לטענת התובעות, לאחר קבלת החזקה בטויוטה אמרה הנתבעת כי לא ניתן להתקין וו גרירה וזאת למרות שכאמור הובטח לה כי יותקן; סוכם, כאמור, כי התוספות לרכב תינתנה ללא עלות נוספת אלא שבמועד קבלת החזקה טען חוסאם כי על התובעות להוסיף 24,000 ₪ בגינן; הנתבעת לא תיקנה את הליקויים; רישיון הרכב התקבל יום לאחר קבלת החזקה בטויוטה, קרי 12.4.2011, זאת למרות שבמועד קבלת החזקה נאמר לתובעות כי לרכב קיים רישיון זמני; בניגוד למוסכם בין הצדדים הנתבעות רשמו את הטויוטה על שמה של חולוד במקום על שם החברה, הגם והאחרונה ממנה את העסקה. 8. לגבי הפגישה נטען כי כאשר חוסאם לקח את הרכב לחזקת הנתבעת לשם תיקון הליקויים חששו התובעות למסור את הטויוטה ללא בטוחות ולכן דרשו לקבל לידיהן שיק ביטחון, כערבות. חוסאם, מרצונו החופשי, נאות לתת את אותו שיק, כערב להשבת הטויוטה. בכל הנוגע לבוררות טענו התובעות כי הבורר קבע שעל התובעות לקבל את התוספות ללא עלות נוספת; שעל הנתבעת לבטל את החשבונית או שזו תוחלף ע"ש החברה; שהנתבעת תקבל את הטויוטה לשם תיקון ליקויים והטויוטה תוחזר לתובעות באמצעות גרר לרמלה; שחוסאם ימסור זמנית במקום הטויוטה רכב מסוג לנד קרוזר קצר; שמוסלח ימסור את השיק; שחולוד תשלח לטויוטה מכתב ובו תסיר את התלונה שהגישה. למרות קביעות הבורר טוענות התובעות שהנתבעת לא כיבדה את פסק הבורר, לא השיבה את הטויוטה והמשיכה לדרוש תשלום עבור התוספות. 9. בסיכומיהן טענו התובעות כי יש להוציא את התמלילים שצרפה הנתבעת מתיק ביהמ"ש ולא לתת להם כל משקל שכן אלו לא ממלאים אחר דרישות החוק (ראו פירוט בסעיפים 20 - 21). עוד נטען שהתמלילים הוגשו באופן סלקטיבי, מתוך 72 הקלטות צורפו רק 26 ואין הם שופכים אור על האירועים. עוד נטען בסיכומים כי עדי הנתבעת נמצאו בלתי אמינים והראיות אשר הוצגו במהלך המשפט מתיישבות טוב יותר עם טענת התובעות לפיהן התוספות ניתנו ללא כל חיוב. טענות הנתבעת 10. מנגד טוענת הנתבעת כי חולוד מסרה את פרטיה האישיים ומספר תעודת הזהות שלה כפי שרשום בהצעת המחיר ולא היה כל זכר לכך שהרכב אמור היה להירשם על שם החברה. מוסיפה הנתבעת וטוענת שאין לה כל אינטרס בשאלת רישום הבעלים על הרכב המוזמן והיא פעלה על פי דרישת חולוד. בנוסף טוענת הנתבעת שאם הרכב היה נרשם על החברה, הייתה החברה מפסידה מערכו ולפיכך ההיגיון מתיישב יותר עם המסקנה שאכן חולוד בקשה שהרכב ירשם על שמה באופן פרטי ואין כל ממש בטענה זו של התובעות. לעניין התוספות טוענת הנתבעת באופן נחרץ כי מחיר הרכב לא כלל תוספות אלו. בהקשר זה הציגה הנתבעת חשבונית מס (אליה אתייחס בהמשך) וטענה כי הינה חתומה ומאושרת ע"י חולוד בכתב ידה; שנוסח ההזמנה מתיישב עם טענתה לפיה הסכום הנזכר בהזמנה אינו כולל את התוספות; שאין בנספח א' לתצהיר אבו ג'אנם (הבקשה להעברת הסך של 140,110 ₪, יתרת התשלום עבור הרכב כמפורט בהזמנה), כדי לבסס את המסקנה שמחיר הרכב שנזכר בהזמנה כלל גם את התוספות. 