תביעה כספית ע"ס 133,100 ₪ המבוססת על תקופת יחסי עבודה בין הצדדים רקע ותמצית העובדות התובע הינו רואה חשבון בעל משרד פרטי. הנתבע הינו רואה חשבון אשר הועסק אצל התובע כשכיר וכן ביצע עבודות באופן עצמאי. המחלוקת נשוא הליך זה נוגעת למישור היחסים העצמאי, שכן בנוגע ליחסי העבודה בין הצדדים התנהל הליך בבית דין לעבודה. ההתקשרות המקצועית בין הצדדים החלה ביום 1.12.04, עת החל הנתבע לעבוד בשירות התובע, והסתיימה ביום 2.5.10 . עם סיום יחסי העבודה המשותפים, נחתם בין הצדדים הסכם סיום יחסים והסדרת זכויות כספיות (להלן-ההסכם). בהתאם לתנאי ההסכם, התובע ישלם לנתבע סכום כולל של 30,000 ₪ בגין מלוא זכויותיו עבור תקופת עבודתו אצל התובע ובפריסה ל - 18 תשלומים החל מחודש אוגוסט 2010. ביום 27.5.10 הגיש הנתבע תביעה לבית הדין לעבודה בגין הפרת ההסכם. ביום 19.7.11 הגיש התובע את התביעה דנן. ביום 30.5.13 ניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה (סומן במ/5 -ס"ע 45772-05-10). בפסק הדין נקבע כי הפסקת יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבע בוצעה על דרך של "התפטרות מוסכמת". על יסוד ההסכם בין הצדדים, חויב התובע לשלם לנתבע את המענק בסך 30,000 ₪ על פי ההסכם מיום 2.5.10 וכן יתרת משכורות ודמי הבראה המגיעים לנתבע על פי דין. מהראיות שהוצגו בהליך זה, אין מחלוקת כי הנתבע קיבל שכר בשני אופנים - בתלוש משכורת וכנגד הצגת חשבונית. רכיב השכר עבור העסקתו כשכיר שולם בתלוש משכורת בסכום קבוע, תוך השלמת הסכום באמצעות חשבוניות שהוצגו על ידי הנתבע בסכומים משתנים. רכיב התשלום עבור עבודתו הקבלנית בוצע כנגד חשבוניות בלבד. התובע עותר לחייב את הנתבע בהליך זה בגין אי ביצוע מלוא העבודה הקבלנית שבגינה קיבל תשלום ואי החזרת חומר של לקוחות המשרד אשר נטל לביתו, תוך גרימת נזק לעבודת המשרד ולשמו הטוב. בנוסף, התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין עבודות פרטיות שביצע הנתבע במשרדו, תוך שימוש בתוכנות של המשרד ובשירותי המשרד, כל זאת ללא הרשאה ומבלי שנשא הנתבע בעלויות. הנתבע מכחיש את הטענות. לשיטתו, ביצע את מלוא העבודה שהוטלה עליו על פי הנחיות התובע ולא נשמעה כל טענה כלפיו במישור זה משך כל שנות עבודתו אצל התובע. החומר שנטל מהמשרד, כחלק משיטת העבודה הקבלנית, הוחזר במלואו. השירות שנתן למספר בודד של לקוחות פרטיים נעשה על דעת התובע ובהסכמתו, תוך שעבד שעות נוספות במשרד ללא תמורה בעבור כך. במסגרת מסכת הראיות הגיש התובע תצהירי עדות שלו ושל מר פניכל חיים וגב' אלאנה בלומקינה. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו. כל העדים נחקרו בחקירה נגדית ובהמשך, לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומי טענות בכתב. דיון והכרעה להלן נדון בנושאים השנויים במחלוקת כפי סדר הבאתם על ידי הצדדים. א. מהי מהות העבודה הקבלנית שהוטלה על הנתבע והאם בוצעה? עיקר המחלוקת נוגע להיקף העבודה שנדרש הנתבע לבצע עבור התובע בנוגע לשתי חברות לקוחות במשרד- חברת ג'אקו מאכלי ים בע"מ וחברת קובי גל בע"מ (להלן ייקראו- ג'אקו וקובי גל בהתאמה). התובע טוען כי הנתבע נדרש לבצע עבודת הנהלת חשבונות לחברות ג'אקו וקובי גל הכוללת דיווחי מע"מ , הכנת החומר ועריכת הנהלת חשבונות לביצוע מאזנים. בתמורה לכך, קיבל התובע סך של 1,500 ₪ + מע"מ לחודש. הנתבע נטל את החומר הנדרש וביצע את העבודה בביתו. הנתבע קיבל תשלום לאחר שדיווח כי העבודה הושלמה. סך התשלום שקיבל הנתבע עבור העבודה הינו 36,000 ₪ +מע"מ לשנים 2007-2008 ו- 15,675 ₪ עבור 11 חודשי שנת 2009 (ירידה בתשלום החודשי מכיוון שקובי גל הפסיקה פעילות וכפועל יוצא מכך פחת היקף העבודה). הנתבע הפסיק עבודתו אצל התובע בסוף חודש אפריל 2010. לאחר שסיים עבודתו, ביצע התובע בדיקה במהלכה התברר כי הנתבע לא השלים הקלדת דפי בנק לשתי החברות, לא ביצע התאמות בנקים כנדרש (לג'אקו עבור שנת 2009 ולקובי גל עבור השנים 2007-2008) ולא ערך את החומר הנדרש להכנת מאזן קובי גל לשנת 2007. בכך, למעשה, קיבל שכר בגין עבודה שלא בוצעה בשלמותה. לצורך השלמת העבודה העסיק התובע עובדת אחרת ונשא בהוצאות נוספות. לכן עותר התובע לחיוב הנתבע בהשבת כספים שקיבל בסכום כולל של 25,500 ₪. הנתבע טוען כי נדרש לבצע רישום של כל החומר השוטף בהנהלת החשבונות לחברות ג'אקו וקובי גל, להגיש דו"חות מע"מ, להקליד דפי בנק ולבצע התאמות בנקים במהלך השנים 2006-2008. לשיטתו, כך אמנם עשה. הנתבע טוען כי באמצע שנת 2008 היקף הפעילות בשתי החברות גדל ולכן ביקש מהתובע תוספת שכר בגין עבודתו. התובע סירב להעניק תוספת, אך הציע כי התאמות הבנקים יבוצעו במשרד ואילו את כל שאר העבודה ימשיך הנתבע לבצע מביתו. כך היה וזהו ההסדר שחל, לדידו, עבור שנת 2009. הנתבע אינו חולק על הסכומים שקיבל עבור טיפולו בחברות אלו, כמפורט בטיעוני התובע