תביעה להשבת כספים שנטען כי הועברו לנתבע לצורך ניהול תיק השקעות עבור התובע (קניית אופציות מעוף) אשר ירדו לטמיון בשל השקעות כושלות. א. מבוא: 1. התובע (העובד כמנופאי בנמל חיפה) הכיר את הנתבע, באמצעות חבר משותף, בשנת 2004. אין חולק כי לאחר שהכירו נרקמו בין הצדדים יחסי חברות קרובים. 2. במהלך שנת 2004 (החל מחודש אוגוסט ועד חודש דצמבר, להלן: "תקופת ההשקעות הראשונה") מסר התובע לנתבע סכומי כסף בסך כולל של 60,300 ₪, על מנת שהנתבע ישקיע אותם עבורו בשוק ההון (בקניית אופציות מעוף) ע"פ הפירוט כדלקמן: ביום 8/8/04 - 10,000 ₪. ביום 23/8/04 - 10,000 ₪. ביום 23/9/04 - 10,000 ₪. ביום 26/9/04 - 2,800 ₪. ביום 3/10/04 - 7,000 ₪. ביום 10/10/04 - 3,500 ₪. ביום 17/10/04 - 4,000 ₪. ביום 20/10/04 - 8,000 ₪. ביום 10/12/04 - 5,000 ₪. 3. הנתבע השקיע את הסכומים שקבל מהתובע בבית ההשקעות "כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות" (להלן:"כלל פיננסים") בחשבון של הנתבע, דהיינו, הנתבע הוא זה שנשא בעמלות הבנק ובית ההשקעות הכרוכות בביצוע ההשקעות. 4. בסמוך למועד העברת התשלום הראשון חתמו הצדדים על מסמך שנכתב בכתב ידו של התובע (ראה עדותו בפרוט' עמ' 9 שר' 18) שלשונו כדלקמן: "אני לירון ואלי שותפים בכל סכום שנעשה. בסוף מי שמחליט לפרוש פורשים 1/2 כל אחד". המסמך אינו נושא תאריך ואולם נטען, כאמור לעיל, כי נחתם בסמוך למועד הראשון בו מסר התובע כספים לנתבע, וע"פ האמור בו הוסכם בין הצדדים כי יהיו שותפים (שווים) ברווחים שיפיקו מההשקעות. 5. התובע טוען כי העביר את הכספים לנתבע לאחר שהנתבע הציג עצמו בפניו כבקיא בתחום ההשקעות בניירות ערך ובפרט באופציות שוק המעו"ף, וכי בחירת סוג ההשקעה ועיתוי ביצועה ומימושה היו נתונים לשיקול דעתו הבלעדי של הנתבע. כן נטען כי התובע לא קיבל מהנתבע מידע כלשהו בנוגע להשקעת הכספים ומה עלה בגורלם. 6. הנתבע טוען, מנגד, כי התובע ביקש ממנו להשקיע את כספיו בחשבונו של הנתבע זאת על רקע יחסי החברות הקרובים ששררו ביניהם, על מנת לחסוך בעמלות (שכן הנתבע ניהל כבר באותה עת חשבונות להשקעות), ובפרט על רקע חששו של התובע מאביו אשר התנגד לביצוע ההשקעות הנ"ל כך שהנתבע היה חפץ להסתיר מאביו ביצוע השקעות, והעדיף כי הן תבוצענה בחשבונו של הנתבע. כן טוען הנתבע כי התובע העביר לו הוראות לגבי ניהול ההשקעות, וכי הנתבע רק שימש כ"צינור" לביצוע ההשקעות. 7. אין חולק כי במהלך תקופת ההשקעות הראשונה ירדו לטימיון מלוא הכספים שהשקיע התובע. 8. כן הוכח כפי שיפורט בהמשך כי במהלך התקופה (ממועד העברת הכספים בחודש אוגוסט 2004, ועד העברת התשלום האחרון בחודש דצמבר 2004) ידע התובע בזמן אמת כי ההשקעות לא צלחו. 9. לאחר שגם סכום הכסף האחרון שהעביר התובע לנתבע ירד לטמיון הגיש התובע (ביום 1/3/05) תלונה במשטרה כנגד הנתבע בגין קבלה דבר בתחבולה וניתק עם הנתבע את הקשר. ע"פ עדות התובע עד היום לא ברר מה עלה בגורלה של התלונה שהגיש כנגד הנתבע, ואולם מתיק המשטרה, שהתקבל לתיק בית המשפט בעקבות צו שניתן, עולה כי התיק נסגר לאחר שנגבתה עדות התובע והנתבע, מבלי שהוגש כתב אישום כנגד הנתבע ו/או מבלי שננקטו הליכים נוספים כלהם. 10. משנת 2004 ועד 2011 לא היה כל קשר בין הצדדים. 