11. עוד טענה הנתבעת שביום קבלת המאזדה התברר שמד האוץ שלה זוייף; התברר כי בניגוד להצהרת חולוד לפיה המאזדה הינו רכב פרטי שנסע 54,000 ק"מ , מדובר ברכב ליסינג לשעבר שגמע מרחק של 138,029 ק"מ. 12. בכל הנוגע לפגישה נטען כי סלאח לא הוסמך כלל וכלל להיות בורר בסכסוך הנדון, בין היתר לנוכח העובדה כי מדובר בלקוח של החברה (עמ' 52 שו' 24). מוסיפה הנתבעת וטוענת שהטויוטה נמסרה לצורך תיקון הליקויים לאחר שחולוד הבטיחה שתשלם בהמחאה עבור התוספות, ומוסלח הסכים להיות ערב לכך. הנתבעת טוענת שלאחר שנמסר הרכב החלופי לחולוד החליטה היא כי הינה מעוניינת ברכב כזה ולא בטויוטה; לטענת חוסאם חווה סחיטה באיומים בניסיון לספק את הרכב החלופי במקום הטויוטה אך חזר והסביר כי לאור הפרשי המחירים בין הרכבים ההחלפה אינה אפשרית. חוסאם טען כי בעת שהיה בפגישה איים עליו בחור באקדח והחל ויכוח צעקני; בשל חשש לחייו ולחיי מוסלח מסר האחרון את השיק שהוא ריק וחולוד רשמה עליו 100,000 ₪ כעירבון לטויוטה. כעבור עשרה ימים מסר מוסלח הוראת ביטול. 13. מסכמת הנתבעת וטוענת שדין התביעה להדחות שכן מדובר בהפרת הסכם מצד התובעות, אשר סירבו לשלם עבור התוספות; סירבו להעביר בעלות על המאזדה ומסרו לגביה פרטים שקריים. הנתבעת מוסיפה וטוענת שחולוד חזרה בה מההסכמות שגובשו עימה הן טרם הפגישה בחצרי התובעות, הן במהלכה, הן בפגישה בחצרי הנתבעת והן לאחר מכן. הנתבעת טוענת שאין כל ממש בטענת הליקויים ולכל היותר מדובר בליקויים קוסמטיים שתוקנו על ידה והם אינם מהווים עילה לביטול עסקת המכר. הנתבעת טוענת שהתנהלות התובעות הסבה לה נזקים שונים ובכלל זה סכום של 50 ₪ ליום בגין עלות אחסנת המאזדה; מכירת הטויוטה בהפסד בסך 30,000 ₪ בגין מכירת "רכב משומש"; הפסד עלות תוספות בסך 24,000 ₪; עוגמת נפש ופגיעה במוניטין . ההליכים שהתקיימו לפניי 14. בתיק זה נשמעו שתי ישיבות קדם משפט ושתי ישיבות הוכחות. בישיבה שהתקיימה לפניי ביום 12.2.2012 ציינתי: "המחלוקת שקיימת בין הצדדים אינה רבה מבחינת היקפה הכספי. שווי התוספות הוא כ-24,000 ₪, יש את עניין וו הגרירה ויש את עניין ערך הרכב בטרייד אין. אין מדובר אם כן בסכומים גבוהים... התרשמתי כי אין מדובר אך ורק במחלוקת כספית אלא יש בתיק זה אמוציות ומילים שפגעו בכבודו של צד זה או אחר. אציין כי אם זה המצב, ספק אם בית משפט זה יוכל לתת את הסעד ההולם. כסף אינו מפצה על מילים ואני מציעה לצדדים שלא להמשיך לנהל הליכים אך ורק בגין סיבות אלה." 15. למרות שהמחלוקות מצומצמות כאמור, ולמרות שבתיק זה גובש הסדר ביניים (מכירת הטויוטה והפקדת התמורה בקופת בית המשפט), לא הצליחו הצדדים להגיע להבנות, למרות שגם בתום שמיעת ההוכחות הצדדים היו קרובים לכך מרחק נגיעה, והטעמים אשר היו קשורים בכישלון המגעים לא היו מסחריים כלל ועיקר. לפיכך, אין אלא לסיים תיק זה במתן פסק דין, לאחר שמיעת העדים הבאים: חולוד, אבו ג'אנם וסלאח מטעם התובעות; חוסאם, אמין עבדולהאדי בעלי הנתבעת ומנהל ראשי בה (להלן: "אמין") ועו"ד שחברי מחמוד, ב"כ הקודם של הנתבעת ועובד שכיר בה (להלן: "עו"ד שחברי"), מטעם הנתבעת. כן העיד בפניי מוסלח אשר סרב להגיש תצהיר. 