לפתחו של מי רובץ ה"אשם" לכך שמשטח האספלט "יצא לא טוב" ? 4. טענתו של התובע היא, שהידוק הקרקע נעשה על ידו באופן מקצועי וטוב, ואילו הנתבעת כשלה בפיזור נכון של האספלט. כישלון זה נובע, כך טענת התובע, מן העובדה, שבבוקר שבו נעשתה עבודת הפיזור, היתה שרשרת של תקלות בכלי עבודה שונים של הנתבעת. שרשרת התקלות הזו גרמה לאיחור ולפיגור בלוח הזמנים. הפיגור הזה גרם לאספלט להתקרר. התקררות האספלט הביאה לסגרגציה (סעיף 7 לסיכומי התובע), כלומר להתפוררותו של האספלט (ראו גם סעיף 33 לסיכומי התובע). 5. יש לקרוא לתוך עמדת התובע גם את ה"אין", את ההעדר. התובע לא טען שהנתבעת פיזרה את האספלט בחוסר מקצועיות, או שכלי העבודה שבהם השתמשה היו לא מתאימים. ההסבר היחיד שהתובע הציע לכך שהתוצאה הסופית היתה לא תקינה, היה, שההשתהות הרבה בתחילת העבודה, היא שלדידו גרמה להתפוררות האספלט. 6(א). טענת התובע היא טענה מעורבת של עובדות ושל מומחיות. התובע טען, כעניין שבעובדה, שהאספלט התקרר וכעניין של מומחיות שהתקררות האספלט היא שהובילה לסדיקתו. אומר מיד, שחוששני שהתובע לא הרים את הנטל, לגבי אף לא אחד מהאלמנטים האמורים. (ב). בעניין חומו של האספלט, התובע העיד, שאין לו מושג מה החום "הנכון" שבו יש לפזרו (ראו עמ' 5 שורות 15-20). על פי עדותו של המזמין מר ארביב, באותו יום היה "חום אימים" (להזכיר: מדובר בערבה) ואין סיכוי (שהאספלט) "יתקרר" (עמ' 9 שורה 25) (ראו גם: שורות 7-8). צריך גם לזכור, שלא כל כמות האספלט היתה אמורה להגיע בהינף אחד. התובע עצמו העיד, שהאספלט מגיע לאתר בכמה משאיות (בחמש-שש - עמ' 4 שורה 18) ושהן אינן אמורות להגיע כולן ביחד. אם יש תקלה, הנוהל הוא, שמתקשרים למחצבה (מקום שילוח האספלט) והמשאית ממתינה שם (עמ' 5 שורות 10-12). כלומר: גם אם תמצי לומר, שחלה תקלה לגבי חלק מהאספלט, הרי שבוודאי שלא ניתן לומר שכל האספלט נפגם. (ג). בטענת התובע טמונה גם הנחת יסוד המצויה בתחום המקצועי, שמחייבת חוות דעת של מומחה. על פי ההנחה הזאת, לא ניתן לעשות שימוש באספלט שהתקרר, שכן במקרה כזה, האספלט מועד להתפוררות. יתכן שאמנם כך, אבל זו טענה שבמומחיות שמחייבת חוות דעת של מומחה. הציפיה הסבירה מהתובע, שהוא, בבחינת "המוציא מחברו", היתה, שיתמוך טענותיו בחוות דעת של מומחה ושחוות הדעת הזו אכן תתמוך בגרסתו שהאיכות הירודה של המשטח נובעת רק משימוש באספלט לא תקין. (ד). התובע אכן המציא מעין חוות דעת של חברה בשם "איזוטסט". הבודק של חברת "איזוטסט" הגיע לשטח ב- 6.9.11, שבועיים לאחר ביצוע העבודה וביצע בדיקות. כדי לקצר אומר, שמחקירתו של נציג "איזוטסט", מר יאיר אוחיון עלה, כי התוצאה הכוללת היא סבירה (עמ' 12 שורה 17). "כמו כן, בתשובה לשאלה אם יש "גלים" באספלט למעלה, האם זה נובע מהמצע (שמתחת לאספלט - י.