לעיל. לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים יש לברר תחילה מהי מהות העבודה שנדרש הנתבע לבצע עבור חברות ג'אקו וקובי גל והאם ביצע עבודה זו בפועל? א.1 מהות העבודה שנדרש הנתבע לבצע בביתו תחילה יש לציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשיטת תשלום השכר לנתבע. בעדותו הסביר התובע כי השכר שולם לנתבע בשלושה "שלבים" - תלוש שכר לגבי שכר בסיס; השלמת השכר בתלוש עבור שעות נוספות ותשלום עבור יתרת השכר לפי חשבוניות שהוציא הנתבע בגין כל חודש; תשלום נוסף קבוע על פי חשבונית נפרדת בגין עבודה קבלנית שביצע לחברות ג'אקו וקובי גל (1500 ₪+מע"מ). התובע מסביר כי שיטת תגמול זו בוצעה בעיקר משיקולי מס. (ראו עדותו בעמ' 5 שורות 18-27) הסבר זה מתיישב גם עם תלושי השכר והחשבוניות שצורפו לתצהירו (נספחים 1-2 ). התובע טוען כי במסגרת עבודתו בבית נדרש הנתבע לבצע הנהלת חשבונות של קובי גל וג'אקו ולהכין עבורן את החומר לעריכת מאזן בוחן סופי לביקורת. בסעיף 11 לתצהירו מסביר התובע כי " ...עבודתו של הנתבע במסגרת ההסכם היתה להביא את ספרי החברות הנ"ל עד לשלב בקורת ובשנת 2009 דבר זה לא נעשה...הגם שהנתבע גבה את התשלום ממני..." לשיטתו של הנתבע, אמנם ביצע רישום שוטף של כל חומר הנהלת החשבונות בשתי החברות, ערך את החומר והכין דו"חות מע"מ להגשה על בסיס חודשי, הקליד דפי בנק וביצע התאמות לשתי החברות וזאת בין השנים 2006-2008. הנתבע חולק על עמדת התובע לפיה היה עליו להכין את כל החומר למאזן בוחן סופי וטוען כי הדבר מחייב עבודה רבה נוספת אשר לא סוכם כי יבצעה מביתו. עיון מדוקדק בתצהירו של התובע מחזק דווקא את עמדת הנתבע. בסעיפים 7-9 לתצהירו מסביר התובע את שנדרש הנתבע לבצע בזו הלשון: " 7. בהתאם להסכם שהיה בינינו, הנתבע התחייב לבצע, בין היתר, עבודות הנהלת חשבונות וחשבונאות לפיהן יוכן כל החומר כולל מאזן בוחן סופי לבקורת: עבודות של הכנת חומר, הנה"ח למאזן של חברת קובי גל בע"מ לשנים 2007-2008 הנה"ח למאזן של חברת ג'אקו מאכלי ים בע"מ לשנת 2008 ו - 2009 (להלן:העבודות") 8. עבור עבודת הנהלת החשבונות לחברת קובי גל בע"מ וג'אקו מאכלי ים בע"מ והכנת החומר למאזן סופי לבקורת של החברות הנ"ל, סוכם כי הנתבע יקבל סך של 1500 ₪ לחודש בצרוף מע"מ. 9. את חומר הנה"ח של שתי החברות הנ"ל נטל הנתבע לידיו ועבד עליהם מביתו כאשר היה עליו להחזירם למשרד בסיום העבודה" התובע לא פירט בתצהירו מה טיב העבודות הנדרשות לצורך עריכת מאזן בוחן סופי והתייחס בדבריו ל"עבודת הנהלת חשבונות". בסעיף 11 לתצהירו מפרט התובע את כל המחדלים שהינו מייחס לנתבע ומסביר כי הנתבע לא ערך התאמות בנקים וכפועל יוצא מכך לא בוצעו התאמות כרטיסים כגון התאמות קופה, לקוחות, ספקים וחו"ז. לשיטתו, נאלץ לשחזר חומר מאת הלקוח ולהעסיק את צוותו להשלים את המלאכה, תוך השקעת זמן וממון נוסף. התובע טוען כי עבודות אלו בוצעו על ידי הנתבע בביתו עד שנת 2009. במסגרת עדותו, נשאל הנתבע מה כוללת בחובה עבודת ההכנה לצורך עריכת מאזן וכך השיב: "צריך הנה"ח שלמה כולל התאמות בנקים, צריך התאמת לקוחות, התאמת ספקים, התאמת התחייבויות ועוד המון דברים שמהם בנוי מאזן" (ראו עמ' 13 שורות 25-26). בהמשך מוסיף הנתבע ומסביר כי " אני עשיתי הנה"ח + התאמות בנקים לשנים אלו. את המאזן עשיתי במסגרת עבודתי במשרד במשרה הרגילה ולא בשעות שמעבר." (עמ' 14 שורה 20). לאחר שבחנתי טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו כי היקף העבודה הקבלנית שהושתה על הנתבע בביתו כללה הכנת כל החומר הנדרש ועריכת המאזן לחברות אלו וזאת ממשקלם המצטבר של הטעמים כדלקמן. הראשון - על התובע מושת נטל ההוכחה ואולם לא עלה בידו, אף אם נקבל את ראיותיו וטענותיו כהווייתן, להוכיח את טענותיו. התובע הינו רואה חשבון בעל עסק עצמאי וחזקה עליו שבקיא היטב ברזי המקצוע. למרות זאת, על אף שהמחלוקת בין הצדדים ברורה וגלויה מבראשית, לא מצא לנכון התובע להאיר עיני בית המשפט ולציין "ברחל בתך הקטנה" מה היקף העבודה שנדרש הנתבע לבצע תמורת הסך של 1500 ₪+מע"מ. כאמור, דווקא בחלק של תצהיר התובע הבא להסביר מהות העבודה, התובע אינו מפרט מהי עבודת "הנהלת החשבונות" שנדרשה מהנתבע לצורך עריכת מאזן הבוחן. התובע משתמש בדבריו בהגדרה כוללנית של "עבודת הנהלת חשבונות בכדי להביא את ספרי החברות עד לשלב בקורת". מעדות הנתבע, שלא נסתרה, ברי כי מדובר באמירה סתמית וכי היקף העבודה הנדרש לצורך הכנת מאזן בוחן הינו רחב וניכר למדי. כך, יוצא כי נדרשת הנהלת חשבונות שלמה הכוללת התאמות בנקים, יש צורך בהתאמת לקוחות וספקים ובהתאמת התחייבויות - האם לכל אלו התכוון התובע כאשר טען ל"הכנת החומר למאזן סופי"? לא ברור ולא ניתן להסיק זאת מטענותיו הסתמיות של התובע. על אף שבסעיף 11 לתצהיר התובע מפרט את מכלול המחדלים שמייחס לנתבע, אינו מציין במפורש כי העבודה המנויה שם היוותה חלק מעבודתו הקבלנית