16. הפלוגתאות העיקריות בהן יש צורך להכריע הינן: מי מהתובעות רכשה את הטויוטה, חולוד או החברה?; האם על הרוכשת היה לשלם 24,000 ₪ בגין התוספות או שמא כלולות הן בתמורה הנזכרת בהצעת המחיר? האם יש ממש בטענה לליקויים בטויוטה? האם יש בבוררות הנטענת ממש? מה דין השיק?. כפועל יוצא יש לתת מענה לשאלה מי מהצדדים הפר את הסכם רכישת הטויוטה ומהי ההתחשבנות הכספית הנכונה בנסיבות העניין. דיון והכרעה מי מהתובעות רכשה את הטויוטה? 17. סבורני כי בנקודה זו יש לקבל את טענות הנתבעת ולדחות את טענת התובעות לפיה הטיוטה אמורה הייתה להרשם ברישיון הרכב על שם החברה ולא על שם חולוד, וזאת ממספר טעמים. ראשית, לא מצאתי כל אינטרס לכך שהנתבעת תרשום במתכוון את הרכב על שם חולוד במקום החברה מקום בו היו מבקשים ממנה אחרת. בנוסף, כחלק מהתמורה בגין הטויוטה אמורה הייתה להתבצע עסקת טרייד אין במאזדה. המאזדה הייתה בבעלות חולוד (ראו רישיון לרכב, נספח א' לתע"ר הנתבעת, וראו עמ' 19 ש' 17 - 18) ויודגש, לטענת חולוד את רוב עלות המאזדה מימנה מכספה (עמ' 20 ש' 4 - 6) כאשר שאר הכסף ניתן לה במתנה ע"י אבו ג'אנם כאב לבת ומכאן המימון לטויוטה ולו באופן חלקי שלה. 18. לא זו אף זו. הצעת המחיר הינה על שם חולוד ומפורטת בה מספר תעודת הזהות שלה; במסגרת הרכישה מסרה חולוד את תעודת הזהות שלה ורישיון הנהיגה ואלה צולמו (עמ' 13 ש' 21, וראו נספח ב' לתע"ר הנתבעת). אם אכן ביקשה חולוד לרשום את הרכב על שם החברה, היה עליה להציג את הח.פ של החברה; פרוטוקול פנימי המסמיך אותה לבצע את עסקת הרכישה ו/או יפוי כוח מתאים. מסמכים אלו לא הוצגו בפניי. לכך אוסיף כי, את מכתב התלונה ליוניון כתבה חולוד באופן אישי (ולא החברה) וציינה "בתאריך 8.2.2011 עמדתי להגשים חלום וורוד ולקנות רכב חלומותיי" (סעיף 1), והביטוח היה על שם חולוד (עמ' 18 ש' 4 - 6). 19. אם יש צורך בדבר מה נוסף, אזי באה עדותה של חולוד ומהודאותיה היא ניתן לחלוץ את המסקנה המתבקשת. כך ציינה חולוד כי מכרים המליצו לה לקנות מהנתבעת ושוחחו עם מי מהנתבעת לגביה "הם גם דיברו איתו בטלפון אז, זה היה בינואר, הם אמרו שיש בחורה שרוצה לקנות אוטו ושמפנים אותי אליהם." (עמ' 12 ש' 30-31, ההדגשות אינן במקור - ח.פ); חולוד אישרה תחילה בעדותה שהיא עצמה הזמינה את הטויוטה ושלמשפחתה היתה בעיה עם הזמנת הרכב: "אני במקור ממשפחת אבו גאנם, ויש להם בעיה שאני עובדת ופתאום אני קונה אוטו ב-200,000 ₪" (הדגשות שלי, עמ' 12 שו' 15-16). בהמשך החקירה נשאלה: "אז רצית להראות לכולם את הרכב?" ענתה: "זכותי, זה כסף שלי" (הדגשות שלי,עמ' 16 ש' 19 - 20). אמנם בהמשך החקירה ניסתה חולוד לשנות את גרסתה וטענה כי אין מדובר ברכישה פרטית (עמ' 13 ש' 9-11), אולם מקבץ אמרותיה המצוטט לעיל, ביחד עם הממצאים האחרים אותם קבעתי, מתיישבים טוב יותר עם המסקנה שחולוד בקשה לרכוש רכב אשר ירשם על עצמה באופן פרטי. לפיכך, יש לדחות את תביעת החברה כנגד הנתבעת בשל העדר יריבות ואין לראות הפרה בכך שרישיון הרכב הונפק על שם חולוד ולא על שם החברה. האם היה על חולוד לשלם 24,000 ₪ בגין התוספות או שמא כלולות הן בתמורה ששולמה בגין הטויוטה? 