רק בחלוף שש שנים מיום חתימת הסכם א' פעלו הנתבעים לסילוק המשכנתא, וברי כי פרק זמן של שש שנים אינו יכול לעמוד לנתבעים כפרק זמן סביר. התובעים מפנים בעניין זה לס' 41 לחוק החוזים (חלק כללי)- התשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובע, כי חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיימו זמן סביר לאחר כריתת החוזה. זאת ועוד, לטענתם, הנתבעים הפרו הפרה בוטה את חובת תום הלב הקבועה בס' 39 לחוק החוזים, באופן שזלזלו בחיובם לסלק את המשכנתא מהדירה, תוך שהם נוקטים בהתעלמות שיטתית מפניותיהם, דבר שגרם להם נזק רב. זאת ועוד, לגרסתם, החמור בהתנהגות הנתבע מס' 1 הוא, כי במקום להזרים את כספי המכר לבנק משכנתאות לצורך סילוק המשכנתא או לפחות הקטנתה, הזרים הנתבע מס' 1 את הכספים לעסקו ו/או לטובת רכישת דירה חלופית. לטענת התובעים, לאחר חמש שנות מגורים בדירה א', החליטו להעתיק את מקום מגוריהם לאור התרחבות משפחתם, אולם לא עלה בידם למכור את דירה א', היות והמשכנתא לא סולקה על ידי הנתבעים. לגרסתם, מצאו קונה פוטנציאלי (להלן: "הקונה"), אשר היה מוכן להשהות את ביצוע העסקה עד להסדרת הרישום בפנקס הזכויות, וזאת על רקע הבטחות הנתבעים פעם אחר פעם, כי תוך מספר ימים יפעלו לסילוק המשכנתא. כך יצא, שבמקביל ובהסתמך על התחייבויותיהם של הנתבעים, נערך בין התובעים לקונה הסכם רכישה (להלן: "הסכם ב'"), והתובעים רכשו לעצמם דירה בקריית אתא (להלן: "דירה ב'"). לטענתם, גם כאן הנתבעים המשיכו להסב להם נזקים, שכן המשיכו שלא לעמוד בהבטחותיהם לסלק המשכנתא, דבר אשר אילץ אותם להשכיר את דירה א' לקונה עד אשר תסולק המשכנתא. בנוסף, נגרם להם נזק כבד נוסף, בכך שנאלצו ליטול משכנתא גדולה יותר עבור רכישת דירתם החדשה ע"ס 566,304 ₪ (להלן: "משכנתא ב'"), במקום הסך של 163,000 ₪ (הסכום אותו התובעים היו אמורים להשלים לסכום של 477,000 ₪, כפי שנקבע בינם לבין הקונה). זאת ועוד, לטענתם, על מנת להשלים את כניסתם לדירה ב', נאלצו ליטול הלוואות נוספות מבנק דיסקונט במועדים שונים, על מנת לשלם לקבלני השיפוץ שעבדו בדירה זו, וכי מצבם הכלכלי החמיר, עד כדי שנאלצו ביום 10.05.10 למכור את רכבם לצורך מימון שיפוצים אלו. כאמור, התובעים טוענים, כי רק ביום 14.10.10, לאחר שש שנים לערך, הואילו הנתבעים לפעול לסילוק המשכנתא, אולם טרם עלה בידי התובעים במועד הנ"ל לקבל כספם בעבור מכר דירה א', עד לאחר השלמת העברת הזכויות על ידי עורך הדין ישראל פז, דהיינו נוצר עיכוב נוסף עקב התנהלות הנתבעים. לסיכום, התובעים טוענים, כי בהתנהגות הנתבעים המפורטת לעיל, יש משום הפרה יסודית של ההסכם והיא לוקה בחוסר תום לב משווע, והתנהגות אשר גרמה להם לנזקים רבים (הפורטים בכתב תביעתם ועליהם אתן את הדעת בהמשך). מנגד הנתבעים טוענים, כי בהתאם להסכם מחובתם היה לפעול לסילוק המשכנתא, וכנגד סילוקה היו אמורים התובעים להעביר לנתבעים את יתרת תמורת הדירה