התובעת נפגעה בתאונת דרכים ונגרם לה שבר עם תזוזה בדיסטל רדיוס ביד ימין. בוצע שחזור השבר וקיבוע עם גיבוס: התובעת צרפה אישורים רפואיים המעידים על המעקב הרפואי, הבדיקות והטיפולים להם נזקקה בעקבות התאונה. ד"ר רינות, המומחה הרפואי בתחום האורטופדי אשר מונה כמומחה מוסכם על הצדדים (להלן: "המומחה"), קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% ע"פ סעיף 40 (11) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (סעיף זה בתקנות מתייחס לחיבור גרוע של הרדיוס). כן קבע המומחה כי לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים מעת התאונה ו-30% נכות זמנית למשך 3 חודשים לאחר מכן. הצדדים לא חלקו על קביעת המומחה הרפואי, לא פנו אליו בשאלות הבהרה ולא ביקשו לחקרו. לפיכך, אני מקבלת את חוות דעת המומחה וקובעת כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין הפגיעה בשורש כף היד. 3. הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות - לעניין מהותה של הנכות התפקודית אפנה לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ. רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית ... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות ... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא יכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית". כלומר, הגם שהנכות הרפואית אינה זהה בהכרח לנכות התפקודית, יש בה (בוודאי בנכות בתחום האורתופדי), כדי להוות נקודת מוצא לבחינת השפעתה על תפקודיות הנפגע. התובעת טענה כי נוכח הכאבים והמגבלות מהם הינה סובלת מעת התאונה ולאור העובדה שעובר לתאונה עבדה בעבודת כפיים והמדובר בפגיעה ביד דומיננטית, הרי שנכותה התפקודית גבוהה בהרבה מזו הרפואית. לטענת הנתבעת, הנכות התפקודית נמוכה מזו הרפואית והנתבעת מיוזמתה לא חזרה לעבוד ולא פעלה להקטנת נזקיה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שבפני, שוכנעתי כי במקרה זה הנכות התפקודית עומדת על שיעור זהה לזו הרפואית: עובר לתאונה עבדה התובעת כפועלת ייצור. אין לה תעודת בגרות וכעולה מחקירתה, לא למדה לימודים כלשהם לאחר שחרורה מהצבא (עמ' 3 שורות 29-32 לפרוטוקול). טענת התובעת בסעיף 15(ג) ו-19(א) לתצהירה, על פיה העבודה בה עבדה דרשה הפעלת כח בידיים ובעיקר ביד ימין, לא נסתרה. התובעת למעשה כלל לא נחקרה ביחס למהות ואופי עבודתה כפועלת ייצור. משמדובר בבחורה נעדרת השכלה, אשר עובר לתאונה עבדה בעבודת כפיים, וכשמדובר בנכות אורטופדית ביד דומיננטית, סבורתני כי הנכות הרפואית משקפת גם את הפגיעה התפקודית. גם אם ללא קשר לתאונה סבלה וסובלת התובעת מבעיות גב, הרי עובדה היא שלפני התאונה עבדה באופן מלא וללא מגבלה. אציין כי ע"פ קביעת המומחה נמצאה בבדיקתו דפורמציה, רגישות במישוש ותנועה של שורש היד, הגבלה בטווחי התנועה של שורש כף היד, הפחתה בכוח היד עם דלדול שרירים קל. אני מוצאת להאמין לתובעת, עת העידה כי מעת התאונה הינה מתקשה בהרמת ילדיה, או בעריכת קניות וכי פעולות אלו כשהיא עושה אותן, גורמות לה לכאבים. אין ספק כי מדובר בפגיעה, כאבים והגבלות שבמהותן הינן תפקודיות. יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, בהתייחס לרכיב הנזק של הפסדי שכר לעבר, לא שוכנעתי כי הפסקת עבודתה של התובעת לחלוטין נגרמה כתוצאה מהתאונה. לאור האמור, משמדובר בנכות אשר לאור טיבה ושיעורה יש בה השפעה תפקודית, בעיקר על מי שנעדר השכלה ועבד בעבודת כפיים, שוכנעתי כי אין לסטות מהכלל על פיו בד"כ לנכות אורטופדית גם משמעות תפקודית מלאה ואני קובעת את