20. על מנת לתת מענה לשאלה שבכותרת יש לפנות קודם כל להצעת המחיר וללשון ההסכם. בהצעת המחיר שנרשמה בכתב יד צוין כי מחיר הרכב "כולל מע"מ+ אגרת רישוי", עומד על סך של 191,347 ₪. בהמשך המסמך רשומה כותרת נוספת : "הסכם על אביזרים ותוספות", שם מפורטות התוספות אך לא המחירים, וכל שרשום הוא "עוד הנחה 2,000₪ באישור חוסאם". אם ננתח את לשון מסמך זה בלבד, סבורני כי לשונו ואופן עריכתו מתיישבים טוב יותר עם פרשנות הנתבעת. אם אכן היה מדובר בסכום כולל, המתייחס גם לתוספות, מדוע נרשם שמחיר הרכב "כולל מע"מ+ אגרת רישוי"? מדוע לא נזכרה גם המילה "תוספות", כשאלו מפורטות באותו מסמך בהמשך?. לפיכך מקריאת מסמך זה מסקנתי היא כי מחיר הרכב אינו כולל את התוספות, ומחירן של אלו לא פורט, למעט ההנחה המוסכמת בסך 2,000 ₪. הן אמין והן חוסאם הסבירו את הטעמים לאי פירוט מחיר התוספות (ראו עדויותיהם בעמ' 65 שו' 16; עמ' 66 שו' 1-3, שו' 22; עמ' 68 שו' 29-31, עמ' 69 שו' 13; עמ' 75 שו' 26-27) ועדויות אלו מקובלות עליי. אציין כי עצם איזכור ההנחה הנוספת בסך של 2,000 ₪ אף הוא תומך בפרשנות הנתבעת, שאחרת, אם כבר נקבע מחיר גלובלי, ניתן היה לבצע את אותה הפחתה נטענת ומוסכמת בסך של 2,000 ₪. 21. גם המסמך המודפס של "הסכם הזמנת הרכב" מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת. במסמך זה התוספת היחדה שפורטה הינה "תוספת לצבע מטאלי". התוספות הכלולות במסמך בכתב יד אינן נזכרות, והן הוזמנו באופן נפרד מהנתבעת, ראו בעניין זה דבריה של ב"כ יוניון בדיון הראשוני מיום 12/2/12, בעמ' 1 שו' 19-20. לאור היקף התוספות שהוזמנו, ומתן הנחה של 2,000 ₪, אין זה סביר שהסכום של 191,347 ₪ כולל את התוספות המוזמנות. 22. עד כאן לניתוח המסמכים שבפניי, התומכים כאמור בפרשנות הנתבעת. כעת נתפנה לבחינת אומד דעתם של הצדדים, כפי שעולה מהעדויות והתנהגותם בעת מסירת הרכב ולאחריו. בחינת רכיבים אלו אך מחזקת את מסקנתי לפיה הסכום שסוכם אינו כולל את התמורה עבור התוספות, אבהיר קביעתי זו. 23. חולוד נחקרה בשאלה מתי לראשונה נודע לה על הדרישה לתשלום נוסף עבור התוספות, וגרסתה לא הייתה עקבית. תחילה טענה שנודע לה על הדרישה לתשלום נוסף בגין התוספות במועד המסירה (סעיף 15 לתצהיר עדותה הראשית) ולאחר מכן שינתה את הגרסה וטענה שרק זמן מה לאחר מכן קמה דרישה זו, ראו עדותה: "את התוספות הוא שם באוטו רק לא הראה את החיוב. את החיוב הוא הראה ביום ראשון או שני אחרי שכבר לקחתי את האוטו ואחרי בכלל שהוא שלח את הרישיון גם בפקס. ש. זאת אומרת שבעת מסירת הרכב הוא לא אמר לך מילה על זה? ת. הוא אמר שהתקין את התוספות כמו שאני רוצה וזהו." (עמ' 23 ש' 23 - 28) וראו את גרסתה הסותרת בהמשך העדות (עמ' 23 ש' 29 - עמ' 24 ש' 4). סתירות אלה פועלות לחובת חולוד. 