וכך כתב המלומד ש. לרנר בספרו דיני שטרות בעמוד 85: "לרשותו של תובע שטרי עומדות חזקות ראייתיות שונות, דוגמת חזקת התמורה (סעיף 29 (א) לפקודת השטרות). מכוח חזקה זו, כאשר חלוקים הצדדים בשאלה עובדתית, כגון אם פרע הנתבע את הסכום הנקוב בשטר או שהוא פטור מלשלמו מסיבה כלשהי, על הנתבע השטרי להוכיח את גרסתו. כאשר בית המשפט מתקשה להכריע בין הגרסאות הסותרות, עליו לפסוק לטובת התובע. לעומת זאת, בתביעה על פי עסקת היסוד, חל הכלל הרגיל המטיל את חובת ההוכחה על התובע, "המוציא מחברו עליו הראיה". שלום לרנר דיני שטרות מהדורה שנייה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (להלן: "לרנר"). המסגרת הנורמטיבית בענייננו מעוגנת בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש]: (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. (ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות. (ג) אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז. כשלון תמורה באשר לטענת הנתבע כי עומדת לזכותו הגנת כשלון תמורה שכן הקבלן לא השלים את ביצוע העבודות להן התחייב בעסקת היסוד הרי שדין הטענה להידחות ולו מן הטעם שאף הנתבע בעצמו העיד כי היה חייב לקבלן סך של 3,500 בתמורה לסיום העבודות ולפיכך אין אנו נמצאים בגדרה של כשלון תמורה מלא אלא כשלון תמורה חלקי בלבד. זאת ועוד, במקרה דנן, השיק נמסר על ידי הנתבע ביום 31.8.10 ויומיים לאחר מכן, ביום 2.9.10 הוסב השיק לתובעת על ידי הקבלן. כאשר, גם לשיטת הנתבע ולשיטת אורית בשלב זה הקבלן עדיין עסק בשיפוץ ביתם, קרי עסקת ניכיון השיקים התרחשה בטרם בוטלה עסקת היסוד. יפים לענייננו הדברים אשר נאמרו מפי כבוד השופט זוסמן בע"א 333/61 גוייסקי נ' חיים יוסף מאיר פ"ד טז(1) 595: טענת ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר. כאשר הוא, הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר, ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע האוחז את השטר קובע, ובאותו זמן - כאשר החוזה היה עוד 'פתוח' לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע - לא הייתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו. לאור הדברים האמורים לעיל, דין הטענה בדבר כשלון תמורה להידחות. הרחבת חזית באשר להתנגדות ב"כ התובעת להרחבת חזית מעבר לכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הדיונים בתיק זה, הרי שטענה זו הועלתה בעלמא ללא כל הפניה. לא זאת אף זאת, ב"כ התובעת אף לא התנגדה במהלך הדיון להרחבת חזית. וכך כתב המלומד א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית בעמוד 97: "כאשר חורג בעל דין ממסגרת הפלוגתות ללא מחאה מטעם הצד שכנגד, חל הכלל בדבר "שינוי חזית", שלפיו רואים כאילו הוספו לדיון פלוגתות או הורחבו פלוגתות". לאור הדברים האמורים לעיל דין ההתנגדות להידחות. טענת תום הלב לטענת הנתבע, התובעת פעלה בחוסר תום לב עת ניכתה את השיקים של הקבלן ביום 2.9.10 שכן כבר ביום 31/8/10 הודיע מר לוי לחזי כי הקבלן הוליך אותו שולל וכי אין לקבל שיקים ממנו. המסגרת הנורמטיבית בענייננו