במהלך הליכתה ברחוב באשדוד, נפלה כתוצאה ממרצפות שקועות עם הפרשי גובה ביניהן. כתוצאה מכך, נחבלה ונפצעה. נסיבות התאונה ושאלת קיומה של אחריות מטעמה של התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, בן זוגה, וחתנה. התובעת מוסרת בתצהיר העדות הראשית, כי ביום 14.10.09 בשעה 18:00 לערך, במהלך הליכתה ברחוב יהודה הלוי פינת אבן עזרא באשדוד, נתקלה רגלה במרצפות שקועות עם הפרשי גובה ביניהן, וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בראש, באף, בכתף שמאל ובצלעות בצד שמאל. עוברי אורח שהיו במקום, אשר פרטיהם לא נשמרו בידיה, סייעו לה והזמינו אמבולנס. בבית החולים נערכו לה בדיקות מהן עלה כי היא סובלת גם משבר בזרוע שמאל. התובעת העידה בבית המשפט ונחקרה בחקירה נגדית לגבי נסיבות התאונה. בעדותה מסרה, כי הלכה עם בעלה לרופא עור ובדרכה נפלה ונחבלה. מדובר במקום שבו עברה לפעמים. באותו היום, הלכה ברגל לרופא. היא הלכה ביחד עם בעלה, אך לא תמכה בו. לדבריה, אין לה בעיה של ראיה. לא ראתה שיש בעיה במרצפות ברחבת המדרכה בה נפלה. לעדותה של התובעת, כאשר נפלה, ראתה כי המדרכה שבורה. לתובעת היה קושי להצביע בתמונות שהוצגו לה על המקום המדויק שבו נפלה. לשאלה, מדוע בתצהיר המענה לשאלון, כאשר נשאלה האם היו עדים, לא ציינה את בעלה, השיבה התובעת כי בעלה היה איתה כל הזמן ואף הגיע עמה מהמקום לבית החולים. בעלה הוא זה שהלך עם בני המשפחה כדי להצביע על מקום הנפילה שכן היא לא היתה מסוגלת ללכת מחמת מצבה הרפואי. בעלה של התובעת מסר בתצהיר העדות הראשית, כי במועד התאונה הלך ביחד עם התובעת, ואזי נפלה התובעת לאחר שרגלה נתקלה במרצפות שקועות עם הפרשי גובה ביניהן. יום למחרת, ביקש מהחתן ללכת איתו למקום האירוע ולצלם את המפגע, עליו הצביע. בעדותו בבית המשפט מסר בעלה של התובעת, כי הלך עם אשתו לרופא עור שמרפאתו בבית הרופאים. הם הלכו ביחד כאשר לפתע התובעת נפלה. מישהו מהקהל שהיה במקום הזמין אמבולנס אשר לקח את התובעת לבית החולים. בעלה של התובעת טען בעדותו כי השניים לא תמכו זה בזה בצעידתם ולא שילבו ידיים. הם אינם הולכים הרבה באותו מקום. כאשר הוצגו בפני העד התצלומים של האזור בו נפלה התובעת, הצביע העד על מקום נפילתה. לעדותו, מדובר במרצפות פגומות שמונחות באופן פגום. העד הכחיש את האפשרות לפיה הוא מצביע על המקום, שעה שיתכן שמדובר במקום אחר בו נפלה התובעת, רק משום שבמקום עליו הצביע המרצפות לא אחידות. לעדותו, הוא זוכר בדיוק את המקום שבו התובעת נפלה. החתן של התובעת מסר בתצהיר העדות הראשית, כי למחרת הנפילה הגיע אליו בעלה של התובעת וביקש ממנו להתלוות למקום האירוע על מנת לצלם את המקום. בעלה של התובעת הצביע על המפגע, והוא צילם את התמונות, אשר הוגשו לתיק בית המשפט. לגבי נסיבות האירוע מסר העד בעדותו בבית המשפט, כי למיטב ידיעתו התובעת ובעלה הלכו ביחד לרופא ובדרכם נפלה התובעת. לגבי מועד צילום המקום, העד מסר