בסך של 23,000 דולר. הנתבעים מדגישים, כי התובעים היו מודעים לכלל האמור בהסכם, לרבות העובדה, כי אין הם אמורים להעביר את הסכום השני בהעדר אישור סילוק המשכנתא, ולמרות זאת עשו כן, ולטענתם על פי הוראות עו"ד ישראל פז. בהקשר זה טוענים הנתבעים, כי עו"ד פז ייצג את שני הצדדים בעסקת המכר, ועל כן, לאור היותו שלוח של מי מהצדדים, הרי שכל טענה שיש לתובעים כנגד הוראה כזו או אחרת שניתנה להם על ידו- יש להפנותה אליו ולא לנתבעים. לגופו של עניין, הנתבעים טוענים, כי סוכם בין הצדדים שלא יוצב תאריך יעד, אלא התשלום יבוצע מיד כשיתאפשר הדבר. הנתבעים מדגישים, כי הדבר היה מוסכם על הצדדים, לאור העובדה שמחד, לתובעים היה קושי בגיוס הסכום לאור מצבם הכלכלי הדחוק באותה עת, ועל כן הדבר היווה מעין "אורכה" בהסכמה לתשלום הסכום. מאידך, הדבר היה אף נוח לנתבעים, שעה שרכשו באותה עת דירה מכונס נכסים, ובשל הבעייתיות שהיתה ברישום הדירה, נוצרו קשיים אל מול הבנק למשכנתאות בגרירת המשכנתא מהדירה הנמכרת לתובעים לדירה החדשה. לטענתם, אין חולק כי בפועל לא שולמה מלוא התמורה, ואף לא בנאמנות, ולמרות זאת התובעים נכנסו בפועל לדירה וקיבלו חזקה בה. לגרסתם, מאזן הנוחות בין הצדדים נטה לטובת התובעים, לאור העובדה כי היה ביכולת הנתבעים לפרוע את המשכנתא במלואה או להקפיאה, ובכך למוחקה מרישומי הדירה ולא לגרורה, וכפועל יוצא היה אמורים התובעים לגייס מיידית את הסך של 23,000 דולר, אולם כאמור, עצם הקפאת התשלום היה נוח לתובעים ועל דעתם. יתרה מזאת, לטענתם, הדבר היטיב עם התובעים כלכלית, לאור העובדה שהוסכם, כי על אף הירידות החדות בשער הדולר, התובעים יעבירו את יתרת התמורה בתשלום דולרי בלבד, כך שירידת שער הדולר הביאה להפרש תשלום בסך של כ-20,700 ₪ לטובת התובעים. הנתבעים מוסיפים, כי בניגוד לטענת התובעים, כל העת ועד מכתב בא כוחם של התובעים, לא פנו התובעים אל הנתבעים כלל ועיקר, אלא למעשה נשמר בניהם "קשר של שתיקה", לפיו התובעים לא נוטלים הלוואה נוספת לתשלום יתרת התמורה, ומנגד הנתבעים לא דורשים אותה, וזאת על אף שלטענתם המשיכו נמרצות בניסיונם להשיג את כלל האישורים לגרירת המשכנתא. לטענתם, כל אותה העת הייתה שמורה לתובעים הזכות לפנות אל הבנק למשכנתאות ולשלם את מלוא סכום סילוקה, שהיה פחות מסכום חובם אל הנתבעים ובכך לשחרר את הדירה, אך התובעים בחרו שלא לעשות כן. עוד נטען, כי למעשה כל מטרת התובעים היא להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים, וטענתם לנזקים כאלו או אחרים הינן טענות בעלמא. כך למשל, בניגוד לעדות התובע, צלחה האפשרות בידי התובעים למכור את דירתם, כך שלא הפסידו מאום ואף קיבלו לידיהם דמי שכירות. באשר לטענת התובעים כי נאלצו למכור את רכבם, משיבים הנתבעים, כי מכירה זו התבצעה לצורכי מימון שיפוץ דירתם החדשה של התובעים (דירה ב'), וכלל אינה נובעת מאי סילוק המשכנתא. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות מטעם הצדדים, את פרוטוקולי הדיון, את סיכומי הצדדים ועיינתי בנספחים, אני נותן בזאת את פסיקתי. דין התביעה להתקבל אך בחלקה בלבד. מצאתי כי יש להפחית אשם תורם משמעותי בהתנהגות התובעים וכי ישנה חפיפה בין ראשי הנזק וחלקם גם נדחה על ידי, ועל כן המשמעות היא שסכום הפיצוי לו יזכו התובעים יהיה נמוך משמעותית מהסכום הנתבע. להלן נימוקי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה: 1. שאלת החבות- האם הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הוראות הסכם המכר? בהסכם המכר, אשר נחתם בין הצדדים, הוסכם כדלקמן (ההדגשות שלי: ע.נ): "3.ג. סכום נוסף בש"ח שיהיה שווה ערך ל-22,000 דולר ישולם למוכר על ידי הקונה עד ל-22.03.04 ולא לפני שהמוכר יסלק ו/או יגרור את המשכנתא כמפורט בסעיף 6 להלן. 6. מוסכם בזאת בין הצדדים שהמשכנתא של המוכר תסולק באמצעות קיזוז מכספי ההלוואה שהקונה מתכוון לקבל מבנק למשכנתאות לצורך רכישת הדירה מהמוכר. לצורך ביצוע האמור לעיל, מתחייב המוכר לדאוג להמציא לקונה תוך 10 ימים ממועד קבלת הדרישה ממנו, מכתב כוונות מהבנק למשכנתאות שבו מתנהלת המשכנתא שלו (להלן: "מכתב הכוונות") לגבי סכום המשכנתא שהבנק למשכנתאות דורש כתנאי לשחרור הדירה מהמשכנתא של המוכר ומוסכם בזאת שכל סכום שישולם על ידי הקונה בהתאם להוראות שבכתב הכוונות, יחשב כתשלום של הקונה על חשבון הדירה ויקוזז ממחיר הדירה... וכמו כן מתחייבים שני הצדדים לחתום ללא דיחוי על כך מסמך שידרשו לחתום עליו על ידי הבנק/ים למשכנתאות לצורך ביצוע האמור לעיל". מקריאתי את הוראות ההסכם עולה התמונה, כי התובעים עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הנתבעים, ואילו הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הוראות ההסכם ולא פעלו להגשמתו. על פי הוראות ההסכם, על הנתבעים היה לפעול לסילוק ו/או גרירת המשכנתא עד ליום 22.03.04, דבר שבפועל לא נעשה על ידם, וזאת למרות שקיבלו את התשלום בסך 22,000 דולר מידי התובעים. כאמור, התובעים טענו, כי מלפנים משורת הדין נקבע מועד נדחה אחרון לסילוק המשכנתא על ידי הנתבעים, עד ליום 30.06.06. הנתבעים מצידם הכחישו טענה זו, וטענו כי כלל לא סוכם על תאריך יעד, אלא הוסכם כי התשלום יבוצע כשיתאפשר הדבר. טענות אלו לא הוכחו במשפט ונטענו בע"פ ללא כל תימוכין בכתב. אך גם אם נלך על פי טענת התובעים, כי המועד הקובע נדחה ליום 30.06.06- טענה זו רק עושה חסד עם הנתבעים, אשר טוענים טענה בע"פ כי כלל לא הוצב תאריך יעד, אל מול התאריך שנקבע בהסכם המכר (22.03.04), המהווה מסמך בכתב. בהקשר זה אציין, כי הנתבעים לא צירפו כל מסמך לכתב הגנתם ו/או לסיכומיהם והדבר אומר דרשני. 