במועד החתימה על ההסכם אולם האירועים עדיין לא היה קיים. גם במועד שנקבע לעריכת החתונה בנייתו של האולם טרם הסתיימה. חתונתם של התובעים הייתה עתידה להיות האירוע הראשון שיתקיים באולם האירועים החדש שנבנה במקום. בפועל, לאור העיכוב בהשלמת עבודות הבנייה התקיים האירוע הראשון באולם רק ביום 27.7.10. ההסכם בין הצדדים בוטל, וחתונתם של התובעים נחגגה באולם אחר, אולם סקויה שבמעלה החמישה, ביום 1.6.10, מועד שקדם ביומיים למועד האירוע המקורי. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הופר ההסכם שנחתם בין הצדדים על ידי הנתבעת, וככל שהופר, האם זכאים התובעים לפיצוי והאם נגרמו להם נזקים. הפרת ההסכם לטענת התובעים הפרה הנתבעת את ההסכם, לא רק בכך שהפרה את התחייבותה להעמיד לרשותם את אולם האירועים במועד שעליו סוכם, אלא גם בכך שלא התריעה בפניהם במועד סביר על כך שעבודות הבנייה לא יושלמו ושלא ניתן יהיה לקיים את האירוע כמתוכנן. לטענת התובעים, רק כחודש לפני האירוע נודע להם באקראי ובעקבות פנייה יזומה שלהם על כך שבניית האולם לא תושלם במועד. באותו שלב קשה היה להם עד מאוד להיערך מחדש לקיום החתונה. הנתבעת טענה מנגד כי ההסכם לא הופר על ידה. לטענת הנתבעת במועד החתימה על ההסכם היו התובעים מודעים לכך שבניית האולם נמצאת בעיצומה, ולכך שאירוע חתונתם עתיד להיות האירוע הראשון שיתקיים באולם לאחר שייפתח. נטען שהתובעים היו מודעים לאפשרות שבניית האולם לא תושלם עד המועד שנקבע לחתונה, ובחרו ליטול על עצמם את הסיכון נוכח המחיר המיוחד שהוצע להם בגין הסיכון. בתצהיר עדות ראשית פירט התובע כי לאולם האירועים הגיעו התובעים בעקבות פרסומים שונים. בפגישה שהתקיימה ביום 2.3.10 הוצגו לתובעים הדמיות של האולם ולאחר שיחה עם מנהל הנתבעת, מר אהרון יעקב, חתמו על ההסכם. התובע ציין בסעיף 9 לתצהיר עדות ראשית, שככל שמועד החתונה התקרב, החלו בני הזוג להיות מודאגים מהעובדה שהבנייה לא הושלמה ועל כן פנו למנהל הנתבעת כדי לברר האם מלאכת השיפוצים תושלם במועד. על פי האמור בתצהיר, נמסר להם כי אין מקום לדאגה והחתונה תתקיים במועד כמתוכנן. התובע הוסיף והצהיר בסעיף 10 לתצהיר עדות ראשית, כי כחודש ימים לפני החתונה פנו בני הזוג מיוזמתם אל הנתבעת, לאחר שנוכחו לדעת שהשיפוצים אינם קרובים לסיומם. רק אז מסרה להם הנתבעת כי אין באפשרותה לקיים את החתונה כמתוכנן, עקב התארכות עבודות השיפוצים. פורט שהנתבעת הציעה לתובעים שתי חלופות: הראשונה, לערוך את החתונה באולם פביליון שבאזור התעשייה תלפיות, אשר היה בניהולה של הנתבעת באותו המועד, והשנייה לקבל בחזרה את כספי המקדמה, בסכום של 5,000 ₪ ולחפש אולם חליפי בכוחות עצמם. כיון שבני הזוג ביקשו לערוך את החתונה באזור כפרי פסטוראלי, ולא באזור התעשייה, בחרו בחלופה השנייה. לאחר מאמצים רבים ובמזל רב הצליחו התובעים למצוא מקום חלופי לקיום החתונה, בגן האירועים סקויה שבמעלה החמישה. לא ניתן היה לקיים את האירוע במועד שנבחר, ועל כן נאלצו בני הזוג להקדים את מועד החתונה ליום 1.6.10, אשר חל ביום שלישי, (במקום לערוך את החתונה ביום ה' שהיה המועד המועדף על ידם). על ההסכם עם סקויה חתמו התובעים ביום 3.5.10. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע כי במועד החתימה על ההסכם נאמר לו במפורש על ידי מנהל הנתבעת שהבנייה תושלם במועד, וכי לכל היותר יהיו חסרים בגינה עץ או שניים. הוא עצמו לא ידע להעריך מה יהיה מועד סיום הבנייה, חרף עיסוקו בעיצוב פנים, והוא הסתמך בעניין זה על דבריו של מנהל הנתבעת, שהיה בקשר עם המתכננים והמבצעים של הבנייה, ידע כמה פועלים מועסקים במקום, וידע מהו הצפי המקצועי לסיום הליכי הבנייה. כיון שמנהל הנתבעת היה בטוח בכך שהבנייה תושלם במועד, גם התובע עצמו לא פקפק בכך. מנהל הנתבעת מר אהרון מיכאל הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי סוכם על עריכת האירוע עוד במהלך חודש מרץ 2010. בתחילה פנו אליו קרוביו של התובע, אמו של התובע ובן דודו, שהינו חברו של מנהל הנתבעת, ואשר לשניהם קשרי עבודה עם מנהל הנתבעת. בן דודו של התובע ביקש לשריין את המועד המתוכנן שחל ביום ה' בשבוע, ועל רקע ההיכרות המוקדמת עם קרוביו של החתן, שריין מנהל הנתבעת את המועד המבוקש, ואף הציע הנחה במחיר לעריכת האירוע. על פי תצהירו של מנהל הנתבעת, סוכם בין הצדדים כי ככל שבניית האולם לא תושלם במועד יעמדו בפני התובעים 3 חלופות: הראשונה, לבטל את ההסכם ולערוך את האירוע באולם אירועים אחר, ללא כל קנס, ולקבל בחזרה את הסכומים ששילמו; לדחות את מועד האירוע למועד שלאחר השלמת הבנייה, תוך קבלת הטבה כספית משמעותית; או לקיים את האירוע באולם אחר שהיה בניהול הנתבעת, אולם פביליון, שלטענת מנהל הנתבעת, אינו נופל ברמתו מאולם האירועים קדמא. מנהל הנתבעת הוסיף וטען כי ככל שהתקרבו למועד החתונה ולמען הסדר הטוב, ביקש שהתובעים יחתמו על ההסכם. מנהל הנתבעת העיד כי לכל אורך המגעים בין הצדדים, הן לפני החתימה על ההסכם הפורמאלי, והן לאחר מכן, התריע בפני בן דודו של התובע שעמו היה בקשר, על כך שקיימת אפשרות שהבנייה לא תושלם עד המועד המתוכנן לחתונה והציע כי התובעים יערכו למציאת חלופה. על פי האמור בסעיף 10 לתצהיר עדות ראשית, כחודשים לפני מועד האירוע המתוכנן, פנתה הנתבעת לתובעים, בין היתר באמצעות אנשי הקשר- האם ובן הדוד, והתריעה על קיומו של סיכון ממשי לכך שהבנייה במקום לא תסתיים במועד. התובעים ואנשי הקשר שלהם היו מודעים לכך ואולם הם סירבו לוותר על האפשרות לערוך את החתונה באולם קדמא, בשל המחיר הטוב שהוצע להם. מנהל הנתבעת הדגיש בתצהירו שבוודאי שלא הייתה לו כל כוונה להכשיל את האירוע של בני משפחה של מקורביו וידידיו. האירוע היה אמור להיות אירוע הפתיחה של האולם, וכישלונו עלול היה לפגוע במוניטין של האולם עוד לפני תחילת פעילותו. מנהל הנתבעת הצהיר שמבין שלוש החלופות שהוצעו, בחרו התובעים בביטול ההסכם ובהשבת המקדמה ששילמו. לאחר