24. בנוסף, חשבונית המס שהוצאה ביום מסירת הטויוטה, קרי 11.4.2011 מפרטת את כל התוספות ועלותן ועליה חתמה חולוד. מכאן שלמצער במועד מסירת הטויוטה חולוד ידעה גם ידעה על החיוב הנוסף בגין התוספות אותו דרשה הנתבעת ובחתימתה על החשבונית, כמו גם לקיחת הטויוטה לחזקתה הביעה הסכמתה לכך. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא במכתב התלונה שלה ליוניון: "בשעה 18:19 הנציג שלכם מנצל את ההזדמנות... ופתאום משנה את כל הצעת המחיר שנתן מתחיל להמציא מחירים שלא סוכמו מראש, אני כבר עייפה מהטרטור של כל היום מהנהנת לו עם הראש "כן מה שתגיד רק תן לי ללכת... יש לי תינוק בן 3 חודשים בבית אצל חברה לא ינק מהבוקר תן לי ללכת" הוא מצידו כתב עוד הצעת מחיר על דף לוגו שלו ותמחר שנית את כל התוספות והפיק חשבונית מס אני מצידי חתמתי כי תכננתי להגיש תלונה כנגדו על כל ההתעללות שעברתי ועל ניפוץ החלום שלי." (נספח ה' לתצהיר חולוד, סעיף 13). כשהופנתה חולוד בעדותה לסעיף זה ענתה היא: "המכתב היה לצורך השירות ולא לצורך הגשה לבית המשפט" (עמ' 25 ש' 25). 25. זה המקום להפנות לעדותו של אמין לפיה אם מזמינים תוספות ביוניון נרשמות הן בהזמנה עצמה ואם מזמינים תוספות אצל הנתבעת נכתבות הן בנפרד (עמ' 65 ש' 16 - 17). עדותו התיישבה עם טענת יוניון לפרוטוקול בדיון שהתקיים ביום 12.2.2012 "לשאלת ביהמ"ש אני משיבה שלעיתים התוספות מצוינות בהזמנה גופה. כל תוספת שמוזמנת מהנתבעת 2 (הכוונה ליוניון - הערה שלי ח.פ) מופיעה בטופס הזמנה. תוספת אחרת שמוזמנת ע"י סוכנות המשנה מתבצעת בהסכם נפרד. במקרה זה האביזרים הוזמנו מהנתבעת 1 (הכוונה לנתבעת - הערה שלי ח.פ), לנו אין קשר לזה.." (עמ' 1 ש' 18 - 20). 26. דברים אלו מתיישבים גם עם עדותו של חוסאם לפיהם חולוד כלל לא הייתה מעורבת בקביעת המחיר של הרכב; העסקה נעשתה בתיווכו של טלאל, שלא הובא לעדות על ידי מי מהצדדים; ושחולוד רק "הכתיבה" אילו תוספות היא רוצה, ראו את עדותו בעמ' 73 שו' 6-14: "לא נרשם מחיר של אוטו על דף של הצעות מחיר של אביזרים. מחיר של אוטו נרשם על דף של יוניון מוטורוס שזה מונפק במחשב שאי אפשר לשנות כלום. טופס זה שאתה מראה לי זה טופס בכתב יד של המזכירה שלי שהלקוחה שלך ביקשה ממנה בטלפון לרשום את התוספות שהיא רוצה. כפי שרשום לך, לא מפורט שום מחיר עבור שום אביזר כי המזכירה לא מורשית לתת את המחירים עבור האביזרים, חוץ מהנחה של 2,000 ₪ היא לא מורשית. מעבר לזה, הלקוחה שהוסיפה את התוספות דרך הטלפון סמכה על זה שאח שלה קנה אוטו מסוג BMW והיא רצתה שתהיה לה מערכת אולפן כמו שיש לו, אחר כך היא גם רצתה וו גרירה, לאחר שקיבלה את האוטו. בעניין התוספות, השמיים הם הגבול. יש לקוחות שמשלמים תוספות 100,000 ₪". ובהמשך, בעמ' 73 שו' 25-28: " כי אתה מראה דף שהפקידה התבקשה לרשום. היא הכתיבה את התוספות והיא אמרה לה שלגבי מחירים שלא תתערב שטלאל יסגור עם חוסאם. על מנת לאמת את דבריי, ביום קבלת האוטו ישבנו אני והיא, וכמובן בעלה, על סגירת חשבון ועברנו על כל דבר והיא קיבלה אצלי חשבונית שמאושרת על-ידה הנחה מעל 2,000 ₪ והיא חתומה על החשבונית, היא מאושרת מבחינתה". 