2. נתתי אמון בעדות התובע וכן בעדות עו"ד ישראל פז (שכאמור ייצג את שני הצדדים בעסקת הסכם המכר), כי נעשו במשך כל התקופה, עד לסילוק המשכנתא בפועל, עשרות פניות לנתבעים על מנת שיפעלו לגרירת ו/או סילוק המשכנתא, אך אלו לא נענו. עדותו של עו"ד ישראל פז, הייתה מהימנה ואובייקטיבית וחיזקה את טענות התובעים. וכך העיד עו"ד ישראל פז בפרוטוקול הדיון מיום 29.10.13: "ש: מה אתה יודע על ההתנהלות מאז חתימת ההסכם ועד המועד שבו סולקה המשכנתא בסופו של דבר? ת: לפי ההסכם שערכתי המשכנתא היתה צריכה להיות מסולקת כחודשיים לאחר חתימת ההסכם- 22.03.04 כנגד תשלום שהקונים היו צריכים לשלם למוכרים. מפורט בהסכם האופן שבו תסולק המשכנתא. המוכרים היו צריכים להמציא לפי סעיף 6 את מכתב הכוונות מבנק המשכנתאות. הם לא עשו זאת עד אותו מועד ולא עשו זאת במשך שנים למרות הפניות החוזרות ונשנות. אני ייצגתי בהסכם את שני הצדדים. ש: כמה פעמים פנית אליהם בקשר לסילוק המשכנתא? ת: אי אפשר לספור. לא פניתי אליהם בכתב. רק טלפונית. הייתי אומר שהיו עשרות שיחות. ש: כמה פעמים פנה אליך הקונה בנוגע לסילוק המשכנתא? ת: גם עשרות פעמים. מדובר בתקופה של 8,9 שנים. הקשר היה עם חיים אבוטבול שהוא איש עסקים. פעם אמר שהוא נוסע לחו"ל ואי אפשר היה לדבר איתו, כשתפסתי אותו הוא אמר שהוא מודע לזה ויסדר את זה. הוא אמר שיש לו בעיות עם קניית הדירה ולא יכול לבצע גרירה. הסברתי לו את המשמעויות. כך העניין נמשך עד 2010". כאמור, עו"ד ישראל פז מהווה שלוח של שני הצדדים ועל כן הינו עד אובייקטיבי, ועדותו אינה משתמעת לשני פנים. עדותו תמכה בגרסת התובעים לעניין עשרות הפניות שנעשו לנתבעים לצורך סילוק המשכנתא ועל הימנעותו של הנתבע מלסלקה. על כן, נדחית בזאת טענת הנתבעים כי כל אותה העת נשמר בניהם מעין "קשר של שתיקה" בכל הנוגע לסילוק המשכנתא. יתכן והיתה הסכמה כזו או אחרת לתקופה קצרה, כאשר הדבר היה נוח לשני הצדדים, אך בוודאי שלא ניתנה לנתבעים הסכמה גורפת מצד התובעים לא לפעול לסילוק המשכנתא. הדבר סותר את כל ההיגיון הכללי והעסקי שעומד מאחורי חתימת הסכם המכר. יש לציין, כי התובעים לא הסתפקו בפניות בע"פ לנתבעים ואף צירפו לכתב תביעתם מכתבי התראה שנשלחו לנתבעים באמצעות באי כוחם מיום 25.11.09, 03.06.10, וכן מכתב מיום 14.10.10 המדברים בעד עצמם. יש לציין לעניין זה את עדותו של הנתבע עצמו בפרוטוקול הדיון מיום 10.07.13: "ש: נכון שהיית אמור לקבל את התשלום השלישי, מפנה לסעיף 3(ג) רק אחרי שאתה מסלק את המשכנתא? ת. נכון. נכון לא סילקתי את המשכנתא ולמרות זאת קיבלתי את התשלום. ש. האם נכון שבמועד זה הכוונה שלך היתה לסלק את חוב המשכנתא מתוך תמורת כספי המכר באותה עת? ת. כן. זה מה שאומר הסעיף. ש. למה לא עשית את זה? ת. התובע פנה אלי כמה פעמים לגבי העניין של סילוק המשכנתא. הרבה פעמים. אמרתי לו שאני לא הולך לעשות איתו שום תרגיל, יש משכנתא, יש חוזה ויש לי בעיה בגרירת המשכנתא. כרגע אין לי תזרים מזומנים כדי לשחרר את המשכנתא. יתרה מזאת אמרתי לו שנתתי לו את הדירה, שיחיה בדירה. ... ש:אמרת שהתובע פנה אליך מס' פעמים רב ואני אומר לך שהוא פנה אליך באופן קבוע לטלפון