כי בטוח שמדובר ביום למחרת התאונה. העד ציין בתצלום שהוצג בפניו את המקום שעליו הצביע בפניו בעלה של התובעת כמקום הנפילה. לעדותו, שאל את בעלה של התובעת האם הוא בטוח שזה המקום, ונענה כי זהו אכן המקום, גם לפי סימנים של 3 שורות מרצפות אחרי שורת מרצפות אדומה וקרוב לפח הזבל. מטעמה של הנתבעת לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ולא זומנו למתן עדות עדים כלשהם. לאחר שבחנתי את עדותם של העדים מטעם התובעת הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את עדותם. כל העדים, ובפרט התובעת ובעלה, עשו רושם של עדים אמינים ועדותם היתה מהימנה. התרשמתי, כי העדים השיבו תשובות מלאות וכנות לשאלות שהוצגו להם ותארו כמיטב זיכרונם את האירוע. על כן, יש לקבוע כי התובעת אכן נפלה בנסיבות ובמקום שתוארו בתצהירי העדות הראשית ובעדויות העדים שהעידו בפני בית המשפט. אני מקבל את עדותם של התובעת ושל בעלה לגבי נסיבות האירוע, ובכלל זאת לגבי הגורם לנפילתה של התובעת במקום. אף אם תצהירו של הבעל הוגש באיחור ואף אם לא הוזכר בשלבים קודמים כמי שהיה נוכח באירוע ביחד עם התובעת, הרי שאין בכך כדי לשנות מן המסקנה, לפיה עדויותיהם של התובעת ושל בעלה היו ברורות, עקביות ומהימנות, ואף נתמכו באופן כללי בעדותו של העד הנוסף (שעובדת היותו החתן, אינה מבטלת בפני עצמה, את משקל עדותו). אני מקבל את עדותם של הבעל והחתן לגבי המועד והנסיבות שבהן צולמו התמונות שהוגשו לתיק בית המשפט וקובע כי אלו אכן משקפות את מקום נפילתה של התובעת. עדיין מונחת בפני בית המשפט השאלה, האם בנסיבות בהן נפלה התובעת, עת נתקלה רגלה במרצפות ברחבת המדרכה בה צעדה ביחד עם בעלה, קיימת אחריות לנתבעת לנזקיה של התובעת בגין התאונה. כעולה מהמפורט לעיל, התובעת נפלה כתוצאה מהפרשי גבהים בין מרצפות ולא בעקבות סיבה אחרת. התובעת מסרה בעדותה מפורשות, כי מיד בעת נפילתה הבינה כי הדבר אירע בשל כך שנתקלה במרצפות המדרכה. קיים קשר סיבתי ברור בין קיומם של הפרשי גבהים במרצפות, אשר התובעת נתקלה באחת מהן, לבין נפילתה של התובעת ופציעתה בתאונה. בשל כך שהתובעת ובעלה ידעו, כבר בעת נפילתה, כי הנפילה אירעה בשל התקלות במרצפות המדרכה, פעלו הבעל והחתן, כבר למחרת היום, לשם תיעוד המדרכה בתצלומים. בתצלומים שהוגשו לתיק בית המשפט אכן נראים הפרשי גבהים בין מרצפות, במקום שבו נתקלה התובעת במרצפות שגובהן לא היה שווה ונפלה. יצוין, כי חרף העובדה שתצלום כולל של שטח רחבת המדרכה באותו אזור אינו מלמד על קיומם של מפגעים בולטים לעין, הרי שבתצלום מוצג נ/2 ניתן להבחין באופן ברור, במקומות שסומנו, במרצפות אשר שקועות, ביחס למרצפות אחרות. לפי היחס בין עומק השקיעה הנראה לעין בתצלום לבין גודל המרצפת, נראה כי מדובר בהפרש גבהים מוחשי. לעניין טיבו של המכשול, אשר בעטיו נפלה התובעת, יש לציין גם את העובדה כי הפרש הגבהים אינו אחיד (שקיעת אחד האריחים עקומה) ולכן פינת המרצפת הפכה