11. בתחילת שנת 2011 נפגשו הצדדים באופן אקראי. התובע טוען כי הנתבע התנצל בפניו על התנהגותו וביקש הזדמנות נוספת להשיב לו את הכספים שהשקיע עבורו בעבר על ידי כך שישוב וישקיע עבורו כספים. הנתבע טוען, מנגד, כי בפגישה המחודשת הודה בפניו התובע כי טעה כאשר לא שמע לעצתו של הנתבע ולא מימש הרווחים (בשנת 2004) במועד שהנתבע המליץ לו לעשות כן. 12. מכל מקום לאחר חידוש הקשר העביר התובע לנתבע במהלך החודשים פברואר- מאי 2011 (להלן: "תקופת ההשקעות השנייה") כספים נוספים. התובע טוען כי גם הכספים הנוספים הועברו על מנת שהנתבע יבצע עבורו השקעות באותם התנאים שנקבעו בהסכם משנת 2004, קרי - הרווחים יחולקו באופן שווה בין הצדדים. 13. להלן פירוט הכספים שהועברו מהתובע לנתבע בשנת 2011: ביום 27/2/11 הועבר סך של 10,000 ₪, ביום 6/4/11 הועבר סך של 9,500 ₪, ביום 11/5/11 הועבר סך של 2,000 ש"ח. 14. הסכום הראשון בסך 10,000 ₪ הושקע על ידי הנתבע בבית ההשקעות גאון מיטב טרייד. התובע טוען כי זמן קצר לאחר מכן (ביום 16/3/11) נפגשו הצדדים, והנתבע סיפר לתובע כי הפיק רווח של כ- 37,500 ₪ מהשקעת הסך של 10,000 ₪ הנ"ל שנתן לו התובע. למרות זאת החזיר הנתבע לתובע רק את הסכום המקורי שנתן לו התובע (10,000 ₪) ולא נתן לו את חלקו ברווחים. 15. הנתבע הכחיש תחילה קבלת הסכום של 10,000 ₪, ובהמשך טען כי התובע העביר סכום זה, כהלוואה, ישירות לחשבון הנתבע המתנהל באקסלנס נשואה, וכי הלוואה זו הוחזרה לתובע עוד באותו היום. כן נטען כי ממילא לא הופק רווח כלשהו מסכום זה. 16. בהתחשב באמור לעיל דורש התובע מהנתבע, בתביעה דנן, את הסכומים הבאים: א. החזר מלוא הכספים שנתן לנתבע בשנת 2004 ו-2011 - סך של 70,800 ₪ (60,300 ₪ בשנת 2004, והיתרה בשנת 2011). ב. החזר מחצית מהרווחים שנטען כי הופקו מסכום של 10,000 ₪. נטען כי הנתבע הפיק של 37,500 ₪, ועל כן נדרש לתשלום מחציתו - סך של 18,750 ₪. ג. החזר הלוואה בסך 1,200 ₪ שנתן התובע לנתבע בשנת 2011 אשר לא הוחזרה. 17. בישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעה עדות התובע והנתבע. ב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ. מיותר לציין כי כל ניסיון להביא את הצדדים להדברות, ובכלל זה, הליך גישור אליו פנו הצדדים בהסכמה, נכשל. אוסיף כי הצדדים מיצו ההליך עד תום כפי שניתן לראות מכמות הבקשות, התגובות, התשובות, והתגובות לתשובות שהוגשו, כמו גם מאורכם המייגע של התצהירים, וניהול החקירות. ב. טענות הצדדים: התובע: 18. הנתבע פעל בניגוד לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הסדרת העיסוק") בכך שניהל תיק השקעות עבור התובע מבלי שיהיה בעל רישיון מתאים לכך כנדרש עפ"י החוק. 19. אין מקום להחיל על הנתבע את התנאי לפיו לא היה חייב ברישיון בניהול עד 5 תיקים שכן הוכח כי השקיע עבור יותר מ-5 אנשים במקביל. 