של הנתבע ולא ברור מדוע אינו מפרט את הדברים באופן ברור בתצהירו בשים לב לעובדה שזהו לב המחלוקת. התובע אמנם טוען שם כי מדובר ב"דבר שגרם ללקוח זמן רב לשחזר דפים ולהעבירם למשרדי" וכן כי כתוצאה מהתנהלות הנתבע " הושקעו שעות רבות של עבודה על ידי צוות משרדי", אלא שהתובע לא מצא לנכון להביא כל ראיה לתמוך בטענות אלו. העדות היחידה שהובאה לכך שהושקעו זמן וכסף להשלמת העבודה הינה של גב' בלומקינה המתייחסת לנושא הקלדות והתאמות בנק של חברת ג'אקו בלבד. לא הובאה כל ראיה לכך שנעשתה עבודה נוספת לצורך השלמת המאזנים או שבוצעה פניה ללקוח לשחזר חומר או כי זה שוחזר. מלבד זאת, הטענות עומדות בסתירה להסברי התובע במסגרת חקירתו. כאשר התבקש התובע לפרט מה ציפה מהנתבע לבצע בקלסר החומר שקיבל עבור כל אחת מהחברות מדי חודש השיב בזו הלשון "...לתייק, לדווח למע"מ, לרשום שיקים שלא קשורים למע"מ, ולבצע התאמות בנק כולל נכיונות, חודש בחודשו" (ראו דבריו בעמ' 7 שורות 4-5). הנה כי כן, לא זו בלבד שהתובע לא נכנס לעובי הקורה בתיאור העבודה שדרש מהנתבע כפי טענתו, בפרט משעה שלא נערך כל הסכם בכתב בעניין זה, אלא שתשובותיו בחקירתו מחזקות את גרסת הנתבע בהקשר זה. אין מחלוקת כי המאזנים של אותן חברות לשנים 2006-2007 בוצעו אמנם על יסוד עבודת הנתבע, אלא שלא עלה בידי התובע להוכיח איזה מרכיבי ההכנה בוצעו בעבודתו כשכיר במשרד ואילו בוצעו מביתו תמורת "שכר קבלני" נוסף. יש לזכור כי יחסי עובד-מעביד בין הצדדים באו אל קיצם במסגרת ההסכם מיום 2.5.10 ואילו התביעה בה עסקינן מתייחסת אך ורק למישור היחסים ה"קבלניים" בין הצדדים. השני - אין מחלוקת כי הנתבע קיבל את שכרו הקבלני משך כל שנות עבודתו מבלי שנשמעה כל טענה מפי התובע "בזמן אמת" בנוגע להיקף העבודה שבוצעה או לטיבה. התנהלות זו מצד התובע, שהינו מזמין העבודה לצורך העניין, יוצרת כלפי הנתבע מצג שווא לפיו הינו שבע רצון מעבודתו וכי זו מבוצעת בהתאם למוסכם. יש לזכור כי אין עסקינן ביחסי "מזמין-קבלן" קלאסיים, ואין להתעלם ממערכת יחסי "עובד-מעביד" ששררה בין הצדדים במקביל. לכן, ב"מקבילית הכוחות" שנוצרה בין השניים, יש להניח כי אי ביצוע העבודה ו/או אי ביצוע מלוא העבודה הקבלנית מצד הנתבע, עשוי היה לעורר אי שביעות רצון מצד התובע וכל אמירה בהקשר זה "בזמן אמת" היתה מובילה, בהסתברות גבוהה, לתיקון המצב מפאת יחסי הכוחות הבלתי מאוזנים בין הצדדים אותה עת. התובע מסביר כי נשא בתשלום החודשי במלואו במשך כל התקופה משום שהנתבע ביצע את הרישום השוטף בשביל המע"מ ועל בסיס יחסי האמון ששררו בין הצדדים. התובע טוען כי שילם מראש משום שסמך על דיווחי הנתבע בדבר סיום העבודה והתחייבותו לבצע את המאזנים. לדידו של התובע, יש לפצל התשלום כך ש 1/3 ישולם עבור השוטף ו- 2/3 עבור המאזן (ראו עדותו בעמ' 6 שורות 25-27). לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אין בידי לקבל את עמדת התובע בהקשר זה. אמנם, יש לקבל עמדת התובע לפיה הוטל על הנתבע להכין את כל הנדרש לעריכת מאזן לשתי החברות הללו. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי עבודת ההכנה התפצלה לעבודה המבוצעת במסגרת עבודת הנתבע כשכיר במהלך שעות העבודה במשרד, לבין עבודתו כ"קבלן משנה" במסגרת שעות העבודה בבית, בגינן קיבל שכר נוסף. (ראו גם דברי הנתבע בעדותו בעמ' 16 לפרוטוקול שורות 5-6). התובע לא הצליח להוכיח כי כל עבודת ההכנה למאזן אמורה היתה להתבצע כעבודה קבלנית. יתרה מכך. שכר הנתבע כשכיר עמד על כ 5,000 ₪ ברוטו בממוצע בשנים 2007-2008. עבור העבודה הקבלנית קיבל 1500 ₪ בתוספת מע"מ. מדובר בכ 30% מהשכר הקבוע. אם נלך לשיטת התובע אשר טען כי 1/3 מהשכר משקף עבודה עבור ה"שוטף", אזי גם שיטת התגמול לנתבע עבור העבודה הקבלנית מתיישבת עם העובדה שנדרש לבצע מביתו אך ורק הנהלת חשבונות שוטפת - כגון דיווחי מע"מ, התאמות בנקים והקלדות ולא להכין את כל החומר לעריכת מאזן. העובדה שהנתבע קיבל את מלוא שכרו משך כל תקופת עבודתו מבלי שנשמעה כל אי שביעות רצון או בקורת מצד התובע לעניין היקף או טיב העבודה שבוצעה, פועלת לחובת התובע. מעבר לכך, טענת התובע במישור זה אינה יכולה לעמוד אף לאור אופן סיום היחסים בין הצדדים וכפי שיפורט להלן. השלישי - מועד העלאת הטענות במישור זה פועל אף הוא לחובת התובע. דברי התובע בכל הנוגע ליחסי האמון ששררו בין הצדדים יפים לכל היותר למשך תקופת העבודה ואולם אין מחלוקת כי לקראת סוף תקופת העבודה חלה הרעה ממשית ביחסי צדדים כפי העולה מנספח 4 לתצהיר התובע המהווה מכתב נשוא כותרת "הפרות משמעת" שנמסר לנתבע ביום 26.4.10. כך כותב התובע לנתבע שם "...