מעוגנת בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות וזו לשונו: 29. (א) ... (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר. בענייננו, חזקה היא שתובעת אשר אוחזת בשיק, אוחזת בו כשורה. אולם, לאחר שהנתבע הוכיח כשלון תמורה בעסקת היסוד, נטל ההוכחה להראות שניתנה תמורה בתום לב בעסקת הניכיון רובץ לפתחה של התובעת. וכך באו הדברים לידי ביטוי בעדותו של חזי בפרוטוקול: "ש. אם אני מתייחס לתאריך של ניכיון השיקים של משפחת לוי אז ב- 12.8 ידעת שיש בעיה עם כיבוד השיקים של חברת אמן שיפוץ וצנרת ? ת. אין בעיה מבחינתי. יכול להיות שיש לקוח מבסוט מהשיפוץ ולקוח שלא מרוצה והוא מבטל וזה לא ענייני מה אגיד על כל השיקים שנפרעו. בגלל שהם בוטלו אני צריך לפסול את עבודה עם הקבלן? "(עמוד 21 לפרוטוקול שורות 10-6). "ש. הכרת את זילברבוש כמנהל חברת ענקים אינסטלציה? ת. לא, הוא יכול להגיש שיקים של מנהל עבודה שלו כאביגדור פלדמן. אם הוא חותם חתימת הסב מבחינתי זה בסדר. השיקים הם עם הסב מבחינתי הם תקינים וקשורים לאינסטלציה וזה יכול להיות קבלני משנה שלו, אני בודק את טיב השיק" (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 20-23). "ש. יש לך איזה שהוא הסבר איך אדם שמציג עצמו שעוסק בעניינים כספים ממשיך לנכות שיקים שיש לו חילולי שיקים בסכומים כאלה. ת. שחילולי שיקים החלו לא עבדתי איתם. יש חילולי שיקים תמיד שמטופלים. בחודש 11 ו-12 נוצר חוב שאין לו כיסוי, אם אתה מפקיד שיק והוא חוזר הבנק מפסיק לעבוד איתך? זה מטופל." (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 10-7). יפים לענייננו דבריו של המלומד לרנר בעמוד 485 לספרו: "באופן דומה, לדעתנו, החלתו של עקרון תום הלב על זכות שטרית צריכה להיות צרה יותר מהחלתו על זכות חוזית רגילה. גישה זו תיצור איזון ראוי בין גמישותו של עקרון תום הלב לבין עקרונות יסוד של דיני השטרות, כמו הוודאות והצפייה מראש של התוצאות המשפטיות שיחולו על מקרה נתון". וכן בעמוד 240 בספרו של לרנר: "הפקודה קובעת בסעיף 28, כי רק מי שנטל שטר שלם ותקין על פי מראהו עשוי להיות אוחז כשורה. שטר לא שלם או שאינו תקין אינו שטר רגיל, ו"אין דרכם של סוחרים ליטל מסמך כזה... נטילתו של מסמך כזה היא, במובן מסוים, חוסר תום לב". וכן בעמוד 237 בספרו של לרנר: "ידיעת האוחז כי השטר חולל קודם לסיחורו אליו. הווי אומר, אם הנפרע הציג שיק לפירעון והבנק הנמשך סירב לפורעו, בין משום שחשבונו של המשוך היה ביתרת חובה ובין משום שהלה הורה לבנק שלא לכבדו, ולאחר מכן סוחר השיק לנסב שידע על החילול, לא יהיה הנסב אוחז כשורה... הדרישה לתום לב היא סובייקטיבית, ואוחז לא ייחשב תם לב רק אם ידע בפועל על הפרה קיימת או צפויה של עסקת היסוד. הווי אומר, כאשר הנסב יודע בוודאות שהשיק הנסר לו נמשך על ידי לקוח של הנפרע, ואין סיכוי שהנפרע יקיים את ההתחייבויות שלו כלפי לקוחו בשל מצבו הפיננסי של הנפרע, לא ייחשב הנסב לתם לב". בענייננו, כאשר עסקינן בחברה אשר עוסקת בניכיון שיקים, ברי, כי זו אינה אדם פרטי, וכי שיקים שאינם מכובדים הינם דבר שמסגרת ההתנהלות