התובע נפצע בתאונת דרכים וסבל מחבלת ראש עם דימום תת עכבישי ופגיעה מוחית, חבלה בריאות, שבר בעצם ירך שמאל, שברים בעצמות כף היד מימין, חבלה בפנים עם שברים בשיניים ופריקת הלסת וכן פגיעה אורולוגית. ביום התאונה התובע טופל במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים בילנסון ואושפז עד ליום 26.2.07, מועד בו הועבר לשיקום בבית חולים לוינשטיין ואושפז שם עד ליום 21.5.07 (סה"כ 103 ימי אשפוז). המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעת התובע בתאונה כתאונת עבודה והוועדה הרפואית שמטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה לו נכות רפואית צמיתה משוקללת, החל מיום 1.2.09, בשיעור 41.13%; 15% בגין נכות הפרעות נוירולוגיות אורגניות, 10% בגין חיבור גרוע של עצם ירך שמאל, 10% בגין הפגיעה האורולוגית, 5% בגין קישיון ופגיעה באצבע יד שמאל ו- 10% בגין הפרעה קלה בלעיסה בלסת תחתונה (ראו: נספח 2 למוצג ת/4). להשלמת התמונה אציין, כי בתום תקופת דמי הפגיעה הוועדה הרפואית שמטעם המל"ל קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% וזאת עד ליום 31.1.09. עקב פגיעתו בתאונה, התובע הפסיד סמסטר אחד בלימודיו, כאשר השלים את הקורסים של אותו סמסטר לאחר חזרתו ללימודים, כאשר התובע השלים חלק מהקורסים שהחסיר, ואילו בחלקם האחר קיבל פטור (ראו עדותו של התובע, עמ' 8 ש' 21-11). ציוניו של התובע לאחר התאונה לא רק שלא ירדו, אלא אף עלו והתובע סיים את תואר ההנדסאי עם תעודת הצטיינות (עמ' 17 ש' 2-8) ולאחר סיום לימודיו לתואר הנדסאי, התובע המשיך ללימודי השלמה למהנדס תעשייה וניהול וסיימם בהצלחה. התובע סיים את לימודיו לתואר הנדסת תעשייה וניהול בחודש יוני 2011. במהלך כל שנות לימודיו, לפני ואחרי התאונה, התובע עסק בחונכות סטודנטים בקורסי SAP, סטטיסטיקה ובקורסי מימון במכללה, והתמורה שקיבל בגין כך (23-25 ₪ לשעה) התקזזה משכר הלימוד ששולם על ידו למכללה (עמ' 17 ש' 17-22). בנוסף לכך, התובע עבד כאחראי לוגיסטיקה בתפקיד מעקב וביצוע הזמנות מספקים במרכז "תכלית" ובתמורה קיבל מלגה של כ- 200$ לסמסטר (עמ' 15 ש' 8-15). בחודש יוני 2012 התובע החל לעבוד במפעל דשנים וחומרים כימיים בתפקיד של עוזר אדמיניסטרטיבי במחלקת תחבורה ורכש והשתכר בממוצע 5,000 ₪ לפני ניכוי מס הכנסה. מצבו הרפואי של התובע לפני התאונה מילדותו התובע סובל ממחלת הנירופיברמטוזיס (להלן: "המחלה"). ד"ר מרדכי קליגמן, מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, וזאת לקביעת שיעור נכותו של התובע כתוצאה מהמחלה והשפעתה על תוחלת חייו. ד"ר קליגמן קבע בחוות דעתו, כי התובע סובל מ- "נירופיברומטוריס מסוג 1 (Recklinghausen), שהינה הסוג השכיח (90%) שמבחינה אורטופדית יכולה לגרום דיספלסיה או הידקות הקורטקס ועיוות בעצמות ארוכות, סקוליוסי וקיפוזיס. בנוסף, יכולה להיות מעורבות העור, פגיעה בעין כולל עצב הראיה, שינוי במבנה הראש ועליה בשכיחות להתפתחות גידולים כגון מניגיומה, גליומה ופאוכרומטוזיס". (מוצג מב/1). באשר לשיעור נכותו כתוצאה מהמחלה, ד"ר קליגמן קבע כי לתובע נכות משוקללת בשיעור 42.4% (20% בגין ההגבלה בתנועות שוק וקרסול שמאל לאחר איחוי גרוע של עצם השוקה, 20% בגין עיוות כף הרגל עם קישיון מפרק סבתאלרי ומוגבלות ניכרת במפרקים טרסלים ו- 10% בגין צלקות מכערות). משמע, נכותו האורטופדית המשוקללת של התובע שאינה קשורה לתאונה הינה בשיעור 