20. הנתבע הפר חובות הקבועות בחוק הסדרת העיסוק: לא הודיע לתובע שאינו מחזיק ברישיון, לא ערך עימו הסכם בכתב, לא הודיע לתובע כי מדובר בעסקאות שיש בהן סיכון, לא קיבל הסכמה בכתב מהתובע לביצוע ההשקעות, עשה שימוש בכספי התובע תוך ערבוב עם כספו שלו, ומכאן שיש לחייבו להשיב לתובע את כספי ההשקעה שירדו לטימיון. 21. הוכח כי הנתבע אינו אמין, בפרט על רקע הכחשתו קבלת 10,000 ₪ מהתובע (בחודש 2/11) - דבר שהופרך לאחר שהוצגו מסמכים מהבנק. 22. הוכח כי הנתבע הפיק רווחים מסכום ההשקעה בסך 10,000 ₪ (רווח ישיר של 11,000 ₪ ורווח עקיף של 32,500 ₪), ומכאן שיש לחייבו להשיב לתובע מחצית מהסכום שהרויח. 23. יש לחייב הנתבע גם מכח עשיית עושר ולא במשפט והן מכח עוולת גזל. 24. בשל התנהגות הנתבע יש להשית עליו גם פיצוי עונשי, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבע: 25. הנתבע, אשר היה בקשרי חברות עם התובע, שימש כ"צינור" בלבד לביצוע השקעות עבור התובע. בכך חסך לתובע עמלות ואפשר לו לסחור באופציות ללא ידיעת אביו שאסר עליו לעשות כן. 26. התובע היה מעורב בזמן אמת בתהליך ההשקעות (היתה לו גישה ישירה לחשבונות), והוא אף נתן לנתבע הוראות בנוגע לביצוע ההשקעות. 27. התובע ידע בזמן אמת כי ההשקעות ירדו לטימיון בטרם העביר כספים נוספים. 28. השקעה באופציות בשוק המעוף הינה ספקולטיבית מעצם טיבה והתובע ידע כי טמון בה סיכון להפסד כספי ההשקעה. 29. התובע אישר כי גם השקעות פרטיות שלו, שנעשו ללא קשר לנתבע, ושבוצעו בשנת 2004 ירדו לטמיון, וכך גם השקעות שביצע לבדו בשנת 2007. 30. התלונה למשטרה שהוגשה בשנת 2004 נעשתה רק על מנת למלט התובע מזעם אביו שגילה כי הוא סוחר באופציות בניגוד להסכמתו, ולו היה בה ממש היה התובע נמנע מחידוש הקשר עם התובע בשנת 2011. 31. סכום של 10,000 ₪ שהעביר התובע לנתבע ביום 27/2/11 ניתנו כהלוואה ולא לצורך השקעה משותפת. משאין חולק כי הסכום הוחזר לתובע דין התביעה להדחות, מה גם שממילא לא הוכח כי הנתבע הפיק רווחים מאותו סכום. 32. אין מקום להחלת החוק להסדרת השקעות שכן הנתבע לא ביצע פעולות בחשבון של התובע אלא בחשבון הפרטי שלו, ומכאן שלא ניהל חשבון עבור התובע כנדרש בהגדרות החוק. 33. התביעה ככל שהיא נוגעת לתקופת ההשקעות הראשונה הוגשה בשיהוי ניכר שדי בו על מנת להביא לדחייתה. ג. דיון והכרעה: בפתח הדברים אומר כי לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו דין התביעה להדחות ככל שהדברים מתייחסים לתקופת ההשקעות הראשונה (שנת 2004), ולהתקבל בחלקה הקטן, בכל הנוגע לתקופת ההשקעות השניה (שנת 2011) כפי שאפרט להלן: 34. אין חולק כי השקעת כספים במניות המעו"ף הינו תחום הטומן בחובו, לצד הסיכוי ליצירת רווחים נאים, גם סיכונים כלכליים, ברם הוכח בפני כי התובע היה ער ומודע לסיכונים אלה, הבין בעצמו, במידה מסויימת, בתחום, ועל אף האמור בחר להעביר את כספיו לחשבונו של הנתבע על מנת שזה ישקיע אותם עבורו כאשר הוא מודע לסיכון הקיים, ויודע בזמן אמת על כל הפסד והפסד. 