אינך מקיים את ההוראות שהנך מקבל ממני ובכך הנך גורם נזק רב למשרדי כך שהעבודה מעוכבת והלקוחות עלולים להינזק בקנסות שמשרדי עלול לשאת בהם מבחינה כספית..." במענה לפנייה זו משיב הנתבע במכתב מיום 27.4.10 כך (נספח ח לתצהירו) : "מכתבך הנ"ל בגין 'הפרות משמעת' כביכול נפל עלי כרעם ביום בהיר!!!! וזאת לאחר בקשתי למכתב ממך לבנק בכדי להרגיע אותם מתי אני עלול לקבל את משכורתי של חודש 3/10. אני מועסק במשרדך מזה 5 שנים ו-5 חודשים ללא שום הפרות משמעת. סבלתי מצידך עיכובים בתשלום השכר...ולמרות זאת בצעתי את ההוראות שלך ואת המוטל עליי כמתחייב ובצורה ראויה, כולל אתמול...." בעדותו התבקש התובע להסביר מדוע אין זכר לטענותיו בנוגע לאי השלמת המלאכה בתיקי ג'אקו וקובי גל בהסכם סיום יחסי העבודה שנחתם בין הצדדים ביום 2.5.10. התובע משיב כי "...שאלתי אותו תוך כדי ההתדיינות בסיום ההתקשרות מה עם החומר של ג'אקו וקובי גל הוא אמר לי שתוך שבועיים עד חודש החומר חוזר, וסוכם שהוא יעבוד אצלי כקבלן משנה בסכום של כ 30 ₪ לשעה. מערכת היחסים שלנו היתה אמורה להמשיך זה סוכם בינינו בע"פ לבקשת הנתבע. היה בינינו יחסי אמון והאמנתי שהוא יעשה את זה. השיקים הם לאוגוסט ולא חשבתי שנגיע למצב הזה..." (ראו עמ' 10 שורות 14-18) ראשית, מדובר בנתון רלבנטי למחלוקת ולא ברור מדוע לא מצא לנכון התובע להעלות את הדברים על הכתב בהסכם סיום היחסים. גם בהמשך התכתובת בין הצדדים לא מצא לנכון התובע להביא כל טענה בעניין. כך, למשל במכתב "ההתחשבנות" שרשם התובע בכתב ידו לנתבע ביום 4.5.10 הינו מאשר כי בנוסף לסכום שהוסכם בהסכם מיום 2.5.10, הרי הוא חייב לנתבע עבור חודשים מרץ-אפריל 2010 וכן עבור הבראה (נספח ה לתצהיר הנתבע). אין כל זכר לטענות או ההסכמה ביחס לקובי גל וג'אקו. שנית, יש לתמוה מדוע לא בא זכרה של גרסה עובדתית מהותית זו בתצהירו של התובע מלכתחילה. מדוע הוצגו הדברים לראשונה במסגרת חקירתו? לתובע הפתרונים. בנוסף, תזמון הגשת התביעה דנן אף הוא מחליש את גרסת התובע. התביעה הוגשה ביום 19.7.11. הסכם סיום היחסים בין הצדדים נערך ביום 2.5.10. הנתבע הגיש תביעה בבית הדין לעבודה בגין הפרת ההסכם כבר ביום 27.5.10. על שום מה המתין התובע כשנה עד שמצא לנכון להביא טענותיו נגד הנתבע במישור היחסים הקבלניים ביניהם ? לא ברור. בפרט בשים לב לכך ששכר צוות נוסף להשלים עבודה, שלשיטתו לא ביצע הנתבע, וזאת כבר בחודש ספטמבר 2010 וכפי שיבואר להלן. בנסיבות שנוצרו בתום תקופת העבודה, ניתן היה לצפות מהתובע כי ידאג להעלות על הכתב את מלוא טענותיו ו/או ההסכמות שגיבש מול הנתבע - בין לעניין עבודתו כשכיר ובין לעניין עבודתו כקבלן. למרות זאת, סוכם מול הנתבע סכום לתשלום ביום 2.5.10 ללא כל התייחסות לאי השלמת התחייבויותיו כלפי התובע בעבודתו הקבלנית ומבלי שיש לטענות אלו כל זכר בכתובים כלל ועיקר - לא במשך תקופת העבודה המשותפת ולא לאחר סיומה. נתונים אלו מטילים סימן שאלה נכבד על גרסת התובע כיום ומחלישים את עמדתו. הרביעי - מחומר הראיות עולה כי במהלך השנים 2006-2008 עמד שכרו של הנתבע כשכיר על סך כ 5500 ₪ ברוטו בממוצע. הסכום ששולם לו בגין העבודה הקבלנית עמד על 1500 ₪ (בתוספת מע"מ). מעדות הנתבע, שלא נסתרה, נדרש להשקיע בעבודת הקבלנות כ - 70 שעות חודשיות. היקף עבודתו במשרה מלאה עמד על 100%, כלומר 186 שעות חודשיות. חישוב פשוט מצביע על כך שהשכר שקיבל הנתבע עבור עבודת הקבלנות עמד על כ 30% משיעור שכרו כשכיר וזאת בגין כ 40% מהיקף העבודה שעבד כשכיר. היינו, בהיבט הכלכלי, נראה כי התובע ביצע עסקה סבירה מבחינתו. עוד עולה מהראיות כי מדי חודש היה מקבל הנתבע לידיו קלסר אחד של חומר לכל אחת מהחברות אותו היה עליו לתייק, לדווח למע"מ, לרשום המחאות ולבצע התאמות בנקים. היקף העבודה שנדרש מהנתבע, לרבות היקף השכר ששולם לו, תואמים את היקף העבודה שלטענתו נדרש לבצע ואינם עולים בקנה אחד עם תשובות התובע בהקשר זה. נזכיר כי מבחינת התובע, מתוך הסך של 1,500 ₪, יש לחלק 1/3 עבור השוטף ו 2/3 עבור הכנת המאזן. טענה זו אינה מתיישבת עם היקף השעות שנדרש הנתבע להשקיע בבית רק עבור "השוטף" . לעומת זאת, היקף העבודה מהבית דווקא תואם את בסיס השכר שקיבל הנתבע עבורה. לכן, אף מטעם זה יש לדחות עמדת התובע בנוגע להיקף העבודה הנטען אותה נדרש הנתבע לבצע מביתו. לסיכום עניין זה -כל אחד מהטעמים המובאים לעיל ומשקלם המצטבר, מובילים למסקנה כי הנתבע נדרש לבצע בביתו אך ורק עבודת הנהלת חשבונות של החברות הללו לצורך עריכת דיווחים למע"מ, הקלדות בנקים וביצוע התאמות בנקים. התובע לא נדרש לערוך את מלוא החומר להכנת מאזנים מביתו ועבודה זו הושלמה, קרוב לוודאי, במסגרת עבודתו כשכיר במשרד. אציין כי נתתי דעתי לטענות התובע בסיכומיו, לפיהן הכריע בית הדין לעבודה בפסק דינו כי יחסי עובד-מעביד בין הצדדים התקיימו אך ורק בכל הנוגע לעבודה השוטפת ולא ביחס ללקוחות קובי גל וג'אקו. אין בידי לקבל טענה זו. בית הדין לא נדרש לדון בהיקף עבודתו של הנתבע, לא במסגרת העבודה השוטפת והרכבה ובוודאי שלא בנוגע לשתי החברות. קביעתו זו נעשתה אך ורק לצורך הכרעה לעניין סמכותו העניינית לדון