ט) - העד אוחיון השיב, שניתן לנחש זאת. כלומר: הוא השיב שזו אפשרות סבירה. (שם, שם) הנה כי כן, חוות הדעת של ה"איזוטסט" נעדרת שני אלמנטים הכרחיים - האלמנט "העיוני" שמסביר מה קורה לאספלט שהתקרר ואלמנט "אמפירי" - שיסביר מדוע המשטח יצא לא תקין. האם הסיבה לכך נעוצה רק בעבודתה של הנתבעת. 6. עת לסיכום ביניים: הטענות העובדתיות והמקצועיות העומדות בבסיס התביעה - לא הוכחו. לא הוכח שהאספלט או חלקו היה לא תקין, וגם לא הוכח ש"הגליות" של המשטח נובעת רק מאי תקינות של האספלט. 7. די באמור לעיל כדי להביא לדחייתה של התביעה. מעבר לצורך אומר גם, שקיימות אינדיקציות נוספות, שאמנם אין בהן, כשלעצמן, להביא לדחייתה של התביעה, אבל הן מצטרפות לעובדה שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, ויוצרות משקל של ממש לחובתו. ראשית - התובע טען בתצהירו (סעיף 27) שהמזמין לא היה מוכן להעביר לו את יתרת התשלום המגיעה בסך של 90,000 ₪. והנה, המזמין ארביב העיד כך: "לא זוכר מה ההיקף הכספי של כל העבודה, משהו בסביבות כ- 100,000 ₪. נשאר סכום שולי שהיה אמור לקבל בסוף העבודה. להערכתי בין 20,000 ל- 30,000 ₪" (עמ' 10 שורות 11-13). נוכח סתירה חזיתית זו, בין עדותו של התובע לבין עדותו של מזמין העבודה, ונוכח העדרה של חקירה חוזרת מטעם התובע - המסקנה הלכאורית המתבקשת היא, שקיימת עננה כבדה על מהימנותו של התובע. תובע שמעיד שכלל לא קיבל תמורה עבור עבודתו, ועדות זו נסתרת על ידי מי שהזמין את העבודה - יוצרת סיטואציה ששומטת את הקרקע תחת מהימנותו של התובע. שנית- התובע הצהיר ש: "שילמתי לנתבעת סך כולל של 19,250 ₪" (סעיף 7 לתצהירו). והנה, בחקירתו הנגדית, הודה שלא שילם לנתבעת "אפילו שקל" (עמ' 3, שורות 22-23). בסיכומיו, חזר בו התובע מהטענה כאילו שילם לנתבעת משהו "על חשבון". (סעיף 42). ידוע הוא, שעורכי הדין מנסחים את התצהירים עבור לקוחותיהם. אבל אין בכך כדי להפקיע מהמצהיר את האחריות לנאמר בתצהירו. צריך גם לזכור, שמדובר בתצהיר המהווה עדות ראשית. יש גם בכך, כדי להטיל צל כבד על מהימנותו של התובע. שלישית - התובע הודה שלא בדק את צפיפות הקרקע. דודו של התובע, קאיד, העיד שכאשר מכינים תשתיות ומצעים - עושים בדיקת צפיפות (עמ' 7 שורות 16-17) הוא גם העיד, שבכל הקשור לצד המקצועי - התובע "לא מספיק טוב". (עמ' 8 שורה 9). הוא אמנם העיד שממראה עיניים יכול היה להתרשם שהשטח היה מהודק היטב ושהצפיפות טובה - אבל עדות כזו היא בעייתית על פניה. מכאן, שטענת התובע כאילו חלקו בעבודה - הכנת מצע מהודק באופן טוב - נמצאה כלא מבוססת דיה וקיים "סימן שאל לגבי טיב עבודתו. רביעית - רומן בקר, פועל של הנתבעים, שבאופן כללי הותיר רושם של מהימנות ואמינות העיד שכאשר הגיע וראה את השטח: "אמרתי לקבלן שהשטח לא מוכן ולא אוכל לתת לו אחריות לעבודה. הוא ביקש שלא אעשה בעיות כי האספלט כבר בשטח. אמרתי לו שהשטח לא מוכן לאספלט..." (עמ' 13 שורה 30, עמ' 14 שורה 2). 