תשלום גמלאות לאלמנה של המנוח שנהרג בתאונת דרכים וזאת מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). לטענת המל"ל עד ליום 17.1.10 חל בינו לבין הנתבעת 2 הסכם אשר בוטל בהודעה שהוצאה על ידו ולפיכך ההסכם אינו חל על התביעה נשוא תיק זה. מנגד, הנתבעת 2 טוענת כי ביטול ההסכם חל אך ורק על תאונות דרכים שהתרחשו לאחר מועד ביטולו. לפיכך טען המל"ל לחילופין, שבמידה וייקבע על ידי בית המשפט כי ההסכם חל על תביעה זו, אזי על הנתבעת 2 לפצותו על פי ההסכם בשיעור 80% מן הגמלאות בהיות המנוח הולך רגל ובצירוף הריבית ההסכמית כמפורט בסעיף 6 להסכם בגין כל איחור מיום הדרישה ועד יום התשלום. ביום 24.10.07 נשלחה לנתבעת 2 דרישת תשלום על פי ההסכם על סך של 110,484 ₪ וביום 3.12.07 התקבלה המחאה על סך של 104,819 ₪. לפיכך ביקש המל"ל לחילופין לחייב את הנתבעת 2 לשלם לו את הפיצוי על פי ההסכם (ההפרש) בתוספת הריבית ההסכמית עד ליום התשלום בפועל ובנוסף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. תמצית הטענות בכתב ההגנה לטענת הנתבעים, על התביעה חל ההסכם בין הצדדים מאחר וההסכם חל על כל התאונות שאירעו עד חלוף 60 יום ממועד ביטולו על ידי התובע והם פרעו את דרישת התובע ביום 3.12.07 למעט מענק הפטירה ששולם ליורשי המנוח. לטענתם, הם אינם חבים בתשלום מענק הפטירה שמשולם מאחר והמנוח קיבל קצבת זקנה עובר לפטירתו, כאמור בסעיף 310 לחוק, וממילא אין מענק זה קשור לתאונה אלא לעובדה שהמנוח היה מקבל קצבת זקנה עובר לתאונה ולכן הנתבעים אינם חבים בו. עוד טענו הנתבעים, כי מענק הפטירה היה משולם ליורשי המנוח בכל מקרה עם פטירתו של המנוח בתום תוחלת חייו, כלומר תקופה קצרה לאחר התאונה ולכן אף מטעם זה מענק הפטירה אינו קשור לתאונה והנתבעים אינם חבים בו. השתלשלות ההליכים בתיק ביום 21.5.12 הודיע התובע כי לאור קביעת בית המשפט העליון בסוגית ביטול ההסכם, עילת התביעה בתיק הינה על פי ההסכם. בהמשך להודעה זו, הגישו הצדדים ביום 29.5.12 הודעה מוסכמת לפיה קיימת ביניהם מחלוקת בתביעה על פי ההסכם באשר לשיפוי בגין מענק הפטירה ששולם לאלמנת המנוח וכי הם מסכימים להגיש סיכומים בסוגיה זו. בהמשך להחלטה שניתנה על ידי כב' הרשם, הצדדים הגישו סיכומים בתיק. ביום 19.9.12 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לפיה נוכח המחלוקת העובדתית שעלתה מסיכומי הצדדים לגבי דרך התנהגותם בעבר בנוגע לסוגיה במחלוקת, שיפוי בגין מענק הפטירה במסגרת ההסכם ביניהם, אין מקום למתן פסק דין ללא שמיעת עדויות לגבי המחלוקת העובדתית בתיק. בדיון ביום 29.10.12 ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים וראיות ולאחריה הצדדים הגישו ראיות. התובע הגיש ביום 20.11.12 תיק מוצגים וצרף מסמכים לגבי מספר מקרים של תשלום מענק פטירה על ידי חברות הביטוח השונות בהתאם לדרישת המל"ל בתביעות על פי ההסכם (מהם מקרה אחד היה מול הנתבעת 2). הנתבעים הגישו ביום 21.11.12 תגובה אליה צורפה חוות דעת של האקטואר מר ספיר שלו, לפי טענתם, ניסיון רב שנים בבדיקת דרישות שיבוב של המל"ל ובה כותב מר ספיר שמענק הפטירה לא היה צריך להיות כלול בדרישת המל"ל וכי עד לאחרונה המל"ל לא הוסיף את מענק הפטירה לדרישותיו. ביום 4/2/13 הגיש המל"ל תיק מוצגים נוסף