מכן נודע לו מקרובי התובע שהחתונה שהתקיימה באולם אחר הייתה לשביעות רצונם של כולם, וכי בני משפחתה של התובעת הם שלחצו על הגשת התביעה. מנהל הנתבעת הוסיף שאילו היו התובעים מבקשים את עזרתו היה מפעיל את קשריו בתחום ומסייע להם למצוא חלופה ראויה. הנתבעת טענה שאמנם התובעים חתמו על הסכם לעריכת החתונה במלון סקויה ביום 3.5.10, ואולם הם חיפשו חלופה אחרת עוד קודם לכן, שכן מלכתחילה היה ברור להם שקיימת אפשרות לכך שהבנייה לא תושלם במועד. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבוע כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם. כפי שציינתי לעיל, ההסכם בין הצדדים נחתם אך ביום 2.3.10, שלושה חודשים לפני האירוע המתוכנן. באותה עת אולם האירועים עדיין לא היה קיים. העדפתי את עדותו של התובע שלפיה במועד החתימה על ההסכם הובטח לו במפורש כי לא תהיה כל מניעה לעריכת החתונה במועד שנקבע, וכי עד לאותו מועד תושלם הבנייה. תמיכה לעדותו של התובע ניתן למצוא בתניות ההסכם עצמן. בהסכם נקבעו מספר הוראות למקרה של ביטולו ובאשר לפיצוי העתיד להשתלם בעקבות ביטול ההסכם. ההוראות כולן מתייחסות לאפשרות ביטול האירוע מצד התובעים, והן קובעות כי במקרה של ביטול עד לא יאוחר מ- 120 ימים קודם למועד האירוע, ישלמו המזמינים 25% מסכום ההזמנה. במקרה של ביטול עד לא יאוחר מ- 30 ימים לפני האירוע, ישולם סכום של 50% מסכום ההזמנה, ובמידה והביטול יהיה פחות מ- 30 ימים לפני האירוע, ישולם סכום של 75%. אף שבמועד החתימה על ההסכם בנייתו של אולם האירועים טרם הסתיימה, לא הייתה בהסכם כל התייחסות לאפשרות שבניית האולם לא תושלם במועד, ולא נקבעו בין הצדדים הוראות למקרה של ביטול מחמת פיגור בהשלמת הבנייה, מועד מתן הודעה מטעם הנתבעת אודות הביטול, או באשר לחלופות לעריכת האירוע או לפיצוי אחר. מנהל הנתבעת הדגיש כי חרף ההיכרות הקודמת היה לו חשוב לחתום על הסכם פורמאלי, ועל רקע זה התקשיתי לקבל את עדות מנהל הנתבעת שלפיה לצד ההסכם החתום היו קיימות גם הסכמות בעל פה למקרה שהאירוע יבוטל בשל איחור בהשלמת עבודות הבנייה. דווקא על רקע החשיבות שייחסה הנתבעת לקיומו של הסכם פורמאלי, אין לקבל את טענתה להסכמות בלתי כתובות או להודעות שלא נמצא להן ביטוי בכתובים. בהסכם נקבעו כאמור הוראות מפורשות למקרה של ביטול מצד התובעים, אך לא נקבעו כל הוראות לעניין ביטול מחמת איחור בהשלמת הבנייה. במהלך דיון ההוכחות הגישו התובעים שורה שלמה של הסכמים בגין אירועים שהיו אמורים להתקיים בחודשים יוני ויולי, ואשר לא התקיימו במועדם בשל העיכובים בהשלמת הבנייה. בחלקם של החוזים הוספו בכתב יד ולעיתים אף בדפוס, הוראות מיוחדות למקרה שבניית האולם לא תושלם עד מועד האירוע המתוכנן. יתכן שבשלבים הראשונים של ההתקשרות בין הצדדים, לפני החתימה על ההסכם, אכן עמדו על הפרק החלופות לעריכת האירוע ככל שהבנייה לא תסתיים במועדה, ואולם מהעדר כל התייחסות בהסכם לאותן חלופות, או