35. התובע אישר בעדותו כי כבר בשנת 2004 השקיע גם בעצמו באופציות (כאשר מלוא ההשקעות שבצע בעצמו ירדו לטימיון (עמ' 8 שר' 29). כן אישר כי גם בשנת 2007 חזר להשקיע כאשר גם אז הפסיד את כל כספו (עדותו בעמ' 9 שר' 7). התובע אף אישר כי עבר בעצמו קורס בסיסי לניהול השקעות: "ש. עברת קורס לניתוח טכני של מדד המעוף, נכון ? ת. נכון" - עמ' 8 שר' 24. כן ראה תשובת התובע בשאלון, בכל הנוגע לעובדה כי הנתבע יידע אותו כי מדובר בענין ספקולטיבי: שאלה 105: "נכון שהנתבע יידע את התובע כי האופציות מעו"ף הינו תחום ספקולטיבי, וכי כל ההשקעה באופציות מעו"ף עלולה להימחק?", ותשובתו בתצהיר: "נכון, אך לא כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע כמתואר בכתב התביעה". 36. יתר על כן, תקופת ההשקעות הראשונה כללה 9 העברות כספים מהתובע לנתבע, המתפרסות על פני חמישה חודשים, כאשר הוכח כי כבר לאחר ההשקעה הראשונה על סך 10,000 ₪ (ביום 8/8/04) ידע התובע כי הכספים שהועברו הופסדו, ובכל זאת בחר להעביר לנתבע כספים נוספים בסך כולל של 50,300 ₪ בשמונה הזדמנויות שונות. תשובת התובע כשנשאל על כך בחקירתו הנגדית היתה כי פעל בחוסר הגיון: "ש. אז כן ידעת שהכסף ירד לטמיון, אחרי שנתת את ה-10,000 ₪ הראשונים ולפני שנתת את ה-10,000 ₪ שלאחר מכן, שהכסף ירד לטמיון. ת. אל תמצא הגיון, יש רגשות מעורבים" (פרוט' עמ' 10 שר' 19). כן ראה תשובתו בהמשך: "ש. ...ז"א שידעת לפחות אחרי כל העברה והעברה של הכסף, שהכסף ירד לטימיון ובכל זאת המשכת ? ת. אתה רואה שקרה מה שקרה. בנאדם שבור לא חושב בהיגיון" (פרוט' עמ' 10 שר' 25). עוד לענין ידיעתו של התובע, בזמן אמת, ביחס למצב ההשקעות ראה תשובתו לשאלה 120 בשאלון שנשלח לו: "ש. נכון שהתובע היה במעקב רציף ובזמן אמת אחר הנעשה בבורסה בשנים 2004 ו-2011 ? ת. בחלק מתקופה זו כן, כמו כל משקיע אחר". 37. טענת התובע לפיה לאחר הפסד הכספים הראשונים שהועברו הופעל עליו לחץ מצד הנתבע להשקיע כספים נוספים, לא הוכחה שכן בעדותו חזר וענה כי פעל בחוסר הגיון, מה גם שבתצהירו העיד כי פעל כך על מנת לנסות ולהחזיר בחזרה את הכספים שכבר הופסדו ולא בגין לחץ שהופעל עליו מצד הנתבע: "מאחר שהייתי נתון באותה העת בלחצים כבדים עקב אובדן כספי ההשקעות, הסכמתי להצעת הנתבע והמשכתי להעביר כספים נוספים לנתבע, בתקווה שזה יציל את השקעותי" (ס' 32 לתצהיר התובע. הדגשה לא במקור). מכאן שהעברת כספים נוספת נעשתה לא בגין לחץ כלשהו שהפעיל הנתבע אלא בגין שיקול כלכלי גרידא של התובע: לנסות ולהשיב לעצמו את השקעותיו שירדו לטימיון. 