ובו שני מקרים נוספים של תשלום מענק פטירה על ידי הנתבעת 2 בהתאם לדרישת המל"ל על פי ההסכם. בדיון ביום 21.4.13 ביקשו הצדדים שבית המשפט יפסוק בתיק על סמך החומר שהוגש לתיק. ב"כ התובע הודיע שהוא מוותר על חקירת האקטואר מטעם הנתבעים, מר ספיר. בהמשך לדיון הנ"ל, הצדדים הגישו הודעות ותגובות הקשורות לראיות שהוגשו וכן לגבי הליכים אחרים המתנהלים בין התובע לחברות ביטוח בסוגיות דומות בערכאות אחרות. נוכח בקשת הצדדים ניתן פסק הדין בהסתמך על הראיות שהוגשו מטעם הצדדים וסיכומיהם. דיון בטענות הצדדים איני מקבל את טענת התובע, כי טענת הנתבעת 2 שיש לדחות את התביעה מאחר ועד לאחרונה לא כללו דרישות התובע על פי ההסכם דרישה לתשלום מענק פטירה היא בגדר הרחבת חזית שיש להתעלם ממנה. זאת, מאחר ובסיכומי התובע כמו גם בסיכומי התשובה שלו קיימת התייחסות מפורשת להתנהגות הצדדים לאורך השנים בכל הנוגע לתשלום מענק הפטירה לפי דרישה על פי ההסכם ונפקותה. גם אם המחלוקת לגבי דרך התנהגות הצדדים ביישום ההסכם רב השנים ביניהם בסוגיה זו לא עלתה במפורש מכתבי הטענות, משעה שהתובע פתח חזית זו בסיכומיו אין הוא יכול לטעון להרחבת חזית מצד הנתבעים. הצדדים חלוקים באשר לשיפוי בגין מענק הפטירה ששולם לאלמנת המנוח ובמסגרת המחלוקת עלו סוגיות הקשורות לכך שהמנוח קיבל קצבת זקנה בטרם פטירתו ולכן הייתה אלמנתו זכאית בכל מקרה לתשלום מענק הפטירה (לטענת הנתבעים) וכן האם יש לשלם את מלוא מענק הפטירה או רק את השווי של האצת התשלום של מענק הפטירה. הצדדים גם חלוקים לגבי התנהגותם משך השנים על פי ההסכם בקשר לדרישה ותשלום מענק הפטירה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוגשו, התביעה על פי ההסכם לתשלום שיפוי בגין מענק הפטירה מתקבלת. ההסכם בין המל"ל לחברות הביטוח לרבות הנתבעת 2 (אשר צורף כנספח ו' לכתב התביעה) נדון בבית המשפט העליון בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נגד "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (להלן: "הלכת אררט"). בסעיף 328 לחוק נקבע הסדר שיפוי סטטוטורי המסדיר את מערכת היחסים המשולשת שבין המל"ל, הזכאי (הניזוק) והצד השלישי (המזיק) וממנו עולה כי במקום שבו קמה חבות של המל"ל לשלם גמלה לנפגע ובמקביל גם חבות של צד שלישי לשלם פיצויים לאותו נפגע רשאי המל"ל לקבל שיפוי על הגמלאות ששילם או עתיד לשלם מן הצד השלישי. במקביל ולצורך האיזון נקבע שיש לנכות מסכום הפיצויים שהניזוק זכאי להם מאת המזיק את הגמלאות שנדרש המל"ל לשלם לניזוק. בשנת 1979 (ואכן ההסכם בין התובע לנתבעת 2 שצורף כנספח ו' לכתב התביעה הוא מיום 17.1.79) חתמו המל"ל וחברות הביטוח על הסכם שבא להסדיר את מערכת היחסים שבין המל"ל המשלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים לבין חברת הביטוח האחראית לפיצוי הנפגעים מכוח פוליסת הביטוח. על פי לשון ההסכם, הצדדים לו ראו לנכון לחתום על ההסכם כדי לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם כללי מראש שיחליף את ההתדיינויות הנדרשות בכל מקרה ומקרה. כלומר, התכלית של ההסכם היא מניעת התדיינויות וחיסכון במשאבים. נקבע בהסכם כי בהתקיים שני תנאים: האחד, שהמל"ל שילם או משלם גמלאות לנפגע בתאונת דרכים והאחר, שחברת הביטוח אחראית לפצות את הנפגע