27. גם במסמך אליו מפנה אבו ג'אנם (נספח א' לתצהירו) אין כדי לסייע לתובעות בפרשנותן. כל שנאמר במסמך זה הוא שיש לבצע העברה בנקאית בסכום של 140,110 ₪. בעדותו טען אבו ג'אנם שמדובר בגמר חשבון כולל התוספות, ראו עדותו בעמ' 33 שו' 16-23. עם זאת, במסמך זה לא רשום "גמר חשבון" (עדות אבו ג'אנם בעמ' 33 שו' 24-28). מעדותו של אבו ג'אנם ניתן להבין שרק במועד הפגישה, כאשר חוסאם העלה את הדרישות לתשלום עבור התוספות, נאמר שאותה העברה כספית סגרה את החשבון: "כן. אמרתי לו בישיבה שמהרגע שניהלנו את השיחה בבנק שהוא הסכים לסילוק החוב עם ה-136,000 ₪. ש. אז אתה רצית בכוחניות להגיד לו שהוא לא משלם את התוספות? ת. הוא היחידי שלא נוח לו בחיים? אמרתי לו שככה סיכמנו וככה יהיה" (עמ' 36 שו' 16-19). 28. מכל הנימוקים הללו קובעת אני כי הצעת המחיר והסכום עליו סוכם לרכישת הרכב (191,347 ₪) אינו כולל את מחיר התוספות בסך 24,000 ₪. מכאן, שבמחלוקת אשר התעוררה בין הצדדים הדין היה עם הנתבעת; כדין עיכבה הנתבעת את החזרת הרכב לאחר מועד הפגישה עד לסילוק החוב בגין התוספות; לא היתה למי מהתובעות כל עילה לביטול הסכם רכישת הרכב, שכן הסכם זה לא הופר על ידי הנתבעת - לא בהנפקת הרישיון על שם חולוד באופן אישי; לא בדרישה לתשלום עבור התוספות; ולא בליקויים המינוריים אותם הסכימה הנתבעת לתקן, ותיקנה. 29. למעלה מן הצורך אוסיף כי התרשמתי שהסיבה בגינה רצתה חולוד לבטל את עסקת רכישת הרכב לא הייתה נעוצה בעילות הנטענות על ידה לביטול עסקת המכר, אלא בשל העובדה שנמלכה בדעתה וחפצה ברכב אחר, אותו רכב שרכשה לעצמה לאחר האירועים המפורטים, ראו עדותה בעמ' 22 שו' 10-11: "לא. אני רוצה לפרט. היום אני נוסעת על ראב 4 פרימיום פלוס שאבי קנה לי בתור פיצוי בצבע אפור עם כל התוספות, בדיוק כמו שרציתי". תימוכין לכך מצאתי גם בעדותו של מוסלח, בעמ' 39 שו' 26-29: "היא פעם אחת אמרה שהיא רוצה להחליף את הג'יפ לג'יפ אחר, לטויוטה קצר, אחר כך היא אמרה ראב 4 צבע אחר. אמרנו לה מה שהיא רוצה נעשה, כדי שתהיה מרוצה", ראו גם עדותו בעמ' 41 שו' 15 , בעמ' 42 שו' 6-7, בעמ' 44 שו' 25-28 ; בעדותו של סלאח בעמ' 55 שו' 27;27; ובעדותו של חוסאם, עמ' 74 שו' 7-9, שו' 23-25. מהו שווי המאזדה כפי שהוסכם על הצדדים? 30. כאמור, לטענת חולוד סוכם כי שווי המאזדה יהא 45,000 ₪ בעוד חוסאם טען כי סוכם שהשווי יהא 41,110 ₪. מעיון במסמכים שהונחו לפניי התרשמתי שבשלב הצעת המחיר דובר על עלות של כ- 45,000 ₪ כאשר הצדדים סיכמו שמחיר סופי יקבע בהמשך ולאחר מכן דובר על סך 41,110 ₪ אלא שבפועל העבירה חולוד את היתרה לתשלום על פי חישוב של 45,000 ₪ עבור המאזדה והנתבעת לא הלינה על כך עד לתביעה זו ומכאן הסכימה למחיר זה, כפי שיפורט להלן. בהצעת המחיר נכתב "עסקת טרייד אין על מזדה 5 מחיר 45,000 ₪" ובהמשך השורה מתחת לכוכבית "לא סגור המחיר". בהסכם הזמנת הרכב (נספח א' לכתב ההגנה) כמו גם זיכרון הדברים לרכב המאזדה נקוב המחיר 41,110 ₪ ובנספח א' לתצהיר אבו ג'אנם כתוב בכתב יד על גבי נייר נושא לוגו של הנתבעת כי הסכום אותו יש להעביר בהעברה בנקאית הוא 140,110 ₪, המסמך אינו נושא חתימה או שם של כותבו. 