38. אין לשכוח כי בין הצדדים שררה באותה תקופה מערכת יחסים חברית קרובה ביותר, כך שניסיונו של התובע להציג את התקשרותו עם הנתבע כהתקשרות עסקית בלבד לצורך השקעות - אינה מדויקת בלשון המעטה ואינה מגלה את התמונה המלאה. התובע אישר בשאלון היה ביחסים חברים טובים עם הנתבע: שאלה 56: "נכון שהתובע והנתבע היו חברים טובים והתובע התארח בביתו של הנתבע בשנת 2004?", והתשובה - "נכון". כן העיד על טיב היחסים בחקירתו הנגדית: "ש. היחסים ביניכם היו טובים ב- 2004? ת. בהתחלה כן" (פרוט' עמ' 11 שר' 15). התובע אף אישר כי במסגרת היחסיים החברים בין הצדדים נתן לנתבע (בשנת 2004) מכשיר פלאפון נייד לשימושו האישי, וכי מכשיר זה שימש את הנתבע, בין היתר, לקיום שיחות עם התובע. באשר למהות השיחות בין הצדדים וטיב יחסיהם ראו המשך עדותו של התובע כדלקמן: "ש. אבל מה מטרת השיחות האלה (בין הצדדים. לא במקור)? ת. אני חושב שזה היה על הכל, לא קשור לתקנה-תמכור. לשאלת ביהמ"ש איזה עוד קשר היה בינינו, אני עונה שכן, היינו חברים. ש. יצאתם לבלות יחד? לאכול יחד? בילויים? ת. אפשר להגיד שכן" (פרוט' עמ' 11 שר' 27). 39. התובע אף לא הציג ו/או לא הראה כי פעל לנסות ולהציג תדפיסי שיחות מחברת הפלאפון ו/או את חלופת המיסרונים שהועברו בינו לבין הנתבע, על מנת לנסות להוכיח טענתו כי הנתבע פעל מבלי לידע אותו בדבר. גם בעת הגשת התלונה הראשונה במשטרה (בסמוך מאוד לקרות האירועים הנטענים: בשנת 2005) לא הגיש התובע לחוקר המשטרה ראיות אלו: שיחות טלפון, מיסרונים, תדפיסי שיחות - והדבר צריך לפעול לחובתו ע"פ הכלל הידוע של המנעות מהגשת ראיה. 40. לאמור לעיל אוסיף כי מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי בשנת 2004 השקיע התובע באופציות גם באופן עצמאי, זאת ללא קשר לנתבע, כאשר גם השקעותיו העצמאיות "ירדו לטמיון" (ראה עדותו בפרוט' עמ' 9 שר' 1). 41. כן לא ניתן הסבר מניח את הדעת מצד התובע לשיהוי הכל כך ניכר בהגשת התביעה ככל שהיא נוגעת לתקופת ההשקעות הראשונה (זמן קצר מאוד לפני תום תקופת ההתיישנות). ראה בענין זה את עדות התובע: "ש. למה לא הגשת תביעה כבר ב- 2005, אחרי שהגשת את התלונה למשטרה? ת. לא הייתי במצב להגיש. ש. ואח"כ, כשכן היית במצב להגיש? הרי ב- 2007 אתה אומר שחזרת לסחור באופן עצמאי, אז כנראה שהמצב שלך כבר השתפר. למה לא הגשת אז? ת. לא יודע" (פרוט' עמ' 12 שר' 29). אין ספק שיש בשיהוי הניכר כדי לפגוע ביכולת הנתבע להתגונן כראוי שכן בשנת 2011 כבר לא ניתן היה לקבל תדפיסי שיחות הפלאפון בין הצדדים משנת 2004 (ראה אישור התובע לכך בעדותו בעמ' 12 שר' 5). ראיות שהיה בהן לסייע על מנת לבחון את מערכת היחסים המלאה בין הצדדים. 42. אין לקבל את טענת התובע לפיה פעל הנתבע בניגוד לחוק הסדרת העיסוק בהשקעות. סעיף 2 לחוק אכן קובע חובת הרישוי לצורך עיסוק בייעוץ השקעות וניהול תיקי ברם סעיף 3(א)(3) לחוק פוטר מחובת רישוי: "...