מכוח היותה המבטחת, זכאי המל"ל לפיצוי בגין התגמולים ששילם לפי אחוז מסוים מהם כאמור בהסכם. לענייננו כאשר מדובר בהולך רגל, זכאי המל"ל ל- 80% פיצוי מהסכומים ששילם לנפגע ו/או משפחתו (נספח א' לכתב התביעה). בהלכת אררט נקבע כי ההסכם אומנם נולד מתוך סעיף 328 לחוק, אולם יש לו חיים משלו והוא משקף בחירה מוסכמת של הצדדים וכולל ויתור של המל"ל על חלק מהפיצוי לו הוא זכאי על פי סעיף 328 לחוק בתמורה ליעילות ולוודאות הצומחת מהסדרה מוסכמת כוללת ומראש של כל התביעות העתידיות. נוכח כך, ניתן להניח שבחלק מהמקרים המל"ל יוצא נשכר מההסדר המוסכם ובחלק אחר חברות הביטוח. צודק התובע כי יש לבחון את התביעה בענייננו שהיא על פי ההסכם לתשלום שיפוי בגין מענק הפטירה ששולם לאלמנת המנוח לאור הקביעות הנ"ל בהלכת אררט. צודק התובע כי הן מענק הפטירה והן קצבת השאירים שולמו על ידו בעקבות מותו של המנוח בתאונת דרכים. איני מקבל את טענת הנתבעים כי לא התאונה גרמה לתשלום מאחר וזכאותם של יורשי המנוח לקבלת מענק הפטירה לא נבעה מהתאונה, אלא מהעובדה שהמנוח היה מקבל קצבת זקנה עובר לפטירתו. המל"ל שילם את מענק הפטירה בעקבות פטירתו של המנוח בתאונה ועל פי ההסכם, דין תביעתו לשיפוי בגין גמלה זו להתקבל. איני מקבל את אבחנת הנתבעת 2 בסיכומיה בין תשלום גמלת השאירים לתשלום מענק הפטירה. שני התשלומים הנ"ל שולמו בעקבות פטירת המנוח בתאונה. איני מקבל גם את הטענה שהתובע יכול היה לתבוע לכל היותר את השווי הכספי של התשלום המוקדם של הגמלה, היינו האצת הגמלה בארבע שנים נוכח תוחלת חייו של המנוח. איני מקבל פרשנות זו של הנתבעת 2 להסכם נוכח הקביעה בהלכת אררט שלהסכם חיים משלו והוא נועד למנוע התדיינויות כאשר חלק מהפעמים המל"ל יוצא נשכר ובחלק אחר חברות הביטוח יוצאות נשכרות וכן נוכח התנהלותה של הנתבעת 2 באותם מקרים שהובאו בפניי בהם שילמה את הדרישה בגין מענק הפטירה במלואה כמפורט להלן. הלכה היא, כי התנהגות הצדדים להסכם לאחר כריתתו מהווה כלי פרשני רב משמעות אשר יש בו להעיד על כוונת הצדדים בשעת ההתקשרות ועל האופן שבו הצדדים עצמם הבינו את החוזה, אולם אין בהתנהגות זו כדי לקרוא לתוך ההסכם פירוש החורג ממתחם הפרשנות הלשוני. לכל היותר, התנהגות מסוג זה יכולה גם להעיד על כך שנכרת בין הצדדים חוזה חדש או ששונה החוזה הקיים ביניהם, בין בעל-פה ובין בדרך של התנהגות (ראה רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נגד סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 33 ). נוכח המחלוקת שעלתה מסיכומי הצדדים לגבי התנהגות הצדדים לאורך השנים בנסיבות דומות למקרה נשוא ענייננו, סברתי שכדי להכריע את המחלוקת במלואה בסוגיה זו, היה על הצדדים להגיש ראיות נוספות ועדויות של הגורמים הרלוונטיים מטעם הצדדים על התנהלותם בעניין לאורך השנים בהן חל ההסכם על דרישות תשלום כבענייננו. כאשר מדובר בהסכם רב שנים, התנהגות הצדדים להסכם לאורך השנים מהווה כלי פרשני רב משמעות להעיד על כוונתם בהתקשרות. למרות זאת, הצדדים לא היו מעוניינים בהגשת ראיות נוספות או עדויות וביקשו שיינתן פסק דין בהסתמך על הראיות שהוגשו לתיק ולפיכך ניתן פסק דין זה בהסתמך על הראיות שהוגשו. במסגרת ראיותיו, התובע הגיש מסמכים לגבי שלוש דרישות תשלום משנת 2010 שבהם