לעצם האפשרות שהבנייה לא תושלם במועדה, ניתן ללמוד שבמועד החתימה על ההסכם הייתה הנתבעת בטוחה בכך שהבנייה תושלם במועד. אילו הייתה האפשרות לכך שלא ניתן יהיה לקיים את האירוע עומדת על הפרק בעת החתימה על ההסכם, סביר להניח שהדבר היה מוצא את ביטויו בהסכם, כפי שנעשה בהסכמים אחרים. בנסיבות האמורות סברתי שהיה על הנתבעת לצפות את האפשרות שהבנייה לא תושלם במועדה, ולאור רגישות האירוע, לסכם עם התובעים מראש מהן החלופות במקרה של עיכובים בהשלמת הבנייה. לשם השוואה ראוי לציין כי בהסכם עם אולם סקויה נכתב במפורש כי במקרה של ביטול בשל כוח עליון המונע את קיום האירוע, יהיו המזמינים זכאים לקיום האירוע במועד אחר, ללא תשלום פיצוי, ובמחירים שיהיו בתוקף במועד החדש שיתואם בין הצדדים. ראוי היה שתניה דומה, באשר למקרה שבו לא תושלם הקמתו של אולם האירועים תמצא בהסכם שנחתם שלושה חודשים לפני האירוע לגבי אולם אירועים שטרם הוקם. מנהל הנתבעת בוודאי רצה בהצלחת האירוע, שהיה אמור להיות האירוע הפותח את השימוש באולם האירועים, וכן בשל היכרותו עם בני המשפחה של התובעים. ואולם ביטחונו בכך שהבנייה תושלם במועדה יצר גם וודאות בקרב התובעים. העדפתי אפוא את עדותו של התובע שלפיה נוכח הבטחתו של מנהל הנתבעת על השלמת הבנייה במועדה הוא לא העלה בדעתו את האפשרות שלא ניתן יהיה לקיים את האירוע. לא מצאתי שיש לקבל את טענת הנתבעת לכך שהתובעים בחרו לקחת סיכון. חתונה אירוע חתונה הינו אירוע משמעותי בחיי אדם, לרוב גם אירוע חד פעמי, וקשה לקבל את הטענה שבני זוג המזמינים למעלה מ- 400 איש לאירוע חגיגי ומשמעותי בחייהם ייטלו סיכון לכך שבניית אולם האירועים לא תושלם עד מועד החתונה. מהשוואה בין ההסכם לבין להסכמים אחרים שנחתמו בין הנתבעת לבין לקוחות אחרים במועדים סמוכים, ניתן ללמוד שלא ניתנה בענייננו הנחה משמעותית המכפרת על הסיכון או המצדיקה אותו. כפי שעולה מהעדויות ההנחה הייתה לא בשל הסיכון, אלא בשל "תקופת ההרצה", שבה נהוגה הנחה כחלק מעלויות שיווק ופרסום, וכן מההיכרות עם קרובי משפחתו של החתן. בענייננו דווקא הנתבעת היא שנטלה על עצמה סיכון לכך שהבנייה לא תושלם, ולא התובעים, שאינם אנשי מקצוע, ואשר לא היו בקשר עם אנשי המקצוע שטיפלו בפרויקט. אמנם בהסכם לא צוין במפורש שהבניה תושלם עד מועד האירוע, ואולם מעצם העדרה של כל התייחסות בהסכם לאפשרות ביטולו מחמת אי השלמת הבנייה, ניתן ללמוד על רמת הוודאות שהייתה לצדדים בכך שהאירוע יתקיים במועדו. כזכור בהסכם לא נקבעו תניות למקרה שבניית האולם לא תושלם במועד, אף שבהשוואה להסכמים אחרים ניתן ללמוד שלעיתים הוספו תניות מפורשות למקרה שבו לא ניתן יהיה לקיים אירוע בשל הימשכות הליכי הבנייה. יתרה מכך, אף שההסכם נחתם כשלושה חודשים בלבד לפני האירוע המתוכנן, נותרו בהסכם התניות הסטנדרטיות המטילות על התובעים לשלם סכומים נכבדים במקרה של ביטול האירוע מצדם. מכיוון שהחתימה על ההסכם הייתה שלושה חודשים לפני האירוע, כל