במחלוקת שבין עובד למעביד ולכן אין לקבל את קביעותיו במישור זה כמחייבות (ראו הדיון שם בעמ' 2-3 לפסק הדין). לא נסיים פרק זה מבלי להתייחס לטענות הנתבע, לפיהן במהלך שנת 2008 גובשה הסכמה אחרת. כזכור, הנתבע טוען כי עקב גידול בהיקף העבודה בשנת 2008, ביקש מהתובע תוספת שכר אך זה האחרון סירב לתוספת ובמקום זאת הציע כי הנתבע יעביר את ביצוע עבודת התאמות הבנקים למשרד. טענה זו של הנתבע אינה נתמכת בראיות כלשהן והינה טענה העולה כעדות יחידה מפי בעל דין בעל אינטרס ממשי. הנתבע לא הציג כל ראיה לשינוי שחל בעבודתו בתקופה זו, לא הביא ראיה כלשהי לגידול הנטען בחומר העבודה ובשים לב לטענתו לפיה חברת קובי גל כבר לא היתה פעילה בשנת 2009 (סעיף 32 לתצהירו), תמוה הדבר כיצד עלה היקף העבודה דווקא באמצע שנת 2008, על סף הפסקת פעילות של קובי גל. לכן, דין הטענה לקיומה של הסכמה מאוחרת להידחות. יתרה מכך. יש בטענה זו משום הודאה בטענת התובע לפיה עבודת ההתאמות לא בוצעה בבית הנתבע כנדרש בשנת 2009. לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי יש הצדקה לכך ועל כן מדובר בטענת "הודאה והדחה" שלא צלחה. אולם, לכך נתייחס בהמשך בבחינת היקף העבודה שבוצעה בפועל. א.2 בחינת היקף העבודה שביצע הנתבע בפועל משעה שברור מה היקף העבודה שנדרש הנתבע לבצע בעבור השכר הקבלני שקיבל, יש לבחון האם אמנם ביצע מלאכתו במלואה. בפתח הדברים ייאמר כי קיימת סתירה בגרסאות התובע באשר להיקף העבודה שלא בוצעה. אין מחלוקת כי הנתבע ביצע את הרישום השוטף לשתי החברות לצורך ביצוע דיווחי המע"מ. יחד עם זאת, התובע טוען כי בניגוד למוסכם, לא ביצע הנתבע הקלדות והתאמות בנקים לקובי גל עבור 2008 ולג'אקו הושלם רק עד סוף פברואר 2009 (ראו עדותו בעמ' 6 שורות 29-30). יש לציין כי טענה זו מצומצמת יותר מטענות התובע בסעיפים 14-16 לתצהירו, שם טען כי הנתבע לא ערך את הנהלת החשבונות לעריכת מאזן קובי גל לשנת 2007; כי לא ערך התאמות בנקים ולא סיים רישומי הנהלת חשבונות לקובי גל לשנת 2008 וכן כי לא סיים התאמות בנקים והתאמות שנתיות של יתרות מאזניות לג'אקו לשנת 2009. בעדותו הסביר התובע באריכות את שיטת העבודה בנוגע לחברות אלו וכן ציין בעדותו כי "...לגבי שנת 2007 החומר היה כמעט מוכן ובהתאמות קטנות הצלחנו לסגור מאזן לקובי גל לשנה זו. עיקר הפיגור היה בנתונים של קובי גל ל-2008 וג'אקו ל-2009" (ראו עמ' 6 שורות 22-24). בהמשך מעיד התובע כי את מרבית עבודת ההכנה למאזן 2007 של קובי גל ביצע הנתבע בביתו, אלא שלא סיים את העבודה ולכן התובע הוא שסיים אותה (ראו עמ' 8 שורות 22-26). לאור האמור, יש לקבל טענתו המאוחרת, המצומצמת והמוסברת של התובע בנוגע לאי ביצוע העבודה הנטענת על ידי הנתבע, באופן שזו תתייחס אך ורק לאי ביצוע התאמות והקלדות לקובי גל בשנת 2008 ולג'אקו - אי ביצוע התאמות והקלדות החל מסוף חודש פברואר 2009 ועד סוף שנת 2009. כעת נבחן האם הוכחו טענות אלה. אי ביצוע התאמות והקלדות עבור קובי גל לשנת 2008 בפתח הדברים יש לזכור טענת התובע כי ברשות הנתבע נותר מלוא חומר הנהלת החשבונות של חברת קובי גל לשנת 2008 וכן חומר של חברת ג'אקו לשנת 2009. ביום 12.7.10 ובמסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים בבית הדין לעבודה, החזיר הנתבע לתובע שני קלסרים עם חומר כרטיסי אשראי של חברת קובי גל לשנת 2007 וכן קלסר הנהלת חשבונות של חודש ינואר 2009 וחמישה דיסקטים עם גיבוי חומר של חברת קובי גל לשנת 2007 (ראו מסמך שנערך על ידי ב"כ התובע במועד זה וסומן במ/4). אולם, ביום 13.7.10 נערך מסמך הממוען לתובע, עליו חתומים התובע ובאי כוחו. במסמך רשומה התייחסות התובע לחומר שהתקבל מאת הנתבע ולפיה לא התקבל החומר החסר לקובי גל ולג'אקו בשנים 2008-2009. מאחר וההליכים לעניין המסמכים התנהלו בין הצדדים בבית הדין לעבודה, הרי במסגרת תצהיר של הנתבע מיום 16.8.10 (סומן במ/3) מצהיר הנתבע כי כל החומר שדורש התובע נמצא במשרדו וכי לא נותר בידיו כל חומר נוסף, שכן כאשר השלים את הכנת דו"חות המע"מ מדי חודש, מסר את כל המסמכים, בד בבד, לתובע לצורך בדיקה והגשת הדו"חות. כך או אחרת, אף אילו נטל הנתבע את החומר הנחוץ ולא דאג להשבתו, נתון שלא הוכח כדבעי מקום בו עומדת טענת בעל דין אחד כנגד אחר, אזי חזקה על התובע, כבעל משרד עצמאי ורואה חשבון עתיר ניסיון מקצועי, כי ידאג לשחזר את החומר הנחוץ ולבצע כל פעולה נדרשת לשם צמצום הנזק האפשרי לו וללקוחה. לגוף העניין יש לדחות טענת התובע לפיה לא השלים הנתבע מלאכתו לשנת 2008 עבור חברת קובי גל. מסקנה זו נסמכת על מספר אדנים. הראשון - חרף העובדה שלטענת התובע לא הושלמה עבודת ההתאמה וההקלדה עבור קובי גל לשנת 2008, לא הציג התובע כל אסמכתא לעניין היקף העבודות שבוצעו בנוגע לקובי גל. התובע לא הביא עימו פלטי מחשב בנוגע לעבודה שכן בוצעה, ראיות ביחס לחוסר שנוצר ואף אינו טוען , באופן