נכותה התפקודית של התובעת אף היא בשיעור 10%. ע"פ תלושי השכר שצרפה התובעת השתכרה התובעת בחודשים 1-6/09 (החודשים אשר קדמו ליציאתה לחופשת לידה בה הייתה מצויה בעת התאונה), שכר ממוצע ע"ס נטו אשר עומד לאחר שיערוך להיום ע"ס של 5,000 ₪. הפסדי השתכרותה של התובעת לעתיד מוערכים על ידי לפיכך בסך של : 127,785 = 255.57 X 5,000 X 10% 4. הפסדי שכר לעבר - כאמור, לא נסתרה טענת התובעת כי עבודתה במפעל דרשה הפעלת כח בידיים. לטענת התובעת לא חזרה עד היום לעבודה כתוצאה מהתאונה ואף ניסיון שערכה במהלך התקופה לשוב לעבודה, כשל עקב הכאבים והמגבלות ביד ימין. כאמור, הגם שמדובר בנכות אורתופדית שבמהותה הינה תפקודית, לא מצאתי הצדקה לכך שעד היום התובעת אינה עובדת. התובעת בחורה צעירה, אשר גם אם אינה כשירה עוד לעבודתה הספציפית במפעל בו עבדה, היה עליה למצוא מקום עבודה אחר בו לא נדרשת הפעלה של יד ימין דווקא, כגון מוכרת, מזכירה וכיוב'. ע"פ קביעת המומחה הרפואי נגרמה לתובעת לאחר התאונה נכות זמנית מלאה רק לתקופה של 3 חודשים ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 30% ל-3 חודשים נוספים. סבורתני כי לאחר 6 חודשים, עת התייצבה נכותה הצמיתה של התובעת על 10%, לא הייתה עוד הצדקה לכך שהתובעת לא חיפשה עבודה אחרת ולא ערכה כל ניסיון בעניין זה (ראה עמ' 7 שורות 2-3 לפרוטוקול). צודקת הנתבעת בטענתה כי על התובעת הייתה מוטלת החובה להקטין את נזקיה ומשהעדיפה לא לשוב לכל עבודה שהיא וזאת למרות שנכותה עומדת על 10% בלבד, היא אינה זכאית לפיצוי מלא ביחס לתקופה זו. בעניין זה אציין כי התובעת הודתה בחקירתה, כי כלל לא ניסתה לחפש עבודה אחרת וסבורתני כי העובדה שהיא מטופלת בשתי תינוקות, היא שהביאה אותה להעדיף להפסיק לעבוד לחלוטין ולא הפגיעה בתאונה דווקא. לאחר שעברתי על המסמכים והעדויות שבפני, שוכנעתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקיה בעבר ע"פ הפסדי שכר מלאים ל-6 חודשים בלבד ולאחר מכן ע"פ הפסד בשיעור 10% כשיעור נכותה התפקודית והפסדי השכר שהיו צפויים לה, אילו הייתה חוזרת לעבודה כלשהיא. אציין כי שוכנעתי שאי חזרת התובעת לעבודה בתקופה שלאחר התאונה נבעה מהפגיעה ומנכותה הזמנית (כפי שאף נקבעה ע"י המומחה). אין המדובר במקרה של הארכת חופשת לידה, שכן התובעת הייתה אמורה לחזור לעבודה 3 ימים לאחר התאונה עם תום חופשתה. ראה בעניין זה עדות הילה: "מירי הייתה בחופשת לידה עד 23.9.09 הייתה אמורה לחזור ב-24.9.09. אני לא זוכרת תאריך מדויק, אך סמוך למועד חזרתה, עדכנה אותי שהייתה לה תאונת דרכים והיא לא חוזרת ואוטומטית נכנסה לחופשה ללא תשלום" (עמ' 1 שורות 26-28). הילה הבהירה כי לתובעת לא נותרו כמעט ימי מחלה, או חופשה ולפיכך, אין לקבל את טענת הנתבעת כאילו בעצם סווג אי חזרתה לעבודתה כחופשה ללא תשלום, יש כדי להעיד כי אינה נובעת מהתאונה. אינני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה, כאילו מאחר שהילה העידה כי מועד חזרתה של התובעת לעבודה בתום חופשת הלידה סוכם כנראה עם המנהל הישיר (בעוד שהתובעת ציינה כי דיברה בעניין עם הילה ועם איילת שעובדת במשאבי אנוש),יש בה כדי להוות סתירה המצדיקה קביעה כי גם אלמלא התאונה לא הייתה התובעת אמורה לחזור לעבוד. לא הוכח כי עובר לתאונה ,התובעת הודיעה על הארכת חופשת הלידה ובוודאי שהודעה מסוג זה הייתה אמורה להימסר מבעוד מועד ולא ימים ספורים לפני מועד החזרה לעבודה. הילה העידה כי היא מניחה שהתובעת הייתה צריכה לחזור לעבוד בתום חופשת הלידה ואף העידה כי נעשה ניסיון להחזירה לעבודה בתיאום עם המרפאה התעסוקתית, אך הניסיון