ביטול של ההסכם מצד התובעים, גם אם היה נעשה יום למחרת החתימה על ההסכם, היה מחייב את התובעים בתשלום של לכל הפחות 25% מערך ההזמנה. ככל שההזמנה הייתה מבוטלת במועד מאוחר יותר, היו נדרשים לשלם פיצוי גבוה יותר, בסך של 50% או אפילו 75%, לפי העניין ולפי מועד הביטול. ניתן להניח שאילו היו התובעים המודאגים מהעיכוב בהשלמת הבניה מבטלים את ההסכם ומתקשרים באותו מועד עם אולם סקויה, ואולם בניית אולם האירועים הייתה מושלמת ברגע האחרון, הייתה הנתבעת טוענת כי התובעים הם אלו שהפרו את ההסכם, ותובעת מהם פיצוי בסכום של בין 50% לבין 75% ממחיר האירוע, בהתאם למועד הביטול ולתניות ההסכם. טענה נוספת של התובעים הינה באשר למועד מתן ההודעה על ביטול האירוע. התובעים טענו שלא ניתנה כל הודעה, ורק לאחר שפנו מיוזמתם לנתבעת, כחודש לפני מועד החתונה, נודע להם שהבנייה לא תושלם ושלא ניתן יהיה לערוך את האירוע במועדו. כעבור כיומיים התקשרו התובעים בהסכם חדש עם אולם סקויה. הנתבעת טענה מנגד כי לכל אורך הדרך הודיעה על אפשרות לביטול. עוד טענה כי מועד ההתקשרות עם אולם האירועים סקויה מעיד על כך שלפחות שבועיים לפני כן ניתנה ההודעה, וכי מתן הודעה כחודש וחצי לפני האירוע הוא מועד שביר בנסיבות העניין. הנתבעת לא הוכיחה בדרך כלשהי כי אכן ניתנה לתובעים הודעה על ביטול, ואין להוציא מכלל אפשרות שהיא דחתה את מתן ההודעה עד לרגע האחרון בתקווה לקיים את האירוע. בשים לב לעונה שבה מדובר, לרגישות לקיום האירוע במועדו, קיימת חשיבות רבה במתן הודעה על ביטול מוקדם ככל האפשר. לא הוצגה בפני כאמור כל ראייה על מתן הודעה, לא הוצג מכתב, איש מאנשי הקשר הנטענים, בן הדוד או האם, לא זומנו לעדות, ועל כן העדפתי את עדותו של התובע שלפיה לא ניתנה לתובעים כל הודעה על ביטול האירוע, והדבר נודע להם באקראי כחודש בלבד לפני המועד שנקבע לחתונה, בעקבות פנייה יזומה מצידם. לפיכך מצאתי שיש לקבוע כי הנתבעת הפרה את ההסכם. הנזקים והפיצוי התובעים טענו לשורה ארוכה של נזקים שנגרמו להם לטענתם בעקבות הפרת ההסכם. בכתב התביעה, בעדויות ובסיכומים הדגישו התובעים שמדובר באירוע משמעותי עד מאוד, וכי העובדה שהם נאלצו לחפש ברגע האחרון חלופה לעריכת האירוע, גרמה להם עגמת נפש רבה. רק באקראי מצאו אולם פנוי לעריכת האירוע. התובעים הדגישו כי אולם סקויה לא היה פנוי במועד שנקבע מלכתחילה לקיום החתונה. החלופה לעריכת החתונה באולם הפביליון לא באה מבחינתם בחשבון, שכן הם ביקשו לערוך את נישואיהן באווירה כפרית פסטוראלית, ולא באולם המצוי באזור התעשייה. מבחינתם לא הייתה אפשרות לדחות את המועד שנקבע לחתונתם, בשל שיקולים הלכתיים (אלא רק להקדימו), ולכן האפשרות לדחות את האירוע ולקיימו באולם הנתבעת במועד מאוחר יותר, לאחר השלמת הבנייה (מצד שני, שיקולים אלו לא מנעו מהם מלחתום בהסכם עם אולם סקויה על כך שהפיצוי היחיד שלו יהיו זכאים במקרה של ביטול האירוע מחמת כוח עליון, יהיה לדחיית האירוע למועד אחר). בשל כך, לא עמדה בפני התובעים ברירה אחרת אלא לבטל את ההסכם ולערוך את טקס נישואיהם במקום אחר. ביטול החוזה גרם לתובעים לטענתם לנזקים רבים, ועל כן לא הסתפקו בהשבת סכום המקדמה, ודרשו פיצוי, ומשהנתבעת סירבה לפצותם פנו לבית המשפט. נדון בטענותיהם של התובעים לנזקים, אחת לאחת. טענה ראשונה שהעלו התובעים הייתה כי המחיר ששלמו במלון סקויה עבור האירוע היה גבוה יותר מהמחיר שהובטח להם לעריכת אירוע באולם האירועים של הנתבעת. מעיון בהסכם ניתן ללמוד כי בין הצדדים סוכם על אירוע שבו ייטלו חלק כ- 400 מוזמנים, וכן סוכם כי מחיר כל מנה יעמוד על כ- 180 ₪ (155.17 ₪ בצירוף מע"מ). לעומת זאת, באולם סקויה סיכמו התובעים על תשלום של 210 ₪ למנה, לטענתם, הפסד של 13,200 ₪. מצאתי שמדובר בפער סביר במחיר המנה, הנובע מהעדר הנחה בגין תקופת הרצה או בגין ההיכרויות עם בני המשפחה, ולא בעטיה של הזמנת מנות מופרזות בהיקפן לעומת המנות שהוזמנו מהנתבעת, כפי שנרמז על יד הנתבעת. לפיכך מצאתי שיש לפסוק לתובעים פיצוי בגין המחיר הנוסף שהיה עליהם לשלם בעקבות ביטול ההסכם, בסכום של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.10. התובעים טענו כי הם נדרשו לשלם בסקויה גם עבור מערכת תאורה והגברה סכום של 6,500 ₪ בעוד שהוצאה זו הייתה כלולה במחיר המנה באולם האירועים של הנתבעת. עיון בהסכם מלמד שטענה זו אינה נכונה. נקבע במפורש בהסכם שהשימוש במערכת ההגברה המותקנת באולם טעונה תשלום נוסף, בסכום של 6,500 ₪. התובע נשאל על נקודה זו, והשיב שזכור לו על כך שסוכם אחרת. מנהל הנתבעת העיד שאף שהמחיר שעליו סוכם הינו 6,500 ₪, ניתנה לתובעים הנחה מיוחדת וסוכם לבסוף על סכום של 4,000 ₪. לאור העדויות מצאתי שיש לקבוע פיצוי בגין רכיב זה בגובה ההפסד, היינו, בסכום של 2,500 ₪. גם לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.10 עד מועד התשלום בפועל. התובעים טענו כי בשל השינוי במקום האירוע ובמועדו היה עליהם להדפיס את ההזמנות לאירוע מחדש, ובשל כך תבעו 2,000 ₪. טענתם זו של התובעים לא הוכחה. במהלך החקירה הנגדית נשאל התובע פעם אחר פעם לעניין זה, שכן לתצהירו צורפו קבלות המעידות על הדפסה אחת. התובע השיב שנוכח חלוף הזמן לא נותרו בידיו קבלות, ואולם הסברו זה לא מתיישב עם העובדה שקבלות על הדפסה אחת כן נותרו בידיו. כמו כן לא מתיישב הסברו עם טענתו שחבריו הם אלו שהדפיסו עבורו את ההזמנות, ועל כן לא ברור מדוע לא הייתה לתובעים אפשרות לשחזר את הקבלה, או להביא עד לעדות אודות תשלום כפול. בעדותו העלה התובע טענה חדשה שלא נזכרה בכתב התביעה, בתצהיר עדות ראשית ציין כי בעקבות השינוי נאלצו בני הזוג להזמין סידור פרחים חדש עם כרטיסים הנושאים את התאריך העדכני, בסך של 4,000 ₪, וכן כרטיסי ברכה חדשים בסכום של 1980 ₪. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שאמה של התובעת הכינה זרים מיוחדים לכל שולחן שבהם נשזרה ברכה ובה תאריכי האירוע, ובעקבות שינוי המועד נאלצה לשנות את הברכה, בהליך מסובך ובשזירה המיוחדת. לא רק שטענה זו לא הועלתה במסגרת כתב התביעה, היא לא הוכחה בדרך כלשהי. אף שצורפו קבלות או ספחי שקים, אין בהם עדות לתשלום כפול. בשים לב למועד שבו נחתם ההסכם עם סקויה, ספק האם אכן הייתה לשינוי במקום ובמועד השפעה על סידור הפרחים, על הברכות או על העבודה. האם או התובעת לא העידו דבר בנושא זה, ולפיכך מצאתי שהטענה כלל לא הוכחה. טענה נוספת של התובעים הייתה שנגרמה להם עגמת נפש מרובה בשל כך שבהעדר מועד פנוי באולם סקויה, הם נאלצו לשנות את מועד האירוע ולהקדימו מיום חמישי, שהיה המועד המועדף עליהם, ליום שלישי שקדם לו. עגמת נפש וטרדה רבה נגרמה להם בשל כך שנאלצו לסכם מחדש עם כל בעלי המקצוע על שינוי המועד ועל העברת האירוע לאולם אירועים אחר. כמו כן הם נאלצו לחלק הזמנות פעם נוספת. כל אלו גרמו לעוגמת נפש, לטרדה רבה, ולבזבוז ימי עבודה. התובעים טענו כי יש להכפיל את הפיצוי שנפסק בגין הפער במחיר המנה, כיון שאת הסכום שעליו סוכם עם סקויה הם נאלצו לשלם עבור אירוע ביום שלישי בשבוע, במקום ביום חמישי שהיה היום המועדף עליהם. כמו כן טענו כי יש לפסוק להם סכום של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואבדן זמן העבודה היקר. במאמר מוסגר אציין בהקשר זה שהתובעים העמידו את סך תביעתם על סכום של 97,000 ₪ בעוד שסכום ההסכם הכולל עם הנתבעת עמד על פי ההסכם על סכום של 78,000 ₪. לעניין הנזק הבלתי ממוני, מצאתי שבסופו של יום מצאו התובעים חלופה ראויה לקיום אירוע החתונה, אשר תאמה את כוונתם להינשא באווירה פסטוראלית. כמו כן הם לא נאלצו לדחות את טקס הנישואים, והנזק בשל הקדמת המועד ביומיים אינו כה חמור, ואינו נוגד לדבריהם גם את אמונתם הדתית. התובעים לא הוכיחו כי נאלצו להזמין את האורחים פעמיים, וסביר שהשינוי נעשה לפני הזמנת האורחים. לא הוכח בפני שהשינוי במיקומו של האירוע ובמועדו היה אכן כרוך בטרדה מיוחדת או באבדן זמן, מעבר להכנות הנלוות לכל אירוע חתונה בתקופה של כ- 30 ימים לפני מועדו. לא מדובר בשיפוצים מפתיעים שלא היה לתובעים ידוע עליהם דבר, כי אם בבניית אולם חדש, וסביר לייחס לתובעים מידה מסוימת של מודעות לאפשרות לקיומו של סיכון. בשים לב לכל השיקולים האמורים מצאתי שיש לפסוק פיצוי בסכום של 7,500 ₪ בגין נזק בלתי ממוני. סיכום לפיכך הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 14,500 ₪ בגין ההפסד הכספי שנגרם להם בגין ביטול ההסכם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.10 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם לתובעים פיצוי בסכום של 7,500 ₪ בגין נזק בלתי ממוני, כערכו ביום מתן פסק הדין. הנתבעת תשלם לתובעים גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. ככל שהסכומים האמורים לא ישולמו תוך 30 ימים, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין. אירועים (תביעות)חוזהמסמכים