בעבור לקוחות שמספרם אינו עולה על חמישה במהלך שנה קלנדרית, בידי יחיד שאינו עוסק בייעוץ השקעות או בניהול תיקי השקעות במסגרת תאגיד מורשה או במסגרת תאגיד בנקאי". בנוסף פוטר החוק מהצורך בקבלת רישיון כאשר מדובר ביעוץ השקעות או ניהול תיקי השקעות עבור בן משפחה (ראה סעיף 3(א)(7) לחוק). בן משפחה הוגדר בחוק ניירות ערך והינו כולל אח והורה. על הרציונל העומד בבסיס הוראת סעיף 3 לחוק הסדרת העיסוק ראו בספר "דיני ניירות ערך", 2004, רונן עדיני, עמ' 841 כדלקמן: "חוק הסדרת הייעוץ פוטר מספר עיסוקים ומספר מקרים מחובת קבלתו של רישיון. הרציונל העומד מאחורי הוראות פטור אלו הינו משולב: מחד גיסא, הרצון שלא להכביד יתר על המידה על הפעילות העסקית של אנשים, שאינם מנהלים תיקי ניירות ערך של אחרים באורח מסחרי, קבוע, או מקצועי. מאידך גיסא, שלא לחייב ברישיון את מי שהייעוץ להשקעות בו הוא עוסק נלווה בלבד לפעילותו העיקרית". 43. טענת הנתבע לפיה לא ניהל יותר מחמישה תיקים בשנה קלנדרית אחת (מעבר לבני משפחתו: אמו ואחיו - שגם בגינם אין צורך בקבלת רישיון) הוכחה כראוי ולא נסתרה. בעדותו התייחס הנתבע לשני חברים שידע לנקוב בשמם, ושני חברים נוספים שלא ידע לומר את שמם, ואולם מכל מקום לא נאמר כי מדובר באותה שנה קלנדרית. ראוי לציין כי עדות הנתבע בהקשר זה ניתנה במסגרת תשובתו לשאלת ב"כ התובע לפיה: "עבור מי השקעת בעבר במניות מעוף משנת 1997?" (פרוט' עמ' 19 שר' 27), ומכאן שתשובת הנתבע בנובע לארבעה חברים שעבורם ניהל תיקים לא התייחסה לשנה קלנדרית אחת כנדרש בחוק. יתר על כן - הנתבע הגיש מטעמו מכתבים מאת כלל פיננסים (נ/2) המלמדים על סגירת חשבונות שניהל בעצמו ועם אחרים עובר למועד העברת הכספים על ידי התובע בשנת 2004 כפי שאפרט להלן, כך שגם דבר זה מעיד על כך שלא ניהל יותר מחמישה תיקים במקביל ובאותה שנה: מכתב מיום 4/1/12 המלמד כי חשבון 112093 על שמו של התובע בבטוחה נסגר ביום 10/2/02. מכתב מיום 4/1/12 המלמד כי חשבון 111680 על שם התובע בבטוחה נסגר ביום 28/3/04. מכתב מיום 4/1/12 המלמד כי חשבון 112038 על שם התובע בבטוחה נסגר ביום 19/10/03. מכתב מיום 4/1/12 המלמד כי חשבון 112037 על שם התובע בבטוחה נסגר ביום 9/2/02. מכתב מיום 4/1/12 המלמד כי חשבון 112033 על שם התובע בבטוחה נסגר ביום 10/12/02. 44. לכל האמור לעיל אוסיף את העובדה כי התנהלות התובע בשנת 2011, אשר בחר לשוב ולהפקיד את כספו בידי הנתבע, אינה מתיישבת עם גרסתו ועדותו בכל הנוגע לתקופת ההשקעות הראשונה (טענותיו כי הנתבע הפעיל עליו לחץ, רימה אותו, והסתיר ממנו מידע), והיא מחזקת דווקא את טענת הנתבע לפיה התובע בחר מרצונו החופשי (ומתוך אינטרסים שהיו לו: בין אם נשיאת הנתבע בעמלות הכרוכות בכך, ובין אם הסתרת ההשקעות מעיני אביו) להעביר לנתבע בשנת 2004 - את כספו, כשהוא מודע לכל הסיכונים הכרוכים ברכישת אופציות ומניות. לסיכום האמור עד כה, דין התביעה ככל שהיא נוגעת להשקעות שבוצעו בשנת 2004 - להידחות. תקופת ההשקעות השנייה- שנת 2011: 45. העברת סך של 10,000 ₪ ביום 27/2/11: אין חולק כי סכום זה שנתן התובע לנתבע הוחזר לתובע. המחלוקת בין הצדדים ענינה - האם הסכום הועבר לנתבע לצורך השקעה או כהלוואה. 