לא צלח. לאור אישורי אי הכושר ולאור מצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה הרי שבמאזן ההסתברות הנדרש בדין האזרחי, יש לקבל את גרסת התובעת כי לא חזרה לעבודה בתום חופשת הלידה לאור פגיעתה בתאונה. אמנם המומחה קבע כי לאחר 3 חודשים עמדה נכותה הזמנית של התובעת על 30% בלבד. יחד עם זאת, מאחר שכאמור לא נסתרה טענת התובעת כי עבודתה במפעל הצריכה עבודת כפיים ומאמץ ביד ימין הפגועה ולאור העובדה שקיבלה אישורים רפואיים על פיהם הומלץ לה באותו שלב לא לחזור לעבודתה, סבורתני כי גם למשך 3 חודשים אלו יש להעריך את הפסדי שכרה של התובעת באופן מלא. בעניין זה ראה אישור רפואי מיום 15.12.09 בו צוין "לאחר בדיקת אורתופד לפני שבועיים הומלץ לא לחזור לעבודה פיסית למשך חודש". כן ראה הפניה מיום 22.12.09, לרופא תעסוקתי נוכח הקושי בזמן עבודה ביד ימין. ובהמשך אישור רופאה תעסוקתית מיום 23.12.09: "אינה מסוגלת לחזור לעבודתה למשך חודש נוסף". רק בתאריך 18.1.10 הופנתה התובעת ע"י הרופאה התעסוקתית להערכה תפקודית במכון לריפוי בעיסוק ובאישור הרפואי מיום 13.2.10 נקבע: "אינה מסוגלת לחזור לעבודתה עד סוף חודש 2/10 ממשיכה בריפוי בעיסוק". כאמור, בשלושה חודשים אלו הומלץ לתובעת, ע"פ האישורים הרפואיים, שלא לחזור לעבודתה. גם אם נכותה הזמנית באותם 3 חודשים עמדה על 30% בלבד, אין להניח שהתובעת יכולה הייתה במצבה ותוך זמן כה קצר להשתלב בעבודה אחרת. משהוכח בפועל כי לא עבדה ולא קיבלה שכר בתקופה זו, היא זכאית למלוא הפסדי השכר בגין אותה תקופה. גם באישור הרופאה התעסוקתית מיום 7.3.10 צוין: "מוגבלת בעבודה שדורשת תנועות מהירות, חוזרות ונשנות בכף יד ימין והפעלת כח ביד ימין. יכולה לעבוד בעבודה מתאימה אחרת". תוקף ההחלטה שם הינה ל-6 חודשים. נוכח האמור מאחר שע"פ עדות הילה בחודשים אלו לא קיבלה התובעת שכר ומאחר שגם מומחה ביהמ"ש העריך את נכותה הזמנית של התובעת באותה תקופה בשיעור של 30% ומשמדובר בחודשים שלאחר התאונה, עת עולה מהמסמכים הרפואיים, כי התובעת אכן סבלה מכאבים והגבלות, יש להעריך את הפסדי שכרה באופן מלא ואין להלין על התובעת שבאותם חודשים לא חזרה לעבודה. יחד עם זאת, מאמצע 3/10 ולאחר שהרופאה התעסוקתית הבהירה לתובעת כי אף שהיא מוגבלת בעבודה הדורשת תנועות מהירות ונשנות ביד ימין, היא מתאימה לכל עבודה אחרת, היה על התובעת לחפש עבודה אחרת. לאור האמור, יחושבו הפסדי שכרה של התובעת כדלקמן: 6 חודשים הפסדי שכר מלאים - 30,000 = 5,000 X 6 לאחר 6 חודשים ועד היום ע"פ הפסד בשיעור 10% - 20,000 = 40 X 10%X5,000 5. הוצאות רפואיות והוצאות לנסיעות בעבר - התובעת לא הציגה ולו קבלה אחת על ההוצאות הרפואיות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים הרפואיים להם נזקקה אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. באשר להוצאות הנסיעה - לאור המסמכים הרפואיים בהם יש להעיד על הנסיעות אותן ביצעה התובעת לצורך הבדיקות והטיפולים, ועל דרך האומדן, אני מעריכה את הפיצוי לתובעת בראש נזק זה בסך 1,000 ₪ בלבד. 6. עזרת צד ג' לעבר - התובעת טענה כי מעת התאונה היא אינה מסוגלת לטפל במשק ביתה ובילדיה הקטנים ונאלצת להיעזר בבני משפחתה. לתובעת נגרם שבר ביד דומיננטית והיא הייתה ע"פ קביעת המומחה בנכות מלאה לתקופה של 3 חודשים ולאחריהם סבלה מנכות זמנית בשיעור 30%. נוכח האמור ולאור המגבלות המצוינות במסמכים הרפואיים שצרפה התובעת, סביר בעיני כי נזקקה לעזרת בני משפחה החורגת מהמקובל ואני מעריכה אותה לעבר בסך של-3,000 ₪. ביחס לעזרת צד ג' לעתיד - התובעת לא העידה איש מבני משפחתה