36%. באשר לקיצור תוחלת חיי התובע כתוצאה מהמחלה, ד"ר קליגמן ציין שבמידה ואין סיבוכים נלווים למחלה, אזי אורך החיים הינו נורמאלי, ובתשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו אליו מטעם הנתבעת ד"ר קליגמן השיב לקמן: "מכיוון שקיימים סיכויים לא מבוטלים לסיבוך משני למחלה זו הגורמים לתמותה, אזי מדובר בתוחלת חיים קצרה יותר בכ- 10 שנים מהממוצע באוכלוסיה הכללית". (מוצג מב/2). עינינו הרואות, כי ד"ר קליגמן לא קבע כי התובע סובל כיום מסיבוכים משניים למחלה. פשיטא, שמדובר בהשערה ואפשרות לקיצור תוחלת החיים בעשר שנים כשהדבר תלוי בהתפתחותם של סיבוכים משניים למחלה. אמנם, ד"ר קליגמן קבע כי הסיכויים להתפתחותם של סיכונים כאלה אינו מבוטל. ברם, ד"ר קליגמן לא נחקר על חוות דעתו, והמונח "סיכויים לא מבוטלים" נותר ערטילאי. מכל מקום, בנדון דידן ובהינתן גילו של התובע, הרי שקיצור תוחלת החיים בעשר שנים אינו רלוונטי לחישוב הפיצוי בראש הנזק של הפסדי השכר לעתיד. לא זו אף זו: הנתבעת לא מצאה לנכון להעלות את הטענה של קיצור תוחלת החיים במסגרת חישוב הפיצוי בראשי הנזק העתידיים האחרים, כגון: הפסדי הפנסיה ועזרת צד ג'. נכותו התפקודית של התובע עקב פגיעתו בתאונה דעת לנבון נקל, כי הממצאים העולים מעדויותיהם של התובע ואמו, ממוצגים מב/1 ו- נ/1 וכן מעברו התפקודי של התובע מלפני התאונה, דוחים את טענות הנתבעת באשר לצורך בהפחתת שיעור נכותו התפקודית של התובע הנובעת מהתאונה. זאת שכן, התובע וחרף מחלתו שאינה קשורה לתאונה, תיפקד באופן עצמאי (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 10-11), למד והישגיו בלימודיו היו מרשימים ביותר, ואף עבד במקביל ללימודיו. מנגד, אף טענת התובע לפיה נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, דינה להידחות ובענייננו, דומה שנכותו הרפואית של התובע משקפת נאמנה את שיעור נכותו התפקודית והפגיעה בכושר תפקודו עקב התאונה ולא מצאתי לנכון לסטות ממנה. לא נעלמו מעיניי העבודות, כי התובע שב ללימודיו תקופה קצרה לאחר התאונה, המשיך בהישגיו המרשימים בלימודיו, סיים את תואר ההנדסאים בהצטיינות, המשיך ללימודי תואר מהנדס תעשייה וניהול ואף התחיל לעבוד בתחומי מקצועו והכשרתו. ברם, וכעולה מעדותו של התובע, עדות שיצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר ולא נסתרה על ידי הנתבעת כלל וכלל, התובע נאלץ להפעיל מאמץ יתר ולהשקיע זמן ארוך יותר בלימודיו לצורך השמירה על הישגיו ואף קיבל תוספת זמן במבחנים (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 5-11). זאת ועוד, אין כל ביטחון כי כוח הרצון בו ניחן התובע ילווה אותו במשך כל שנות עבודתו הארוכות שנותרו בפניו. ודוק: מאז התאונה ובעקבותיה התובע סובל מהפרעות נוירולוגיות אורגניות ובעיקר ממגבלה בולטת בדיבור, כאשר בגין הפרעות אלו נקבעו לתובע אחוזי הנכות הגבוהים מבין כלל הנכויות שנותרו לו עקב התאונה (עמ' 7 ש' 23-24, וכן שיעור הנכות הרפואית שנקבעה במל"ל בהקשר זה - 15%). נכותו זו הינה תפקודית במלואה, שכן התובע נזקק לתקשר עם אנשים ולקוחות במסגרת עבודתו (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 17-21). התובע אף סובל מנכויות אורטופדיות ובין היתר ממגבלה בכף היד. פשיטא, שהמגבלה בתפקוד כף היד משפיעה על תפקודו של התובע שנדרש במסגרת עבודתו אף לבצע הקלדות ותיוקים (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 