31. למרות האמור, לטענת אבו ג'אנם בטרם ההעברה הבנקאית סיכם עם חוסאם על מחיר 45,000 ₪ (עמ' 34 ש' 19 - 22) ואילו חוסאם הכחיש ששוחח עם אבו ג'אנם (עמ' 74 ש' 17). כך או כך, ההעברה הבנקאית בוצעה כשבועיים לפני מועד מסירת הרכבים, קרי ביום 28.3.2011. אם אכן הסכום שהועבר לקה בחסר היה מצופה מהנתבעת להלין על כך ולדרוש את ההפרש מחולוד. ואולם, לא נוכחתי שנושא זה עלה בתכתובות שנשלחו מטעם הנתבעת (ראו מכתבים מימים 28.4.2011, 29.4.2011, 12.5.2011, 21.5.2011, 5.8.2011, 15.9.2011 וכן ראו את עדות חוסאם בעמ' 77 ש' 13 - 18 ועמ' 78 ש' 8 - 16 שם מונה הוא את "מה שמגיע לו" וההפרש בגין המאזדה אינו מוזכר). 32. כך או כך, לאור מסקנותיי המפורטת לעיל ולהלן ולאור ההתפתחויות אשר חלו בתיק, השאלה שבכותרת אינה נחוצה לשם הכרעה. אין מחלוקת כי המאזדה הוחזרה לחולוד והסכומים אשר שולמו על ידי התובעות לנתבעת מסתכמים בסך של 146,000 ₪ (ההעברה הבנקאית+ המקדמה בסך של 10,000 ₪). האם יש בבוררות הנטענת ממש? מה דין השיק? 33. איני מוצאת בבוררות הנטענת ממש; איני סבורה שסלאח אכן הוסמך על ידי הצדדים לשמש כ"בורר" והניטרליות שלו מוטלת בספק. סלאח העיד שעובד עם אבו ג'אנם (עמ' 50 ש' 14); סלאח העיד שאינו בורר בהכשרתו (עמ' 52 ש' 16 וראו עמ' 59 ש' 13) ואין לו כל הסמכה כמגשר או מפשר (עמ' 52 ש' 18); סלאח לא נכח במעמד רכישת הטויוטה ואין לו ידיעה אישית מה היה ההסכם בין הצדדים (עמ' 52 ש' 19 - 23); סלאח אישר שלא עיין בהזמנה (עמ' 55 ש' 30); אך למרות זאת לטענתו נתן הכרעה על סמך "מה שהם דיברו בניהם, על סמך מה שסגרו" (עמ' 55 ש' 31); סלאח לא היה בקיא במו"מ ובסכסוך (עמ' 56 ש' 23 - 31; עמ' 57 ש' 26 - 28; עמ' 58 ש' 1 - 2); סלאח העיד "היו עוד הרבה אנשים, לא עשיתי את ההכרעה לבד" (עמ' 57 ש' 23 וראו ש' 29 - 32); חולוד טענה כי הבוררות נועדה לפתור את הסכסוך שנוצר בין הצדדים על רקע המחלוקת בעניין כבוד המשפחה ופחות לעניין הטויוטה (עמ' 27 ש' 27 - 28); חולוד טענה לראשונה בעדותה שיש לה הקלטה בוידאו של האירוע (עמ' 27 ש' 27) אולם לא צירפה אותה כי זה פוגע בה (עמ' 28 ש' 4) - אי צירוף ההקלטה פועל לחובתה. 34. לגבי השיק טענה חולוד שנמסר כערובה לכך שתיתן לחוסאם את הטויוטה וזה יתקנו וישיב לה אותו לאחר מכן (עמ' 30 ש' 17 - 18) על כך גם העיד סלאח (עמ' 59 ש' 9). מנגד, טען אבו ג'אנם לראשונה בעדותו שמוסלח חייב חצי מיליון ₪ בגין חוב לחברת הברזל: "אני אמרתי שזה פיקדון לכך שהרכב יוחזר. אחר כך שהרכב לא הוחזר, הפקדתי את השיק על חוב מוסלח בברזל." (עמ' 35 ש' 18 - 19). מוסלח הכחיש כל חוב (עמ' 40 ש' 17 - 20). התרשמתי כי השיק נמסר כערובה להשבת הטויוטה כגרסת חולוד וסלאח ולא בגין חוב לברזל כטענת אבו ג'אנם (מה גם שטענתו לא הוכחה). 