התובע נפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו נכות 25% בגין פגיעה ניכרת קשה בשרירי השרוול המסובב שהביאה להגבלה בתנועות כתף ימין וכן ירידה משמעותית בכוח השרירים: ד"ר בירן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום העיניים לצורך הערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה (להלן - המומחה בתחום העיניים). המומחה בתחום העיניים קבע בחוות דעת מיום 26/06/12, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% כתוצאה מהתאונה (בגין עכירות קשה בזגוגית הגורמת הפרעה תפקודית ניכרת). על פי דברי התובע, מדובר כתם מרצד, המפריע לקריאה ולראיה מרחוק. 4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר להשפעת הנכות על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם. 5. לאחר שמיעת עדויות התובע, המומחה בתחום האורטופדי ואביגיל הכט (בתקופה הרלוונטית - ראש המרכז ללימודים מתקדמים במכללת אוהלו; להלן - אביגיל), ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 5.1. נכות רפואית - על פי סיכומי ב"כ הצדדים, אין מחלוקת באשר לנכויות הרפואיות שנותרו לתובע כתוצאה מהתאונה, על פי קביעות המומחים בחוות הדעת. 5.2. נכות תפקודית - קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין שעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית בשיעור 92% (שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות), והנתבעת טוענת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה מהנכות הרפואית שנקבעה. בשים לב ל - מהות פציעתו של התובע בתאונה, הטיפולים הרפואיים להם נזקק, קביעות המומחים בחוות הדעת (כולל ההגבלות שנותרו לתובע כתוצאה מהתאונה), מהות עיסוקו של התובע לפני התאונה (עבודה אשר כללה בחלקה מאמץ פיסי), שכרו וההיסטוריה התעסוקתית שלו (ראה להלן), גילו, השכלתו, מהות עבודתו כיום (ראה להלן), אני קובע כי נכותו התפקודית היא בהתאם לנכויות הרפואיות שנקבעו לו על ידי המומחים, היינו - 28.75% נכות. 5.3. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיו של התובע כדלקמן: 5.3.1. כאב וסבל - לפי 28.75% נכות רפואית ו-2 ימי אשפוז - 40,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום. 5.3.2. הפסדי השתכרות לעבר - בעקבות התאונה שהה התובע בתקופת אי כושר של כ-5.5 חודשים (במהלכן אף עבר ניתוח בכתף ימין). כאמור, טרם התאונה התובע עבד כמנהל מחלקת הכשרת מאמנים בוינגייט (שכיר) ובעלים של בית ספר לאמנויות לחימה (עצמאי). את עבודתו בוינגייט עזב בתחילת חודש 09/2010, לפני התאונה וללא קשר אליה. שכרו החודשי הממוצע בוינגייט - 17,737 ₪ ברוטו (על פי טופס 106 לשנת 2009 שצורף על ידו). שכר זה נכון להיום - 19,233 ₪ ברוטו. 16,003 ₪ נטו. לא ברור מה היתה הכנסתו של התובע בבית הספר לאמניות הלחימה טרם התאונה (צורפו נתונים ודו"חות שומה רק לגבי חלק מהתקופה שלאחר התאונה). התובע טען כי סמוך לקרות התאונה תכנן להקים בית ספר למאמנים. לגרסתו קבע פגישה עם מומחה מאוסטרליה ליום 26/10/10 (יום לאחר קרות התאונה), אולם נוכח פציעותיו בתאונה, מיזם זה לא יצא לפועל. עוד טען התובע, כי שכרו מעסק זה היה אמור לעמוד על סך של 30,000 ₪ בחודש לערך. התובע לא סיפק ראיות כלשהן להוכחת טענות אלה (לעניין עצם תכנון הקמת בית הספר למאמנים ולשיעור