כדי לתמוך בטענתה כי היא נזקקת לעזרה יומיומית בניהול משק ביתה. התובעת טענה כי מגבלותיה מחייבות עזרה בתשלום ואולם, לא צרפה גם כל אסמכתא להעסקת עוזרת בית ותשלום בגין עזרה. יחד עם זאת, לאור העובדה שמדובר בנכות אורתופדית ביד דומיננטית וגם אם המדובר ב- 10% נכות בלבד, סבורתני כי אכן תזדקק התובעת בעתיד לעזרה בעבודות הבית. בעניין זה אציין, כי התובעת הודתה בחקירתה, כי היא סובלת בנוסף לכאבים ביד, גם מבעיות אורתופדיות בגב וכי ללא קשר לתאונה אובחנה אצלה פריצת דיסק בגב תחתון. במצב זה סבורתני כי מן הראוי להעריך את עזרת צד ג' לעתיד רק ביחס למגבלות הנובעות מהפגיעה בתוצאה מהתאונה באופן גלובלי ואני מעריכה את הפיצוי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 20,000 ₪ בלבד. 7. הוצאות בעתיד - מלבד נטילת משככי כאבים לא נזקקת כיום התובעת לטיפולים רפואיים (עמ' 6 שורות 6-7). כאמור לאור חוק הבריאות ושממילא סובלת התובעת גם מכאבי גב, אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה. 8. הפסדי פנסיה - מתלושי השכר של התובעת עולה כי הופרשו ע"י המעביד לטובת התובעת הפרשות לפנסיה ולקרן פיצויים. אמנם אי חזרתה של התובעת למעגל העבודה, לא נבע מהתאונה, אולם עדיין, התובעת זכאית לפיצויים בגין הקטנת שיעור הפנסיה לה תהיה זכאית כתוצאה מכך שאף יכולת השתכרותה העתידית, פחתה. פיצוי הפסדי הפנסיה צריך להיקבע על בסיס נכותה התפקודית של התובעת, אשר נקבעה כאמור בשיעור של 10%.יצויין כי גם ע"פ צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957 קבע כי החל מיום 1.1.08 זכאי כל עובד שכיר לביטוח פנסיוני.. אינני רואה מקום להפחית בחישובי הפסדי הפנסיה לעתיד את ההפרשות לקרן הפיצויים שהרי גם ביחס אליהם יקטנו ההפרשות עם הקטנת שיעור השתכרותה של התובעת. יחד עם זאת, מחישוב הפסדי הפנסיה יש להפחית את אותו חלק יחסי שהתובעת תחסוך בגין הפרשה קטנה יותר על חשבונה. חיסכון התובעת מהקטנת ההפרשה על חשבונה הינו למעשה 5% מסכום הפסדי השתכרותה לעתיד. חישוב הפסדי הפנסיה הינו ע"פ התייחסות ל70% מהפסדי שכרה של התובעת בהוון לתקופת הפנסיה ובהוון כפול עד מועד זה: 17,555= 0.3660X137.0435X5,000X10%X70% מסכום זה יש להפחית 6,389 = 5%X127,785 סה"כ הפסדי הפנסיה הינם לפיכך: 17,555-6,389=11,166 9. כאב וסבל - בהתחשב בגילה של התובעת, מועד התאונה ואחוזי הנכות שנקבעו לה ,עומד הפיצוי בראש נזק זה ע"ס של 17,393 ₪. 10. סך נזקי התובעת הינם לפיכך: הפסדי שכר לעבר-מלאים+חלקיים-50,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד-127,785 ש"ח. הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים-1,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר-3,000 ₪ הפסדי פנסיה -11,166 ש"ח. כאב וסבל-17,393 ₪. סה"כ -210,344 ₪. מסכום זה יש לנכות תשלומים תכופים שקיבלה התובעת ואשר לאחר שערוכם להיום עומדים ע"ס של 42,066 ₪. אציין כי הנתבעת 2 לא העלתה בסיכומיה (או במהלך הדיונים), כל טענה ביחס לכיסוי הביטוחי ולא כפרה בחבותה. לפיכך, אף שכתב ההגנה הוגש מלכתחילה מטעמה של נתבעת 2 בלבד, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, זנחה טענתה (ככל שהייתה קיימת בעניין). סוף דבר- אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 168,278 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום כאמור, בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר אגרה משוערכת להיום. סכומים אלו ישולמו לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. תזוזהידייםתאונת דרכיםשבר