טענתה המרכזית של הנתבעת לגופו של ענין הינה כי המושכר שימש לה כספריה, ובשנת 2003, משהושלמה בנייתו של מבנה לצורך ספריה, הועברה הספריה לבנין החדש והנתבעת פינתה את המושכר בחודש 1/03 או בסמוך לכך. לטענתה, החל ממועד זה התובעת השכירה את המושכר לעמותת אלנור שהינה עמותה לקידום החינוך במגזר הבדואי וזאת למשך שנתיים, אשר לאחריהן פונה המושכר והוחזר לתובעת במצב תקין. הנתבעת הכחישה טענות התובע באשר לנזק שנגרם למושכר וטענה כי לא בוצעו בו כל שינויים כנטען בחוות דעת מומחה התובעת. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת על פיה, לכל היותר, היה צורך לבצע תיקונים קלים במושכר בעלות שאינה עולה על 13,750 ₪. 4. הצדדים הגישו תצהירים מטעמם, כאשר תצהירי התובע, הכוללים תצהירים של מספר עדים מטעמה, תומכים בטענתה כי הנתבעת המשיכה לעשות שימוש במושכר אחרי המועד שטענה לפינויו. אציין כי המצהירים מטעם התובעת (למעט היא ואביה) לא ציינו מועד בו ראו ילדים ומורים מגיעים למושכר ולא ניתן להסיק מתצהיריהם את מועד הפינוי הנטען. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של נציגי הנתבעת אשר תמכו בטענותיה בדבר פינוי המושכר בחודש 1/13 ושכירתו על ידי העמותה לאחר מכן. 5. לאחר עיון במלוא טענות הצדדים אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 30,000 ש"ח וזאת לסילוק סופי, מלא ומוחלט של תביעות התובעת בגין שימוש במושכר על ידי הנתבעת או מי מטעמה. אציין כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת בדבר קיום מעשה בי-דין או השתק פלוגתא וזאת ממספר טעמים: הראשון בהם הינו כי ההליך הקודם הסתיים בהכרעה לפי סעיף 79א' ולא נקבעו בו כל ממצאים ביחס לטענות הצדדים, לרבות בשאלת מועד פינוי המושכר. משכך, כפי שטענה התובעת בצדק, ההליך הקודם לא יכול היה להתיחס לסעדים הכלולים בהליך זה, שכן הסעד הנוגע לדמי שכירות מחודש 6/07 ואילך לא התגבש בעת הגשת ההליך הקודם, ואילו הסעד של נזק למושכר לא התגבש עד שלא פונה המושכר. במקרה כזה אין התובעת זקוקה להיתר לפיצול סעדים, שכן, כאמור, המדובר בסעדים שטרם התגבשו במועד הגשת ההליך הקודם, והעובדה שהתובעת "שמרה על זכויותיה" אך לא ביקשה פיצול סעדים, אין בה כדי לשנות תוצאה זו. 6. כך גם לגבי טענת ההתיישנות. באשר לתביעה לדמי שכירות, ברי כי זו לא התיישנה שכן במועד הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים ממועד התגבשות החוב הנטען לתשלום דמי שכירות. באשר לסעד הנוגע לנזק למושכר, הרי שבהעדר קביעה בדבר מועד פינוי המושכר (והבהרתי הבהר היטב שאין בכוונתי לקבוע ממצא בענין לאור ההסדר הדיוני) אין אפשרות לקבוע כי התביעה לגבי רכיב זה התיישנה. לעומת זאת, ניתן על ידי משקל לטענת השיהוי בקביעת הסכום שנפסק לתובעת, שכן כפי שציינה הנתבעת בצדק, במועד הדיון בהליך הקודם (22.5.08) כבר פונה המושכר (גם אליבא התובעת!), ומשכך לא היתה מניעה כי התובעת תתקן את התביעה בהליך הקודם ותצרף סעדים על מנת שמלוא המחלוקות בין הצדדים יתבררו, או לחלופין כי תקדים ותגיש תביעה זו בסמוך לפינוי המושכר, דבר שהיה מקל, ללא כל ספק, על בירור הטענות בדבר מועד הפינוי ואף חוסך בהוצאות משפטיות. 7. באשר לנזק הנטען - ראשית אחזור ואציין כי אין בכוונתי להכריע בסוגיות העובדתיות הנוגעות למצב המושכר לפני תחילת תקופת השכירות וביצוע שינויים (שיש להחזירם כגון: הקמת קירות פנימיים וכד') על ידי הנתבעת. אציין רק כי סביר בעיני שנעשו התאמות מסוימות על ידי הנתבעת לצורך שימוש במושכר לספריה וכי שנים של שימוש במושכר אכן הסב נזק למושכר שיש לתקנו. יחד עם זאת, אין ספק כי חוות הדעת מטעם התובעת הינה מגמתית ביותר (כמו גם זו הנגדית) והעובדה שנערכה חוות דעת קודמת על סכום הנמוך ב-30,000 ₪ על הסכום הנתבע, אכן מעלה תמיהה ביחס להסתמכות על חוות הדעת (כאשר הסברי התובעת לכך בסיכומיה אינם מסירים את התחושה כי מדובר בחוות דעת מופרזת ביותר). 8. לאור שיקולים אלו, לרבות השיקולים בדבר חסכון בהוצאות הצדדים שניתן היה להשיג לו היתה התובעת מאחדת את כל תביעותיה בהליך הקודם (בדרך של תיקון התביעה), ומנגד, העדר ראיה מספקת מצד הנתבעת לפינוי המושכר והעדר ראיות בדבר מהות הקשר בינה לבין אותה עמותה שנזכרה על ידה כמי שעשתה שימוש במושכר, נקבע הסכום שנפסק על ידי כסכום הכולל הוצאות ושכ"ט עו"ד. ספריותשכירות