השכר הצפוי הנטען מעסק זה), ועל כן טענותיו בענין זה נדחות. התובע החל לעבוד במכללת אוהלו בחודש 03/2011, בתפקיד מנהל בית הספר להכשרת מאמנים. על פי הסכם השכר שהציג, התובע היה אמור להשתכר סך של 5,000 ₪ בחודש (שכר בסיס), בתוספת מלוא דמי הרישום של כל תלמיד בקורס (סך של 350 ₪ לערך על פי עדות התובע ואביגיל), וכן 25% מרווחי הקורסים שייפתחו בתקופת העסקתו. התובע הפסיק את עבודתו במכללת אוהלו בתום תקופת הניסיון, כחודשים ספורים לאחר שהחל לעבוד בה. הכנסותיו של התובע בתקופה זו הסתכמו בשכר הבסיס ובתשלום עבור הוצאות. התובע טוען, כי שכרו החודשי הפוטנציאלי במכללה הינו בשיעור של 41,000 ₪ (בהנחה שיירשמו 800-1,000 תלמידים לקורסים השונים ובתוספת שכר הבסיס ו-25% מהרווח הצפוי). התובע טוען כי בתום תקופת הניסיון, הפסיק עבודתו במכללה, עקב המגבלות שנותרו לו כתוצאה מהתאונה. עם זאת, על פי עדות אביגיל, טרם תחילת עבודתו של התובע, נרשמו לקורסים השונים בממוצע 450-500 תלמידים בשנה. הציפייה היתה, כי לאחר מינויו של התובע לתפקיד יעלה מספר זה ל-800-1,000 תלמידים בשנה. תחזית זו לא התממשה. עוד טענה אביגיל כי הרווח השנתי הממוצע מהקורסים הינו 375,000 ₪ לערך ומתוך סך זה 25% היו אמורים להיות מועברים לתובע. על פי המצב הקיים (שכר בסיס של 5,000 ₪, 450-500 תלמידים בשנה ורווח שנתי של 375,000 ₪), הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע במכללה היתה אמורה לעמוד על 26,600 ₪ לחודש לערך. בנוסף טענה אביגיל, כי מדובר בעובדה יזמית/שיווקית שאינה דורשת מאמץ פיסי וכי התובע החל עבודתו במרץ רב ובהשקעה אדירה, אולם לקראת תום תקופת הניסיון חשה ירידה ניכרת בתפקודו, ועל כן הופסקה ההתקשרות עמו (ראה עדותה מעמוד 16 ואילך לפרוטוקול ישיבת 17/11/13). בהקשר זה יצוין כי אביגיל טענה שהירידה בתפקוד התובע הינה תוצאה ישירה מפגיעתו בתאונה וחלה מיד לאחריה, אולם כאשר עומתה עם העובדה שהתובע החל עבודתו במכללה כ-5 חודשים לאחר התאונה וכי התאונה לא אירעה לאחר שהתובע כבר החל עבודתו במכללה כפי שסברה בטעות, חזרה בה מטענתה זו. אשר לבית הספר לאמנויות הלחימה - התובע לא הוכיח כי בעקבות התאונה חלה ירידה בהכנסותיו ממקור הכנסה זה (צורפו נתונים ודו"חות שומה רק לגבי חלק מהתקופה שלאחר התאונה ולא צורפה שום אסמכתא המעידה על שיעור ההכנסות טרם קרות התאונה). בנוסף, לא הוכחו על ידו יתר טענותיו בעניין זה (ביניהן - כי הוא ממשיך בעבודתו שם בצורה מצומצמת; שכירת מאמנים נוספים נוכח פגיעותיו בתאונה; הכשרת אשתו למאמנת לצורך עזרה בהפעלת בית הספר ועוד). עוד יצוין בהקשר זה (היסטורית התעסוקה והשכר של התובע מפני התאונה ועד היום), כי התובע קיבל ומקבל פנסיה חודשית ממשרד החינוך, וכי לטענתו תעסוקתו היחידה כיום היא במסגרת בית הספר לאמנויות הלחימה. על פי הנתונים לעיל, רקעו הרפואי והתעסוקתי של התובע לפני ולאחר התאונה, מהות העבודה טרם קרות התאונה (שילוב של עבודה פיסית וניהולית), במכללת אוהלו ועבודתו כיום (התובע הפסיק עבודתו במכללת אוהלו אשר בעיקרה הינה עבודה ניהולית ולא פיסית וממשיך לעבוד בבית הספר לאמנויות הלחימה כולל בתפקידי הדרכה), קשה לקבוע במדוייק מה היתה השפעתה של התאונה על יכולת ההשתכרות של התובע. בשים לנתונים והקביעות לעיל, ראוי להעריך את הפסד השתכרותו של התובע בעבר על בסיס גלובלי בהתבסס, בין