אליך, לאשתך, לבית, ביקש ממך שתסלק את המשכנתא. ת. נכון. ש. אתה בכל זאת לא טורח לפנות אל הבנק שלך ולהמציא מכתב כוונות. ת. פניתי לתובע ואמרתי לו שהוא גם לא משלם משכנתא והוא אמר שהוא אולי ימכור את הבית. הכל התחיל כשהוא החליט למכור את הבית. עד אז הכל היה נוח, לא שילם משכנתא, לא שילם כסף. ש. אתה יודע שהוא לא יכול היה לקבל הלוואת משכנתא על הדירה בגלל זה? ת: מודע לזה". עיננו רואות, כי הנתבע עצמו מודה כי קיבל את התשלום השלישי בסך 22,000 דולר, אך לא טרח לסלק את המשכנתא כנגד תשלום זה, בהתאם להוראת ס' 3ג' להסכם. אדגיש, כי התובעים בחרו לשלם את הסך הנ"ל לנתבעים, על אף שהיו צריכים לשלמו רק לאחר גרירת ו/או סילוק המשכנתא על ידי הנתבעים. יש לציין, כי הנתבע בעדותו העלה טענות שונות בדבר קשיים כאלו או אחרים שנתקל בהם בגרירת המשכנתא, אך כאמור לא צירף כל מסמך המעיד על כך ובכך אין לו להלין אלא על עצמו. התרשמתי מעדותו של הנתבע, כי היה שווה נפש ביחס לדרישות החוזרות ונשנות מצד התובעים לסילוק המשכנתא והיה רשלן בכל הנוגע לקיום התחייבויותיו על פי ההסכם. אין ספק, כי התעלמות שיטתית מדרישות התובעים, אשר נפרשו על פני מספר שנים, הינה התעלמות מוגזמת וחריגה, כאשר הנתבע היה מודע לנזקים שנגרמים לתובעים, עקב אי סילוק המשכנתא. בסופו של יום המשכנתא סולקה רק בשנת 2010, היינו התובעים המתינו פרק זמן של כארבע שנים מהמועד הנטען על ידם כי היווה המועד הנדחה האחרון (30.06.06), עד לסילוק המשכנתא בפועל- פרק זמן שהינו בלתי סביר בעליל. 3. אני דוחה את טענת הנתבעים, כי התובעים יכלו בעצמם לפעול לסילוק המשכנתא על ידי תשלומה ישירות לבנק למשכנתאות. מדובר בטענה לא רלוונטית מאחר ואין זה מתפקידו של הקונה לנהל משא ומתן מול הבנק שבו נוהלה המשכנתא של המוכר לצורך סילוקה ו/או גרירתה. בטענה זו מתחמקים הנתבעים מחובתם על פי ההסכם, והיה עליהם להמציא לידי התובעים מכתב כוונות מהבנק למשכנתאות לגבי סכום המשכנתא. לא מקובלת עלי אף טענות התובע בעדותו, כי לא ידע את סעיפי ההסכם לפרטיו מאחר וחשב שזה חוזה סטנדרטי ולכן לא טרח לקרוא אותו. הנתבע חתם על החוזה ועל כן חזקה עליו כי הבין את תוכנו. 4. הנתבע אף "הגדיל" לעשות כאשר לא הפקיד את כספי המכר שקיבל מהנתבעים לצורך סילוק ו/או הקטנת המשכנתא. וכך העיד הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 10.07.13: "ש: את הכספים שקיבלת מהתובע הפקדת לטובת חוב המשכנתא? ת: לא. הכספים היו אצלי בבנק. ש: השקעת בעסק? ת: אין קשר בין העסק לכסף הזה. ש: אמרת שכל הכספים שלך מושקעים בעסק ולכן לא יכולת לסלק את המשכנתא? ת: לא אמרתי שאת הכסף הזה השקעתי בעסק. את ההפרש שהייתי צריך להביא לא היה לי באותו רגע זמין". אין זה מעניינם של התובעים סיבותיו האישיות של הנתבע לאי יכולתו לפעול לסילוק המשכנתא, על אחת כמה וכמה לאור עמידתם בהתחייבויותיהם ותשלום הסכומים השונים לנתבעים, בהתאם למועדים