תמוה, כי ביצע פעולה כלשהי על מנת לתקן את המצב. זאת ועוד. יש לזכור כי מדובר בהתאמות והקלדות לשנת 2008. אין מחלוקת כי עבודת ההקלדה וההתאמה יכולה להתבצע בשלב מאוחר יותר, אך לכל המאוחר מדובר בזמן סביר של כשנה לאחר מכן, לצורך הכנת המאזן. אותה תקופה עדיין עבד הנתבע אצל התובע. למרות זאת, לא הוצגה כל ראיה לפיה דרש התובע את השלמת החוסר הנטען מאת הנתבע במשך התקופה שחלפה לאחר מכן ועד לסיום עבודתו בסוף אפריל 2010. ההיפך מכך. כזכור, התובע מעיד כי בסיום יחסי העבודה בין הצדדים ביום 2.5.10, ניאות להמשיך ולהעסיק את הנתבע כקבלן משנה בשכר של 30 ₪ לשעה. נזכיר כי בהתאם לנתוני השכר שקיבל הנתבע קודם לכן, קיבל כ 21 ₪ לשעה ( לפי שכר 1500 ₪ לחלק ל-70 שעות עבודה בחודש). אם אמנם לא השלים הנתבע את מלאכתו כנדרש, מדוע ניאות התובע להמשיך ולהעסיקו בסכום העולה על שכרו בעבר? מדוע לא דורש התובע תחילה כי ישלים התחייבויותיו כלפיו? התנהלות מעין זו תמוהה בלשון המעטה ובוודאי שאינה מתיישבת עם טענה לאי ביצוע מטלות בגינן קיבל כבר הנתבע שכר כפי שנטען. השני - הגב' בלומקינה מסרה תצהיר מטעם התובע. בתצהירה נרשם "אני עשיתי התאמות בנקים לחברות ג'אקו מאכלי ים בע"מ לשנת 2009 " כמו כן אומרת שם "אני התחלתי לעשות התאמות כרטיסים לצורך הכנת המאזן הכספי...". בעדותה, מסרה כי עבדה אצל התובע במשרה חלקית מחודש ספטמבר 2010 עד פברואר 2011. בעדותה סיפרה כי רוב עבודתה התמקדה בביצוע התאמות בנק של חברת ג'אקו, אולם הוסיפה שגם ביצעה הקלדות דפי בנק וכי הדברים לא פורטו בתצהירה משום שלדידה הקלדה והתאמה הן היינו הך (עמ' 3-4 לפרוטוקול שורות 30-31 ו- 1-4 בהתאמה). בעדותה של גב' בלומקינה לא צוין דבר לגבי התאמות והקלדות של חברת קובי גל. השלישי - התובע לא מציין מה נעשה בסופו של יום עם נתוני קובי גל לשנת 2008 וכיצד, אם בכלל, הושלמו לצורך עריכת מאזן. אף אם אניח כי עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע לא ביצע התאמות והקלדות של חברת קובי גל לשנת 2008, האם לא פעל התובע להשלמת נתונים אלה כפי שעשה בעניין ג'אקו, למשל. שתיקת התובע בעניין זה והיעדר כל ראיה- אקטיבית (דוגמת השלמת העבודה על ידי פלוני) או פסיבית (דוגמת דרישה לנתבע לבצע העבודה או להשיב כספים), לגבי מה עלה בגורל נתונים חסרים אלה, מחלישה עוד יותר את טענות התובע לכך שהעבודה לא בוצעה. נוכח טענת הנתבע לפיה הנתונים הושלמו על ידו (סעיף 30 לתצהירו) ונוכח העובדה כי לתובע מירב הנגישות והאפשרות להצגת הנתונים הנטענים על ידו או להפרכת טענות הנתבע, ניתן היה לצפות כי התובע יציג נתונים כלשהם להפריך טענות הנתבע או לחלופין לחזק טענותיו הוא. שתיקת התובע במישור זה פועלת לחובתו. בהקשר זה נתתי דעתי אף למוצג במ/1 אותו צירף התובע לתצהירו. מדובר במסמך של מחלקת החקירות ברשות המסים מיום 6.7.10. מכתב זה, אשר שם הנמען בו משובש ואינו קריא, נערך כמענה לפנייה בעניין בקשה להמרת כתב אישום בקנס מנהלי בהתייחס ל -3 נישומים. עיון בסעיף 2.4 למסמך מעלה כי חברת קובי גל לא הגישה דוחות ומאזנים לשנים 2007,2008 . בשים לב לכך שאין מחלוקת כי מאזן שנת 2007 הושלם - לא ברור מדוע לא הוגש לרשויות המס נכון למועד המכתב. אם כך הם פני הדברים ביחס לשנת 2007 שאינה שנויה במחלוקת, יש במסמך זה כדי להחליש את עמדת התובע כי לא בוצעה עבודת ההתאמה והנהלת החשבונות של קובי גל לשנת 2008. המסקנה היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע לא השלים את הקלדות והתאמות הבנקים של קובי גל לשנת 2008 ודין טענותיו להחזר כספי בגין כך להידחות. אי ביצוע עבודה עבור ג'אקו לשנת 2009 הנתבע טוען כי ביצע את הקלדת דפי הבנק לשנה זו בביתו. באשר להתאמות הבנקים טוען כי אלו הועברו לביצוע במשרד במסגרת הסכמה שגובשה עם התובע ולפיה במקום תוספת שכר על היקף עבודה שגדל, יעביר חלק מהעבודה לביצוע במשרד. כזכור, טענת הנתבע לקיומה של הסכמה מאוחרת נדחתה על ידי בהיעדר כל ראיה לתמוך בה. בהתאם לתצהירה של גב' בלומקינה, התאמות הבנקים לשנה זו בוצעו על ידה בתשלום נוסף. בעדותה הוסיפה וציינה כי ביצעה גם הקלדות בנקים לתקופה זו. מכיוון שנקבע כי היה על הנתבע לבצע את הקלדות והתאמות הבנקים בביתו על פי ההסכם בין הצדדים, הרי משעה שלא ביצע אותם כנדרש, ומשעה שקיבל תשלום עבור עבודתו למשך 11 חודשים בשנת 2009, יש להורות לנתבע להשיב חלק מן הסכום שקיבל מבלי שביצע עבודתו. אין מחלוקת כי השכר לשנת 2009 עמד על סך כולל של 15,675 ₪ עבור ג'אקו בלבד. אין מחלוקת כי בשכר זה נכללים גם רכיבי עבודה אותם ביצע הנתבע, כמו עריכת דווחי המע"מ. לכן, יש להורות לנתבע להשיב לתובע חלק יחסי מן השכר בגין חודשים מרץ עד נובמבר 2009 . מאחר ואיש מהצדדים לא הוכיח מה חלקו של כל אחד מרכיבי העבודה בשכר הכולל, יחושב ההחזר על דרך האומדנא בשיעור כמחצית השכר החודשי קרי 6,300 ₪ בעבור כל