הרגילה של עסקיה. זאת ועוד, מקובלת על בית המשפט עדותו של חזי לפיה, התובעת לא הייתה מעורבת בעסקת היסוד בין הקבלן לנתבעים, לא הייתה לה ידיעה לגבי פרטיה ולא היה לה כל חשש מלקבל את השיק לניכיון. לאור הדברים האמורים לעיל, אני קובע כי התנהלותו של מנהל התובעת אינה נגועה בחוסר תום לב שתרופתו הינה ביטול ההסכם. היעדר הרשאה באשר לטענת הנתבע לפיה, הקבלן אשר הסב את השיק, כלל איננו מורשה חתימה בחברה ומשכך אין לחתימת ההיסב תוקף הרי שדין הטענה להידחות מן הטעמים הבאים: כאמור, השיק נרשם לפקודת חברת אומן השיפוץ והצנרת בע"מ והוסב לתובעת על ידי חתימת הקבלן. חזי העיד כי הקבלן הציג עצמו בפניו כבעליה של החברה, תוך שהוא מציג מולו סממנים המלמדים כי הוא אכן בעליה של חברת אומן השיפוץ והצנרת. וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול: "כל הסימנים העידו שהוא בעלים הוציא כרטיס ביקור וכרטיס הזמנות וחשבוניות והיו לו פנקס שיקים והוא חתם גם על שיקים שלו אמן הצנרת והשיפוץ, שיקים שנפרעו בחשבוני. חותמת החברה הייתה אצלו והוא חתם. ש. היה לך ברור ווידאת שהוא בעלים? ת. בתחילה היה ברור שהוא בעלים לאחר מכן שלא שהתפוצצה הפרשה עם הנתבע." (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 5-1). יפים לענייננו דבריו של המלומד לרנר בעמוד 101 לספרו: "כאשר הנפרע הציע את השטר כאמצעי תשלום לנסב, הוא הציע לו את אמינותו הכספית של המשוך או העושה. הנסב אינו מכיר את העושה, ועריכת בירורים אודותיו תביא לייקור ניכר של ההליכים, וכאשר השטרות הם במחיר הרגיל בשוק, בזבוז משאבים אודות עריכת חקירה אינו יעיל. לכן רשאי הנסב להניח כי לא קיימת בעיה במישור היחסים בין הנפרע לבין המושך, והאחרון יכבד את התחייבותו ויפרע את השטר". בענייננו, מקובלת עלינו עדותו של חזי אשר העיד כי בתחילה האמין באמת ובתמים כי הקבלן הוא אכן בעליה של החברה. כפועל יוצא, התובעת ניכתה שיקים של הקבלן בסכומים של מאות אלפי שקלים ובמשך מספר חודשים וברי כי אם התובעת הייתה חושדת שהקבלן נעדר הרשאה הרי שלא הייתה מנכה עבורו שיקים ולראיה ממועד שבו נחשפה התרמית חדלה התובעת מקשריה העסקיים עם הקבלן. זאת ועוד, הנתבע לא הוכיח כי הקבלן אינו מורשה חתימה על שיקים בחברה אלא כל שהוכיח הינו כי אדם בשם ויקטור פבלינסקי הינו בעל המניות בה. לאור האמור לעיל, דין הטענה להידחות. אי עמידה בדרישות החוק טענה נוספת אותה העלה הנתבע הינה כי התובעת לא מילאה אחר דרישת חוק איסור הלבנת הון ואחר הוראת צו איסור הלבנת הון לפיהן היה על התובעת לזהות את מבקש השירות ולקבל ממנו מסמכים מתאימים ושמעסקינן בחברה לקבל מסמכי הרשאה כגון ייפוי או כוח או כתב נאמנות. אין החוק צריך לענייננו והוא עוסק במכלול אחר. על כן דין הטענה להידחות. מעבר לעילה חוזית באשר לטענת הנתבע כי משכתבה התובעת את ההסכם, לפיו הנתבע ישלם 3,500 ₪ ואת יתרת התשלום היא תגבה מהקבלן, עוברים אנו לעילה חוזית ומשישנו כשלון תמורה הרי שדין התביעה להידחות . לטענת הנתבע, שטר הינה פקודה ערוכה ללא תנאי ומשנכתב ההסכם אין עסקינן עוד בתביעה שטרית אלא חוזית בלבד. עיון