לבולטת. הנתבעת הינה הרשות המקומית אשר בתחומה מצויה רחבת המדרכה בה צעדה התובעת ושם נפלה. אין מחלוקת, כי באחריותה של הנתבעת לדאוג לתקינות מערכת הכבישים והמדרכות בתחום השיפוט שלה. כך גם אין מחלוקת, כי אחריות זו איננה מוחלטת. במקרה זה, התובעת הצביעה על מקום הנפילה, לרבות תצלומים של המרצפות ותיאור אופן נפילתה בשעה שהלכה במדרכה במקום. מאידך, הנתבעת לא הביאה כל ראיה מטעמה. בכלל זאת, הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן לגבי אופן תחזוקת המדרכה בה נפלה התובעת או לגבי הפיקוח שנערך מטעמה של הנתבעת לגבי שאלת קיומם של מפגעים, בין מפגעים ברורים ומסוכנים ובין מפגעים בולטים פחות, אשר בנסיבות רגילות גם כן יכולים לגרום לנפילת עוברי אורח. מהתצלומים שהוגשו עולה, כי המקום בו נפלה התובעת הינו רחבת מדרכה אשר מרוצפת באבנים משתלבות. ברחבה זו קיימים מספר אזורים, לרבות במקום בו נפלה התובעת, בהם קיימים הפרשי גבהים בין המרצפות, דבר שיכול לגרום, וגרם בפועל במקרה שלפנינו, לנפילת עובר אורח. מכאן עובר הנטל אל הנתבעת להראות, כי לא יכולה היתה, באמצעים סבירים, לאתר את הליקוי שגרם לנפילת התובעת ולתקנו. כאמור, אין מדובר במפגע בולט, כגון בור. אולם, אחריותה של הנתבעת, כרשות המקומית אשר תפקידה לתחזק את הרחובות והמדרכות הציבוריות שבתחומה, אינה מצטמצמת לתיקון מפגעים בולטים דווקא. כאשר הוכח כי התובעת נפגעה (וכפי שיפורט להלן, פגיעה גופנית משמעותית) כתוצאה מהפרשי גבהים במרצפות המדרכה ובליטה שנוצרה כתוצאה מכך באחת המרצפות, יש בעצם הפגיעה ואופן התרחשות הנזק, כדי ללמד על קיומו של סיכון הנשקף מהליקוי הקיים. בשלב זה, יש לבחון, האם הנתבעת הפעילה אמצעים סבירים, לצורך איתור הסיכון (אף שאין מדובר במפגע בולט למרחוק) והטיפול בו. ב"כ הצדדים הפנו בסיכומיהם לפסיקה ענפה, אשר במסגרתה נדונו מקרים של נפילת עוברי אורח בשטח עירוני, בגין התקלות בשקעים שנוצרו במדרכה. עיון בפסיקה מלמד, כי לא בכל מקרה תוטל אחריות על רשות מקומית בגין הפרשי גבהים במרצפות המדרכה. עם זאת, ייתכנו מצבים בהם תוטל אחריות על הרשות המקומית, גם מקום שהפרשי הגבהים במרצפות, אשר בעטיים נגרמה תאונה, אינם בולטים באופן מיוחד. הכל תלוי בנסיבות, לרבות בטיבו של המקום הציבורי וכן בראיות שהובאו בפני בית המשפט ביחס לתחזוקת המקום ולפיקוח על מצבו. אלא שכאמור, במקרה זה לא הובאו מטעמה של הנתבעת כל ראיות לגבי פעולות תחזוקה או פיקוח באותו מקום. כך גם נקבע בפסיקה, כי מדרכה אינה משטח סטרילי ולא מוטל על הרשות המקומית לפעול במשלוח אנשי פיקוח ותחזוקה ("צבא של מפקחים ושל עובדים לביצוע התיקונים") בהיקף שאינו סביר לצורך איתור מפגעים שאינם בולטים ותיקונם. אולם, במקרה זה, כלל לא הובאו ראיות לגבי עצם קיומם של מנגנוני פיקוח ותחזוקה על ידי הנתבעת, בין באזור בו נפלה התובעת ובין בכלל. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לגבי קיומו של מנגנון תחזוקה שהיא מפעילה, וממילא לא הובאו ראיות לגבי היקפו. כך גם לא הובאו ראיות לגבי קיומו של מנגנון פיקוח, ולפיכך לא הובאו כל ראיות לגבי היקפו של מנגנון הפיקוח, לרבות ביחס לאיתור ליקויים שונים בתחום המרחב הציבורי. לא הובאו ראיות כלשהן מטעמה של הנתבעת לגבי פעולות הננקטות למניעת מקרים דומים. לא הובאו ראיות, המצויות ברשותה של הנתבעת בלבד, לגבי מועד התקנת המרצפות באותו מקום. כך גם לא הובאו ראיות כלשהן לגבי האמצעים הנדרשים לתיקון הליקוי שנמצא במדרכה או לגבי עלותם של האמצעים שניתן היה לנקוט למניעת נזק מהמשתמשים באותה דרך (לרבות ציבור של אנשים מבוגרים וקשישים, דוגמת התובעת ובעלה, אשר עברו במקום לכיוון מרפאת הרופאים). לנוכח המפורט לעיל, על רקע טיב הפגיעה בתובעת ונסיבות התאונה, מוטלת על הנתבעת האחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה. במקרה זה, יש לייחס אחריות תורמת לתובעת, אף אם אין מדובר ברשלנות תורמת ברמה גבוהה. כמפורט לעיל, לא מדובר במפגע בולט למרחוק, אולם עדיין יש לקבוע כי אילו התובעת היתה נזהרת יותר בצעידתה, בהכירה את מגבלותיה בשל גילה, אפשר והיה בכך למנוע או להקטין את עוצמת פגיעתה. כל הולך רגל חייב לבחון היטב את הדרך בה הוא הולך, ולהיזהר מקיומם של מכשולים בדרכו. על הולך הרגל להתאים את אופן צעידתו ומידת הזהירות בה הוא הולך לנסיבותיו האישיות, לרבות לבעיותיו הרפואיות, לגילו ולמידת שיווי המשקל שיש לו בצעידתו. אף שאין מדובר במפגע בולט, הרי שכאמור הפרשי הגבהים בין המרצפות וקיומה של בליטה בפינת המרצפת, נראים לעין. התובעת עצמה טענה בעדותה, כי אין לה בעיה של ראיה. לפיכך, גם לתובעת אחריות מסוימת לקרות התאונה, ויש להפחית מאחריותה של הנתבעת את שיעור הרשלנות התורמת המיוחס לתובעת. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לייחס לתובעת אחריות תורמת בשיעור של 20%. נזקיה של התובעת התובעת פונתה באמבולנס ממקום התאונה לבית החולים. בדיקות שנערכו העלו כי התובעת סובלת משבר בזרוע שמאל. מטעמה של התובעת הוגשה חוות דעת רפואית, לפיה התובעת סובלת מדלדול שרירי חגורת כתף שמאל, רגישות על פני ראש עצם זרוע שמאל ומגבלה בטווחי התנועה. המומחה מטעם התובעת מעריך כי התובעת סובלת מנכות רפואית בשיעור של 25%. מטעמה של הנתבעת הוגשה חוות דעת רפואית לפיה התובעת סובלת מנכות רפואית בשיעור 15%. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה תועמד נכותה הרפואית של התובעת על 20%. התובעת ילידת שנת 1928. נזקיה הממוניים של התובעת נובעים מהצורך בקבלת טיפולים רפואיים ותשלום ההשתתפות בגינם ותשלום בגין נסיעות לטיפולים רפואיים. כמו כן, בגין פציעתה של התובעת בתאונה, היא נזקקה לעזרה מוגברת של הזולת, לרבות בסיעוד. בפרט, בחודשים הסמוכים למועד התאונה, וכן לאחר מכן לנוכח נכותה הרפואית. לעניין הצורך בקבלת סיוע של בני המשפחה, הרי שהתובעת אכן נזקקת לסיוע