15-16). במסגרת חקירתו הנגדית התובע לא נשאל מאומה אודות השפעת מגבלותיו הנוספות מהתאונה על תפקודו. הדבר אומר דרשני. זאת ועוד, התיעוד הרפואי ותיק הוועדות הרפואית במל"ל בכל הנוגע לפגיעה האורולוגית מלמדים בעליל, על אופייה התפקודי של נכותו הרפואית במלואה. בגין ההפרעה בלעיסה נקבעו לתובע 5% נכות רפואית שבהצטברותם למכלול נכויות התובע מהתאונה, ברי שלא ניתן להתעלם מהשפעתם על תפקודו אף הם. חישוב הפיצויים לאחר שאמרתי כל אלה, להלן חישוב הפיצוי המגיע לתובע. הפסדי שכר לעבר: מיום התאונה ועד 31.1.09: אובדן כושר עבודה מלא ובהתאם לשכרו בפועל: 1,468 ₪ (שכרו של התובע ערב התאונה מוצמד להיום) x 24 חודשים =35,232 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית כדין מאמצע התקופה ועד היום, כך שההפסד בתקופה זו = 38,888 ₪. מיום 1.2.09 ועד מועד סיום לימודיו של התובע אלמלא התאונה (עד חודש יוני 2010): מחומר הראיות עלה, כי התובע הפסיד סמסטר אחד של לימודים, ברם את לימודיו בתואר הנדסת תעשייה וניהול סיים בחודש יוני 2011, כשהיה אמור לסיימם ואלמלא התאונה בחודש יוני 2010. אמנם, התובע הפסיד רק סמסטר אחד בלימודיו עקב התאונה, אך עיכוב זה הביא לעיכוב של שנה שלמה בסיום לימודיו. על כן, הפסדי שכרו של התובע לתקופה שבין יום התאונה ועד חודש יוני 2010 = 1,468 ₪ (שכרו של התובע ערב התאונה מוצמד להיום) x 41.13% נכות x 17 חודשים = 10,264 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית כדין מאמצע התקופה ועד היום, כך שההפסד בתקופה זו = 10,827 ₪. טענתו של התובע לפוטנציאל השתכרותו שכר גבוה יותר בתקופת לימודיו ואלמלא התאונה נטענה בעלמא ולא הוכחה. מיום סיום לימודיו אלמלא התאונה (מחודש יוני 2010) ועד היום: התובע החל לעבוד לאחר חלוף כשנה מאז תום לימודיו בפועל. ברם, אין בכך כדי לשלול את זכאותו לפיצוי בגין הפסדי שכר החל מחודש יוני 2010, התקופה הרשמית לסיום לימודיו אלמלא התאונה. התובע העיד גבי הקשיים שנתקל בהם בחיפוש אחרי עבודה (ראו: סעיף 5 למוצג ת/3, וכן עמ' 12 לפרוטוקול ש' 5-14) ועדותו יצרה עלי רושם אמין אף בהקשר זה. נכותו של התובע עקב התאונה אינה נכות של מה בכך ובהצטרפותה לנכותו הרפואית שאינה קשורה לתאונה, פשיטא שלתובע לא היה קל להשתלב בשוק העבודה חרף כישוריו האינטלקטואליים והישגיו המרשימים בלימודים. בחודש יוני 2012 התובע החל לעבוד ולהשתכר. שכרו החודשי עמד על סך 5,000 ₪ ברוטו. בניכוי מס הכנסה התובע השתכר 4,836 ₪. התובע עובד באותה עבודה עד עצם היום ושכרו נותר באותם ערכים. טענת התובע באשר לגובה השכר שחבריו למקצוע השתכרו בתחילת דרכם המקצועית (לפחות פי שניים משכרו של התובע לטענתו) לא הוכחה כדבעי. התובע לא מצא לנכון להעיד מי מחבריו לתמיכת טענתו בהקשר זה, הגם שלא הייתה מניעה בעדו מלזמנם למתן עדות (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול ש' 27-33 ועמ' 14 ש'1-5). על כן, הפסדי שכרו של התובע בתקופה הנ"ל יחושבו כדלקמן: 4,880 ₪ (שכרו של התובע מוצמד להיום) x 41.13% נכות x 36 חודשים = 72,257 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית כדין מאמצע התקופה ועד היום, כך שההפסד בתקופה זו = 73,506 ₪. סה"כ הפסדי השכר לעבר = 123,221 ₪. הפסדי שכר לעתיד: בשקלול כלל הנתונים; גילו הצעיר של התובע, פגיעתו בתאונה בהיותו סטודנט ללימודי תואר בטרם החל את הקריירה המקצועית שלו, סיום לימודיו