התקופה. ב. תשלום עבור שירותי משרד ושימוש בתוכנות המשרד ללקוחות פרטיים של הנתבע התובע טוען כי הנתבע "ביצע עבודות פרטיות במשרדי באמצעות תוכנות ושירותי משרד השייכים לי במקום לבצע עבודות שהעברתי לו ללא ידיעתי ובסתר" (סעיף 17 לתצהירו). התובע טוען כי הדבר התנהל כך משך 4 שנים וכי שווי השימוש בתוכנות הינו 700 ₪ לחודש. התובע עותר לחייב את הנתבע בדמי שימוש עבור התוכנות בשיעור 33,600 ₪ ובשירותי משרד בשיעור 24,000 ₪ עבור כל התקופה. נספח 7 לתצהירו כולל אסופת מסמכים המעידים על העבודות הפרטיות הנטענות. מסמכים אלו כוללים את החומר כדלקמן: דיווח על העסקת עובדים לביטוח לאומי, תלושי שכר, דו"ח ניכויים למס הכנסה ופניות פקיד שומה נצרת כולם בעניינו של לקוח בשם ד"ר עדוי פיאד לשנים 2005-2009. יש לציין כי במכתב מיום 24.12.07 לפקיד שומה נצרת עולה כי לקוח זה טופל על ידי הנתבע החל משנת 2007. דיווח על העסקת עובדים לביטוח לאומי, תלושי שכר, דו"ח ניכויים למס הכנסה ופניות פקיד שומה נצרת כולם בעניינו של לקוח בשם מסעדת אלאסאלה לשנים 2006-2010. יש לציין כי במכתב מיום 24.12.07 לפקיד שומה נצרת עולה כי לקוח זה טופל על ידי הנתבע החל משנת 2007. מכתבים לפקיד שומה ולמס ערך מוסף בעניינו של לקוח בשם משה שמעון וזאת בתאריכים 29.6.10 ו- 11.7.10. פרוט תכולת בית של עדוי עלא אדין ליום 31.12.08. מכתב לשירותי המפעיל בעניין הקמת חברת ב.א.ס.ל יועצים מיום 20.10.09. התובע הביא עדותו של מר חיים פניכל , רואה חשבון, חבר ומכר של התובע. עד זה סיפר כי הינו חבר טוב של התובע משנת 1981. כי הינו עובד כשכיר אך מנהל גם תיקים עצמאיים במשרדו של התובע מזה 15 שנה. בשלהי שנת 2009, עת עשה שימוש בתוכנת שיקלולית במשרד התובע, הבחין ברשימת עסקים, שמות של מפעלים, אשר למיטב ידיעתו אינם נמנים על לקוחות התובע. למיטב זכרונו מדובר היה במסעדה וברופא. מר פניכל סיפר כי שאל את התובע בעניין זה וכי התובע הופתע וציין כי האפשרות היחידה היא שהנתבע עושה עבודות פרטיות במשרדו ללא אישורו. (ראו בתצהירו ובעדותו בעמ' 2-3 לפרוטוקול). הנתבע טוען כי התובע ידע גם ידע על הלקוחות הפרטיים בהם טיפל. לעמדתו, מדובר בלקוחות בודדים עבורם ביצע את עיקר העבודה מביתו אולם מאחר ולא היתה לו תוכנת שכר בביתו, ביקש אישור התובע לעשות שימוש בתוכנת שיקלולית במשרד על מנת להנפיק תלושי שכר. הנתבע מציין כי התובע התנה זאת בכך שיעבוד מדי יום לאחר השעה 17:00 ללא תוספת שכר וכך היה. לגבי תוכנת "רם ניהול" מציין הנתבע כי מדובר בתוכנה לעריכת דו"חות שנתיים. הוא מסביר כי עשה בה שימוש רק בשנת 2009 וגם זאת אחת לשנה בהסכמת התובע ובכפוף להסדר ה"פיצוי" שגובש לעיל לעניין התוספת בשעות עבודה לשם כך. לגבי שירותי המשרד מסביר הנתבע כי רוב המכתבים עבור לקוחותיו נערכו והודפסו בביתו, למעט מספר בודד של מכתבים אשר נערכו בביתו והודפסו במשרד התובע, בידיעתו ובהסכמתו. לאחר שבחנתי טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין טענות התובע כאן להידחות. התובע מציין כי אינו בקיא בשימוש במחשב, כי לא היה לו מחשב במשרדו וכי מירב עבודת המחשוב בוצעה על ידי הנתבע בשעתו. נוכח תאור מסגרת העבודה בין הצדדים ומאחר ועמדת התובע לא נסתרה, יש לקבל טענתו זו. יחד עם זאת, מתצהירו של מר פניכל עולה כי "התגלית" בעניין ביצוע עבודות פרטיות על ידי הנתבע הובאה לידיעת התובע כבר בשלהי שנת 2009. תצהירו של מר פניכל נוקב בנקודת זמן זו על אף שבמהלך חקירתו מנסה, במענה לחקירה חוזרת, "לשפר עמדות" ופורס את מועד הגילוי לתקופה ממושכת למדי, שאינו זוכר את מועדה המדוייק, החל מ 2009 עד אמצע 2011. אמר ולא הסביר את השינוי הניכר בעמדתו, למעט הטענה שאין המדובר באירוע שנחקק בזיכרונו או כי ייחס לו חשיבות רבה בשעתו (עמ' 3 שורות 17-19). אין בידי לקבל עמדתו זו ואף לא עמדת התובע לפיה הנתבע כבר לא נמצא במשרד כאשר התברר כי ביצע עבודות פרטיות (עמ' 9 שורה 15). יש להניח כי גרסתו של מר פניכל עת התבקש לערוך תצהירו עובר לחקירתו היא הנותנת. מר פניכל והתובע בעצמם מעידים כי תגלית זו הרעישה אותם ומבחינת מר פניכל היה בכך נתון אשר נראה חשוד בעיניו עד כי מצא לנכון ליידע את התובע בגינו. יש לזכור כי מר פניכל נעזר בשירותיו של התובע מזה 15 שנה. דווקא בשנת 2009, באקראי כדבריו, שם לב לקיומם של לקוחות בלתי מוכרים והעיר תשומת לבו של התובע לכך. סביר להניח מגרסאות אלו, כי הדברים עלו ונבדקו דווקא בעת בה התעורר סכסוך מול הנתבע ובסמוך למועד הפסקת עבודתו אצל התובע, היינו בשלהי שנת 2009. גם כאן, כמו בעניין העבודה הקבלנית בה עסקנו לעיל, אין זכר לטענות התובע "בזמן אמת". לא ברור מדוע אין זכר לטענות התובע במישור זה בכל ההתנהלות מול הנתבע אותה עת- במיוחד בשים לב למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים אותה עת, לעובדה שהגיעו להסכם סיום יחסי העבודה ולכך שהתובע ניאות לשלם לנתבע מענק כספי במסגרת הסכמה זו. זאת ועוד. התובע מציין כי ידע שהנתבע מנהל תיק עצמאי וכי יש לו לקוחות פרטיים. (עמ' 10 שורות 6-9).