כאמור, וזאת גם בגין פגיעתה בתאונה. עם זאת, יש לנסות ולהפריד בין הסיוע אשר ניתן לתובעת בגין מצבה הרפואי הכללי, בעיקר בשל גילה, שאינו קשור לתאונה ובין הסיוע המוגבר לו היא נזקקת בשל פגיעתה בתאונה. התובעת מקבלת שירותי סיעוד וכן זכאית לגמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי. עובדה זו מלמדת על הצורך הכללי בקבלת סיעוד, בעיקר בשל מצבה הרפואי הכללי ובשל גילה, אך נראה כי בתוך כך ניתן לה גם סיוע בסיעוד ובגמלת הסיעוד, בקשר למצבה בגין פגיעתה בתאונה. עניין זה מלמד על הצורך בקבלת סיעוד, אך יש להתחשב בו גם בקביעת גובה הפיצוי, הואיל וקבלת הסיוע מהמל"ל מפחיתה את שיעורו של הנזק הכספי. לתובעת נגרמו נזקים כתוצאה מהוצאות שהיו לה בתשלום עבור טיפולים ובדיקות רפואיות וכן ברכישת תרופות. הואיל והוצאות רפואיות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתית, התובעת זכאית לקבלת פיצוי בגין הוצאות שונות, אשר סביר כי היו לה בעבר ואף יהיו לה בעתיד, אשר חורגות מגדר הכיסוי על פי חוק, לרבות תשלומי השתתפות עצמית של חבר קופת חולים בהוצאות רפואיות. על רקע קיומה של נכות רפואית, קיים החשש כי התובעת תצטרך להגיע בעתיד לבדיקות ו/או לטיפולים, אשר בגינם יהיו לה הוצאות כספיות, בגין השתתפות וכן בגין נסיעות. את שיעור הנזק בגין הוצאות רפואיות ונסיעות יש לקבוע בהתחשב בראיות שהובאו, ובפרט לגבי היקף הטיפולים והבדיקות שנערכו לתובעת, אשר בהתאם להם ניתן להעריך גם את ההוצאות בגין נסיעות לטיפולים ולבדיקות. בשים לב לגילה של התובעת ולמצבה הרפואי הכללי, כפי שהוא משתקף מהתיעוד הרפואי שהוגש, נראה כי יהיה זה ראוי לקבוע את שיעור הנזק הכולל שנגרם לתובעת בגין התאונה, הן בגין נזקי העבר והן בגין נזקי העתיד, תוך התחשבות בנזקים שכבר נוצרו בתקופה שחלפה ממועד התאונה וכן בנזקים עתידיים, לנוכח האמור לעיל. לאחר עיון בראיות שהובאו לעניין גובה הנזק שנגרם לתובעת, אני מוצא לנכון להעמיד את נזקיה הממוניים של התובעת על הסכומים הבאים: בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה (לעבר ולעתיד): סך של 4,000 ₪. בגין הצורך בקבלת עזרה מוגברת מהזולת (לעבר ולעתיד): סך של 10,000 ₪. בהתחשב באופי הפציעה, הנכות הרפואית שנותרה לתובעת בגין פגיעתה בתאונה והמגבלות התפקודיות מהן סובלת התובעת, וכן על רקע גילה של התובעת ונסיבותיה, אני מעמיד את נזקיה של התובעת בגין כאב וסבל על סך של 50,000 ₪. סיכום לנוכח הקביעה בדבר קיומה של אחריות לנתבעת וכן לגבי שיעור הרשלנות התורמת, הרי שעל הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 51,200 ₪. כמו כן, הנתבעת תישא בתשלום הוצאות התובעת בהליך זה, לרבות אגרת המשפט ושכ"ט מומחה רפואי. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 10,620 ₪, בגין שכ"ט עו"ד של התובעת. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורישקיעת רצפה / ביתמרצפותנפילה