8.(א). נכון שקיימות גם תמיהות הפועלות לטובת התובע. למשל, הסכמתו של רומן לבצע עבודות זיפות חרף הערכתו שהתשתית אינה ראויה. הסכמה זו ניתנה אפילו בלי לדרוש את התחייבותו הכתובה של התובע לקבל על עצמו אחריות לתוצאה. (ב). עדותו של המזמין, ארביב, מחזקת ברובה דווקא את עמדתו של התובע. זו עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה. הנתבעת הסבירה, שלארביב ולתובע יש אינטרס משותף ועדותו של ארביב באה בגדרו של האינטרס הזה, (סעיף 25 לסיכומי הנתבעת). לא התרשמתי שעדותו של ארביב היתה נגועה באי אמירת אמת. מאידך, התרשמתי באופן ברור, שעדותו אכן היתה מודרכת גם על פי האינטרס האישי שלו. ארביב העריך, שאין טעם להגיש תביעה נגד התובע שכן: "חבל לי להוציא כסף מיותר, עצבים וכו'". (עמ' 10 שורות 12-13). ארביב ככל הנראה זיהה שישועתו לא תבוא מהגשת תביעה נגד התובע (שזהו הפרטנר שלו להכנת המשטח, שהרי הנתבעת היתה מעין קבלן משנה של התובע) - ולכן, אין זה מן הנמנע, שזאת הסיבה שהעיד כפי שהעיד. העיקר הוא, שארביב, שהעיד על עצמו שהיה בעבר מנהל עבודה בתחום עבודות העפר (עמ' 10 שורה 5), העיד ש "לא אוכל לבדוק את המצעים, לא יכול לבדוק את המצעים לא יכול להגיד אם הם בסדר" (עמ' 9 שורה 16). כלומר, ארביב העיד שעבודת הזיפות היתה גרועה (להבדיל מטענת התובע ששורש התקלה היה בשימוש בזפת שהתקררה) - אבל, ארביב גם לא שלל את האפשרות שהגליות של המשטח נובעת מהכנה לא טובה של המצע. 9. לעתים המציאות היא מורכבת, ואינה צבועה רק בצבעים של "שחור ולבן". מציאות כזו מניחה שקיימים שיקולים לצד אחד, ובו בזמן, מתקיימים גם שיקולים, שלכאורה מטים את הכף לצד האחר. במקרים כאלה, ההכרעה עלולה להתקבל על פי העמידה של הצדדים בנטלים, על פי שיקולים כלליים של מהימנות, ועל פי "תמונת המקרו" שמתקבלת. במקרה דנא, אי המהימנות של התובע ביחס לתמורה שקיבל, העובדה שלא עמד בנטל לשכנע שהכשל נעוץ באספלט, שהתוצאה הלא טובה נובעת רק מהתקררות האספלט, והספק האמיתי שקיים ביחס לאיכות המצע שהכין, מתלכדים למסקנה אחת המובילה לדחיית התביעה. בנסיבות העניין, אני מחייב את התובע בהוצאות בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. אין זה מיותר להזכיר, בהקשר הזה, שהתובע בעצם לא הכחיש בחקירתו, שפרע שיק של הנתבעת בסך של 4,437 ₪ - שעה שלא היה אמור לעשות כן (ראו סעיף 4 לסיכומי הנתבעת). מכאן, שסכום ההוצאות כולל גם מעין השבה של מה שנלקח שלא כדין. אספלט