בתצלום השיק מלמד כי השיק שנמסר לתובעת לניכיון הינו שיק נקי מסימונים ולפיכך מהווה פקודה ערוכה ללא תנאי. זאת ועוד, הוראות ההסכם מיום 23/11/10 קובעות כי אורית שילמה לתובעת סך של 3,500 ₪ על חשבון השיק והקבלן ישלם את יתרת החוב. עוד נרשם בהסכם כי לאחר פירעון השיקים יוחזר השיק לאורית אך באם השיקים יחוללו תהא התובעת רשאית לתבוע את אורית על יתרת השיק. קרי, אף אם עסקינן בעילה חוזית הרי שחוזים יש לכבד ולשון החוזה ברורה. התרשמות בית המשפט מאורית היא כי לו אכן הייתה הסכמה כי השטר יושב לה תמורת תשלום של 3,500 ₪ היא הייתה עומדת על כך ולא מוסרת את הסכום לתובעת. אורית עשתה רושם של עדה אסרטיבית המודעת היטב למעשיה וזכויותיה. שיתוף פעולה בין התובעת לקבלן באשר לטענה כי התובעת והקבלן הינם שותפים שחברו להם יחדיו במטרה להונות את הנתבע, הרי שמקובלת על בית המשפט עדותו של חזי אשר העיד כי הקבלן לא היה שותפו אלא לקוח של התובעת, שהינה חברה העוסקת בניכיון שיקים, החל מחודש יוני 2010 ועד שהתפוצצה הפרשה. לא זאת אף זאת, התובעת בעצמה הונתה על ידי הקבלן בסך של כ - 200,000 ₪ אותם היא תובעת מהקבלן. צא ולמד, שעובדות המקרה דנן אינן מרמזות כי התובעת והקבלן חברו יחדיו במטרה להונות את הנתבע וכי בדיוק כמו הנתבע גם התובעת הונתה על ידי הקבלן. היעדר תמורה באשר לטענת הנתבע כי התובעת לא נתנה תמורה בעד השיק הרי שהתובעת הציגה כראיה מסמך שכותרתו קבלת שיקים לניכיון מס' 2615 מיום 02/09/2010. מסמך זה מהווה קבלה לכל דבר ועניין ומוכיח כי אכן נתנה התובעת תמורה בעד השיק לקבלן בניכוי עמלות העסקה. זאת ועוד, כאשר נשאל חזי בחקירה נגדית אם אכן ניתנה תמורה בעד השיק השיב: "יש קבלה. חמישים ושמונה אלף ₪ היה ערך נקוב של כל עסקה, 4292 ₪ היו עמלות. הגיע לתשלום 53,708 ₪, הם קיבלו במזומן 39,588 ₪ וחשבונם זוכה בסכום של 14,210 ₪... אני לא חושב שאם לא היו מקבלים תמורה השיקם היו אצלי" (עמוד 22 לפרוטוקול בשורות 15-14 ו- 22). בענייננו, כאמור, מסמך קבלת השיקים לניכיון מס' 2615 מהווה את הראיה הטובה ביותר אותה יכלה התובעת לצרף לתביעתה, שכן חזי העיד כי התמורה בעד השיק ניתנה במזומן. קרי, מכיוון שבמקרה דנן התמורה הועברה במזומן, ברי שאין העתק צילומי של שיק שניתן מהתובעת לקבלן או תדפיס מחשבון הבנק של התובעת שיוכיח העברה בנקאית של התמורה מן התובעת לקבלן. בנוסף, הנתבע לא סתר את טענת התובעת כי זו שילמה תמורה מלאה לקבלן בעבור השיק. זאת ועוד, עדותו של חזי הייתה מהימנה על בית המשפט אשר התרשם כי עדותו עדות אמת היא. לפיכך, יש לראות בתובעת ככזו אשר שילמה תמורה מלאה בעבור השיק. המורם מן המקובץ, הוא כי דין התביעה להתקבל וכך אני מורה. כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 2000 ₪ (כולל מע"מ). עוד ישלם הנתבע לתובעת את הסך של 2000 ₪, אשר נפסקו כהוצאות בבקשה לרשות להתגונן. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.12.2011 (המועד בו התקבלה בקשת הרשות להתגונן). כמו כן, מורה על חידוש הליכי הוצל"פ בתיק 18-06686-11-1. שיקיםנטל ההוכחהאוחז כשורהאחיזה בשטרתום לבשטר