על כן, יש להניח כי התובע ידע על עיסוקיו הנוספים של הנתבע ואף אישר אותם במידה מסוימת ובשים לב למשך הזמן בו התבצעו אף לדידו, קרי 4 שנים. מבלי לגרוע מהאמור, אף אם אקבל עמדת התובע כי הדברים התגלו לו בדיעבד וכי הטיפול בלקוחות פרטיים נעשה ללא הרשאה, הרי בשים לב להיקף הטיפול שהוכח בפניי, אשר הינו מצומצם למדיי, אין מקום לפסיקת כל תשלום בגין כך. עיון במסמכים מצביע על כי עיקר העבודה בוצעה בנוגע ל-2 לקוחות. במרפאת ד"ר עדוי הונפק תלוש שכר ודווח על עובד אחד. במסעדת אלאסלה מדובר לכל היותר ב - 3 עובדים (לפי דיווח לשנים 2008-2009). עיון בתלושי השכר לעובדים אלה מצביע על תלושי שכר בסיסיים למדי המורכבים מ"שכר יסוד", "שווי טלפון נייד", "שווי ארוחות". מעדות הצדדים עולה כי עריכת תלוש שכר פשוט ובסיסי כפי הנחזה כאן אורכת בממוצע דקות ספורות עד כרבע שעה. (ראו עמ' 3 שורה 11; עמ' 9 שורה 30; עמ' 18 שורה 24). בנוסף, מודה הנתבע כי פתח תיק לאחיו, עדוי עלא אדין בשנת 2011 , אלא שכאן לא היו כלל עובדים (עמ' 17 שורה 18) ומהמסמכים שהוצגו לא ברור כלל איזו עבודה נעשתה עבור לקוח זה שכן כל שצורף הוא מסמך המפרט תכולת בית- הא ותו לא. המכתבים בעניינו של משה שמעון, אשר לפי עדות הנתבע היה גיסה של הפקידה במשרד וכלל לא היה לקוח שלו, יצאו בתאריכים לאחר שסיים הנתבע עבודתו עבור התובע ולכן אינם רלבנטיים לדרישה. לשיטת התובע עלות תוכנית שיקלולית הינה כ 2000 ₪ (עמ' 9 שורה 18). לא ברור מתשובתו אם מדובר בעלות חודשית או שנתית. דרישת התובע מהנתבע לתשלום בסך 700 ₪ לחודש מבוססת על הערכה של חבר שלא הובאו לה כל תימוכין (שם בשורה 26). דין דרישת התובע לתשלום מאת הנתבע בגין עבודתו הפרטית להידחות. לא הוכח כי העבודה הפרטית בוצעה ללא הרשאה, הן בשים לב לעובדה שמעולם לא הובאה כלפי הנתבע כל טענה במישור זה אלא לאחר שעזב והן בשים לב למשך הזמן הנטען בו בוצעה. זאת ועוד. היקף העבודה הפרטית, אף אם נעשתה ללא הרשאה, הינו זניח למדי . מדובר בשני לקוחות בלבד, להם לכל היותר 4 עובדים בעלי תלושי שכר בסיסיים מאד ויש לקבל הגרסה כי היקף העבודה בעניינם לא עלה על שעת עבודה בחודש. כמו כן, לא הופרכה טענת הנתבע כי ביצע אותה לאחר סיום שעות העבודה ומבלי לגזול שעות עבודה במשרד. לסיום, לא הוכחו העלויות הנטענות בגין השימוש בתוכנות השונות או בשירותי משרד ולכן אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום כל סכום לתובע בגין כך. ג. נזקים ופגיעה בשמו הטוב של התובע רכיב אחרון בתביעה זו עוסק בנזקים שגרם הנתבע במעשיו ובמחדליו לכיסו של התובע, לשמו הטוב ולמוניטין שלו מול הלקוחות. התובע עותר לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין כך. ייאמר כבר עתה כי משעה שקבעתי כי עיקר רכיבי התביעה דינם דחייה, מקל וחומר אין לקבל הדרישה במישור זה. לא הוכח כי הנתבע לא ביצע את הנדרש ממנו לגבי עיקר העבודה הקבלנית עבור קובי גל וג'אקו. התובע טוען כי הנתבע לא החזיר לו חומר של הלקוחות לשנים 2008-2009, כי לא ביצע את העבודה עבורם ובכך גרם לו להתבזות בכך שהלקוח נאלץ לשחזר את החומר על מנת להכין את המאזנים. התובע לא הביא כל ראיה לכך. לא הובאו ראיות לכך שמי מהחברות קובי גל או ג'אקו שיחזרו חומר כלשהו פעם נוספת. לא הובאו ראיות להתנהלות כלשהי מול הלקוח בעניין זה או לטענות שהעלה לקוח נגד התובע וכפועל יוצא מכך - לא הוכחה פגיעה כלשהי בשמו הטוב של התובע. התובע מפנה בעדותו למסמך במ/1 . לעניין זה התייחסתי כבר לעיל בנוגע לבדיקת העבודה שלא בוצעה לגבי קובי גל. כמו כן, אין במסמך זה כדי לבסס טענת התובע לפיהן פנה אליו עו"ד החברה בדרישה למתן הסברים והוא נאלץ להשקיע זמן רב בהתנהלות מול רשויות המס על מנת לתקן את הדברים. בנוגע לג'אקו, אמנם קבעתי כי הנתבע לא השלים עבודתו בעניין זה ויש לחייבו בהחזר כמפורט לעיל. יחד עם זאת, התובע לא הציג כל ראיה לנזק שנגרם בעניין ג'אקו. נהפוך הוא - ניכר כי מיד דאג להעסיק צוות חדש לסגירת פערים והשלים המלאכה מבלי שנגרם נזק לשמו הטוב או ללקוח. מכל מקום, לא הוצגו ראיות להוכיח כל פגיעה בשמו הטוב של התובע, לא הוכח כי נגרם לו נזק, לא הוכח דלדול בהיקף הלקוחות למשל או בעזיבת לקוחות אלה דווקא בעקבות כך. יתרה מכך, נוכח קביעותיי לעיל אין מקום לחייב את הנתבע באחריות לנזק במישור זה גם אילו היה מוכח כזה. סיכום התביעה נדחית בנוגע לכל רכיביה , למעט לעניין אי השלמת העבודה הקבלנית של חברת ג'אקו לשנת 2009 ולכן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.7.11 ועד למועד התשלום בפועל. בשים לב לכך שהתקבל רק חלק מזערי מהתביעה ( כ 5% בלבד) אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪. יחסי עבודה