4 תנאים להיווצרות השתק הפלוגתא: ראשית, שהפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא. שנית, קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. שלישית, ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה. רביעית, ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה. ד"ר נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך האזרחי", בעמ' 139 מגדירה את הכלל של "השתק פלוגתא" כדלקמן: "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות". השתק פלוגתא מתייחס לשאלה עובדתית שכבר נדונה בהליך קודם, והשתק יקום רק כאשר ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא. הרציונל של כלל השתק הפלוגתא הינו למנוע התדיינות נוספת בין אותם בעלי דין בפלוגתא שכבר נדונה ביניהם בהתדיינות קודמת, ואשר הוכרעה בפסק דין באופן פוזיטיבי. ומן הכלל אל הפרט: במקרה דכאן, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין שניתן על ידי מותב זה, סבורתני כי בענייננו מתקיים הכלל של השתק פלוגתא. יש לזכור, כפי שציינתי לעיל, כי פסק הדין ניתן על ידי מותב זה, הדיו טרם יבשה, והתקיים הליך בו נשמעו הראיות ופסק הדין נסמך על העדויות והראיות שהובאו. באשר לכלל השתק הפלוגתא, בענייננו מתקיים התנאי הראשון, שהרי המדובר באותה פלוגתא- מי אחראי לקרות התאונה. כמו כן, מתקיימים הן התנאי השני והן התנאי הרביעי, שהרי שני הצדדים בדיון הראשון העידו את הנהגים המעורבים בתאונה, ואת העדים שיכולים לשפוך אור על נסיבות קרות התאונה, והוגשו הראיות שהיו באמתחתם. הצדדים חלוקים באשר לתנאי השלישי. תנאי זה להתקיימות השתק פלוגתא, שם הדגשו על כך שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית משפט באותה פלוגתא, שההכרעה הייתה מבוססת על ממצא חיובי להבדיל ממצא של חוסר הוכחה, ושבאותו פסק דין היו קביעות עובדתיות אותן קבע בית-המשפט על סמך הראיות שהיו בפניו (ראה: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה ויינשטיין). בפסק הדין שניתן על סמך העדויות, תמונות הנזק וטפסי ההודעה נאמר ב"רחל בתך הקטנה" כי בית-המשפט לא השתכנע כי התאונה התרחשה בהתאם לגרסת עת/1 שם, והעדים מטעמו. כמו כן הודגש בפסק הדין כי תמונות הנזק אינם תומכים תמכו בגרסת התובעת שם. למעלה מכך, צוין בפסק הדין: "... גרסת עדי ההגנה תקעה יתד מאמן בטופס ההודעה מטעמה". דהיינו, היה לגרסת ההגנה על מה לסמוך. שהרי בטופס ההודעה של הנהג מטעם ההגנה נאמר כי רכב התובעת יצא מצד ימין של הדרך ופגע ברכב הנתבעת שם. לפיכך, משמותב זה קבע כי לא שוכנע כי נסיבות התאונה אירעו כפי שתיארו עת/1, ועדיו, ואילו גרסת ההגנה היה לה על מה לסמוך, לטעמי יש בכך קביעה על דרך החיוב ולא בדחייה סתמית מחמת העדר הוכחה. למעשה, ב"כ הנתבעת כאן מבקש לדחות את התביעה מחוסר ממצא פוזיטיבי, ולטעמי אין בטענה זו ממש, שהרי אם הייתי מגיעה למסקנה כי התביעה נדחתה מחוסר הוכחה ועל כן אין השתק פלוגתא, אזי היה מקום לקבוע דיון נוסף לשמיעת הראיות. יתרה מכך, אציין שהכלל של השתק פלוגתא עקב מעשה בית דין שהיה, אינו כלל טכני פורמאלי, אלא הינו כלל שהרציונל העומד מאחוריו הוא מניעת הטרדת בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. לא זו אף זו, כבר נאמר שכל אימת שהצדק מצדיק את הדבר, וכל מקרה יבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו השונות והמשתנות, מותר לנהוג על-פי כלל זה בגמישות( ראה: עמרם נ' סקורניק, שם). מצאתי לנכון לומר ולהדגיש כי עקרון מעשה בית דין אינו עיקרון מוחלט. "הפעלתו של הכלל באופן דווקני מקום שיש הצדקה לגמישות ולסטייה מן הכלל עשויה להביא לתוצאה בלתי רצויה, ובלתי צודקת" (ראה: פרופ' זלצמן בספרה המוזכר בעמ' 625). גם בפסיקה אומצה גישה זו: "עיקרון מעשה בית דין אינו עיקרון מוחלט... קיימת נכונות במקרים שבהם הצדק או האינטרס הציבורי מחייבים זאת לקבוע סייגים לתחולת העיקרון הכללי (ע"א 5610/03 זלסקי ואח' נגד הועדה המקומית לבנייה ראשל"צ). בנסיבות העניין, כפי שפורט לעיל הגעתי למסקנה כי בענייננו מתקיים השתק פלוגתא. סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 2,109 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסך הכולל ישולם תוך 30 יום. השתק / דיני מניעות