46. התובע טוען, כאמור, כי מדובר בסכום שהועבר לנתבע לצורך השקעה, ומכאן שעל הנתבע להשיב לתובע את חלקו ברווח שהופק מהשקעה זו. נטען כי הנתבע נהנה מרווח "עקיף" של 37,500 ש"ח, ומכאן שחלקו של התובע עפ"י ההסכם משנת 2004 (חלוקה שווה של הרווחים) הינו 18,750 ₪. הנתבע טוען כי סכום זה ניתן לו על ידי התובע כהלוואה, ומשאין חולק כי הסכום הוחזר אין הוא חייב דבר לתובע. 47. הכרעה: יש לדחות מכל וכל את גרסתו המאוחרת והלא מהיימנה של הנתבע כפי שאפרט להלן: גרסת הנתבע לפיה דובר בהלוואה הועלתה, לראשונה, בעדותו בבית המשפט שכן בתצהירו הכחיש את עצם קבלת הסכום הנ"ל כדלקמן: "43. (...) התובע (...) לא העביר ו/או הפקיד לחשבוני במיטב טרייד ו/או לידיי סך של 10,000 ₪ במזומן ביום 27.2.2011, ודפי חשבון מיטב טרייד מגלים זאת. 44. (...) ביום 16.3.2011 לא נפגשתי עם התובע, ולא הפקתי רווחים בסך של 37,500 ₪ מהשקעה בסך של 10,000 ₪ לדברי התובע כיון שלא מסר לידיי מזומן ולא העביר לחשבוני כספים. 45. (...) לא השבתי לתובע סך של 10,000 ₪ במזומן כיון שהתובע לא מסר לידי 10,000 ₪ ביום 27/2/11 וכיון שכך לא היה, לא היה כל רווח בסך 37,500 ₪, וחלקו ברווח לקוח מעולם הדמיון של התובע". 48. גם בתצהיר תשובותיו לשאלון, כאשר נדרש הנתבע לפרט את העברות הכספיות שבצע התובע לחשבונות שלו, כלל סכום אחד בלבד בסך 9,500 ₪ שהועבר ביום 6/4/11 (וסכום נוסף בסך 1,800 ₪ שהועבר ביום 11/5/11). אין זכר בתצהיר תשובותיו לסכום של 10,000 ₪ שקיבל מהתובע ביום 27/2/11 - ראה תשובתו לשאלה 40. 49. נוכח הכחשת הנתבע כאמור לעיל ניתן, לבקשת ב"כ התובע, צו המורה לפקיד בנק לאומי להמציא תדפיס בנק מחשבון התובע המלמד על משיכת הכסף כנטען. עם הצגת תדפיס הבנק "הבהיר" הנתבע גרסתו, וטען בעדותו כי מדובר בסכום שכן הועבר לו, ברם הועבר לו כהלוואה ולא לצורך השקעה משותפת. כן "הסביר" הנתבע בחקירתו הנגדית כי אין סתירה בין גרסה זו לגרסה המקורית שכן: "כאשר אני והוא (התובע. לא במקור) היינו נוכחים בדלפק מול הפקיד שרון אברבוך מבנק לאומי, הכסף למעשה לא נמשך במזומן כיוון שהתובע ואני הבהרנו שהכסף הזה אין צורך למשוך אותו, כי אני הולך להפקיד בחזרה את הכסף כי הכסף הופקד בחזרה. (...). פיזית לא קיבלתי את הכסף לידי. זה מתיישב עם מה שכתבתי בסעיף 43 לתצהיר כי לא קיבלתי את הכסף לידי" (פרוט' עמ' 15 שר' 19). ועוד בהמשך עדותו: "ש. לביהמ"ש- למה לא כתבת בתצהירך שהוא (התובע. לא במקור) משך באותו יום סך של 10,000 ₪ ואתה הפקדת אותם לחשבון שלך לאקסלנס נשואה. ת. התביעה דנן היא תשואה לגבי השקעות, וסך של 10,000 ₪ או סכומים מעבר לכך שהיו בין הצדדים. לא ציינתי זאת, מאחר שאלו היו הלוואות הדדיות(...). לשאלה, איפה זה כתוב בתצהירי, אני חוזר שבנוגע להלוואות הדדיות לא ציינתי זאת בתצהירי. התביעה דנן עוסקת רק בהשקעות, ולזה התייחסתי". (פרוט' עמ' 16 שר' 5). 