בהצלחה ועבודתו בפועל כיום מחד, ומצבו הרפואי אלמלא התאונה כשאין כל ערובה לכך שהשפעתו העתידית על תפקודו הכללי של התובע תמשיך להיות בעלת השפעה מזערית מאידך, הנני מעמידה את בסיס השתכרותו העתידי של התובע על סך 9,800 ₪ (כ- 1.25 מהשכר הממוצע במשק ובניכוי מס הכנסה). בסיס שכר עתידי זה, נקבע כאמור תוך התחשבות בכלל השיקולים לעיל ובפרט, בנכותו הקודמת של התובע שאינה קשורה לתאונה והעלולה להשפיע בעתיד על "עודף בריאותו". ולהלן חישוב הפסדי שכרו של התובע בעתיד: 9,800 ₪ x 41.13% נכות x 258.7875 (מקדם היוון עד גיל 67) = 1,043,105 ₪. הפסדי פנסיה לעבר: 12,322 ₪. החישוב נערך לפי הנוסחה שלהלן: 10% x הפסדי השכר לעבר. שיטת חישוב זו מגלמת בתוכה את קיזוז חלקו של התובע בהפרשות לפנסיה בעבר. הפסדי פנסיה לעתיד: הנתבעת לא העלתה כל טענה בנוגע לתקופת ההפסד ולקיצור תוחלת חיי התובע בהקשר זה. על כן, הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסדי הפנסיה לעתיד עומד על סך 125,000 ₪ [בערך, 12% מהפסדי השכר לעתיד]. הסכום הנ"ל מתקבל אף לפי שיטת החישוב הקונבנציונלית לקמן: 70% מבסיס השכר לעתיד, אחוזי הנכות הרפואית, מקדם היוון לתקופת ההפסד (13 שנים מגיל 67 עד תום תוחלת חיי התובע בגיל 80), ומקדם היוון כפול ל- 35 שנים, בניכוי חלקו של התובע בהפרשות לפנסיה. כאב וסבל: 122,620 ₪. החישוב נערך לפי 103 ימי אשפוז, 41.13% נכות רפואית ובתוספת הפרשי ריבית מיום התאונה ועד היום. הוצאות בגין נסיעות ובגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: התובע אושפז למשך למעלה ממאה ימים, והוריו ביקרו אותו מידי יום במשך תקופת אשפוזו. אין חולק, כי מגיע פיצוי בגין הוצאות הנסיעות כאמור. דומה, שהתובע נזקק לעזרה מסיבית מהוריו מאז שחרורו מבית החולים ועד חזרתו ללימודים לכל הפחות, שכן אין כל חולק שבתקופה זו התובע סבל מ 100% נכות זמנית. לנוכח שיעור נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה, ומהות המגבלות נשוא הנכויות שנקבעו לו, אין צורך בדמיון רב כדי לשער את עצם הצורך והיזקקות התובע לעזרת זולתו בעתיד ובהיקף בלתי מבוטל. בגין כלל ההוצאות נשוא פרק זה, לרבות הפיצוי בגין הפסד שכר הלימוד שנגרם לתובע (לאחר קיזוז ההחזר שהתקבל בידיו מהמכללה) הנני קובעת בדרך אומדנא, פיצוי בסך של 150,000 ₪. ניידות: טענות התובע לפסיקת פיצוי בגין ניידות נטענו ללא כל ביסוס ראייתי ועל כן, אין כל מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה. ניכוי תגמולי המל"ל: בעקבות התאונה התובע קיבל דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה בסך של 207,894 ₪. סכום זה הינו נכון ליום 9.1.13 (ראו: חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעת, מוצג נ/6). סכום תגמולי המל"ל משוערך להיום = 210,368 ₪. קיזוז תשלום תכוף: התובע קיבל מהנתבעת תשלום תכוף בסך של 17,899 ₪ (סכום זה הינו נכון ליום 9.6.13 ולאחר קיזוז שכ"ט עו"ד). הסכום נכון להיום = 17,927 ₪. סכום זה יש לקזזו מסכום הפיצוי שנפסק לתובע. לסיכום סך נזקי התובע = 1,347,973 ₪ ובמעוגל, סך 1,348,000 ₪. אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,348,000 ₪, בצירוף סך של 207,977 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט (האגרה ששולמה בידי התובע משוערכת להיום). הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כבישפגיעת ראש / מוחתאונת דרכים