הנתבעת 2 נדרשה ושילמה את מענק הפטירה לפי ההסכם (וכן מספר מקרים נוספים לגבי חברות ביטוח אחרות) וביקש להסיק מכך הודאת בעל דין מטעם הנתבעת 2 בדבר חבותה בתשלום על פי ההסכם. יצוין שמהמסמכים עולה, שבאותם מקרים הנתבעת 2 שילמה את הדרישה של המל"ל על פי ההסכם הן בגין גמלה של קצבת שאירים והן בגין גמלה של מענק פטירה. הנתבעת 2 טענה מנגד שברוב המקרים המל"ל לא נהג לדרוש תשלום מענק הפטירה וכי כל חברות הביטוח מתנגדות לדרישה זו וכי ייתכן שבמקרים מסוימים חברה כזו או אחרת לרבות היא עצמה לא שמה לב שהדרישה כוללת מענק פטירה ולכן שילמה את הדרישה ואולם במקרים אחרים חברות הביטוח לא שילמו דרישות אלה. לטענתה, המקרים המועטים שהתובע צירף כמוצגים מטעמו אינה מוכיחים את הנוהג בין הצדדים. הנתבעת 2 מבססת טענתה על חוות דעת אקטוארית מיום 30.10.07 שמסר אקטואר בהתייחס למקרה אחר ובו ציין, בין היתר, שדרישת המל"ל לתשלום קצבת שאירים היא שינוי גישה של המל"ל מאחר ובעבר במקרים כאלו כאשר המנוח קיבל קצבת זקנה עובר לפטירתו לא הייתה מוגשת תביעה ועוד ציין גם לגבי מענק הפטירה, שהסכום הנ"ל משולם בגלל שהמנוח קיבל קצבת זקנה עובר לפטירתו וכי עד לאחרונה המל"ל לא דרש שיפוי בגין תשלום מענק הפטירה. התובע ויתר על חקירתו של האקטואר ובהמשך הגיש הודעת הבהרה בה ביקש להוציא את חוות הדעת מהתיק תוך שהוא טוען, בין היתר, שהיא אינה קבילה ונטולת כל ערך מאחר ומדובר בעדות שמיעה. הנתבעת 2 הסכימה שמדובר בעדות שמיעה, אולם טענה שממילא עמדתו של האקטואר היא בגדר חוות דעת מומחה שכידוע מותר לה להכיל עדויות שמיעה. לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו ואת טענות הצדדים, אני סבור שהכף נוטה לטובת התובע בכל הנוגע לטענתו כי הנתבעת 2 נהגה לשלם את דרישת התשלום על פי ההסכם בגין מענק פטירה במקרים דומים בעבר. אומנם, התובע הגיש מסמכים המתייחסים לשלושה מקרים בלבד לגבי הנתבעת 2, אולם האחרונה הסכימה להגשת מסמכים אלה וטענתה הייתה כי מדובר בטעויות. טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס או ראיה שתתמוך בה. בנוסף, הנתבעת 2 הסכימה לכך שחוות הדעת האקטוארית מטעמה בה טען האקטואר מר ספיר שהתובע לא הוסיף לדרישותיו עד לאחרונה (30.10.07, מועד מתן חוות הדעת) דרישה לתשלום מענק פטירה היא בגדר עדות שמיעה. צודק התובע כי למומחה מותרת עדות שמיעה הקשורה למומחיותו וכי התייחסותו של מר ספיר לדרך התנהלות התובע בעבר אינה קשורה למומחיות. בנסיבות אלה, משקלה של התייחסותו של מר ספיר להתנהלות התובע לאורך השנים נמוך מאוד. יובהר כי האמור לעיל הוא בהסתמך על הראיות שהגישו הצדדים לתיק וייתכן שבמקרה אחר בו יגישו הצדדים עדויות וראיות נוספות להתנהלותם לאורך השנים ביישום ההסכם, המסקנה תהיה שונה. לסיום התביעה על פי ההסכם לגבי השיפוי בגין מענק הפטירה (ששולם על ידי התובע לאלמנת המנוח) בסך של 5,665 ₪ בצירוף ריבית הסכמית מיום הדרישה 24.10.07 ועד ליום התשלום בפועל מתקבלת. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונוכח כך שהתביעה שהוגשה מלכתחילה על סכום הרבה יותר גדול התקבלה בחלקה הקטן אין מקום לפסיקת הוצאות ושכר טרחה לטובת מי מהצדדים. אלמנות / אלמניםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות