידי שני מעבידיו בעבר ובהווה, כאיש מקצוע טוב, וכמי שמשקיע בעבודה את כל מאודו. 3. כאמור לעיל, התובע נפגע בתאונת דרכים בתאריך 03.07.2010 והשאלה העיקרית שבה נחלקו הצדדים היא, מהם בעצם פגיעות הגוף שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה הזו וכיצד יש להעריכן לצורך הפיצוי. 4. התובע נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט. בחוות הדעת מיום 24.03.2012 קבע המומחה, ד"ר ישראל כספי, שמומחיותו הספציפית היא במחלות עמוד השידרה: "למר X לא נגרמה, בעקבות ת.ד מיום 03.07.10 כל פגימה בתחום האורטופדי, אך הופיעו כאבי גב תחתון", חלקם עם הפצעה לרגל ימין והינם בגין מכלול השינוי השחיקתי בעמוד שדרתו. זוהי כמובן ה "שורה התחתונה" ומסקנתו הסופית והמנוסחת בקצרה של המומחה. המומחה גם התייחס למסמכים הרפואיים העיקריים שהוצגו לו. בעיקר אמורים הדברים לגבי תוצאות של בדיקות ההדמיה שנערכו לתובע. על פי חוות דעתו, בדיקת ה- C.T מתארת שינויים ניווניים בולטים וכרוניים. כיון שבדיקת ה- C.T לא תיארה ממצא חריף (והתובע בכל זאת התלונן על כאבים) - הוא הופנה גם לבדיקת MRI . גם בדיקה זו תיארה שינוי דיסקוגני ניווני. בבדיקות ההדמיה נמצאה: "עדות לשינוי התפתחותי (מחלת שויירמן) במקטע התורקולומברי וכן שינוי שחיקתי כולל שינוי מבנה בשאר מקטעי עמוד השידרה המותני". אין זה מיותר לציין, שבפני המומחה הוצגו לא פחות מ- 34 מסמכים רפואיים, בהם בדיקות הדמייה, ובחוות דעתו הוא התייחס למסמכים העיקריים. בתשובות שהמומחה השיב לשאלות שהפנה אליו בא כח התובע, הוא כתב ש: "מחלת שויירמן היא שק גדול של שינויים בלוחיות הצמיחה ומבנה החוליות". וגם: "אין כל עדות לקיומו של שבר דחיסה במעבר התורקולומברי של התובע". ראו תשובות 5 ו - 7. בתשובות שהמומחה השיב לשאלות שהפנה אליו בא כחה של הנתבעת, הוא קבע שמקורם של אחוזי הנכות שקבע לתובע - שייכים לתאונה. 5. התובע ויתר על חקירתו הנגדית של ד"ר כספי (עמ' 12 שורה 25) ואת חישוב נזקיו הכלליים ביסס התובע "על פי 3% נכות בלבד" (סיכומי התובע, עמ' 17 שורה 27). 6. לטעמו של התובע, השפעתה של התאונה גדולה הרבה מהנכות הרפואית שנקבעה לו ולכן, יש לחשב את הפיצוי הראוי על פי הפסד השתכרות בפועל שנגרם לו. כלומר, טענתו של התובע היא כפולה: הפן האחד - "העקרוני" - הוא, שיש להתייחס לנכות התפקודית, שבמקרה דנא גבוהה הרבה מהנכות הרפואית. הפן האחר - "המעשי" - הוא, שיש לחשב את הפסד השתכרותו של התובע, על פי הפער שבין השתכרותו קודם לתאונה, לבין השתכרותו אחרי התאונה. 7. חישוב הפסדיו של התובע: א. נזק שאינו ממון (כאב וסבל) - הצדדים לא חלקו על כך, שיש לחשב נזק זה על פי ערכם של 3% מ"הסכום המקסימלי) כפי שהיה ביום התאונה - פחות 9%, שיש לנכות בשל גילו "העודף" של התובע מעבר לגיל 30. אני קובע כי, הסכום לפיצוי בהקשר זה הוא - 5,000 ₪ (בעיגול). על פי הערכתי, הקביעה לפיה נגרמה לתובע נכות בשיעור 3%, אינה מפצה אותו באופן הגון בעניין הכאב והסבל שנגרמו לו, אבל נוכח הסכמת הצדדים, לא מצאתי לנכון להפעיל את סמכותי על פי תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים בעניין נזק שאינו נזק ממון. ב. הפסדי שכר בעבר: לטענת התובע, הוא לא קיבל שכר בתקופה מאז התאונה וחזר לעבודה רק בתחילת חודש נובמבר 2010. (סעיף א' לתצהירו). על פי טופס 106 לשנת 2010, שכרו באותה שנה (לפני מיסוי) עמד על כמעט 270,000 ₪. כלומר, שכרו החודשי הממוצע עמד על כ- 22,500 ₪. התובע טען גם, שוולדמן פיטר אותו במכתב מיום 29.07.2010, שבו (במכתב) גם נקבע כי, תוקף הפיטורין מסוף חודש אוגוסט. על פי נספח 7 לתצהירו של התובע (מכתבו של וולדמן מיום 19.12.2010) - הוא לא שילם לו שכר מיום התאונה). טענת וולדמן, הייתה ששכרו מאז התאונה ועד הפסקת עבודתו ב- 31.08.10, צריך להשתלם לתובע מ"כח אחר" (כלשונו). כלומר - על ידי הנתבעת. הנתבעת מצידה טענה, שאין די בהצגת אישור מחלה. לטענתה, יש לראות בתקופת ההיעדרות מהעבודה, מעין נכות זמנית. המומחה, ד"ר כספי, לא קבע את משכה של נכות זו, ומשכך, אין לפסוק לו פיצוי. הנתבעת גם הצביעה על כך, שהתובע לא הציג אישור 106 לשנת 2010 שממנו ניתן ללמוד על העדרותו בפועל מהעבודה. אין בידי לקבל את עמדתה של הנתבעת, אלא בחלקה. ראשית - כעניין שבעובדה, התובע צירף אישור 106 לשנת 2010, וניתן לראות בבירור, שחודש העבודה האחרון המופיע באישור, הוא חודש יולי 2010. שנית - בפני ד"ר כספי עמדו אישורי המחלה שהציג לו התובע. הוא גם התייחס לכל המסמכים הרפואיים על פי הסדר הכרונולוגי. אילו סבר שאישורי המחלה משקפים מציאות לא תקינה - חזקה עליו שהיה מביע על כך את דעתו. איזכורם של אישורי המחלה ללא כל הערה, מעיד, לפחות לכאורה, על כך, שהמומחה קיבל אותם כסבירים. הפועל היוצא מדברים אלה הוא, שהתובע זכאי למלוא שכרו עבור החודשים יולי ואוגוסט. (גם אם לא הציג רצף מלא של אישורי מחלה לתקופה זו). באשר להיעדרותו של התובע מעבודה בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010 - זו אינה נתמכת באישורים רפואיים. יתר על כן, התובע עצמו העיד (סעיף 10 לתצהירו), ש: "כחודשיים לאחר פגיעתי בעבודה ניסיתי לחזור לשוק העבודה, על אף מגבלותי שכללו אז עוד הגבלות תנועה..." ובסעיף 11 לתצהירו התובע העיד ש: "רק בתחילת חודש נובמבר 2010 עלה בידי להשתלב שוב בשוק העבודה". זו עדות של בעל דין שאינה נתמכת באישור אובייקטיבי. לפיכך, אני קובע, כי הנתבעת תשא בשכרו של התובע - 22,500 ₪ (בכפוף לניכוי מס), עבור כל אחד מהחודשים יולי ואוגוסט בלבד. הסכום יהיה צמוד למדד וישא ריבית כחוק מיום 01.09.2010 ועד לתשלום בפועל. (על פי תכנת "משערכת", הסכום המשוערך (בעיגול) הוא 49,000 ₪ על פי טבלה לניכוי מס ממשכורת - המס החל על שכר של 22,500 ₪ הוא 4,680 ₪ ולכן יש לנכות 9,361 ₪. סה"כ נטו עבור הפסדי שכר בעבר - 39,640 ₪ ובעיגול 40,000 ₪. ג. הפסדי שכר בעתיד - התובע הציע את הפרופוזיציה ולפיה, יש לחשב את הפסד שכרו לעתיד על פי הפער הממשי בין שכרו אצל המעביד החדש, לבין שכרו הקודם. הנתבעת טענה ש: "נכותו הזניחה המתאפיינת בכאב ספורדי שמקורו במחלה קודמת, אינו פוגע ביכולתו ובכושרו להשתכר". עמ' 19 שורות 25-32. לטענתה, יש להסתפק בפסיקת סכום גלובלי עבור כאב, או אי נוחות שתתבטא, אם בכלל, במקרים ספורדיים ושיש לפסוק בגינה פיצוי גלובלי מירבי של 15,000 ₪. תחשיבו של התובע מבוסס על כשל לוגי. התחשיב הזה מבוסס על ההנחה המוקדמת, שלתובע זכות "משוריינת" להמשיך ולעבוד אצל וולדמן, ושהנתבעת צריכה לשאת בירידה בהשתכרותו שנובעת מעבודתו אצל מעביד אחר. אף שקיימת סמיכות זמנים בין פגיעתו של התובע, להודעת פיטוריו בשל "ארגון מחדש" כביכול. הפער הגדול בשכרו של התובע אינו נובע במישרין מהתאונה. הפער הזה נובע מקוניוקטורות מקריות, צרופי מקרים, ונתונים של היצע וביקוש בשוק העבודה האילתי (מקום מושבו של התובע) בתחום