50. אין בידי לקבל תשובה פתלתלה ומתחמקת זו. ניסיונו של הנתבע, אשר בעדותו עשה רושם של אדם מבין דבר, להיתמם ולטעון כי מצא לנכון לציין בתצהירו נושאים הקשורים להשקעות בלבד ולא להלוואות בין הצדדים- דינו להידחות מכל וכל, שכן משהעלה התובע את הטענה כי מסר לנתבע סכום של 10,000 ₪ ביום 27/2/11 ככספים להשקעה, טבעי ומתבקש היה שהנתבע יעלה מיד את טענתו (שהועלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית), כי סכומים אלה אכן ניתנו לו אך למטרה שונה (הלוואה). העובדה כי הנתבע מתייחס לנושא זה בשלושה סעיפים שונים בתצהירו (סעיפים 43- 45 לתצהירו) ולא מציין, ולו ברמז, את טענתו כי הסכום הנ"ל ניתן לו כהלוואה, מעלה ספקות כבדים בנוגע לאמינות גרסתו החדשה בעדותו. 51. מעבר לאמור לעיל אין גם כל סבירות בקבלת גרסתו לפיה קיבל מהתובע את הסכום כהלוואה שכן סביר כי לאחר שחדשו הצדדים את הקשר, והתובע חזר להעביר לנתבע כספים, נעשה הדבר לצורך השקעה וחלוקה ברווחים (ככל שיהיו) על בסיס אותה התקשרות קודמת שהיתה ביניהם, ומכאן שיש לקבל טענת התובע לפיה העביר לנתבע, ביום 27/2/11, סך של 10,000 ₪ על מנת שהנתבע ישקיע אותם עבורו. 52. עיון בתדפיסי בית ההשקעות "אקסלנס נשואה" (ת/3) מגלה כי ביום 27/2/11 הועבר לחשבונו של הנתבע סכום של 10,000 ₪ (שהינו הסכום אותו קיבל באותו יום מהתובע), וכי במועד זה רכש הנתבע 45 יחידות של מניות מס' 1190, כאשר מחירה של כל מניה היה 220 ₪. כן עולה מהתדפיסים כי ביום 15/3/11 מכר הנתבע 70 יחידות של מניות מס' 1190, כאשר מחירה של כל מניה היה 480 ₪, ומכאן שהפיק רווח מסכום השקעתו של התובע בסך 11,700 ₪ ע"פ פירוט זה: 11,700 ₪ = 45 x (480-220). רווח זה יש לחלק לשניים, עפ"י הסכמת הצדדים בשנת 2004, ומכאן שהרווח של התובע הינו: 5,850 ₪. 53. אין לקבל טענת התובע כי התקבל רווח של 37,500 ₪ שכן מהתדפיס עולה כי הנתבע השקיע באותה תקופה כספים נוספים (מעבר לסכום של 10,000 ₪ ע"פ הפירוט כדלקמן: 20,000 ₪ ביום 8/3/11, ו-2,500 ₪ ביום 13/3/11 ), ומכאן שאין לייחס ל - 10,000 ₪ שקיבל מהתובע רווח נטען בשיעור של 37,500 ₪ אלא את חלקו בלבד כפי שפורט בסעיף 52 לעיל. 55. הלוואה בסך 1,200 ₪: אין חולק כי הנתבע נותר חייב לתובע סכום של 1,200 ₪ כאמור בסעיף 19 לכתב ההגנה. 56. סכום של 9,500 ₪ שהתובע מסר לנתבע (ביום 6/4/11): מדובר בסכום שהתובע העביר לנתבע על מנת שהנתבע ישקיע אותם עבורו. לא הוכח כי סכום זה נשא רווח כלשהו ומכאן שיש לדחות הדרישה בגינו. התובע בחר מרצונו החופשי להעביר סכום זה לנתבע לצורך השקעה, ומשהכסף ירד לטימיון אין לו להלין אלא על עצמו. 57. סוף דבר - הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11/5/11. כן ישיב הנתבע לתובע סך של 5,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/3/11. הנתבע יישא, בנוסף, בשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח + מע"מ, וישיב לתובע מחצית מהאגרות ששולמו על ידו. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. תיק השקעותהשקעות