טוענים כי הסכם המכר מהווה חוזה אחיד הכולל תנאים מקפחים וכי יש להורות על שינויים עוד טוענים הם כי הדירה נמסרה לידם רק ביום 18/11/10. על כן טוענים הם כי יש לפצותם בגין 5.5 חודשי איחור במסירת הדירה, שמניינם מיום 30/4/10 (המועד בו היו אמורים לקבל את הדירה על פ י ההסכם) ועד יום 18/11/10, ועל אף שעברו להתגורר בה כבר ביום 27/6/10. בעניין זה טוענים התובעים כי יש לפצותם בסך 5,000 ₪ בגין דמי שכירות ששילמו עבור חודש יוני 2010 וכי בנוסף הם זכאים גם לפיצוי מוסכם בסך של 11,000 ₪ (2,000 ₪ כמפורט בהסכם כפיצוי מוסכם, כפול 5.5 חודשים של איחור במסירה). בנוסף טוענים התובעים כי קיימים בדירה ליקויי בנייה רבים. לעניין זה הגישו חוות דעת מומחה מטעמם, לפיה עלות התיקונים הניתנים לתיקון הינה בסך של 108,072 ₪. על האמור הם מוסיפים כי לא קיבלו זיכוי בגין פריטים סטנדרטיים ששידרגו, וכי הם זכאים גם להחזר כספי בגין פריטים המופיעים בהסכם, ואשר לא ניתנו להם בפועל. בסך הכל תובעים התובעים ברכיב זה סך מצטבר של 11,500 ₪ (3,500 ₪ ו- 8000 ₪ בהתאמה). כן טוענים התובעים כי נגרמה להם עוגמת נפש כתוצאת התנהלות הנתבעת מולם ומשכך כי הם זכאים לסך של 20,000 ₪ בגין רכיב זה. בשקלול האמור העמידו התובעים את תביעתם על סך של 130,000 ₪, לצרכי אגרה. מנגד טוענת הנתבעת כי הדירה נמסרה לתובעים ביום 24/6/10, על פי בקשתם, ולפני קבלת טופס 4, וזאת לצורך אחסון חפציהם בלבד. לטענתם בעצם מעברם לדירה, לפני קבלתו של טופס 4, הפרו התובעים את ההסכם שנחתם בין הצדדים. עם זאת, נוכח האמור ומשהתגוררו בדירה כבר מיום 24/6/10, הרי שאין ממש בדרישתם לפיצוי מוסכם בגין איחור במסירה. עוד טוענת הנתבעת כי ניתנה לה תקופת חסד המאפשרת איחור של 90 יום במסירת הדירה וכי זו נמסרה לתובעים בתוך תקופה זו. ממילא, אם כן, אין לטענתה מקום לקבוע כי הדירה נמסרה באיחור. בסיכומיה מוסיפה הנתבעת בעניין זה כי בהתאם להסכם לעריכת השינויים יש להוסיף לתקופת החסד 7 שבועות וכי גם מטעם זה אין לראות במועד מסירת הדירה מועד מאוחר. עוד טוענת הנתבעת כי על מערכת היחסים בין הצדדים חל חוק המכר (דירות) וזאת לרבות בעניין תקופת האחריות ותקופת הבדק. משכך טוענת היא כי התביעה שבפניי הוגשה בתוך שנת הבדק וכי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן את כל הליקויים בדירה כטענת התובעים. בהתייחסות לטענה בדבר חוזה אחיד, טוענת הנתבעת כי במועד חתימת ההסכם, היו התובעים מיוצגים על ידי עורך דין וכי בין הצדדים נערך משא ומתן אשר הוביל להסכמות ביניהם ולשינויים בהסכם. מכאן, לטענתם כי דין טענה זו להידחות. לבסוף טוענת הנתבעת כי האחריות לזיכוי התובעים בגין פריטים סטנדרטיים ששודרגו על ידם, מוטלת על הספק, כמפורט בהסכם לעריכת שינויים, ומשכך כי גם דין טענות אלו להידחות. מסגרת הראיות במסגרת שמיעת ראיות הצדדים העידו בפני התובע 1 וכן נציג הנתבעת, מר יובל אדרי, מנכ"ל חברת אגם רום הבנייה בע"מ, אשר נשכרה מטעם הנתבעת לבניית הבניין נשוא התביעה שבפניי, ואשר הוא שהתנהל באופן אישי מול התובעים בעת בניית הדירה. עוד עמדה לרשותי חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס מר מרדכי בס. דיון פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה סעיף 9.4 להסכם המכר קובע כי: "איחור במסירת החזקה בבית המגורים ובמגרש, מכל סיבה שהיא, שלא יעלה על 90 יום ממועד המסירה, בנוסף לאיחור בשל נסיבות הנזכרות בס"ק 9.1 ו- 9.2 (עיכובים שאינם תלויים בחברה הנובעים מהוראות חוק או פריצת מלחמה, וכן עיכובים בחיבור הנכס לרשתות חשמל/מים/ביוב שיהיו תלויים ברשויות ממסדיות - כ.