עיסוקו של התובע. בסוף כל הסופות, גם אין זה הגיוני להעמיד תיזה ולפיה, נכות בשיעור של 3% גוררת בעקבותיה פיצוי שהוא לחלוטין לא מידתי ולא סביר. תמים דעים אני עם הנתבעת, שהפיצוי הצופה פני עתיד, צריך להקבע על בסיס גלובאלי. הנחות היסוד העומדות בבסיס קביעת הסכום הגלובאלי הן: שהשינויים השחיקתיים עלולים להחמיר את מצבו של התובע, שיש סבירות לכך, שעם התקדמות גילו של התובע, הוא יתקשה יותר לתפקד במקצועו, ושהפרופיל האישיותי והתעסוקתי של התובע ככל הנראה, אינו מתאים לתפקידים פקידותיים או תפקידים אחרים, שאינם קשורים לעבודה ב"שטח". על רקע דברים אלה, נראה לי, שסכום של 30,000 ₪ הוא סכום ראוי בהיותו משקף פרופורציה סבירה בין נכותו של התובע, לבין הסיכונים העתידיים שמניתי לעיל. בתחשיב הנזק שהגיש (אחרי שהתקבלה חוות דעתו של המומחה, מר כספי) - העמיד התובע את הפסד השתכרותו העתידי על כ - 154,000 ₪. הנתון הזה מבוסס על הכפלת מקדם ההיוון 219.18 ב - 3% משכר של 23,000 ₪. כלומר: המדובר הוא בתחשיב אקטוארי מלא. אין זה מיותר לומר, שתחשיב נזק אינו בבחינת "תפוס כפי יכולתך". הציפיה ממגישי תחשיבי נזק הוא שהתחשיב ישקף ציפיות ריאליות. הגשת מכפלות שמבוססות על הערכות, שאין להן שום סיכוי להתקבל, מכיוון שהן חורגות מכל פסיקה ונורמה מקובלת - אינה משרתת שום אינטרס לגיטימי. אפילו לא אינטרס מסחרי של "ניפוח" (או "כיווץ") מכוון כדי להגיע "לתוצאה הרצויה" ד. הוצאות שונות: התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בסך של 4,000 ₪, עבור הוצאותיו הרפואיות ועוד 2,000 ₪ עבור טיסות מאילת למרכז הארץ. הנתבעת טענה כי "נוכח העובדה שמלוא הריפוי והטיפול מכוסים על ידי "סל הבריאות" אין לפסוק פיצוי העולה על סך של 500 ₪, כולל נסיעות". אף שמדובר ב"נזק מיוחד" הטעון פירוט והוכחה, אני מעריך, כאומדנא דדיינא, שהתובע הוציא ויוציא בעתיד סכומים בקשר לטיפולים רפואיים (כולל טיסות) בסכום של 2,500 ₪. ה. סיכום: אני פוסק לתובע פיצוי כדלקמן: עבור כאב וסבל לפי 5% - בעיגול כלפי מעלה - 5,000 ₪. עבור הפסדי שכר בעבר - 40,000 ₪ בעיגול נטו. עבור הפסדי שכר בעתיד - 30,000 ₪. עבור הוצאות שונות בעתיד - 2,500 ₪. סך הכל: - 77,500 ₪. הנתבעת תפצה איפוא את התובע בסכום של 77,500 ₪. 8. בנסיבות ניהולו של התיק על ידי התובע, ובעיקר בשל הצגת דרישה לא ריאלית, שמנעה אפשרות של פשרה - אין מקום לפסוק לתובע שכ"ט עו"ד, שהרי התובע האריך את הדיון בתיק שלא לצורך. על פי הבנתי, ניתן לפרש את סעיף 16 לחוק הפיצויים, באופן שמאפשר לבית המשפט לנהוג בתחום זה, כמו בכל התחום האזרחי, לצורך הקטנה, או שלילה מוחלטת של שכ"ט עו"ד. בעניין זה הכרחי לומר, שאין מדובר בהפעלה של תקנה 512 לתקנות סד"א, שהרי בהתנגשות בין חוק הפיצויים לתקנות סד"א - כוחו של החוק גובר (ראו: פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 3099/11) - אלא, החלטתי מיוסדת על הסמכות הכללית הטבועה שבידי בית המשפט. ככלל, תחום הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו "אקסטריטוריאלי". בעל דין התובע מכוח של חוק זה, אינו יכול, ואינו צריך להיות חסין מפני שלילה מלאה או חלקית של שכ"ט, ואינו יכול לנהל את עניינו, כאילו בסופו של ההליך מובטח שכר הטרחה, יהיו נסיבות ניהולו של התיק אשר יהיו. לכן, כאמור לעיל, אני קובע, כי לפיצוי שלעיל לא יתווסף שכ"ט עו"ד. הנתבעת תישא בהוצאות האגרה. תאונת דרכים