היתר על: שכרו של התובע לפני התאונה וההיסטוריה התעסוקתית שלו (כולל העובדה כי בעת קרות התאונה עבד רק בבית הספר לאמנויות הלחימה ודחיית טענותיו לעניין הקמת עסק של בית ספר למאמנים), שכרו לאחר התאונה (כולל שכר פוטנציאלי במכללת אוהלו), תקופות אי כושר סבירות לאחר התאונה והניתוח, נכותו התפקודית וכל פרמטר רלוונטי נוסף (לעניין זה ראה לדוגמה - ע"א 448/87 צבי המרמן קבלן לבנין בע"מ נ' עיד איברהים חסן, פ"ד מג(3), 810, 816-817 (1989); ע"א (מחוזי נצ') 3038/03 מימון אריק נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ, תק-מח 2003(4), 1101, 1104 (2003)). על פי האמור לעיל, אני מעריך את סך הפסדי השתכרותו של התובע בעבר (סך הכל 38 חודשים) בסך של - 200,000 ₪, נכון להיום. 5.3.3. הפסדי השתכרות לעתיד - בנסיבות האמורות ובשים לב לנתוני תיק זה כפי שפורטו לעיל, ראוי להעריך את נזקו לעתיד בפרמטר של הפסד כושר השתכרות, על בסיס גלובלי ובזיקה לפרמטרים אשר פורטו בסעיף 5.3.2 לפסק הדין ומשך שנות העבודה שנותרו לו עד גיל 70 (עצמאי). על פי הנזכר אני מעריך את הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד בסך של - 370,000 ₪, נכון להיום. 5.3.4. הפסדי הפנסיה וזכויות סוציאליות - טרם התאונה, בעבודתו בוינגייט, הופרשו על ידי המעביד 6% מבסיס השכר להפרשות פנסיוניות, וכן הפרשות לקרן השתלמות. לא הוכח כי הופרשו סכומים נוספים במסגרת עבודתו בבית הספר לאמנויות הלחימה או במסגרת עבודתו במכללת אוהלו. בשים לב לנתונים אלה, אני פוסק לתובע סך של 25,000 ₪ בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד (ראה לענין זה - רע"א 9465/11 יהודה הרוש נ' שירביט, תק-על 2012(2),2896). 5.3.5. הוצאות (לעבר ולעתיד) - בשים לב לכך שהתובע הציג קבלות חלקיות ביחס לסכום ההוצאות הנטען ואשר חלקן אינן קשורות לתאונה (כמו קבלה על רכישת אופניים בסך 5,000 ₪), ועל חלקן אין מקום לקבלת החזר (התובע הציג קבלה בגין תשלום עבור ניתוח הכתף אשר בחר לעבור במסגרת פרטית ואשר לא נטען והוכח על ידו כי לא יכל לעבור אותו במסגרת הרפואה הציבורית ובכך להקטין את נזקו), ובנוסף בשים לב ל: נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, תקופת אי הכושר לאחר התאונה ולכך שהתובע זכאי להחזר חלק מהוצאותיו מקופת החולים, אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי של - 5,000 ₪, נכון להיום. 5.3.6. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) - התובע לא הצליח להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי (לא צורפו אסמכתאות להוכחת קבלת עזרה בתשלום וההפסדים הנטענים של בני משפחתו של התובע). על פי תשובה 48 לשאלון מטעם הנתבעת, בעקבות התאונה התובע אינו מקבל עזרה בתשלום. יחד עם זאת, בשים לב לנכותו התפקודית של התובע, מהות הפגיעה לטיפולים להם נדרש ולתקופת אי הכושר לאחר התאונה, יקבע פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 60,000 ₪, נכון להיום. 5.3.7. סה"כ הפיצוי המגיע לתובע - 700,000 ₪. 6. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 700,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ בגינו, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה. החיובים האמורים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נכותתאונת דרכיםכתפיים