ה), וכן כל איחור במועד מסירה בשל הנסיבות הנזכרות בס"ק 9.1 ו-9.2 לעיל, לא ייחשבו כהפרת התחייבות החברה, והקונה לא יהיה זכאי לתבוע מן החברה כל פיצוי בשל כך, ולא יהא בכך כדי לפטור את הקונה מאיזו מהתחייבויותיו כאמור בחוזה זה". סעיף 9.5 להסכם המכר קובע כי: "הקונה יהיה זכאי לקבל מאת החברה, בגין כל חודש של איחור במסירת החזקה בבית המגורים לידיו החל מהיום הראשון לאחר מניין כל התקופות הנזכרות בס"ק 9.1 ו-9.2 לעיל ו-9.4 לעיל פיצוי מוסכם ומוערך מראש, בסכום של 2,000 ₪ לחודש, בגין איחור של חלק מחודש יקבל הקונה החל מהיום הראשון לאחר מנין כל התקופות הנזכרות בס"ק 9.1 ו-9.2 לעיל ו-9.4 לעיל פצוי חלקי יחסי למספר ימי האיחור. הקונה לא יהא זכאי לקבל מאת החברה כל פיצוי נוסף ו/או פיצוי אחר, והפיצויים הנזכרים בסעיף זה הינם תרופתו היחידה והמוסכמת של הקונה". בנוסף, סעיף 2 בהסכם לעריכת שינויים קובע כי: "לדייר ידוע כי בעקבות השינויים והתוספות יחול עיכוב של 7 שבועות במסירת הדירה ולדייר לא יהיו תביעות בגין עיכוב זה". אין מחלוקת בין הצדדים כי מועד המסירה המקורי של הדירה נקבע בהתאם להסכם המכר ליום 30/4/10 (ראו נספח ו', נספח התמורה, להסכם המכר) עם זאת עיון בנספח ג לכתב ההגנה, מעלה כי ניתן לדירה טופס 4 ביום 24/8/10. בנוסף פרוטוקול מסירת הדירה (נספח ד' לכתב התביעה), נערך רק ביום 18/11/10. בעניין זה טוענת הנתבעת כי התובעים עברו להתגורר בדירה לפני קבלת טופס 4, ללא ידיעת הנתבעת ובניגוד לחוק ולפיכך כי אין לקבוע לתובעים פיצוי מוסכם בגין תקופה זו. טענה זו אין לקבל. בהסכם המכר התחייבה הנתבעת למסור לתובעים את הדירה כשהיא ראויה לשימוש (סעיף 8.10 להסכם מכר). בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט י' ענבר בע"א (מחוזי י-ם) 2266/01 ששון לוי נ' וינדזברג דינה (מיום 17/11/2002) בעמ' 8 לפיהם: "לאור מהותה של העסקה וחשיבותה אין זה מתקבל על הדעת, כי קבלן יצא כדי חובת מסירת החזקה אף אם ימסור לקונים דירה שאין עליה תעודת גמר, הנמצאת בבניין שנבנה בסטייה בהיתר והמחוברת לתשתיות בחיבורים ארעיים, אשר מי שמתגורר בה מוחזק כמי שעובר על החוק." המועד הקובע אם כן אינו יכול להיות מוקדם ממועד קבלת טופס 4. כאמור טופס 4 נתקבל רק ביום 24/8/10. בוודאי שאין הנתבעת יכולה להיבנות ממועד כניסת התובעים לדירה. תוצאת האמור הינה כי הדירה נמסרה לתובעים (אשר כזכור התגוררו בה בפועל מאז סוף יוני 2010) באיחור של 26 ימים שמניינם מיום 30/4/10 (הוא המועד שנקבע למסירה) ועד יום קבלת טופס 4 מעבר לתקופת החסד בת 90 ימים כמפורט בהסכם. איחור זה יכול היה לעמוד לרועץ לנתבעת. בע"א 804/87 קאופמן נ' גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח' (מיום 14/3/90) פסק כב' השופט א' גולדברג כי יש לחייב את הקבלן בתשלום פיצוי לרוכש החל מיום המסירה ולא החל מסיום תקופת החסד שניתנה לקבלן, וזאת מכוח פרשנות הסעיף החוזי העוסק בסוגיה של איחור במסירה. עוד קבע כב' השופט א' גולדברג כי זוהי משמעותו של סעיף כזה של תקופת חסד. (ראו ספרו של עו"ד א' נ' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בנייה והבטחת זכויות רוכשים, מהדורה שלישית, התשס"ט - 2009 (להלן: "ורדי"), בעמ' 152). גם בע"א (מחוזי ת"א) 583/84, 584 גורי ואיזיקוביץ נ חברת רובינשטיין בע"מ, פ"מ תשמ"ו (3) 359, התעוררה השאלה החל מאיזה מועד יש לחייב קבלן לפצות את הרוכש בגין איחור במסירת החזקה. בפסק דין זה ביסס כב' השופט י' אילן, את עמדתו גם על פרשנות החוזה וגם על המישור העקרוני והמהותי של הסוגיה. כך ובהתייחסו לאומד דעת הצדדים הבהיר כי: "ראשית, אין להוציא מקרא מידי פשוטו: הסעיף אומר: "איחור שלא יעלה על 90 יום", הוא, והוא לבדו לא ייחשב כהפרת הסכם. משמעותה הפשוטה של קביעה זו היא שכל איחור שמעל ל- 90יום אין תניית הפטור הזו חלה עליו מדעיקרא, וכאילו אינה מופיעה בחוזה כלל. שנית, וזה העיקר, ירידה לכוונתם המשוערת של הצדדים מובילה לתוצאה זהה. משקבעו הצדדים בחוזה תאריך מדוייק למסירת החזקה משמעות הדבר שיש חשיבות בעיניהם - בעיקר בעיני הקונה כמובן - למועד זה. אלא שהקונה, מתוך התחשבות במורכבות הרבה שבה כרוכה עבודת הבניה והגורמים השונים בהם היא תלויה, מוותר מראש לקבלן הבונה על תקופה מסויימת של איחור, בתקווה ובתנאי שהדבר ישמש לקבלן תמריץ לסיים את הבניה בגבולות הזמן שנקבע בתוספת "תקופת החסד" של 90יום. הדעת נותנת שאין כאן תקופת חסד העומדת לקבלן בכל אחור שהוא, יהא גודלו אשר יהא, כי אם כך היה הדבר אין משמעות כלל למועד המקורי למסירת החזקה שנקבע בחוזה והקבלן זוכה בפרס שכלל אינו מגיע לו. לפיכך גם אם מדובר במקרה הגבולי של 91 יום יש למנות את ההפרה למן היום הראשון לאיחור במסירה, ואין כאן אבסורד כלשהו: משלא עשה הקבלן די כדי לזכות בתמריץ על תנאי שניתן לו בחוזה, ממילא אין מחילתו של הקונה מחילה. דומני שכך היו עונים שני הצדדים אילו נשאלו לכוונתם בסעיף זה מיד לאחר חתימת החוזה..." (ראו גם ורדי, עמ' 153 וכן ע"א 4337/05 ירמיהו עייני חברה לבנין בע,מ נ' קו אופ הצפון היפר שוק, רשתות שיווק בע"מ, פ"ד נח (1) 799, 806). אלא שבהתאם להסכמת הצדדים בהסכם לעריכת שינויים, נקבעה תקופת חסד נוספת בת 7 שבועות. ודוק: וודאי הוא שתקופה זו אינה יכולה להיכלל בתוך תקופת החסד הראשונה, שכן, לו כך היה, מה היה הטעם בקציבתה (שהרי 7 שבועות נכללים בתוך 90 ימים). תוצאת האמור הינה כי הנתבעת לא איחרה במסירה הדירה מעבר לתקופת החסד. משכך גם אין התובעים זכאים לפיצוי בגין רכיב זה. ליקויי הבנייה בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן בפרק זה: "המומחה") קיימים בדירה ליקויי בניה שונים. המומחה אמד את ליקויי הבנייה האמורים בסך של 50,625 ₪ בתוספת מע"מ, קבע כי לצורך ביצועם לא דרוש פיקוח הנדסי, הבהיר כי בעת התיקון לא נדרש פינוי הדירה והדגיש כי האומדן האמור הינו מחיר קבלן וכי המחיר לקבלן מזדמן גבוה לפחות ב- 20% נוספים. מובן כי לא נעלמה מעיני טענת התובעים לפיה אין לקבל את מסקנותיו של המומחה. עם זאת ככלל, בית המשפט יעשה שימוש בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט במטרה לפלס את דרכו בסבך חוות הדעת הנוגדות העומדות לנגד עיניו (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית - התשס"ט), 238). בעניין מעמדו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט אפנה גם לע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, פ"ד נו (2) 936; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998). אבהיר איפוא כי חוות דעתו של המומחה מקובלת עלי ואני מאמצת את מסקנותיה. על כן אני קובעת כי בגין ליקויי בנייה בדירה, על הנתבעת לשלם לתובעים סך 74,672 ₪ שהם אומדן תיקון הליקויים, כפי שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, בתוספת 25% לקבלן מזדמן ובתוספת מע"מ כחוק. לא מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי נוסף בגין כבש המדרגות ותמיכה לכיור, באשר לא מצאתי כי הנתבעת היא האחראית בעניין זה. פריטים ששודרגו על ידי התובעים ולא התקבל זיכוי בגינם בהסכם לעריכת השינויים נקבע כי: "דייר המעוניין בשדרוג פריט יבצע זאת מול הספק, כנגד זיכוי עבור הפריט הסטנדרטי. כל התקשרות של הדייר עם ספקי הפרויקט לצורך שדרוג מוצרים מעבר למפרט הסטנדרטי, היא על אחריותו הבלעדית של הדייר וחברת "קרן פז חברה לבניין בע"מ" אינה צד לה ואינה אחראית על לה בכל צורה שהיא...". בחקירתו אישר בפני התובע כי חתם על ההסכם לעריכת שינויים בדירה ואישר כי הוא מבין שקיים בו סעיף הפוטר את הנתבעת מאחריותה בגין ביצוע שינויים אלה, ובזו הלשון: "ש. האם בהסכם לביצוע שינויים שחתמת עליו, לא הודיע לך הקבלן, ובכך פטר את החברה, מכל נושא הזיכויים שיהיו לך, אם יהיו לך, אל מול ספקי החברה, אני מפנה אותך לסעיף 2, תחת הכותרת "הזמנת שינויים מספקים וקבלני משנה", להסכם השינויים? ת. (העד משתהה מאוד בתשובתו) אני מבין את הסעיף שהאחריות היא על החברה ולא על הקבלן. ש. אתה מאשר שחתמת על נספח זה? ת. כן". (ראו פרוטוקול הדיון מיום 6/1/13 עמ' 10) נוכח בהירות נוסחו של הסעיף ותגובתו של התובע בחקירתו שבפניי, אני סבורה כי הנתבעת פטורה מאחריות בגין פריטים ששודרגו בדירה ועל כן לא מצאתי לחייבה בתשלום בגין רכיב זה. החזר כספי בגין פריטים שהובטחו לתובעים בהסכם המכר ולא הותקנו בדירה התובעים טוענים כי הובטחו להם מספר פריטים בהסכם המכר אשר לא הותקנו בדירה. על כן הם תובעים סך של 8,000 ₪. מנגד טוענת הנתבעת כי בהתאם להצהרת הקבלן המבצע, עבור חלק מפריטים אלה קיבלו התובעים החזר כספי וכי וחלקם דווקא סופקו לתובעים. טענה זו של התובעים לא הוכחה בפניי. לא רק זאת אלא שנזנחה בסיכומים מטעמם, ועל כן אין להתייחס אליה. לא כל שכן כאשר בעדותו ציין בפני התובע כי ביצע גמר חשבון עם הנתבעת (פרוטוקול הדיון מיום 6/1/13 עמ' 11). בנסיבות אלה לא מצאתי שיש לחייב את הנתבעת בתשלום בגין רכיב זה. עגמת נפש מטרת הפיצוי בגין עגמת נפש איננה להעניש את הנתבעת על מעשיה, אלא לפצות את התובעים על סבלם. במסגרת הקריטריונים לקביעת גובה הפיצוי יכללו סוגי הליקויים, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונם, התייחסותו של הקבלן וגובהו של כלל הפיצוי (ראו ת"א (מחוזי-תל אבי) 873/93 דיין ואח' נ' ממן (מיום 6/6/99)). אמת גם כי בעת רכישת דירה יש להביא בחשבון "כאב ראש" לא קטן, התעסקות מייגעת עם בעלי מלאכה שונים ולא מעט אי נוחות. עם זאת בענייננו דומני כי הנתבעת חצתה במכלול התנהלותה את רף הסבירות. בנסיבות אלה אני מוצאת לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 89,672 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪. סכומים אלו ישולמו לתובעים בתוך 30 ימים החל מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. חוזהתנאי מקפחהסכם מכרחוזה אחיד