35. זאת ועוד, עדותו של מוסלח היתה אמינה בעיני. התרשמתי שאכן בשל היותו מכר של שני הצדדים לא חש בנוח כאשר התגלע הסכסוך ושניסה רק ליישב את ההדורים ולרצות את חולוד. תחילה, מסר שיק כעירבון להשבת הטויוטה מידי הנתבעת לאחר תיקון הליקויים "הבטחנו לה שנסדר לה מה שהיא רוצה ונעשה לה הכל כדי שלא יהיה שם איזה רצח או שמישהו יהרוג אחד את השני כי זה לא שווה את המכוניות.." (עמ' 39 ש' 25 - 27); "אני נתתי שיק בשביל לפתור את הבעיה שלא נגיע למצבים כאלה, לריצות וכאבי ראש, מטוב לב רציתי שהכל יפתר ויגמר. זו המטרה שלי." (עמ' 43 ש' 20 - 21). לאחר מכן, בפגישה שהתקיימה בנצרת הסכים לשלם מכיסו בגין התוספות בניסיון לפשר בין הצדדים. כאשר הנתבעת הסכימה להפחית 5,000 ₪ ממחיר התוספות הוא וסלאח הסכימו לשלם את היתרה מכיסם, קרי 18,000 ₪. גם אז ניסה לרצות את חולוד ולהוביל את הצדדים לעמד השווה אלא ש"בסוף זה התפוצץ. היא לא לקחה את האוטו" (עמ' 45 ש' 9). 36. מהמקובץ לעיל עולות המסקנות והקביעות הבאות: אין כל ממש בטענת הבוררות ואין כל פסק בורר מחייב; השיק ניתן על ידי מוסלח כערבון להשבת הטויוטה לידי התובעות לאחר ביצוע התיקונים והתשלום עבור התוספות; משהושג ההסדר הדיוני והטויוטה נמכרה במסגרת הליך זה, יש להשיב את השיק לידי מוסלח וכך אני מורה. השיק יושב לידיו תוך 14 יום מיום קבלת פסק הדין. סיכום ומסקנות 37. קבעתי לעיל שהרכב נרכש עבור חולוד באופן אישי ולכן לא נפל כל פגם בהנפקת רישיון הרכב על שמה; קבעתי כי המחיר שסוכם לא כלל את התוספות, והיה מקום לשלם עבורן; קבעתי כי בין הצדדים לא התנהלה בוררות, אלא התקיימה פגישה (אלימה) במהלכה סוכם שיבוצעו תיקונים בטויוטה, שיבוצע תשלום עבור התוספות כפי שיוסכם בין הצדדים וכי לאחר ביצוע האמור יוחזר שיק העירבון לידי מוסלאח; קבעתי כי לתובעות או מי מהן לא עמדה כל עילה לביטול הסכם רכישת הרכב. 38. לאור קביעותיי לעיל יש מקום לבצע השבה, בהתחשב בסכומים ששולמו על ידי כל אחד מהצדדים בעסקת המכר ובהתחשב במסקנתי שהנתבעת לא הפרה את ההסכם. התובעות שילמו סך של 146,000 ₪; לא הוכח תשלום נטען עבור איתורן. הסכום אותו היו אמורות התובעות לשלם מסתכם בסך של 191,347₪+ 24,000 ₪, כלומר סך של 215,347 ₪. לא מצאתי מקום לחייב את התובעות בגין אחסנת רכב ו/או תשלום בגין המאזדה, שהושב כאמור לתובעות. מכאן, שקיים פער של 69,347 ₪ בין הסכומים אותם אמורה הייתה הנתבעת לקבל לבין הסכומים אותם קיבלה בפועל (146,000 ₪). לפיכך, מתוך הפיקדון בסך של 160,000 ₪, על פירותיו, יועבר הסך של 69,347 ₪ לידי הנתבעת והיתרה תשוחרר לידי התובעות. התובעות ישיבו את השיק של מוסלאח לידיו תוך 14 יום מהיום, כפי שהוריתי. 39. לאור התוצאה אליה הגעתי, ומאחר והתובעות הן אלו שלמעשה הפרו את ההסכם, הנני מחייבת את התובעות ביחד ולחוד לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. גרירת רכברכב