בהסכם. הנתבע היה צריך להשתמש בכספי התובעים שהועברו אליו לצורך סילוק ו/או הקטנת המשכנתא, אך כאמור לא עשה כן. כל תכלית ההסכם וההיגיון העסקי הנובע ממנו הינם תשלום התמורה לנתבעים כנגד העברתם לתובעים את החזקה והבעלות בדירה במועדים שצוינו בהסכם. על כן, משלא פעלו הנתבעים בהתאם למחויבויותיהם על פי הסכם המכר לסילוק המשכנתא במועד, תוך נקיטת התעלמות בלתי סבירה מפניותיהם לעשות כן, הרי שהפרו את הסכם המכר הפרה יסודית. מכל המקובץ דלעיל אני קובע, כי התובעים הכיחו את אחריות הנתבעים. עם זאת, הוברר כי לתובעים אשם תורם ואשם תורם שיש לקחת אותו בחשבון, דהיינו אין מדובר באשם תורם שולי ואסביר זאת כדלקמן. ראשית, תמוהה בעיני העובדה, כי התובע מס' 1 שילם את הסכום של 22,000 דולר וזאת בטרם סילקו הנתבעים את המשכנתא בהתאם להוראות ס' 3ג' להסכם, על אף שלא היה חייב לעשות כן ולאור התנהלות הנתבעים מולו. כשנשאל התובע מס' 1 בעדותו מדוע שילם סכום זה למרות שהיה מותנה באישור הסרת המשכנתא, השיב כי עשה כן בעצתו ובאישורו של עו"ד פז. עו"ד פז מצדו הכחיש טענה זו מכל וכל וטען בעדותו, כי ההפך הוא הנכון- הוא הזהיר את הקונה שלא לשלם את הכסף בטרם תסולק המשכנתא. מדובר בגרסה מול גרסה, אך בכל אופן תמוהה בעיני התנהלותו של התובע במקרה זה לאור נסיבותיו ומקובלת עלי גרסתו של עו"ד פז, שלא היה לו אינטרס שלא לתת את מלוא התמונה השלמה והאמיתית בתיק זה. תמוהה בעיני העובדה, שלאחר הבטחות חוזרות ונשנות מצד הנתבעים ולאחר כארבע שנים בהן לא נעשה דבר מצידם, החליטו התובעים לפתע להתקשר בחוזה מכר עם הקונה, תוך הישענותם על הבטחות הנתבע מס' 1, כי המשכנתא תסולק. זאת ועוד, לטעמי, התובעים המתינו פרק זמן רב מידי עד שפנו לקבלת סעד מבית המשפט ובכך הגדילו את נזקם, ולראייה לכך מכתב ההתראה הראשון נשלח רק ביום 25.11.09, לאחר מכן המתינו פרק זמן נוסף ומכתב התראה שני נשלח רק ביום 03.06.10, כאשר קדמו למכתבים אלו לטענתם עשרות פניות בע"פ. התנהגותם כאמור מהווה אשם תורם חוזי, ואני אעריך אותו בנסיבות העניין ב-40 אחוז. 5. משכך אני עובר לדיון בראשי הנזק השונים, אשר לטענת התובעים הוכחו ואשר מצויינים בסעיף 26 לכתב התביעה. התובעים למעשה לא חזרו עליהם בסיכומיהם ולמעשה היפנו לאותם ראשי נזק. עלי לציין, כי התובעים לא בחרו לתבוע את ה"פיצוי המוסכם" מכח החוזה ותבעו נזקים מיוחדים אשר עול ההוכחה מוטל עליהם להוכיחם ואשר יש לבדוק כל אחד מהם בנפרד. א. נטילת משכנתא גבוהה- התובעים טוענים כי עקב אי סילוק המשכנתא, לא יכלו למכור את הדירה לקונה שמצאו, ובמקביל ולאור הבטחות הנתבעים לסילוק המשכנתא כבר התקשרו בהסכם ב' לצורך קנייתם את דירתם החדשה. לגרסתם, משהגיעו מועדי פרעון הסכומים הנקובים בהסכם ב' לא היה בידיהם את הסכום, אשר היה אמור להשתלם להם מידי הקונה בעסקת מכירת דירה א'. על כן, נאלצו לטענתם ליטול משכנתא ע"ס 566,304 ₪ במקום הסך של 163,000 ש"ח- הסכום אותו היו אמורים התובעים להשלים לסכום של 477,000 ₪, כפי שנקבע בינם לבין הקונה את דירה א', אילו עמדו הנתבעים בהתחייבויותיהם. התובעים טוענים, כי בגין נטילת משכנתא עודפת זו נאלצו לשלם מיום נטילתה ועד הגשת התביעה סך עודף של 27,691.56, כאשר בפועל היה עליהם לשלם 8,094.45 ₪, דהיינו הלכה למעשה שילמו סך עודף של 19,597 ₪. ב. התובעים טוענים, כי נאלצו לרכוש פוליסת ביטוח משכנתא EMI במסגרת קבלת תנאי המשכנתא ב' על סך כולל של 22,304 ₪. על כן, כשירצו להקטין את תשלומי המשכנתא, בעקבות קבלת הכספים ממכירת דירה א', יוחזרו להם דמי ביטוח החיים היחסיים בהפחתת תשלום קנס, ובכך יאלצו לשלם סכום עודף של 15,621 ₪. ג. התובעים טוענים, כי נאלצו לשלם במשך כ-12 חודשים דמי משכנתא תשלום משכנתא עודפת בסך של כ- 2,000 ד"ח לחודש ובסה"כ 24,000 ₪. אני נכון לתת אמון לאור ההפרה החוזית של הנתבעים שהתובעים אכן נאלצו לקחת משכנתא גבוהה יותר. ואולם, הניסיון לגלגל את כל הפרש המשכנתא לפתחם של הנתבעים ובמקביל לתבוע תשלום משכנתא עודפת נראה לי כניסיון לגבות כפל פיצוי. לטעמי סעיפים א ו-ג' בעלי חפיפה ועל כן אני אקבל את סעיף ג' בלבד בגין לקיחת משכנתא גבוהה יותר ואוסיף לו את הסכום של פוליסת הביטוח. מדובר בסכום של 39,621 ₪. ד. התובעים טוענים, כי לא יכלו למכור את דירתם לקונה עקב אי סילוק המשכנתא, ולכן נאלצו להשכיר לו אותה. על כן, הם תובעים את דמי השכירות אשר קוזזו מעלות המכר של הדירה לקונה בסך של 18,000 ₪. ראש נזק זה כלל אינו ברור לי. אמנם התובעים לא הצליחו למכור את הדירה לקונה בזמן שבו חפצו בו, אך בינתיים בזמן זה השכירו לו את הדירה וקיבלו דמי שכירות שקוזזו מעלות דמי המכר. על כן, משקוזז סכום זה- הרי שלא הפסידו דבר מסכום מכירת דירה א'. לפיכך, אני דוחה ראש נזק זה אשר נתבע על ידי התובעים. ה. התרוצצות ועגמת נפש- 10,000 ₪ נתבעו על ידי התובעים. אני מכיר בסכום של 6,000 ₪ בלבד. ו. הפסד ימי עבודה בסך של 4,000 ₪ לא הוכח ועל כן נדחה על ידי בבחינת נזק מיוחד. ז. התובעים תובעים אבדן הנאה בגין אי שימוש ברכב בסך 2,000 ₪ למשך 5 חודשים- ובסה"כ 10,000 ₪. גם ראש נזק זה דינו להדחות. מכירת הרכב נועדה לצורך מימון עלות שיפוץ דירה ב' ואינה קשורה לאי סילוק המשכנתא על ידי הנתבעים. הסכום הכולל המתקבל אפוא בגין ראשי הנזק בצירוף עוגמת נפש הינו בסך של 45,621 ₪, כאשר מסכום זה אני מפחית 40 אחוז רשלנות תורמת בגין "אשם חוזי"- הסכום בעיגול הינו 18,250 ₪. ולאחר ההפחתה מדובר של 27,371 ₪ ובעיגול 27,500 ₪. לסכום זה של 27,500 ₪ יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, בתוספת אגרות בית משפט ששילמו על ידי התובעים, וכן שכ"ט עו"ד בהתחשב בדחיית מועד ההוכחות שהיה בתיק זה שהיה באשמת הנתבע מס' 1 בלבד בסך של 4,500 ₪ + מע"מ. סכום זה ישלמו הנתבעים לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. חוזהמסמכיםמשכנתאמקרקעין